ראשי / טורים / חכם סידי (דף 2)

חכם סידי

הרגו את ההוראה

נתחיל בגילוי נאות. למי שלא ידע, מיד יידע, אני מורה בתיכון זה כבר מעל שני עשורים. הגעתי להוראה מאהבה, עם תשוקה למקצוע. אני אוהב ללמד. מאוד. הוראה עבורי היא המקום החשוב ביותר שניתן לאדם. אני יכול ליצור "בחומר" הכי חשוב, העתיד. בילדים שלנו. לעזור להם לעשות משהו עם חייהם, לבנות להם את העתיד, וכן גם להיות אנשים טובים יותר.

עד כאן החלק האופטימי. מעכשיו אני מצטער, תגלו את האמת המרה "מאחורי חדר המורים" (נשמע מסתורי משהו…). שני ארגוני המורים (שעד היום אני לא מבין למה צריך שני ארגונים למורים, כנראה רק בשביל ג'ובים לבעלי תפקידים), "ארגון המורים" ו"הסתדרות המורים", הרגו את ההוראה. אני לא רוצה להגיד הרסו, כי היא עוד קיימת, אבל הם הפכו את התלמידים והמורים ל"עובדים" במפעל. חס ושלום, אני מעריץ אנשים שקמים בבוקר והולכים למפעל, אבל הוראה צריכה להיות שונה. המורים והילדים לא עומדים מול מכונה כל היום.

אבל לצערי זה מה שקרה. ארגוני המורים, "הסתדרות המורים" ו"ארגון המורים", חתמו במו ידם על אחת העוולות הגדולות ביותר שנוצרו בחינוך. הם יצאו בהצהרות ובתרועות, אבל המציאות היא קול ענות חלושה. אני בא בטענות לשרים, הם רצו להראות הישג, גם אם אין בו הישג. הם אנשים פוליטיים, הם לא מורים. אבל אנשי ארגוני המורים לא אמורים להיות כאלה, אבל הם האמא של הפוליטיים.

לא אבלבל לכם את המח, אסביר בפשטות. יש שני הסכמים. "אופק חדש", של הסתדרות המורים שמיועדת בעיקר ליסודי וחטיבת ביניים (בעיקר אמורים הדברים שלי על החטיבה), ו"עוז לתמורה" שמיועד לתיכון. מה שהיה לפני ההסכם הוא שמורים עבדו 24 שעות, קיבלו שכר גבוה ומתגמל לשעה ולימדו בכל הכח. נכון, שעת העבודה נגמרה בסביבות השעה אחת בצהרים, אבל להיכנס לכיתה ל-4 שעות וללמד זה לא לעמוד מול "מכונה" במפעל. ההפך, העובדה שהיום קצר נתנה למורה את האנרגיה לתת הכל למען הילדים בזמן הנתון. אלה אל תשכחו הילדים שלכם, שלנו, שצריכים את המורה כולו עבורם. כולם היו מרוצים, הילדים, המורים, המערכת עבדה. פה ושם היו תקלות, אבל ככה זה במערכת כזו גדולה.

מה שקורה עכשיו שחק את המורים, הרס את ההוראה. כן, ארגוני המורים שלא נכנסים ולו דקה לכיתה (ואם היו נכנסים היו מבטלים למחרת את ההסכם), שמנותקים ברוב המקרים מציבור המורים ואני עוד עדין, חתמו מול האוצר ומשרד החינוך על הסכם רע. מה זה רע, גרוע. סיוט. רע למורים ורע לתלמידים.

מורה צריך לעבוד עכשיו בין 36 ל-40 שעות בשבוע! תלוי באיזה הסכם אתה. להיכנס לכיתה 23 שעות פרונטאליות! לתת לפחות 4 שעות פרטניות ועוד 8 שעות שהייה לערך, שזה להישאר עוד בביה"ס. מורה מגיע בשמונה ונשאר עד 3 או 4 אחה"צ. אולי תגידו שאלה שעות רגילות, אבל לא למי שנכנס לכיתה ועוד כיתה ועוד כיתה… המורה מתישהו לקראת סוף היום הארוך והמתיש שלו, כבר לא יכול ללמד כמו שצריך (חלק כבר לא יכול לראות כיתה. קשה מה שאני אומר אבל אמיתי). אין מה לעשות. הוא גמור, שחוק. זו לא הוראה. המורים הופכים להיות מעין בייביסיטר לילדים שלכם, ברוב המקרים. אתם מרוצים כי הילדים במסגרת עד אחה"צ, אבל הרווח שלכם הוא הפסד ובגדול.

מעבר לכך, ארגוני המורים אולי הוסיפו שעות, אבל הורידו את ערך השעה למורה. המורים מקבלים שכר גבוה יותר בתלוש, אבל אם היו עובדים לפני ההסכמים כמות כזו של שעות, השכר שלהם היה כפול. איפה יש דבר כזה שמישהו במשק יסכים לקצץ את השכר לשעת העבודה שלו.

אבל הכי חשוב, הילדים נשארים עד שעות מאוחרות. הם בשעה 2 וחצי, 3 וחצי וגם 4, כבר לא יכולים לקלוט יותר. הם למדו 8 שעות, הם גמורים. בואו נראה אתכם יושבים משמונה עד 3-4 אחה"צ בכיתה. ואל תשכחו שהמורה בשעות האחרונות נכנס גמור, אז מי מרוויח מזה? אף אחד.

אני קורא מכאן כמורה לעשות שני דברים: לבטל למען ההוראה, למען התלמידים וכן גם למען המורים, את ההסכמים הגרועים האלה, שמי שחתם לא יודע מה זו כיתה. בטוח שלא לימד כבר 1000 שנה. ודבר נוסף, הגיע הזמן ציבור המורים שנקים קול וצעקה, לא צריך 2 ארגונים. לא מעניין אותנו מהג'ובים של אנשי הארגון (שבנינו לא עוזרים כמעט בכלום. כמה מאתנו קיבלו מהם עזרה), ולהקים ארגון אחד של כולם. מה זה אנחנו, הרב הראשי האשכנזי והספרדי? מה זה "ארגון מורים" ו"הסתדרות מורים". מי צריך את זה?

ואתם ההורים שקוראים את זה. אם חשובה לכם איכות ההוראה של הילדים שלכם? תצטרפו. אנחנו הרי כולנו באותו הצד, למען התלמידים.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

הדרך אל האושר

תזכירו לי איך הולך השיר הזה? נו, השיר הזה, "עוד ארוכה הדרך אל האושר". מכירים? בוודאי. מי לא שר אותו מידי פעם ברבע דכדוך, חצי דיכאון. אז זהו שלא. אפשר להפסיק. הדרך אל האושר היא בכלל ארוכה. יודעים מה, היא אפילו קצרה. מאוד קצרה.

כולנו מחפשים במשך שנים רבות את האושר. חלקו. רואים בו את מהות החיים. תמציתו. אנחנו הופכים עולם בכדי להיות מאושרים. מוכנים לצאת אל כל מקום אפשרי למצוא את האושר. רק תנו לנו אותו, את האושר. אבל גבירותיי ורבותיי מסתבר כי לא צריך לצאת אפילו מטר, מילימטר. האושר נמצא במקום שהוא קרוב הרבה מאשר אתם חושבים, הוא נמצא אצלכם.

לא מאמינים? בבקשה. ככל שאדם יחפש יותר ויותר את האושר שלו. את הרצון להיות מרוצה, ככה הוא יפספס אותו. האושר הוא פשוט במילה אחת, השלמה. כן יקיריי, להשלים עם מה שיש לכם, כמה שיש לכם, מי שיש לכם. להפסיק לחפש את העוד והעוד, ככה תרגישו פחות מאושרים. עוד כסף, עוד אישה יפה יותר, עוד בית גדול יותר. עוד, עוד, עוד… די. זה עושר, לא אושר. האושר נמצא בהשלמה שמה שיש לכם הוא הטוב ביותר עבורכם. כשתבינו את זה, הגעתם. כן כן, הגעתם אל האושר.

בואו ניקח דוגמא. כמה פעמים אתם לא מרוצים ממצב מסוים. אתם הולכים לישון עם הבעיה שמטרידה אתכם ומונעת מכם את האושר, קמים בבוקר ממורמרים ואומרים עם חצי עין פתוחה (לעצמכם אתם אומרים, זה כל אחד עושה, מבלי להכיר אתכם, אתם מדברים אל עצמכם…), "יש לי את זה על הראש" ולמה "אין לא את זה", או "אני צריך לעשות את זה ואת זה ואת זה". ככל שתתמרמרו, ככה זו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה. ככל שתחליטו שהשבוע, החודש, השנה, יהיה לי קשה, ככה היא תהיה באמת קשה. כי ההרגשה שתשדרו היא של חוסר סיפוק, חוסר אושר, וזה דווקא שאתם רוצים ההפך, רוצים את האושר. תגידו לעצמכם שקשה, אז יהיה קשה. נקודה.

אבל באותה מידה. אם תגידו לעצמכם, "השבוע הזה, היום הזה יהיה לי טוב, עם כל הקשיים", אז זה מה שיהיה. הרי אתם קמים שוב למחרת ואתם מצליחים לשרוד את הבעיות, שחשבתם שלא תפתרו ביום הקודם. במילים אחרות, רוצים שבוע טוב? תעשו אותו.

אם אתם לא מרוצים ממה שיש לכם, תזכרו שתמיד יש גרוע מזה, למישהו, במקום כלשהו. תגידו שמה שיש לכם הוא המיטב ומיטב הוא האושר. כן, כן, כשאתם אומרים לעצמכם שהדשא של השכן שלכם ירוק יותר, אל תשכחו.. כי אתם השכנים שלו והוא חושב שאצלכם ירוק יותר. אז תסתכלו על "הדשא" שלכם ותגידו שהוא ירוק במידה הכי נכונה שניתן. זה אושר.

עיניים גדולות הן אושר קטן. ככל שהעין שלכם "תהיה רעבה" יותר, כך תשבעו פחות מכל דבר. לא סתם אומרים שאוכלים "עם העין". כמה פעמים מילאתם את הצלחת יותר ממה שיכולתם לאכול, כי העין רצתה עוד. מה קרה בסוף? כאבי בטן וצלחת שנשארת חצי מלאה. ככה בחיים. תפסיקו עם "עיניים גדולות". תרגילו את העין שמה שיש לכם זה בדיוק מה שאתם צריכים אז העין תשדר לראש… נכון, אושר.
אל תשכחו, "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". את זה לא אני אמרתי, אבל אני בהחלט מאמין בזה. החיבוק לילדים, המילה הטובה לאישה, לחבר לעבודה, העזרה לאחר, הטלפון לשאול לשלום ההורים גם אם אין לכם זמן, המחוות הקטנות, הן הדברים הגדולים. תתפלאו כמה המחוות הקטנות שאתם עושים לאנשים סביבכם יעשו אותם מאושרים. בתמורה הם יעשו אתכם מאושרים גם. לפעמים לתת זה לא פחות מספק מלקבל. יודעים מה, לדעתי יותר.

אומרים "ואהבת לרעך כמוך", זה הרי כלל גדול בתורה. את זה כל ילד יודע. אבל האם חשבתם פעם באמת לעומק על המשפט הזה? המשפט הזה אומר, תאהב את האחר כמוך. או במילים אחרות המשפט הזה אומר, קודם תאהבו את עצמכם. רק אז תוכלו לאהוב את האחר באותה המידה. הבנתם? קודם תאהבו את עצמכם. כמו שאתם. עם כל המינוסים. בנינו, בואו אגלה לכם סוד שאולי לא הכרתם… (בציניות כן?). אין אדם אחד שהוא מושלם, אז תאהבו את מה שאתם רואים. אצלכם. זה אושר.

לפני שנפרד. נכון, לא פשוט להיות מאושר. למה? כי כל החיים לימדו אותנו שאנחנו צריכים לחפש אותו. לא לנוח עד שנמצא אותו. אבל אף פעם לא אמרו לנו דבר פשוט, בסיסי, הגיוני. יודעים מה, גאוני כי הוא כזה פשוט. עצם העובדה שאנחנו מחפשים את האושר אומר שאנחנו לא באמת מוצאים אותו, אלא עסוקים רק בלחפש אותו. הבנתם? אנחנו פה לא בשביל למצוא את האושר, אלא המהות שלנו היא בלחפש. תחשבו על זה. מי אמר שצריך לחפש. צריך למצוא. ברגע שתבינו עד כמה אתם מאושרים. מצאתם.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

מצפון תפתח הרעה, כבר בקרוב…

לא שזה לא היה ברור, אבל תתכוננו לחורף חם. מאוד חם. לא, אני לא מדבר על כמות המשקעים שתרד השנה, אלא על משהו אחר לגמרי. הלוואי ואטעה, אבל באמת כמו שנאמר: "מצפון תפתח הרעה…".

טוב, אתם הרי חייבים סדר. אז אני רגיל לזה, אעשה לכם, כמו תמיד. המלחמה בסוריה, כך נראה, עומדת להסתיים. בשאר אל אסד, "הקצב מדמשק", נותר על כסאו לאחר יותר משש שנים של מלחמת אזרחים. הוא חייב את זה בעיקר לרוסיה (וקצת יפן), שנתנה גיבוי בינלאומי וגם עזרה בתקיפות נגד המורדים, איראן שסיפקה גנרלים והרבה נשק וכסף, וחיזבאללה שהקריב את אנשים במלחמה למען אסד.

אף אחד לא עשה זאת בגלל האהבה הרבה לרופא העיניים מדמשק (כשעלה בשנת 2000 לשלטון היו בטוחים כולם שהגיע רופא שהתמחה בלונדון. בסוף קיבלנו אסיאתי שרוצח בסוריה). לכל אחת מהמדינות היה אינטרס.

הרוסים רצו אחיזה במזרח התיכון. הם נתנו גיבוי באו"ם לרציחת חצי מיליון מאזרחי דמשק על ידי אסד וצבאו, כולל בנשק כימי וחביות נפץ שהופלו ממטוסים גם על ילדים חפים מפשע. במקומות אחרים הוא היה או מודח, או יושב בכלא עד מותו, או אפילו מוצא להורג. פה בחסות רוסיה והקהילה הבינלאומית ששתקה, הוא רצח את עמו ושפוטין יסתכל במראה על עצמו (אל דאגה, זה לא מזיז לו שערה בבלורית). רק לשם השוואה, אם מישהו יבנה צריף באיזה הר נטוש באזור סוסיא, ברשות הפלסטינאית, מיד כל האו"ם יטען שזו פגיעה ברגשות הפלסטינאים. עלובי נפש.

הלאה. חיזבאללה שלח את חייליו למות במאבק לא להם, מלבנון, לסוריה. חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה (מזכ"ל, מה הוא יושב במשרד ומנהל אותו? עוד רוצח במסווה של איש דת), שלח למוות יומיומי עשרות ומאות מחייליו בכדי לגונן על כסא השליט בדמשק. הוא עשה זאת כי איראן שמממנת את חיזבאללה שלחה אותו לזה. למעשה הוא שלח חיילים אל מותם עבור מימון. נקודה. תגידו מה שאתם רוצים. זו הסיבה. מימון נשק וכסף לו ולארגונו. עלאק אידיאולוגיה. אידיאולוגיה בתח… שלי.

איראן היא ראש הנחש. מדינת טרור. מדינת דת מטורפת בראשות האייתולות (חבורת פאנטים דתיים), היא רוצה שליטה. איראן למעשה הבינה שאם היא משאירה את בשאר אל אסד בשלטון בסוריה, הוא יהפוך לשליט בובה שלה, מעין שליט חסות. מבחינת איראן היא רוצה רצף שליטה טריטוריאלי שכולל את איראן, עיראק, סוריה, לבנון. שטח שלה או בשליטתה או בהשפעתה, מהמפרץ הפרסי עד הים התיכון. הרעיון שלה להקים אימפריה אסלאמית בשליטתה וכחלק מהמאבק בסונים, בראשות סעודיה. איראן למי ששכח היא שיעית.

רגע לפני שזה מגיע אלינו, עוד נקודה. מי שהפריע לאיראן בעיראק ובסוריה היו מורדים, ובעיקר כוחות דעא"ש ואל קעידה. עכשיו כשדעא"ש ואל קעידה וכוחות המורדים, עומדים בפני חיסול בחסות רוסיה גם והיתר שצוינו כאן (איראן וחיזבאללה), אין מי שיעצור את איראן. תראו לאיזה מצב הגענו? וזה אולי מלמד הכל על המזה"ת, אנחנו עוד "נתגעגע" לדעא"ש ואל קעידה, שהעסיקו את איראן וחיזבאללה וכן, גם רוסיה. מדהים. זה יכול להיות רק פה, ב"ג'ונגל" האזורי שאנחנו חיים בו. המזרח התיכון.

והגענו אלינו. מה לעשות, זה מגיע אלינו אם נרצה או לא. בכל פעם שיש עימות פנים ערבי, אנחנו צופים בו מהצד (ובדרך כלל גם בוחרים צד ועוזרים מאחורי הקלעים). אבל בכל פעם שהיה עימות פנים ערבי שהסתיים, הוא עבר אחר כך אלינו. תמיד. איראן-עיראק, עיראק-כווית ועוד. עכשיו ברור שאיראן, סוריה וחיזבאללה, ירצו להחזיר את המצב לקדמותו, להזכיר לכולם שהן פקטור באזורנו. עד עתה במשך שנים טובות (לא יודע אם המילה טובות מתאימה כאן), הן עסקו במאבק בעיקר בסוריה, עכשיו הם יתפנו להראות שהן חזרו ל"עניינים". אצלהן "עניינים" זה טרור.

ירי הנ"מ (נגד מטוסים), בעזרת טילי SA5 סוריים, על מטוסי צה"ל, לפני מספר ימים, נעשה על ידי כוחות אסד, בהוראה של איראן ובאישור רוסי. המטוסים בכלל עסקו בטיסות צילום מעל לבנון בעיקר נגד החיזבאללה. רואים? הכל קשור אחד בשני. כל כוחות הטרור האלה (וגם רוסיה שנותנת לזה יד), רוצות לכופף את צה"ל ולפגע בנו. זה יימשך. לצערי זה יימשך. הלוואי ואטעה. הלוואי. הכי מצחיק (וזה לא מצחיק) שישראל מתאמת עם רוסיה כל תגובה כזו. אותה רוסיה ש…נכון, תומכת בסוריה. עצוב. הזוי.

כאן מאוד חשוב כיצד ישראל תגיב. במזרח התיכון לצערי כח פותרים על ידי עוד כח. הרבה יותר כח. ישראל הגיבה בחריפות והפציצה את "הסוללה" הסורית ממנה נורו הטילים. זו תגובה נכונה (גם אם לא יהיה אישור רוסי). חשש מצידנו להגיב, ייתפס על ידי אויבנו שציינתי כאן, כחולשה. כאן במזרח התיכון אסור להיות חלשים. אתה או טורף או נטרף. אני מעדיף להיות בצד שלא "נאכל". שמתקיים. ששורד.

מצפון תפתח הרעה? לדעתי כבר בקרוב.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

חזל"ש בעוד 1,2,3…

איזו אדיבות, איזה אורך רוח, איזו אהבה והכל בתוך 24 או 25 שעות. יממה של טוב לב, יממה שלמה. איך אנחנו מבקשים סליחה, מחבקים, סולחים אדיבים, עם אחד כולנו ישראל, איך אנחנו אוהבים לאהוב ביום הכיפורים. איך. מוכנים היכון… 3…2…1… צאו.

כן, אני מצטער על הציניות, אבל למחרת על ה"סובוח", שזה בבוקר בבוקר, קצת אחרי שרחצנו פנים וצחצחנו שיניים (ויש המקפידים כמוני להתקלח), חזרנו לשגרה, חזל"ש אמיתי. ברמזור הראשון שמאלה (וגם בוודאי בזה של ימינה), כבר שמעתי קללה על גברת שסימסה ולא נסעה. רמזור אחד רחוק מיום הכיפורים… כן, זה אנחנו, לטוב ובעיקר לרע, מיד חוזרים לשגרת "הקם לקראתך השכם לעקפו". או משהו כזה. או "כל המוסיף קללה הרי זה משובח…". כבר שכחנו שרק אתמול היינו "ואהבת לרעך כמוך". אז שכחנו, נו אז מה. העיקר צמנו, לא?
אז זהו שלא. אי אפשר לבקש מחילה ביום אחד ויתר השנה להיות קשיי עורף גם לאלה שביקשנו סליחה ולא רק אליהם. לא לוותר בתור, לריב בסופר או בבנק, להתקוטט בכבישים ולראות אינספור צילומים ברשת החברתית של אנשים שרבו כי האגו שלהם יותר גבוה מהם, או שבעצם בהתנהגותם הם מאוד שפלים, שזה הכי נמוך שיש.

לא רבותיי, לא גבירותיי, היושב במרומים והוא יושב שם, לא רוצה ש-24 שעות נדאג לפיגורה ולא נאכל משהו ונשחק את "ל"ו צדיקים נסתרים", או נכון יותר ל"ו "צדיקים גלויים", "גלויים" כי בבית הכנסת או בשכונה או בכל מקום אחר אנחנו דואגים שיראו כמה אנחנו אדוקים בשמירה על יום הכיפורים. זה כולל כל מיני סממנים דתיים שביום יום רובנו לא נצא איתם לרחוב. אבל היי, זה כיפורים "בואו נראה לעולם כמה אנחנו שומרים עליו…". ואני מתנצל מראש אם עשיתי הכללה ובטוח שעשיתי, אבל רק רציתי לחדד את הנקודה. חידדתי, הלאה. רק שתדעו שהאל במרומים אינו "פראייר", סליחה על הביטוי הארצי. במיוחד אם אתם מאמינים בו, אז שתדעו שהוא לא סולח על מה שבינינו לבין חברנו, אלא רק מה שבינו למקום, שזה אליו. רק שתדעו. על זה ירידה של 5000 קלוריות בגלל צום לא תכפר…

אולי באמת הגיע הזמן שבמקום לא לאכול, נפסיק "לאכול" אחד את השני או השנייה. נהיה טובים 364 (ועוד רבע יום, כי זה זמן סיבוב כדור הארץ סביב השמש שזו שנה. 365 יום ועוד רבע יום רק שתדעו) ורק יום אחד לא נהיה נחמדים. נקרא לו יום ה"כיפורים", איזה "סטראטאפ". (מי שלא הבין הייתה פה ציניות), יום שאנו מכפרים על כל הדברים הטובים שעשינו כל השנה, או אפילו מתגאים בהם וצמים בכדי לזכור לשמר ולשמור עליהם? מה אתה אומרים? ולמי שלא הבין את הציניות (פעם שנייה) אז לא נצטרך יום כיפורים. כי נהיה כל השנה ביום כזה, בימים כאלה. ימים של אנושיות, להיות טובים לבריות. הבנתם את העיקרון?

תסלחו לי שאני לא "אוכל את זה", אבל ללכת יום שלם להתפלל (לא שאני נגד, חכו עד הסוף רגע), ולחשוב שבזה סגרנו סיפור, עשינו "ריסטארט" עם עצמנו או עם האל, "ריסטארט" לאתחל את כל החטאים שלנו… בכדי לפנות מקום לחדשים, זה לא שווה. אתם באמת חושבים שזה העיקר ביום הכיפורים? רק להתפלל או רק ללבוש נעליים שאינם מעור? או למנוע מאתנו פחמימות ושאר אבות מזון? נו באמת. התכלית היא חשבון הנפש ולכל אחד מאתנו יש כזה חשבון ביחסו לקרובים, רחוקים, ידידים, חברים או בעיקר סתם אנשים. אנחנו בכזה מינוס שיום אחד לא יספיק לנו. לכן זה צריך להיות ההיפך. יום אחד של מעשים לא משהו, ויתר הימים להיות בפלוס. לוותר, לתת מבלי לקבל, לכבד ועוד דברים כאלה שעושים טוב לאחרים מבלי לקבל תמורה. נו, אתם יודעים, דברים שהמילה אהבה מתלווה אליהם. מילים כאלה שאנחנו משננים בכיפורים וביתר השנה הן בחלק מהמקרים "מילים גסות" עבורנו.

תראו, אני לא משחק את התמים. ברור לי שגם אני חוטא בזה. אבל אני לפחות מודע לזה, וזה תחילתו של פתרון. זה בדיוק העיקר ביום הכיפורים, לבדוק איפה אנחנו לא בסדר. מי שעשה את זה לא "יצפצף" מיד בכביש ולא יקלל בתור או כל דבר בסגנון. אני גם מבין שזה בלתי אפשרי ש-365 יום (נכון ועוד רבע יום. מישהו למד משהו פה) נהיה טובים. אבל אני מציע הצעה. בואו נהיה טובים יום בשבוע, יום בחודש, יודעים מה יום שלם נוסף בשנה. נתחיל בזה, אח"כ אלוהים גדול. זה יעשה אותו רק גדול יותר.

יהיו לנו שני "ימי כיפורים". מי יודע אולי זה יידבק בנו? יודעים מה, ביום הכיפורים השני לא נצום, קבלו ממני "פטור", אבל לפחות יומיים בשנה נחייב את עצמנו להיות טובים. ואם נהיה באמת עניינים ולא נמציא המצאות של עוד יום כיפורים, אולי בכל זאת תחכו קצת לפני המריבה הבאה. ככה לפחות עד אחרי החגים…


תוכנית הבוקר עם שי מלול

הליצנים המפחידים: זה הכל חוץ ממצחיק

קודם כל ולפני הכל בואו נתחיל בשורה התחתונה. אתם ילדים ואנשים לא נורמאליים (אגב מאחר וזו מסיכה אז זה מופנה לשני המינים אם יש גם ליצנית כזו….). שלא תחשבו אחרת. כן אתם, אתם, כל מי שמסתתר מאחורי מסיכה של ליצן ומפחיד אחרים. אנשים נורמאליים לא עושים את זה. אז אתם פשוט לא נורמאליים. נקודה. אשפוז. לא סימן קריאה. אשפוז.

ואח"כ יש לכם מזל שלא נפלתם בידיים של אנשים כמוני. נו אתם יודעים, אנשים שהדם מגיע להם למח הרבה יותר מהר מאשר הגז למנוע אחרי שלחצתם על הדוושה. ברור לכם שבסוף אחד מכם יקבל כאלה מכות, שהבדיחה תהיה על חשבונו. אז גם המסכה לא תעזור לו.

אחרי שאמרתי את זה, בואו נסכים. "תופעת הליצנים" שמפחידים עוברים ושבים בעקבות הסרט "זה (IT)", תיגמר באסון. איזה אסון, באיזה סדר גודל, זה לא ברור. אבל מה שכן ברור שגם הצד הנפגע (בדרך כלל ילדים קטנים שנבהלים) וגם הצד הפוגע (בדרך כלל ילדים לא נורמאליים ולא רק, שמבהילים) בסוף ישלמו מחיר שכבר לא נתייחס לתופעה בסלחנות. ברור שזה ייגמר באסון כמו שאמרתי. מישהו ייפגע. השאלה מי? ואיך? מעבר לזה הכתובת רשומה על הקיר.

ואם היא כתובה כבר על הקיר, אז אנא משטרת ישראל, אני יודע שיש לכם גם כך על הראש ורק מה שחסר לכם זה אדיוטיים שמסתובבים עם מסיכה על הראש, אבל תפסתם מישהו שעושה את זה, אז בבקשה בלי רחמים, בלי להיות מחנכי הדור, "תקרעו" להם את הצורה ואני לא מבקש סליחה על הביטוי. הבנו שתפסתם 3 ילדים באזור קריית-גת, אז לא לשחרר,  לשלוח ל-24 שעות במעצר ומשם הבאה בפני שופט ואח"כ תראו איך הם כבר לא צוחקים. אז הם יהיו באמת "ליצנים", תרתי משמע, כי הבדיחה תהיה על חשובנם. זה יוריד מידית את התופעה, אולי כמעט לאפס. או לפחות קרוב לזה.

כי בנינו, אף אחד לא חושב שיעשו לו משהו אם יתפסו אותו, מכסימום יגידו לו "נו נו נו" וינהגו איתו בסלחנות כי זה מעשה קונדס. זה לא.  אז נו בלי נו נו, תענישו!! אגב גם תקנסו. בטוח יש לכם ברשימת הדוחות איזה קנס שמתאים לזה. בחיי שראיתי אתכם מחפשים שעה בספר הקנסות והעברות שלכם כשתפסתם  אותי בכביש לא מאותת או מנורה מסכנה שנשרפה לי (לא שזה בסדר). אז קדימה, קצת יצירתיות בבקשה, איזה קנס של כמה אלפים והליצנים יפחדו. כי בישראל כשפוגע בכיס, רק אז זה מרתיע. ואם לא בכיס של מי שמפחיד אנשים בלילות כאילו הוא גיבור במסכה (אם יש גיבור על אז הם גיבורי תחת…), אז בכיס של הוריו אם הוא ילד. ההורים שלו כבר ידאגו שזה לא ישתלם לו, כי הם משלמים את זה. ולשלם זה לא משתלם.

אגב עוד יותר מדהים אותי לחשוב שלפעמים מדובר במבוגרים. לא שילדים שמפחידים זה יותר טוב, אבל מבוגרים? לחשוב שלחלק מהם יש ילדים? אחים? אחיינים? אז המה הם עושים? מפחידים את קרוביהם במיטות בלילות? הלו, זו סטייה, מחלה מה שאתם עושים וכמו כל סטייה צריך לטפל בה. מצידי "כדורים, או מכות חשמל" .

וזה עוד לפני עוד שדיברתי על הילדים והילדות הקטנים אותם מפחידים "הליצנים", ילדים שרק רוצים לצאת קצת החוצה ונתקלים "ביצורים" (זה מה שאתם בעיניי הציבור) הללו. עכשיו בקרוב זה חול המועד וילדים רבים יסתובבו בחוץ, אז מה הם יהיו "טרף", ללא נורמאליים האלה? תרשמו לפניכם, בסוף איזה ילד או ילדה קטנים ייפגעו. או שייפגעו מעצם העובדה שהם ייבהלו מאוד או שייפגעו כשיימלטו מאותו "טיפשים" במסכה. אז כשזה ייגמר בבכי  האדיוטים "המכוסים", יגידו שזה היה רק תעלול. תעלול תעשה אצל האמא שלך יא (פה היה צריך להיות מאניק. אבל לא אכתוב. אופס, כתבתי).

כמו תמיד צריך אחד או אחת שיחטוף והיתר יתיישרו. אז עכשיו גיבורותיי השוטרות ורבותיי השוטרים. עכשיו ברגע זה, בעצם אתמול תיכנסו בהם בכל הכח. תפסתם? אל תשחררו. אח"כ תספרו סיפורים שלא יצחיקו איש ותפילו את האשמה אחד על השני, למה אל הענשתם. אז תפילו את האשמה על מי שמגיע לו, הליצנים הארורים האלה (וסליחה על המחמאה) ותגמרו עם זה פעם אחת לתמיד.

לא נכנסתי לעניין הטיפולי. מי שרואה סרט ומשופע ממנו עד כדי כך שהוא מחקה את העלילה, הוא לא איש בריא בנפשו. אז אם על זה אנחנו מסכימים, אז בטוח שנסכים שאנחנו לא רוצים שאנשים לא בריאים בנפשם יסתובבו חופשי, בוודאי עם מסיכה, בוודאי כליצנים. בואו נגרום להם להרגיש כמו בבדיחה ההיא, שאיש עצוב אחד פנה לרב וביקש לשמוח, אמר לו הרב לך לליצן בפינת הרחוב תצחק…אמר לו האיש…אני הליצן. הבנתם? בואו נגרום להם היות קצת עצובים. שילמדו בעצמם.

ואם לא, תמיד אפשר לפרק להם את הצורה. גם זה פיתרון.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

אמא שלי…

כשהייתי ילד בן 5, אני זוכר את זה כמו היום, למרות עברו 4 עשורים ועוד מאז, נגשתי לאמא שלי. דינה סידי. נישקתי את לחייה ואמרתי לה, בתמימות של ילד: "אמא אני תמיד אהיה כאן עבורך". משפט של ילד לאמו. 45 שנה אחרי, לא אוכל לנשק את אמא שלי. היא איננה איתי. אימי הלכה לעולמה לפני ראש השנה (איז ביטוי נוראי, הלכה לעולמה. ומה עם עולמי. עם מה אני נשאר?) אבל הילד ההוא שהיום הוא בן 50. עמד במילתו. זו הנחמה היחידה שלי. וגם היא לא נחמה.

אמא שלי שהייתה עבורי דלת פתוחה ללא תנאים, שלא שאלה למה? איך? מתי? שתמיד הייתה שם בכל רגע קשה בחיי והיו רבים כאלה, שתמיד ידעתי שאצל אמא שלי תמיד יפתחו לי, איננה. הדלת הזו נסגרה לי לתמיד. אמי נפטרה ואני לא מוצא מנוח. מנסה בעזרת המלים האלה אולי. אבל לא מצליח.

