חכם סידי

עזבו אותי עם הגבר המכיל, המטרוסקסואל. אני נולדתי ואמות "איש מערות", כל ניסיון שלי או שלכן נשים, לשנות אותי, ייגמר בכישלון מהדהד…חוזר למערה שלי גם אם זה אומר שאהיה שם לבד…

אותה הדלת שנטרקת בפניכם ואתם מקבלים דרכה את "בעיטת הדרך" בזוגיות שלכם, יכולה להיות הדלת שתיפתח עבורכם, או שאתם תיפתחו עבור אחרים, למשהו אחר, טוב יותר. השורה התחתונה היא על איזה צד של הדלת חשוב להסתכל…

אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, אמר איזה חכם סיני שידע לא מעט… אבל לכל מי שחי לבדו, בוודאי מבחירה, הרי לישון באלכסון אלה החיים עצמם…או שלא? טור מבולבל. מוזמנים להיות גם.

אני ממש מתנצל. יכול מאוד שהטור הזה יגרום נזק לכמה מכם. אז אם אתם לא בטוחים בזוגיות שלכם, אל תקראו את הטור . בבקשה אל תקראו. ראו הוזהרתם.

רוצים לדעת איך תהיה מערכת היחסים שלכם? תראו איך היא או הוא התייחסו לאקסים שלהם. אתם לא מיוחדים. בסופו של דבר גם אתם תזכו לאותו היחס. רק אומר.

אין כמו חבר או חברה טובים, כאלה שמלווים אותך במהלך חייך, נמצאים שם כל הזמן, מתעניינים בשלומך, מבלים איתך ומה לא….עד שאתם מוצאים לכם בני זוג…אז אתם מגלים צדדים אחרים שלהם…שהם לא תמיד בצד שלכם…

קורה לא פעם שאתם מרגישים שבמערכת יחסים מסוימת אתם מאבדים את עצמכם, אבל מצד שני אתם רוצים להיות במקום הזה. דילמה לא קטנה בכלל. יש תשובה. אבל גם היא חלקית…ואיך יש לפרפרים קשר לטור הזה….?

בסופו של דבר מספיקה מילה בכדי שמי שרוצה אתכם יהיה אתכם. לא יעזור אם תרשמו הודעות ארוכות או תתקשרו, מי שלא ירצה גם ספר שלם לא יעזור. אז חבל על הזמן. מניסיון. בנינו גם שלכם. ויש גם אופטימיות אם תגיעו לסיום הטור.

כמה פעמים תחזרו אחורה לזוגיות קודמת? כמה פעמים תתנו לזה עוד הזדמנות? איינשטיין אמר שלעשות את אותה הפעולה כל פעם ולצפות לתוצאה אחרת היא טיפשות. ואולי בכל זאת??

למה אנשים טועים בין נחמדות לחולשה. למה הם מבינים רק את השפה הלא נעימה של חוסר יחס או יחס לא טוב? למה כשמישהו טוב הם רואים בזה חולשה שלו ולוקחים אותו כמובן מאליו. מצטער האמת "העירומה" בפנים. טור כואב מומלץ לא לקרוא אותו.

האם להתקדם לאחר אהבה לאהבה אחרת, או שהרצון לחזור למקום ההוא הקודם, מעכב אותנו? האמת, כמו תמיד נמצאת בתשובה האלמותית…תקראו תבינו…צריך זמן לטור הזה תרתי משמע…

אנשים אוחזים בכח בזוגיות גם כשהיא כבר לא שם. אוחזים גם כשהצד השני כבר לא בעניין ומראה את זה. העצה הכי טובה היא לשחרר כי מי שלא רוצה אותך לא ירצה לא משנה מה תעשה. הגיע הזמן להבדיל בין יריקה לגשם. אולי תפסידו זוגיות שעוד רגע תגמר גם כך, אבל תרוויחו משהו אחר….תקראו תבינו מה.

לא פעם אנחנו רוצים להפסיק ריב עם מישהו שאנחנו אוהבים. גם ובעיקר בזוגיות. אבל הגאווה הזו להרגיש חלשים מולם מונעת מאתנו, וגם מהם לא פעם, לחזור אחד לשנייה ולהפך, למרות שזה מה שאנחנו באמת רוצים. אז יש כרגיל עצה בסיום והוא מאפשר לגעגוע לנצח…

הדבר החשוב ביותר שאתם בזוגיות הוא האמון. אין מחילה על שקר. ברגע שהאמון נסדק תם הטקס. לא מכיר הרבה אנשים שיוכלו לחיות עם זה אח"כ. יש מחיר לזוגיות ואם אתם לא מוכנים "לשלם" את זה, תישארו בבקשה לבד. כמוני.

המהירות הזו שמחליפים בני זוג, לא ברורה לאיש מערות כמוני. לפעמים עוד לפני "שגופת" הקודם "התקררה (זה מטאפורי) יכול להיות מאוד שאני פה השונה, אבל בכל זאת מה קורה לנו? אפשר לקלל בלב…אבל תקראו קודם…

אני מאוד אוהב שאנשים כל הזמן מדברים על לאהוב את האחרים. אבל עד שלא תלמדו לאהוב את עצמכם, לא תוכלו לאהוב אחרים. אם למדתם לאהוב את עצמכם ולקבל אתכם כמו שאתם, אז הגעתם לשלב התובנות בחייכם. רק לצערנו זה קורה בגיל מתקדם מידי. מצד שני ברוך השם שהן מגיעות…מהיום כבר תבינו אחרת מה זה – "ואהבת לרעך כמוך"….כמותכם. הבנתם? תקראו תבינו….תאהבו.

זה לא טור של שברון לב, אלא טור של מח בעיקר. אל תכניסו רגש לשום מקום, טוב לא תוציאו משם. אבל יש גם עצה מלאת סבלנות…סליחה ניסיון.

איזה כיף זה לתת לכם עצות בזוגיות על חשבון הקשר שלכם עם בני או בנות הזוג שלכם. מה אכפת לאלה שמציעים להגיד לכם מה צריך לעשות, ואח"כ להתפנות לחייהם, ולא פעם להתנהג בדיוק ההפך ממה שייעצו לכם? ואתם? אתם נשארים עם עצת אחיתופל…ובעיקר לבד…

הגמל לא רוצה את הדבשת שלו. זה כבר ידוע. ומה עם בני האדם? אולי הגיע הזמן שלפגישות "עיוורות" שבהן לא מכירים אחד את השני, יגיעו שני הצדדים עם מראה בכדי שיראו גם את עצמם, רגע לפני שהם פוסלים אדם לפי המראה הרגעי שלו. ויש עצה כרגיל בסוף. טור בועט ומכאיב.

תשאלו כל אחד שחי לבד, הבעיה היחידה שלו היא בשבת. חוץ מזה לא מעניין אותו שום יום בשבוע, נהפוכו. אבל לכל שבת יש מוצאי שבת…זה עדיף אגב מלהישאר בשבת עם מישהו שאתם לא רוצים…ומזל שיש אלוהים….

האמת אני אקבל בטור הזה ביקורות על גבול הקללות (רק בלב בבקשה) גם מגברים וגם מנשים, אבל נראה לי שלבני דורי כבר אין "חלקי חילוף"…והגבר המטרוסקסואל החדש, או איך שזה לא נקרא…הורס לנו…ובעיקר לעצמו…והנשים? למרות הכל מעדיפות אותנו עם "החול" מהמערה….

יהודה בארקן הלך לעולמו. אבל הסרטים שלו עליהם גדלנו כולנו בחמישים השנים האחרונות, יישארו לנצח. הטור הזה הוא להגיד לו תודה. פרידה באמצעות סיפור אישי אחד שלי איתו…לא זוכרים אולי "מי היו עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן?"…אבל את הצדיק ה-11 אנחנו לא נשכח…

לפני שתקפצו עליי…אני לא בחור דתי, אפילו לא קרוב לזה. אבל יש לי הרגשה שמקננת בתוכי שעושים קצת איך נגיד אפליה בין הציבור הדתי לזה שאינו. להילחם בקורונה ברור, אבל באותה המידה! דוגמאות בפנים. ויש גם עצה לציבור החרדי.

בטור שעבר של "חכם סידי", "נכנסתי" בכל הכח באתרי היכרויות, ובעיקר בהתנהלות נשים שם….התגובות, אוי התגובות. נטע איש נחמו, שיודעת לא מעט על החיים ובעיקר יודעת לבטא זאת במילים, מגיבה מהצד הנשי של אתרי היכרויות…ויש לה כמה תובנות מפתיעות. במיוחד אם אתם גברים…ובעצם לא רק.

הפעם אני נוגע בנושא ש"ישרוף" לי אח"כ הרבה ואקבל עליו תגובות מ"לך קיבינימט ועד בואכה לך לעזאזל", זה ברור לי. אבל וואלה אני הולך לכתוב על אתרי היכרות…ומהזווית הגברית. אגב מי שתרצה להגיב נשבע לכם בכל הקדושים נותן לה את הבמה הזו בטור הבא.

לפעמים צריך לקבל את ההחלטה קשה. לפעמים צריך לתת למישהו אהוב ללכת, גם אם זה קשה לכם. זה מראה שאתם אוהבים אותם לא פחות מאשר כשהייתם איתם. וכן הפעם הסיפור אישי.

