אני שונא את ראש השנה!

לי יש את האומץ להגיד מה שהרבה אנשים שאינם בזוגיות, רוצים להגיד אבל חוששים - ראש השנה הוא עול, המזל הוא שהערב עצמו נגמר תוך כמה שעות. לפחות נחסכה ממני המריבה אצל מי עושים, והישיבה עם אנשים שחלקם קרובים אליך רק בגלל ענייני די.אנ.איי.
משה סידי הידוע גם כחכם סידי
חכם סידי

אתם יכולים לצקצק בלשון. תצקצקו. אתם יכולים לקלל בלב, תקללו בלב או לקלל בקול… אתם יכולים לצעוק לעברי ברחוב "משוגע", תצעקו. זה לא מעניין אותי. אני שונא את ראש השנה, כן אני שונא את ראש השנה. שונא את כל מה שמלווה אליו לפני ובוודאי במהלכו. כמה אני שמח שהעסק המרכזי הוא רק לכמה שעות, ועוד יותר שמח שעשיתי את זה במחיצת מישהו שאני לא חייב להיות לידו. רק ליד מישהו שאני רוצה להיות, הכוונה אליי.

כן אני משה סידי, אתם מכירים אותי כחכם סידי, אומר את מה שרבים חוששים להגיד. שלא נעים להם. לי בגילי המתקדם, 50 כבר, נעים וחצי ואני עושה פחות חשבון מאחרים. אני שונא את ראש השנה. אני וכל מי שלא נמצא בזוגיות. הכוונה למי שרווק/ה גרוש/ה. שונאים.
אין לי כח לסרט הזה איפה אתה עושה את החג? עם מי אתה עושה את החג? למה אתה לבד? תגידו, נגמרו לכם הבעיות שאתם שואלים אותי? מה אתם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה? תתעסקו בחייכם. אנחנו האנשים שנמצאים לבד (לא בדד. לבד יש הבדל), מבחירה או לא (ואין דבר כזה מבחירה, כולם מחפשים את הנפש התאומה מתישהו) רוצים שזה ייגמר. לכן חלק מאיתנו, נניח אני, נעדיף אם אנחנו בלי הילדים (כי הם אצל הגרוש/ה), לעשות את החג במחיצת עצמנו. לבד, בלי כאבי ראש ובעיקר כאבי לב. רואים טלוויזיה, מזמינים משהו או מכינים בקטנה וסלאמת. למחרת זה נגמר. אז אנחנו חוזרים לעצמנו. עד אז מצידנו אנשי "הלבדם" להיות על אי בודד עד שתסיימו את ארוחת הערב. או מול הטלוויזיה בעיקר.

אל תרחמו עליי. הייתי שם. אל תגידו ממורמר. חגגתי שנים על גבי שנים ראש שנה עם בנות זוג. לא תמיד זו הייתה חוויה לספר זיכרונות. נכון? בכל זאת עדיף לעשות עם כולם. זה נעים יותר. אבל כשאתה כבר לבד, אתה מעדיף להיות לבד. מי שבמצב הזה, מבין אותי בלי מילה נוספת.

מה שכן, נחסך ממני עוד דבר, המריבות האינסופיות איפה עושים או מי יוזמן מהמשפחה שלך ומי לא. לפעמים אנשים יושבים יחד כי הם חולקים במקרה די.אנ.איי או גנים דומים וזה הדבר היחיד שמשותף להם. או כאלה שיושבים לארוחת החג עם אנשים שהם חיים איתם, אבל כמו שני שוכרים בדירה משותפת. מצטער, זו האמת. לא באתי להרוס את אווירת החג. אבל גם אם אתם עדיין חושבים שאני ממורמר, אז תודו בפני עצמכם כמה הייתם חלקכם מתחלף עם הלבד שלי. אפילו לערב החג עצמו.

כן, אני שונא את ראש השנה. שונא אותו בגלל הרעש הגדול שעושים ממנו מאיזה 24 שעות מצ'וקמקות. כמה הכנה כמה "רעש" כמהההה (אין פה טעות הקלדה. זה כמההההה עם תנועת ידיים על הראש) כאילו שמי שלא יוזמן לחג או יחגוג לבד, יוצא מכלל ישראל. לא נכון. ההפך, הוא נשאר שפוי אחרי ערב כזה, שבמקרה הטוב נגמר רק במריבה מי יחזיר את סבתא (תמיד אותו הפראייר).

ועוד דבר אחד. אם כבר אני הפכתי לשנוא הציבור בטור הזה, אז עד הסוף. לכו תבדקו מה אחוזי הבקשות לגירושין לאחר החגים המרכזיים, בואכה ראש השנה. לכו, לכו. תגלו שאחוז הבקשות עלה פלאים בעשרות אחוזים. כי בני הזוג בדרך כלל, טוב, בדרך כלל, חוץ מכם כמובן (חחחח. כן אני צוחק), יריבו במהלך החג, בגללם או בגלל האמא שלו, האמא שלה או האמא של… טוב, לא רוצה להגזים. תבדקו ברבנות כמה הם חוששים מהיום של "אחרי החגים" כי יש להם "ים עבודה". בצד של אלה שנפרדים, לא אלה שמתחברים (וגם חלק מהם יחזרו אחרי ראש השנה הבא… או החגים הבאים).

גם הסיום לא יהיה אופטימי. נמאס לי גם לא מהחג עצמו, אלא גם מתקופת "אחרי החגים", המצאה ישראלית או נכון יותר של ישראלים עצלנים ועובדים שלא רוצים לעבוד. אתה בא למשרד ממשלתי, במהלך שבוע רגיל, אז בדרך כלל אומרים לך ש"המחשבים נפלו"… נפלו לך על הראש (מעניין מי מרים את המחשבים ש"נפלו"). איזה נפלו ואיזה נעלי כדורגל, סתם לא בא להם לעבוד. אבל בתקופת ראש השנה עד סוכות המחשבים לא נופלים, הם דווקא עובדים, המחשבים הכוונה. מי לא עובד? אלה שנותנים שירות. אלה שרק באים לעבודה ולא לעבוד. הם קופצים על מציאת "החגים" ואומרים לך כדי לא לעבוד ולהזיז את התחת: "תבוא אחרי החגים…". אז זה ברור שכשתגיע יגידו לך… "המחשבים נפלו".

אוי כמה שאני שונא את ראש השנה. אהה ופסח גם.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך