ראשי / טורים / חכם סידי (דף 5)

חכם סידי

בהצלחה בשביתה, לכו איתה עד הסוף, עד המוות…

נשבע לכם כמעט עשיתי תאונת דרכים. נשבע לכם, ואני מה זה נוסע לאט. אבל לא יכולתי שלא להיות נדהם עד כדי "ברקס", מדברים של חברת הכנסת זהב גלאון ממר"צ. ראיינו אותה ברשת ב' בבוקר (במו אוזניי שמעתי), בנושא שביתת אסירי הפת"ח שדורשים להיטיב את תנאיהם. היא סייגה שיש כאלה שראויים לא לקבל כלום, אבל יש כאלה שמגיעות להם זכויות. לא יכולתי יותר. יצאתי מהרכב לקחת אוויר, לשמוע ולא להאמין. ומה עם הזכויות של אלה שנרצחו בגללם? להם כבר אין זכויות. וחס ושלום, כן חס ושלום אם זה היה מישהו מהמעגל הקרוב אלייך, גם אז היית מסכימה שיקבלו יותר זמן טלפונים, לימודים אקדמאיים, או ביקורים תכופים יותר? לא נראה לי. נמאס כבר מזה.

לפני שנראה מה המרצחים האלה דורשים, רק נגיד מי מארגן את השביתה. זהו מרואן ברגותי. בדיקה רגילה בגוגל, תעלה שמרואן ברגותי הוא טרוריסט במסווה של מנהיג פלסטינאי, אשר נידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים ו-40 שנות מאסר על מעשי טרורר, בהם נרצחו ונפצעו ישראלים רבים.  אז בבקשה, זה לא חסיד אומות העולם שמבקש תנאים.

אבל בואו נראה מה החצופים בני המוות האלה דורשים? מה דורשים אנשים שקמו בבוקר והרגו יהודים? (אגב גם לא יהודים) רק כי הוא יהודי. זה כולל גם ילדים קטנים. בואו נראה מה האפסים האלה דורשים.

מסמך הדרישות של האסירים כולל (13 דרישות) הנה חלק מהן: דרישה עיקרית ששב"ס יתקין באגפים טלפונים ציבוריים, בדומה לטלפונים שמותקנים עבור אסירים פליליים. הצחקתם את האצבע הקטנה שלי. אתם רוצים להתקשר למשפחות שלכם (או אולי להוציא עוד פיגוע). האם אלה שמתו בגללכם יכולים להתקשר למשפחות שלהם? לא, אז תמותו.

הדרישה השנייה מכוונת גם לצלב האדום, והיא השבת נוהל של שני ביקורים בחודש של בני משפחות האסירים. לפני תשעה חודשים צמצם הצלב האדום את ביקורי המשפחות לפעם בחודש במקום פעמיים, ככל הנראה בעקבות בעיות פיננסיות. הצלב האדום מממן את הבאת בני המשפחות באוטובוסים מהגדה המערבית ומרצועת עזה לבתי הכלא. דהיינו זו לא בעיה שלנו. חבל כי אנחנו היינו צריכים למנוע מהם ביקורים בכלל. האם בני משפחות הנרצחים מבקרים אותם? רק מול קבר, אז תמותו.

במסגרת סוגיית הביקורים, דורשים האסירים כי ישראל לא תמנע מאף בן משפחה מדרגה ראשונה או שנייה לבקר אותם ותסיר מניעה ביטחונית, אם יש כזאת, רק לצורך הביקור. בנוסף הם דורשים להגדיל את זמן הביקור מ-45 דקות לשעה וחצי בכל פעם, וכן שיותר להם אחת לרבעון להצטלם עם בני המשפחות שלהם. באמת? להאריך את הזמן לביקור? להצטלם? מי שנרצח על ידכם, זוכה  לראות ולו תמונה של משפחתו? זוכה לראות אותם גדלים או חיים? זה לא קורה בגלל שאתם רצחתם או שלחתם רוצחים אליהם. אז שיצלמו אתכם בפתולוגיה אמן. אז תמותו.

מילה טובה, בתוך הכעס הזה שאני נתון בו עד עתה, אני רוצה לתת לשר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, שלפעמים פה ביקרתי אותו (בעניין אי ההפללה במריחואנה). אני מחזק את ידיך לא לוותר להם. מחזק את ידך על כך שהעברת את ההזנה בכפייה מבתי החולים, לכלא וכך נמנעות מאיתנו תמונות בתקשורת של אסירים ביטחוניים "מסכנים", ששובתים רעב וכולם מרחמים עליהם, שעוד רגע מתים ובסוף חיים כפול. עשית בשכל. רק בקשה אחת, תן להם לשבות רעב. תן, עד הסוף. אל תאכיל אותם בכפייה. שימותו.

אם זהבה גלאון הרגיזה אותי אז ח"כ אוסמה סעדי הרתיח את דמי. ואני לא ציני? הרתיח את דמי. וכל כך למה? אסביר לכם. ברמאללה, בעזה ובחברון נערכו הפגנות לאות הזדהות עם מאבקם של השובתים. ח"כ אוסאמה סעדי אמר על פי התקשורת: "זו תגובה להתנכלות ולמדיניות הפשיסטית בתוך בתי הכלא". לך קיבינימט. שיגידו תודה שהם מקבלים מזון. אלה שמתו בגללם כבר לא ייהנו משום ארוחה. משום דבר, משום אירוע, לא יראו את בני משפחותיהם, לא יראו את הילדים, נכדים גדלים, לא יזכו לחיבוק או נשיקה. לכלום. הם כבר לא איתנו.

אז שב בשקט ח"כ קטן שכמוך. אם לך מותר להגיד מה שאתה רוצה במסגרת חופש הביטוי והשנאה… אז גם לי. כי בנינו אתה יודע בדיוק מה התנאים שלהם היום נניח בכלא של החמאס או הפת"ח, שהם נמנים עליו. לא אמרת מילה שאפילו אסירי החמאס לא שבתו איתם, כי הבינו שזה בכלל עוד תרגיל של ברגותי, שרוצה לצאת מהכלא ולהשפיע על הרשות. אבל גם בלי זה, אדון ח"כ כלומניק, יש גבול למה שבשם חופש הביטוי אפשר להגיד. ואם אנחנו ישראל מדינה פשיסטית… תישאר ברמאללה. קבל את בעיטת הדרך ממני.

ואם ב"ברכות" עסקינן אז קבלו ממני עוד ברכה שובתי הרעב. אל תפסיקו את השביתה. תמשיכו בדרישותיכם. אל תוותרו. לכו בכל פעם שאתם שובתים עד הסוף, עד המוות.

הידיים ידי אסד, הקול קול אובמה

תקשיבו טוב, אין לי כל עניין להיות בטור הזה "פוליטקלי קורקט", או במילים אחרות, לדבר בצורה דיפלומטית ולא ישירה, מתוך נימוסי עיתונות, או אני לא יודע מה. בכדי להסביר את זה בצורה יותר פשוטה אגיד – לך קיבינימט אובמה.

כן, כן, גם אם הלכת מאיתנו וטוב שכך, לאחר שמונה שנות אסון למזרח התיכון, בגלל חולשתך כמנהיג העולם, בגלל דיפלומטיית הפשרנות שלך, אתה, רק אתה, הבאת על האזור אסונות, כמו דעא"ש, כמו פירוק מדינות וכמו מה שקרה בסוריה, כשכל העולם הביט בבעתה, איך אסד, ההיטלר של המאה ה-21, תוקף את בני עמו ואת ילדי עמו בגז מסוג סארין, כשכל העולם מזועזע. אבל הידיים אולי ידי אסד (ופוטין גם. עוד נגיע אל "מוסוליני", המשתף של היטלר בין תקופתנו), אבל הקול קול אובמה.

אין שום פרשנות אחרת, אתה אובמה, רק אתה אשם. אתה מנעת תקיפה על סוריה, כשהחלו להתגלות באופן מפורש כמויות הגז הקטלני שיש בידי אסד. האופטימיים דיברו על 1000 טון מהגז הזה. אתה אמרת לעולם שאפשר להגיע להסדר בלי לתקוף את אסד, גם כשתקף פעם ראשונה לפני כ-4 שנים את עמו. אתה הבטחת שהכל נלקח ממנו. מנעת תקיפה שאולי שהייתה מסיימת את הזוועות באזור. באוגוסט 2013 כשאסד תקף את עמו לראשונה בגז אמר אובמה בראיון: "קיבלתי הצעות תקיפה מהצבא אך לא החלטתי אם לצאת למבצע בסוריה". כלומניק.
הסוף היה שהגיעו להסכם, בתיווך פוטין, הגז יפורק וארה"ב לא תתקוף. אם אובמה החלש, היה מחליט לצאת לתקוף, העולם היה מצטרף אליו. היום לא היו מעשי הזוועה שראינו ואולי כמו שתקפו נניח בלוב (אבל שם יש נפט ואין רוסיה שתפריע), היה היום שלטון אחר בסוריה (למרות שאין לדעת מי היה מגיע במקומו, מבחינתנו). או לפחות לא היה קורה מה שקרה שם.