ראש הממשלה אמר כי היום לאהוב זה מרחוק? באמת? טוב, הוא חי כבר מיליון שנה עם שרה. ומה עם אלה שחיים לבד? לא מגיעה להם קצת אהבה? ואלה שכבר גרים ביחד? למה לתת להם סיבה טובה להתרחק? ואיך זה בסוף שגם ראש הממשלה אומר את מה שאני אומר כאן הרבה זמן… טור שנכתב מול 4 קירות, אבל רק זמנית.

מה שלמדתי במשך חיי הארוכות הוא שאין דבר כזה שאין דבר כזה. הכל אפשרי. כולל בכל הקשור לזוגיות. הסטריאוטיפ שמלווה אותנו, שזה ילך אתכן וזו לא, הוא טעות בבסיסו. ויש גם טיפ לא קטן בסיום. גם לנשים שבכן. ותודה לבעלת ההשראה לטור הזה….

שמישהו יגיד לכם הגברים את האמת…ובשביל זה צריך גבר גברי. כשמישהי רוצה להיות בקשר אתכם, אות אחת תפסיק, טוב שתיים. כשהיא לא תרצה גם ספר שלם של שכנועים מצדכם לא יגרום לה לשנות את דעתה. סורי זה המצב. בסוף עוד תגידו לי תודה על הטור הזה…וכמובן אל דאגה כמו תמיד יש עצה בסוף.

זה טור גברי. נטו. טור שמביט על העולם מהזווית של הגברים. אלה שחיים לבד ולא זקוקים לאישה בשביל האושר שלהם. אלה שהלבד שלהם הוא התנהלות יומיומית. ובסוף יש גם גילוי מה הכי מסוכן לגבר כזה? לא זה לא טור מרמור, רק טור מציאותי. תסבלו איתי בבקשה. ואל תשכחו שזאב בודד זו חיה טורפת….

אני לא אצא לרחובות לצעוק בעד ראש הממשלה נתניהו, אבל קשה לי לשתוק נוכח כל אלה שיוצאים נגדו בשם החוק, ולא מאפשרים לו לקבל את זכויותיו על פי החוק. הגיע הזמן שהמשטרה והפרקליטות יבדקו את עצמם, כי אם יש הרגשה בציבור שהם לא נטולי עניין בפרשה, אז רק זה שווה בדיקה אמיתית

למרות שאני כבר מאמין קטן מאוד באהבה, אתה מבין שאם יש משהו שעושה את הייאוש מעט יותר נח, זה הדבר הזה שהראש מכנה אהבה, אבל מרגישים אותו בכל הגוף. טור חד פעמי ברגע של געגוע. אח"כ אני חוזר לציניות…

אל תלכו למקום הגס בבקשה. מדובר על משהו אחר לגמרי. זה עולם חומרני וכל אחד רוצה רכב גדול יותר, בית גדול יותר הכל יותר ויותר. השבוע למדתי על בשרי את זה. העיקר שכולן אומרות שכסף לא מעניין אותן….רגע הצחקתם לי את גיד האכילס.

לפני כשבוע העליתי תמונה של חוף ים בחו"ל, לא מעט איחלו לי שאהנה. הם לא אשמים. זה העולם בו אנו חיים, עולם וירטואלי, שבו אין דבר אחד אמיתי. הכל תמונות, הכל בכאילו. מתי מישהו יתחיל לדבר כבר, ככה סתם כמו פעם. מתי נחזור לשפיות? לאנושיות? לאסוף זיכרונות שחווינו ולא תמונות של רגע אחד

אני כבר לא חוגג את ראש השנה. עבורי זה עוד ערב אחד. אבל כשהערב האחד הזה יורד, אני מיד הופך להיות אותו ילד קטן שמחזיק ביד של אביו, מסתכל על אמו היפה, ונפעם מהנעליים הלבנות והבגדים הלבנים החדשים שקנו לו פעם מזמן, שהיה ילד, לכבוד החג ורק פעם בשנה. אני מתגעגע לרגעים האלה. להורים שלי ובעיקר לילד שהייתי.

הרבה אנשים רוצים לא להישאר לבד. חוששים. גם עבדכם הנאמן מידי פעם. אבל אם כבר אנחנו לבד, אז לפחות נהנה מזה. יש חצי מיטה מלאה ואפשר בחצי השני לישון באלכסון ולא רק.

הפעם הטור הזה עוסק במשהו טוב, משהו טוב שנגמר, כשמשהו טוב נגמר, זה עצוב. אבל איך אפשרו שזה יקרה? תקראו, אולי מישהו עוד ישנה את סוף הסיפור…