נתחיל בגילוי נאות. למי שלא ידע, מיד יידע, אני מורה בתיכון זה כבר מעל שני עשורים. הגעתי להוראה מאהבה, עם תשוקה למקצוע. אני אוהב ללמד. מאוד. הוראה עבורי היא המקום החשוב ביותר שניתן לאדם. אני יכול ליצור "בחומר" הכי חשוב, העתיד. בילדים שלנו. לעזור להם לעשות משהו עם חייהם, לבנות להם את העתיד, וכן גם להיות אנשים טובים יותר.
עד כאן החלק האופטימי. מעכשיו אני מצטער, תגלו את האמת המרה "מאחורי חדר המורים" (נשמע מסתורי משהו…). שני ארגוני המורים (שעד היום אני לא מבין למה צריך שני ארגונים למורים, כנראה רק בשביל ג'ובים לבעלי תפקידים), "ארגון המורים" ו"הסתדרות המורים", הרגו את ההוראה. אני לא רוצה להגיד הרסו, כי היא עוד קיימת, אבל הם הפכו את התלמידים והמורים ל"עובדים" במפעל. חס ושלום, אני מעריץ אנשים שקמים בבוקר והולכים למפעל, אבל הוראה צריכה להיות שונה. המורים והילדים לא עומדים מול מכונה כל היום.
אבל לצערי זה מה שקרה. ארגוני המורים, "הסתדרות המורים" ו"ארגון המורים", חתמו במו ידם על אחת העוולות הגדולות ביותר שנוצרו בחינוך. הם יצאו בהצהרות ובתרועות, אבל המציאות היא קול ענות חלושה. אני בא בטענות לשרים, הם רצו להראות הישג, גם אם אין בו הישג. הם אנשים פוליטיים, הם לא מורים. אבל אנשי ארגוני המורים לא אמורים להיות כאלה, אבל הם האמא של הפוליטיים.
לא אבלבל לכם את המח, אסביר בפשטות. יש שני הסכמים. "אופק חדש", של הסתדרות המורים שמיועדת בעיקר ליסודי וחטיבת ביניים (בעיקר אמורים הדברים שלי על החטיבה), ו"עוז לתמורה" שמיועד לתיכון. מה שהיה לפני ההסכם הוא שמורים עבדו 24 שעות, קיבלו שכר גבוה ומתגמל לשעה ולימדו בכל הכח. נכון, שעת העבודה נגמרה בסביבות השעה אחת בצהרים, אבל להיכנס לכיתה ל-4 שעות וללמד זה לא לעמוד מול "מכונה" במפעל. ההפך, העובדה שהיום קצר נתנה למורה את האנרגיה לתת הכל למען הילדים בזמן הנתון. אלה אל תשכחו הילדים שלכם, שלנו, שצריכים את המורה כולו עבורם. כולם היו מרוצים, הילדים, המורים, המערכת עבדה. פה ושם היו תקלות, אבל ככה זה במערכת כזו גדולה.
מה שקורה עכשיו שחק את המורים, הרס את ההוראה. כן, ארגוני המורים שלא נכנסים ולו דקה לכיתה (ואם היו נכנסים היו מבטלים למחרת את ההסכם), שמנותקים ברוב המקרים מציבור המורים ואני עוד עדין, חתמו מול האוצר ומשרד החינוך על הסכם רע. מה זה רע, גרוע. סיוט. רע למורים ורע לתלמידים.
מורה צריך לעבוד עכשיו בין 36 ל-40 שעות בשבוע! תלוי באיזה הסכם אתה. להיכנס לכיתה 23 שעות פרונטאליות! לתת לפחות 4 שעות פרטניות ועוד 8 שעות שהייה לערך, שזה להישאר עוד בביה"ס. מורה מגיע בשמונה ונשאר עד 3 או 4 אחה"צ. אולי תגידו שאלה שעות רגילות, אבל לא למי שנכנס לכיתה ועוד כיתה ועוד כיתה… המורה מתישהו לקראת סוף היום הארוך והמתיש שלו, כבר לא יכול ללמד כמו שצריך (חלק כבר לא יכול לראות כיתה. קשה מה שאני אומר אבל אמיתי). אין מה לעשות. הוא גמור, שחוק. זו לא הוראה. המורים הופכים להיות מעין בייביסיטר לילדים שלכם, ברוב המקרים. אתם מרוצים כי הילדים במסגרת עד אחה"צ, אבל הרווח שלכם הוא הפסד ובגדול.
מעבר לכך, ארגוני המורים אולי הוסיפו שעות, אבל הורידו את ערך השעה למורה. המורים מקבלים שכר גבוה יותר בתלוש, אבל אם היו עובדים לפני ההסכמים כמות כזו של שעות, השכר שלהם היה כפול. איפה יש דבר כזה שמישהו במשק יסכים לקצץ את השכר לשעת העבודה שלו.
אבל הכי חשוב, הילדים נשארים עד שעות מאוחרות. הם בשעה 2 וחצי, 3 וחצי וגם 4, כבר לא יכולים לקלוט יותר. הם למדו 8 שעות, הם גמורים. בואו נראה אתכם יושבים משמונה עד 3-4 אחה"צ בכיתה. ואל תשכחו שהמורה בשעות האחרונות נכנס גמור, אז מי מרוויח מזה? אף אחד.
אני קורא מכאן כמורה לעשות שני דברים: לבטל למען ההוראה, למען התלמידים וכן גם למען המורים, את ההסכמים הגרועים האלה, שמי שחתם לא יודע מה זו כיתה. בטוח שלא לימד כבר 1000 שנה. ודבר נוסף, הגיע הזמן ציבור המורים שנקים קול וצעקה, לא צריך 2 ארגונים. לא מעניין אותנו מהג'ובים של אנשי הארגון (שבנינו לא עוזרים כמעט בכלום. כמה מאתנו קיבלו מהם עזרה), ולהקים ארגון אחד של כולם. מה זה אנחנו, הרב הראשי האשכנזי והספרדי? מה זה "ארגון מורים" ו"הסתדרות מורים". מי צריך את זה?
ואתם ההורים שקוראים את זה. אם חשובה לכם איכות ההוראה של הילדים שלכם? תצטרפו. אנחנו הרי כולנו באותו הצד, למען התלמידים.
