בנינו, רק בנינו, כמה פעמים רבתם עם מישהו או מישהי ואתם לא זוכרים את הסיבה, אלא רק את המריבה ואת העובדה שהם כבר לא שם איתכם…? הנה שיטה הכי עתיקה שבדרך כלל עובדת, וגם אם לא, אז היא לא תזיק…הכי הרבה תריבו…
מתי עצרתם רגע להגיד תודה על מה שיש לכם? נכון שהדשא של השכן ירוק יותר, אבל הלו מבחינתו אתם השכן, ואצלכם לא ירוק פחות….
לא מאמין לאף אחד. מה לעשות, אלה החיים. כמה אני לא מאמין? עד כדי שאני מתסכל במראה ולא מאמין לאיש שאני רואה בה…
אז מה אתם אומרים? בני זוג צריכים לנסוע רק יחד לחו"ל, או שזה בסדר שהם ייסעו מידי פעם עם חברים או חברות שלהם? לי יש דעה, מאוד ברורה, אבל נראה לי שבסופה חלק מכם "יעופו" מהטור הזה מהר…
נשבע לכם שזה אולי נשמע מביך מה שתקראו עכשיו, אבל הוא מסמל יותר מכל שמצאם את האחד או האחת שלכם. הוא הסמל לאהבה. אני יודע שחלק מכם בסוף הטור הזה יחשבו שמדובר בסיפור מסריח…אבל יהיו כאלה שיברכו אותי ויראו את הטור לאישה או אפילו לבעל….מבוללים….תריחו. תקשיבו, סליחה.
יש פתרון אחד, גם אם הוא "חותך" בבשר החי. רוצים להמשיך הלאה בחיים מפרק זוגי שלא צלח, אז אתם חייבים להיעלם לאקסים טוטלית. איך? המתכון בכתבה…
האם צריך תמיד להגיד כל מה שאנחנו חושבים לצד השני? האם לשתוק זו גם אופציה, או להגיד לבני הזוג בדיוק מה אנחנו חושבים עליהם באותו רגע נתון? אצלי זה ברור! ואצלכם? ויש גם סיפור אמתי שהרגע המצאתי (סתם…) להמחשה….
כמה פעמים אנחנו חושבים על מה יהיה ושוכחים לחיות את הרגע הזה? זה בסדר לחשוב על העתיד, אבל למה לאבד את ההווה? כמובן שיש עצות בטור. תקראו היום שלא תפסידו את מחר….
לא משנה כמה זה יכאב לכם, אבל מאנשים שמרוקנים אתכם מאנרגיה ועושים לכם רע, אתם חייבים להתרחק. המטרה של זוגיות למי ששכח היא להטעין אתכם ליום המחר…ולא להפך…
אין הפתעות. ההבדל בין אישה שרוצה אותך לבין כזו שלא, הוא מאוד בולט. להלן רשימה חלקית של סימנים בכדי שתראו מה נכון לכם…והכי חשוב, אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם…
עזבו אותי עם הגבר המכיל, המטרוסקסואל. אני נולדתי ואמות "איש מערות", כל ניסיון שלי או שלכן נשים, לשנות אותי, ייגמר בכישלון מהדהד…חוזר למערה שלי גם אם זה אומר שאהיה שם לבד…
אותה הדלת שנטרקת בפניכם ואתם מקבלים דרכה את "בעיטת הדרך" בזוגיות שלכם, יכולה להיות הדלת שתיפתח עבורכם, או שאתם תיפתחו עבור אחרים, למשהו אחר, טוב יותר. השורה התחתונה היא על איזה צד של הדלת חשוב להסתכל…
אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, אמר איזה חכם סיני שידע לא מעט… אבל לכל מי שחי לבדו, בוודאי מבחירה, הרי לישון באלכסון אלה החיים עצמם…או שלא? טור מבולבל. מוזמנים להיות גם.