אמא שלי, איננה. אבל אני מרגיש שאני איננו. אולי זה נשמע לכם עוד משפט בנאלי על אמא, אבל לא הכרתם את אמא שלי. חבל. כי אמא שלי היא מי שאני, היא המקום היחיד שהרגשתי בו שלא משנה מה עשיתי זה יסתיים בחיבוק. עכשיו הידיים ריקות. החיבוק לא מקבל את האחיזה מהצד השני. זה חסר לי בכל הכח. כמו שלחיבוק אוהב של אמא יש כח.

אמא שלי חיה עבור ילדיה. אמא שלי חייה עבור אבי, עד מותו לפני 29 שנים. לא ראיתי אהבה כזו של גבר ואישה. חיפשתי אותה מאז, את האהבה הזו אבל לא מצאתי אותה. לא התפשרתי גם אם זה עלה לי לפעמים בפרידות. כי ידעתי שיש אהבה כזו גדלתי לתוכה. רציתי גם. כשאבי נפטר האהבה עברה אלינו הילדים. עכשיו גם אם אחפש אהבה כזו לא אמצא כמותה. זה נקבר לי עם אמא שלי.

אמא שלי. אמא שלי לא הכירה את המילה לא. כל דבר שאני או אחי ואחותי פנינו אליה, תמיד הסתיים בכן. לא משנה אם זה גרם לה קושי, היא תמיד אמרה כן. גם אם זה לפעמים היה על חשבונה. זה היה כן. כן שידעת שהוא מהמקום הכי כן. כן בעולם שבוא אנו חיים שברובו מתחיל בלא.

אמא שלי. אמא שלי שבכל אירוע חשוב בחיי רגע לפני אני ואחריי בנותיי שיחיו, היינו פונים לקבל ברכה ממנה. כאילו ידענו שבלי הברכה שלה, זה לא יקרה. עכשיו הברכה הזו לא תהיה. ברור לי שהיא תבקש עבורי ממקומה שתבוא עליי הברכה, אבל אני רוצה את הברכה שתבוא ממנה.

אמא שלי. אמא שלי הייתה עסוקה בלתת לתת אהבה בעיקר. לכל מי שרק ביקש ולפעמים גם למי שלא ביקש. אמא שלי הייתה אוזן לאנשים. הייתה עבורי "קיר האמת" שלי. הכותל המערבי שלי. אבל אצלה זה לא היה לדבר אל הכותל. זה היה לדבר אל הנפש הגדולה שלה. שהכילה את כולנו. מקום שידעתי שבו אוכל להגיד הכל ולא ישפטו אותי.

אמא שלי. לא נשארה לבד לעולם. מי שמכיר אותי יודע שאני חושף את מעיי בטורים שלי. הפעם אני חושף את ליבי. לא השארתי את אימי ולו חג אחד או אירוע אחד מרכזי לבדה. אחד. במשך 29 שנים. בזה אני גאה. זה אולי הדבר המחזק ביותר שניתן לילד כשהאדמה הארורה לוקחת את היקר לך פנימה ושואבת ממך עוד פיסה מהחיים.

אמא שלי. אמא שלי ידעה שבכל עניין אהיה שם עבורה. ככה זה צריך להיות. בכל דבר ועניין. הייתה לי הזכות שזה יקרה. אני מציע לכם, מודיע לכם, מורה לכם, תהיו שם. זה חשוב עבורם. הם היו שם עבורכם. ליבי היה קר כשראיתי קרובי משפחה שבוכים על קברה. לא מצמצתי פעמיים לעברם. אמרתי בקול חנוק וגם בקול רם, כי אני הייתי מעדיף שישמחו עם אמא שלי, שהיא גם אמם או סבתם ולא יגיעו לבכות על קברה. הייתי רוצה לראותם מגיעים אליה בחייה ולא מגיעים אחרי מותה לצווח שכולם ישמעו. לי זה לא הזיז. ההפך רק ניכר יותר.

אמא שלי. אמא שלכם או אביכם אם הם עוד שם. תהיו שם. תהיו שם. אל תשאירו אותם בחג או בכל זמן אחר לבדם. תאמינו לי. אולי זה נשמע לכם עוד משפט בנאלי, אבל מדובר במשפט חיים. כי אח"כ לא תוכלו לראותם יותר וחלק מכם לא יוכל לראות את עצמו על כך.

אמא שלי. את חסרה לי. אמא שלי זה הטור הכי חשוב של חיי אבל דווקא הוא מציין מוות. מעתה לא אהיה יותר הילד הקטן של מישהו. ולא, אין לזה גיל. להיות הילד של אמא. אין. עכשיו לראשונה בגיל 50 אני כבר לא ילד.

אמא שלי. ספרתי עלייך לכולם. אבל עוד לא אמרתי כלום ממה שאת היית.

אמא שלי.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

אני שונא את ראש השנה!

אתם יכולים לצקצק בלשון. תצקצקו. אתם יכולים לקלל בלב, תקללו בלב או לקלל בקול… אתם יכולים לצעוק לעברי ברחוב "משוגע", תצעקו. זה לא מעניין אותי. אני שונא את ראש השנה, כן אני שונא את ראש השנה. שונא את כל מה שמלווה אליו לפני ובוודאי במהלכו. כמה אני שמח שהעסק המרכזי הוא רק לכמה שעות, ועוד יותר שמח שעשיתי את זה במחיצת מישהו שאני לא חייב להיות לידו. רק ליד מישהו שאני רוצה להיות, הכוונה אליי.

כן אני משה סידי, אתם מכירים אותי כחכם סידי, אומר את מה שרבים חוששים להגיד. שלא נעים להם. לי בגילי המתקדם, 50 כבר, נעים וחצי ואני עושה פחות חשבון מאחרים. אני שונא את ראש השנה. אני וכל מי שלא נמצא בזוגיות. הכוונה למי שרווק/ה גרוש/ה. שונאים.
אין לי כח לסרט הזה איפה אתה עושה את החג? עם מי אתה עושה את החג? למה אתה לבד? תגידו, נגמרו לכם הבעיות שאתם שואלים אותי? מה אתם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה? תתעסקו בחייכם. אנחנו האנשים שנמצאים לבד (לא בדד. לבד יש הבדל), מבחירה או לא (ואין דבר כזה מבחירה, כולם מחפשים את הנפש התאומה מתישהו) רוצים שזה ייגמר. לכן חלק מאיתנו, נניח אני, נעדיף אם אנחנו בלי הילדים (כי הם אצל הגרוש/ה), לעשות את החג במחיצת עצמנו. לבד, בלי כאבי ראש ובעיקר כאבי לב. רואים טלוויזיה, מזמינים משהו או מכינים בקטנה וסלאמת. למחרת זה נגמר. אז אנחנו חוזרים לעצמנו. עד אז מצידנו אנשי "הלבדם" להיות על אי בודד עד שתסיימו את ארוחת הערב. או מול הטלוויזיה בעיקר.

אל תרחמו עליי. הייתי שם. אל תגידו ממורמר. חגגתי שנים על גבי שנים ראש שנה עם בנות זוג. לא תמיד זו הייתה חוויה לספר זיכרונות. נכון? בכל זאת עדיף לעשות עם כולם. זה נעים יותר. אבל כשאתה כבר לבד, אתה מעדיף להיות לבד. מי שבמצב הזה, מבין אותי בלי מילה נוספת.

מה שכן, נחסך ממני עוד דבר, המריבות האינסופיות איפה עושים או מי יוזמן מהמשפחה שלך ומי לא. לפעמים אנשים יושבים יחד כי הם חולקים במקרה די.אנ.איי או גנים דומים וזה הדבר היחיד שמשותף להם. או כאלה שיושבים לארוחת החג עם אנשים שהם חיים איתם, אבל כמו שני שוכרים בדירה משותפת. מצטער, זו האמת. לא באתי להרוס את אווירת החג. אבל גם אם אתם עדיין חושבים שאני ממורמר, אז תודו בפני עצמכם כמה הייתם חלקכם מתחלף עם הלבד שלי. אפילו לערב החג עצמו.

כן, אני שונא את ראש השנה. שונא אותו בגלל הרעש הגדול שעושים ממנו מאיזה 24 שעות מצ'וקמקות. כמה הכנה כמה "רעש" כמהההה (אין פה טעות הקלדה. זה כמההההה עם תנועת ידיים על הראש) כאילו שמי שלא יוזמן לחג או יחגוג לבד, יוצא מכלל ישראל. לא נכון. ההפך, הוא נשאר שפוי אחרי ערב כזה, שבמקרה הטוב נגמר רק במריבה מי יחזיר את סבתא (תמיד אותו הפראייר).

ועוד דבר אחד. אם כבר אני הפכתי לשנוא הציבור בטור הזה, אז עד הסוף. לכו תבדקו מה אחוזי הבקשות לגירושין לאחר החגים המרכזיים, בואכה ראש השנה. לכו, לכו. תגלו שאחוז הבקשות עלה פלאים בעשרות אחוזים. כי בני הזוג בדרך כלל, טוב, בדרך כלל, חוץ מכם כמובן (חחחח. כן אני צוחק), יריבו במהלך החג, בגללם או בגלל האמא שלו, האמא שלה או האמא של… טוב, לא רוצה להגזים. תבדקו ברבנות כמה הם חוששים מהיום של "אחרי החגים" כי יש להם "ים עבודה". בצד של אלה שנפרדים, לא אלה שמתחברים (וגם חלק מהם יחזרו אחרי ראש השנה הבא… או החגים הבאים).

גם הסיום לא יהיה אופטימי. נמאס לי גם לא מהחג עצמו, אלא גם מתקופת "אחרי החגים", המצאה ישראלית או נכון יותר של ישראלים עצלנים ועובדים שלא רוצים לעבוד. אתה בא למשרד ממשלתי, במהלך שבוע רגיל, אז בדרך כלל אומרים לך ש"המחשבים נפלו"… נפלו לך על הראש (מעניין מי מרים את המחשבים ש"נפלו"). איזה נפלו ואיזה נעלי כדורגל, סתם לא בא להם לעבוד. אבל בתקופת ראש השנה עד סוכות המחשבים לא נופלים, הם דווקא עובדים, המחשבים הכוונה. מי לא עובד? אלה שנותנים שירות. אלה שרק באים לעבודה ולא לעבוד. הם קופצים על מציאת "החגים" ואומרים לך כדי לא לעבוד ולהזיז את התחת: "תבוא אחרי החגים…". אז זה ברור שכשתגיע יגידו לך… "המחשבים נפלו".

אוי כמה שאני שונא את ראש השנה. אהה ופסח גם.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

ביה"ס הוא מקום לרכוש ידע וערכים אבל לא תחליף להורים

לא יודע כמה מכם יודעים אבל הגיע הזמן לגילוי נאות. אני כבר 26 שנים מורה בתיכון. עשיתי כמעט את כל התפקידים האפשריים, מורה מקצועי להיסטוריה, אזרחות וגיאוגרפיה, מנהל שכבה, אחראי משמעת (וקב"ט), דיקאן תלמידים וסגן מנהל בפועל. הכל עשיתי. הטור הזה יוקדש כולו לשנת הלימודים ולכמה טיפים מהצד השני, של המורה. שווה לקרוא. כמו תמיד.

הדבר הראשון שאסור לכם לשכוח ולו לרגע, אפילו לרגע קטן, הוא שאתם ההורים של הילד/ה, לא המורה. אל תתבלבלו לרגע. לא פעם שמעתי הורים שבאים בטענות למורים על מה שקורה עם הילד/ה שלהם. הלו, הלו. המורה אמור לתת את העזרה, גם לו יש אחריות, המקום שלו לתת ידע, ערכים, לדאוג לילדים שלכם, לשמור עליהם בביה"ס, אבל הם קודם כל הילדים שלכם. תזכרו את זה. חלק מכם חושב שכל תפקידו הוא להוריד את הילד בביה"ס ושם יעשו לו בייביסיטר או ידאגו לכם לשקט בעבודה. ממש לא.

קחו עוד טיפ עליי. מעץ תפוחים לא נופלים אגסים. כן, כן. מי שלא הבין את המשל אסביר: איך שאתם תתנהגו בביה"ס, ככה הילד יתנהג גם. נניח והיה אירוע מסוים עם המורה או בכיתה. נניח גם שאתם צודקים במאת האחוזים. הילד/ה שלכם הוא הצד הצודק. התגובה שלכם בביה"ס היא זאת שתקבע איך הילד/ה שלכם יתנהגו להבא. אם תגיעו ותצעקו על המורה, המנהל/ת או לא יודע על מי, אל תתפלאו שהילד שלכם ינהג בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר.

אבל אם תגיעו ותערכו דיון מעמיק וענייני עם המורה, המנהל/ת ואפילו תגידו להם בארבע עיניים, כן בארבע עיניים (ללא נוכחות הילד/ה) דברים כביקורת, זה גם יביא לפיתרון וגם ילמד את הילד/ה שלכם שלפעמים אפשר לפתור דברים בדרכי נועם. תיזהרו בכבודם של מורים, כמו שאתם רוצים שיזהרו בכבודכם. אגב, בסופו של דבר ההתנהגות של הילד בביה"ס תגיע גם אליכם. בדוק. כבר ראיתי מקרה אחד או שניים או מאה… איך ילדים מדברים בזלזול להוריהם. אסור לכם להסכים לכך. אתם ההורים שלהם, לא הם שלכם. תאמינו לי, אין ילד שלא רוצה שיציבו לו גבולות.

אבל יש עוד. הפעם ההפך. תשבו, מיד אסביר. אמרנו שאתם ההורים של הילד. אבל גם כשזה מדובר בזכויות שלו. אתם לא חייבים תמיד להסכים עם כל מה שנאמר בגנותו של ילדכם בביה"ס. אם זה יקרה אתם עלולים "להפסיד" אותו. תקשיבו לו. אם אתם חושבים שהוא צודק, תעמדו לצידו. גם אם מדובר בתמונה שונה שהוצגה לכם על התנהגותו. נכון, כמו שאמרתי להגיב בצורה עניינית, אבל אל תהיו אוטומטית נגדו. בשלב מסוים הוא יפסיק לשתף אתכם כי לא יאמין שאתם מאמינים לו בכלל. גם אני כמורה תמיד אומר להורה מגונן על הילד, כי אני בהחלט מבין אותו. כי זה הילד/ה שלו.

יאללה לטיפ החשוב הבא… הרבה פעמים הילד חוזר הביתה ואומר אין לי שיעורים. או אין לי מבחנים. בשתי פעולות פשוטות ניתן למצוא לזה פיתרון והילד/ה שלכם יבין שאתם רציניים ולא ישתמט מהמטלות שלו. לגבי שיעורי בית יש היום בכל בית ספר "משוב הורים". כל הורה מקבל סיסמא וכל הורה יכול לבדוק מה עשה הילד, כיצד התנהג, הפריע, הצטיין (חשוב לתת לא רק ביקורת אלא גם מחמאות אם מגיעות) ועוד. תקפידו להיכנס אחת לכמה ימים. עדיף כל יום, אבל גם אחת לכמה ימים זה טוב. אם אין משוב, תפנו למורה/מחנך באופן ישיר בשעה שהם פנויים ומאפשרים זאת (תבדקו איתם מתי יעדיפו לדבר איתכם טלפונית. זו חובתם וזו זכותכם).

לגבי מבחנים הפתרון עוד יותר פשוט. כל בית ספר מחלק לוח מבחנים. קחו אותו ותצמידו עם מגנט במקום הכי גלוי ושכיח שיש. נניח מקרר. כך תוכלו לדעת בדיוק מתי יש לילד/ה מבחן והם ידעו שאתם יודעים ומקפידים.

בעיניי כולם באותו צד, הורים-תלמידים-מורים. אני תמיד כמחנך במפגש הראשון עם ההורים אומר להם כי זה משולש משותף. יחד, לא נגד. אם צלע אחת תיפרד אין משולש. חשובה מערכת יחסים טובה בין כל הגורמים. אם התלמיד יודע שבבית שומרים על קשר וקשר טוב, ומעודכנים בנעשה בבית הספר, גם הוא ירגיש מחויב. אל תרגישו נפגעים אם הילד יצור קשר טוב עם המורה היועצת או גורם מוסמך אחר בביה"ס. ההפך, תראו בזה עוד צד ואחד מקצועי שיכול לעזור לכם בגידול הילדים ובעיקר בהתמודדות עם הקשיים שמתגלים בתהליך ההורות והחינוך.

כל מילה שנכתבת כאן באה עם ניסיון מוכח. 26 שנים במערכת החינוך (שטועה גם היא לא מעט. גם את זה צריך להגיד) זה חתיכת זמן לטעות, ללמוד מזה וליישם. גם לכם מותר לטעות. אתם ההורים אנושיים ועוד פועלים עם רגש. רק תלמדו מזה. הרי הילדים נמצאים יותר זמן בביה"ס מאשר בבית. שליש מהיום הם שם. יתר היום הם או עם חברים או בחדר להם, או מול הטלוויזיה או ישנים. תחשבו על זה. תעזרו בביה"ס.

זה אולי נשמע מעייף, זה לא. לכל תפקיד היום הכי פשוט שיש צריך תעודה, לימוד והכשרה. להורות לא (זה ולפוליטיקה….). לתפקיד הכי חשוב אין צורך בלימוד. מה לעשות. עצוב, אבל נכון. לכן הורה לומד כל הזמן תוך כדי תנועה. תזכרו , בסופו של דבר זה העתיד של הדבר היקר ביותר לכם.

שתהיה לנו שנת לימודים הכי טובה ובטוחה שניתן.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

תעזבו כבר את שרה

קודם כל צבטתי את עצמי. אחר כך כשגילתי שכאב, הבנתי שאני לא חולם. אני הולך להגן על שרה נתניהו… הטור הזה יהיה מקודש לעניין הזה. אמיתי? כנראה שכן. לא, חס וחלילה, אין לי משהו נגדה, אבל בכל זאת זה לא הכי פופולארי במחוזותינו כיום, בוודאי בתקשורת. אז כן, אני הולך להגן על שרה נתניהו. אני אומנם לא חלק מעדת מעריצה, אפילו לא קרוב לזה, אבל די נמאס כבר ממה שעושים לה. תניחו לה כבר.

אומנם אני חלק ממה שמכונה באופן מאוד או יותר מידי כוללני, התקשורת. אבל זה הזמן להגיד שהתקשורת צבועה בכל כך הרבה צבעים, כך שהביטוי "התקשורת שמאלנית", רחוק להיות ממדויק. אבל זו הייתה רק הקדמה למה שאכתוב כאן. מצד שני, אין ספק שהתקשורת רודפת את שרה נתניהו. כאילו הייתה אחרונת האויבים שלנו. והיא לא. רק לאחרונה נאלץ אחד מאנשי התקשורת, שטען בדף הפייסבוק שלו כי שרה זרקה את ביבי מהרכב באמצע הנסיעה בכביש 1, לשלם פיצוי כספי בסך 100 אלף שקלים בגין לשון הרע וזה נקבע בבית משפט. אז בבקשה. מסתבר שלפעמים יש רק עשן.

אני לא עד אופי לשרה נתניהו, ייתכן שהיא בהחלט חלק ממה שאומרים, ייתכן יותר שהיא לא. הכל לכאורה כמובן. אבל לא ייתכן שנהפוך את האישה הזו, שהיא אשת ראש הממשלה הנבחר של ישראל, הנבחר של ישראל, הנבחר של ישראל ואין פה טעות, לשק חבטות. די תניחו לה. מעולם לא רדפו ככה אשת ראש ממשלה. אל דאגה מיד יהיו דוגמאות.

רק לאחרונה קראתי שרוצים לדעת את פרטי העסקתה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית ירושלים. זה הוציא אותי מדעת (למה מישהו יודע את פרסי העסקתנו, העסקת אנשי תקשורת? העסקת אדם מסוים? בוודאי שלא). פעם אחרת אמרו שלקחה רהיטים, אח"כ כך היא שמתעמרת בעובדים, שהיא בזבזה כספים, שהיא ממחזרת בבקבוקים, שהיא, שהיא, שהיא… אפילו בשמלה שלבשה התעסקו ולעגו… די, נמאס. שחררו.

נער הייתי וגם זקנתי ואני לא זוכר התעסקות כזו באשת ראש הממשלה. אל תגידו לי עכשיו שהיא צורכת את התקשורת, והיא עושה דברים שגורמים לתקשורת להתעסק בה. בולשיט. היו נשים של ראשי ממשלה שעשו דברים שאם היו נחשפים לציבור, היו גורמים לנו להלם ציבורי. מפאת כבודן של חלק מנשות ראש הממשלה לא אציין שמות, אבל היו כאלה שעשו דברים והתקשורת הניחה להם, אפילו הגנה עליהן. היה מקרה בו גרמה אשת ראש ממשלה מגדוד של חיילים לחפש סיכת זהב שאבדה לה… אמיתי. אחרת שבחרה לא להגיע להשבעת בעלה, או כזו שהחזיקה עובדת זרה שלא כחוק, או אחרת שהחזיקה בדעות הפוכות בצורה קיצונית מבעלה ושניהם חיו יחד. זה בכלל מעניין עד כמה זה השפיע עליו. אבל התקשורת הניחה. למה? ככה. וכן הלאה. לא חסרים סיפורים. אז שיחררו, אמרו שזו היא ולא בעלה. היום זה הפוך. זה היא ובעלה כמקשה אחת. נפיל אותו בעזרתה. גם אם אני טועה, זה הרושם.

נכון, לבעלי הזיכרון שבכם מיד תנופפו בלאה רבין ויצחק רבין שהתפטר כי לרעייתו התגלה חשבון בנק בארה"ב (שנת 1977) כשזה היה אסור מבחינה חוקית, מה שנקרא "פרשת הדולרים". אבל לכולם היה ברור שהחשבון אולי על שם לאה, אבל גם לרבין ז"ל היה בזה עניין. בכל מקרה הוא התפטר. דווקא הדוגמא הזו מעידה על מה שאני אומר. אם יתגלה שנתניהו עבר על החוק שיתפטר. אבל עד אז, תניחו לשרה.

יתרה מכך, ברור לכולם שכל פעם שיש עוד פרשה שעולה בתקשורת כנגד שרה נתניהו זה לא מחליש את בעלה בנימין בכלום ושום דבר. ההיפך הוא הנכון, זה רק מחזק אותו בקרב מצביעיו. מספיק לקרוא פוסטים של תומכי נתניהו בכדי להבין שמבחינתם מדובר ברדיפה אישית ולא עניינית של שרה, בכדי להשיג את ראשו של בעלה. זה גורם להם ולאחרים לחזק את תמיכתם באיש. לא אהיה נביא גדול אם אגיד שנתניהו, אם לא תתגלה פרשה פלילית בכל הפרשות שהוא נחקר (1000, 2000, 3000, מי שעומד מאחורי ומצדדי… הייתה פה סאטירה/אירוניה), שרבים בציבור מתבלבלים בניהן וגם בזה רואים רדיפה, אבל זה סיפור אחר, יזכה שוב בראשות הממשלה.

יוקר המחייה, מחירי הדירות, הרפואה הציבורית ועוד… אלה נושאים שבאמת זקוקים לדיון ציבורי, עיתונאי. די בכדי להגיד שלקנות דירה היום בישראל זה חלום. 4 קירות הפכו לחלום. פה הבעיה לדוגמא, בזה תתעסקו. לא בשרה נתניהו, בבקבוקים שלה, או כמה היא מרוויחה, מה אכלה מה… אעצור פה כי אני לא רוצה להתבטא לא יפה. הבנו, מיציתם. כן יקירי חבריי (רק חלקכם) בתקשורת. מיציתם, תניחו לה. גם עבורכם. הפכתם חלקכם לאובססיביים נגד הגברת נתניהו. די. באמת שחררו.
לאחרונה גם על בנו של נתניהו, יאיר הופנו חיצי התקשורת. לא אין לי כוונה להגן גם עליו, אבל להתעסק בדפים על גבי דפים, סיפור "הקקי" (בחיי זה דנו שלא אסף קקי של הכלבה ברחוב ודיבר לא יפה לשכנה שהעירה לו), רק ממחיש עד כמה לפעמים יש מי שיורד נמוך… עד כדי צואה.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

אסד, איראן וחיזבאללה – מצפון תפתח הרעה?

צבא סוריה מתחיל להשתלט על חלקים מסוריה שהיו עד כה בידי המורדים נגד באשר אל אסד. לכאורה עניין פנים סורי של מדינה מפורקת. אבל זה רחוק מזה. זוהי בדיוק נורת אזהרה אדומה למדינת ישראל. אדומה כאש, אש מלחמה.

אין לי כוונה כאן להפחיד אף אחד. אבל העובדה שאסד נשיא השכנה מהצפון, מצליח לעמוד על רגליו אחרי שנים של מלחמת אזרחים ולהתחיל אולי להיות עם היד על העליונה, אמורה להכניס את ישראל (וגם ירדן) למוכנות צבאית או לפחות הערכות לזה. ההיסטוריה הוכיחה לא פעם, כשמדינה ערבית עסוקה במלחמה פנימית או חיצונית, היא אח"כ מתפנה להראות שכוחה חוזר אליה באמצעות חימום הגזרה מול ישראל. כך עשו בעבר, מצרים, עיראק ועכשיו אולי סוריה.

באשר אל אסד יודע שהוא לא לבד. יש לו את איראן שמספקת נשק, לוחמי חיזבאללה שמספקים כח אדם לצבא הסורי ובעיקר גב מהאח הגדול ברוסיה, ששומר על אסד כבר שנים בגלל אינטרסים כלכליים וצבאיים בסוריה ומספק הגנה פוליטית חשובה במסדרונות האו"ם (הרבי מלובביץ' כינה את האו"ם "בית השקרים", והוא היה איש חכם ומנוסה). אסד מבין שזה הזמן שלו להוכיח שהוא חוזר לשלטון בסוריה. עוד שלטון כזה ואבדנו, נשיא שמנוהל על ידי אירן ורוסיה ונעזר בצבא חיזבאללה, הוא לא נשיא אמיתי, אלא "נשיא חסות", שליט בובה. אבל זה לא צריך לעניין אותנו. להדאיג כן.

מה שצריך לעניין אותנו היא העובדה שאם אסד "עומד על הרגליים", זה אומר איראן בדלת. או נכון יותר על הגדר. איראן באמצעות שליטה בסוריה, יכולה לסכן את ישראל. לא קיומית אבל בהחלט להתיש צבאית. היא יכולה להעביר נשק מסוריה (צומת מרכזי) לאן שתרצה באזור, כולל עזה והגדה המערבית (יהודה ושומרון). היא יכולה לכוון את חיזבאללה, שיתפנה אולי מהקרבות בסוריה, להתעמת עם ישראל בגבול הצפוני שלנו, והיא בעיקר יכולה להיות כאן גורם צבאי חשוב שהוא בעצם מדינת טרור. טוב זה לא.

את האצבע המאשימה לעובדה שהנחש האירני פה, צריך להפנות לרוסיה. רוסיה (וגם סין) נתנה לאסד ולאיראן לעשות כמעט כרצונם כאן, תוך שהם שומרים עליהם בכל הזדמנות ומטילים וטו על ניסיון לפגוע בשלטון אסד, שרוצח אנשים וילדים, כולל באמצעים כימיים נוראיים! נכון, גם שנים של חוסר קבלת החלטות אמריקאיות בתקופת ברק חוסין אובמה, באזורנו, לא הועילו. אבל הנשיא המחליף שלו דונאלד טראמפ, צריך לפעול יותר באזור. זה חשוב לישראל, לירדן ובעיקר לארה"ב. אסור לתת את האזור בידי רוסיה. טראמפ יודע זאת, אבל הוא מותש גם מבית עם כל מתנגדיו ובעימות קרוב יותר מבחינתו עם צפון קוריאה. בינתיים פה זה מתחיל לבעור. ואש יקירי, צריך לכבות לפני שזה יתפשט. טראמפ מבין זאת.

נכון, ישראל לא תהיה הראשונה אליה יופנה הנשק האיראני או הניסיון להתערבות איראנית. זה יתחיל בירדן החלשה יותר. אבל אוי ואבוי לנו אם איראן תצליח באמצעות הגבול בין סוריה לירדן לחלחל איכשהו לתוך המדינה השכנה לנו ממזרח. זה הגבול הארוך ביותר של מדינת ישראל ואנחנו בעזרת האמריקאים למעשה כיום עוזרים לירדן לא פחות מאשר לעצמנו. לנו חשוב שלטון יציב של המלך עבדאללה בירדן (ראו ויתורים בהר הבית, בכדי לחזק את מעמדו בעולם הערבי והפלסטינאי). אסור שהממלכה הירדנית תפגע, בוודאי לא בגלל התערבות איראנית בתוך המדינה. אסור לשכוח ש-80 אחוזים מאזרחי ירדן הם פלסטינאים והאהדה שלהן לא נתונה לישראל, זה בטוח. איראן עלולה לנצל זאת.

והעולם? העולם שותק. לאסד שטבח בבני עמו בילדיהם שהם ילדי עמו, לא נפגעה שערה משערות ראשו. אסד היה צריך מזמן להיות מסולק כפי שעשו לקדאפי שפגע פחות בעמו, רק שלקדאפי לא הייתה את רוסיה וסין שמנעו זאת.

הגיבוי של רוסיה השתיק את העולם המוסרי "עלאק". אותו עולם שיגנה את ישראל על כל דבר סתמי, סתם את הלוע הגדול שלו כשאסד ביצע פשעים נגד האנושות כולל באמצעים כימיים ואפשר לו לעמוד על הרגליים ולנצח את ארגוני המורדים. אותם ארגונים שזעקו, התחננו לעזרה. העולם שכסא ישראלי שמונח על אדמה פלסטינאית מכניס אותו "לויברציות" אנטי ישראליות שלא ניתנות לשליטה, לא "צייץ" ואפשר לאסד, איראן חיזבאללה להרים ראש במזרח התיכון ובסוריה. אל יתפלא אותו עולם אם אח"כ כאבי הראש יהיו שלהם. כי מי שחושב שאין קשר בין מה שקורה במזרח התיכון לפיגועים באירופה, הוא או תמים או טיפש. או שניהם…

וישראל? ישראל צריכה לעקוב. ישראל צריכה להעביר מסר תקיף, בדיוק כמו שעשה ראש הממשלה נתניהו השבוע באשדוד, עת נכח במעמד חתימת הסכם הגג. נתניהו לא סתם בחר לדבר על סוריה ואיראן ולהשוות בניהם לבין דעא"ש ולהגיד ובצדק, שבכל מקום שדעא"ש או ארגון מורדים יוצא, נכנסת איראן. ישראל צריכה להגיב בתקיפות על כל העברת נשק באזור מצידה של איראן. למנוע בכל דרך העברה שכזו. להעביר מסר גם לאיראנים (כולל צבאיים) אבל וגם לרוסיה (בדרך דיפלומטית אין ברירה): "איתנו אל תתעסקו".

עצוב שאלה פני הדברים. טוב תעשה ישראל אם תשתף עוד מדינות באזור במצב. זה הזמן להמשיך בכל הכח את הטריו שנותר באזור, סעודיה-ישראל- מצרים. לכולן אינטרס נגד איראן. כבר אמרנו לא פעם שאויב אויבי הוא ידידי. אני בעד אינטרסים, אינטרסים שומרים על בריתות. הפעם יושב בבית הלבן, בוושינגטון, נשיא אוהד ישראל, אז הידיים שלנו לא קשורות כפי שהיו בתקופת חוסין אובמה… וכשהן לא קשורות אתם יודעים מה אנחנו מסוגלים לעשות. גם איראן יודעת.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

ט"ו באב? עדיף כבר ט"ו בשבט…

"מה אתה קונה לה בט"ו באב?", שאל אותי חבר נשוי. כמעט עניתי לו "פיצוחים", כי זה הזכיר לי את ט"ו בשבט וזה בעיניי כבר עדיף. "אני שובר את הראש מה לקנות לה כי קניתי הכל", המשיך החבר הנשוי מבלי לחכות לתשובה שלי.

נכון, אני לא בזוגיות, לפחות לא קבועה. ונכון, גברים נשואים חיים יותר על פי הסטטיסטיקה (השאלה רק איך הם חיים?), אבל רגע לפני שאתם מרחמים עליי שאני לבד ו/או מוסיפים: "אז בגלל זה אתה נגד"… רק אגיד שאני לא נגד זוגיות, אבל לא בעד האובססיה להראות אהבה בט"ו באב או "בחג האהבה", מה שנקרא "וולנטיין דיי". ומי לא מכיר את הבדיחה בעניין (אני לא חוגג חג של נוצרים…), באמצעות מתנה.

אז שוב נריב "למי יש מתנה גדולה יותר?". האם גם כאן הגודל קובע? האם גודל המתנה קובע את גודל האהבה שלנו לבן/ בת הזוג? האם מי שידו משגת לקנות אוהב יותר ממי שידו אינה? או אם מישהו מסתפק במשהו צנוע, זה אומר שהוא שכח לאהוב? או אוהב מעט? ממש לא. שימו לב, הטור מתפרסם אחרי המתנות, אז לא לרוץ לבדוק עכשיו מה קיבלתם ביחס לחברה, או לאישה או בעל של השכן או השכנה. אל דאגה, הדשא שלהם לא יותר ירוק, מה גם שאתם שכנים שלהם, אז אתם "הדשא של השכן"…

פעם כתב אחד החברים שלי בפייסבוק משפט שאני מאוד מאמין בו. הוא כתב משהו בסגנון: "קודם תכבדו אח"כ תאהבו". כמה שזה נכון. בעיניי אין חג לאהבה, האהבה היא יומיומית, היא בעיקר כשאתם מתווכחים על גידול הילד, כשאתם מדברים על מי ינקה ויסדר, כשאתם לא במיטיבכם ובן הזוג לצידכם "גומר אתכם", כשאתם מתלוננים על כסף שחסר. שם האהבה, תאמינו לי. לא בתלונות או במריבות. האהבה נמצאת בצורה שבה אתם עושים זאת. אם אתם יודעים את הרגעים הקשים של ה"ביחד" לעבור, בלי להגיע למריבה שכוללת בתוכה "שנאה" לזה שלצידכ/ן, אז זה יום האהבה שלכם, זה חג האהבה האמיתי שלכם. אתם כל יום "חוגגים אותו", מבלי להרגיש. שם במקומות האלה, במקום של לא לתת למריבה להרוס לכם. לא חייבים להסכים, אבל חייבם לכבד את האיש או האישה שלצידכם כי הוא חשוב לכם. זו בעיניי האהבה. לא המתנה.

אל תתבלבלו, אני לא נגד מתנות. אין אחד שלא אוהב את זה, אבל להפוך את זה לעיקר? לא בבית ספרי. יודעים מה, גם לא בבית שלכם. תעשו מחווה שתבהיר למי שלצידכם כמה אתם מעריכים אותו ואין צורך לא בוולנטיין דיי ולא בחג האהבה. כך אני חושב.

נכון, הנה אני לא מתחמק. לא בזוגיות, אני לא נמצא שם. הייתי שם. לא תמיד זה צלח לי. אז איך אתה בא "להרביץ בנו תורה"… אתם בוודאי מקשים כעת. בדיוק מהמקום הזה. מהמקום שאולי לא ידעתי או לא ידעו לכבד את הנוכחות שלי ואני שלהם. ללמוד מטעויות של אחרים זה הלמידה הכי טובה, כי אתם לא משלמים מחיר. אתם לא צריכים בעצמכם לחוות את הטעות. לא הכל צריך לעשות בכדי ללמוד את הלקח. מישהו מכם מכניס יד לאש בכדי לראות כמה זה שורף? בדיוק. אז גם אפשר בדברים אחרים ללמוד.

נכון, זה ט"ו באב ולא תשעה באב (שזה כנראה יום האב… כי יש יום האם או יום המשפחה ולנו הגברים נשאר רק תשעה באב..), אבל אולי שווה ביום שכזה לשבת יחד על כוס קפה/יין/קולה (תמחקו את המיותר) ולחשוב איפה לתקן. איפה לחזק. כמה פעמים אנחנו עושים זאת בחיינו? כמה פעמים אנחנו מודים בטעות שלנו בזוגיות או מחזקים את מה שטוב אצל האחר? כמעט ולא. זה נקרא מובן מאליו בואכה פינת "האגו". אז בט"ו באב תעשו טו"ב באב ותחזקו את בני הזוג במה שטוב אצלם, וכך תוכלו לבקש מהם לשנות מה שלא. מה אומרים? אומרים כן, או אומרים עזוב אותנו בחייאת משה וייאלה תרוצו לקנות בכל זאת מתנה, שלא יגידו ששכחתם ויהיה לכם "סלט"?

ובנינו, מתי בדקתם מה מקור ט"ו באב. מי מכן יוצאות לשדות לפזז ולמצוא שידוכים. שכן מכאן מגיעה המסורת של "יום האהבה" בט"ו באב. אז כמו שאתן לא יוצאות לפזז בכרמים ובני/בנות הזוג (כל סוג של זוגיות מתקבלת) לא "מקפצצים" אחריכן, אז אל תבואו עם איזה תאריך מתקופת "טראפפו" (שזה סבא של סבא של סבא) ותשאלו מה קניתם לנו?

ועד בנינו אחד אחרון, הרי המתנה הכי גדולה היא אנחנו. אנחנו נתנו, גברים ונשים, את עצמנו לזוגיות הזו. החלטנו לחלוק יחד את החיים. זה לא שווה יותר מבושם של" שאנל "5 או שמלה של מעצבת או מותג? שווה באבו אבוה שווה…

רגע לפני שאהפוך את ט"ו באב לטפ"ו באב (ואין לי כוונה כזו) אני מקווה שהמסר הועבר. בינתיים אמרתי לכן אני מעדיף את הלבד וגם זה סוג של זוגיות… רק עם עצמי. מי יודע אולי עד חג האהבה הבא זה יהיה אחרת… אבל דבר אחד בטוח, אם המישהי שלי תשאל אותי: "מה הבאתי לה לט"ו באב…"… אשלח אותה לז' באדר…


תוכנית הבוקר עם שי מלול

אז להילחם בפשע או לא?

אני רק שאלה. באמת, שאלת תם, למרות שיש בה לא מעט ציניות מהולה באכזבה. מה נסגר בסוף במגזר הערבי? רוצים שהמשטרה תלחם בפשע המקומי שמשתולל לפי דבריכם ובצדק, או שלא? בלבלתם אותי לגמרי. באמת. הנה אעזור לכם להסביר לי.

לפני כחודש לערך היו מהומות בכפר-קאסם. המהומות היו מאחר ולדברי אנשי כפר-קאסם ואפילו העומד בראשה, עו"ד עאדל בדיר, ראש עיריית כפר קאסם, המשטרה לא מונעת אלימות בתוך העיר. לא מונעת אלימות של משפחות הפשע בתוך המגזר. האמת צודק. זה חייב להיות מטופל ואני לא ציני. לפחות לא בפסקה הזו.

אבל רגע יש עוד. לא עברו להם חודש ימים וביפו היו מהומות במגזר הערבי כי… שוטר ירה במי שירה לעבר קצביה בעיר. זאת אומרת מהומות כי המשטרה כן מטפלת בפשע המקומי, בתוך המגזר. אני כבר מבולבל, אז להילחם בפשע או לא? עכשיו אני כבר כן ציני.

האמת אני לא מבולבל והאמת גם אנשי המגזר לא מבולבלים. או יותר נכון ההנהגה של המגזר, שלא פספסה הזדמנות לפספס הזדמנות ומיד נדון בזה. המהומות בכפר-קאסם בהחלט אירעו בגלל שמשטרת ישראל לא נלחמת מספיק בשפע המקומי, אני נוטה להאמין לזה. אבל המהומות ביפו לא אירעו בגלל שירו, למוות (מוות מיותר בלי מחשבה של שוטר שלא חשב רגע לפני) במי שככל הנראה ביצע רגע לפני פשע וירה בנשק על בית עסק ערבי (במקרה זה קצבית אבו חלווה ביפו), אין ספק שמישהו חיבר את זה למהומות בהר הבית, של התקופה האחרונה. מישהו רצה להסית.

למישהו הזה קוראים הנהגת המגזר. רוב המגזר הערבי ואני אומר את זה באחריות, כמי שחי ביפו כמעט כל חיי, אינו מחפש את העימותים. לא יודע אם יש אהבה גדולה, אבל אין עימותים ביום יום וחיים בדו קיום. אני מכיר את זה לא מהעיתון, אלא מהמציאות. יש כבוד הדדי. יתרה מכך נגיד, רוב המגזר הערבי לא רוצה לעזוב את הארץ (בדומה לחרדי הקיצוני שיוצא נגד ישראל ובעד פלסטין, אבל נשאר פה לקבל את מנעמי המדינה). המגזר הערבי יוצא נגד השלטון, לא נגד המדינה. ברור לכל ערביי ישראל, ויקראו לעצמם פלסטינאים או לא, שאין כמו מדינת ישראל עבורם. ברור להם גם שאם היה פה שלטון נניח של חמאס, או פת"ח, מצבם היה רע. מאוד. בעצם הראשונים להיפגע היו הם, כי רואים בהם "משתפי"ם" של ישראל, כי הם חיים בה. שיחיו מצידי. כל עוד יחיו לפי חוקיה.

המנהיגות הערבית לא יוצאת נקייה באירועים האלה. ההפך הוא הנכון. המנהיגות הערבית, כולל הרשימה המשותפת, במיוחד מפלגת בל"ד בתוכה, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית עם המסית הראשי שייח ראאד סלאח (שלא יכול להיכנס למספר מדינות ערביות באזור, אבל בישראל יכול לעשות כרצונו) וכל מי שרואה בעמו מנהיג בחברה הערבית, היא האשמה המרכזית בעיניי. היא ממשיכה לטעות באופן שיטתי מאז תכנית החלוקה ב-1947, אז קיבלו מדינה כמו ישראל ומיהרו להלחם על כל הארץ ולהפסיד את הכל ואח"כ עוד לקרוא לזה יום האסון (יום אל נכבה), או בשנת 2000 שאוהד ברק נתן הכל לרב המרצחים ערפאת, להגיע להסכם קבע וקיבל ממנו אינתיפאדה שנייה. ואלה רק 2 דוגמאות מתוך רבות שיש.

כמו אז גם היו הם ממשיכים לפספס הזדמנויות. במקום לקרב את המגזר הערבי לחברה הישראלית, דבר שהוא בלתי נמנע (כל שתי מילים בשיחה בערבית נכנסת מילה בעברית והשפעת התרבות הישראלית היא חזקה מאוד), הם רק מקצינים לטובת האינטרסים הפוליטיים שלהם. עצוב. בדיוק אגב כמו קיצוניים מבין הפוליטיקאים היהודים. חבל. אבל זה המצב.

אבל גם המשטרה לא יוצאת נקייה. בנינו לא מעניין אותה הפשע בתוך המגזר הערבי. לפעמים אני תוהה אם הפשע בכלל מעניין אותה. אין אזרח בישראל, יהודי או לא שהיה זקוק לשירות המשטרה, או נתקל בה ויכול להגיד עליה רק דברים טובים (למרות שיש גם דברים טובים). לפעמים המשטרה לא מפעילה מח, אלא רק כח. ראו מגרשי כדורגל כדוגמא. השוטר שרדף אחרי מי שירה על הקצביה ביפו, לא היה בסכנה, כי הוא רדף, לא נרדף. היה מיותר לירות בו. נקודה. העניין יעבור למח"ש, זה יכוסה ושלום על ישראל. או שלום על ערביי ישראל בעניין הזה.

אבל האצבע צריכה להיות מונפת קודם כל ולפני הכל לעבר אותם אנשים במגזר הערבי שרוצים שילוב במדינה. אי אפשר לתת לחברי כנסת, או פוליטיקאים סוג ז' (וסליחה על האות) להוביל את המגזר לעימות עם החברה הישראלית. החברה היהודית בישראל לא רואה במהומות מחאה רק נגד השוטרים, היא רואה בזה מחאה נגד יהודים. זה הכי גרוע. זה מרחיק, לא מקרב. זה ימנע את ההשתלבות הערבית ישראלית בחברה הישראלית. יודעים מה לא ימנע, רק יעכב.

אז האם המגזר הערבי בישראל רוצה שילחמו בפשע המקומי או לא? האמת זה מבלבל. פעם כן ופעם לא… מה שבטוח שהגיע הזמן שידברו בקול אחד. אז יוכלו באמת לבוא בטענות אם זה לא יקבלו מענה לצרכיהם. עד שזה יקרה כל חסימת כביש, צמיג בוער, או שריפת ניידת רק גורמת לעוד הסלמה ועוד תסכול בשני הצדדים, היהודי והערבי…. ומי שסובל זו החברה הישראלית.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

כל יום שעובר לא חוזר יותר

אני חולה על פרסומות. בחיי. עוקב אחריהן. מחלה, מה לעשות. זה עדיף על אובססיות אחרות. אני יודע להעריך פרסומות חכמות. אחת הפרסומות הטובות מהסוג הזה, שאני זוכר, הייתה למכונית "אלפא רומיאו". פרסומת שבשורה אחת אמרה הכל: "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי…". כמה חוכמה, כמה נכון, כמה ממצה. עכשיו יש לי שאלה. אבל תענו רק את האמת. לפחות לעצמכם. כמה מכם מרגישים שהם הולכים לעבודה חוזרים וחוזר חלילה… ועייפים מהמרדף הזה של החיים? האמת… אל תענו. עזבו. לא רוצה לגרום לכם לאי נחת.

כן, קוראים לזה עבדות מודרנית, זה רק כאילו אנחנו לא עבדים, אבל אנחנו עבדים לקדמה. אנחנו עבדים לאוטו נוסף, לבגדים, לעוד נייד, לעוד ארץ שנבקר בה 3 ימים ונחשוב שגילינו את אמריקה, עבדים לבית (בישראל ממש, אבל ממש עבדים לקירות ולבנק), עבדים לעוד, עוד עוד ועוד… למה? כי אנחנו רוצים להיות כמו כולם. שיהיה לנו הכל והרבה מזה… אבל בעצם… אין לנו כלום.

נער הייתי וגם זקנתי (אם 50 זה זקנתי, כיום). אני זוכר שההורים שלי הסתפקו במועט וכך גם אנחנו. לא היה לנו אוטו, לא הייתה לנו טלוויזיה בכל חדר (כן רק אחת רחמנא לצלן), ההורים יצאו לעבודה (ולא שניהם תמיד), חזרו בשעה נורמאלית, לא עבדו בעוד 1000 עבודות וכולם היו מאושרים… תשאלו את בני גילי ואלה שבסביבת הגיל, אם לא היו מאושרים בילדותם? ומה היה לנו? טלפון נייד? לא. מכונית? לא. אפילו לא רישיון נהיגה עד לאחר הצבא (היום מי שלא מוציא בגיל 17 נחשב למסכן). האמת לא היה לנו הרבה, אבל היה לנו המון. היה לנו אחד את השני. קראנו לזה משפחה.

היום מה? היום כל ילד רוצה שיהיה לנו נייד, אופניים חשמליים, מותגים, פיפ"א 9000 או פלייסטיישן, אקס בוקס (וואלק מגיע להם וואחד בוקס…), את זה ואת זה וגם את זה ועוד את זה. ואנחנו ההורים, שוכחים שאנחנו הורים ולא מפעל לייצור כסף וקונים ומשדרגים ומחליפים וזורקים ולא מתקנים (פעם היו מתקנים ולא זורקים ואולי זו הבעיה של הדור הזה, כולל בחיים האישיים, כן בחיי הנישואין. תחשבו על זה…), ונותנים וקונים ושוכרים ורוצים עוד ושלא יחסר, כי להוא יש ולזו יש ושיהיה לילד ושיהיה גם לילדה… הלוווו דיייייייייי… תעצרו. אתם לא רוצים לרדת מהסחרור הזה?

די, זה תלוי בנו. פשוט בנו. גם לא היא תשובה. לא צריך 100 טלוויזיות בבית. מספיקה אחת. ההיפך, כולם ישבו יחד כמו פעם שהיינו כולם מכונסים סביב הטלוויזיה בשישי לפחות, שהייתה מדורת השבט שלנו.

לא צריך לשדרג טלפון כל שנה או שנה וחצי, אפשר כל 3 שנים ויותר. הרי ההבדל הוא בין מצלמה כזו לכזו או בעצם באמת בפוזה שכל אחד מילדנו עושה עם הנייד החדש, וזה על הגב שלנו.

לא חייבים מותגים, אפשר גם בגדים אחרים יפים. הבגד שיהיה נקי הוא החשוב. תנסו להיזכר מתי קנו לכם מותג כשהייתם ילדים. מותג? חחח הצחקתם… לי את הנעל שקנו לי ביפו בגיל 7 ונקראה "נעלי גביע" והייתי מאושר כי קנו לי נעל חדשה ולא תיקנו. הייתי מאושר כאילו זה היה האמא של האבא של המותגים. מה קרה לי שלא היה לי מותג? לא גדלתי? ההיפך, גדלתי וידעתי להעריך כל דבר.

לא צריך חו"ל כל שנה. ישראל מדינה יפה מאוד. לא יקרה כלום אם תיסעו לחו"ל עם המשפחה פעם בכמה שנים. חו"ל זה פה ממש ממול, כמו שאומר השיר, זה לא יברח. ילד בגיל 10 לא חייב לנסוע לחו"ל, הוא ייסע כבוגר. הכל בסדר. בקיצור, הבנתם. תאטו את "מרוץ החיים". תאטו. עבורכם.

יש מחיר יקיריי, את המחיר אתם משלמים. המחיר הזה שאתם מגיעים בכל יום לבית הממושכן שלכם, כשאתם גמורים וכי עבדתם בעבודה השנייה או השלישית לכם, לא גומרים את החודש, חייבים לבנק עשרות אלפים, לא ישנים בלילה מהחשבות ומתעוררים מהשעון המעורר שבאייפון 7 אס פלוס החדש שלכם, או סמסונג 8 שקינתם "במחיר מציאה"… אתם לא יכולים להרשות לעצמכם את כל מה שקניתם בכסף רב, אז בוודאי לא יכולים להרשות לעצמכם לישון שינה שקטה שלא עולה דבר, כי בבוקר תצטרכו לעבוד, לשלם, לשלם לעבוד וחוזר חלילה.

כן, כן, שמעתי כבר את הטענות כנגד. אז מה, אתה לא קונה? לא, לא תמיד. אז מה אתה רוצה לעצור את הקדמה? לא, אני רוצה רק להאט אותה. אז מה, אתה רוצה שנגיד לילדים שלנו לא? כן תגידו, אז הם יעריכו את הכן כשהוא יהיה אפשרי. כן, יקירי, לא המצאתם את הגלגל. תבדקו אותי. בעצם הרי אתם אומרים את זה לעצמכם כל בוקר שאתם קמים לעוד יום של "עבדות". את זה אתם אומרים רק לנפש שלכם שאיש לא שומע. בנינו.

ויודעים מה, אנחנו מסתכלים על הורינו שהזדקנו ולפעמים מבקרים אותם. לפעמים אומרים מה אתם מבינים בכלל? אתם דור ישן, הקדמה לא הגיעה אליכם. אבל שוכחים, שהם גידלו אותנו ולא אנחנו אותם, הם עשו עבודה לא רעה בכלל… ויודעים מה הם גם חיו… לא רק נשמו.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

"הר הבית בידינו"? לא… ותודה למשה דיין

ב-7 ביוני 1967, במהלך מלחמת "ששת הימים", הכריז מפקד הצנחנים, מוטה גור ז"ל, את המשפט האלמותי, ההיסטורי, שנותר חקוק בלב אזרחי המדינה ובעיקר בליבה של המדינה לנצח. מוטה גור עמד ליד הכותל המערבי והר הבית, שהרגע נכבשו על ידי צבא ההגנה לישראל, ואמר את המילים הבלתי נשכחות האלה: "הר הבית בידינו". אני כותב ומצטמרר. גם אתם. תודו.

היום, 20 ביולי 2017, 50 שנים אח"כ, עולה שאלה אחת מאוד קשה: "הר הבית בידינו?" האם באמת מדינת ישראל ובעיקר אזרחיה היהודים, יכולים בכלל להגיד "שהר הבית בידינו"? התשובה היא חד משמעית לא. עצוב? מאוד.

בשנת 967 לפני הספירה בנה שלמה המלך את הראשון מבין שני בתי המקדש, באותו המקום, שמכונה כיום "הר הבית" (הר המוריה). הבבלים הרסו אותו, ואת בית המקדש השני בנו בשנת 516 לפני הספירה, השבים לציון מבבל והוא נהרס על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה. כל המספרים האלה לא נועדו לשעמם אתכם, אלא חד משמעית להבהיר מי בנה, מי שלט ולמי באמת היה שייך המקום. לאחר מרד בר כוכבא (שנת 135) נפוץ העם ויצאנו לגלות על ידי רומא, שממנה חזרנו רק עם הקמת מדינת ישראל.

בזמן הזה נבנה מסגד אל אקצא, שהוא בעל חשיבות שלישית למוסלמים אחרי מכה ומדינה. אגב, בקוראן ירושלים מוזכרת, אפס פעמים. על פי האסלאם מוחמד עלה משם לשמיים "מהמסגד המרוחק ביותר" (אל אקצא). הפרשנות היא שזה המסגד המרוחק, זה שבהר הבית. מסגד שנבנה בשנת 705 לספירה. דהיינו 1670 שנים!!! אחרי ששלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון. אבל בגלל שלא הייתה כאן מדינה יהודית, או רוב יהודי מאז מרד בר כוכבא, הפך המקום "למוסלמי" בלבד. כשהווקף (הגוף האחראי על המקומות הקדושים המוסלמים), טוען לבלעדיות דתית והיסטורית. קצת מוזר, לנוכח מה שנכתב כאן מקודם, בוודאי עובדתית.

נחזור ל-7 ביוני 1967, מלחמת ששת הימים. שר הביטחון דאז משה דיין נכנס כמנצח עם הרמטכ"ל יצחק רבין אל העיר העתיקה ואל הכותל והר הבית. הוא ידע שברגעים אלו הוא עושה היסטוריה. אבל הדברים שאמר, לא רק עשו היסטוריה, אלא קבעו אותה ובעיקר קיבעו אותה. אנחנו יקיריי משלמים על כך עד היום, כשיהודים לא יכולים להיכנס להתפלל בהר הבית (להתפלל? למלמל תפילה), במקום המקודש גם ליהדות (מה לעשות?). למעשה ההחלטה של דיין, קבעה את העתיד ויש לה חלק במה שקורה בימים אלה בהר הבית.

דיין החליט כאילו מדובר בשטח פרטי שלו, בגינה הפרטית שלו (ולפני כן הודיע לצנחנים להוריד את דגל ישראל ממסגד כיפת הסלע!!!) כי השטח יישאר בידי המוסלמים. הוא אמר בין היתר: "המסגד הוא מקום תפילה מוסלמי", בעוד לגבי היהודים הוא רק "אתר היסטורי של זכר העבר". הוא החליט ש"אין להפריע למוסלמים לנהוג כפי שהוא עתה ויש להכיר בזכותם להמשיך לשלוט במקום". והשאר היסטוריה.

דהיינו, דיין לקח את המקום הקדוש ביותר ליהדות ונתן אותו "כמתנה" לדת אחרת. לפחות היה חולק אותה עם היהדות. אבל הוא עשה זאת ממניעיו, כי כנראה מבחינתו לא רצה להעצים את הכח הדתי שהיה מגיע עם החזקת הר הבית. או במילים אחרות, דרישה להקמת בית מקדש שלישי. הוא קבע, אנחנו עכשיו משלמים את המחיר.

ואת המחיר הזה, המחיר המדמם, ממשיכים לשלם מי שאינו נתפס בעיניי המחבלים המרצחים, כראוי להיות פה. הרצח המזעזע בהר הבית של שני השוטרים הדרוזים רס"מ האיל סתאוי, בן 30 ממרר, ורס"מ כמיל שנאן, בן 22 מחורפיש, על ידי שלושה ערבים ישראלים, מלמדת על הבעייתיות והשבריריות של החברה בישראל. מדינה יהודית, במקום מוסלמי, ערבים ישראלים, הורגים דרוזים ישראלים. אין לכם דוגמא טראגית גדולה מזה ללמד על מה שעובר עלינו בימים אלה.

אין ספק שההחלטה שקיבל דיין בשנת 67' לא עשתה טוב לאף אחד בחברה הישראלית. לא יהודים, לא לערבים (מוסלמים בעיקר וגם נוצרים), לא דרוזים ולא צ'רקסים, שגם הם משרתים בצבא ובמשטרה. העובדה שדיין השאיר הכל בידי מיעוט בארץ היא טעות. לא בגלל שהמיעוט הזה מתפלל במקום הקדוש לו (שוב השלישי), אלא בגלל שכשלטון הוא שלל את התפילה מהיהודים ובכך נתן למעשה את החותמת הסופית שזה לא מקום רשמי של היהדות. בשנת 1967 כשישראל הייתה המנצחת הכל יכולה, זה לא סיכן איש. היום זה כבר ברור מה זה עושה ממרחק 50 שנה.

טוב היה עושה דיין אם היה חושב פעמיים, או משאיר את ההחלטה גם לאחרים, לאפשר לכל הדתות להיכנס ולהשאיר את הר הבית בידי מדינת ישראל. בשנת 1967, אף אחד בעולם המוסלמי, לא היה מצייץ. ההיפך, היו מודים לו שנתן גם להם חלק לשמר בהיסטוריה שלהם. (אגב היהודים לא יכלו להתקרב כמעט לכותל , אלא רק באזור קטן מאוד, בתקופה שלפני הקמת המדינה, שלא לדבר על הר הבית).

אני לא מאשים את דיין בפיגוע. אבל ברור שאם ישראל הייתה הריבון בהר הבית ולא הווקף והירדנים, כן הירדנים (כחלק מהסכם השלום), השקט היה שורר בהר הבית, בוודאי יותר ממה שהוא היום. עכשיו לך תשנה היסטוריה. זה יעלה לכולם בדם.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

בין אונסק"ו לעינת ויצמן

"וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ. וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". (בראשית פרק כ"ג).

זה קרה לפני כ-3500 שנה. אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מעפרון החיתי. משלם לו 400 שקל, זו חבילה לא רעה בכלל לאותה תקופה וסוגר עסקה. מערת המכפלה של אברהם אבינו. עובדה. אפשר לאהוב את זה, אפשר לא לאהוב. זאת עובדה. נקודה. סימן קריאה!
עכשיו לעובדה נוספת. במאה השביעית מקים מוחמד את דת האסלאם. דהיינו זה היה לפני 1400 שנים. יודעים מה, נעגל 1500 שנה. עכשיו נעשה חישוב קטן ונמשיך… ההפרש בין קניית מערת המכפלה על ידי אברהם, אבי האומה היהודית, לבין הקמת האסלאם היא כ-2000 שנים. פשוט ולעניין. אז איך? איך לעזאזל הודיע בשבוע שעבר ארגון אונסק"ו על כך שהאתרים המקודשים בחברון, ובהם גם מערת המכפלה, הם אתרי מורשת פלסטיניים. איך? אם זה לא שכתוב היסטוריה, אז מהו שכתוב?

איך אפשר לכנות את המקום פלסטינאי אם נקברו אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה ולאה, שיצרו את האומה היהודית לפני שמוחמד בכלל נולד? לפני שנוצר עם פלסטיני (שזה היסטורית עוד פיקציה, כי לא היה עם כזה מעולם). מוזר. אבל מהאו"ם אני כבר לא מצפה לכלום. מאלה שמתעלמים מרצח עם בסוריה ודיכוי העם באיראן וזוועות אחרות במזרח התיכון, "השכונה שלנו", ומתייחסים לכל צעד שישראל, המדינה הדמוקרטית היחידה באזור, עושה "כפשע נגד האנושות", אין לי שום ציפייה. באמת כלום. אולי רק שכתוב היסטוריה נגדנו. זה כן.

אבל מה אני בא אליהם בטענות, מה? הרי בתוכנו אנחנו מסלפים עובדות ונוהגים לפעמים ב"שנאה עצמית". פשוט לא ברור לי. קחו לדוגמא את השחקנית (מתי שיחקה לאחרונה? אני לא זוכר, אבל שיהיה…), עינת ויצמן. זה מה שהיא אמרה לפני כניסתו של באסל גאטס, ח"כ לשעבר שנידון לשנתיים מאסר על העברת טלפונים ניידים למחבלים בכלא עם דם על הידיים, טלפונים שעלולים לשמש כמו כלום חס וחלילה לפיגוע הבא בנו. בויצמן עצמה.

זה מה שאמרה ויצמן: "פעולתך ביטאה התנגדות מתבקשת לתנאים הקשים והמפלים בהם מוחזקים האסירים הפוליטיים, ונועדה להקל עליהם ולו במעט. לכן ההקרבה שלך היא ההקרבה האולטימטיבית. באסל, אתה שילוב של מאבק והקרבה. אדם שהיה מוכן להסתכן כדי להקל על תנאי האסירים ובגלל המאבק שלך אתה עומד להפוך לאסיר בעצמך. אתה ההשראה לכל מה שעשיתי, ובלב כבד אני נפרדת ממך מורי וידידי".

לקרוא ולא להאמין. פשוט לא להאמין. אדם שמעביר אמצעי למחבלים בכדי לפגוע בנו הוא "מורך וידידך"? באמת? גברת ויצמן, למרות שהתואר האחרון שאת ראויה לו הוא גברת, אענה לך בקצרה: אני מקווה שהניידים של מורך וידידך לא יפגעו בבני עמך, או בקרובים אלייך. אז בואי נראה מה תעשי עם ההשארה שהוא נתן לך. או נכון יותר לאיפה תכניסי את ההשראה הזו…

איך אפשר לבוא בטענות לגוף חיצוני מנותק ומנוכר כמו האו"ם ושלוחותיו, שבאמת הפך את ישראל למדינה לנגח בה בלי קשר למה שקורה במציאות, אם בתוכנו קמים אנשים ומחזקים עמדות אנטי ישראליות. אין לי בעיה עם רצון להזדהות עם מישהו שאינו תופס בדעותיי. זו דמוקרטיה. אין לי בעיה אם היא הייתה טוענת שהוא חף מפשע. אבל לאחר שהורשע ועוד בהסכם טיעון, שבו הוא מודה במעשיו, לקרוא לזה "השראה"? לקרוא לו "מורי וידידי"? זה המורה שלך? זה הידיד שלך? ממנו את לומדת? מה את לומדת ממנו? שנאה עצמית? לא מבין. באמת לא מבין. מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו נאמר. בדיוק לדברים כמו של עינת ויצמן הייתה הכוונה.

עצוב לי שזה המצב. עצוב לי גם שמדינת ישראל מאפשרת את זה. אני לא מבקש חס וחלילה לחסום פיות על ידי המדינה. המדינה החליטה לאפשר את זה, אבל אנחנו כחברה חייבים להקיא את זה מתוכנו. לא באלימות, אבל לא להגיע להצגות של הגברת ויצמן. להביא אותה למצב שהיא תבין שאולי הוא "ההשראה שלה", אבל היא כבר לא שלנו. יש דרך אחת להבהיר את זה, דרך הכיס. מצטער שאני לא מדבר עם פילטרים. אבל כמו שלה יש במה, גם לי. כל אחד שינצל את זה בדרכו שלו.

ולאו"ם אני רק רוצה להגיד, דם ילדי סוריה זועק מהאדמה. תעזבו את מערת המכפלה, שם קבורים מתים. לכו תדאגו לילדים בסוריה שעוד נותרו בחיים. זה אגב בחיים לא יקרה. להשפיע על ההיסטוריה העכשווית אין לכם אומץ, מוסר ויושרה, אבל לשכתב היסטוריה, זה אתם יודעים. אז בעיניי גם מקומכם בהיסטוריה… עמוק בפח הזבל שלה…


תוכנית הבוקר עם שי מלול

הנייה מבודד כמו החמאס

האמת, אני שמח לאידו. תענוג אמיתי. אין כמו שמחה לאיד, שהיא שמחה לנוכח המפלה של האויב שלך. זו השמחה הכי "שמחתית" שיש. בימים אלה אני שמח לאידם של איסמעיל הנייה והחמאס שלא רצויים בשום מקום. הגיעו ימות המשיח? עוד לא, אבל אנחנו כנראה בדרך.
תחילה לעובדות היבשות ואחר כך נעבור לפרשנות, למה ניתן להבין מהן. העובדות היבשות מלמדות כי האיש מספר אחת בהנהגת חמאס איסמעיל הנייה, שנבחר לעמוד בראש הלשכה המדינית של חמאס במקומו של היו"ר היוצא חאלד משעל, "תקוע" ברצועת עזה ואין ולו מדינה ערבית אחת, שמסכימה לארח בשטחה את חברי הלשכה המדינית של חמאס, ובעיקר את הנייה עצמו.

במילים פשוטות, החמאס ובעיקר העומדים בראשו הם "פרסונה נון גרטה", זאת אומרת, אישיות לא רצויה. החמאס מבודד ונמצא במצב מדיני מהגרועים שהיה, אם לא הגרוע שבהם. הוא הופך יותר ויותר להיות ארגון טרור ולא מדינת טרור, בוודאי לא מדינה. מסתכלים עליו גם בעולם הערבי כגוף מפריע.