אם חלק מכם אמר עד עכשיו, כואב הלב על הילדים שם, אבל זה לא עניינינו (וחבל שכך, במיוחד לנוכח השימוש בגז וההקשר המסוים בכך לעם היהודי), אז מיד תבינו איך זה כן עניינינו. אובמה זה אותו האיש, שהמשיך להפגין את חוסר שליטתו באזור, הפנה עורף לחברות האמיתיות של ארה"ב במזרח התיכון, כמו ישראל-מצרים-סעודיה ועשה הסכם שיאפשר לאיראן, כן איראן, נשק אטומי בעוד כעשור! אלוהים אדירים. הבעיה היא של מדינות ערב במפרץ הפרסי קודם כל, אבל אח"כ שלנו.

איראן היא ראש הנחש. היא מממנת את הטרור של חיזבאללה וחמאס נגדנו, וגם את סוריה ואת כל הטרור השיעי באזור. ישראל היא חזקה, גם בגלל יכולותיה הצבאיות וגם בגלל האטום שיש לנו. איראן יודעת ונזהרת. זה נקרא "מאזן אימה". עכשיו בחסות אובמה האידיוט, שצריך לעמוד לדין על טיפשות וחוסר אחריות כנשיא (איש לא מתאים בעליל), יופר מאזן האימה, לאיראן יהיה נשק אטומי ואנחנו פה נצטרך לאכול את זה. הכל יראה אחרת. מצטער שאני נביא זעם, אבל זה המצב.

עכשיו תשבו. שלא תפלו. בספטמבר 1938, העולם בראשות בריטניה, חשש ממלחמת עולם שנייה, אז הוא אפשר בהסכם, שנקרא "הסכם מינכן", להיטלר לקבל את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, ככה סתם ללא כל מאבק בתמורה שלא יפלוש לפולין ולא יפתח בכך במלחמה. העולם הפייסני והחלש אותת להיטלר שהוא יכול לעשות הכל.

בהיסטוריה כולם זוכרים בלעג את נוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה, נוחת עם מטוסו בשדה התעופה של לונדון ומטריה שחורה גדולה בידו. שם מול כל העולם ואשתו נשא נאום נרגש, תוך שהוא מנופף בפיסת נייר, עליה חתומים הוא עצמו, ראש ממשלת צרפת דאז אדוארד דלאדיה, הדוצ'ה האיטלקי בניטו מוסוליני והפיהרר הנאצי, אדולף היטלר. פיסת הנייר הזו היא "הסכם השלום", המכונה הסכם מינכן. "הבאתי שלום בדורנו" הכריז צ'מברלין… הוא יכול היה לנגב עם ההסכם את התחת (ולא סליחה על המילה), כי היטלר הבין שהעולם חלש ושנה אח"כ פלש לפולין ואגב הפציץ את לונדון כמעט כל יום.

זה דומה מאוד למה שקורה היום. רק במקום צ'מברליין, זה אובמה האידיוט. פוטין, שנותן גב לאסד הוא לא פחות רוצח ממנו ותזכרו שהאיש בעתיד יעמוד לדין ויסיים ימיו בכלא (תרשמו לעצמכם), הוא כמו מוסליני, אסד בתפקיד היטלר יחד עם איראן. רבותיי ההיסטוריה חוזרת. אובמה האפס (אמרתי לכם אין מלים מנומסות. זה בדמנו) חשב שהביא "שלום לדורנו", הביא רק אסון ובעתיד זה יהיה גרוע יותר. כמו אז.

אגב, חצי מילה נוספת ולא יכולתי להתאפק. כשבנימין נתניהו אמר שמה שאובמה עושה עם סוריה ואיראן, מזכיר את הסכם מינכן, שזה יום אחד יהיה גרוע יותר, היו שלעגו לו, בעולם, אבל גם בישראל. עכשיו הם ממלאים פיהם מים. נכון, אני לא מאשים את אותם אנשים (מי אמר השמאל?) בכלום. אבל כשצריך להגיד טעינו, נא לעשות זאת.

מה יהיה, תשאלו? יהיה גרוע יותר. אלא אם כן הנשיא החדש בבית הלבן, טראמפ, שתקף את אסד לאחר הפעולה הרצחנית שלו לא יסתפק בזה וימשיך. זה אולי יחמם את האזור, בין ארה"ב ורוסיה של פוטין הפושע, אבל ימנע בעתיד משהו גדול יותר.
אהה ויש את האו"ם… סליחה, הם עסוקים בעוד גינוי לישראל, כי מישהו בנה ספסל של 30 סנטימטר על שטח פלסטינאי… כי מה זה כ-400 אלף הרוגים ויותר בסוריה, חלקם בגז, לעומת מרפסת שבונים נניח בעמונה… נבלות. והרגע החמאתי להם.

היו"ר והחייל – 3 סיפורי ספורט לחג

הפעם לקראת החג אני רוצה לשנות ולו לפעם אחת (נו טוב אולי בעתיד לעוד כמה פעמים, לאירועים מיוחדים בלבד) את הטור הזה. להתייחס לסיפורים מעולם הכדורגל שחוויתי בכמעט 30 שנות עיתונות. הוצאתי את שמות האנשים והקבוצות, כי הם פחות רלוונטיים, הסיפור הוא רלוונטי. הכל אגב אמיתי אחד לאחד. נקווה שיוציא את הטוב מכל אחד ואחת מכם….

היו"ר והחייל

יום אחד, כשהיית צעיר ויפה (נו ברור שאגיד עכשיו אני רק יפה…) הזמנתי את אחד הי"ורים היותר ידועים בעולם הכדורגל, מהבכירים שבבכירים, לראיון. נפגשנו במסעדה באזור המרכז והתחלתי את הראיון. שאלות הכי בנאליות שכתב צעיר (ויפה, כן. יפה) שואל. עוד אנחנו מדברים ונכנס למסעדה חייל שישב לא רחוק אמיתי.

כשהוא הבחין ביו"ר, שקשה מאוד לא להכירו, הוא החל להקניטו. אמר לו שהקבוצה שלו לא שווה הרבה, שאין לה אוהדים ושהיא תרד ליגה. היו"ר חייך והמשיך להתראיין. אני הייתי בטוח שהוא לא רוצה לענות לחייל בגללי בכדי שלא אציין שרב עם חייל באמצע הראיון. אבל מה שקרה בהמשך הפתיע אותי ואת כל יושבי המסעדה.

החייל לא הפסיק. והמשיך לבקר את קבוצתו של היו"ר, שמצידו המשיך לחייך. מלצרית הגיעה היו"ר ביקש ממנה כמה דברים די בשקט.. לי זה נראה הזמנה לקינוח (כמה אני אוהב מתוק, אז שמחתי  להזמנה..פעם הייתי רזה יותר נשבע לכם).

באיזשהו שלב, החייל הפסיק והתעסק בארוחה שלו. כעבור כרבע שעה ניגש לפתע החייל לשולחן שלנו. אני הייתי בטוח שזה הולך להיות רגע נוראי. הייתי בטוח שזה יגמר באלימות. אבל החייל ניגש לאותו יו"ר חיבק אותו, נישק אותו והיו לדמעות בעיניים. היו"ר קם חיבק אותו, ליטף את ראשו ונפרד ממנו כאחרון הידידים.

כל המסעדה הייתה בהלם. כולם לא הבינו. "מה קרה שאלתי?". "כלום ענה לי היו"ר". " מה כלום?" הקשתי. "הרי לפני רגע הקניט אותך ועכשיו בא לחבק אותך שהוא דומע?". "עזוב" ענה לי היו"ר, "בוא נמשיך. כנראה התחרט".

המשכנו את הראיון, אבל אותי ואת יתר הסועדים עניין רק דבר אחד. מה קרה פה. סיימנו את הראיון ונפרדנו. הוא הלך לרכבו ואני כשראיתי שנסע רצתי למסעדה…ניגשתי למלצרית, בניסיון אחרון לדלות פרטים, הרי לחש לה משהו.

"מה הוא אמר לך"? שאלתי אותה. "הבטחתי לא לספר" היא ענתה. אבל מיד הוסיפה "מגיע שכולם ידעו"…"מה? מה?" שאלתי "מה אמר"?…מה שאמרה לי המלצרית אח"כ, המשיך איתי שנים…"הוא שילם את הארוחה של החייל"…ענתה לי..

