ראשי / טורים / שי לשבת (דף 2)

שי לשבת

שי לשבת

דוד לוי ראוי להיות נשיא מדינת ישראל

גבי ללוש היה "התאום" של לוי. אותה קומה, אותה בלורית שיער לבנה, אותם משקפיים. גם חיתוך הדיבור היה דומה להפליא. לוי הפציר בתושבי דימונה להצביע עבור ללוש, ואכן בחלוף שבוע נרשמה רעידת אדמה של 7.8 בסולם ריכטר, כשללוש הדיח את הללי ההמום. אני לא אשכח לעולם את אותו נאום של לוי, ומאז עקבתי אחר הקריירה הפוליטית שלו בעניין רב.

גם היותו מרוקאי, "אחד משלנו", בימים בהם לא היו כוכבים רבים מעדות המזרח בפוליטיקה הארצית, הפכה את לוי לאהוב בצורה בלתי רגילה בעיירות הפיתוח. כשהוא נפגע, כולם נפגעו אחריו, כשהוא ניצח כולם בכו מהתרגשות, כשהוא הפסיד כולם הזילו דמעה חרישית.

למרבה הצער, דוד לוי נשכח בעשור האחרון. הוא חזר לבית שאן, ופרש לביתו לאחר שהבין כי כבר לא יזכה לקבל את מה שחלם להיות, נשיא מדינת ישראל. אין ראוי ממנו לתפקיד הממלכתי הזה. עם כל הכבוד לרובי ריבלין, שמנסה להיות "רובי עממיקו", הפער בינו לבין לוי באהדת הציבור, בסגנון ובעממיות, הוא כמו המרחק מתל אביב לבית שאן. ריבלין נבחר בגלל פוליטיקה קטנה, לוי נשאר בבית כי הכבוד שלו לא נתן לו להתעסק בגועל נפש הפוליטי, להתחנן בפני החרדים, אנשי הימין והשמאל שיצביעו עבורו. לוי לא הפסיד, המדינה היא זו שהפסידה נציג אותנטי שיכל גם לעשות דברים גדולים בזירות הכי חשובות.

בשבוע שעבר נעשה צדק מסוים סביב דוד לוי. שר החינוך נפתלי בנט בישר כי לוי יקבל את פרס ישראל בתחום החברה. לוי חזר לכותרות, כל התקשורת עטה עליו ופרגנה לו. אותי זה לא הרשים, אומנם לוי הכי ראוי לקבל את הפרס החשוב הזה, אבל הוא ראוי ליותר מזה. למראה הצער הוא כנראה כבר עבר את הגיל להתמודד על הנשיאות הבאה, לא נראה לי שיש לו את הכוחות לכך. מדובר בעוד שלוש שנים, לוי יהיה בן 83. הלוואי ואתבדה.

דוד לוי אמר לאחר שהתבשר על קבלת הפרס: "לאורך כל הדרך הציבורית התמודדתי בעשרות מאבקים קשים בתחום החברתי, החיים לא פינקו אותי. התחום החברתי יקר לכולנו, והעובדה שוועדה העמידה את זה בראש סדר היום, זה דבר גדול מבחינה חברתית, וישפיע גם בתחומים נוספים". עוד הוא אמר: "אני זוכר ימים קשים של מעברות ומצוקת דיור. הקרקע לא הייתה בשלה מספיק כדי להבין את חשיבות הדברים, ואני נאבקתי על מה שלי היה ברור כמובן מאליו. ידעתי שאסור להיכשל, כי כישלוני היה בולם צמיחה של דור מנהיגות צעיר בעל פוטנציאל אדיר. מי יודע כמה כוחות ומוחות חשובים אבדו לנו במהלך השנים, בגלל חוסר רגישות. אני מילאתי את חובתי. זה היה קשה מאוד ומלווה במאבקים למה שמכונה היום 'לשבור את תקרת הזכוכית".

אי אפשר היה להגדיר את העשייה של דוד לוי לאורך השנים טוב יותר. רק שיהיה בריא וימשיך ליהנות מילדיו ונכדיו.

חייבים ללכת בדרכה של צרפת: לאסור זריקת מזון לפח!

אובדן מזון הוא אחת מהבעיות החברתיות, האקולוגיות והכלכליות הגדולות בעולם. על פי הערכות שונות, כשליש מסך כמות המזון שמיוצרת בעולם הולכת לאיבוד! יחד עם זאת, מדובר בבעיה שכמעט ואינה זוכה ליחס, לדיון ציבורי או לחקיקה. בישראל, שבה 31 אחוז מהילדים נמצאים מתחת לקו העוני, אין כלל נתונים רשמיים על היקף אובדן המזון. על פי דוח ראשון מסוגו של עמותת "לקט ישראל" שפורסם לא מכבר, כ-2.45 מיליון טון מזון בשווי 20 מיליארד שקל, הולך לאיבוד בכל שנה בתהליכי הייצור וההספקה. פשוט נתונים מדהימים.

נתונים אחרים מעלים כי משפחה ישראלית ממוצעת משליכה לפח מזון בשווי 8,000 שקלים בשנה! זאת מול כ-300 אלף משפחות בישראל שסובלות מאי ביטחון תזונתי. שימו לב, הנתון השני לא מדבר על אפריקה ולא על מדינת עולם שלישי, אלא על ישראל מודל 2018.

בישראל זורקים כאמור מידי שנה כ-2.5 מיליון טונות מזון, מתוכם 214 אלף טון של מזון מבושל במגזר המוסדי, הכולל את בתי המלון, את צה"ל ואת אולמות האירועים. אם נפרש את הכמויות הבלתי נתפסות הללו לאחוזים, נגלה כי 35% מכל המזון שמיוצר בארץ נזרק, כאשר הירקות והפירות מהווים 75% מהכמות הכוללת.