הנייה, שהיה ראש הממשלה של חמאס בעזה, נבחר לתפקיד הנחשק, אותו עושים ממדינה ערבית ובשנים האחרונות מקטאר. ראינו לא פעם את העם בעזה נאנק תחת עול כלכלי ואת חאלד משעל, הקודם בתפקיד ראש הלשכה המדינית של חמאס, נמצא במלונות פאר בקטאר ואומר לעם שלו להיאבק. משהו בסגנון: "אם אין לחם, אז אל תאכלו בכלל, בזמן שאני אוכל קצפת…". עכשיו הנייה חשב להחליפו ולפעול מקטאר. אז חשב…

אבל ויש אבל. קטאר הספונסרית של הטרור מספר 2, אחרי איראן והפטרונית של החאמס, נמצאת במצוקה. בעקבות המשבר שפרץ בין קטאר לסעודיה, מצרים ומדינות המפרץ הפרסי בעקבות תמיכת הקטארים בארגוני הטרור המוסלמיים ויחסיה עם איראן, התבקשו בכירי חמאס לעזוב לאלתר את קטאר. משעל נותר עכשיו חשוף "לחיסולים" (ומיד נתייחס לזה). בקיצור, הנייה נשאר "בבית" תקוע בעזה. תענוג!

אם אתם מחפשים את הסיבות, אז הסיבה היא איך לא, "שינוי התפיסה" בבית הלבן, שסימנה את איראן כמדינת טרור ואת כל מי שבקשר איתה, גם. דונאלד טראמפ בניגוד לברק (ברוך שפטרנו) אובמה, הבין מהר שהצד הנכון הוא סעודיה, מצרים וישראל ולא איראן, ונתן את האות ללחץ על איראן ועל קטאר שתמכה בה. בעוד איראן עומדת כרגע בלחץ, קטאר, שהיא מדינת המפרץ הפרסי ותלויה במדינות המפרץ האחרות, מתקפלת ולראייה היא גירשה את ראשי החמאס מהמדינה ובראשם חאלד משעל.

ומה זה אומר מבחינת ישראל? הרי זו שאלה לגיטימית מבחינתנו. אז נחלק את התשובה לשתיים, תגובה פאסיבית ואקטיבית. נתחיל עם הפאסיבית. "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים…", נאמר לא פעם. לכן ישראל צריכה להביט על המצב מצד (גם אם היה לנו בו חלק בלחישה על אוזנו של טראמפ), ולתת לחמאס ובעיקר לראשי החמאס "להירקב" בעזה. לא לעשות עכשיו משהו גלוי שיפגע בקואליציה הסעודית, מצרית ושל מדינות המפרץ נגד קטאר. שלקטאר לא תהיה סיבה להאשים את מצרים וסעודיה שהן מקבלות הוראות מישראל. לתת להן לבודד את קטאר עד שתוותר על תמיכה בטרור, ויש סימנים ראשונים לכך, כמו עם משעל והנייה.

ומבחינה אקטיבית? מבחינה אקטיבית צריך יותר לחץ על ראשי החמאס, לא על העם בעזה. לא לאפשר להם שום הקלות כפי שעושים לא פעם עם אפשרויות למעבר בגבול (וכולם יודעים את זה). לעשות מה שעשתה מצרים שפשוט סירבה לקבל את הנייה. לתת להנייה וליתר "בכירי" החמאס, להבין שהם בסגר ולא רק העם שלהם. הגיע הזמן שהם ירגישו את נחת הסגר ולא יקבלו הקלות גם מישראל. כן, מישראל.

בנוסף ישראל צריכה בחוכמה לבוא חשבון עם חאלד משעל. משעל שהוציא פיגועים וידיו מגואלות בדם אזרחי ישראל ויהודים בעולם, חמק מניסיון כושל בירדן לחיסולו. עכשיו הוא חשוף. נכון, ישראל צריכה לעמוד בתור, כי מצרים וסעודיה מעוניינת בזה לפנינו. אבל הגיע העת לשלוח אותו לעולם שכולו טוב. אף אחד, כך נראה לא יזיל דמעה.

בפעם האחרונה שזה נכשל, ירדן והמלך חוסין ז"ל (ובאמת מגיע לו שיזכרו אותו לברכה לפחות על פי ההיסטוריה מבחינתנו), דרש את שחרור השייח יאסין, המנהיג הרוחני והרצחני של החאמס, כי היה עליו לחץ על כך שאפשר לישראל לנסות לחסל את משעל על אדמתו. עכשיו נראה כי אם זה יקרה, יהיו לא מעט שישמחו לברך את ישראל. חלק בגלוי.

יש נקודה נוספת שצריך לשים אליה לב. החמאס מבודד, מנותק, הספונסרית שלו לטרור קטאר גם היא נתונה ללחצים, בכירי החמאס "לכודים", הם ברגע הכי גרוע שלהם, אולי אי פעם. אבל אלה עדיין לא ימות המשיח. לא אסתכן אם אגיד שהם ינסו שוב להשתמש בנשק היחיד שהם יודעים, כמו כל ארגון טרור, לנסות ל"הבעיר" את האזור בירי על ישראל, בכדי שיחזרו לכותרות ומישהו יפתור להם את הבעיה. לא בגלל העם שלהם, אלא בגללם. אגב מי שמוכנה לארח את הנייה היא איראן. טוב, אין בעיה ל"שטן" לארח את "הנחש"…


תוכנית הבוקר עם שי מלול

יורים על דעא"ש אבל מאותתים לנו

אולי זה עבר לכם מתחת לרדאר, אבל במסדרונות הממשלה בירושלים ובצבא, במסדרונות "הקריה" בתל אביב, זה הפך להיות אחד הדברים החשובים שמתעסקים בו לאחרונה. נכון, האזרח הפשוט, שזה אנחנו, לא צריכים להתעסק בזה וחשוב שיש את הגופים השלטוניים והצבאיים שיעסקו בפתרונות, אבל חשוב לעקוב אחרי זה. וחוץ מזה, בשביל מה אנחנו פה?

הכוונה שלי היא לטיל מסוג זילזאל שנורה לסוריה לאחרונה על ידי האיראנים, במטרה לפגוע בבסיס ארגון הטרור הסוני, דאע"ש, שלקח אחריות על הפיגוע הרצחני בטהראן לפני כ-3 שבועות, בו נרצחו 17 אזרחים איראניים. אבל מעבר לעובדה שאיראן רצתה לנקום את הפיגוע, היא העבירה מסר ברור, אומנם גם לסעודים ולאמריקאים, אבל גם אלינו וכמובן שאנחנו נסתכל על זה כרגע מההיבט הישראלי.

איראן מרגישה כי מאז עלייתו של נשיא ארה"ב החדש דונאלד טראמפ (וטוב שכך) והסתלקותו מהבמה (וטוב שכך 2) של הנשיא הקודם ברק אובמה, שעשה כל טעות אפשרית עם האיראנים, כולל להפוך אותם לכח המוביל במזרח התיכון, היא נחלשה. מאוד נחלשה ונותרה חלקית בבידוד עולמי (למעט סין ורוסיה) ואזורי (ממדינות המפרץ, כמו סעודיה, מדינה חשובה כמו מצרים). גם העובדה שסעודיה הופכת להיות הכח המוביל עכשיו במזרח התיכון (כרגע זה טוב מאוד לנו), בחסות טראמפ, מדאיגה אותה. כמו לדוגמא שקטאר (מממנת הטרור) המדינה הסונית הקרובה אליה (אירן שיעית), הפכה למנודה בעולם הסוני (הסונים הם הרוב בעולם המוסלמי) בלחץ סעודיה, לא מוסיפה לה.

לכך תוסיפו את ישראל שמתערבת בנעשה בסוריה, שם לאיראנים אינטרס להשאיר את אסד "הבובה" שלהם בשלטון, לא פעם (מתוך שמירת האינטרסים שלנו), והרי לכם מתכון ללחץ נוראי ולהעברת מסרים תוקפניים על ידי איראן, דוגמת הטיל על "דאע"ש" אירן ירתה טיל על דאע"ש, אבל "על הדרך" ניסתה לעביר מסר לכל הכוחות באזור וגם לנו: "יש לנו את היכולת להגיע לכל מקום, תרדו לנו מהגב". רגע, רגע, לפני שאתם נכנסים לפאניקה נא להירגע, האחרונה שאיראן תתקוף היא ישראל, אם היא תעשה זאת (ואני בספק גדול), זה יהיה תחילה לכיוון מדינות המפרץ וסעודיה בראשן. אבל זה לא יקרה. מצד שני אסור להתעלם מזה, פשוט אסור.

ישראל במזרח התיכון צריכה תמיד לשמור על "מאזן האימה". דהיינו, להעביר מסר למדינות באזור כי מבחינה צבאית אנחנו השולטים פה, אנחנו החזקים ואוי למי שינסה להתעסק איתנו. הכח שלנו הוא לא רק ביכולת הצבאית, אלא לא פחות חשוב, ביכולת ההרתעה שלנו. זה במילים הכי פשוטות שאפשר כי אנחנו "בשכונה" שנקראת "המזרח התיכון" וכאן מבינים רק שפה אחת, צבאית. לצערי, אבל זה המצב. במזרח התיכון אין את ה"לוקסוס" הזה, לאף מדינה, במיוחד לישראל, להיות חלשה.

שלטון 8 השנים הנוראיות של ברק אובמה, קצת שינו את יחסי הכוחות וגרמו לאיראן לחשוב שהיא "השריף" כאן. עכשיו כאמור זה משתנה, אבל ישראל לא יכולה להישאר אדישה לטיל שנורה על ידי אירן, ואולי לסוג של ניסיון איראני לחמם קצת את הגזרה או לפחות להתגרות בנו במפגן של כח. ישראל תעביר את המסר שלה, במקודם או במאוחר, אין ברירה. לא אתפלא אם בוודאי תקראו או כבר קראתם על תגובה ישראלית, בסוריה או אפילו במקום מרוחק יותר (בעבר עשינו זאת בסודן, שרחוקה כמעט מרחק זהה לזה שלנו מאירן), בכדי להעביר מסר דומה: "גם לנו היכולת להגיע אליכם". ראו הוזהרתם.
לישראל יש גם מה שלאיראן אין כרגע, "פצצת אטום". אובמה (בצעד שההיסטוריה תשפוט אותו) הכשיר את הדרך לאיראן להגיע לשם. טראמפ מנסה לעצור זאת. זה לא נראה כך בשטח, האיראנים ממשיכים בייצור הפצצה. אסור שזה יקרה. ישראל נחשבת למדינת "וואן סטייט בום", שזה מדינה שפצצה אחת של אטום עלולה לעשות לה נזק בלתי הפיך. אנחנו יודעים זאת. מצד שני, איראן הגדולה פיזית מבחינת שטחה, אולי לא "מדינת פצצה אחת", אבל בטהראן לבד יש 12 מיליון אנשים והנזק שתעשה פצצת אטום ישראלית, או שתיים, עוד עלולה להפיל את שלטון האייתולות (שלטון של מועצה דתית שקובעת הכל, בראשות האייתוללה סייד עלי חוסייני ח'אמנא). את זה איראן יודעת, זה יושב גם לה טוב טוב בזיכרון.

למרות ההפחדות מפצצת אטום, זה לא יקרה כל כך מהר. אבל עדיין האיומים והדיבורים על זה, הם מספיקים להלחיץ את האזרחים של שתי המדינות. אז נא להירגע בבקשה. מצד שני, כאמור הממשלה והצבא בישראל מטפלים בזה, לא מקלים ראש. חשוב וצריך להגיד את האמת, זה לא איום מידי עלינו, זו נורה אדומה ובנורה אדומה מטפלים, לא משאירים אותה דולקת.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

למנוע חד צדדית כניסת פלסטינאים לישראל

זה לא מעניין אותי מה יגיד העולם, אלה ילדנו ולא ילדיהם. זה לא מעניין אותי אילו חרמות יהיו באו"ם נגד ישראל, גם כך רוב החרמות הן נגדנו. כשבסוריה מבצעים רצח עם, העם שלהם, אז מגנים את ישראל כי העזה לבנות צריף ביהודה ושומרון. זה פשוט לא מעניין אותי. אסור לאפשר כניסת פלסטינאים לישראל מהרשות, נקודה. סימן קריאה!

אסור לתת להם להתפרנס בישראל, אסור לתת להם לבקר קרובים בכלא בישראל, אסור לתת להם מחוות הומניטאריות בכדי שיקבלו טיפול רפואי בישראל. אסור לתת להם שום פרנסה בישראל. אסור. כל עוד אפילו אחד מהם אוחז בנשק ורוצח את ילדנו, אסור. שילמדו על בשרם, לא על בשר יקרינו. די.

הרצח של לוחמת מג"ב הדס מלכא ז"ל בירושלים, מרתיח את הדם. שלי, שלכם, של כולנו. ילדה בת 23, שנרצחה על ידי שלושה בני מוות מחברון, שהצליחו להיכנס לארץ. לא מעניין אותי איך נכנסו ובמסגרת איזו הקלה, רמאדן או כל דבר אחר, עד שילמדו כולם ברשות הפלסטינאית שכף רגלם לא תדרך בישראל אם יהיה לנו נפגע אחד, הם לא יכנסו אלינו. שיישארו ברשות ויסבלו. זה עדיף על הלוויה אחת. הדס מצטרפת לעוד רבים מאהובינו שכל רצונם היה לחיות בארצם בשקט, ובני מוות ניצלו את העובדה שהוכנסו לישראל (או חיים בה, כמו תושבי מזרח ירושלים, שגם אותם הייתי שולח להיות חלק המרשות, כבר אתמול, לא מחר) בכדי לרצוח אותה, אותנו.

כן, אלף החרמות באו"ם לא שווים הלוויה אחת של חייל או חיילת או מי מאיתנו. האו"ם תאמינו לי יחרים אותנו בכל הזדמנות. לא משנה אם נאפשר לפלסטינאים להיכנס אלינו בכדי לעזור להם בחייהם. זו תפיסתם. אנחנו הרעים, גם אם אנחנו מאפשרים להם לקבל טיפולים ועזרה כספית וחשמל ומים ותעסוקה. אנחנו הרעים. אז לפחות "הרעים" ישמרו על עצמם. סגר מוחלט מאיתנו של הפלסטינאים. שיחיו רק ברשות. בוא נראה אותם אח"כ.

אני לא רוצה להיות בוטה, אבל זה עומד לי על קצה הלשון. מי מבין מקבלי ההחלטות בממשלת ישראל, חייב להתעורר ולקבל החלטה בנוסח הזה. אני לא רוצה להיות בוטה ולהגיד שאם זה היה חס וחלילה דם מדמם, היום היינו רואים מזמן החלטות קיצוניות. לא, אני לא מאחל להם את זה, חס וחלילה. אבל הם אמורים לקבל החלטות שיעשו לנו טוב, שישמרו עלינו. זו האמנה החברתית בינינו העם לבינם, השלטון. אם הם לא עומדים בזה? שילכו הביתה.

ברור לכם שהמילים כאן נכתבות מדם ליבי. אני לא רוצה שנתרגל להלוויות של אזרחים וילדים שלנו, חס וחלילה. אבל במדינה בה לעם היהודי, שזו מדינתו, שהוא הלאום שמנהל אותה לפיו ערכיו, אין כניסה לתפילה במקום הקדוש ביותר על פי תורתו, הר הבית, מקום בו היה בית המקדש, אז מה אתם מתפלאים שאויבנו מרגישים שהם יכולים לעשות כאן כרצונם.

רצח הדס מלכא זכרה לברכה הוא רק ביטוי לכך. תסגרו את הכפר, דיר אבו משעל, ממנו יצאו המרצחים לנצח. אבל לנצח, לא במילים (של ממשלה בלי עמוד שדרה), אלא במציאות ותראו שאין יותר משם אדם אחד, שיעז. הייתי שם, ראיתי בעיניי את זה בעבר. מאז אנחנו רוצים למצוא חן בעיניי העולם, ומשלמים מחיר כבד מידי. אני יודע שלפעמים פרנסה לאויב נותנת שקט, אבל זה לא קורה. הגיע הזמן שנבין. השנאה אלינו היא מעבר לתהומית, היא בדי. אנ. איי של הפלסטינאים, היא נרכשת בבתי הספר.

כן, בבתי הספר של הרשות הפלסטינאית (על עזה של החמאס אני כבר לא מדבר). תראו מה פרסמו מיד בתום הרצח של הילדה שלנו, הדס ז"ל, בפת"ח, התנועה של אבו מאזן ראש הרשות הפלסטינאית, איתו אנחנו מתעקשים לנסות לעשות שלום: מתוך "ווינט": "אנחנו מגנים את פשע המלחמה שביצעו כוחות הכיבוש הישראלי בירושלים הערב נגד שלושה צעירים פלסטינים". בהודעה שפרסם דובר התנועה, אוסאמה אל-קוואסמי, נכתב כי "שתיקתה של הקהילה הבינלאומית על המשך הכיבוש ופשעיו מעודדת את ישראל לשפוך את דמם של הפלסטינים. הפשע שבוצע הערב בדם קר וגבה את חייהם של שלושה צעירים פלסטינים הוא הוכחה לכך. תנועת פתח מדגישה כי ניצחון דמם של השהידים יהיה הדבקות באדמה, במקומות הקדושים ובהגנה עליהם".

לא לצרוח לשמיים ולזעוק? הם בסוף מגנים אותנו ואומרים: "פשע המלחמה שביצעו כוחות הכיבוש הישראלי בירושלים הערב נגד שלושה צעירים פלסטינים". רצחו ילדה שלא ראתה חיים ואנחנו הפושעים. עם אלה אתם רוצים לשבת? תסגרו אותם ברשות ושימותו מצידי כבוד: "שהידים הדבקים באדמה", כפי שכתבו בתגובתם. מצידי עמוק באדמה.

אני יודע שהטור הזה הוא לא פשוט. טור קשה שקורא למעשה למדינה לעשות מעשה אמיץ, לא לטייח. נמאס לנו לראות את דם ילדנו זועק מהאדמה. פעם כשהייתי חייל בגבעתי, אמר לנו המג"ד משפט שחקוק בראשי לנצח: "אם זו האמא שלהם או שלנו שתבכה… שתהיה זו האמא שלהם".


תוכנית הבוקר עם שי מלול

להיות גם חכמים ולא רק צודקים

הדעה שלי ידועה לאורך כל הטורים שכתבתי כאן. חמאס הוא ארגון טרור מהגרועים ביותר שיש וצריך להכחידו. הוא גרוע מדעאש, הוא ארגון שראשיו מחפשים רק דבר אחד, לפגוע במדינת ישראל. דינם בעיניי הוא אחד, הכחדה. אם זה היה אפשרי מבחינת שמירה על חיי חיילנו ומבחינה בינלאומית, הייתי מתנדב לעשות זאת. חמאס הוא ארגון טרור איסלמיסטי קיצוני שכל מה שהוא רוצה, זה בהשמדת ישראל וכזכור הקם להרגך השכם להורגו.

גם הרשות הפלסטינאית, בראשותו של מחמוד עבאס, או בשמו הידוע יותר אבו מאזן, אינה מל"ו צדיקים נסתרים. זו רשות שמממנת בכספה מענקים למחבלים או משפחותיהם, שרצחו יהודים רק כי הם יהודים או תכננו זאת. אבו מאזן הוא בעל תואר ד"ר, אותו קיבל מאוניברסיטת מוסקבה על "הכחשת שואה". גם כן לא מחסידי אומות העולם. זאב בעור כבש.

עד כאן דעתי. אבל הפעם אחרוג מעט ממנהגי ואשתמש בניסיון החיים והידע להבהיר למה ישראל עושה עכשיו טעות. היא לא חייבת להיות תמיד צודקת, לפעמים צריכה להיות חכמה. מה הטעות? בבקשה.

מתוך אתר "וויינט": "הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס ביום ראשון לדיון במצב ההומניטארי ברצועת עזה, ואישר את המלצת צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, לקצץ את אספקת החשמל לרצועת עזה. בהתאם לבקשת הנשיא הפלסטיני אבו מאזן, ישראל תקצץ 35 אחוז מהזרם שמועבר לעזה, כמות חשמל שעלותה החודשית מוערכת בכ-25 מיליון שקל, ותמשיך להעביר חשמל בעלות חודשית של 65 מיליון".

רגע, אתם הבנתם מה קראתם עכשיו? ישראל החליטה לקצץ את אספקת החשמל לעזה, אותנו אנו מספקים, כן אנו, זה לא סוד, לפי בקשת אבו מאזן? אבו מאזן הוא שיקול? אנחנו הולכים לעשות פה טעות ומיד תבינו למה. נהיה צודקים אבל לא חכמים, ונקווה שזה לא יביא להסלמה ולהחרפה עוד הקיץ.

ישראל מספקת חשמל לעזה. ברור לנו כי אם לא נספק חשמל הרי שהמצב בעזה שהוא מהגרועים שיש באזור, עם עוני נוראי (בגלל החמאס. רק בגללו, שלא מפנה כסף לאזרחים שלו, תושבי עזה, אלא לטרור). כרגע כל בית בעזה מקבל חשמל לכ-5 עד 6 שעות ביום. מצב נוראי מבחינה אנושית. שעות על גבי שעות ללא חשמל. רבותיי עזה זה לא רק חמאס, ארגון בני המוות הזה, יש שם גם בני אדם, גם ילדים, זה לא אמור לעניין את כולכם, אבל ישראל כמדינה צריכה להתעניין. גם מבחינה האנושית , אבל לא רק. גם מבחינה עניינית.

ההתעניינות צריכה להיות גם בגלל ישראל. הרי ברור שבגלל העובדה שהעוני הקשה בעזה ובעיית האבטלה והרעב, כן יקיריי הרעב, יגרמו לרחוב העזתי, להתקומם נגד החמאס. החמאס כמובן יפנה את האשמה נגד ישראל (זה מה שהיה עושה ערפאת הגנב הקטן, בעצם הגדול, שגנב את כספי עמו והעבירם לחשבונות אישיים באירופה ואח"כ האשים אותנו במצב הפלסטינאים). אותו חמאס שבונה בכספי הסיוע של קטאר (איזה כיף שהיא מסובכת עכשיו. אולי תצמצמם את מימון הטרור באזורנו סוף סוף) ומדינות כמו איראן, מנהרות ומתחמשת בנשק במקום לדאוג למצב הנוראי של תושבי עזה, יאשים אותנו במצב וזה יביא לקיץ סוער. אני מקווה מאוד שאני טועה, אבל מה שהולך בעזה מבחינה כלכלית והומאנית זה נורא ואיום.

אבל אותי יותר מדאיג איך השתחל לעניין אבו מאזן. הנה מה שאמר שר האנרגיה יובל שטייניץ לאלוף מרדכי באותו דיון בקבינט. שוב מתוך "וויינט": "בישיבת הקבינט פרץ עימות חריף בין שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ לבין האלוף מרדכי, סביב המלצתו של מרדכי להפחית ביותר מרבע את כמות החשמל שישראל מעבירה לרצועת עזה. שטייניץ זעם על ההחלטה ושלח עקיצה לפיה האלוף מרדכי מקבל הוראות מאבו מאזן לקצץ בחשמל. הדברים הקפיצו את מרדכי שהתעצבן וענה לו: "כן, אני ממש מצדיע לו. אלה ממש שטויות. זו החלטה של כל גורמי הביטחון שנפגשו עם ראש הממשלה, ועובדה שהוא קיבל את עמדתם".

שטייניץ יודע יותר מאיתנו. הוא יודע שאבו מאזן לחץ לפגוע בחמאס. זה משרת את האינטרסים שלו. הוא רוצה להראות לעם הפלסטינאי לתושבי עזה ולחמאס, עד כמה הוא יכול לקבוע תהליכים גם בעזה, למרות שלא דרך שם למעלה מעשור, כי פשוט יחסלו אותו. המסר שלו הוא אני הכח, לא החמאס. החמאס ישיב, אמוציונאלית, כי הוא לא חושב רציונאלית. איך ישיב? נכון, בירי לכיוון ישראל ואולי עד כדי חימום הגזרה כבר בקיץ. סימנים לכך ראינו לאחרונה. גם מסרים כאלה עוברים מעזה לישראל.

האם אנחנו צריכים להיות כלי בידי אבו מאזן? עם כל מה שיש מאחורי הקלעים ועד כמה שזה ישרת אותנו שאבו מאזן ששונא אותנו קצת פחות, יהיה חזק יותר מהחמאס ששונא אותנו בלי גבולות. מה עם תושבי עזה? עזבו תושבי עזה, למה להכניס לתוך זה את תושבי ישראל שעשויים לסבול מירי כי אנחנו אולי כלי משחק בין עזה לרשות? אני מקווה מאוד שבקבינט יודעים מה שהם עושים. אני לא בטוח שכן.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

מירי צודקת, תתלבשו!

"כולם פרצו בתשואות למראה המלך, הצועד מולם בחגיגיות וצעקו: "איזה גלימה מרהיבה! והשובל! מעולם לא נראה מלכינו הדור כל כך!". אבל לפתע נשמע קול קטן וצלול מעל רחש ההמון. "אבא ," אמר הקול בפליאה, "המלך לא לובש שום דבר!". האב נבוך ניסה להשקיט את ילדו. "אל תדבר שטויות", לחש. אבל הילד חזר על דבריו בקול רם, והקהל הצטרף אליו: המלך עירום!!! מרוב שמחה אין עוד צורך להעמיד פנים, פרץ הקהל כולו בצחוק גדול. לבסוף, אפילו המלך התחיל לצחוק! הוא צחק על טיפשותו ועל פיקחותם של חוט ומחט. הוא צחק על טיפשותם של כל אלה שפחדו להראות טיפשים, והעמידו פנים כאילו הם רואים דבר שאינו קיים כי עדיף להודות בטיפשות, מאשר להתחזות כחכם.  (מתוך בגדי המלך החדשים, מאת הנס כריסטיאן אנדרסן).

כן כן, כך אני מתחיל הפעם את הטור שלי, בו אני לא רוצה להיות פופולארי בוודאי לא כחלק מהעלאק "חופש הביטוי" שכולם משתמשים בו נגד מירי רגב, שרת התרבות והספורט. אני בצד של מירי רגב ומצידי שכולם ישרקו לי בוז. עירום הוא עירום, הוא לא בידור ואם הוא מופיע באתרים מסוימים אז קוראים לו בשמות אחרים מעירום. בעיניי אין שום אומנות בהצגה בעירום.

שרת התרבות מירי רגב שלחה מכתב אל אייל שיר, מנכ"ל פסטיבל ישראל, ובו הביעה התנגדות למימון מצד המשרד של מופעים בפסטיבל שכוללים עירום מלא, משום שמופע מסוג זה לטענתה "מנוגד ופוגע בערכים הבסיסיים של הציבור הישראלי ושל מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וברגשותיהם של אוכלוסיות רחבות". השרה רגב ביקשה להוציא את המופעים אלה מהמסגרת הממומנת של פסטיבל ישראל.

אני לא יודע כמה זה פוגע בערכי המדינה, אבל זה לא נעים לי. יותר מזה, זה לא נעים לי לחשוב שהמדינה משלמת על זה. מי שרוצה להופיע בעירום, שיעשה את זה מכיסו ולא במימון המדינה. אני לא מפחד מעירום, כך נולדנו, אבל מאז גם התכסינו. אין שום אומנות בלראות את התחת של מישהו או את איברי המין שלהם. מה האומנות בזה, מה?

האם אותם אנשים שאישרו זאת בפסטיבל ישראל, חושבים שאם מישהו יישב בקהל ויהיה פתוח בדעותיו "ונאור" ומתקדם, הוא יעקוב אחרי העלילה בהצגת עירום? הצחקתם אותי.  זה מזכיר לי בדיחה על פולניה שרואה סרט למבוגרים (נו פורנו…), יושבת בסיום ומחכה גם כשהכתוביות עולות וכששואלים אותה למה היא עדיין מחכה. היא עונה: "כדי שהם יתחתנו…". נו באמת, זה מצחיק. גם לחשוב שאנחנו "הנתינים מבגדי המלך החדשים", זה מצחיק שלא להגיד פוגע לנו באינטליגנציה.

אני יודע שלא מעט יגידו שאני פרימיטיבי שעבר זמנו. שיגידו. לוקח את הסיכון. אבל אני מסכים עם מירי רגב, יש גבול לכל תעלול. לתקוע דגל ישראל בישבן, כפי שהיה כבר בעבר בהצגות במימון המדינה או לרקוד בעירום על כספי משלם המיסים זה לא אומנות. זה כלום. סתם סיפור מהתחת… (הבנתם את המסר). אולי באמת הגיע הזמן שמישהו שחושב שכל מה שהוא עושה זה נכון ומה שאחרים חושבים זה לא נכון, כמו לא מעט אנשים, שיצאו בקריאות בוז למירי רגב שאמרה את דעתה, יוציא את השמש מהתחת… (גם כך הוא עירום) כי הוא חושב שהיא זורחת לו משם.

אבל לדעתי זה יותר מזה. חלק גדול מאלה שקראו לרגב בוז בפסטיבל ישראל, חושבים כמותה. כן, אל תופתעו. מיד אסביר. הם לא היו רוצים שבתי הספר בהם לומדים ילדיהם, ייקחו אותם במסגרת "סל התרבות" שהם משלמים בהצגות בעירום. למה? כי זה באמת לא אומנות.

אז למה הם יצאו נגדה? יש תשובה, בהחלט. זה קרה כי שנים קבעו פה את התרבות "הנכונה" ואת "הנאור". קבוצה קטנה שהחליטה שהיא האחראית "על התרבות" לכלל ישראל. מגיעה אישה אחת, כמו רגב ואומרת בפשטות כי יש תרבות אחרת שגם היא תרבות. לכן  כל "אבירי החופש" מתנהגים בגסות בשם חופש הביטוי, או נכון יותר החופש הבלעדי שלהם להחליט מה טוב, שהיא מפקיעה מהם ומעבירה אותו לכולם. השלטון הזה והשרה הזו במיוחד, מירי רגב, מאפשרים לי חופש בחירה. כן ידידיי, חופש בחירה, שבשמו כינו אותה "בהמה" בכמה הזדמנויות. אלה אותם "נאורים" שהיום מזדעקים, מנעו אות הבחירה ממני בעבר.

זו לא הפעם הראשונה שמי שחושב שזכויות האדם הן טאבו שלו, יוצאים נגד רגב שמחליטה לתת עוד היבט לתרבות הישראלית כולה, ולחשוב לא רק על ציבור קטן מאוד שרוצה להחליט על הרוב. אגב העובדה ששרקו לה בוז וצעקו לה "בהמה", מלמד שהם הסתובבו זמן מה רק "ברפת" שלהם ויסלחו לי הפרות. ואני מצידי גאה היום בתפקיד הקטן שלי כרגע, להיות הילד שצועק: "המלך הוא עירום…".


תוכנית הבוקר עם שי מלול

110 מיליארד סיבות לדאגה?

קודם כל אני בעד, אח"כ אני קצת חושש. לא הרבה אבל מספיק. איך אגיד זאת, יש לי 110 מיליארד סיבות לדאוג. אולי אני סתם פרנואיד, אבל בכל זאת, החשש קיים. לא, אני לא מסוכסך עם עצמי. אני פשוט רואה את הרגע הזה ואת הטווח הרחוק. מבולבלים? עוד קצת לא תהיו.

נתחיל כהרגלנו בעשיית סדר. נשיא ארה"ב, הנשיא הטוב לנו, בניגוד לקודמו, דונאלד טראמפ, חתם עסקת נשק בשווי 110 מיליארד דולר עם סעודיה. במילים אחרות, הסעודים יעבירו כסף והרבה לארה"ב, יצרנית הנשק מספר אחת בעולם, שמייצרת בשביל למכור, לא בשביל שלום… במסגרת העסקה היא תעביר נשק מהמתקדם ביותר שיש לה לידי הסעודים.

מכאן הבלבול. מצד אחד אני כותב פה לא פעם ולא פעמיים שחשוב לחזק את הטריו של סעודיה-ישראל-מצרים באזורנו. ברק אובמה, הנשיא הקודם, יצר פה מציאות מעוותת שדווקא המדינות הקרובות לארה"ב במזרח התיכון, נדחקות לטובת איראן, מממנת הטרור באזור, המדינה המסוכנת ביותר, ראש הנחש. אובמה הלך, טוב שכך, ועכשיו טראמפ משנה את היוצרות. הוא מבין שלארה"ב חשוב לחזק את הקשר עם מצרים, סעודיה וישראל, עושה זאת לא רק בדיבורים חד משמעיים אלא בעיקר במעשים. עד כאן אני מרוצה.

