הפעם אני נוגע בנושא ש"ישרוף" לי אח"כ הרבה ואקבל עליו תגובות מ"לך קיבינימט ועד בואכה לך לעזאזל", זה ברור לי. אבל וואלה אני הולך לכתוב על אתרי היכרות…ומהזווית הגברית. אגב מי שתרצה להגיב נשבע לכם בכל הקדושים נותן לה את הבמה הזו בטור הבא.
לפעמים צריך לקבל את ההחלטה קשה. לפעמים צריך לתת למישהו אהוב ללכת, גם אם זה קשה לכם. זה מראה שאתם אוהבים אותם לא פחות מאשר כשהייתם איתם. וכן הפעם הסיפור אישי.
ראש הממשלה אמר כי היום לאהוב זה מרחוק? באמת? טוב, הוא חי כבר מיליון שנה עם שרה. ומה עם אלה שחיים לבד? לא מגיעה להם קצת אהבה? ואלה שכבר גרים ביחד? למה לתת להם סיבה טובה להתרחק? ואיך זה בסוף שגם ראש הממשלה אומר את מה שאני אומר כאן הרבה זמן… טור שנכתב מול 4 קירות, אבל רק זמנית.
מה שלמדתי במשך חיי הארוכות הוא שאין דבר כזה שאין דבר כזה. הכל אפשרי. כולל בכל הקשור לזוגיות. הסטריאוטיפ שמלווה אותנו, שזה ילך אתכן וזו לא, הוא טעות בבסיסו. ויש גם טיפ לא קטן בסיום. גם לנשים שבכן. ותודה לבעלת ההשראה לטור הזה….
שמישהו יגיד לכם הגברים את האמת…ובשביל זה צריך גבר גברי. כשמישהי רוצה להיות בקשר אתכם, אות אחת תפסיק, טוב שתיים. כשהיא לא תרצה גם ספר שלם של שכנועים מצדכם לא יגרום לה לשנות את דעתה. סורי זה המצב. בסוף עוד תגידו לי תודה על הטור הזה…וכמובן אל דאגה כמו תמיד יש עצה בסוף.
זה טור גברי. נטו. טור שמביט על העולם מהזווית של הגברים. אלה שחיים לבד ולא זקוקים לאישה בשביל האושר שלהם. אלה שהלבד שלהם הוא התנהלות יומיומית. ובסוף יש גם גילוי מה הכי מסוכן לגבר כזה? לא זה לא טור מרמור, רק טור מציאותי. תסבלו איתי בבקשה. ואל תשכחו שזאב בודד זו חיה טורפת….
החורף משאיר את האנשים בבית, עושה אותנו קצת מלנכוליים, דיכאוניים, לכן זה הזמן הכי טוב לזוגיות. אז גם אני מחפש. נו מה מותר גם לי. מבטיח להיות רציני….לפחות עד הקיץ. או שבעצם יש פה מסר אחר לגמרי.
אני לא אצא לרחובות לצעוק בעד ראש הממשלה נתניהו, אבל קשה לי לשתוק נוכח כל אלה שיוצאים נגדו בשם החוק, ולא מאפשרים לו לקבל את זכויותיו על פי החוק. הגיע הזמן שהמשטרה והפרקליטות יבדקו את עצמם, כי אם יש הרגשה בציבור שהם לא נטולי עניין בפרשה, אז רק זה שווה בדיקה אמיתית
למרות שאני כבר מאמין קטן מאוד באהבה, אתה מבין שאם יש משהו שעושה את הייאוש מעט יותר נח, זה הדבר הזה שהראש מכנה אהבה, אבל מרגישים אותו בכל הגוף. טור חד פעמי ברגע של געגוע. אח"כ אני חוזר לציניות…
אל תלכו למקום הגס בבקשה. מדובר על משהו אחר לגמרי. זה עולם חומרני וכל אחד רוצה רכב גדול יותר, בית גדול יותר הכל יותר ויותר. השבוע למדתי על בשרי את זה. העיקר שכולן אומרות שכסף לא מעניין אותן….רגע הצחקתם לי את גיד האכילס.