המזון שנזרק מהווה לא רק בזבוז משאבים, שגורר איתו השלכות סביבתיות, אלא יש בו גם פן מוסרי וכלכלי, במיוחד לנוכח העובדה כי מחצית מהמזון האבוד, הוא מזון בר הצלה, כלומר מזון הראוי למאכל אדם.

חוק תקדימי שעבר לפני כשנתיים בסנאט הצרפתי פה אחד, אוסר על סופרמרקטים ורשתות שיווק לזרוק מזון. צרפת תהיה המדינה הראשונה בעולם שבה הסופרים יידרשו להעביר את המזון העודף לבנקים של מזון או לנזקקים. במדינה האירופית, שמבזבזת מעל ל-7 מיליון טון אוכל ראוי למאכל מדי שנה, יטילו קנסות בגובה של עד 75 אלף יורו על רשתות שיווק בגודל של 400 מ"ר ומעלה, שלא יחתמו על הסכמי העברת מזון עם עמותות צדקה. במקרים קיצוניים, המדינה תוכל להטיל עונשים של עד שנתיים מאסר על מי שלא יקיים את החוק.

האם יש סיכוי לראות חקיקה דומה לזו שנעשתה בצרפת בקרוב בישראל? כלל לא ברור. הסיבה: אחת הבעיות המרכזיות בטיפול באובדן מזון היא כמות הגופים שאמורים לעסוק בנושא. עבודתם של לפחות ארבעה משרדי ממשלה שונים (הבריאות, הגנת הסביבה, החקלאות והכלכלה) קשורה לתהליכי אובדן של המזון במהלך ייצורו והספקתו. זה אומנם סיפור בירוקרטי לא קטן, אבל מול הרווח הגדול שיירשם בצד השני, עם עשרות אלפי משפחות שיוכלו לקבל כמויות של מזון על בסיס קבוע, זה בהחלט משתלם.

 

שבת שלום!

כולנו יכולים להיות רגועים: יש לנו משטרה מהטובות והמתקדמות בעולם!

הטענות הן שונות ומגוונות, ובעיקר מתמקדות בפעילות הבלתי מתפשרת של כחולי המדים סביב החקירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני אומר בצורה הכי גלויה וישירה שאם מחר יתקיימו בחירות כלליות, אבחר בליכוד ובבנימין נתניהו. אני עדיין חושב שאין לו, בשלב הזה, מחליף ראוי וכל עוד הוא חף מפשע, ואין החלטה חד משמעית האם להגיש נגדו כתב אישום (וגם שם הדרך עוד ארוכה עד גזר דין חלוט וסופי), נתניהו ראוי לכהן כראש ממשלת ישראל. מדובר במנהיג היחיד שמסוגל להתמודד מול האיומים הביטחוניים שיש סביב המדינה הקטנה שלנו. לא הייתי ישן טוב בלילה אם לדוגמא הייתי יודע שיאיר לפיד, צריך לקבל החלטות הרות גורל לעם היושב בציוןנתניהו צריך וחייב להוביל את המדינה בימים טרופים אלהיחד עם זאת, אני תומך ומגבה את פעילות המשטרה, וטוען בצורה הכי ברורה שיש לנו משטרה מהטובות והמתקדמות בעולם בכל קנה מידה. אני מכיר את משטרת ישראל הישנה והחלשה, שהייתה לנו אי שם בשנות ה-80 וה-90. ארגוני הפשיעה הרימו ראש באותם ימים, השחיתות חגגה ונבחרי הציבור עשו לביתם בלי פחד ובלי מורא, עם מעטפות ומזומנים שעברו מיד ליד.

משטרת ישראל מודל 2018 היא משטרה מתקדמת הן ברמת הארגון, האיכות והטכנולוגיה. רוב ראשי הפשע במדינה יושבים מאחורי סורג ובריח וטוב שכך. אף עבריין לא יכול להרים ראש, וכל מי שמנסה, נעצר באופן מיידי. תראו מה קורה בגזרה שלנו, הפשיעה בנסיגה מתמדת, העבריינים הבעייתיים לא מסתובבים לנו בין הרגליים, וימ"ר לכיש ביסס את  מעמדו כאחת מהיחידות המרכזיות הטובות במדינה, עם מעצרים על בסיס יומי של עבריינים פורעי חוק. הדוגמא הזו של ימ"ר לכיש באה לידי ביטוי בכל פינה בארץ, ואיכות החיים של כולנו השתפרה בזכות העובדה שהמשטרה היא חזקה ואינה עושה הנחות לאיש. כך זה צריך להיות במדינה מודרנית ומתקדמת, ואני אומר לכם שבהרבה מאוד מדינות מתפתחות וחזקות כלכלית, המשטרה היא פחות חזקה ופחות אפקטיבית.גם בנוגע לפעילות מול נבחרי הציבור, ברמה הארצית והמקומית, המשטרה לא עושה הנחות לאף אחד. מי שטועה משלם במזומן, ומוצא את עצמו בחדרי החקירות ולאחר מכן לעיתים גם בחדרי המעצר.

המשטרה פועלת באותה מדיניות גם כלפי ראש הממשלה, וזה מעודד מאוד שאיש אינו חסין מול שלטון החוק. ייתכן מאוד שבסופו של יום כל עדי המדינה, החקירות המסועפות והמיליונים שהושקעו בשנה האחרונה, יובילו לכלום ושום דבר. זה בסדר ואין ערובה לאף פעילות משטרתית, סמויה או גלויה. מה שבטוח, כולנו נוכל להיות בטוחים שהמשטרה הפכה כל אבן ובדקה כל עניין, ולו הפעוט ביותר, כדי לראות האם יש שחיתות סביב ראש הממשלה שלנו. תעזבו את המשטרה בשקט, ותנו לה לבצע את עבודתה.

שבת שלום!

עיתון "המגזין אשדוד" נבחר לאחד מהמקומונים הטובים בארץ!

אין מתנה גדולה יותר שהיינו מבקשים לקבל, לרגל הוצאת גיליון ה-700 של "המגזין אשדוד", מזו שהתבשרנו לפני מספר ימים. ממשאל שהתקיים בשבועות האחרונים בין מספר אנשי פרסום ועיתונות ברחבי הארץ, נבחרו כמה וכמה מקומונים כטובים והאיכותיים ביותר במדינה. העיתונים נבחנו באיכות הכתבות, רמת אמינותן, הסיפורים הבלעדיים וכן איכות הנייר והתפוצה של כל מקומון ומקומון. העיתון שלנו נבחר להיות בנבחרת המובילה, לצד מספר מצומצם של מקומונים מרחבי הארץ, ועובדי המערכת התרגשו מאוד לאחר שקיבלו את הנתונים האלה לידיהם.

בכלל, העיתון שאתם מחזיקים ביד הוא ללא ספק חלק מההיסטוריה של התקשורת המקומית בעיר הנמל. לא כל יום עיתון מקומי חוגג הוצאת 700 גיליונות, כל אחד מהם מקצועי, מרשים, מהודר, עם איכויות שלא רואים כל יום בזירת התקשורת המקומית. באשדוד קמו וצצו מקומונים כמו פטריות אחרי הגשם, חלקם הלכו לעולמם באותה מהירות שהונחו בדוכני העיתונים ברחבי העיר. חלקם היו בעלי אינטרסים ברורים ושקופים ולכן לא זכו ל-100 ימי החסד שכל עסק מבקש מהציבור עם תחילת עבודתו, חלק לא היו מקצועיים בעליל, חלק הודפסו על נייר שאינו מכבד את הקוראים וחלק פשוט "נחנקו" כלכלית במציאות הלא פשוטה בארץ בכלל ובעולם התקשורת בפרט.

עיתון "המגזין" לא רק שצלח בשלום את העשור הראשון לפעילותו, אלא בחלק מהשנים אפילו היה רווחי כלכלית, דבר שאינו מובן מאליו כלל וכלל בעולם התקשורת. זה רק מסביר שהעיתון מנוהל כלכלית ומקצועית בצורה נכונה ומבוקרת.

בעיתון שלנו יש צוות עובדים מדהים, כולם כמשפחה אחת. ממנכ"לית העיתון יהודית ויצמן, דמות מקצועית מאין כמותה שמנהלת את הצד הפיננסי והפרסומי בעיתון ביד רמה, דרך סוכנות הפרסום המסורות, הגרפיקאים המקצועיים, אנשי המזכירות וכמובן צוות הכותבים איתם אני עובד בהרמוניה מופלאה. מדובר בגלריה של אנשים שכל אחד מהם מגיע לעבוד בהתלהבות גדולה וברצון לשפר ולייעל את המערכת מגיליון לגיליון, ועל כך אני מוקיר להם תודה מכל הלב.

הגעתי לעיתון "המגזין" לפני חמש שנים לערך, לאחר שעבדתי ב-10 כלי תקשורת שונים ב-20 השנים האחרונות. לאורך כל הדרך "חונכתי" מבחינה מקצועית שרק סיפור נוטף דם, עם כותרות מאירות עיניים ומילים פרובוקטיביות עושות את העבודה. "הציבור צמא לדם, אתה צריך לספק לו את המנה השבועית", נאמר לי פעם אחר פעם ע"י מעסיקיי לאורך העשייה העיתונאית שלי. ואכן, ידעתי לספק את הסחורה ולחפש את הסיפור בכל מחיר, גם אם ידעתי שיש נפגעים בדרך.

בתקופה בה אני עורך את החדשות בעיתון "המגזין" התמתנתי ואני ממש לא מצטער על כך. אחד מבעלי העיתון ג'קי בן זקן, תמיד אמר לי: "אתה יכול לעשות עיתון טוב גם מבלי שתגרום עוול לאנשים. יש מאחוריהם אישה, ילדים ומשפחה". המשפט הזה נחרט היטב בתודעה שלי, ואני לומד שבוע אחר שבוע שאפשר לעשות עיתון מעניין גם בדרך אחרת, רגועה ומתונה יותר. לא מתלהמת.

אני מאחל לכל משפחת "המגזין" חג שמח, זהו בהחלט יום חג בו צריך להביט אחורה בסיפוק רב ובאותה נשימה להפנות מבט אל העתיד, בתקווה שנוכל לקדם יותר ויותר את המוצר התקשורתי המיוחד והאיכותי הזה.

שבת שלום!

פרשת כי תשא

עת לחשוב ועת לדבר. כתוב בפרשה: "ושחקת ממנה הדק…". מסבירים המפרשים: ר' יוחנן בא ללמדנו שני הפכים שהם יין ובשמים, שהם הדיבור והשתיקה. כלומר הדיבור מזיק ליין, מכיוון שיין הוא אחד הדברים שהגוף מתאווה לו, חז"ל ראו לנכון להזהירנו לבל נימשך אחריו. והבשמים לעומת זאת מענגים את הנשמה והדיבור טוב להם. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, זהו הריח.

כך בענייני העולם הזה. חכמים אמרו שיפה השתיקה ויש למעט בדיבור "\ כי לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". אבל בעניינים רוחניים כמו הבשמים לנשמה, צריך להרבות בדיבור, בדברי תורה.

נמצא שאנו צריכים להתבונן ולדעת מתי להשתמש בכח הדיבור ומתי להימנע ממנו. הקב"ה ברא את הלשון שהיא מוקפת משני צידה בחומות, אחת של עצם ואחת של בשר. גם עצם שהיא קשה וגם בשר שהוא רך, ללמדך שאדם צריך לעשות שימוש נכון ובזמן הנכון בלשונו.
חיים ומוות ביד הלשון, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. לכן אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאילם שכתוב: "סייג לחכמה שתיקה". אדם צריך להתבונן באיזה אופן הקב"ה ברא את האיברים שלנו וללמוד מכך איך הקב"ה רצה שנשתמש באיברים הללו כדי לקיים את תורתנו הקדושה.

הלכות לשון הרע:
אסור לקבל לשון הרע, כלומר להאמין. אסור לשמוע לשון הרע, אבל אם מדובר על נושא שצריך להיזהר ממנו להבא, אזי מותר לשמוע, לא להאמין. למשל: אם רוצה להיכנס לשותפות עם אדם, מותר לשמוע דברים על השותף ולהיזהר. החפץ חיים אומר שיוצא מכך שעלול להיות מצב שמראש לא נוכל להקשיב לאף אדם, גם אם יש סיכוי שתצמח מזה תועלת. לכן יש לברר תמיד בתחילת השמיעה אם תצמח תועלת מן הדיבור, ואם לא אזי לא להמשיך להקשיב. לפעמים מותר, ואפילו מצווה, לשמוע, זאת באחד משני המקרים הבאים: לאחר ששמע כל העניין יוכל להסביר למספר שאין הדברים כך. לאחר הסיפור המספר יירגע וישכח מן העניין. בשני המקרים יש סיכוי שיגבר השלום בישראל. בכל מקרה אסור להאמין למה ששמע. ההבדל בין שני המקרים שבראשון אין הסיפור נוגע למספר, ובשני הסיפור קשור למספר. בשני המקרים אומר החפץ חיים שזו מצווה. אם קרה לאדם שמצא את עצמו בחבורה, אשר מספרת לשון הרע, הוא צריך לנסות להוכיח אותם, אם הוא מעריך שלא יוכל להוכיח אותם אז שינסה להסתלק מן המקום. אם אינו יכול, אזי יישאר אבל יקיים את שלושת הפרטים הבאים: יחליט שלא להאמין להם כלל. לא יהיה נח לו בשמיעת הסיפורים. לא יראה שום סימן של הסכמה לסיפור. אם יכול להראות פנים זועמות, אזי עדיף. כל הפתרון בסעיף הקודם, כאשר הוא יושב כבר בקבוצה כזו, אבל אם הוא מתקרב לקבוצה, המדברת לשון הרע או שזו קבוצה הידועה כמדברת לשון הרע, אזי אסור לשבת אתם כלל. אם שומע דברים שניתן לפרשם לזכות ולחובה חייב לדון לזכות. אם לא דן לכף זכות, לא רק שעובר על "בצדק תשפוט את עמיתך", אלא עובר גם קבלת לשון הרע.

שבת שלום!

"כלכליסט": "ההתנהלות הכספית של מ.ס מתבצעת ללא דופי"

זה לא חדש שיש באשדוד מספר מצומצם מאוד של אנשים, שמנסים בכל דרך לפגוע בפעילותה של מ.ס. אשדוד, עם טענות סרק הזויות והפצת כזבים ובדיות סביב ההתנהלות הכלכלית של מועדון הכדורגל הבכיר בעיר. אותם אנשים נואשים ניסו "למכור" את השקרים שלהם לכלי התקשורת הארציים, וקיבלו דחייה חד משמעית מרובם, לאחר שאלה ערכו את הבדיקות שלהם וקיבלו את הדוחות הכספיים המפורטים של העמותה המנהלת את הקבוצה.

למרבה הצער, באתר "כלכליסט" לא ביצעו את הבדיקות הללו ופרסמו בעבר נתונים שקריים, לפיהם בקבוצה לא העבירו לקופת המועדון את מלוא הכספים שהתקבלו ממכירת שחקנים לקבוצות שונות בארץ ובאירופה. מדובר בבדיקה הכי פשוטה והכי אלמנטרית שצריך היה לעשות לפני פרסום הכתבה. הדבר כאמור לא נעשה, והאתר הכלכלי החשוב הלך שולל אחר אנשים שרוצים להשחיר את הקבוצה ובעיקר את ג'קי בן זקן, שבלעדיו הקבוצה לא הייתה יכולה לשרוד כלכלית. לאחר פגישה ארוכה עם נציגי המועדון, במהלכה הוצגו הדוחות הכספיים השקופים, באתר "כלכליסט" הבינו כי טעו ופרסמו ביום שלישי האחרון כתבה מקיפה על האקדמיה של מ.ס. אשדוד, על פעילותה המבורכת ובעיקר את הנתונים הכספים האמיתיים והנכונים. בכתבה נכתב בין השאר: "תקבולי התשלומים ממכירת הזכויות מופקדים בחשבון העמותה והרווחים ממכירת הזכויות בשחקנים נרשמים בסעיף רווח הון בדו"ח הפעילות, כולל מכירות רוג'רס קולה, אפא אמברוז וניר ביטון, שבכתבה ב"כלכליסט" (27.9.2017) נכתב על ידנו בטעות, כאילו הכספים לא עברו במלואם לעמותה. מבדיקה שנערכה על ידנו בשנית אל מול אנשי מ.ס. אשדוד, הוברר לנו כי הכספים עברו במלואם לעמותה".

למי שהיה ספק, גם לאחר מכירת השחקנים המוכשרים לקבוצות השונות, ג'קי בן זקן הוציא עשרות מיליוני שקלים מהעסקים שבשליטתו ומכיסו הפרטי, כדי שקבוצת מ.ס. אשדוד תסיים עונה אחר עונה ללא גרעון כספי. בעידן של הבקרה התקציבית והדרישות הכספיות המחמירות של ההתאחדות לכדורגל, אין מקום לטעויות, וקבוצה שלא מכסה את חובותיה עד תום, לא יכולה לפתוח את העונה שבאה אחריה. עונשים של הפחתת נקודות והורדת ליגה כבר יצאו אל הפועל בגלל התנהלות כספית לא ראויה של מספר קבוצות (הפועל ת"א, מכבי נתניה ועוד).