אבל למה אני דואג? אהה, אז גם על זה אני אענה לכם ישר ולעניין. החשש שלי הוא מה יקרה אם בסעודיה, מדינה ששולטת באזרחיה בכח כדיקטטורה של משפחה אחת, קוראים לזה מונרכיה אבסולוטית, מלוכה דיקטטורית, העם ימרוד ויחליף את השלטון. היחס לאזרחיה הוא לא מהטובים, שלא לומר מהגרועים שיש, ובמדינה כזו עלולה לפרוץ מהפכה.

מה יקרה אם תפרוץ הפיכה ונשק כזה ייפול לידיים כמו דעא"ש, כמו אל קאעידה, כמו עוד ארגוני טרור לא משנה שמם? זה יסכן את מדינת ישראל ועוד איך יסכן. אבל בואו נניח שלא תהיה הפיכה (למרות שלפני מספר שנים כל המזרח התיכון עבר הפיכה כזו), זה עלול לסכן את "מאזן האימה" של ישראל, לה שליטה צבאית במזרח התיכון. נכון, סעודיה בצד שלנו, אם אפשר לקרוא לזה כך, אבל זה עלול להשתנות. מכאן החשש.

טראמפ רוצה לעשות פה דיל באזור. הדילים האלה הם גם כלכליים וגם פוליטיים. הוא "איש עסקים" בתפיסתו, אומרים לנו בכל הזדמנות. הוא כמו "סוכן נסיעות" שעובר באזור ומנסה למקסם את מה שהוא "מוכר" כאן. אז עשה עסקה כספית עם הסעודים, ועכשיו הוא רוצה לעשות עסקה בין ישראל לפלסטינאים בעניין השלום/הקמת מדינה פלסטינאית (כל אחד שיקרא לזה לפי תפיסת עולמו). עוד עסקה, "דיל", כך הוא מכנה את זה, שגם בה אגב יש חלק לסעודים.

בבסיס העסקה הסעודים יהיו יחד עם ארה"ב מעין "מתווכים", הם יהיו לשון המאזניים. הסעודים יתחייבו שישמרו על קיום ההסכם מהצד הפלסטינאי ואז יהיה אפשר לקחת את היחסים עם ישראל צעד נוסף ולהפוך אותם לגלויים. לא רשמיים, אבל גלויים ומשם אח"כ מי יודע… זה נשמע מצוין וטראמפ שם את ידיו על זה. אבל אני רק שאלה, או נכון יותר שתיים: מי מבטיח שהסעודים יוכלו להיות ערבים להסכם? והשאלה השנייה היותר חשובה, האם אנחנו רוצים שמדינה אחרת, ערבית, כמו סעודיה, היא שתערוב לביטחון ישראל? התשובה בקול רם של כולכם עכשיו היא – לא!!!!

אני נגד הסכם עם הפלסטינאים, לא בגלל שאני לא רוצה לתת להם מדינה. רובנו לא ביקר ולא יבקר בשטחים של הרשות. נכון, זה לא אומר שצריך לוותר ויש שם אזרחי מדינה, שהמדינה אישרה להם להתיישב. חלק קוראים להם מתנחלים, אני קורא להם מתיישבים.

אני נגד הסכם בגלל מה שקרה בעזה. גם אז בהסכם אוסלו ב-1993 (או נכון יותר, "אסון אוסלו) ואח"כ בהתנתקות ב-2005, קיבלה עזה עצמאות בפועל. מה קרה מאז כולנו יודעים. מ-2006 רק טילים על ישראל. התרגלנו? ממש לא, לא מתרגלים למדינת טרור שכנה. אבל תחשבו מה יקרה אם זה יתרחש שוב, הפעם ברשות הפלסטינאית? כל הארץ תהפוך למטווח אחד גדול, כל נקודה בארץ תהיה פגיעה. שלא לדבר על כך שמטוס אחד לא יוכל לצאת מנמל התעופה בן גוריון בלוד. בקיצור, המדינה תהיה מופגזת ומקורקעת. מי שרוצה שיצביע? ברור שאף אחד לא מצביע… כי איש לא רוצה את זה.

נכון, זה לא פשוט. אתם אולי מחפשים עכשיו הצעה אחרת מאשר הציע טראמפ, כרגע זה לא נראה באופק. בכדי שיהיה פה שלום, התפיסה של שני הצדדים צריכה להשתנות. הפלסטינאים צריכים להבין שישראל כאן לתמיד ולא זמנית, להתעסק בגבולות שתקבל ולהקים מדינה לרווחת אזרחיה. ישראל צריכה לשנות את התפיסה ולעזור לרשות הפלסטינאית בזה. שיהיה לפלסטינאים מה להפסיד. לעזור לאזרחים שם לחיות ברמת חיים גבוהה יותר מאשר המצב כרגע, שהוא רע. כן, כן אני אומר שוב, "שיהיה להם מה להפסיד", בדיוק כמונו. "שיישענו על ישראל במקום לנסות להפיל אותה".

בינתיים מה שכתבתי כאן נראה אחרית הימים, שלא להגיד מדע בדיוני. אבל שלא נשאר בסוף רק עם "הדיל" של טראמפ, כי הוא טוב לרגע הזה… ובעתיד?


תוכנית הבוקר עם שי מלול

אורן חזן כמשל

האמת, כמעט חשבתי שביקור הנשיא דונאלד טראמפ הפך להיות משני. הרשת כולה התעסקה כמעט בדבר אחד, אורן חזן. או נכון יותר הסלפי של ח"כ אורן חזן עם הנשיא דונאלד טראמפ. מבחינת הרשת זה היה מה שנקרא בהתחכמות סלפיש… (באנגלית זה יוצא יותר טוב, אגואיסט).

התגובות היו כמו של מחנכי הדור. כולם לקחו על עצמם את תפקיד המבוגר האחראי. חלק לא קטן גיחך, אחר כעס ואמר שהוא מציג אותנו באור לא יפה, חלק אמרו שזה גורם לישראל להראות כמו רפובליקת בננות, עולם שלישי (בעיניי זה קצת מתנשא) שאחד מחברי הכנסת שלה, מחברי בית הנבחרים, ירד כל כך נמוך ועצר את הנשיא של ארה"ב והצטלם איתו. חלק אפילו הוסיפו קללה והעלבה… אבל כולם ללא יוצא מן הכלל לקחו בסוף את הנייד שלהם וצילמו במהלך היום עוד תמונה שלהם… או של מישהו או משהו שמאוד רצו להצטלם איתו.
אני רק שאלה. האם אין כאן מוסר כפול? האם אנחנו לא היינו עושים את אותו הדבר, אבל בדיוק אותו הדבר, אם יכולנו להצטלם עם נשיא ארה"ב? את האמת. עם היד על הלב. גם אם התשובה היא לא, היא ממש לא חד משמעית. אז מה, בגלל שזה אורן חזן? בגלל שזה הנשיא של ארה"ב? אז זה לגופו של אדם, לא לגופו של עניין.

נכון, אורן חזן הביא על עצמו לא פעם את התגובות. אבל בנינו אם זו הייתה חברת כנסת או חבר כנסת אחר ש"נחשב" בעיניכם, האם הייתם כועסים? קראתי אצל חברי ארי שמאי, בדף הפייסבוק שלו שאם זו הייתה נניח תמר זנדברג שהייתה עושה את הסלפי, כולם היו אומרים כמה היא חיננית ונחמדה. יש בזה משהו. יש בזה הרבה. אבל זה מלמד לא מעט עלינו, לא רק על חזן.

כן, כי מה שאנחנו מרשים לעצמנו אנחנו לא מרשים לאחרים. רק בגלל שחזן הוא "נבחר ציבור", אפשר להגיד שזה לא בסדר? באמת? בנינו הרי אנחנו נעיר לכל אדם על זה שהוא כל היום בנייד ונהיה בנייד, שהוא מצלם עצמו בלי הרף… ונעשה זאת בעצמנו, שזה נורא שהעלה תמונות ונצלם כל מריבה בסניף הדואר או בסופר… אנחנו, בעיקר פה בארץ, אבל לא רק, אלופי העולם בלהטיף מוסר. אבל שזה מגיע לנאה דורש ונאה מקיים, זה לא תופס עלינו.

אל תתבלבלו, כיסיתי את עצמי בשמיכה והתכווצתי בתחילה בכל גופי מבושה שראיתי שוב ושוב (אגב.. למה שוב ושוב אם זה נורא…? תשאלו גם את עצמכם) מה אורן חזן עושה לנו עם הסלפי הזה. איך הוא מציג אותנו… ממש בושה, בלה בלה בלה… אבל בכל פעם שראיתי את האירוע, כולל את נתניהו שמנסה למנוע את הצילום (כאילו הוא לא משתמש במדיה הזו…. לכן הוריד את הז'קט כשאובמה ביקר פה, כי אובמה הוריד. נתניהו חיקה את כל מה שנשיא ארה"ב אובמה עשה פה בביקור אחד לאחד, למי ששכח, כולל אם קוראים לך במקרה הגברת שרה נתניהו וגם זה הוציא אותנו, איך נגיד, קצת "נייטיבס"). מה שכן, ראיתי שלאדם אחד זה לא אכפת… נכון לפרזידנט טראמפ!

כי טראמפ הוא בדיוק האדם שמבין מהר מאוד שהיום כללי הטקס הם כבר לא כפי שהיו. הוא מכולם יודע זאת הכי טוב. הוא טראמפ הנשיא הכי לא פוליטקלי קורקט (לא נוהג לפי הכללים המצופים ממנו), שאומר מה שבא לו על הבוקר, ליתר דיוק בשש בבוקר (תבדקו אותי) לאחר שקרא את עיתוני ארה"ב (שנכנסים בו רובם) וכותב בטוויטר את דעתו עליהם, כולל מחמאות כמו "שילכו לעזאזל… רק בעדינות … ושקרנים ("פייק ניוז"). דווקא טראמפ היה הכי אמיתי ו…נהנה מהסלפי עם הח"כ מישראל. הוא אפילו חיכה שהמצלמה שנתקעה לחזן בנייד (תמיד זה קורה כשצריכים אותה) תעבוד. יודעים מה? למה לא. כן, למה לא? ההפך, זה אמיתי, חינני, אנושי. זה לא ריקוד חרבות בסעודיה שטראמפ לקח בו חלק, זה תמונה קטנה שלמלמדת על אנושיות.

וכן יקיריי, אנחנו אנושיים. אז חזן אולי קצת הקצין. אבל ישראל היא קודם כל ולפני הכל מקום לאנושיות, בוודאי מול המזרח התיכון המלא כבוד וטרור הזה. פה לא עורפים ראשים, לא מלקים נשים כי לא הסתובבו עם כיסוי ולא אוסרים (בדרך כלל) בלי סיבה אנשים שמבטאים דעתם. פה האנושיות היא לפני הכל. גם אם היא באה לידי ביטוי… בסלפי.

ומה אמר גיבור השמחה אורן חזן? חזן סיפר לעיתונאים: "גם כי בשל טבעו של הנשיא האמריקני הסלפי התקבל ברוח טובה מצדו. פרוטוקולים זה יפה, אבל אפשר לחרוג מהם. הצגתי את עצמי ואמרתי לו 'שלום' יפה. אמרתי לו שקוראים לי 'טראמפ הישראלי' והוא ממש אהב את זה. הוא אפילו אמר 'הלוואי שיהיו עוד כמונו'"….. האמת מספיק לנו אותך אורן, אבל זה סיפור אחר לפעם אחרת…

ולעניינינו. ברור לי שחלק מכם יגיד, איך אתה מכולם חכם סידי, מביע הבנה למקרה כזה. אז נכון, יש בחזן הרבה דברים שאני לא הייתי רוצה להיות. אבל דווקא במקרה הזה, חזן יצא הכי ישראלי מכולם ובעיניי ישראלי… זו לא מילה גסה…
מי רוצה סלפי איתי?


תוכנית הבוקר עם שי מלול

טראמפ עמוד במילה שלך, בעיקר בשבילך!

חשוב שיועציו הלוחשים על אוזנו, יבהירו לו שבאזור שלנו, הבטחה שלא מקיימים בגלל לחצים, לא נחשבת כיבוד האחר, אלא חולשה. חשוב מאוד שיועציו של הנשיא דונאלד טראמפ יסבירו לו זאת. שיסבירו שמה שנחשב בעיניו סוג אולי של מחווה, ייתפס בעיניי הפלסטינאים כחולשה. הוא יראה בעיניהם כנשיא שאפשר לתמרן אותו, והוא דיבורים כמו חול (והאזור הזה של המזרח התיכון מלא בו…), ואין שגרירות בירושלים…

נעשה לכם סדר. דונאלד טראמפ הודיע במהלך הבחירות בארה"ב, אי שם באזור אוקטובר שנה שעברה, כי אם ייבחר יעביר מיד את שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. הוא הבהיר שירושלים היא בירת ישראל והעם היהודי, ולכן חובתו להעביר לשם את השגרירות. אמירה מאוד חד משמעית, למי שרצה להיות נשיא. פעולה שתחשוף אחריה חלק ממדינות העולם שינהגו כארה"ב. ללא ספק פעולה "לתפארת מדינת ישראל".

אבל ולצערי יש אבל, עכשיו הוא מתחיל להיות לא חד משמעי. אולי לא האמין שיהיה נשיא? רק השערה שלי, אגב. על פי פרסומים טראמפ ישתמש בווטו (זכות הביטול/חסימה/ויתור) שיש בידיו בכל הנוגע "לחוק ירושלים האמריקאי", וזה כבר מתחיל להדאיג.
חוק ירושלים האמריקאי הוא החוק שאישר הקונגרס האמריקאי ב-1995: "ירושלים צריכה להישאר עיר בלתי מחולקת, השומרת על זכויות כל הדתות וכל העדות. ירושלים צריכה להיות מוכרת כעיר הבירה של ישראל, ושגרירות ארה"ב צריכה להתמקם בירושלים לא יאוחר ממאי 1999".

חוק נהדר מבחינתו. למה יש לי הרגשה שמיד יגיע אבל… אבל, בפעם האחרונה חתם על כתב הווטו הנשיא ברק אובמה בסוף אוקטובר 2016 והחליט לדחות שוב את החוק הזה, מה שמחייב את טראמפ להחליט עד ה-31 במאי השנה, האם הוא נמנע מלחתום שוב על הדחייה, ואז החוק נכנס אוטומטית לתוקף, או חותם ומקפיא את יישומו לחצי שנה נוספת. דהיינו יחתום על ההקפאה לא תהיה שגרירות בירושלים, לא יחתום על ההקפאה, תהיה שגרירות בירושלים.

במילים אחרות, מה שהבטיח אפשר כנראה לנגב איתו. אין לי מילה אחרת, מצטער. תמצאו אתם מילה יותר עדינה בבקשה. טראמפ הנשיא מתחיל לחשוש מדברי של טראמפ המועמד לנשיאות. אם יעמוד במילתו הרי שהוא צריך להעביר את השגרירות עד סוף החודש הזה. אם לא, זה יידחה בתחילה בחצי שנה ובנינו כולנו יודעים שזה לא יקרה.

עצוב לי לראות את התנהלותו של טראמפ. האמירה שלו שיעשה זאת והמינוי שלו לנשיא, הכניסו את הפלסטינאים לעמדת התגוננות, ומה הם עושים כשהם בעמדה זו? נכון, מאיימים. האיומים שהעברת השגרירות של ארה"ב מתל אביב לירושלים, יגרום לטרור באזור (נו מה חשבתם זה הנשק האולטימטיבי שלהם), אולי הפחידו את טראמפ ואנשיו. אבל טראמפ לא מבין משהו מאוד בסיסי במזרח תיכון. הוא חייב לעמוד במילתו, בעיקר עבור עצמו ואח"כ עבורנו, כי אנו ראויים שבירתנו תוכר על ידי מדינות העולם, כמו שבריתן מוכרת.
אז למה זה חשוב לו יותר? כי זה ניסיון עבור טראמפ. הפלסטינאים העבירו את המסר המאיים/ מתחנחן לנשיא. אם ייבחר לפעול לפי האיום מתוך כבוד לרגשותיהם או בשל כל דבר אחר, זה יתפרש כחולשה עבורם. כי במזרח התיכון שלנו, לפעמים הבנה או רחמים נתפסים כחולשה. את זה היועצים של טראמפ שחיים בארה"ב לא יודעים.

מצד שני, אם יעמוד במילתו, הרי שיהיה אולי קצת רעש רקע, אבל יבינו שיש פה נשיא אמריקאי שעומד במילתו ואסור להרגיזו בכל עניין ודבר. טראמפ חייב להעביר את השגרירות. חייב. הגיע הזמן שיבין שאמריקנית זה טוב לאמריקה, לא לפה. האנגלית שלהם טובה לדיוניי פוליטיקלי קורקט. שם בארה"ב, אולי באירופה, לא פה. הוא חייב לדבר מזרח תיכונית מדוברת. אחרת לא יספרו אותו בשום עניין אחר.

ועוד דבר אחד. קצת היסטוריה. לפני כ-3,000 שנה הכריז דוד המלך על ירושלים כעל בירתו ובירת העם היהודי, מתוך שיקולים פוליטיים ודתיים גם יחד. ירושלים, שהייתה עד ימיו עיר יבוסית (עוד עיר, לא בירת היבוסים…), לא הייתה בתחום נחלתו של שבט מסוים משבטי ישראל, דבר שהקל עליו ללכד סביבה את בני ישראל ללא העדפה לשבט זה או אחר. ומכיוון שעל פי המסורת היהודית עקדת יצחק נערכה על הר מוריה, הנמצא בתחומיה של ירושלים, קיבלה העיר חשיבות דתית. דוד העלה את ארון הברית אל העיר, והפך את ירושלים למרכז דתי. בעקבות זאת בחר שלמה המלך לבנות במקום זה את בית המקדש.

אין עם אחד בכל העולם, אחד, מלבד העם היהודי, שהכריזו על ירושלים כבירתם. גם לא המוסלמים. ההיפך, הערים החשובות לאסלאם שנוסד במאה ה-7 לספירה, דהיינו 3700 שנה אחרי שדוד הכריז על ירושלים כבירת העם היהודי, הן מכה ומדינה (מדינת אל נבי). ירושלים שלישית בחשיבותה לאסלאם אחרי שתיהן. העלייה המוסלמית לרגל היא לסעודיה, שם נמצאות שתי הערים הללו, לא לירושלים. מישהו צריך להגיד את זה. ירושלים לא מוזכרת בקוראן ולו פעם אחת בשמה. אז די בבקשה. העולם יכול להחליט מה שהוא רוצה, שהיא שייכת לעם היהודי, לא שייכת, אבל העובדות הן עובדות. ירצו או לא.

ולכן ללוחשים על אוזנו של הנשיא נגיד, תייעצו לו לקום ולעשות מעשה אמיץ בשמה של ההיסטוריה… מעשה שייזכר כמעשה מבחן. בעיקר לו.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

והיא בסך הכל 40 גרם

היא נולדה בשת 1975, יש לה מעריצים רבים, במיוחד בקרב טיבעונים ושומרי כשרות, מעריצים אותה בארץ ויש לה לפחות 3 מיליון עוקבים והיא בסך הכל 40 גרם. קבלו את חטיף הטורטית, "הגיבורה" הגדולה התורנית של ישראל.

אם נהיה פחות ציניים, הרי שמה שקרה עם מרוואן ברגותי והטורטית, הוא עבור ישראל הישג שלא ברור אם הייתה משיגה בשנים של הסברה בעולם ובעיקר באירופה המוטה לטובת הפלסטינאים. . כזכור מרוואן ברגותי, שנמצא בכלא הישראלי ונגזרו עליו 4 מאסרי עולם פלוס 40 שנים, על מעורבות ברצח 5 ישראלים ויינמק בכלא, פתח בשביתת רעב בכלא והנהיג את האסירים האחרים הפלסטינאים, רוצחים כמותו לשביתה גדולה ומאורגנת נגד תנאי הכליאה בישראל. אבל בעוד הם שובתים עד המוות (בעזרת השם), הוא נתפס זולל טורטית ועוגיות בהיחבא.
הסרטון שלו הפך מהר מאוד לוויראלי והגיע מהר לא פחות למעד של בדיחה על חשבונו. אבל אני לא רוצה לדבר על הבדיחה הזו על חשבונו (למרות שיש לי בדיחה משלי בסוף…), אני רוצה לדבר עלינו, על הניצחון הזה שהשגנו בסיפור זה. ניצחון שלפעמים טיל חץ, או מטוס קרב לא יכולים להשיג.

לצערי באירופה וגם בארה"ב, אבל במיוחד באירופה, מדברות התמונות, מדברת הטלוויזיה, המדיה על כל צורותיה. הפלסטינאים קלטו את זה מזמן. הם מפברקים לא פעם ולא פעמיים תמונות, שמגיעות לרשתות הטלוויזיה בעולם ואנו מפסידים שם פעם אחר פעם. לא משנה צודקים או לא, מפסידים.

מרוואן ברגותי הרוצח, שעומד כאמור בראש המאבק שהוביל לשביתת הרעב של הרוצחים, הסביר במאמר דעה ל"ניו יורק טיימס", כן לניו יורק טיימס (מבינים איזה במה קיבל?), את הסיבות לפתיחת השביתה וטען כי "אין דרך אחרת מלבד לשבות רעב" וכי "השלשלאות יישברו לפנינו". עזבו ששכחו שם לכתוב שהוא רוצח. אבל מאמר של אדם כמוהו, שיש לו משקל גדול מאוד גם ברחוב הפלסטינאי ולא רק בעולם, היה ניצחון גדול עבורו ועבור מתנגדי ישראל "ועם עין הרע", יש לא מעט כאלה.

ברגותי צייר עצמו כלוחם לשלום, כאיש של אידאולוגיה ולא כרוצח שפל. הוא נשא את נס השביתה והרחוב הפלסטינאי הביט בו בהערצה. זה מה שהוא רצה, להבעיר את הרחוב הפלסטינאי לטובת האינטרס שלו. ברגותי איש הפת"ח, מפלגתו של אבו מאזן, התקרב בכלא לחמאס והפך מעין לשון מאזניים בין שני הארגונים, שונאי ישראל, אבל שונאי אחד את השני לא פחות. הוא רצה באמצעות השביתה ומות האסירים, חבריו, להביא למצב שהוא הופך להיות גורם חשוב שאין להתעלם ממנו ואולי באמצעות זאת עוד לזכות לקיצור עונשו או ביטולו.

אבל אז הגיעה הגברת המתוקה הזו, שהיא כולה 40 גרם והוא טרף אותה ברעבתנות, כששאר חבריו מתים ונמקים (וטוב שכך 2), השלשלאות נשברו מהר מאוד והתמוססו במעט סוכר ושוקולד שהוא מנע מחבריו, "כגיבור" המרד. השב"כ ידע שמגניבים לו את הטורטית, אבל נתן לו לפול במלכודת המתוקה הזו. מרה מאוד מבחינתו.

הגיע הזמן לברך. סוף סוף ישראל השתמשה בנשק שהשתמשו נגדה. לא עזר לנו להגיד שאנחנו מוסריים יותר ואנחנו מוסריים יותר, שאנחנו מתגוננים ואנחנו מתגוננים כבר מעל מאה שנה, שהרצח הוא כלי לגיטימי בידי אויבנו. העולם ואירופה (שאוכלת בימים אלה את מה שהיא בישלה) ראו בנו הצד הרע. היינו צריכים טורטית אחת קטנה, בכדי להבהיר להם, כי הכל הצגה, אחת גדולה וכי אירופה היא כלי במשחק של הפלסטינאים, שישתמשו בכם ואגב יתפוצצו לכם בפנים, כפי שקורה עכשיו באירופה. היינו צריכים את החטיף הקטן הזה בכדי להבהיר, הנה דוגמא למנהיג פלסטינאי, הוא הרג יהודים בדם קר כי הן יהודים ויעשה אותו דבר לחבריו בכלא, בדם קר. הוא הכל רק לא לוחם שלום למען חבריו. הוא רוצח שפל שמשתמש באנשים משני הצדדים לספק את צרכיו האישיים והפוליטיים. נזק תדמיתי שיהיה קשה לו לתקן. לו ולשכמותו.

מגיעות מחמאות לשב"ס ולשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שבלי הרבה מחשבה על זכויות צנעת הפרט של ברגותי (כבר שמעתי כאלה שיוצאים נגד זה), הראה לכולם את האמת. בפנים. את האמת המרה!! או המתוקה…מבחינתנו. ברגותי הוא רוצח שפל. חטיף…סליחה נקודה.
ואיך אפשר בלי לסיים בבדיחה… בדיחה של חכם סידי: אתם לא מבינים למה הוא אכל טורטית?..כי היא פרווה…ואפשר לאכול אותה אחרי שאכלת בשר"…

שתיחנק מרוואן


תוכנית הבוקר עם שי מלול

אסור לוותר לאמיר חצרוני בשם כבודם של חללי צה"ל

אני לא חושב שיש אדם אחד בארץ שלא ראה את הסרטון של פרופסור אמיר חצרוני, הפרופסור ההזוי על גבול מטורף (סליחה על המחמאה, אבל זה בסדר. על גבול חופש הביטוי, לא?), שבו הוא לועג לחללי צה"ל ומצלם סרטון ליד קברם ועוד בסמוך ליום הזיכרון.

חצרוני האפס האנושי (חופש ביטוי מה אתם רוצים) העלה פוסט וכתב בין היתר כשהוא מצולם לצד קברי חללי צה"ל: "בניגוד ליום הזיכרון לחללי צה"ל שהוא יום הזיכרון לטמבלים שלא היה להם שכל ללכת לחר"פ להעמיד פנים שהם חולים…". או בפוסט נוסף: "לכבוד יום הזיכרון המתקרב קפצתי להר הרצל לצלם סרטונים משעשעים על חללי צה"ל. בשנים קודמות צחקתי בעיקר על אהבלים שהתנדבו לצנחנים במקום ללכת לקב"ן להוריד פרופיל ל-21 וגמרו בתוך ארון, כמו המתאבד המפורסם רועי קליין ז"ל שבמותו ציווה לאשתו את הרב לוינשטיין. השנה אתייחס גם לג'ובניקים, שהאמינו שאם הם ישרתו באפסנאות ולא בקרבי הם יישארו בחיים, אבל טעו".

אמירות נוראיות שקשה לאדם נורמאלי לשמוע אותן ולעבור לסדר היום. חצרוני הכלום האנושי (ושוב חופש הביטוי), שרגיל להשתמש באמתלת חופש הביטוי בכדי לפגוע בכל דבר אפשרי, הגזים הפעם והוא באמת חצה כל גבול אפשרי, ונראה היה כי הוא הולך לשלם על כך, לפחות מבחינה חוקית. אבל מסתבר כי זה בינתיים לא קורה.

בואו נבחן רגע את חופש הביטוי, בו השתמש האדם המיותר הזה (כן, כן, צודקים… גם לי מותר בשם חופש הביטוי): "חופש הביטוי הוא הזכות הבסיסית המגנה על היכולת שלנו לעשות זאת: להביע את עצמנו, את מחשבותינו, רעיונותינו ואמונותינו, בכל דרך שנמצא לנכון. לכל בן אדם, מעצם היותו אדם, צריכה להינתן האפשרות להביע את עצמו, את עולמו הפנימי, כאשר הוא רוצה לעשות זאת ובדרך שבה הוא, או היא, בוחרים לעשות זאת. זכות חופש הביטוי איננה מוחלטת ויש לה גבולות הקובעים את היקפה. חופש הביטוי לא מגן על כל סוג ואופן של ביטוי, אלא רק על ביטוי שאינו מכיל פגיעה שאינה מוצדקת בזכויות אחרות, או בערכים חברתיים אחרים".

הבנתם? במילים אחרות כל עוד אין פגיעה לא מוצדקת באחרים חופש הביטוי מותר. אז אני שואל אתכם, זו לא פגיעה באחרים? זו לא פגיעה בכבודם של חללים ושל בני משפחותיהם? יודעים מה, לא רק שלהם, אלא גם שלנו. שהרי במותם ציוו לנו חיים ולא, זו לא רק אמירה, זו אמת. האם חופש הביטוי בו משתמש היצור העלוב חצרוני (נכון…גם זה חופש ביטוי), שגם עליו הם הגנו בגופם, אינו פוגע בכבודם ובזכויותיהם של אחרים?

ברור שכן זה פוגע ולא ברור למה הוא עדיין מסתובב בנינו. האם הישועה תגיע פעם אחת מנבחרינו? האמת, אני מתקשה לראות מחוקק אחד, בבית המחוקקים שלנו, שיתפנה לזה. הם יריבו על תאגיד השידור, זה כן, על זה יפרקו ממשלה. הם יריבו על מי יוזמן או לא להודעה של שר האוצר על הקלות במיסים לאזרחים, אבל על זה? על חללי צה"ל למה שיתאמצו? אולי אני מקצין, אבל מזמן היינו צריכים לראות מי מהמחוקקים שלנו, או השרים שלנו קם ועושה מעשה נגד פח הזבל האנושי חצרוני (חופש ביטוי נ הנה ונה נה…).

אזרחים כן הגישו תלונה, אבל נבחרי ציבור. כלום. פשוט בושה. אבל יש לי הצעה מעולה. אני יודע גם מי מהמחוקקים צריך לעשות את זה להגיש תלונה נגד חצרוני היצור העלוב (מי אמר חופש ביטוי ולא קיבל?), ובכך לכפר על מעשה נוראי וטעות שעשו.

עוד לא הבנתם? אז קבלו את התשובה. אני מתכוון לחברי הכנסת יואב קיש ומיקי זוהר, שביקרו הורים שכולים בעת דיון בלקחי "צוק איתן", ובעיקר דוד ביטן שהגדיל לעשות וקרא לעבר אחד ההורים השכולים, "שקרן". אני מצפה מכם לגרום למוטאציה חצרוני (חופש ביטוי… איזו מילה נהדרת), לשלם על מה שעשה ויפה שעה אחת קודם. רק אז ייסלח לך מר ביטן ולכם האדונים זוהר וקיש על ההתפרצות שלכם כלפי ההורים השכולים.

תשלחו אותו הכי קרוב לעזאזל, תורידו את החיוך שלו שמופיע ליד קברי החללים והאמינו לי, אני מקדיש לכם פה עמוד הלל שלם. רק תעשו מעשה. זה חוב מוסרי שלכם כלפי ההורים השכולים ואזרחי המדינה השפויים והכואבים.

ולך חצרוני, יש לי הרבה איחולים, אבל הם עוברים הפעם את חופש הביטוי… אני בניגוד אלייך, מבין את זה. אתה לא ראוי לשום חמלה, אבל אם אשתמש בהם, ארד לביב השופכין שבו אתה מתנהל ואני טוב ממך. אבל כן אאחל לך שהתמונה הבאה שנראה אותך, יהיה כאשר בועטים בישבנך במשטרת הגבולות עם כרטיס לכיוון אחד.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

בהצלחה בשביתה, לכו איתה עד הסוף, עד המוות…

נשבע לכם כמעט עשיתי תאונת דרכים. נשבע לכם, ואני מה זה נוסע לאט. אבל לא יכולתי שלא להיות נדהם עד כדי "ברקס", מדברים של חברת הכנסת זהב גלאון ממר"צ. ראיינו אותה ברשת ב' בבוקר (במו אוזניי שמעתי), בנושא שביתת אסירי הפת"ח שדורשים להיטיב את תנאיהם. היא סייגה שיש כאלה שראויים לא לקבל כלום, אבל יש כאלה שמגיעות להם זכויות. לא יכולתי יותר. יצאתי מהרכב לקחת אוויר, לשמוע ולא להאמין. ומה עם הזכויות של אלה שנרצחו בגללם? להם כבר אין זכויות. וחס ושלום, כן חס ושלום אם זה היה מישהו מהמעגל הקרוב אלייך, גם אז היית מסכימה שיקבלו יותר זמן טלפונים, לימודים אקדמאיים, או ביקורים תכופים יותר? לא נראה לי. נמאס כבר מזה.

לפני שנראה מה המרצחים האלה דורשים, רק נגיד מי מארגן את השביתה. זהו מרואן ברגותי. בדיקה רגילה בגוגל, תעלה שמרואן ברגותי הוא טרוריסט במסווה של מנהיג פלסטינאי, אשר נידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים ו-40 שנות מאסר על מעשי טרורר, בהם נרצחו ונפצעו ישראלים רבים.  אז בבקשה, זה לא חסיד אומות העולם שמבקש תנאים.

אבל בואו נראה מה החצופים בני המוות האלה דורשים? מה דורשים אנשים שקמו בבוקר והרגו יהודים? (אגב גם לא יהודים) רק כי הוא יהודי. זה כולל גם ילדים קטנים. בואו נראה מה האפסים האלה דורשים.