הפעם הדמעות היו כבר אצלי. הבנתי דבר אחד. בכל מצב בחיים, תמיד אפשר להוציא את הטוב גם מהרע…מאז אני ואותו היו"ר כבר לא כל כך בקשר…אבל כל פעם שאני שומע את שמו באמצעי התקשורת…אני זוכר להיות קודם כל טוב…

 

 

מניח התפילין

לפני יותר מעשור (איך השנים עוברות), הייתי שליח "ידיעות אחרונות", עם אחת הקבוצות בליגה ששיחקה באירופה. נסענו למדינה (לא אגיד את שמה בכדי לא לנחש את שם הקבוצה) והשתכנו גם העיתונאים עם הקבוצה במלון.

בבוקר המשחק, ירדנו לחדר האוכל ולאחר מכן הפתיעו אותנו אנשי חב"ד ששמעו שיש קבוצה מישראל והגיעו בכדי שנניח תפילין, גם כסגולה להצלחה במשחק. כולם נכנסו לאולם, שהפך למעין בית כנסת, להניח תפילין, למעט הזרים, שעלו לחדר לנוח ושחקן ישראלי שאינו יהודי, שנשאר בודד בלובי.

אנשי חב"ד שאלו אותו מדוע הוא לא נכנס והוא ענה להם: אני לא יהודי". לפתע אחרי 2-3 דקות יצא קפטן הקבוצה מבית הכנסת המאולתר במלון. ניגש לשחקן  ואמר לו : "תיכנס יקירי. אתה לא צריך להניח תפילין, זה בסדר, אבל אתה גם לא צריך להיות לבד. אתה חלק מהקבוצה הזו וזה לא פחות חשוב לנו. השחקנים רוצים שתהיה איתם עכשיו. בוא שב איתנו".

כשהשחקנים ראו את אותו שחקן (היום הוא מאמן ולא נגיד את שמו) נכנס גם הוא לבית הכנסת עם כיפה…עיניהם אורו. הם לא הוציאו מילה. אבל לא היה צריך להוציא מילה. לכולם היה ברור, מה שקרה הרגע בחדר יישאר לתמיד.

מיותר לציין שהם ניצחו את המשחק. מאמן הקבוצה אמר בסיום שהוא חושב שהיחד של הקבוצה ניצח את היריבה האירופאית…

אני לא חשבתי. אני הייתי בטוח.

אליהו הנביא

את הסיפור האחרון סיפר שלי דווקא אחד המאמנים שבעבר גם אימן באשדוד. לא אגיד מי, אבל רק אספר שהוא עדיין מאמן.

יום אחד הגעתי לאימון של קבוצתו. הוא ישב כהרגלו לפני והתכונן. היינו ביחסים טובים מאוד מאוד מאוד, אז הוא הרשה לי להיכנס. סיפרתי לו על עניין אישי שלי (רואים גם עיתונאים מספרים) על חבר שרוצה את עזרתי, אבל כשרציתי בעבר את עזרתו הוא סובב לי את הגב.

"תשמע סיפור", אמר לי המאמן, "שהרב אליו אני הולך מידי פעם סיפר לי. סיפור עם מוסר השכל, שלפעמים אתה עוזר ולא יודע שאתה עוזר, אבל לא שוכחים לך את זה…"

וזה הסיפור ששמעתי אז ואני זוכר עד היום

פעם ניגש יהודי עשיר מאוד לרב ואמר לו: "אני כל שנה מכין בפסח כיסא לאליהו הנביא והוא לא בא". "תשמע" ענה לו הרב. "יש משפחה ענייה מאוד באזור. אמא וילדיה שאין להם די הצורך לעשות את הפסח. אליהו הנביא מגיע למקומות כאלה. לך תקנה להם את צרכי הפסח, תעשה אתם ותראה אותו".

העשיר כמובן רץ קנה כל טוב פלוס הגיע בליל הסדר עם המצרכים למשפחה שהודתה לו מקרב ליבה והאם אפילו נישקה את ידיו כשהיא כולה בוכייה. הוא ביקש לעשות איתם את הסדר והם כמובן הסכימו. העשיר חיכה חיכה חיכה וכלום לא קרה. לא אליהו ולא נביא…

העשיר רץ למחרת לרב ושאל: "למה אליהו הנביא לא הגיע. עשיתי כמצוותך"? ענה לו הרב: "לא ייתכן. זה לא יקרה שוב. אולי אחרת והוא הקדים אותך? יודע מה, בשנה הבאה תעשה זאת שוב רק תגיע מוקדם יותר…אין לי ספק הפעם הוא לא יתעלם מהמעשה ויגיע".

המאמן ראה שאני כולי בסיפור והמשיך: העשיר חיכה בקוצר רוח לפסח הבא ושוב קנה מצרכים מכל טוב, אפילו יותר מהפעם הקודמת. רק שהפעם הוא הגיע מוקדם יותר. הרבה יותר. כשהוא התקרב לבית הוא שמע אותם בוכים…הוא התקרב בשקט הביט מהחלון ושמע את הילדים אומרים לאמא שלהם: "אמא מה נאכל בסדר הפסח? הרי אין לנו כלום".

ענתה האימא: "אל דאגה ילדים. זוכרים ששנה שעברה הגיע אליהו הנביא והביא לנו את כל טוב לפסח?…..

"הבנת מר סידי, שאל המאמן". הבנתי…אוי כמה הבנתי…

 

וחכם סידי אומר: "חג שמח..והלוואי בשנה הבאה תחגגו שוב עם האנשים שאתם אוהבים"

 

 

 

האחר הוא אני

יותר ילדים מאובחנים כיום באוטיזם מאשר בסוכרת, בסרטן ובאיידס יחד. כמו שבתוך עשור יש עלייה של 200 אחוזים בעלייה במספר המאובחנים באוטיזם, אז נקרא את הנתונים ונתקדם. נזיז מעט את הראש כי זה אולי קצת כואב לנו ונמשיך. האו"ם קבע כי יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם יצוין ב-2 באפריל בכל שנה, בדיוק בשבוע שחלף. המטרה לקדם את ההסברה בנושא ולהעלות את המודעות בעולם לאוטיזם ולטיפול בו. הבנתי שאת הטור הזה אני אקדיש לעניין הזה, אבל לא אתן לכם עוד נתונים. הפעם בחרתי להביא את העניין מתוך מקום אישי. רק שתראו איך משפחה אחת חיה עם הרבה אהבה עם האוטיזם. שתגעו באדם, בילד ולא בעוד נתון. שזה באמת יגע ולו לרגע גם בנו. שנבין.

למי שלא יודע, לפי הספרות הרפואית המקצועית, אוטיזם הוא הפרעה בתקשורת הבין-אישית הגורמת לקשיים ביצירת קשרים חברתיים המצופים מגיל הילד. ההפרעה באה לידי ביטוי באופנים שונים ועשויה לכלול קשיים בשפה ובדיבור, קשיים בהבנת מצבים חברתיים וקשיים התנהגותיים נוספים. באופן עקרוני מדובר בילד שההורים יתארו אותו כ"ילד מיוחד שחי בעולם משלו". אבל העולם הזה הוא לא רק שלו, הוא של כולם. של המשפחה וגם שלנו, ש"חיים" ליד. כן גם שלנו.

אז בואו ניקח לדוגמא את משפחת ישראלי (כמובן שהשם בדוי, אבל ישראלי זה יכול להיות כל אחד), זוג הורים צעירים עם ילדה (נקרא לה נועה). הם חיים באשדוד, אתם רואים אותם אולי בכל יום. סדר היום שלהם הוא סביב הילדה. נכון, הם עובדים וחיים את חייהם, אבל כל הזמן חושבים על הילדה. פיזית ונפשית.

קמים ב-6:30, האמא מלבישה את נועה, כי נועה צריכה עזרה. גם בדברים שנראים רגילים והורים וילדים אחרים לא מייחסים לזה חשיבות. לאחר מכן נועה אוכלת ארוחת בוקר, שבה שוב ההורים דואגים שהיא תאכל.

בשעה 07.20 נועה נלקחת בהסעה לגן, שם היא עוברת את היום עם סייעת אישית, אבל ההורים נמצאים בתמונה כל הזמן. בודקים שהכל בסדר. כל הזמן עם היד על הדופק. הם לא יכולים לשלוח את נועה לגן וזהו, לאסוף אותה בסוף היום. לאחר העבודה לוקחים את נועה לטיפולים של כשעה. כל יום בשבוע יש טיפולים, טיפולים שיעזרו להשתלב. אח"כ שוב ארוחה, שוב עזרה.

לקראת הערב נועה מקבלת את מנת המלטונין (הורמון המעודד שינה שמסייע לילדים עם אוטיזם לישון שינה סדירה בלילה)… ונרדמת. וכך מסתיים לו יום בשגרה של נועה עם אבא ואמא וחוזר חלילה.

אגב בין הפעולות, היומיומיות יש פעולות שגרתיות אחרות, שכל ילד עושה לבדו. כאן ההורים הם אלה שכל הזמן דואגים שזה יקרה. אי אפשר להשאיר את נועה לבדה, כמו ילדה אחרת בת גילה. צריך להיות איתה.

בכל מאמר שתקראו תמצאו כי הורות היא משימה קשה, הדרישות היומיומיות של הילדים, הוויתור על הצרכים האישיים, החרדות הקיומיות והנתינה האינסופית, כל אלו דורשים משאבים נפשיים רבים. כשאחד הילדים הוא אוטיסט, ההורות הופכת לאתגר גדול פי כמה.
לא, אל תתבלבלו, משפחת ישראלי לא מרגישה "משפחה מסכנה". ההיפך, האבא אומר כי מבחינתו הוא זכה לילדה "המיוחדת" שלו. הוא לא רוצה שתחשבו שחס וחלילה מבחינתו הוא סובל כאן כי הבת שלו "מיוחדת", ממש לא. כל התקדמות של נועה עבורם היא כיבוש "אוורסט" קטן. זה מחזק. זה מוסיף. כל שינוי ולו הפעוט ביותר, גורם להם לאושר אינסופי. ממש כך. דברים שאנחנו כהורים לא שמים אליהם בכלל לב אצל הילדים שלנו.

אבל בפנים עמוק יש את המחשבה על העתיד. מה יהיה עם הילדה כשתגדל. נכון, כל אחד חושב על מה יהיה עם ילדיו כשיגדלו, אבל זה לגמרי אחרת. המחשבה היא מה יהיה עליהם, כשההורים לא יהיו לידם תמיד. מה יהיה כשיתבגרו. עד כמה יהיו עצמאים ואיך ינהלו את חיים הבוגרים.

זה נחסך מחלק גדול באוכלוסיה, אשר לא צריכה להתעסק בזה ביום יום ובוודאי לא בעתיד. אבל תתפנו ולו לרגע, להבין את מה שעובר על הילד וההורים. להיות ולו לרגע, אפילו במחשבה, האחר. זה יעשה אותנו אנשים טובים יותר. כן, כן ולו לרגע. לחלוק לרגע את ההרגשה של ההורים עם הילד/ה "המיוחד/מיוחדים שלהם".

זה לא יעזור תגידו. אז אתם טועים. ברגע שנבין מה עובר על האחר, נהיה חברה טובה יותר. כי יקיריי, כשהאחר אינו אחר, כשהאחר הוא אני, אז האני של החברה הופך להיות "גדול" יותר "רחב יותר" והוא כולל את כולם.

בחברה כזו טוב לכולם. בחברה כזו אני ונועה רוצים לחיות בה…

להוריד את ראש הנחש

ונתחיל בהודעה משמחת לקראת חג הפסח הקרב עלינו לטובה. "על פי דיווח רשמי של החמאס, מאזן פוקהא, ששוחרר בעסקת שליט המפקד הבכיר האחראי להפעלת חוליות טרור בגדה המערבית, ומי שישב בעבר בכלא הישראלי, חוסל ברצועת עזה לאחר שנורה מטווח קצר על ידי אלמונים. בחמאס כבר מאשימים סוכנים ישראלים בחיסול". שי לחג או במילים אחרות, תענוג.

כן תענוג. בעיניי זו הדרך. זה בדיוק העניין. את הנחש מחסלים מהראש, לא מיתר הגוף. מי שמתכנן פיגועים נגד ישראלים ובעיקר יהודים (למרות שגם לא ישראלים נפגעים בדרך), יש לו רק כתובת אחת, העולם הבא. שם הם לא יכולים להזיק (לפחות לפי מה שאנחנו יודעים)…
אבל יש מעבר לשביעות הרצון לראות אדם כמו פוקהא מסתלק מאיתנו, יתר האנשים הנורמאליים, האנשים שבוחרים בחיים, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינאים. בעיניי זו הדרך הטובה ביותר והנכונה ביותר להילחם בטרור החמאס ושכמותו. לאנשים אלה אין ערך לחיי אדם. הם לא מקדשים את החיים אלא את המוות. הם שולחים אנשים להיות "שהידים" כשהם ממשיכים לחיות. אחזור בי. הם מקדשים את החיים… אבל רק שלהם.

כן, כן, הם שולחים אנשים להרוג חפים מפשע ובעצמם מסתתרים בכדי לא להיפגע. מבחינתם צה"ל יכול להפציץ בתגובה כל יום וכל היום את עזה ואזרחיה. ההיפך, הם מעדיפים שזה יקרה, במיוחד אם בטעות ייפגע בית חולים או בית ספר, הם "יחגגו" על זה ויטענו שאנחנו רוצחים בני רוצחים. להם לא חשוב מבני עמנו. בני עמם עבורם הם יעד, לא המטרה העיקרית. הם רואים עצמם כגוף שנועד לפגוע בישראל, לא לדאוג לעזה. נקודה. סימן קריאה! תראו את מצבה של עזה ותבינו. הכסף הולך או ל"שמן" את המושחתים שבהם (וחמאס עלה בגלל שחיתות הפת"ח והפך למושחת בעצמו) או לפיגועים ומנהרות. לא לפיתוח עזה. כסף אירופי הופך לטילים נגד ישראל לא להשכלה וקדמה. מישהו צריך להגיד את זה בקול רם. אני מתנדב.

אותו בן מוות פוקהא, שלצערי שוחרר בעסקת שליט (עסקה שרוב המשוחררים בה חזרו לפגע), רצה מאוד לחיות. הוא לא רצה שיפגעו בו. הוא תכנן פיגועים בחיילי צה"ל וכנראה גם בחג הפסח הזה רצה לעשות נזק אם אפשר. הוא שוחרר בעסקת שליט, בה שוחררו 1027 אנשים תמורת אדם אחד, גלעד שליט. ישראל שמקדשת חיים ולו של אחד, שחררה אותו ועוד מרצחים כמוהו הביתה, עבור חייל אחד. עבורנו לשמור על האזרחים והחיילים זהו ערך עליון. אצל אויבנו אין ערך כזה, הוא לא קיים.

ישראל לא צריכה להפציץ את עזה. אני לא מאלה שצועקים להפציץ את עזה, לשטח אותה, לכבוש אותה ולחסל את כולם. ממש ממש לא. יש שם ילדים, נשים ואחרים חפים מפשע. נכון, יש שנאה גדולה אלינו, אבל זו לא הדרך. הדרך הזו משרתת את אנשי החמאס, כמו פוקהא. הוא מבין שזה עבורו מצב שהוא יכול רק להרוויח ממנו.

תשאלו למה? הנה שאלתם. פשוט מאוד. מצד אחד הוא יכול להראות שישראל היא "הרעה" שפוגעת באזרחים, ומצד שני הוא גורם לעוד תסיסה בקרב אנשי עזה שרואים מטוס שהוריד שכונה או טיל שפגע באזור מגורים. הכעס על מצבם הכלכלי הגרוע, הופך במקום להיות מכוון לאנשי החמאס שאשמים בו, לכעס נגד ישראל. אין פה שום דבר טוב עבורנו בזה.

לא יקיריי, השיטה צריכה להיות חיסול ממוקדים. ישר לראש הנחש. להוריד את האנשים ששולחים את המבצעים, את המתכננים. לא לפגוע בכל האוכלוסייה ללא הבדל. אין פה שום דבר טוב לישראל. רק להפסיד גם בדעת הקהל העולמית וגם להמשיך להיות שנואה. השיטה היא למגר את הטרור על ידי הורדת המתכננים. זאת שיטה יעילה, אין בה גינויים עולמיים והכי חשוב, היא משיגה את מקסימום האפקט.

למה מקסימום? כי בני המוות האלה, הם פחדנים בני פחדנים. הם מפחדים על חייהם ורק ככה הם פתאום יחשבו שאולי כדאי להם לחשוב פעמיים לפני שיוציאו פיגוע אל הדרך. הם כאמור יישלחו את המתאבדים והמפגעים עם סיפור 72 בתולות, או בתולים, או לא יודע מה, הם יודעים שהם עושים שטיפת מוח לצעירים במצוקה וזה עובד להם. אבל ברגע שידעו שזה הראש והגוף שלהם שהולכים לפגוש את האלוהים, או נכון יותר את השטן, הם יחשבו אחרת. יזהרו. זאת השיטה. החל בה אריאל שרון ז"ל וצריך להמשיך איתה, ולכן כל הכבוד למי שעשה זאת ומי שאחראי לזה. צה"ל בתפארתו בעיניי.

בהודעת חמאס שיצאה לאחר החיסול נכתב: "אנחנו נשבור את המשוואה שהאויב רוצה להציב נגד גיבורי ההתנגדות בעזה, ונגרום לאויב להתחרט על היום שבו חשב להתחיל להשתמש במשוואה הזו. האויב ישלם את מחיר הפשע הזה ויהיה זה גמול בהתאם לגודל החיסול של השהיד. מי שמשחק באש יישרף ממנה".. הבנתם? המשוואה הזו לא מוצאת חן בעיניהם. הם רוצים משוואה אחרת שבה ייפגעו אזרחים בעזה ולא ראשי החמאס. זו המשוואה המקובלת עליהם. אז הגיע הזמן שנשנה אותה, שידעו ראשי החמאס, שהראש שלהם בסכנה. אולי אז יתחילו לחשוב איתו…

רק בישראל ממשלה מתפרקת בגלל טלוויזיה…

עם יד הלב, תגידו לי מי מכם מבין בוויכוח סביב סגירת "רשות השידור" ופתיחת התאגיד החדש "כאן"? באמת, מי? ברור שאף אחד וברור שזה גם לא עניין או מעניין אף אחד, עד שפתאום גילתם, שהממשלה הולכת להתפרק בגלל זה.

בואו נעשה כהרגלנו סדר ואחר כך כמה תובנות חשובות. לאחר כמה עשרות שנים בהן ניסו לעשות רפורמה ברשות השידור, או במילים אחרות בערוץ 11 (בעבר 1), הצליחו להגיע למתווה (של השר גלעד ארדן), לפיו יוקם תאגיד חדש שייקרא "כאן", תאגיד של שידורי טלוויזיה ורדיו חדשים. על פי המתווה התקנים ברשות השידור יצומצמו ועובדיה בחלקם יעברו לתאגיד ובחלקם יפרשו. חוקק אפילו חוק בעניין. הוקצו לזה כמה מאות מילונים על חשבוננו (שילכו לפח, אם התאגיד לא ייפתח) והכל יצא לדרך. התאגיד כבר החל "בשידורי ניסיון", הוחתמו ומוחתמים אנשים ובאופן רשמי ולאחר מספר דחיות, התאריך הוא 30.4.2017. אוטוטו.

אבל פתאום החלה מהומה רבתי. אותה ממשלה שתמכה ברפורמה ובהקמת התאגיד החלה להתנגד לפתיחתו. פתאום אנחנו רואים את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, מתנגחים אם זה ייצא לפועל וכל אחד עומד עלה רגליים האחוריות שלו, כאילו מדובר בעניין של חיים ומוות. נתניהו לא מעוניין שהתאגיד יפעל וכחלון כן. זה כבר הפך להיות עניין אישי. כחלון אמר שילך עם זה עד פירוק הממשלה ונתניהו ענה מיד אחריו, שאם צריך זה יקרה ונלך לבחירות. משוגעים? כן ולא.

כן ולא, כי מי מפרק ממשלה בגלל ערוץ טלוויזיה ועוד ערוץ שכרגע כמעט איש לא צופה בו (למרות שלדעתי יש לו מהדורת חדשות בשישי הטובה ביותר). אבל מנגד, הוויכוח העמוק יותר הוא מי ישלוט בשידורים, בכח התקשורתי. כחלון מבין שנתניהו אולי רוצה לבטל את התאגיד, כי הוא לא מרוצה ממי שהולך לנהל אותו. כחלון לא רוצה לתת כח רב מידי לנתניהו ועוד בערוץ טלוויזיה. נתניהו מצידו בהחלט רוצה את הכח הזה, וכרגע הוא גם זוכה לתמיכת עובדי "רשות השידור", שכמובן לא רוצים בסגירתם. נתניהו נתפס עם הגישה הקפיטליסטית של הפרטה (להפוך מוסדות ציבוריים לפרטיים), "מגן העובדים", אבל בעצם הוא דואג לעצמו ולערוץ שיהיה בשליטתו. איך אמרה מירי רגב: "מה שווה תאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"? משפט שאומר הכל.

בשורה התחתונה, הכל מבולבל ומבלבל. בסוף אולי, אולי ימצאו איזו נוסחה שתגשר. לדוגמא, התאגיד ייפתח אבל מנהליו ייקבעו על ידי גורמים אחרים, נניח המקורבים לראש הממשלה… סרט טורקי… בעצם אם נרצה נוסטלגיה, "סרט ערבי" בערוץ 1 הישן… שלא רוצה להתחדש.

אבל יש זווית נוספת לזה, שהיא לא רק פוליטית. מה עם העובדים? אלה של התאגיד ואלה של הרשות. לגבי עובדי התאגיד, הרי שהם חתמו על חוזים, עזבו מקומות עבודה ואם הוא לא ייפתח, הרי שיישארו ללא עבודה. מצד שני, עובדי הרשות שעובדים שנים רבות, מה יהיה גורלם? ייזרקו אותם לרחוב? גם בעיה.

אבל ויש אבל. עובדי "רשות השידור" צריכים לבוא גם לעצמם בתלונות. במשך עשרות שנים הם לא התייעלו. השכר שם מגיע למעל 50 ו-60 אלף שקלים ובמקרים מסוימים אף יותר לחלק מבעלי התפקידים. זה שכר מטורף. הם צריכים היו להבין שהתייעלות תבוא במוקדם או במאוחר, והיא הגיעה.

עוד דבר שחשוב להגיד. עיתונאי "רשות השידור" במשך שנים התעלמו ממה שקורה לעיתונאים אחרים. הם שתקו שרצו לסגור את ערוץ 10, ובוודאי שתקו ולא שבתו כשעיתונאים מהעיתונות הכתובה פוטרו כמו "לחמניות" מכל כלי תקשורת, בגלל עוד כמה שקלים למו"ל. עכשיו זה הגיע אליהם והם מוחים ובצדק בשידור ומחוצה לו. חבל, אבל אולי אם היו מצטרפים לפני עשור ליתר חבריהם שפוטרו מכלי תקשורת שונים, זה לא היה קורה להם.

את הציבור הרחב הסיפור הזה מעניין כמו השלג דאשתקד או כמו קוץ ב… נו, אתם יודעים במקום לא נעים. הציבור שמח שהוא לא משלם אגרת "רשות השידור" (גם חלק מהרפורמה של ארדן). הציבור גם לא יודע שתקציב הרשות מגיע למיליארד שקלים!! כש-80 אחוזים מזה מיועדים לשכר. אבל הציבור לא מטומטם, הוא לא אוהב את העובדה שדווקא מכל הסיבות והקשיים שיש בישראל, החל מביטחונית, דרך כלכלית ועד קבלת שירותים בסיסיים מהמדינה, הממשלה מתפזרת בגלל עניין כה פעוט. טלוויזה.

הייתי מעריך מאוד את כחלון אם היה מתפטר בגלל בעיית הדיור. כחלון וזה לזכותו, רוצה לפתור את בעיית הדיור בישראל, שבה לחלק לא קטן מהציבור אין יכולת לקנות דירה. אבל למרות הקשיים הרבים, לא שמעתי אותו מאיים לקום ולהתפטר. אותו הדבר נתניהו. לא שמעתי אותו אומר משהו בסגנון: "לאחר שנים רבות בתפקיד, אני לא מצליח לתת לדור הצעיר עתיד פה ויוקר המחייה והדיור הם בלתי אפשריים, אני רוצה להקים ממשלה לצורך העניין ולכן אני מפזר את הממשלה". בחלומות הלילה הוא יגיד את זה. עצוב לדעת שהממשלה תתפזר, אולי, רק בגלל מי ישלוט או מי לא ישלוט בערוץ טלוויזיה זניח..

כאן אנחנו נכנסים לתמונה. אולי נשלח אותם בבחירות הבאות למקום שהם ראויים ונגיד להם, שמעכשיו טלוויזיה.. הם יכולים לראות בבית.

 

 

זהירות משיגעון הגדלות של הקיסר ארדואן

שימו לב טוב טוב לאיש באנקרה, "שיגעון הגדלות" שלו מתחיל להדאיג, בדרך כלל שמנהיגים מתחילים לסבול מזה, זה נגמר באסון, לא רק למדינה שלהם, אלא לעולם כולו, בעיקר לעולם המערבי, או במילים אחרות במקרה דנן,  אירופה.

רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, מעוניין לערוך משאל עם שבו הוא מבקש לעבור לשיטת ממשל נשיאותית, שתרחיב באופן ניכר את סמכויותיו ותאפשר לו לשלוט עד שנת 2029!! במילים אחרות, הוא יהפוך את טורקיה לדיקטטורה.

ארדואן הבין ש-3 מיליון טורקים שחיים באירופה והם בעלי זכות הצבעה, תומכים בו בעיקר, והוא מעוניין היה לערוך על אדמת אירופה עצרות בחירות בעד המשאל. אירופה כמובן התנגדה, כי זו חדירה לריבונותה, ומכאן החלה תקרית דיפלומטית, כשארדואן מכנה את אירופה, או נכון יותר מדינות שהתנגדו כמו הולנד וגרמניה, בכל מילה שעולה לו בראש, החל מ"רפובליקת בננות", וכלה "בפשיסטים" ואפילו "נאצים" להולנדים, שלא הרשו ל"שרת המשפחה" של טורקיה להיכנס להולנד במיוחד לצורך העניין.

אי אפשר לזלזל במה שקורה בטורקיה עם ארדואן ששולט כבר 14 שנה במדינה הזו, בתפקידים שונים, כראש ממשלה וכנשיא כשכל פעם הוא מוסיף לעצמו סמכויות. טורקיה מדינה עם 75 מיליון תושבים, היא מדינה חזקה מאוד באזור, כולל ביטחונית, היא לשון מאזניים בין קיצוניות איסלאמית, לניסיונות פשרה אירופאיות. המיקום שלה, אסיה-אירופה, מאפשר לה להיות פקטור בשתי היבשות. מדינה כזו בידיים של האיש הלא נכון ועוד לתקופה כה ארוכה, עם סמכויות בלתי מוגבלות כמעט, היא סכנה לאזור כולו ובעיקר לאירופה.

ב-15 ביולי ערך ארדואן "הפיכה" מבוימת שבסופה הוא חזר לשלטון ועצר את כל מתנגדיו. פשוט הפך את טורקיה לבית כלא לכל מי שמעז להגיד מילה נגדו. לא רק לאלה עם ביקורת על צורת שלטונו האגרסיבית, אלא גם למי שהיה אופוזיציה חוקית בפרלמנט הטורקי, "האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה", מפחיד. אנשים כאלה בהיסטוריה אנחנו יודעים מה עשו לעולם כולו, לא רק היטלר (המצחיק שארדואן מכנה את ההולנדים "נאצים"), גם סטאלין, מוסוליני ("הפשיסט", עוד כינוי שארדואן הדביק לאירופה ומתאים לו). מפחיד.

ארדואן עם מפלגת "הצדק והפיתוח" שלו, עלולים להפוך את טורקיה המודרנית למדינה איסלאמיסטית. המפלגה של ארדואן היא בבסיסה מפלגה איסלאמית שמרנית ורוצה לראות את טורקיה מתקרבת יותר לדת, דבר שבטורקיה מאוד חוששים ממנו. מעניין יהיה לראות איך העם בטורקיה, שהתרגל לקדמה, יגיב. ארדואן יודע זאת ולכן הוא יוצא נגד אירופה.

מה הקשר תגידו? בבקשה. הרי 3 מיליון טורקים שחיים באירופה, לא יעלו ולא יורידו למשאל בטורקיה שבה 75 מיליון תושבים (מה גם שהם בדרך כלל לא מצביעים). אבל ארדואן מבין, שאם יראה שאירופה נגד טורקיה, אז זה ילכד את הטורקים סביבו. זה בינתיים מצליח לו. זה מסוכן מאוד לאירופה, לעולם. אסור להקל בזה ראש.

מה שעובר על אירופה, כבר כתבתי כאן, היא מביאה על עצמה. אותה אירופה שבכל דבר קטן שישראל עשתה, מיד יצאה ועדיין יוצאת נגדה, מעלימה עין מדברים שמתרחשים אצלה מתחת לאף. כמו הטרור וכדומה. אירופה נתנה לארדואן לצבור כח, היא עמדה לצידו בעת משט הטרור של "המרמרה" הטורקי לחופי עזה (שיצא באישורו וברכתו), וגם לחצה על ישראל להתנצל ולשלם פיצויים אח"כ. ארדואן הבין את החולשה ועכשיו זו אירופה שתשלם את המחיר. הייתי רוצה להגיד טוב שכך, אבל אסור לאנשים קיצוניים כמו ארדואן לצבור כח. לכן ישראל צריכה בשקט ובחכמה לקוות שאירופה תצא עם היד על העליונה נגד טורקיה.

אירופה יכולה לעשות זאת. מספיק אם תפגע בסנקציות כלכליות בטורקיה. לא תרכוש ממנה חקלאות או טקסטיל ואז ארדואן יבין מהר מאוד את המסר. בינתיים אירופה מתרפסת ומזכירה מאוד את אירופה של ספטמבר 38 ש"נתנה" להיטלר את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, בכדי למנוע מלחמה. שנה אח"כ פתח היטלר שהבין את חולשת אירופה, במלחמת העולם השנייה. אירופה לא למדה מהיסטוריה. התרפסות בפני ארדואן עלולה להצית מלחמה בעוד כמה שנים. אולי חלק יגידו שהדברים כאן קיצוניים, אבל גם עם היטלר לא ציפו שזה יגיע למימדים שזה הגיע.

אגב, עוד קו משותף לשניים הוא שגם היטלר פנה למשאל עם לבני עמו שיאפשר לו לאחד שני תפקידים קאנצלר (ראש ממשלה) ונשיא (לאחר מות הנשיא הינדנבורג) לתפקיד אחד, המנהיג ("הפיהרר") והעם הגרמני הסכים ברוב קולות. מה קרה אח"כ כולנו, בעיקר העם יהודי, אבל גם אירופה לא שוכחים.

ישראל צריכה עכשיו להסתכל מהצד ולא להגיב. כל תגובה שלנו תשרת את ארדואן, שיראה לעם שלו שהנה גם היהודים נגדו וכי הכי טוב להם לתמוך בו מול "כל העולם". אבל ישראל צריכה מאחורי הקלעים להתכונן ליום של אחרי. ארדואן הוא לא יריב כמו אירן כרגע, אבל הדגש הוא על כרגע. הוא יכול בעתיד להיות מסוכן יותר והכי חשוב… קרוב יותר פיזית אלינו. יש היום חבר גדול בחדר הסגלגל בבית הלבן, קוראים לו טראמפ. הוא מבין יותר מכל אירופה בסכנה האורבת מגופים אסלאמיים קיצוניים. שווה וחשוב להתייעץ איתו ולקבוע מדיניות אחידה, מול ארדואן. שלא נישאר פתאום רק אנחנו פה מול אירן "המטורפת" והשכן "המשוגע" מטורקיה.

אביגדור, קרעת אותי מצחוק!

קרעת אותי מצחוק, פשוט קרעת אותי מצחוק אביגדור. קשה לי להחזיק את הבטן ליברמן. די, די, תן לי רגע לקחת אוויר. תשמע טוב אביגדור ליברמן, אתה הרמטכ"ל והפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי), אנשים מצחיקים. באמת מצחיקים. עד זוב דם… כן ואם לא הבנתם זה לא היה ברצינות, זה היה בציניות מהולה בכאב. על מה אני מדבר? בבקשה. מתוך "ויינט" השבוע: שר הביטחון התייחס גם לתקרית שאירעה ביום שישי בפאתי הכפר נבי סלאח שבדרום השומרון, כשפלסטינים רגמו באבנים ג'יפ של משמר הגבול. "ביומיים האחרונים נחשפנו לתמונות שלא הייתי רוצה לראות", אמר. "ג'יפ מג"ב מותקף על ידי עשרות רעולי פנים ואתה לא יודע אם הם מסתערים עם בקבוק תבערה אבנים או רימון. הכוח לא פעל כמו שצריך. נוהל פתיחה באש הוא ברור מאוד, והייתי מצפה שהכוחות יפעלו לפיו. אני אומר את זה גם על דעתו של הרמטכ"ל. שוחחתי איתו על זה. קודם כל יורים באוויר ואז ברגליים. זה שכל אותם רעולי פנים יצאו בלי פגע מהתקרית הזאת זה פשוט לא בסדר. אסור שנראה תמונות כאלה שוב. אני מקווה שזה מסר ברור גם למפקדים וגם לחיילים בשטח".

אתה אומר שזה לא בסדר שרעולי הפנים יצאו ללא פגע? תגיד אתה אמתי? שוחחת עם הרמטכ"ל ומה הוא ענה? נכון שגם הוא נקרע מצחוק? אולי תגידי לפצ"ר מה דעתו? נראה לכם שחיילים יירו לכיוון מחבל מעכשיו? לא, באמת? פעם כשהייתי בסדיר בגבעתי ואח"כ במילואים בתותחנים, היה לנו פנקס קטן של נוהל פתיחה באש והתנהלות בשטחים. עכשיו לכל חייל יש את התמונה של אלאור עזריה בכיס.

אתה אביגדור, הרמטכ"ל, הפרקליט הצבאי הראשי וגם שר הביטחון לשעבר, משה יעלון, אתם אשמים בתקרית או נכון יותר בחוסר התגובה. רק אתם. כל חייל או נכון יותר כל אמא של חייל ביקשה בעבר שישמור על עצמו… היום היא מבקשת שישמור על חייו של המחבל… כי היא חוששת שבנה יהיה אלאור עזריה השני. אתם חתיכת חוצפנים אחד אחד.