לפני כשבוע העליתי תמונה של חוף ים בחו"ל, לא מעט איחלו לי שאהנה. הם לא אשמים. זה העולם בו אנו חיים, עולם וירטואלי, שבו אין דבר אחד אמיתי. הכל תמונות, הכל בכאילו. מתי מישהו יתחיל לדבר כבר, ככה סתם כמו פעם. מתי נחזור לשפיות? לאנושיות? לאסוף זיכרונות שחווינו ולא תמונות של רגע אחד
אני כבר לא חוגג את ראש השנה. עבורי זה עוד ערב אחד. אבל כשהערב האחד הזה יורד, אני מיד הופך להיות אותו ילד קטן שמחזיק ביד של אביו, מסתכל על אמו היפה, ונפעם מהנעליים הלבנות והבגדים הלבנים החדשים שקנו לו פעם מזמן, שהיה ילד, לכבוד החג ורק פעם בשנה. אני מתגעגע לרגעים האלה. להורים שלי ובעיקר לילד שהייתי.
הרבה אנשים רוצים לא להישאר לבד. חוששים. גם עבדכם הנאמן מידי פעם. אבל אם כבר אנחנו לבד, אז לפחות נהנה מזה. יש חצי מיטה מלאה ואפשר בחצי השני לישון באלכסון ולא רק.
הפעם הטור הזה עוסק במשהו טוב, משהו טוב שנגמר, כשמשהו טוב נגמר, זה עצוב. אבל איך אפשרו שזה יקרה? תקראו, אולי מישהו עוד ישנה את סוף הסיפור…
12 החשודים באונס התיירת הבריטית באיה נפה, מסמלים בעיניי מעבר להשתוללות חסרת רסן, את החבר'ה הצעירים שיוצאים לחו"ל ומתנהגים כמו חיות. ואין לי גם כח לשמוע את ההורים שבוכים אחרי מעשה – מעץ תפוחים לא נופלים אגסים
זה טור לא תיאורטי של עצות לחיים, אלא טור מעשי מהתור להישפט בבית המשפט לתעבורה. השורה התחתונה, גלגלי הצדק נעים מהר תרתי משמע בבית הדין לתעבורה. אצלי זה נגמר בארוחה.
אני לא מתכוון ללמד אנשים אם צריך לצעוד או לא, כל אחד שיחליט אם מצעד הגאווה הוא מלא בגאווה או לא. אבל בתל אביב תופעות הלוואי שהיו במצעד, בעיקר ההתערטלות של חלק מהצועדים, לא קירב את הציבור אל הגאווה, אלא דווקא הרחיק… וחבל
השבוע עשיתי ניסוי חברתי – ביקשתי שאנשים יעלו תמונות בפייסבוק שלהם לא רק של רגעי האושר, שרובם באמת לרגע אחד בלבד, וקיימים עד הקליק של המצלמה. ניסיתי לאמת את השקר. הצליח? תקראו, אל תצלמו…
נהייתה אופנה פה לבוא בטענות על ישראל. נכון יש על מה. אבל סיבוב קטן בעולם מגלה, שלא רק שלא חסר כאן כלום, העם היושב בציון עולה בכמה וכמה דברים על מדינות העולם. מה אתם חשובים סתם ב-71 שנות קיום הצלחנו מה שאומות הגיעו בקושי או לא הגיעו כלל במאות שנים? תובנות של חוצן בארה"ב.