באותה כתבה באתר "כלכליסט" נכתב כי האקדמיה של מ.ס. אשדוד היא אחת המוצלחות שיש בארץ, ומדובר בפס ייצור של שחקנים שחלקם מגיעים לקבוצה הבוגרת של מ.ס. אשדוד, וחלקם נמכרים בשלב כזה או אחר לקבוצות גדולות בארץ ובאירופה. באשדוד משקיעים מידי עונה קרוב ל-4 מיליון שקל (!) במחלקת הנוער ובאקדמיה של הקבוצה, סכומים שאף קבוצה אחרת בישראל לא מוציאה במחלקות הצעירות שלה.

מעבר לכך, מחלקת הנוער והילדים של מ.ס. אשדוד מהווה חממה לקרוב ל-1,000 ילדים בבתי הספר לכדורגל ובקבוצות השונות של המחלקה. מדובר במתנ"ס הגדול ביותר בעיר. יש לא מעט סיפורים על ילדים מוכשרים, שמגיעים ממשפחות קשות יום, כאשר חייהם משתנים מקצה לקצה בזכות ההשקעה הגדולה בהם מגיל צעיר ועד שהם הופכים לכוכבי כדורגל עם משכורות אדירות ותנאים חלומיים.

בשורה התחתונה, אלה שרצו להכפיש ולפגוע במ.ס. אשדוד ובג'קי בן זקן, עשו בדיוק את ההיפך, כי בסופו של דבר האמת חזקה מכל דבר אחר.

שבת שלום!

אשדוד לא מככבת במפת הפקקים של ישראל

זה לא סוד שמצב העומס בכבישים בישראל מחמיר מיום ליום, והפקקים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות החזרה מהעבודה, מעיקים ומחמירים. לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים במקום במשך דקות ארוכות מאוד, ממש כלואים ברכב, והתחושה היא שאנחנו מאבדים זמן יקר מהחיים שלנו סביב צפצופים, קללות ותחושת חנק בלתי מוסברת.

מוסף "ממון" של עיתון "ידיעות אחרונות" פרסם לפני מספר ימים את מפת הפקקים החדשה של ישראל, בדגש על שכונות ואזורים שפשוט אי אפשר לנוע בהם בשעות הבוקר. מדובר בנתונים מבהילים רק מלקרוא אותם, אז תארו לכם מה קורא לנהגים המסכנים, שממהרים לקחת את הילדים לגן ולבית הספר, ונאלצים לנוע במהירות ממוצעת של 5 ק"מ (במקרה הטוב…) כל הדרך למוסד החינוכי.

למשל, תושבי שכונת אגמים באשקלון עומדים כל בוקר כ-60 דקות בפקק, נתון בלתי מתקבל על הדעת. תושבי כפר סבא הירוקה עומדים "רק" 45 דקות, תושבי שכונת אם המושבות עומדים 42 דקות, ותושבי ראש העין עומדים 50 דקות תמימות.

על פי בדיקה שאנחנו ערכנו, תושבי רובע ט"ו למשל, אחד הרובעים העמוסים בשעות הבוקר, סובלים מזמן ההמתנה בפקקים של 12 דקות בשיא הלחץ. בהחלט סביר. באזור הכניסה הדרומית, בשעות הלחץ, הפקק נמשך כ-20 דקות, כך גם באזור היציאה הצפונית.

אפשר כבר לומר בשלב הזה שפרויקט ה-REWAY, שגרם לסערה רבתי לפני מספר חודשים, בהחלט מוכיח את עצמו עד עתה. העבודות באזור הכניסה הדרומית לעיר כבר הסתיימו, יש 4 מסלולי נסיעה מרווחים וחדשים, וברוב שעות היום אין עומסי תנועה במקום. בעיריית אשדוד מווסתים את התנועה בהארכת הרמזור הירוק בצירים העמוסים בשעות הלחץ, דבר שמקל מאוד על התנועה. בלב העיר עדיין יש בעיות ועומסים כי העבודות באזורים הללו בעיצומן, וההערכה היא שתוך מספר חודשים הסדר והשקט שיש בכניסה הדרומית, יהיו גם באזורים הללו.

פרויקט התחבורה הירוקה, בו יושקעו בסך הכל כ-500 מיליון שקל, מציב את אשדוד בעמדה עדיפה על פני כל עיר אחרת בארץ. בזמן שכל הערים יצטרכו סוג של נס להיחלץ מהפקקים המעיקים, שכאמור רק הולכים ומחמירים, באשדוד המציאות תהיה שונה לגמרי עם מסלולים חדישים ורחבים, ובעיקר מסלול מהיר של תחבורה ירוקה, שיאפשר לאוטובוס מתקדם לחצות את העיר מצד לצד ב-7 דקות. התחבורה הציבורית תרים ראש בכל פינה בארץ, זו המציאות ומי שמנסה לטשטש זאת, טועה ומטעה. זה קורה בכל עיר מתוקנת בעולם, וזה יקרה גם כאן בתל אביב, ראשון לציון, באר שבע ואשדוד.

המשק הישראלי מפסיד מיליארדים בגלל הבזבוז הלאומי של זמן בדרך לעבודה. מיליארד השקלים שהניבו דוחות התעבורה בחמש השנים האחרונות, אין בהם בכדי לפצות על השקעות הענק הנדרשות בנושא תחבורה. המדינה צריכה להתייחס לבעיית התחבורה כאתגר אסטרטגי ויפה שעה אחת קודם לפני שכולנו נדרוך במקום כי לא יהיה לאן לזוז. באשדוד זה כבר קורה בימים אלה, בשאר הערים ינסו בעתיד הקרוב "להדביק" את הפיגור מול עיר הנמל, אבל זה לא יהיה פשוט גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה ביצועית.

למרבה האירוניה: "סערת השבת" עושה טוב ל"ביג פאשן"

מרכז הקניות "ביג פאשן" זכה בחודש האחרון לקמפיין פרסומי בחינם, מבלי שבעלי המקום הוציאו שקל אחד… "סערת השבת" באשדוד הגיעה לכותרות ברמה הארצית, ומסוקרת על בסיס יומי בכל כלי תקשורת שמכבד את עצמו. התקשורת הפכה את אשדוד לסמל סביב המאבק בין הציבור החילוני לחרדי בארץ, ומן הסתם מתחם "ביג פאשן" מעורר את ההתעניינות המרכזית, לאחר שפקחי עיריית אשדוד חילקו קנסות לסוחרים במקום.

מדובר במאבק יצרי, חסר פשרות, עם קבוצות שמרימות ראש משני הצדדים, כאשר הציבור החילוני התעורר ובפעם הראשונה החליט שהוא מקיים מחאה משמעותית, מול הניסיונות של גורמים חרדים להפר את הסטטוס קוו, לא רק משיקולים דתיים, אלא בעיקר בגלל מאבקים פנימיים בקהילה החרדית באשדוד. בעבר הציבור החילוני היה מנומנם ואדיש, והיו כאלה שהיו בטוחים כי ההחלטות החדשות יעברו בלי בעיה יוצאת דופן. איש לא צפה כי ההחלטות האלה יבעירו את אשדוד.

נראה כי המאבק הזה לא יסתיים בקרוב. הרי מדובר בצעדים הרי גורל לעיר שלנו, שיקבעו את צביונה לשנים הבאות. הציבור החילוני דורש, די בצדק, כי הסטטוס קוו שהיה מקובל בעיר עד לפני כחודש ימים, יחזור להתקיים הלכה למעשה. זה אומר שאיש על פי אמונתו יחיה, עם עסקים באזורים ספציפיים בעיר שפתוחים בשבת, מבלי להפריע לציבור הדתי לשמור את השבת. זה לא סביר לדרוש מעיר עם 70% אוכלוסיה שאינה חרדית, לסגור את העיר בשבת, כאילו אנו חיים בבני ברק. גם מקבלי ההחלטות בעיריית אשדוד מבינים זאת, ומנסים לגבש הסכם שיהיה מקובל על כל הצדדים. הסכם שכזה יזכה להצלחה אך ורק אם אותו קומץ חרדי יבין שהוא חייב להתפשר, אחרת אשדוד תמשיך להיות בכותרות, ולא בקונוטציות חיוביות. באותה נשימה, הציבור החילוני חייב לכבד את שומרי השבת ולא להפריע להם בקיום אורח חייהם הדתי. זה מה שהיה באשדוד מאז ומעולם, וזה מה שצריך להיות גם בעתיד בעיר הנהדרת שלנו.

למרבה האירוניה, המאבק סביב "סערת השבת" עושה טוב לעסקים שפתוחים בשבת בעיר הנמל. הסיקור התקשורתי המקיף והרצון של הציבור החילוני באשדוד ומחוצה לה, לתמוך באותם מתחמי קניות הפועלים בשבת, גורמים לכך שהפדיון ב"ביג פאשן" עלה בחודש האחרון בעשרות אחוזים במהלך סופי השבוע. מדובר בנהירה של ממש של אלפי אנשים, שמנצלים את מזג האוויר הנוח ומגיעים לראות מקרוב את מתחם הקניות שעומד במוקד הסערה. ברור שבעלי המתחם היו מוותרים על המאבק הזה, כי בסופו של דבר הם מעדיפים להתרכז במה שהם טובים באמת, הקמה וניהול מרכזי קניות בארץ ובעולם. המאבק הזה נכפה עליהם, והם עומדים על הרגליים האחוריות כדי שהסוחרים במקום לא יפגעו, וימשיכו להפעיל את עסקיהם גם בסופי שבוע, כפי שעשו מהיום הראשון שה"ביג פאשן" פתח את שעריו.

 

שבת שלום!

תלמדו מהמועצה הדתית איך מצליחים לגשר בין דתיים לחילוניים

אני עוקב תקופה ארוכה אחר ההתנהלות של המועצה הדתית באשדוד, מבקר במבנה המשופץ והמיתולוגי ברובע ב' על בסיס שבועי, וסופג את האווירה במקום דרך שיחות עם עובדי המועצה וציבור המבקרים. בסך הכל מדובר במשכן מרתק שמפגיש בין עולמות השמחה (הנרשמים לנשואים), המסחר (תעודות הכשרות לבתי העסק השונים), הרוח (מפגש של רבני העיר הנכבדים עם הציבור הרחב) והשכול (אישורי הקבורה וכל סידורי הלוויה). אין יום שאני מבקר בבניין המועצה הדתית ולא חוזר למערכת עם סיפור מעניין… זה כל היופי, במקום בו יש אנשים ונותני שירות מסורים, בדרך כלל שם נולדים הסיפורים הכי טובים.

אבל מעבר לכך, אני גם מאוד מתחבר לדרך בה מוביל יו"ר המועצה הדתית הרב עובדיה דהן, את העשייה בגוף החשוב הזה. הרב דהן מצליח בדרכו הנעימה והייחודית, לפתוח את שערי המועצה הדתית לכלל הציבור, ולא משנה אם מדובר בחובש כיפה או בחילוני גמור. הוא מקבל בלשכתו עולה חדש מחבר העמים, שלא מכיר את התורה ואת השבת, ומייד לאחר מכן מארח בלשכה קבוצה של מתנדבים בבתי הכנסת שעברו קורס עזרה ראשונה, כדי להציל חיים במקרה הצורך במקום הקדוש. השילוב הזה והרוח הנעימה שהרב דהן משרה על המקום, הם בדיוק הנוסחה לחיבור וגישור בין כלל האוכלוסיות בעיר.