אומנם אתה אביגדור באופן אישי לא סימנת את עזריה כשעיר לעזאזל עוד לפני שנפתח משפטו, כמו שר הביטחון לשעבר משה יעלון (עוד שר כזה ואבדנו) או הרמטכ"ל שהודיע שאלאור לא בננו ואסור שנעטוף אותו באהבה כי הוא חייל, או הפרקליט הצבאי הראשי, שגייס למילואים את עורך הדין נדב וייסמן מהבכירים שיש, בכדי שירשיע בכל מחיר את עזריה. אבל ממך ציפינו אחרת. אתה אמרת "שלוחם לא יכול לצאת לקרב עם עורך דין". אתה . אז איך אתה כשר ביטחון נותן לזה לקרות. איך? וזה כבר לא אלאור רק לנגד ענינו, זה כל בן ובת שלנו שמתגייסים או בצבא, כמו בתי הקצינה. אנחנו חוששים להם. בעבר מהמחבלים עכשיו גם מהתגובה של ראשי צה"ל. עצוב.

נראה היה כי צמרת צה"ל שמסתבר כי היא מנותקת, לא לקחה בחשבון את התוצאות בשטח. טוב היא מנותקת. אלאור עזריה, משפטו ומה שעברה משפחתו, הפכו לתמרור אזהרה לכל לוחם ומשפחתו. אתם רדפתם את עזריה כאילו מדובר באחרון הפושעים. מה שקורה עכשיו. שחיילים חוששים זו אחריותכם.

בכלל, הפרקליט הצבאי הראשי, מה בער לך? התבלבלת בין המחבל לחייל? אני באמת לא מבין. מה הלהט הזה להרשיעו. עד הכרעת הדין עוד שחשבתי שאתה עושה אולי את עבודתך, אולי, אבל אח"כ כשהבנתי שזה בכלל הפך אצלך לאישי. הזדעזעתי לשמוע שהודעת לפרקליטיו של עזריה, חייל צה"ל לא להתבלבל, חייל שלנו, שאם פרקליטו יערערו אז אתם תערערו על קלות העונש, של שנה וחצי (כאילו שנה וחצי לחייל צה"ל על פגיעה מחבל בן מוות, זה מעט זמן). מה אתה מנסה להפחיד מישהו? את פרקליטיו הברחת. אבל עכשיו תתמודד מול עו"ד שפטל. ממה שהבנתי הוא לא מפחד, בטח לא מאיומיך.

גם אתה ליברמן. אתה אכזבת הימין. לא ציפינו שבאמת תכבוש את עזה, כפי שהבטחת שתהיה רמטכ"ל. אבל גם לא ציפינו שתגיד למשפחה של עזריה לא לערער. מי אתה בכלל? זו זכותו הבסיסית של כל אדם, בוודאי חייל, בוודאי שירה במי שקם להורגו, לערער. הרי בשם הדמוקרטיה הוא נשפט. אז בשם הדמוקרטיה תנו לו לערער. ושבו בשקט רבותיי, הרמטכ"ל והפצ"ר וגם אתה יעלון. קשקשתם מספיק לפני במהלך ואחרי המשפט.

ועוד דבר אחד מה שראינו עם הג'יפ שלא חיילי מג"ב של הגיבו, זו רק ההתחלה. אף אחד לא ירצה להגיב ולהסתבך עם יועצים משפטיים וצבא שרוצה להרשיעו. זה רק התחיל. עוד נראה הרבה תמונות כאלה. אגב אם ייפגע בשל כך חייל, אז תסתכלו במראה ותחשבו מה עשיתם. ברור אגב שאם זה היה אחד מילדיו של כל מי שמעורב בהרשעת אלאור, הוא כלל לא היה מגיע למשפט כי הייתם בקומבינה שלכם בכלל לא מבאים אותו לדין. אבל זה סיפור אחר.

כשהייתי בצבא באמת ובתמים האמנתי בסיסמא: "תדע כל אם עבריה שגורל בניה נתון בידי מפקדים הראויים לכך…". היום אני כבר לא מאמין בזה… ובטוח ש: "תדע כל אם עבריה שגורל בניה נתון בידי עורכי הדין של הפרקליטות הצבאית". אביגדור, רוצה תגובה ראויה של חיילנו למחבלים מעתה והלאה… שחרר את הילד.

הקלות הבלתי נסבלת

השאלה שתמיד עולה היא איך ההורים שלנו חיו? איך הם נשארו כל כך הרבה שנים. חתונת כסף, חתונת זהב וחתונת אני לא יודע מה? אצלנו כיום הדבר היחיד שבאמת יש בחתונה, זה כסף , שמשלמים או כשמתחתנים או בעיקר כשמתגרשים, אם אתה האב.
אני לא מתכוון עכשיו לכתוב מי אשם ומי לא. אבל דבר אחד בטוח, הקלות הבלתי נסבלת של הגירושין. יש מקרים שאין ברירה בגלל משהו שהוא באמת גדול, משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום, אבל תתפלאו רבים המקרים שבהם על כלום ושום דבר אנשים מתגרשים. לא צריך להיכנס לסטטיסטיקה לדעתי זה יותר מידי משהו כמו 1 מתוך 4 ואולי יותר.

אחת הבעיות המרכזיות היא העובדה שמרוב אופציות אין אופציות. כולם נמצאים בכל מקום, כולם זמינים, כולם רואים את כולם, בנייד, בפייסבוק, בוואטסאפ, באינסטגרם, בטוויטר ובשד יודע מה. הקלות הזו לדבר עם אחרים ואחרות היא בלתי נסבלת. המדיה החברתית הפכה להיות גם "אתר הכרויות" וכל אחד חושב שלאחרים יש מה להציע יותר.

אגב יקיריי, עצה קטנה, מבעל ניסיון (חכם לא?), כולם אותו הדבר. גם מי שמבטיח גן של שושנים, מהר מאוד מגלים שיש בהן הרבה מאוד קוצים. בדיוק כמו אחרים שאולי חייתם איתם כבעל וכאישה. בסופו של דבר כולם אותו דבר. מצטער שאני קצת עושה הכללה, אבל זה המצב.
הלאה, סיבה נוספת שאנשים עוזבים זה ש"נגמרה להם האהבה". הלו, תתעוררו, אתם חיים בסרט הוליוודי? מה חשבתם שתמיד האהבה שם לנצח? מה חשבתם, שגם בן הזוג שלכם מאוהב בכם עד כלות הנשמה? תכבדו. אל תאהבו, תתאהבו באישיות של האדם שאתם חולקים איתו את החיים זו האהבה האמיתית. שמעתי כבר מי שאומר, הוא לא יפה, היא לא יפה.. בסדר.. ואתם במראה נשארתם בני 20…

עוד דבר שהרס את הנישואין, הוא שיש הרגשה שאפשר לעמוד עצמאית בלי בן הזוג. במיוחד, ותסלחו לי הנשים מדובר בכן. נשים בישראל יצאו לעבודה (וזה בסדר גמור) החלו לסגל סממנים גבריים אותן הפנימו במקומות עבודה. את הסממנים הללו הן הביאו לבית. זה אולי נשמע שוביניסטי, אבל זה נכון. העניין הוא לא להביא את זה לבית. הבית הוא מחוץ לתחום בענייני אגו וכבוד. הדדים. ברגע שזה נכנס, על כלום עוזבים.

חלק גדול מהאנשים אומרים, מה אשאר בגלל הילדים בכדי לסבול? לא. אם אתם סובלים מאוד לכו. אבל לפעמים אתם לא מבינים שהסבל שצפוי לכם אח"כ, הוא לא פחות גדול. וכן, בגלל הילדים כדאי להישאר. לא יהיה אדם אחד, או אישה אחת (תאמינו לי, הייתי שם), אשר יאהבו את הילדים שלכם כמותכם. אתם פתאום תראו איך אנשים אחרים מגדלים את הילדים שלכם. הלב שלכם יקרע לצמיתות. נכון, לכל תרופה מתרגלים, אבל עדיין.

הרבה אנשים אומרים, תן לי את השקט שלי, את הפינה שלי. אני זקוק לשקט הזה. הרבה פעמים מגלים כי השקט הזה, הפינה הזו, הופכת להיות "שקטה" מייד, במיוחד אם אתה גבר. הרבה פעמים אתה מוצא את עצמך אומר שאפשר היה אחרת, שהדירה הקטנה הזו, היא פתאום לא המקום שרצית לחיות את חייך. כי ברוב הזמן אתה לבדך.