תגידו, מישהו מכם מופתע ששוב יורים עלינו מעזה? מה, אנחנו צריכים טיל בעזריאלי בכדי להבין שאין עם מי לדבר וגרוע מזה, אין עם מי לדבר על שלום? על הפסקת לחימה?. היה ברור שאחרי הטיל שנורה על תל אביב ונשאר ללא תגובה, יבוא טיל נוסף… ולמה אין דין עוטף עזה כדין רחוב אלנבי בתל אביב. הטור הזה יחזור על עצמו בעוד… כשהטיל הבא יפגע פה שוב
יום השבת הוא הזמן המדויק לדעת איפה אתה נמצא כרגע בחיים שלך. אזהרה, טור לא פשוט, בוודאי למי שמוצא עצמו בשבת לבד
בג"צ ממשיך להתבלבל – אם הוא פסל את מועמדותו של ד"ר מיכאל בן-ארי לכנסת, אבל מנגד אפשר לרשימות בל"ד-רע"ם וחד"ש-תע"ל, וכן מועמד חד"ש עופר כסיף להתמודד, אז כנראה לא יודעים מי האויב . מנותקים
בשבוע שעבר כתבתי כאן טור על מה שעוברים גברים גרושים, קראתי לזה "ארץ אוכלת גבריה". הטור עורר הדים רבים בקרב גברים ונשים. אחת הקוראות, נקרא לה על פי בקשתה נ.א מהמרכז, החליטה שהיא רוצה לתת את הצד השני * אז קבלו תגובה אותנטית ומעניינת מאוד של הצד שלהן סביב כל עניין הגירושין
אתם יכולים לבלבל לי כמה שאתן רוצות על קמפיין ME TOO, כשזה מגיע לרשויות המדינה לגברים גרושים, הכל, אבל הכל לטובת האישה * החל מהילדים, עבור דרך המזונות, המשך דרך עיקולים וכל מה שתרצו * הגיע הזמן שהמדינה הזו באמת תתנהג בצורה שווה… לגברים
ההחלטות שלנו יקבעו איך נחיה – מה נבחר לעשות ולא פחות חשוב מה נבחר לא לעשות, מיומנו של אדם שעשה טעות או שתיים… או יותר. אתם בינתיים אל תצעדו בבטחה לעוד החלטה שסופה נפילה לבור. לפחות תשתדלו
מדינה מטומטמת שירדה לחייו של חייל שהציל אותנו ממחבל, כשחיסל אותו, מאפשרת בכך למחבלים אחרים להגיע בחיים לבתי המשפט ולחייך חיוך ניצחון, בעוד קורבנותיהם מתו, כך המקרה האחרון עם המחבל שרצח בדם קר את אורי אנסבכר, דמה זועק מהאדמה והוא צוחק. עונש מוות למחבלים ועכשיו
וואלה נמאס לי כבר מחגיגת בני גנץ, אולי הוא היה רמטכ"ל טוב, אבל זה לא מכשיר אותו להיות ראש ממשלה טוב. הנהירה אחרי אדם שלא עשה דבר אחד בניהול מדינה, מלמד שני דברים: שנמאס לנו ושאנחנו סתומים. ולא, אין לי כלום נגדו, אבל גם לא בעדו…
הטלטלה שעוברת כרגע מערכת המשפט, בעקבות פרשת אפי נווה, גרמה לציבור להבין שאין דבר שהוא נקי לגמרי. זה משבר שיקשה על המערכת להתאושש ממנו. ייקח הרבה זמן שאמון הציבור במערכת המשפט יחזור
כמה עצבים אנחנו מוצאים בכל מקום – בכביש, בבנק, בתור בסופר, במה לא * מדינה של עצבניים טבעי… כן גם אתם, יאללה להירגע כבר. והפעם אתם צודקים. זה לא הם, זה אתם..
ההודעה על הקדמת הבחירות לאפריל לא הפתיעה אף אחד. עכשיו צריך לראות רק מה יהיה מרגע זה, הרי ברור שטובת המדינה לא תעמוד לעיניי אף נבחר ציבור. זה רק הישבן שיישב על כסא עור הצבי שיעניין
אני יודע שכל הנשים יצלבו אותי עכשיו, לא אכפת לי, חברות טובות שמייעצות, לא מבינות שלפעמים הן הורסות. נעשה את זה קצת יותר קיצוני – מה אכפת לחברות לייעץ לכן ואתן תישאו בתוצאות עם בני הזוג שלכן? תשובה: לא אכפת להן…
ביקור בהוצאה לפועל מבהיר כמה המדינה מנותקת וכמה הבירוקרטיה שולטת. תורי ענק, חייבים שמתקבלים לא פעם כפושעים, ובעיקר ניירת, ניירת ועוד ניירת, וגם עינוי הדין, של לך ושוב. אולי אם ראש הממשלה או שר האוצר יהיו מעוקלים, הם יבינו מה עובר על מאות אלפי אנשים. עד אז, שערי הגיהינום יהיו פתוחים כל יום
תזכרו טוב טוב את השמות של מי שהצביע נגד העלאת קצבת הזקנה והצמדתה לשכר המינימום לקשישים. אני ימני בן של ימנים, התביישתי. מי שהיה צריך לצאת לרחובות זה הדור הצעיר, שירגיש את נחת ההחלטה הזו בעתיד.חודש אחד של פחות משכר מינימום לאלה שהצביעו נגד, והם היו משנים החלטתם. אבל אל תתבלבלו, זה לא אומר כלום על האופוזיציה, שהיו לה שנות שלטון וגם הם לא עשו כלום . גם אנחנו נהיה שם בעוד מספר שנים. גם אתם
חיילי צה"ל אכן פוחדים יותר מהפצ"ר או אם נדייק מהסתבכות משפטית, כשהם יוצאים לשדה הקרב. השר נפתלי בנט אמר בקול רם מה שכל אחד מאתנו זועק. במקום לכעוס על בנט, שיבדקו בפרקליטות הצבאית את עצמם
מי שחושב ששקט באמצעות העברת פרוטקשן של 15 מיליון דולרים, או תיווך מצרי או לחילופין קטארי עם החמאס, ירגיע את האווירה, טועה ומטעה. ישראל חייבת למצוא כבר את הפתרון, אי אפשר להמשיך ככה. חמאס קובע את הסבבים ואסור לקבל את זה… ואי אפשר לנקות את מי שהביא את אסון אוסלו עלינו
איזה תובנות באות עם הגיל, כמה בריאות יש בשקט הנפשי. עכשיו אני מבין למה תמיד במקורות הלכו אל הזקנים… הם לא היו חכמים, הם היו מנוסים. קחו עצה מאיש חכם, סליחה מנוסה…
בחברה שבה אנחנו עסוקים כל הזמן במרדף אחרי משהו, הלחץ גומר אותנו, מה המחיר ששווה לשלם עבור המרדף אחרי החומר? אולי הגיע הזמן לעצור רגע תרתי משמע
24 שעות לאחר הפיגוע הנורא בברקן, בו רצח מחבל בן כלבה שני אנשים שכפת, נודע כי יהונתן אפס (וסליחה על המחמאה), פרסם בשישי לפני כן באינסטגרם שלו תמונה מתריסה שפגעה במשפחות השכולות ובנו כולנו, והביע בה תמיכה במחבלים. גפן פרסם תמונה שלו עם חולצה ובה נכתב: "כל מה שמחבל צריך זה חיבוק". אולי הגיע הזמן באמת שמחבל "יחבק" אותו?
לא רוצה להרוס את אווירת החג, אבל נראה כי ישראל בדרך השנה לכיוון פתיחת חזית ואולי כמה חזיתות שיביאו אותנו לתחילתה של מלחמה (ואיך זה קשור למטוס הרוסי) וכן, אשמח לטעות אם כי הגיע העת שהארץ "תשקוט 40 שנה" וזה קורה רק אחרי עימות גדול.