בכלל, הרב דהן ועובדי המועצה הדתית לא רק שנותנים שירות יעיל ואדיב לציבור האשדודי (מה שמזכה אותם שנה אחר שנה בפרס ארצי מטעם משרד הדתות), אלא יודעים לחבר ולגשר בין הרחוקים לקרובים, ועושים זאת בדרך נעימה שגורמת לשני הצדדים להרגיש בנוח.

במילים אחרות, גם מי שאינו קרוב לדת ואפילו רחוק ממנה מרחק שנות אור, יוצא  לאחר שנרשם לנישואים לדוגמא, עם חיוך גדול ועם תחושה שגם המוסד הדתי, שבחלק מהמקומות הינו קר ומנוכר, נותן תחושה של בית ומקבל את כולם באותה קבלת פנים חמה.

בזמן שמשבר השבת מפלג את העיר שלנו וגורם לשסע גדול בין קבוצות גדולות, אני קורא למקבלי ההחלטות בעיר להשמיע קול ולנסות למצוא את הנוסחה לגשר ולהרגיע את הרוחות הסוערות. מדובר בסך הכל בקומץ של חרדים אינטרסנטים מצד אחד, שרוצים רק לדאוג לעצמם ולמעגל הקרוב אליהם. פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה וסיכוי, שמשלהבים את ההמון בצורה מסוכנת וחסרת אחריות, ובאמצע הנהגת עיר שחייבת להיות אמיצה ולא לחשבן לא לאלה ולא לאלה. באמצע יש גרעין גדול ומוצק של תושבי אשדוד, דתיים וחילוניים, שרוצים לחיות בעיר שלנו באחווה, בהבנה ובהכרה שאיש על פי אמונתו יחיה. כך היה וכך יהיה גם בעתיד.

 

שבת שלום!

 

 

אילן בן-עדי עלה השבוע לכותרות בגלל משפט בודד

מנכ"ל עיריית אשדוד אילן בן-עדי, עמד השבוע במוקד הסערה. אני חייב לפתוח את הטור ולציין בצורה ברורה שאין לי קשר ישיר למנכ"ל העירייה, הוא לא משתף פעולה עם התקשורת וגם לא מחפש שיפרגנו לו. לאורך תשע השנים האחרונות, מאז שמונה לתפקיד מנכ"ל העירייה, אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר המפגשים שלנו. לעומת זאת, אני מכיר לא מעט מנהלים בכירים בעיר שלנו, שעסוקים כל היום בקידום והאדרת שמם, ומתקשרים אלי ואל עיתונאים אחרים, רק כדי שנפרגן להם בכתבה יפה ובתמונה בולטת. בן-עדי הוא בדיוק ההיפך, מתרחק מהתקשורת כמו מאש ומתרכז בעבודה נטו.

בן-עדי מוביל יד קשה ובלתי מתפשרת בסגנון העבודה שלו בעירייה. היום אפשר לומר בוודאות שאין עובדים שמדפיסים כרטיס והולכים לשתות אמריקנו ברוגוזין, כפי שהיה בעבר. אלה שעשו זאת כבר לא עובדים בעיריית אשדוד. ההתנהלות של בן-עדי מובילה מצד אחד למחמאות על ייעול העבודה בעירייה, ומצד שני הוא צבר לעצמו לא מעט אנשים שלא אוהבים את צורת התנהלותו.

בשורה התחתונה, מדובר באיש עבודה עם סגנון ייחודי, שבסופו של יום מוביל את עיריית אשדוד להישגים מקצועיים בשורה של נושאים, לצד כמה וכמה סוגיות שגרמו להד גדול.

השבוע בן-עדי "חטף" ברשתות החברתיות, לאחר דברים שאמר בכנס עם עובדי העירייה, בערב בו חולקו קביעות למאות עובדים. בן-עדי נאם במשך דקות ארוכות, והתייחס לשורה של נושאים. חלק קצר של שניות בודדות מאותו נאום ארוך, דלף לרשת החברתית ע"י סער גינזבורסקי (עוד נחזור אליו…). בן-עדי נשמע אומר: "מי שמוציא את דיבת העירייה, תתנו לו באבי אבי אמא שלו…". ללא ספק משפט בעייתי, בטח לא דיפלומטי. אין כאן מילים מכובסות, אלא שפה קשה וישירה של מנכ"ל העירייה. בן-עדי התייחס ארוכות במהלך הנאום שלו להתקפות הקשות שעוברת עיריית אשדוד ועובדיה, וניתן להבין את כעסו של בן-עדי, שרוצה להגן על נבחרי הציבור ופקידי העירייה, שעוברים כאמור מתקפה חסרת תקדים ברשתות החברתיות. מדובר לעיתים בהתקפות אישיות, מלאות רוע וארס, שחלקן אגב יגיעו בסופו של יום לבית משפט בתביעות לשון הרע שבכירי העירייה מגבשים בימים אלה. מעבר לכך, מדובר כאמור בנאום שלם, וזה לא ראוי לשפוט אותו מקטע קול של שניות בודדות. יחד עם זאת, מנכ"ל העירייה חייב לסנן את מילותיו גם ברגעי כעס…

סער גינזבורסקי הוא זה שאחראי להדלפה המכוערת הזו. סער הוא האחרון שיכול לבוא בטענה כזו או אחרת על התבטאות או אמירה של איש ציבור. אותו גינזבורסקי הוא עבריין מקלדת עם חותמת של בית המשפט. כזכור, בית המשפט פסק ממש לאחרונה כי סער ייפרד מ-400 אלף שקל, לאחר שהוכח כי כתב ברשתות החברתיות דברי בלע ושקר באופן שיטתי נגד ממלא מקום ראש העיר עו"ד גבי כנפו. מדובר בסכום דמיוני, חסר תקדים בכל מה שקשור לתביעות לשון הרע. אותו גינזבורסקי מוסיף חטא על פשע, בזמן שהדליף את קטע הקול הקצר של מנכ"ל העירייה אילן בן-עדי, מאחר והוא בעל עניין פוליטי. לאחרונה הוא מציג את עצמו כדובר של חברת המועצה הלן גלבר, ונמצא עימה בכל מקום. בטח לא הוא יכול לשפוט את מנכ"ל העירייה.