אני ממש מתנצל. יכול מאוד שהטור הזה יגרום נזק לכמה מכם. אז אם אתם לא בטוחים בזוגיות שלכם, אל תקראו את הטור . בבקשה אל תקראו. ראו הוזהרתם.
רוצים לדעת איך תהיה מערכת היחסים שלכם? תראו איך היא או הוא התייחסו לאקסים שלהם. אתם לא מיוחדים. בסופו של דבר גם אתם תזכו לאותו היחס. רק אומר.
אין כמו חבר או חברה טובים, כאלה שמלווים אותך במהלך חייך, נמצאים שם כל הזמן, מתעניינים בשלומך, מבלים איתך ומה לא….עד שאתם מוצאים לכם בני זוג…אז אתם מגלים צדדים אחרים שלהם…שהם לא תמיד בצד שלכם…
קורה לא פעם שאתם מרגישים שבמערכת יחסים מסוימת אתם מאבדים את עצמכם, אבל מצד שני אתם רוצים להיות במקום הזה. דילמה לא קטנה בכלל. יש תשובה. אבל גם היא חלקית…ואיך יש לפרפרים קשר לטור הזה….?
כמה פעמים תחזרו אחורה לזוגיות קודמת? כמה פעמים תתנו לזה עוד הזדמנות? איינשטיין אמר שלעשות את אותה הפעולה כל פעם ולצפות לתוצאה אחרת היא טיפשות. ואולי בכל זאת??
למה אנשים טועים בין נחמדות לחולשה. למה הם מבינים רק את השפה הלא נעימה של חוסר יחס או יחס לא טוב? למה כשמישהו טוב הם רואים בזה חולשה שלו ולוקחים אותו כמובן מאליו. מצטער האמת "העירומה" בפנים. טור כואב מומלץ לא לקרוא אותו.
האם להתקדם לאחר אהבה לאהבה אחרת, או שהרצון לחזור למקום ההוא הקודם, מעכב אותנו? האמת, כמו תמיד נמצאת בתשובה האלמותית…תקראו תבינו…צריך זמן לטור הזה תרתי משמע…
אנשים אוחזים בכח בזוגיות גם כשהיא כבר לא שם. אוחזים גם כשהצד השני כבר לא בעניין ומראה את זה. העצה הכי טובה היא לשחרר כי מי שלא רוצה אותך לא ירצה לא משנה מה תעשה. הגיע הזמן להבדיל בין יריקה לגשם. אולי תפסידו זוגיות שעוד רגע תגמר גם כך, אבל תרוויחו משהו אחר….תקראו תבינו מה.
הדבר החשוב ביותר שאתם בזוגיות הוא האמון. אין מחילה על שקר. ברגע שהאמון נסדק תם הטקס. לא מכיר הרבה אנשים שיוכלו לחיות עם זה אח"כ. יש מחיר לזוגיות ואם אתם לא מוכנים "לשלם" את זה, תישארו בבקשה לבד. כמוני.
המהירות הזו שמחליפים בני זוג, לא ברורה לאיש מערות כמוני. לפעמים עוד לפני "שגופת" הקודם "התקררה (זה מטאפורי) יכול להיות מאוד שאני פה השונה, אבל בכל זאת מה קורה לנו? אפשר לקלל בלב…אבל תקראו קודם…
אני מאוד אוהב שאנשים כל הזמן מדברים על לאהוב את האחרים. אבל עד שלא תלמדו לאהוב את עצמכם, לא תוכלו לאהוב אחרים. אם למדתם לאהוב את עצמכם ולקבל אתכם כמו שאתם, אז הגעתם לשלב התובנות בחייכם. רק לצערנו זה קורה בגיל מתקדם מידי. מצד שני ברוך השם שהן מגיעות…מהיום כבר תבינו אחרת מה זה – "ואהבת לרעך כמוך"….כמותכם. הבנתם? תקראו תבינו….תאהבו.
זה לא טור של שברון לב, אלא טור של מח בעיקר. אל תכניסו רגש לשום מקום, טוב לא תוציאו משם. אבל יש גם עצה מלאת סבלנות…סליחה ניסיון.
היום זה פופולארי לצאת נגד ראש הממשלה נתניהו שהוא לא עשה מספיק במשבר הקורונה, והוא לא בסדר והוא לא ולא ולא ⚫ אבל בתכל'ס, כשמסתכלים מסביב לאומות העולם, בוודאי לאזור שלנו המזרח התיכון, ולא רק שלא ילך, אלא שיישאר ⚫ ויש גם מילה על מערכת המשפט והפרקליטות בישראל, עדיין מותר לבקר אותן, נכון?
הגמל לא רוצה את הדבשת שלו. זה כבר ידוע. ומה עם בני האדם? אולי הגיע הזמן שלפגישות "עיוורות" שבהן לא מכירים אחד את השני, יגיעו שני הצדדים עם מראה בכדי שיראו גם את עצמם, רגע לפני שהם פוסלים אדם לפי המראה הרגעי שלו. ויש עצה כרגיל בסוף. טור בועט ומכאיב.
תשאלו כל אחד שחי לבד, הבעיה היחידה שלו היא בשבת. חוץ מזה לא מעניין אותו שום יום בשבוע, נהפוכו. אבל לכל שבת יש מוצאי שבת…זה עדיף אגב מלהישאר בשבת עם מישהו שאתם לא רוצים…ומזל שיש אלוהים….
האמת אני אקבל בטור הזה ביקורות על גבול הקללות (רק בלב בבקשה) גם מגברים וגם מנשים, אבל נראה לי שלבני דורי כבר אין "חלקי חילוף"…והגבר המטרוסקסואל החדש, או איך שזה לא נקרא…הורס לנו…ובעיקר לעצמו…והנשים? למרות הכל מעדיפות אותנו עם "החול" מהמערה….
יהודה בארקן הלך לעולמו. אבל הסרטים שלו עליהם גדלנו כולנו בחמישים השנים האחרונות, יישארו לנצח. הטור הזה הוא להגיד לו תודה. פרידה באמצעות סיפור אישי אחד שלי איתו…לא זוכרים אולי "מי היו עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן?"…אבל את הצדיק ה-11 אנחנו לא נשכח…
לפני שתקפצו עליי…אני לא בחור דתי, אפילו לא קרוב לזה. אבל יש לי הרגשה שמקננת בתוכי שעושים קצת איך נגיד אפליה בין הציבור הדתי לזה שאינו. להילחם בקורונה ברור, אבל באותה המידה! דוגמאות בפנים. ויש גם עצה לציבור החרדי.
בטור שעבר של "חכם סידי", "נכנסתי" בכל הכח באתרי היכרויות, ובעיקר בהתנהלות נשים שם….התגובות, אוי התגובות. נטע איש נחמו, שיודעת לא מעט על החיים ובעיקר יודעת לבטא זאת במילים, מגיבה מהצד הנשי של אתרי היכרויות…ויש לה כמה תובנות מפתיעות. במיוחד אם אתם גברים…ובעצם לא רק.
הפעם אני נוגע בנושא ש"ישרוף" לי אח"כ הרבה ואקבל עליו תגובות מ"לך קיבינימט ועד בואכה לך לעזאזל", זה ברור לי. אבל וואלה אני הולך לכתוב על אתרי היכרות…ומהזווית הגברית. אגב מי שתרצה להגיב נשבע לכם בכל הקדושים נותן לה את הבמה הזו בטור הבא.
לפעמים צריך לקבל את ההחלטה קשה. לפעמים צריך לתת למישהו אהוב ללכת, גם אם זה קשה לכם. זה מראה שאתם אוהבים אותם לא פחות מאשר כשהייתם איתם. וכן הפעם הסיפור אישי.