מסמך הדרישות של האסירים כולל (13 דרישות) הנה חלק מהן: דרישה עיקרית ששב"ס יתקין באגפים טלפונים ציבוריים, בדומה לטלפונים שמותקנים עבור אסירים פליליים. הצחקתם את האצבע הקטנה שלי. אתם רוצים להתקשר למשפחות שלכם (או אולי להוציא עוד פיגוע). האם אלה שמתו בגללכם יכולים להתקשר למשפחות שלהם? לא, אז תמותו.

הדרישה השנייה מכוונת גם לצלב האדום, והיא השבת נוהל של שני ביקורים בחודש של בני משפחות האסירים. לפני תשעה חודשים צמצם הצלב האדום את ביקורי המשפחות לפעם בחודש במקום פעמיים, ככל הנראה בעקבות בעיות פיננסיות. הצלב האדום מממן את הבאת בני המשפחות באוטובוסים מהגדה המערבית ומרצועת עזה לבתי הכלא. דהיינו זו לא בעיה שלנו. חבל כי אנחנו היינו צריכים למנוע מהם ביקורים בכלל. האם בני משפחות הנרצחים מבקרים אותם? רק מול קבר, אז תמותו.

במסגרת סוגיית הביקורים, דורשים האסירים כי ישראל לא תמנע מאף בן משפחה מדרגה ראשונה או שנייה לבקר אותם ותסיר מניעה ביטחונית, אם יש כזאת, רק לצורך הביקור. בנוסף הם דורשים להגדיל את זמן הביקור מ-45 דקות לשעה וחצי בכל פעם, וכן שיותר להם אחת לרבעון להצטלם עם בני המשפחות שלהם. באמת? להאריך את הזמן לביקור? להצטלם? מי שנרצח על ידכם, זוכה  לראות ולו תמונה של משפחתו? זוכה לראות אותם גדלים או חיים? זה לא קורה בגלל שאתם רצחתם או שלחתם רוצחים אליהם. אז שיצלמו אתכם בפתולוגיה אמן. אז תמותו.

מילה טובה, בתוך הכעס הזה שאני נתון בו עד עתה, אני רוצה לתת לשר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, שלפעמים פה ביקרתי אותו (בעניין אי ההפללה במריחואנה). אני מחזק את ידיך לא לוותר להם. מחזק את ידך על כך שהעברת את ההזנה בכפייה מבתי החולים, לכלא וכך נמנעות מאיתנו תמונות בתקשורת של אסירים ביטחוניים "מסכנים", ששובתים רעב וכולם מרחמים עליהם, שעוד רגע מתים ובסוף חיים כפול. עשית בשכל. רק בקשה אחת, תן להם לשבות רעב. תן, עד הסוף. אל תאכיל אותם בכפייה. שימותו.

אם זהבה גלאון הרגיזה אותי אז ח"כ אוסמה סעדי הרתיח את דמי. ואני לא ציני? הרתיח את דמי. וכל כך למה? אסביר לכם. ברמאללה, בעזה ובחברון נערכו הפגנות לאות הזדהות עם מאבקם של השובתים. ח"כ אוסאמה סעדי אמר על פי התקשורת: "זו תגובה להתנכלות ולמדיניות הפשיסטית בתוך בתי הכלא". לך קיבינימט. שיגידו תודה שהם מקבלים מזון. אלה שמתו בגללם כבר לא ייהנו משום ארוחה. משום דבר, משום אירוע, לא יראו את בני משפחותיהם, לא יראו את הילדים, נכדים גדלים, לא יזכו לחיבוק או נשיקה. לכלום. הם כבר לא איתנו.

אז שב בשקט ח"כ קטן שכמוך. אם לך מותר להגיד מה שאתה רוצה במסגרת חופש הביטוי והשנאה… אז גם לי. כי בנינו אתה יודע בדיוק מה התנאים שלהם היום נניח בכלא של החמאס או הפת"ח, שהם נמנים עליו. לא אמרת מילה שאפילו אסירי החמאס לא שבתו איתם, כי הבינו שזה בכלל עוד תרגיל של ברגותי, שרוצה לצאת מהכלא ולהשפיע על הרשות. אבל גם בלי זה, אדון ח"כ כלומניק, יש גבול למה שבשם חופש הביטוי אפשר להגיד. ואם אנחנו ישראל מדינה פשיסטית… תישאר ברמאללה. קבל את בעיטת הדרך ממני.

ואם ב"ברכות" עסקינן אז קבלו ממני עוד ברכה שובתי הרעב. אל תפסיקו את השביתה. תמשיכו בדרישותיכם. אל תוותרו. לכו בכל פעם שאתם שובתים עד הסוף, עד המוות.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

הידיים ידי אסד, הקול קול אובמה

תקשיבו טוב, אין לי כל עניין להיות בטור הזה "פוליטקלי קורקט", או במילים אחרות, לדבר בצורה דיפלומטית ולא ישירה, מתוך נימוסי עיתונות, או אני לא יודע מה. בכדי להסביר את זה בצורה יותר פשוטה אגיד – לך קיבינימט אובמה.

כן, כן, גם אם הלכת מאיתנו וטוב שכך, לאחר שמונה שנות אסון למזרח התיכון, בגלל חולשתך כמנהיג העולם, בגלל דיפלומטיית הפשרנות שלך, אתה, רק אתה, הבאת על האזור אסונות, כמו דעא"ש, כמו פירוק מדינות וכמו מה שקרה בסוריה, כשכל העולם הביט בבעתה, איך אסד, ההיטלר של המאה ה-21, תוקף את בני עמו ואת ילדי עמו בגז מסוג סארין, כשכל העולם מזועזע. אבל הידיים אולי ידי אסד (ופוטין גם. עוד נגיע אל "מוסוליני", המשתף של היטלר בין תקופתנו), אבל הקול קול אובמה.

אין שום פרשנות אחרת, אתה אובמה, רק אתה אשם. אתה מנעת תקיפה על סוריה, כשהחלו להתגלות באופן מפורש כמויות הגז הקטלני שיש בידי אסד. האופטימיים דיברו על 1000 טון מהגז הזה. אתה אמרת לעולם שאפשר להגיע להסדר בלי לתקוף את אסד, גם כשתקף פעם ראשונה לפני כ-4 שנים את עמו. אתה הבטחת שהכל נלקח ממנו. מנעת תקיפה שאולי שהייתה מסיימת את הזוועות באזור. באוגוסט 2013 כשאסד תקף את עמו לראשונה בגז אמר אובמה בראיון: "קיבלתי הצעות תקיפה מהצבא אך לא החלטתי אם לצאת למבצע בסוריה". כלומניק.
הסוף היה שהגיעו להסכם, בתיווך פוטין, הגז יפורק וארה"ב לא תתקוף. אם אובמה החלש, היה מחליט לצאת לתקוף, העולם היה מצטרף אליו. היום לא היו מעשי הזוועה שראינו ואולי כמו שתקפו נניח בלוב (אבל שם יש נפט ואין רוסיה שתפריע), היה היום שלטון אחר בסוריה (למרות שאין לדעת מי היה מגיע במקומו, מבחינתנו). או לפחות לא היה קורה מה שקרה שם.

אם חלק מכם אמר עד עכשיו, כואב הלב על הילדים שם, אבל זה לא עניינינו (וחבל שכך, במיוחד לנוכח השימוש בגז וההקשר המסוים בכך לעם היהודי), אז מיד תבינו איך זה כן עניינינו. אובמה זה אותו האיש, שהמשיך להפגין את חוסר שליטתו באזור, הפנה עורף לחברות האמיתיות של ארה"ב במזרח התיכון, כמו ישראל-מצרים-סעודיה ועשה הסכם שיאפשר לאיראן, כן איראן, נשק אטומי בעוד כעשור! אלוהים אדירים. הבעיה היא של מדינות ערב במפרץ הפרסי קודם כל, אבל אח"כ שלנו.

איראן היא ראש הנחש. היא מממנת את הטרור של חיזבאללה וחמאס נגדנו, וגם את סוריה ואת כל הטרור השיעי באזור. ישראל היא חזקה, גם בגלל יכולותיה הצבאיות וגם בגלל האטום שיש לנו. איראן יודעת ונזהרת. זה נקרא "מאזן אימה". עכשיו בחסות אובמה האידיוט, שצריך לעמוד לדין על טיפשות וחוסר אחריות כנשיא (איש לא מתאים בעליל), יופר מאזן האימה, לאיראן יהיה נשק אטומי ואנחנו פה נצטרך לאכול את זה. הכל יראה אחרת. מצטער שאני נביא זעם, אבל זה המצב.

עכשיו תשבו. שלא תפלו. בספטמבר 1938, העולם בראשות בריטניה, חשש ממלחמת עולם שנייה, אז הוא אפשר בהסכם, שנקרא "הסכם מינכן", להיטלר לקבל את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, ככה סתם ללא כל מאבק בתמורה שלא יפלוש לפולין ולא יפתח בכך במלחמה. העולם הפייסני והחלש אותת להיטלר שהוא יכול לעשות הכל.

בהיסטוריה כולם זוכרים בלעג את נוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה, נוחת עם מטוסו בשדה התעופה של לונדון ומטריה שחורה גדולה בידו. שם מול כל העולם ואשתו נשא נאום נרגש, תוך שהוא מנופף בפיסת נייר, עליה חתומים הוא עצמו, ראש ממשלת צרפת דאז אדוארד דלאדיה, הדוצ'ה האיטלקי בניטו מוסוליני והפיהרר הנאצי, אדולף היטלר. פיסת הנייר הזו היא "הסכם השלום", המכונה הסכם מינכן. "הבאתי שלום בדורנו" הכריז צ'מברלין… הוא יכול היה לנגב עם ההסכם את התחת (ולא סליחה על המילה), כי היטלר הבין שהעולם חלש ושנה אח"כ פלש לפולין ואגב הפציץ את לונדון כמעט כל יום.

זה דומה מאוד למה שקורה היום. רק במקום צ'מברליין, זה אובמה האידיוט. פוטין, שנותן גב לאסד הוא לא פחות רוצח ממנו ותזכרו שהאיש בעתיד יעמוד לדין ויסיים ימיו בכלא (תרשמו לעצמכם), הוא כמו מוסליני, אסד בתפקיד היטלר יחד עם איראן. רבותיי ההיסטוריה חוזרת. אובמה האפס (אמרתי לכם אין מלים מנומסות. זה בדמנו) חשב שהביא "שלום לדורנו", הביא רק אסון ובעתיד זה יהיה גרוע יותר. כמו אז.

אגב, חצי מילה נוספת ולא יכולתי להתאפק. כשבנימין נתניהו אמר שמה שאובמה עושה עם סוריה ואיראן, מזכיר את הסכם מינכן, שזה יום אחד יהיה גרוע יותר, היו שלעגו לו, בעולם, אבל גם בישראל. עכשיו הם ממלאים פיהם מים. נכון, אני לא מאשים את אותם אנשים (מי אמר השמאל?) בכלום. אבל כשצריך להגיד טעינו, נא לעשות זאת.

מה יהיה, תשאלו? יהיה גרוע יותר. אלא אם כן הנשיא החדש בבית הלבן, טראמפ, שתקף את אסד לאחר הפעולה הרצחנית שלו לא יסתפק בזה וימשיך. זה אולי יחמם את האזור, בין ארה"ב ורוסיה של פוטין הפושע, אבל ימנע בעתיד משהו גדול יותר.
אהה ויש את האו"ם… סליחה, הם עסוקים בעוד גינוי לישראל, כי מישהו בנה ספסל של 30 סנטימטר על שטח פלסטינאי… כי מה זה כ-400 אלף הרוגים ויותר בסוריה, חלקם בגז, לעומת מרפסת שבונים נניח בעמונה… נבלות. והרגע החמאתי להם.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

היו"ר והחייל – 3 סיפורי ספורט לחג

הפעם לקראת החג אני רוצה לשנות ולו לפעם אחת (נו טוב אולי בעתיד לעוד כמה פעמים, לאירועים מיוחדים בלבד) את הטור הזה. להתייחס לסיפורים מעולם הכדורגל שחוויתי בכמעט 30 שנות עיתונות. הוצאתי את שמות האנשים והקבוצות, כי הם פחות רלוונטיים, הסיפור הוא רלוונטי. הכל אגב אמיתי אחד לאחד. נקווה שיוציא את הטוב מכל אחד ואחת מכם….

היו"ר והחייל

יום אחד, כשהיית צעיר ויפה (נו ברור שאגיד עכשיו אני רק יפה…) הזמנתי את אחד הי"ורים היותר ידועים בעולם הכדורגל, מהבכירים שבבכירים, לראיון. נפגשנו במסעדה באזור המרכז והתחלתי את הראיון. שאלות הכי בנאליות שכתב צעיר (ויפה, כן. יפה) שואל. עוד אנחנו מדברים ונכנס למסעדה חייל שישב לא רחוק אמיתי.

כשהוא הבחין ביו"ר, שקשה מאוד לא להכירו, הוא החל להקניטו. אמר לו שהקבוצה שלו לא שווה הרבה, שאין לה אוהדים ושהיא תרד ליגה. היו"ר חייך והמשיך להתראיין. אני הייתי בטוח שהוא לא רוצה לענות לחייל בגללי בכדי שלא אציין שרב עם חייל באמצע הראיון. אבל מה שקרה בהמשך הפתיע אותי ואת כל יושבי המסעדה.

החייל לא הפסיק. והמשיך לבקר את קבוצתו של היו"ר, שמצידו המשיך לחייך. מלצרית הגיעה היו"ר ביקש ממנה כמה דברים די בשקט.. לי זה נראה הזמנה לקינוח (כמה אני אוהב מתוק, אז שמחתי  להזמנה..פעם הייתי רזה יותר נשבע לכם).

באיזשהו שלב, החייל הפסיק והתעסק בארוחה שלו. כעבור כרבע שעה ניגש לפתע החייל לשולחן שלנו. אני הייתי בטוח שזה הולך להיות רגע נוראי. הייתי בטוח שזה יגמר באלימות. אבל החייל ניגש לאותו יו"ר חיבק אותו, נישק אותו והיו לדמעות בעיניים. היו"ר קם חיבק אותו, ליטף את ראשו ונפרד ממנו כאחרון הידידים.

כל המסעדה הייתה בהלם. כולם לא הבינו. "מה קרה שאלתי?". "כלום ענה לי היו"ר". " מה כלום?" הקשתי. "הרי לפני רגע הקניט אותך ועכשיו בא לחבק אותך שהוא דומע?". "עזוב" ענה לי היו"ר, "בוא נמשיך. כנראה התחרט".

המשכנו את הראיון, אבל אותי ואת יתר הסועדים עניין רק דבר אחד. מה קרה פה. סיימנו את הראיון ונפרדנו. הוא הלך לרכבו ואני כשראיתי שנסע רצתי למסעדה…ניגשתי למלצרית, בניסיון אחרון לדלות פרטים, הרי לחש לה משהו.

"מה הוא אמר לך"? שאלתי אותה. "הבטחתי לא לספר" היא ענתה. אבל מיד הוסיפה "מגיע שכולם ידעו"…"מה? מה?" שאלתי "מה אמר"?…מה שאמרה לי המלצרית אח"כ, המשיך איתי שנים…"הוא שילם את הארוחה של החייל"…ענתה לי..

הפעם הדמעות היו כבר אצלי. הבנתי דבר אחד. בכל מצב בחיים, תמיד אפשר להוציא את הטוב גם מהרע…מאז אני ואותו היו"ר כבר לא כל כך בקשר…אבל כל פעם שאני שומע את שמו באמצעי התקשורת…אני זוכר להיות קודם כל טוב…

 

 

מניח התפילין

לפני יותר מעשור (איך השנים עוברות), הייתי שליח "ידיעות אחרונות", עם אחת הקבוצות בליגה ששיחקה באירופה. נסענו למדינה (לא אגיד את שמה בכדי לא לנחש את שם הקבוצה) והשתכנו גם העיתונאים עם הקבוצה במלון.

בבוקר המשחק, ירדנו לחדר האוכל ולאחר מכן הפתיעו אותנו אנשי חב"ד ששמעו שיש קבוצה מישראל והגיעו בכדי שנניח תפילין, גם כסגולה להצלחה במשחק. כולם נכנסו לאולם, שהפך למעין בית כנסת, להניח תפילין, למעט הזרים, שעלו לחדר לנוח ושחקן ישראלי שאינו יהודי, שנשאר בודד בלובי.

אנשי חב"ד שאלו אותו מדוע הוא לא נכנס והוא ענה להם: אני לא יהודי". לפתע אחרי 2-3 דקות יצא קפטן הקבוצה מבית הכנסת המאולתר במלון. ניגש לשחקן  ואמר לו : "תיכנס יקירי. אתה לא צריך להניח תפילין, זה בסדר, אבל אתה גם לא צריך להיות לבד. אתה חלק מהקבוצה הזו וזה לא פחות חשוב לנו. השחקנים רוצים שתהיה איתם עכשיו. בוא שב איתנו".

כשהשחקנים ראו את אותו שחקן (היום הוא מאמן ולא נגיד את שמו) נכנס גם הוא לבית הכנסת עם כיפה…עיניהם אורו. הם לא הוציאו מילה. אבל לא היה צריך להוציא מילה. לכולם היה ברור, מה שקרה הרגע בחדר יישאר לתמיד.

מיותר לציין שהם ניצחו את המשחק. מאמן הקבוצה אמר בסיום שהוא חושב שהיחד של הקבוצה ניצח את היריבה האירופאית…

אני לא חשבתי. אני הייתי בטוח.

אליהו הנביא

את הסיפור האחרון סיפר שלי דווקא אחד המאמנים שבעבר גם אימן באשדוד. לא אגיד מי, אבל רק אספר שהוא עדיין מאמן.

יום אחד הגעתי לאימון של קבוצתו. הוא ישב כהרגלו לפני והתכונן. היינו ביחסים טובים מאוד מאוד מאוד, אז הוא הרשה לי להיכנס. סיפרתי לו על עניין אישי שלי (רואים גם עיתונאים מספרים) על חבר שרוצה את עזרתי, אבל כשרציתי בעבר את עזרתו הוא סובב לי את הגב.

"תשמע סיפור", אמר לי המאמן, "שהרב אליו אני הולך מידי פעם סיפר לי. סיפור עם מוסר השכל, שלפעמים אתה עוזר ולא יודע שאתה עוזר, אבל לא שוכחים לך את זה…"

וזה הסיפור ששמעתי אז ואני זוכר עד היום

פעם ניגש יהודי עשיר מאוד לרב ואמר לו: "אני כל שנה מכין בפסח כיסא לאליהו הנביא והוא לא בא". "תשמע" ענה לו הרב. "יש משפחה ענייה מאוד באזור. אמא וילדיה שאין להם די הצורך לעשות את הפסח. אליהו הנביא מגיע למקומות כאלה. לך תקנה להם את צרכי הפסח, תעשה אתם ותראה אותו".

העשיר כמובן רץ קנה כל טוב פלוס הגיע בליל הסדר עם המצרכים למשפחה שהודתה לו מקרב ליבה והאם אפילו נישקה את ידיו כשהיא כולה בוכייה. הוא ביקש לעשות איתם את הסדר והם כמובן הסכימו. העשיר חיכה חיכה חיכה וכלום לא קרה. לא אליהו ולא נביא…

העשיר רץ למחרת לרב ושאל: "למה אליהו הנביא לא הגיע. עשיתי כמצוותך"? ענה לו הרב: "לא ייתכן. זה לא יקרה שוב. אולי אחרת והוא הקדים אותך? יודע מה, בשנה הבאה תעשה זאת שוב רק תגיע מוקדם יותר…אין לי ספק הפעם הוא לא יתעלם מהמעשה ויגיע".

המאמן ראה שאני כולי בסיפור והמשיך: העשיר חיכה בקוצר רוח לפסח הבא ושוב קנה מצרכים מכל טוב, אפילו יותר מהפעם הקודמת. רק שהפעם הוא הגיע מוקדם יותר. הרבה יותר. כשהוא התקרב לבית הוא שמע אותם בוכים…הוא התקרב בשקט הביט מהחלון ושמע את הילדים אומרים לאמא שלהם: "אמא מה נאכל בסדר הפסח? הרי אין לנו כלום".

ענתה האימא: "אל דאגה ילדים. זוכרים ששנה שעברה הגיע אליהו הנביא והביא לנו את כל טוב לפסח?…..

"הבנת מר סידי, שאל המאמן". הבנתי…אוי כמה הבנתי…

 

וחכם סידי אומר: "חג שמח..והלוואי בשנה הבאה תחגגו שוב עם האנשים שאתם אוהבים"

 

 

 


תוכנית הבוקר עם שי מלול

האחר הוא אני

יותר ילדים מאובחנים כיום באוטיזם מאשר בסוכרת, בסרטן ובאיידס יחד. כמו שבתוך עשור יש עלייה של 200 אחוזים בעלייה במספר המאובחנים באוטיזם, אז נקרא את הנתונים ונתקדם. נזיז מעט את הראש כי זה אולי קצת כואב לנו ונמשיך. האו"ם קבע כי יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם יצוין ב-2 באפריל בכל שנה, בדיוק בשבוע שחלף. המטרה לקדם את ההסברה בנושא ולהעלות את המודעות בעולם לאוטיזם ולטיפול בו. הבנתי שאת הטור הזה אני אקדיש לעניין הזה, אבל לא אתן לכם עוד נתונים. הפעם בחרתי להביא את העניין מתוך מקום אישי. רק שתראו איך משפחה אחת חיה עם הרבה אהבה עם האוטיזם. שתגעו באדם, בילד ולא בעוד נתון. שזה באמת יגע ולו לרגע גם בנו. שנבין.

למי שלא יודע, לפי הספרות הרפואית המקצועית, אוטיזם הוא הפרעה בתקשורת הבין-אישית הגורמת לקשיים ביצירת קשרים חברתיים המצופים מגיל הילד. ההפרעה באה לידי ביטוי באופנים שונים ועשויה לכלול קשיים בשפה ובדיבור, קשיים בהבנת מצבים חברתיים וקשיים התנהגותיים נוספים. באופן עקרוני מדובר בילד שההורים יתארו אותו כ"ילד מיוחד שחי בעולם משלו". אבל העולם הזה הוא לא רק שלו, הוא של כולם. של המשפחה וגם שלנו, ש"חיים" ליד. כן גם שלנו.

אז בואו ניקח לדוגמא את משפחת ישראלי (כמובן שהשם בדוי, אבל ישראלי זה יכול להיות כל אחד), זוג הורים צעירים עם ילדה (נקרא לה נועה). הם חיים באשדוד, אתם רואים אותם אולי בכל יום. סדר היום שלהם הוא סביב הילדה. נכון, הם עובדים וחיים את חייהם, אבל כל הזמן חושבים על הילדה. פיזית ונפשית.

קמים ב-6:30, האמא מלבישה את נועה, כי נועה צריכה עזרה. גם בדברים שנראים רגילים והורים וילדים אחרים לא מייחסים לזה חשיבות. לאחר מכן נועה אוכלת ארוחת בוקר, שבה שוב ההורים דואגים שהיא תאכל.

בשעה 07.20 נועה נלקחת בהסעה לגן, שם היא עוברת את היום עם סייעת אישית, אבל ההורים נמצאים בתמונה כל הזמן. בודקים שהכל בסדר. כל הזמן עם היד על הדופק. הם לא יכולים לשלוח את נועה לגן וזהו, לאסוף אותה בסוף היום. לאחר העבודה לוקחים את נועה לטיפולים של כשעה. כל יום בשבוע יש טיפולים, טיפולים שיעזרו להשתלב. אח"כ שוב ארוחה, שוב עזרה.

לקראת הערב נועה מקבלת את מנת המלטונין (הורמון המעודד שינה שמסייע לילדים עם אוטיזם לישון שינה סדירה בלילה)… ונרדמת. וכך מסתיים לו יום בשגרה של נועה עם אבא ואמא וחוזר חלילה.

אגב בין הפעולות, היומיומיות יש פעולות שגרתיות אחרות, שכל ילד עושה לבדו. כאן ההורים הם אלה שכל הזמן דואגים שזה יקרה. אי אפשר להשאיר את נועה לבדה, כמו ילדה אחרת בת גילה. צריך להיות איתה.

בכל מאמר שתקראו תמצאו כי הורות היא משימה קשה, הדרישות היומיומיות של הילדים, הוויתור על הצרכים האישיים, החרדות הקיומיות והנתינה האינסופית, כל אלו דורשים משאבים נפשיים רבים. כשאחד הילדים הוא אוטיסט, ההורות הופכת לאתגר גדול פי כמה.
לא, אל תתבלבלו, משפחת ישראלי לא מרגישה "משפחה מסכנה". ההיפך, האבא אומר כי מבחינתו הוא זכה לילדה "המיוחדת" שלו. הוא לא רוצה שתחשבו שחס וחלילה מבחינתו הוא סובל כאן כי הבת שלו "מיוחדת", ממש לא. כל התקדמות של נועה עבורם היא כיבוש "אוורסט" קטן. זה מחזק. זה מוסיף. כל שינוי ולו הפעוט ביותר, גורם להם לאושר אינסופי. ממש כך. דברים שאנחנו כהורים לא שמים אליהם בכלל לב אצל הילדים שלנו.

אבל בפנים עמוק יש את המחשבה על העתיד. מה יהיה עם הילדה כשתגדל. נכון, כל אחד חושב על מה יהיה עם ילדיו כשיגדלו, אבל זה לגמרי אחרת. המחשבה היא מה יהיה עליהם, כשההורים לא יהיו לידם תמיד. מה יהיה כשיתבגרו. עד כמה יהיו עצמאים ואיך ינהלו את חיים הבוגרים.

זה נחסך מחלק גדול באוכלוסיה, אשר לא צריכה להתעסק בזה ביום יום ובוודאי לא בעתיד. אבל תתפנו ולו לרגע, להבין את מה שעובר על הילד וההורים. להיות ולו לרגע, אפילו במחשבה, האחר. זה יעשה אותנו אנשים טובים יותר. כן, כן ולו לרגע. לחלוק לרגע את ההרגשה של ההורים עם הילד/ה "המיוחד/מיוחדים שלהם".

זה לא יעזור תגידו. אז אתם טועים. ברגע שנבין מה עובר על האחר, נהיה חברה טובה יותר. כי יקיריי, כשהאחר אינו אחר, כשהאחר הוא אני, אז האני של החברה הופך להיות "גדול" יותר "רחב יותר" והוא כולל את כולם.

בחברה כזו טוב לכולם. בחברה כזו אני ונועה רוצים לחיות בה…


תוכנית הבוקר עם שי מלול

להוריד את ראש הנחש

ונתחיל בהודעה משמחת לקראת חג הפסח הקרב עלינו לטובה. "על פי דיווח רשמי של החמאס, מאזן פוקהא, ששוחרר בעסקת שליט המפקד הבכיר האחראי להפעלת חוליות טרור בגדה המערבית, ומי שישב בעבר בכלא הישראלי, חוסל ברצועת עזה לאחר שנורה מטווח קצר על ידי אלמונים. בחמאס כבר מאשימים סוכנים ישראלים בחיסול". שי לחג או במילים אחרות, תענוג.

כן תענוג. בעיניי זו הדרך. זה בדיוק העניין. את הנחש מחסלים מהראש, לא מיתר הגוף. מי שמתכנן פיגועים נגד ישראלים ובעיקר יהודים (למרות שגם לא ישראלים נפגעים בדרך), יש לו רק כתובת אחת, העולם הבא. שם הם לא יכולים להזיק (לפחות לפי מה שאנחנו יודעים)…
אבל יש מעבר לשביעות הרצון לראות אדם כמו פוקהא מסתלק מאיתנו, יתר האנשים הנורמאליים, האנשים שבוחרים בחיים, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינאים. בעיניי זו הדרך הטובה ביותר והנכונה ביותר להילחם בטרור החמאס ושכמותו. לאנשים אלה אין ערך לחיי אדם. הם לא מקדשים את החיים אלא את המוות. הם שולחים אנשים להיות "שהידים" כשהם ממשיכים לחיות. אחזור בי. הם מקדשים את החיים… אבל רק שלהם.

כן, כן, הם שולחים אנשים להרוג חפים מפשע ובעצמם מסתתרים בכדי לא להיפגע. מבחינתם צה"ל יכול להפציץ בתגובה כל יום וכל היום את עזה ואזרחיה. ההיפך, הם מעדיפים שזה יקרה, במיוחד אם בטעות ייפגע בית חולים או בית ספר, הם "יחגגו" על זה ויטענו שאנחנו רוצחים בני רוצחים. להם לא חשוב מבני עמנו. בני עמם עבורם הם יעד, לא המטרה העיקרית. הם רואים עצמם כגוף שנועד לפגוע בישראל, לא לדאוג לעזה. נקודה. סימן קריאה! תראו את מצבה של עזה ותבינו. הכסף הולך או ל"שמן" את המושחתים שבהם (וחמאס עלה בגלל שחיתות הפת"ח והפך למושחת בעצמו) או לפיגועים ומנהרות. לא לפיתוח עזה. כסף אירופי הופך לטילים נגד ישראל לא להשכלה וקדמה. מישהו צריך להגיד את זה בקול רם. אני מתנדב.

אותו בן מוות פוקהא, שלצערי שוחרר בעסקת שליט (עסקה שרוב המשוחררים בה חזרו לפגע), רצה מאוד לחיות. הוא לא רצה שיפגעו בו. הוא תכנן פיגועים בחיילי צה"ל וכנראה גם בחג הפסח הזה רצה לעשות נזק אם אפשר. הוא שוחרר בעסקת שליט, בה שוחררו 1027 אנשים תמורת אדם אחד, גלעד שליט. ישראל שמקדשת חיים ולו של אחד, שחררה אותו ועוד מרצחים כמוהו הביתה, עבור חייל אחד. עבורנו לשמור על האזרחים והחיילים זהו ערך עליון. אצל אויבנו אין ערך כזה, הוא לא קיים.

ישראל לא צריכה להפציץ את עזה. אני לא מאלה שצועקים להפציץ את עזה, לשטח אותה, לכבוש אותה ולחסל את כולם. ממש ממש לא. יש שם ילדים, נשים ואחרים חפים מפשע. נכון, יש שנאה גדולה אלינו, אבל זו לא הדרך. הדרך הזו משרתת את אנשי החמאס, כמו פוקהא. הוא מבין שזה עבורו מצב שהוא יכול רק להרוויח ממנו.

תשאלו למה? הנה שאלתם. פשוט מאוד. מצד אחד הוא יכול להראות שישראל היא "הרעה" שפוגעת באזרחים, ומצד שני הוא גורם לעוד תסיסה בקרב אנשי עזה שרואים מטוס שהוריד שכונה או טיל שפגע באזור מגורים. הכעס על מצבם הכלכלי הגרוע, הופך במקום להיות מכוון לאנשי החמאס שאשמים בו, לכעס נגד ישראל. אין פה שום דבר טוב עבורנו בזה.

לא יקיריי, השיטה צריכה להיות חיסול ממוקדים. ישר לראש הנחש. להוריד את האנשים ששולחים את המבצעים, את המתכננים. לא לפגוע בכל האוכלוסייה ללא הבדל. אין פה שום דבר טוב לישראל. רק להפסיד גם בדעת הקהל העולמית וגם להמשיך להיות שנואה. השיטה היא למגר את הטרור על ידי הורדת המתכננים. זאת שיטה יעילה, אין בה גינויים עולמיים והכי חשוב, היא משיגה את מקסימום האפקט.

למה מקסימום? כי בני המוות האלה, הם פחדנים בני פחדנים. הם מפחדים על חייהם ורק ככה הם פתאום יחשבו שאולי כדאי להם לחשוב פעמיים לפני שיוציאו פיגוע אל הדרך. הם כאמור יישלחו את המתאבדים והמפגעים עם סיפור 72 בתולות, או בתולים, או לא יודע מה, הם יודעים שהם עושים שטיפת מוח לצעירים במצוקה וזה עובד להם. אבל ברגע שידעו שזה הראש והגוף שלהם שהולכים לפגוש את האלוהים, או נכון יותר את השטן, הם יחשבו אחרת. יזהרו. זאת השיטה. החל בה אריאל שרון ז"ל וצריך להמשיך איתה, ולכן כל הכבוד למי שעשה זאת ומי שאחראי לזה. צה"ל בתפארתו בעיניי.

בהודעת חמאס שיצאה לאחר החיסול נכתב: "אנחנו נשבור את המשוואה שהאויב רוצה להציב נגד גיבורי ההתנגדות בעזה, ונגרום לאויב להתחרט על היום שבו חשב להתחיל להשתמש במשוואה הזו. האויב ישלם את מחיר הפשע הזה ויהיה זה גמול בהתאם לגודל החיסול של השהיד. מי שמשחק באש יישרף ממנה".. הבנתם? המשוואה הזו לא מוצאת חן בעיניהם. הם רוצים משוואה אחרת שבה ייפגעו אזרחים בעזה ולא ראשי החמאס. זו המשוואה המקובלת עליהם. אז הגיע הזמן שנשנה אותה, שידעו ראשי החמאס, שהראש שלהם בסכנה. אולי אז יתחילו לחשוב איתו…


תוכנית הבוקר עם שי מלול

רק בישראל ממשלה מתפרקת בגלל טלוויזיה…

עם יד הלב, תגידו לי מי מכם מבין בוויכוח סביב סגירת "רשות השידור" ופתיחת התאגיד החדש "כאן"? באמת, מי? ברור שאף אחד וברור שזה גם לא עניין או מעניין אף אחד, עד שפתאום גילתם, שהממשלה הולכת להתפרק בגלל זה.

בואו נעשה כהרגלנו סדר ואחר כך כמה תובנות חשובות. לאחר כמה עשרות שנים בהן ניסו לעשות רפורמה ברשות השידור, או במילים אחרות בערוץ 11 (בעבר 1), הצליחו להגיע למתווה (של השר גלעד ארדן), לפיו יוקם תאגיד חדש שייקרא "כאן", תאגיד של שידורי טלוויזיה ורדיו חדשים. על פי המתווה התקנים ברשות השידור יצומצמו ועובדיה בחלקם יעברו לתאגיד ובחלקם יפרשו. חוקק אפילו חוק בעניין. הוקצו לזה כמה מאות מילונים על חשבוננו (שילכו לפח, אם התאגיד לא ייפתח) והכל יצא לדרך. התאגיד כבר החל "בשידורי ניסיון", הוחתמו ומוחתמים אנשים ובאופן רשמי ולאחר מספר דחיות, התאריך הוא 30.4.2017. אוטוטו.

אבל פתאום החלה מהומה רבתי. אותה ממשלה שתמכה ברפורמה ובהקמת התאגיד החלה להתנגד לפתיחתו. פתאום אנחנו רואים את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, מתנגחים אם זה ייצא לפועל וכל אחד עומד עלה רגליים האחוריות שלו, כאילו מדובר בעניין של חיים ומוות. נתניהו לא מעוניין שהתאגיד יפעל וכחלון כן. זה כבר הפך להיות עניין אישי. כחלון אמר שילך עם זה עד פירוק הממשלה ונתניהו ענה מיד אחריו, שאם צריך זה יקרה ונלך לבחירות. משוגעים? כן ולא.

כן ולא, כי מי מפרק ממשלה בגלל ערוץ טלוויזיה ועוד ערוץ שכרגע כמעט איש לא צופה בו (למרות שלדעתי יש לו מהדורת חדשות בשישי הטובה ביותר). אבל מנגד, הוויכוח העמוק יותר הוא מי ישלוט בשידורים, בכח התקשורתי. כחלון מבין שנתניהו אולי רוצה לבטל את התאגיד, כי הוא לא מרוצה ממי שהולך לנהל אותו. כחלון לא רוצה לתת כח רב מידי לנתניהו ועוד בערוץ טלוויזיה. נתניהו מצידו בהחלט רוצה את הכח הזה, וכרגע הוא גם זוכה לתמיכת עובדי "רשות השידור", שכמובן לא רוצים בסגירתם. נתניהו נתפס עם הגישה הקפיטליסטית של הפרטה (להפוך מוסדות ציבוריים לפרטיים), "מגן העובדים", אבל בעצם הוא דואג לעצמו ולערוץ שיהיה בשליטתו. איך אמרה מירי רגב: "מה שווה תאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"? משפט שאומר הכל.

בשורה התחתונה, הכל מבולבל ומבלבל. בסוף אולי, אולי ימצאו איזו נוסחה שתגשר. לדוגמא, התאגיד ייפתח אבל מנהליו ייקבעו על ידי גורמים אחרים, נניח המקורבים לראש הממשלה… סרט טורקי… בעצם אם נרצה נוסטלגיה, "סרט ערבי" בערוץ 1 הישן… שלא רוצה להתחדש.

אבל יש זווית נוספת לזה, שהיא לא רק פוליטית. מה עם העובדים? אלה של התאגיד ואלה של הרשות. לגבי עובדי התאגיד, הרי שהם חתמו על חוזים, עזבו מקומות עבודה ואם הוא לא ייפתח, הרי שיישארו ללא עבודה. מצד שני, עובדי הרשות שעובדים שנים רבות, מה יהיה גורלם? ייזרקו אותם לרחוב? גם בעיה.

אבל ויש אבל. עובדי "רשות השידור" צריכים לבוא גם לעצמם בתלונות. במשך עשרות שנים הם לא התייעלו. השכר שם מגיע למעל 50 ו-60 אלף שקלים ובמקרים מסוימים אף יותר לחלק מבעלי התפקידים. זה שכר מטורף. הם צריכים היו להבין שהתייעלות תבוא במוקדם או במאוחר, והיא הגיעה.

עוד דבר שחשוב להגיד. עיתונאי "רשות השידור" במשך שנים התעלמו ממה שקורה לעיתונאים אחרים. הם שתקו שרצו לסגור את ערוץ 10, ובוודאי שתקו ולא שבתו כשעיתונאים מהעיתונות הכתובה פוטרו כמו "לחמניות" מכל כלי תקשורת, בגלל עוד כמה שקלים למו"ל. עכשיו זה הגיע אליהם והם מוחים ובצדק בשידור ומחוצה לו. חבל, אבל אולי אם היו מצטרפים לפני עשור ליתר חבריהם שפוטרו מכלי תקשורת שונים, זה לא היה קורה להם.

את הציבור הרחב הסיפור הזה מעניין כמו השלג דאשתקד או כמו קוץ ב… נו, אתם יודעים במקום לא נעים. הציבור שמח שהוא לא משלם אגרת "רשות השידור" (גם חלק מהרפורמה של ארדן). הציבור גם לא יודע שתקציב הרשות מגיע למיליארד שקלים!! כש-80 אחוזים מזה מיועדים לשכר. אבל הציבור לא מטומטם, הוא לא אוהב את העובדה שדווקא מכל הסיבות והקשיים שיש בישראל, החל מביטחונית, דרך כלכלית ועד קבלת שירותים בסיסיים מהמדינה, הממשלה מתפזרת בגלל עניין כה פעוט. טלוויזה.

הייתי מעריך מאוד את כחלון אם היה מתפטר בגלל בעיית הדיור. כחלון וזה לזכותו, רוצה לפתור את בעיית הדיור בישראל, שבה לחלק לא קטן מהציבור אין יכולת לקנות דירה. אבל למרות הקשיים הרבים, לא שמעתי אותו מאיים לקום ולהתפטר. אותו הדבר נתניהו. לא שמעתי אותו אומר משהו בסגנון: "לאחר שנים רבות בתפקיד, אני לא מצליח לתת לדור הצעיר עתיד פה ויוקר המחייה והדיור הם בלתי אפשריים, אני רוצה להקים ממשלה לצורך העניין ולכן אני מפזר את הממשלה". בחלומות הלילה הוא יגיד את זה. עצוב לדעת שהממשלה תתפזר, אולי, רק בגלל מי ישלוט או מי לא ישלוט בערוץ טלוויזיה זניח..

כאן אנחנו נכנסים לתמונה. אולי נשלח אותם בבחירות הבאות למקום שהם ראויים ונגיד להם, שמעכשיו טלוויזיה.. הם יכולים לראות בבית.

 

 


תוכנית הבוקר עם שי מלול

זהירות משיגעון הגדלות של הקיסר ארדואן

שימו לב טוב טוב לאיש באנקרה, "שיגעון הגדלות" שלו מתחיל להדאיג, בדרך כלל שמנהיגים מתחילים לסבול מזה, זה נגמר באסון, לא רק למדינה שלהם, אלא לעולם כולו, בעיקר לעולם המערבי, או במילים אחרות במקרה דנן,  אירופה.

רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, מעוניין לערוך משאל עם שבו הוא מבקש לעבור לשיטת ממשל נשיאותית, שתרחיב באופן ניכר את סמכויותיו ותאפשר לו לשלוט עד שנת 2029!! במילים אחרות, הוא יהפוך את טורקיה לדיקטטורה.

ארדואן הבין ש-3 מיליון טורקים שחיים באירופה והם בעלי זכות הצבעה, תומכים בו בעיקר, והוא מעוניין היה לערוך על אדמת אירופה עצרות בחירות בעד המשאל. אירופה כמובן התנגדה, כי זו חדירה לריבונותה, ומכאן החלה תקרית דיפלומטית, כשארדואן מכנה את אירופה, או נכון יותר מדינות שהתנגדו כמו הולנד וגרמניה, בכל מילה שעולה לו בראש, החל מ"רפובליקת בננות", וכלה "בפשיסטים" ואפילו "נאצים" להולנדים, שלא הרשו ל"שרת המשפחה" של טורקיה להיכנס להולנד במיוחד לצורך העניין.

אי אפשר לזלזל במה שקורה בטורקיה עם ארדואן ששולט כבר 14 שנה במדינה הזו, בתפקידים שונים, כראש ממשלה וכנשיא כשכל פעם הוא מוסיף לעצמו סמכויות. טורקיה מדינה עם 75 מיליון תושבים, היא מדינה חזקה מאוד באזור, כולל ביטחונית, היא לשון מאזניים בין קיצוניות איסלאמית, לניסיונות פשרה אירופאיות. המיקום שלה, אסיה-אירופה, מאפשר לה להיות פקטור בשתי היבשות. מדינה כזו בידיים של האיש הלא נכון ועוד לתקופה כה ארוכה, עם סמכויות בלתי מוגבלות כמעט, היא סכנה לאזור כולו ובעיקר לאירופה.

ב-15 ביולי ערך ארדואן "הפיכה" מבוימת שבסופה הוא חזר לשלטון ועצר את כל מתנגדיו. פשוט הפך את טורקיה לבית כלא לכל מי שמעז להגיד מילה נגדו. לא רק לאלה עם ביקורת על צורת שלטונו האגרסיבית, אלא גם למי שהיה אופוזיציה חוקית בפרלמנט הטורקי, "האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה", מפחיד. אנשים כאלה בהיסטוריה אנחנו יודעים מה עשו לעולם כולו, לא רק היטלר (המצחיק שארדואן מכנה את ההולנדים "נאצים"), גם סטאלין, מוסוליני ("הפשיסט", עוד כינוי שארדואן הדביק לאירופה ומתאים לו). מפחיד.

ארדואן עם מפלגת "הצדק והפיתוח" שלו, עלולים להפוך את טורקיה המודרנית למדינה איסלאמיסטית. המפלגה של ארדואן היא בבסיסה מפלגה איסלאמית שמרנית ורוצה לראות את טורקיה מתקרבת יותר לדת, דבר שבטורקיה מאוד חוששים ממנו. מעניין יהיה לראות איך העם בטורקיה, שהתרגל לקדמה, יגיב. ארדואן יודע זאת ולכן הוא יוצא נגד אירופה.

מה הקשר תגידו? בבקשה. הרי 3 מיליון טורקים שחיים באירופה, לא יעלו ולא יורידו למשאל בטורקיה שבה 75 מיליון תושבים (מה גם שהם בדרך כלל לא מצביעים). אבל ארדואן מבין, שאם יראה שאירופה נגד טורקיה, אז זה ילכד את הטורקים סביבו. זה בינתיים מצליח לו. זה מסוכן מאוד לאירופה, לעולם. אסור להקל בזה ראש.

מה שעובר על אירופה, כבר כתבתי כאן, היא מביאה על עצמה. אותה אירופה שבכל דבר קטן שישראל עשתה, מיד יצאה ועדיין יוצאת נגדה, מעלימה עין מדברים שמתרחשים אצלה מתחת לאף. כמו הטרור וכדומה. אירופה נתנה לארדואן לצבור כח, היא עמדה לצידו בעת משט הטרור של "המרמרה" הטורקי לחופי עזה (שיצא באישורו וברכתו), וגם לחצה על ישראל להתנצל ולשלם פיצויים אח"כ. ארדואן הבין את החולשה ועכשיו זו אירופה שתשלם את המחיר. הייתי רוצה להגיד טוב שכך, אבל אסור לאנשים קיצוניים כמו ארדואן לצבור כח. לכן ישראל צריכה בשקט ובחכמה לקוות שאירופה תצא עם היד על העליונה נגד טורקיה.

אירופה יכולה לעשות זאת. מספיק אם תפגע בסנקציות כלכליות בטורקיה. לא תרכוש ממנה חקלאות או טקסטיל ואז ארדואן יבין מהר מאוד את המסר. בינתיים אירופה מתרפסת ומזכירה מאוד את אירופה של ספטמבר 38 ש"נתנה" להיטלר את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה, בכדי למנוע מלחמה. שנה אח"כ פתח היטלר שהבין את חולשת אירופה, במלחמת העולם השנייה. אירופה לא למדה מהיסטוריה. התרפסות בפני ארדואן עלולה להצית מלחמה בעוד כמה שנים. אולי חלק יגידו שהדברים כאן קיצוניים, אבל גם עם היטלר לא ציפו שזה יגיע למימדים שזה הגיע.

אגב, עוד קו משותף לשניים הוא שגם היטלר פנה למשאל עם לבני עמו שיאפשר לו לאחד שני תפקידים קאנצלר (ראש ממשלה) ונשיא (לאחר מות הנשיא הינדנבורג) לתפקיד אחד, המנהיג ("הפיהרר") והעם הגרמני הסכים ברוב קולות. מה קרה אח"כ כולנו, בעיקר העם יהודי, אבל גם אירופה לא שוכחים.

ישראל צריכה עכשיו להסתכל מהצד ולא להגיב. כל תגובה שלנו תשרת את ארדואן, שיראה לעם שלו שהנה גם היהודים נגדו וכי הכי טוב להם לתמוך בו מול "כל העולם". אבל ישראל צריכה מאחורי הקלעים להתכונן ליום של אחרי. ארדואן הוא לא יריב כמו אירן כרגע, אבל הדגש הוא על כרגע. הוא יכול בעתיד להיות מסוכן יותר והכי חשוב… קרוב יותר פיזית אלינו. יש היום חבר גדול בחדר הסגלגל בבית הלבן, קוראים לו טראמפ. הוא מבין יותר מכל אירופה בסכנה האורבת מגופים אסלאמיים קיצוניים. שווה וחשוב להתייעץ איתו ולקבוע מדיניות אחידה, מול ארדואן. שלא נישאר פתאום רק אנחנו פה מול אירן "המטורפת" והשכן "המשוגע" מטורקיה.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

אביגדור, קרעת אותי מצחוק!

קרעת אותי מצחוק, פשוט קרעת אותי מצחוק אביגדור. קשה לי להחזיק את הבטן ליברמן. די, די, תן לי רגע לקחת אוויר. תשמע טוב אביגדור ליברמן, אתה הרמטכ"ל והפצ"ר (פרקליט צבאי ראשי), אנשים מצחיקים. באמת מצחיקים. עד זוב דם… כן ואם לא הבנתם זה לא היה ברצינות, זה היה בציניות מהולה בכאב. על מה אני מדבר? בבקשה. מתוך "ויינט" השבוע: שר הביטחון התייחס גם לתקרית שאירעה ביום שישי בפאתי הכפר נבי סלאח שבדרום השומרון, כשפלסטינים רגמו באבנים ג'יפ של משמר הגבול. "ביומיים האחרונים נחשפנו לתמונות שלא הייתי רוצה לראות", אמר. "ג'יפ מג"ב מותקף על ידי עשרות רעולי פנים ואתה לא יודע אם הם מסתערים עם בקבוק תבערה אבנים או רימון. הכוח לא פעל כמו שצריך. נוהל פתיחה באש הוא ברור מאוד, והייתי מצפה שהכוחות יפעלו לפיו. אני אומר את זה גם על דעתו של הרמטכ"ל. שוחחתי איתו על זה. קודם כל יורים באוויר ואז ברגליים. זה שכל אותם רעולי פנים יצאו בלי פגע מהתקרית הזאת זה פשוט לא בסדר. אסור שנראה תמונות כאלה שוב. אני מקווה שזה מסר ברור גם למפקדים וגם לחיילים בשטח".

אתה אומר שזה לא בסדר שרעולי הפנים יצאו ללא פגע? תגיד אתה אמתי? שוחחת עם הרמטכ"ל ומה הוא ענה? נכון שגם הוא נקרע מצחוק? אולי תגידי לפצ"ר מה דעתו? נראה לכם שחיילים יירו לכיוון מחבל מעכשיו? לא, באמת? פעם כשהייתי בסדיר בגבעתי ואח"כ במילואים בתותחנים, היה לנו פנקס קטן של נוהל פתיחה באש והתנהלות בשטחים. עכשיו לכל חייל יש את התמונה של אלאור עזריה בכיס.

אתה אביגדור, הרמטכ"ל, הפרקליט הצבאי הראשי וגם שר הביטחון לשעבר, משה יעלון, אתם אשמים בתקרית או נכון יותר בחוסר התגובה. רק אתם. כל חייל או נכון יותר כל אמא של חייל ביקשה בעבר שישמור על עצמו… היום היא מבקשת שישמור על חייו של המחבל… כי היא חוששת שבנה יהיה אלאור עזריה השני. אתם חתיכת חוצפנים אחד אחד.

אומנם אתה אביגדור באופן אישי לא סימנת את עזריה כשעיר לעזאזל עוד לפני שנפתח משפטו, כמו שר הביטחון לשעבר משה יעלון (עוד שר כזה ואבדנו) או הרמטכ"ל שהודיע שאלאור לא בננו ואסור שנעטוף אותו באהבה כי הוא חייל, או הפרקליט הצבאי הראשי, שגייס למילואים את עורך הדין נדב וייסמן מהבכירים שיש, בכדי שירשיע בכל מחיר את עזריה. אבל ממך ציפינו אחרת. אתה אמרת "שלוחם לא יכול לצאת לקרב עם עורך דין". אתה . אז איך אתה כשר ביטחון נותן לזה לקרות. איך? וזה כבר לא אלאור רק לנגד ענינו, זה כל בן ובת שלנו שמתגייסים או בצבא, כמו בתי הקצינה. אנחנו חוששים להם. בעבר מהמחבלים עכשיו גם מהתגובה של ראשי צה"ל. עצוב.

נראה היה כי צמרת צה"ל שמסתבר כי היא מנותקת, לא לקחה בחשבון את התוצאות בשטח. טוב היא מנותקת. אלאור עזריה, משפטו ומה שעברה משפחתו, הפכו לתמרור אזהרה לכל לוחם ומשפחתו. אתם רדפתם את עזריה כאילו מדובר באחרון הפושעים. מה שקורה עכשיו. שחיילים חוששים זו אחריותכם.

בכלל, הפרקליט הצבאי הראשי, מה בער לך? התבלבלת בין המחבל לחייל? אני באמת לא מבין. מה הלהט הזה להרשיעו. עד הכרעת הדין עוד שחשבתי שאתה עושה אולי את עבודתך, אולי, אבל אח"כ כשהבנתי שזה בכלל הפך אצלך לאישי. הזדעזעתי לשמוע שהודעת לפרקליטיו של עזריה, חייל צה"ל לא להתבלבל, חייל שלנו, שאם פרקליטו יערערו אז אתם תערערו על קלות העונש, של שנה וחצי (כאילו שנה וחצי לחייל צה"ל על פגיעה מחבל בן מוות, זה מעט זמן). מה אתה מנסה להפחיד מישהו? את פרקליטיו הברחת. אבל עכשיו תתמודד מול עו"ד שפטל. ממה שהבנתי הוא לא מפחד, בטח לא מאיומיך.

גם אתה ליברמן. אתה אכזבת הימין. לא ציפינו שבאמת תכבוש את עזה, כפי שהבטחת שתהיה רמטכ"ל. אבל גם לא ציפינו שתגיד למשפחה של עזריה לא לערער. מי אתה בכלל? זו זכותו הבסיסית של כל אדם, בוודאי חייל, בוודאי שירה במי שקם להורגו, לערער. הרי בשם הדמוקרטיה הוא נשפט. אז בשם הדמוקרטיה תנו לו לערער. ושבו בשקט רבותיי, הרמטכ"ל והפצ"ר וגם אתה יעלון. קשקשתם מספיק לפני במהלך ואחרי המשפט.

ועוד דבר אחד מה שראינו עם הג'יפ שלא חיילי מג"ב של הגיבו, זו רק ההתחלה. אף אחד לא ירצה להגיב ולהסתבך עם יועצים משפטיים וצבא שרוצה להרשיעו. זה רק התחיל. עוד נראה הרבה תמונות כאלה. אגב אם ייפגע בשל כך חייל, אז תסתכלו במראה ותחשבו מה עשיתם. ברור אגב שאם זה היה אחד מילדיו של כל מי שמעורב בהרשעת אלאור, הוא כלל לא היה מגיע למשפט כי הייתם בקומבינה שלכם בכלל לא מבאים אותו לדין. אבל זה סיפור אחר.

כשהייתי בצבא באמת ובתמים האמנתי בסיסמא: "תדע כל אם עבריה שגורל בניה נתון בידי מפקדים הראויים לכך…". היום אני כבר לא מאמין בזה… ובטוח ש: "תדע כל אם עבריה שגורל בניה נתון בידי עורכי הדין של הפרקליטות הצבאית". אביגדור, רוצה תגובה ראויה של חיילנו למחבלים מעתה והלאה… שחרר את הילד.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

הקלות הבלתי נסבלת

השאלה שתמיד עולה היא איך ההורים שלנו חיו? איך הם נשארו כל כך הרבה שנים. חתונת כסף, חתונת זהב וחתונת אני לא יודע מה? אצלנו כיום הדבר היחיד שבאמת יש בחתונה, זה כסף , שמשלמים או כשמתחתנים או בעיקר כשמתגרשים, אם אתה האב.
אני לא מתכוון עכשיו לכתוב מי אשם ומי לא. אבל דבר אחד בטוח, הקלות הבלתי נסבלת של הגירושין. יש מקרים שאין ברירה בגלל משהו שהוא באמת גדול, משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום, אבל תתפלאו רבים המקרים שבהם על כלום ושום דבר אנשים מתגרשים. לא צריך להיכנס לסטטיסטיקה לדעתי זה יותר מידי משהו כמו 1 מתוך 4 ואולי יותר.

אחת הבעיות המרכזיות היא העובדה שמרוב אופציות אין אופציות. כולם נמצאים בכל מקום, כולם זמינים, כולם רואים את כולם, בנייד, בפייסבוק, בוואטסאפ, באינסטגרם, בטוויטר ובשד יודע מה. הקלות הזו לדבר עם אחרים ואחרות היא בלתי נסבלת. המדיה החברתית הפכה להיות גם "אתר הכרויות" וכל אחד חושב שלאחרים יש מה להציע יותר.

אגב יקיריי, עצה קטנה, מבעל ניסיון (חכם לא?), כולם אותו הדבר. גם מי שמבטיח גן של שושנים, מהר מאוד מגלים שיש בהן הרבה מאוד קוצים. בדיוק כמו אחרים שאולי חייתם איתם כבעל וכאישה. בסופו של דבר כולם אותו דבר. מצטער שאני קצת עושה הכללה, אבל זה המצב.
הלאה, סיבה נוספת שאנשים עוזבים זה ש"נגמרה להם האהבה". הלו, תתעוררו, אתם חיים בסרט הוליוודי? מה חשבתם שתמיד האהבה שם לנצח? מה חשבתם, שגם בן הזוג שלכם מאוהב בכם עד כלות הנשמה? תכבדו. אל תאהבו, תתאהבו באישיות של האדם שאתם חולקים איתו את החיים זו האהבה האמיתית. שמעתי כבר מי שאומר, הוא לא יפה, היא לא יפה.. בסדר.. ואתם במראה נשארתם בני 20…

עוד דבר שהרס את הנישואין, הוא שיש הרגשה שאפשר לעמוד עצמאית בלי בן הזוג. במיוחד, ותסלחו לי הנשים מדובר בכן. נשים בישראל יצאו לעבודה (וזה בסדר גמור) החלו לסגל סממנים גבריים אותן הפנימו במקומות עבודה. את הסממנים הללו הן הביאו לבית. זה אולי נשמע שוביניסטי, אבל זה נכון. העניין הוא לא להביא את זה לבית. הבית הוא מחוץ לתחום בענייני אגו וכבוד. הדדים. ברגע שזה נכנס, על כלום עוזבים.

חלק גדול מהאנשים אומרים, מה אשאר בגלל הילדים בכדי לסבול? לא. אם אתם סובלים מאוד לכו. אבל לפעמים אתם לא מבינים שהסבל שצפוי לכם אח"כ, הוא לא פחות גדול. וכן, בגלל הילדים כדאי להישאר. לא יהיה אדם אחד, או אישה אחת (תאמינו לי, הייתי שם), אשר יאהבו את הילדים שלכם כמותכם. אתם פתאום תראו איך אנשים אחרים מגדלים את הילדים שלכם. הלב שלכם יקרע לצמיתות. נכון, לכל תרופה מתרגלים, אבל עדיין.

הרבה אנשים אומרים, תן לי את השקט שלי, את הפינה שלי. אני זקוק לשקט הזה. הרבה פעמים מגלים כי השקט הזה, הפינה הזו, הופכת להיות "שקטה" מייד, במיוחד אם אתה גבר. הרבה פעמים אתה מוצא את עצמך אומר שאפשר היה אחרת, שהדירה הקטנה הזו, היא פתאום לא המקום שרצית לחיות את חייך. כי ברוב הזמן אתה לבדך.

אגב גורם נוסף הוא העצות של האחרים. מה אכפת לאחרים לתת לכם עצה על חשבונכם? "קום תעזוב", "קומי תעזבי"… הרי כשזה יגיע אליהם, הם ינהגו בדיוק, אבל בדיוק הפוך ממה שייעצו לכם. אל תתייעצו עם אף אחד אחר, תתייעצו עם עצמכם. אולי העצה הכי טובה תבוא מכם? אולי.

אני יודע שיהיו רבים שיחלקו עליי. זה בסדר. אני יודע שיש כאלה שעברו נישואין קשים ועכשיו חיים עם בן בת זוג אחרים והם שמחים. אבל אני מדבר על אלה, שבקלות רבה מדי זרקו את הכל, עבור משהו רגעי, או משהו שחשבו שהוא זה שיביא להם את השלווה בחיים. אכן, לפעמים עדיך להיות לבד מאשר להיות נשוי ולסבול. אבל אתם לא לבד, יש ילדים, יש לקחת אותם בחשבון ומעבר לזה, אם זה לא מקולקל למה לתקן? אין זוג בעולם הזה…ומצידי תבדקו בכל פלנטה שקיימת, שלא עובר משבר בזוגיות… השאלה הקלה היא איך מתגרשים..הקשה…איך נשארים?

וכן, תגידו, אז מה אתה בוכה? למה עשית את זה ועוד פעמיים? בדיוק על זה אני מדבר, בדיוק על זה. ההרהורים האם היה זה נכון, איפה טעיתי? מה חלקי? מה לא. אנשים אומרים חכמה, אני אומר ניסיון. הניסיון היא החכמה. לפעמים אפשר להשתמש בניסיון של אחר.
תשתמשו


תוכנית הבוקר עם שי מלול

לא יעזור לכם

כל פעם שאני פותח טלוויזיה או רדיו ורואה או שומע חדשות בזמן האחרון, אני מרגיש כאילו אלה הם ימי אבל חס ושלום. אתה רואה ושומע פאנלים של "מומחים" לענייני פרשנויות שמבכים את מר גורלם. גורלנו. "פרשנים" טוענים שגרוע מזה לא יכול להיות. שזה אסון בינלאומי, מה זה בינלאומי, בין כוכבי. די כבר מספיק. דמוקרטים עלאק.

כן, כן, אני בהחלט מתכוון לאנשי התקשורת, שאני חלק מהם, אבל מחזיק בדעת מיעוט (רק בתקשורת היא מיעוט) הפוכה משלהם. אמרתי ואגיד תמיד, אני ימני ליברלי (ויש דבר כזה תתפלאו, למרות שרבים טוענים שרק השמאל הוא הבלעדי על הליברליות. קשקוש).
אבל נחזור לעניין שלשמו התכנסנו. דונאלד טראמפ שנבחר לנשיא ארה"ב. רבים בתקשורת לא אהובים את הבחירה הזו. מה זה לא אוהבים, שונאים. מבחינתם נבחר האיש הלא נכון. הם מפמפמים לנו את זה השכם וערב. מוצאים איזה רבע ציוץ של טראמפ או שאלה שלא רצה לענות, במסיבת עיתונאים לאיזה בחור יהודי דתי, כי טראמפ "דוגרי" ואומר לתקשורת מה שרבים רוצים להגיד. שהם לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ומיד טוענים שהוא סכנה לעולם הדמוקרטי (מיד נתייחס לזה אל תדאגו) ואנטישמי ושארה"ב סוערת. עוד קשקוש. איך אדם שבתו התגיירה ונכדיו יהודים הוא אנטישמי. אבל מפמפמים בכל הכח. שוב ושוב. די. יש לנו אינטליגנציה משלנו אם לא שמתם לב.

ועכשיו לעניין טראמפ "הלא דמוקרטי" בעיניכם. לא יעזור לחלק מהתקשורת בארה"ב או לתקשורת בישראל. נבחר נשיא. רגע רגע, הרי אם זכרוני אינו מטעה אותי, אתם מדברים בשם הדמוקרטיה, לא? אז אם נשיא נבחר בצורה דמוקרטית, לא צריך להניח לו? אב גם שמעתי חלק שרומזים שגם היטלר "להבדיל", נבחר בצורה דמוקרטית (נו, באמת. היטלר? אם מישהו מהימין היה רומז דבר כזה, מיד היו קורעים אותו לגזרים. אז די כבר). הילארי קלינטון, שהיא תואמת ברק חוסיין ברוך שפטרנו אובמה, לא נבחרה. לפני הבחירות, שהייתה בטוחה שתבחר, אמרה שהיא מקווה שטראמפ יקבל את הבחירה בצורה הוגנת. נו ומה קרה מאז? קלינטון ונציגה בתקשורת בעולם ובארץ (שתופסים בעמדתה האנטי ישראלית), לא מוכנים לקבל את תוצאת הבחירות. דמוקרטים עלאק.

תתעוררו אנשים. אחרי 8 שנים של הנשיא ברק חוסין ברוך שפטרנו אובמה (אפשר גם לעשות עם רעשנים כמו במגילה כשקוראים את שם המן…) שהדבר האחרון שמעניין אותו הוא ישראל (ראו הסכם אירן, ראו תמיכה באחים המוסלמים במצרים, ראו הסתלקותו מהמזרח התיכון והשארת הבמה לארגוני טרור דמויי "דעאש" ראו…. לא חסר), יש לנו בבית הלבן נשיא חבר אמיתי. אדם שטובת ישראל לפניו, לפני טובת הפלסטינאים ושאר אויבי הדמוקרטיה ואויבי ישראל. אדם שמבין שהטרור אינו מגיע מכאן, מישראל. שאין קשר בין פיגועים בעולם ובארצו, להתנחלויות או לסכסוך הישראלי פלסטינאי. שמבין שהפגועים הם נגד הדמוקרטיה ודרך החיים של "המערב" (מה שאתם "ידידי בתקשורת" ואנשי יבשת אירופה טרם השכלתם להבין). שנים לא התקבל ראש ממשלת ישראל בכזו אהבה. היה תענוג לראות את זה. כמעט חיבקתי את טראמפ במסך מההתלהבות.

ומה עושם בתקשורת? לא מתייחסים לזה. אומרים שטראמפ עוד יתגלה כהיפך הגמור, שהוא נגד ההתנחלויות, שהוא והוא והוא. הלו, דיייייייי. תשמחו בדבריו נגד אויבנו. כי הטיל הגרעיני שעלול שינחת מאיראן, בגלל ההסכם המסוכן של ברק חוסין ברוך שפטרנו אובמה (שטראמפ נגדו באופן חד צדדי) עם אירן, לא יפגע רק בתומכי טראמפ, הוא יפגע גם בכם. בכולנו. די כבר. תפסיקו, זה לא עובד עלינו. תנו חוות דעת עניינית. כמה אנחנו יכולים להתרגז בגללכם. כי אתם מסרבים לראות את המציאות.