אגב גורם נוסף הוא העצות של האחרים. מה אכפת לאחרים לתת לכם עצה על חשבונכם? "קום תעזוב", "קומי תעזבי"… הרי כשזה יגיע אליהם, הם ינהגו בדיוק, אבל בדיוק הפוך ממה שייעצו לכם. אל תתייעצו עם אף אחד אחר, תתייעצו עם עצמכם. אולי העצה הכי טובה תבוא מכם? אולי.

אני יודע שיהיו רבים שיחלקו עליי. זה בסדר. אני יודע שיש כאלה שעברו נישואין קשים ועכשיו חיים עם בן בת זוג אחרים והם שמחים. אבל אני מדבר על אלה, שבקלות רבה מדי זרקו את הכל, עבור משהו רגעי, או משהו שחשבו שהוא זה שיביא להם את השלווה בחיים. אכן, לפעמים עדיך להיות לבד מאשר להיות נשוי ולסבול. אבל אתם לא לבד, יש ילדים, יש לקחת אותם בחשבון ומעבר לזה, אם זה לא מקולקל למה לתקן? אין זוג בעולם הזה…ומצידי תבדקו בכל פלנטה שקיימת, שלא עובר משבר בזוגיות… השאלה הקלה היא איך מתגרשים..הקשה…איך נשארים?

וכן, תגידו, אז מה אתה בוכה? למה עשית את זה ועוד פעמיים? בדיוק על זה אני מדבר, בדיוק על זה. ההרהורים האם היה זה נכון, איפה טעיתי? מה חלקי? מה לא. אנשים אומרים חכמה, אני אומר ניסיון. הניסיון היא החכמה. לפעמים אפשר להשתמש בניסיון של אחר.
תשתמשו

לא יעזור לכם

כל פעם שאני פותח טלוויזיה או רדיו ורואה או שומע חדשות בזמן האחרון, אני מרגיש כאילו אלה הם ימי אבל חס ושלום. אתה רואה ושומע פאנלים של "מומחים" לענייני פרשנויות שמבכים את מר גורלם. גורלנו. "פרשנים" טוענים שגרוע מזה לא יכול להיות. שזה אסון בינלאומי, מה זה בינלאומי, בין כוכבי. די כבר מספיק. דמוקרטים עלאק.

כן, כן, אני בהחלט מתכוון לאנשי התקשורת, שאני חלק מהם, אבל מחזיק בדעת מיעוט (רק בתקשורת היא מיעוט) הפוכה משלהם. אמרתי ואגיד תמיד, אני ימני ליברלי (ויש דבר כזה תתפלאו, למרות שרבים טוענים שרק השמאל הוא הבלעדי על הליברליות. קשקוש).
אבל נחזור לעניין שלשמו התכנסנו. דונאלד טראמפ שנבחר לנשיא ארה"ב. רבים בתקשורת לא אהובים את הבחירה הזו. מה זה לא אוהבים, שונאים. מבחינתם נבחר האיש הלא נכון. הם מפמפמים לנו את זה השכם וערב. מוצאים איזה רבע ציוץ של טראמפ או שאלה שלא רצה לענות, במסיבת עיתונאים לאיזה בחור יהודי דתי, כי טראמפ "דוגרי" ואומר לתקשורת מה שרבים רוצים להגיד. שהם לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ומיד טוענים שהוא סכנה לעולם הדמוקרטי (מיד נתייחס לזה אל תדאגו) ואנטישמי ושארה"ב סוערת. עוד קשקוש. איך אדם שבתו התגיירה ונכדיו יהודים הוא אנטישמי. אבל מפמפמים בכל הכח. שוב ושוב. די. יש לנו אינטליגנציה משלנו אם לא שמתם לב.

ועכשיו לעניין טראמפ "הלא דמוקרטי" בעיניכם. לא יעזור לחלק מהתקשורת בארה"ב או לתקשורת בישראל. נבחר נשיא. רגע רגע, הרי אם זכרוני אינו מטעה אותי, אתם מדברים בשם הדמוקרטיה, לא? אז אם נשיא נבחר בצורה דמוקרטית, לא צריך להניח לו? אב גם שמעתי חלק שרומזים שגם היטלר "להבדיל", נבחר בצורה דמוקרטית (נו, באמת. היטלר? אם מישהו מהימין היה רומז דבר כזה, מיד היו קורעים אותו לגזרים. אז די כבר). הילארי קלינטון, שהיא תואמת ברק חוסיין ברוך שפטרנו אובמה, לא נבחרה. לפני הבחירות, שהייתה בטוחה שתבחר, אמרה שהיא מקווה שטראמפ יקבל את הבחירה בצורה הוגנת. נו ומה קרה מאז? קלינטון ונציגה בתקשורת בעולם ובארץ (שתופסים בעמדתה האנטי ישראלית), לא מוכנים לקבל את תוצאת הבחירות. דמוקרטים עלאק.

תתעוררו אנשים. אחרי 8 שנים של הנשיא ברק חוסין ברוך שפטרנו אובמה (אפשר גם לעשות עם רעשנים כמו במגילה כשקוראים את שם המן…) שהדבר האחרון שמעניין אותו הוא ישראל (ראו הסכם אירן, ראו תמיכה באחים המוסלמים במצרים, ראו הסתלקותו מהמזרח התיכון והשארת הבמה לארגוני טרור דמויי "דעאש" ראו…. לא חסר), יש לנו בבית הלבן נשיא חבר אמיתי. אדם שטובת ישראל לפניו, לפני טובת הפלסטינאים ושאר אויבי הדמוקרטיה ואויבי ישראל. אדם שמבין שהטרור אינו מגיע מכאן, מישראל. שאין קשר בין פיגועים בעולם ובארצו, להתנחלויות או לסכסוך הישראלי פלסטינאי. שמבין שהפגועים הם נגד הדמוקרטיה ודרך החיים של "המערב" (מה שאתם "ידידי בתקשורת" ואנשי יבשת אירופה טרם השכלתם להבין). שנים לא התקבל ראש ממשלת ישראל בכזו אהבה. היה תענוג לראות את זה. כמעט חיבקתי את טראמפ במסך מההתלהבות.

ומה עושם בתקשורת? לא מתייחסים לזה. אומרים שטראמפ עוד יתגלה כהיפך הגמור, שהוא נגד ההתנחלויות, שהוא והוא והוא. הלו, דיייייייי. תשמחו בדבריו נגד אויבנו. כי הטיל הגרעיני שעלול שינחת מאיראן, בגלל ההסכם המסוכן של ברק חוסין ברוך שפטרנו אובמה (שטראמפ נגדו באופן חד צדדי) עם אירן, לא יפגע רק בתומכי טראמפ, הוא יפגע גם בכם. בכולנו. די כבר. תפסיקו, זה לא עובד עלינו. תנו חוות דעת עניינית. כמה אנחנו יכולים להתרגז בגללכם. כי אתם מסרבים לראות את המציאות.

יש שני מרוויחים מנושא טראמפ. הראשון הוא בנימין נתניהו ראש הממשלה (שלא פעם חלקתי עליו פה בגלל האידיאולוגיה הכלכלית שלו, לא הביטחונית). לא רק שטראמפ קיבל אותו כמו חבר ל"סיירת" עם חיבוקים (ולא עם רגליים על השולחן כמו אובמה המזלזל. שדאג להעביר תמונה כזו כשהוא מדבר עם ראש הממשלה שלנו. מהיום אמרו אובמה מי?), אלא שהתקשורת בישראל ירדה ממנו, כי מצאה תואם שלו, אבל בגדול יותר. מישהו עם דעות כמו נתניהו, אבל ברמה הבינלאומית. מישהו לנגח בו, כי חס וחלילה הוא תומך נלהב של ישראל. תתביישו זה המעט שאני יכול להגיד (בא לי להגיד כמה מילים בספניולית שלא תבינו, אבל תבינו מהטון שזה לא בעדכם).

המרוויחה השנייה היא ישראל. כן, אנחנו. יש לנו גב בבית הלבן. יש לנו חבר. יש לנו תומך, יש לנו מישהו שהוא נגד אויבנו. אי אפשר לבקש יותר מזה. כל מי שקרא פה את הטורים שלי, ידע את דעתי. חיכיתי לטראמפ. הוא הגיע למזלנו. תרשמו לפניכם למזלנו, ההיסטוריה תוכיח זאת.

אבל עד אז, מצדי "חבריי" בתקשורת הלא אוהדת טראמפ, אתם תמשיכו "לייבב" על ריק, כמו שאומרים "פול גז בניוטרל", זה לא ישנה את המציאות. אני לעומת זאת ושכמוני (ואנחנו באמת הרוב השפוי), נשמח. עכשיו תניחו לי. במקום לראות ולשמוע אתכם…. אני רואה בלופ את פגישת טראמפ נתניהו… ולתפארת מדינת ישראל. רגע עליתי על "סטארט אפ"… תנו לטראמפ להדליק משואה ביום העצמאות… מגיע לו.

X