יש שני מרוויחים מנושא טראמפ. הראשון הוא בנימין נתניהו ראש הממשלה (שלא פעם חלקתי עליו פה בגלל האידיאולוגיה הכלכלית שלו, לא הביטחונית). לא רק שטראמפ קיבל אותו כמו חבר ל"סיירת" עם חיבוקים (ולא עם רגליים על השולחן כמו אובמה המזלזל. שדאג להעביר תמונה כזו כשהוא מדבר עם ראש הממשלה שלנו. מהיום אמרו אובמה מי?), אלא שהתקשורת בישראל ירדה ממנו, כי מצאה תואם שלו, אבל בגדול יותר. מישהו עם דעות כמו נתניהו, אבל ברמה הבינלאומית. מישהו לנגח בו, כי חס וחלילה הוא תומך נלהב של ישראל. תתביישו זה המעט שאני יכול להגיד (בא לי להגיד כמה מילים בספניולית שלא תבינו, אבל תבינו מהטון שזה לא בעדכם).

המרוויחה השנייה היא ישראל. כן, אנחנו. יש לנו גב בבית הלבן. יש לנו חבר. יש לנו תומך, יש לנו מישהו שהוא נגד אויבנו. אי אפשר לבקש יותר מזה. כל מי שקרא פה את הטורים שלי, ידע את דעתי. חיכיתי לטראמפ. הוא הגיע למזלנו. תרשמו לפניכם למזלנו, ההיסטוריה תוכיח זאת.

אבל עד אז, מצדי "חבריי" בתקשורת הלא אוהדת טראמפ, אתם תמשיכו "לייבב" על ריק, כמו שאומרים "פול גז בניוטרל", זה לא ישנה את המציאות. אני לעומת זאת ושכמוני (ואנחנו באמת הרוב השפוי), נשמח. עכשיו תניחו לי. במקום לראות ולשמוע אתכם…. אני רואה בלופ את פגישת טראמפ נתניהו… ולתפארת מדינת ישראל. רגע עליתי על "סטארט אפ"… תנו לטראמפ להדליק משואה ביום העצמאות… מגיע לו.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

חילופי שלטון בחמאס, שונא ישראל חדש נבחר

תגידו את האמת, נכון שלא הרגשתם שהיו בחירות? רגע אל תתפלאו, אני לא הוזה. ברור שלא הרגשתם, כי הן לא היו באמת וזה קרה בעזה. הנהגת החמאס החליטה, בסיום "הבחירות הפנימיות" למוסדות הנהגתה כי יחיא סינוואר, יהיה מנהיג חמאס החדש ברצועת עזה, במקום איסמעיל הנייה, שמועמד לרשת את חאלד משעל כראש הלשכה המדינית של חמאס.

לפני שנתייחס לגופו של אדם, רק נזכיר שהפעם האחרונה שבהן היו בחירות בעזה, זה היה בשנת 2006, כשארה"ב שלא מבינה הרבה במזרח התיכון (נקווה לעידן שונה, אצל טראמפ . בעצם במחשה שנייה, גרוע ממה שהיה עד כה לא יכול להיות), לחצה על אבו מאזן והפת"ח לערוך בחירות. אבו מאזן התחנן גם דרך ישראל וראש הממשלה אולמרט שלא ייערכו בחירות, אבל ארה"ב, של בוש התעקשה, נערכו בחירות, החמאס ניצח, הפת"ח ואבו מאזן גורשו מעזה (ועד היום לא חזרו וגם אבו מאזן לא יכול לדרוך שם) ומאז אין יותר בחירות!

מאז חמאס עושה "בחירות פנימיות", אחת לעשור. ככה זה ב"חמאסטן", המדינה השכנה שיצרו הסכמי אוסלו (אסון אוסלו מבחינתי). עכשיו הוחלט שוב "בבחירות פנימיות", שהנייה שעמד בראש ממשלת חמאס בעזה, יחליף את חאלד משעל, שיושב בקטאר ונהנה ממנעמי המדינה במפרץ הפרסי ומשם מנסה לפגוע בישראל (גם הנייה רוצה קצת ליהנות כנראה) ואת הנייה יחליף סינוואר.

אל תחגגו, ממש לא. האיש, בן ה-55 הוא שונא ישראל גדול. שונא אחד עזב, הגיע גדול ממנו. הוא ממשוחררי עסקת גלעד שליט בשנת 2011, הוא היה אחד מ-1027 המשוחררים שמאז רובם חזרו לפגוע בנו (עסקה קשה מאוד לישראל, חד משמעית, ויסלחו לי משפחת שליט. או שלא יסלחו. עם עובדות אין להתווכח). איש קיצוני שניסה לגרום מתוך הכלא, לאחר 22 שנות מאסר, לשחררו על ידי תכנון פיגועים בישראל. איש קיצוני שקורא להקצנה ו"הבערת" האזור.

אם זה לא משכנע אתכם, הרי שהפעולות האחרונות של חמאס, שהבעירו את האזור היו בהחלטתו. כאילו מודיע על בואו. זה החל בירי הרקטה לעבר אזור אשקלון ובאש שנורתה לעבר סיור ישראלי שנע סמוך לגדר בעזה. אח"כ הגיע ירי הרקטות לעבר אילת מצדו של מחוז סיני של "המדינה האסלאמית" (דאעש), שקשור גם לרצועת עזה ולחמאס. כמה שעות אחר כך, נהרגו שני פלסטינים תושבי הרצועה כששהו במנהרה בין סיני לעזה.

בקיצור, האיש רוצה להראות לכולם שיש "בעל בית" חדש. הוא ינסה לעשות הכל בכדי שחמאס וישראל יגיעו להסלמה וחשובה התגובה הישראלית. לדעתי היא צריכה להיות חדה ומדויקת ובעלת העברת מסר חד וברור. להבהיר שהסלמה תביא הסלמה קשה יותר. צריך לדבר בשפה של חמאס, לא בשפה בינלאומית מערבית, אף אחד לא מקשיב לזה ברצועת עזה, בוודאי לא המנהיג החדש.

ועוד דבר אחד חשוב להגיד. עסקת שליט גרמה נזק רב. נכון, רצו אותו בבית, נכון, כל העם התאחד לשחררו, אבל, ויש אבל גדול, יש לזה מחיר. מחיר כואב. רוב המשוחררים שחזרו לשטח והיה להם "דם על הידיים", משמע היו אחראים על רצח יהודים וישראלים, חזרו לבצע פיגועים. שליט שוחרר ואחרים מתו ונפגעו. צריך להגיד את זה חד וחלק. עכשיו משוחרר שכזה, ינהל את החמאס. אם חשבנו שאין עם מי לדבר, עכשיו אנחנו בטוחים. אגב אם אתם מחפשים אירוניה, הוא התנגד ל"עסקת שליט" מהכלא, כי רצה להשיג עוד מישראל. אגב מיד כששוחרר קרא… לחטיפת חייל ישראלי נוסף.

המדובר באדם שהקים את גדודי עז א-דין אל קסם, גדודי השטח של חמאס, שמנסים כל הזמן להוציא פיגועים נגד ישראל, יש מי שמקווה שהתפקיד יהפוך אותו לממלכתי, מתון אולי יותר, אבל זה מצחיק אותי. זה לא, להבדיל אלפי הבדלות, אביגדור ליברמן, של לפני ואחרי מינויו לתפקיד שר הביטחון של ישראל, שאמר שיחסל את החמאס ולאחר מינויו והפך ל"יונה" עם מסרי שלום. מנהיג החמאס החדש היה שונא ישראל ויישאר שונא ישראל גם אחרי.

ישראל תצטרך לדבר מתישהו עם החמאס. לצערי. זה קורה עכשיו מאחורי הקלעים, אבל מתישהו יצטרכו למצוא לשבת ולמצוא פתרון, זה לא יכול להמשך ככה, כשכל פעם יהיה עוד סבב אלים, אי אפשר לחיות עם זה לנצח. לא תושבי ישראל ולא תושבי עזה "השבויים" בשלטון חמאס. כמו שזה נראה כרגע, זה לא יקרה בקדנציה של סינוואר. ההפך הוא הנכון, נראה כי בתקופה שלו לא תהיה רגיעה, אלא רצון להדליק את האזור. אבל המזרח התיכון הוכיח כבר שיש דבר אחד בטוח, "ששום דבר אינו בטוח ב"שכונה" המשוגעת שלנו שנקראת "המזרח התיכון".


תוכנית הבוקר עם שי מלול

טעות! טעות גדולה אדוני השר

גילוי נאות. אני לא מעשן סיגריות, לא עישנתי, זה לא מעניין אותי. אלכוהול אני שותה לפעמים באירועים או בבילויים. למה הגילוי הנאות הזה? מיד תבינו. עכשיו ממשלת ישראל והשר לביטחון פנים (שזה משטרה), גלעד (טרחן) ארדן, ערכו מספר שינויים שמקלים על מי שמשתמש בסם הקאנביס, לשימוש עצמי. טעות. טעות גדולה.

השר לביטחון הפנים ארדן הודיע על שינוי מדיניות אכיפת השימוש בסמים קלים, ובמסגרתה לא יופללו צרכני קנאביס. ארדן אמר תחת כל עץ (לא שיח) רענן: "אנחנו מציגים בשורה אמיתית למדיניות חדשה. מחד, היא לא מוותרת על מוטיב האכיפה, אך מעבירה את מרכז הכובד לתחום של החינוך, ההסברה והטיפול. השם שבחרנו לה הוא 'עוברים לאי-הפללה באחריות". בחייאת ארדן, אחריות של מי? של המשתמשים? הצחקתם אותם באמצע השכטה.

די, נמאס לי מכל "קרנבל הפיכת הקנאביס לחוקי". משהו השתבש פה. כאילו הכל אפשרי? הכל מותר? אין סמים קלים אנשים, ושאף אחד לא יבלבל לכם את המוח. אין דבר כזה. הפיכת הקנאביס, שזה שם אחר, מעט יפה יותר, לסם שנקרא מריחואנה, לחוקית, יש בה יותר נזק מאשר יתרונות.

תראו, אני לא רופא, לכן לא אנסה להתחכם (למרות שהטור נקרא חכם סידי…). אם רופאים החליטו שיש ציבור, שמספרו מוגבל, שיכול להשתמש בצורה מוגבלת, במריחואנה רפואית מכל מיני סיבות, אז מי אני שאגיד ההיפך. אם זה לצורך רפואי, אז בהחלט. אבל מכאן ועד להפוך את זה ל"תגלית המאה", לכך שמי שישתמש יהיה בריא והכל בסדר ואפשרי ויש מדינות באירופה שמאפשרות (ומיד אפריך את הטענה המגוחכת הזו), יש עוד דרך ארוכה. ובעיקר מסוכנת.

בדיקה פשוטה מעלה כי יש לקנאביס/מריחואנה נזקים בלתי הפיכים. היא פוגעת במערכת הנשימה, בעיות בלחץ הדם, פגיעה במערכת הרבייה והפריון ואפילו בהתפתחות. אבל אל תלכו, כולל אתם שרוצים להופך את זה לחוקי. יש עוד נזקים. נזקים כמו, דיכאון, סכיזופרניה חוסר מנוחה, עצבנות ואפילו נטייה לתחלואה נפשית. הישארו איתי עוד קצת, יש עוד הרבה "מהטוב" הזה של המריחואנה. יש פגיעה בזיכרון, בכושר הלמידה, ירידה בכושר הריכוז ואפילו זמן תגובה איטי. נניח בזמן נהיגה בכביש!

אחרי שסרקתי רק חלק קטן, מאוד קטן, של נזקי הסם, בואו נוסיף לזה כמה דברים לא פחות חשובים. הפיכת הסם לחוקי, דוגמת סיגריות ואלכוהול, יהפכו אותו זמין לידי בני נוער. עכשיו תגידו אתם עם היד על הלב (כי אח"כ תהיו עם היד על הראש), כמה מכם ירצו שבנוסף לסיגריות ואלכוהול (שגם הם עדיף ולא היו), הילדים שלכם, שלנו, יוכלו בקלות לצרוך סם. באמת, כמה מכם? לדעתי אף אחד.

ומה יהיה עם מי שיצרוך את זה. ככל שהגיל צעיר יותר ההתמכרות גדולה יותר. אז אנחנו נגדל פה דור של ילדים שהתחילו לעשן את הסם בגיל תיכון ולאחר עשור יהפכו למכורים לסם? נו באמת, כמה ניתן לסמא את עיניי כולם כי זה עכשיו ב"אופנה" להגיד שהגיע הזמן להפוך את הקנאביס, את הסם קנאביס (למה לא משתמשים במילה סם?) למשהו חוקי? אוי לנו ואבוי לנו.

ומי יפקח כמה צרכו אנשים, מי? ברגע שיימכרו את זה בצורה חופשית, מי יעמוד בכל רגע נתון ליד ילדים בחטיבת ביניים, בני נוער ואפילו מבוגרים ויבדוק האם לקחו יותר מידי מהסם הזה? עד כמה הם נפגעו? אל תגידו לי זו אחריותם. אח"כ הם אחריותנו.
בואו רגע גם נשבור את המיתוס של מדינות באירופה ובארה"ב שמאשרות את הסם באופן חוקי. טענה שלא מחוברת למציאות ומגוחכת. כמה מדינות לדעתכם מאשרות את הקנאביס/מריחואנה, הסם הזה, בצורה חוקית? התשובה היא 4 בלבד! שמעתם? 4! המדינות הללו הן קולורדו ווושינגטון בארה"ב, צפון קוריאה ואורגוואי. מה עם הולנד מיד תשאלו? אז בהולנד קיים חוק הסמים במדינה שבו יש אי הפללה של אחזקת כמות קטנה לשימוש עצמי. אבל לאחרונה הממשלה ההולנדית הגבילה את השימוש בקנאביס בקופי שופס לחברי מועדון בלבד שהינם תושבים מקומיים מבוגרים. בכל המדינות האחרות בעולם אסור לגדל ולעשן.

אני יודע שהטור הזה אולי לא יהיה פופולארי (מתי בנינו הייתי כזה?) ויהיו שיגידו, מה אכפת לך אם אני מעשן. אז כן איכפת לי, כי זה יגיע מהר מאוד גם אליי, למרחב הציבורי, לילדים שלי, שלכם. כדאי לעצור את זה עכשיו כשהשינויים הללו בחיתוליהם, ההקלות הללו לא טובות לאף אחד, כולל למעשנים. וזו לא רק בעיה שלהם.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

ברוך שפטרנו

ונתחיל בידיעה שבוודאי פספסתם (ובשביל זה אני פה…). "שעות לפני השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, הספיק הממשל של קודמו ,ברק אובמה, להעביר 221 מיליון דולר לרשות הפלסטינית. כך חשפה סוכנות הידיעות AP. למרות שהקצאת הכספים לפלסטינים אושרה על ידי הקונגרס ב-2015 וב-2016, הצעד הוקפא לאחר ששני חברי קונגרס רפובליקנים נקטו במהלך שמנע את העברתם, והכספים הוחזקו בידיהם במשך תקופה ארוכה. זאת כצעד ענישה בעקבות פעולותיה של הרשות הפלסטינית להצטרפות למוסדות האו"ם השונים…".
בואו נעשה סדר. אין לי בעיה שהוא מעביר כסף לפלסטינאים, זה בסדר. הם זקוקים לזה. העם הפלסטינאי זקוק לזה, מצבם לא טוב ואין בי כל שמחה שלילדים פלסטינאים יחסר אוכל, בריאות, חינוך או כל דבר אחר. ממש לא. ההיפך. כאבא לילדים אני רוצה שגם לאויב שלי ולילדיו יהיה טוב, בכדי שיהיה לו מה להפסיד (בדיוק כמונו) ולא ירצה להלחם בי. רק שלדעתי הכסף הזה לא יגיע אליהם, אלא למנגנון משומן של מקורבים לרשות הפלסטינאית. העם לא יראה מה-221 מיליון דולרים אגורה. חבל.

אבל לא בגלל זה התכנסנו. אם תקראו טוב את הידיעה תראו כי אובמה (זהו אין לקרוא לו יותר נשיא), רגע לפני שעזב, מה זה רגע, שעות בודדות, עשה "מחטף" והעביר לפלסטינאים כסף, כמו איזה "גנב בלילה", למרות שהקונגרס התנגד כי הפלסטינאים עשו צעדים חד צדדים באו"ם (עוד מוסד שבו יושבים שונאי ישראל), מבלי לשאול את אובמה ושו"ת. הלו, אתה היית נשיא ארה"ב. רוצה להעביר? תעביר. אבל זה אובמה. במעשה הזה, אפשר להבין מי האיש ועד כמה הוא היה "חובב" ישראל גדול.

איך זה קשור? אתן רק 2 דוגמאות ויש מספיק נוספות. אותו אובמה שאיים על ישראל כי אם תבנה "במזרח ירושלים" ובירושלים (בירת ישראל), הוא יקפיא מענקים, יקשה על העברת כספים, אותו אובמה עושה פעולה הפוכה מול הפלסטינאים, משחרר כסף למרות שעשו צעדים על דעתם. מתי הוא עושה את זה? רגע לפני שהוא הולך, כי הוא יודע שאיש לא יגיד כלום. למה לא עשה מחווה דומה גם לנו והטיל וטו באו"ם על ההחלטה לפני כשבועיים נגד ההתנחלויות? כי ברגע האחרון אתה עושה את הדברים שאתה רוצה יותר. קרי, הפלסטינאים ולא ישראל.
אבל יש עוד דוגמא. אובמה, חייב את ישראל במענק ל-4 שנים נוספות, המענק (חחח הצחקתם אותי, ההלוואה הקבועה לישראל מצידה של ארה"ב) שלא יעזו לפנות יותר לקונגרס לבקש עוד כסף. זה היה התנאי שלו וראש ממשלת ישראל חתם. במו ידיו, או באמצעות נציגיו. למה חתם? תשאלו אותו, אבל זה כבר שווה מאמר אחר. מבינים? אובמה חייב את ישראל לא לפנות לקונגרס לעזרה/בקשה ולעומת זאת, במקרה של הפלסטינאים, הוא מצפצף על הקונגרס, לא סופר אותו ומעביר כסף לאן שליבו חפץ.

ואל תצקצקו עכשיו חלקכם בלשון, כאילו ארה"ב מעבירה יותר כסף לישראל מאשר לרשות. ראשית, זה לא כזה נכון. אל תשכחו שהרשות אינה מדינה היא מקבלת סיוע גדול מאוד מארה"ב ומאירופה. שנית, מה שארה"ב מקבלת מישראל, הוא לא פחות ממה שהיא נותנת. ישראל משביחה נשק אמריקאי וארה"ב מוכרת אותו, נותנת אחיזה לארה"ב במזרח התיכון, מתחייבת לקנות מכספי הסיוע (4 מיליארד דולרים) רק תוצרת ארה"ב ויש עוד. אז בבקשה די עם ארה"ב הגדולה שעוזרת לנו. אני לעומתכם לא שכחתי את העובדה שישראל בשנות השמונים ייצרה מטוס טוב פי כמה ממטוסי ה-F של ארה"ב, קראו לו "מטוס הלביא", וארה"ב איימה בהפסקת הסיוע אם נייצר ונמכור. אז בבקשה.

בשורה התחתונה, אובמה הלך הביתה…. אובמה הלך הביתה. רגע, אני צובט את עצמי. האמת, לא כאב. השמחה כל כך גדולה שהיא העיקר. 8 שנים של נשיא שלא אהב את ישראל, לא אהב את ראש הממשלה נתניהו (זכותו, אבל מה הקשר לעם היושב בציון), לפעמים אפילו הרגשנו ששונא ועשה הכל כמעט הכל, לפגוע במדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון ובעיקר "בידידה" הגדולה של ארה"ב.

איך אומרים, עם חבר כזה לא צריך אויב. אז אובמה היה הכל מלבד חבר. הוא היה נשיא שדאג לארה"ב בלבד (וזו זכותו, הם בחרו אותו לא העם בציון), גרם לארה"ב להיחלש בזירה העולמית ובעיקר פגע בכל "ידידיה" של ארה"ב, שלא התיישרו עם הקו החלש שלו. מצרים (מה שהוא עשה למובארק, חברם הקרוב של האמריקאים, מכר אותו בשתי מילים), סעודיה (הלך לצד איראן יריבתה) ובעיקר ישראל (לפעמים הרגשנו שאנחנו מפריעים לו שאנחנו כאן).

זה לא שיר פרידה. זו פרידה מאובמה וכמה נעים לחשוב שלא צריך יותר להוסיף ליד שמו את המילה נשיא. טוב נו, אם אתם רוצים להיות קצת סנטימנטלים, אסיים בשיר פרידה לכבודו: "יאללה לך הביתה ברק…".


תוכנית הבוקר עם שי מלול

זהו, נגמרו הבעיות של אירופה?

לידיעת ילדי סוריה, אתם לא מעניינים אף אחד. רקה שתדעו. אתם, אלה שמדממים יום יום בידי ממשלתכם, שרוצחים בכם יום ולילה, שקוטעים לכם את החלומות בדם, אתם לא מעניינים. אותי אתם מעניינים מאוד. הלב שלי נקרע, גם אם אני ישראלי ולא סורי, אבל את העולם אתם לא מעניינים. עובדה. לא מאמינים? אז הנה, בבקשה, עבורכם אין להם זמן, עבור ישראל, עבור החלטות נגדה, יש להם זמן לוועידה שלמה.

בפריז נערכה השבוע הוועידה הבינלאומית "לשלום" (מבחינתי ולהתראות…), שהתקיימה ללא נציגים מישראל ומהרשות. בסיומה התפרסמה הודעת סיכום ובה קריאה לאימוץ פתרון שתי המדינות (יהודית/ישראלית ופלסטינאית), כי רק זה יביא שלום (בסדררר), על בסיס גבולות 1967 ותמיכה בעקרונות החלטת מועצת הביטחון שגינתה בנייה בהתנחלויות ובמזרח י-ם. באמת גילתם את אמריקה.

75 מדינות התכנסו לדון עד כמה ישראל פוגעת וכובשת את הפלסטינאים. 75 מדינות שחלקן אפילו לא שומר על זכויות אזרחיהן, בודקות איך אנחנו שומרים את זכותם של הפלסטינאים. שאפו. באמת שאפו. ועל כולם מנצחת צרפת וארה"ב ששלחה את מזכיר החוץ קרי, שאפילו הוא יודע שהוא אינו רלוונטי יותר. ב-20 בינואר גם לא יהיה רלוונטי להיסטוריה. אז יתחלף השלטון בארה"ב.

תראו, חכם סידי מבין שהעולם רוצה לפתור את בעיות הפלסטינאים, שכן זו הבעיה היחידה כעת במזרח התיכון ובעולם… למי שלא הבין את הציניות, אז זה היה בשיא הציניות. אין בעיות אחרות שצריך לפתור? סוריה, עיראק? רגע, נגמרו הבעיות של אירופה בתוך אירופה? יש להם שקט ביטחוני, שהם יכולים לטפל בענייני ביטחון של מדינה אחרת? מתי תבינו אירופה, ההחלטות שלכן, שכל רצונן למצוא חן בעיניי כמה מדינות באזור, כי אפשר לדוגמא הרוויח מהנפט האיראני נניח, גם אם בדרך מעלימים עין שהם עוזרים לשלטון בסוריה לרצוח את ילדיו, פוגעת בכם. כן בכם.

מתי אירופה תבין שבאותן ההחלטות נגדנו, סליחה בהחלטה ה-1000 ומשהו נגדנו, הם רק מגבירים את הטרור, שמבין שיש לו אור ירוק. ומה חשבתם? שהטרור יעצור בישראל. הרי אתם יודעים שלא, אתם, בצרפת, גרמניה, בלגיה אנגליה, שכחתי מישהי? מתי תבינו שזה שאתם מנסים לפגוע בישראל, זו פגיעה עקיפה בכם? אנחנו נלחמים בטרור שפוגע בכם? מתי תבינו? מתי? בעוד 5- 10 100, 1000 פיגועים? לא שאני מאחל לכם, אבל מתי תבינו, מתי?

הכי מצחיק זה שמילא ישראל לא הגיעה לוועידת "השלום" (עלאק) , כי ברור שהכל מתוכנן נגדנו, גם הפלסטינאים לא הגיעו. גם הם לא סופרים אתכם. יודעים למה? כי הם לא רוצים 2 מדינות בגבולות 67, הם רוצים הכל!! הרי אולמרט וברק כבר הציעו לאבו מאזן בעבר את מה שאתם הודעתם בצרפת, בדרמה שראויה לגיחוך. ומה הם אמרו? לא רוצים. אז תעשו טובה תניחו לנו כבר. אבל כמובן שלא. בואו נשכח מרצח עם שנעשה רוסיה, במקומות אחרים באזור ונרד לחיי המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון.

הכי הצחיק אותי, שהם פנו לדונאלד טראמפ, הנשיא הבא שיבוא עלינו לטובה ב-20 בחודש, יום שישי הזה, שיקבל את המלצות הוועידה המצחיקה שלהם. תגידו יא פתאים, נראה לכם שיש משהו חדש בקשקושים שלכם? נראה לכם שטראמפ לא מבין מי האויב? בניגוד אליכם הוא מבין שהאויב היא לא ישראל, אלא חלק מהמדינות שהן "זאב בעור כבש", שלקחו חלק ב"וועידת השלום" ולהתראות הזאת?

כמו שזה נראה, טראמפ לא רק שלא יקבל את בקשתכם, אלא יעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים כפי שהבטיח, במהרה בימינו אמן. אני אמרתי אמן, אתם מוזמנים גם… אתם יודעים מה, זה יגרום לישראל מעבר לניצחון מוראלי. זו הכרה בירושלים כבירת ישראל. השיג בינלאומי ענק. מה אמרו הפלסטינאים בתגובה להחלטת טראמפ? כי מבחינתם יהיו "השלכות הרסניות". כך אמר אבו מאזן. אתם הבנתם? השלכות הרסניות. מה? טרור? מה? פיגועים? באמת לא "מתאים" לכם.

אז מי לא רוצה פה שלום? אנחנו? מי לא מוכן לדבר על שתי מדינות? אנחנו? הרי אם מישהו מהפלסטינאים חושב שישראל תוותר על ירושלים כבירתה, הוא לא רק לא מוכן לשלום, הוא לא מוכן שנהיה פה. עכשיו תארו לכם שאנחנו אומרים לאנשי הוועידה בפריז כי להחלטה שלהם יהיו "השלכות הרסניות"? מיד היו מאיימים ויוצאים באיומי גינוי.

לא יודע מה יהיה עם פתרון שתי המדינות, צרפת יכולה לצאת בעוד וועידה וחצי מצידי, מצידנו. כמו שזה נראה, הפתרון היחיד באזור הוא של מדינה אחת פה… מדינת ישראל.


תוכנית הבוקר עם שי מלול

הטלפון שיביא את הפיגוע הבא

אנחנו מדינה מטומטמת. אנחנו מדינה מטומטמת. אנחנו מדינה מטומטמת. אנחנו מדינה מטומטמת. אנחנו מדינה מטומטמת. רגע עוד פעם, אנחנו מדינה מטומטמת. עכשיו אני יכול להמשיך….

כן, כן, אנחנו מדינה מטומטמת. אם אנחנו מאפשרים לחבר הכנסת (חבר ה… אני לא רוצה להגיד מה שבא לי להגיד) באסל גאטס, לשבת בבית ולא בכלא ועוד להתראיין מביתו ולטעון לרדיפה, אז אנחנו מטומטמים וזו מחמאה. אם אנחנו מאפשרים לאדם נלוז שחשוד (עלאק חשוד, כולנו יודעים את האמת), שהעביר 12 טלפונים (וגם אחד היה מספיק) וכרטיסי סים, למחבלים עם דם על הידיים בכלא קציעות, לא להיות מאחורי סורג ובריח, אתמול, לא היום, אז אין לי כבר מילים. רגע אל תלכו, יש לי עוד הרבה על האיש וגם עלינו כמדינה.

רק שתבינו, העברת ניידים לכלא של מחבלים, היא דבר אסור בתכלית. היא בגדר בגידה, אסון. טלפון נייד נחשב ל"אוצר" במקום כזה. עם טלפון שכזה הם, המחבלים בני המוות, שרצחו או תכננו רציחת יהודים וישראלים, יכולים ליצור קשר עם העולם שבחוץ. הם לא מתכוונים לשאול לשלום ירושלים, אלא לתכנן עם אלה שבחוץ, את הפיגוע הבא. נגדנו. אם זו לא בגידה, אז זה סיוע לרצח על רקע לאומני. אם אני זוכר נכון, זה מעל 25 שנה בכלא לכל פגיעה, בחף מפשע.

הטענה היא שגאטס ניצל את חסינותו כחבר כנסת, לא בדקו בכליו והוא ביקור אחר ביקור, העביר עוד ועוד טלפונים, עוד ועוד דברים (למה בכלל הם ראויים לביקור? אלה שמתו בגללם יכולים לזכות לזה?). האם הוא יושב בכלא עד יומו האחרון? ממש לא. אנחנו בחסות בתי המשפט, נשחרר אותו, למעצר בית. משם יטען לרדיפה פוליטית. די אני סתם מתרגז עכשיו. עד כמה מטומטמים אנחנו? כנראה שאין גבול לטמטום.

רוצים להתרגז יותר? בבקשה. תראו מה הוא אמר לערוץ "אל ג'זירה", ערוץ השנאה נגדנו, שפועל בחופשיות גם מתוך ארצנו. כן, כן, אני יודע, אנחנו דמוקרטיה. אז מה? ולדמוקרטיה לא מותר להתגונן ולשלוח את גאטס לאזור קיבינימט בואכה עזאזל? הנה מה שהוא אמר. תשבו טוב שלא תיפלו: "המטרה היא לבצע חיסול פוליטי של חבר כנסת ערבי. אני חושב שזה חלק מההידרדרות הפוליטית שחלה בישראל שכוללת את הגזענות, את עליית הימין ואת הקיצוניות הפוליטית והדתית. אנו מוכנים בכל מצב לשלם כל מחיר שיידרש כדי להגן על זכויותינו ועל זכויות עמנו ואסירינו בפרט".

מבינים? אנחנו גזענים, אנחנו קיצוניים פוליטיים, קיצוניים דתיים, אנחנו? הוא לא… הוא בסך הכל שומר על זכויות האסיר וזכויות עמו. שימו לב שהוא מחבר את העם הערבי בישראל ואת המחבלים בישראל באותה סירה. הוא שומר רק על זכויותיהם. לא יא ארכי מחבל (לכאורה, לכאורה…), על הזכויות שלהם שומרת ישראל, שומרים בתי המשפט, אל תדאג. אתה יודע את זה כי אתה מנצל את זה. עובדה, אתה בבית. אתה פשוט דואג לשונאי ישראל. במדינה אחרת, כבר מזמן היית נזרק לכלא, שלא לומר היית על הגרדום (לכאורה לכאורה…), בעיקר במדינות באזור, שאתה תומך בהן נגדנו.

אבל מה אתם מצפים ממי שחבר במפלגת בל"ד, מפלגתו של עזמי בשארה, עוד "אוהב ישראל" ידוע? שאותו בשארה שריגל בשנת 2006 לטובת החיזבאללה במלחמת "לבנון השנייה" והעביר להם מידע. גם הוא פנה לבתי המשפט, עשה רעש, צלצולים (גם בטלפונים) וברח לקטאר, לפני שיישב בכלא על בגידה. אז גאטס רק ממשיך את דרכו (לכאורה לכאורה… איזה כיף שיש מילה כזו) ומפלגה כזו עם זועבי וזאחלקה, בג"צ מאשר לה להיבחר לכנסת. מטומטמים, כבר אמרתי? אין דבר, עוד פעם.

הכי הצחיקו אותי הם נציגי משטרת ישראל. המשטרה לא הצליחה ליצור איתו קשר טלפוני (טוב, נתן את כולם למחבלים. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק…). פתאום המשטרה לא יכולה למצוא מישהו. תגידו לי, בכל הפעמים שהמשטרה רצתה להשיג מישהו מאיתנו, היא לא "הצליחה ליצור איתנו קשר?". מסכנים שלי, בואו אתן לכם חיבוקי (זה לא מעיד על כולם. אבל זה עושה שם רע לכל המשטרה). עכשיו ברצינות, לכו אליו בארבע לפנות בוקר לביתו, ותוציאו אותו לחקירה. אפשר היה למצוא שופט שייתן לכם צו. כשאתם רוצים, אתם עושים את זה. עשיתם את זה!

ומילה אחרונה לכולנו. אם לא נתעורר זה יהיה מאוחר מידי. אסור לנו להתבלבל במושג אויב. התבלבלנו. אנשים כמו גאטס, זועבי , בשארה, הם האויב. לפחות בעיניי. הם פוגעים בנו בשמה של הדמוקרטיה. מספיק. וערביי ישראל, שאני רואה בהם חלק מהחברה הישראלית, צריכים להקיא אנשים כאלה מתוכם. ועד שזה יקרה וכל עוד הם בכנסת ישראל מנהלים אותנו, אסיים כפי שהתחלתי:
אנחנו מדינה מטומטמת… אנחנו מדינה מטומטמת… אנחנו מדינה מטומטמת…


תוכנית הבוקר עם שי מלול

X