שבת שלום!

לחיות ביחד!

זה ממש לא מובן מאליו לשמור על סטטוס קוו בעיר עם 250 אלף תושבים, עם כל כך הרבה ניגודים. מצד אחד אוכלוסיה גדלה והולכת של חרדים שמגיעים אלינו מערים שונות, מצד שני עשרות אלפי עולים מחבר העמים שהפכו לחלק מהפסיפס האשדודי, ובאמצע אשדודים צברים שרובם חילוניים עם משיכה בלתי מבוטלת למסורת ישראל, כולל צעידה לבית הכנסת בערב שבת ולמחרת הולכים לים ולמשחקי הכדורגל… זו אשדוד וזה יופייה.

עכשיו "חוק המרכולים" עלול לפגוע לנו בסטטוס קוו, לגרום למהומה רבתי, קל וחומר ששיקולים פוליטיים של אינטרסנטים כאלה ואחרים, גורמים למהומות גדולות יותר. עד היום עיריית אשדוד הצליחה לשמור על כבודן של כל הקהילות בעיר על פי הסטטוס קוו המוכר והידוע. הסטטוס קוו ביחסי דתיים-חילוניים בישראל, למעשה מסדיר את היחסים העדינים שבין הציבור הדתי והחילוני. ככלל, הציבור החילוני שואף לחזק את החירויות הדרושות לו על פי תפיסת עולמו, ולהגיע להפרדת הדת מהמדינה. הציבור הדתי לעומת זאת מבקש לשמור על צביונה הדתי של המדינה, גם במחיר של חיבור בין הדת למדינה, והגבלת חירויות הפרט באמצעות חוק, כאשר נוגע הדבר לאלמנטים דתיים. הסטטוס קוו מקבע את המצב הקיים, כאשר כל אחד מהצדדים מקבל ומוותר. לעיתים, כאשר הכוח הפוליטי של אחד מהצדדים מתגבר על השני, מתפתחים לחצים אשר פועלים לשינוי הסטטוס קוו, אך בדרך כלל הצדדים נזהרים שלא לבצע שינויים מפליגים.

כך בדיוק קרה עם "חוק המרכולים" שעבר במהלך השבוע האחרון. החרדים החליטו לנצל את כוחם הפוליטי, והם קידמו חוק שגורם לבעיה לא פשוטה לעסקים הפתוחים בשבת. עיריית אשדוד פועלת בשלב הראשון על פי דרישות החוק, אבל אני מעריך שככל שהזמן יחלוף, בעירייה יבינו שניתן לעקוף את החוק בצורה עדינה יותר ומתחשבת יותר, כי בכל זאת רוב הציבור האשדודי הוא כאמור חילוני עם זיקה מסורתית. זה אומר שאנחנו מכבדים את השבת ואוהבים אותה, כולל קידוש וביקור בבית הכנסת בערב שבת, אבל זה לא מונע מאיתנו לצאת עם הילדים בשבת בבוקר למרכזי הקניות השונים לשתות קפה, לאכול גלידה ולהתחדש בג'ינס אופנתי.

עיריית אשדוד צריכה מצד אחד לפעול על פי חוקי המדינה, בעיקר כאשר מדובר בחוק חדש שגורם לכל הזרקורים להיות מופנים לעיר כמו אשדוד לדוגמא, אבל כאמור אפשר וצריך למתוח את החוק ולתת לו פרשנות נוספת. אני בטוח שגם המנהיגים החרדים מבינים שכפייה דתית כזו לא תשיג את המטרה, אלא תעשה בדיוק ההיפך. הסטטוס קוו חייב להיות כינור ראשון בעיר שלנו, ואסור לנו לתת לאף גורם, מבית ומבחוץ, להפר אותו. גם לא לכאלה שרוצים לחזק את כוחם הפוליטי, על חשבון היציבות של העיר שלנו.

שבת שלום!

עלייה של 7% בהכנסות של המסעדות ובתי קפה באשדוד

לכל מי שחשב שישראל בדרך למיתון או שהמצב הכלכלי המעיק מונע מאיתנו לצאת להתפנק עם המשפחה בארוחה טובה או לחילופין בקפה משובח, אז קבלו את הנתונים הבאים: הישראלים הוציאו בשנה החולפת סכום של יותר מ-20 מיליארד שקל על אוכל ושתייה מחוץ לבית. בעיר שלנו, האשדודים הוציאו מאות מיליוני שקלים על ארוחה מפנקת ו"אמריקנו אשדודי"…. כך עולה מסקירה שביצעה לא מכבר חברת המידע העסקי  CofaceBdi

על פי הסקירה, מדובר בעלייה כלל ארצית של 3.5% בהוצאות על אכילה במסעדות ובתי קפה לעומת שנת 2016. באשדוד העלייה הייתה דרמטית יותר והתקרבה ל-7% עלייה בהכנסות של המסעדות ובתי הקפה בעיר. במקביל למגמה זו, במהלך שבעת החודשים הראשונים של 2017 חלה התייקרות של 2% במחירי הארוחות במסעדות ובבתי הקפה בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2016, כאשר מדד המחירים הכללי באותה התקופה לא רשם שינוי.

יחד עם זאת, למרות מגמת ההתחזקות באכילת הישראלים בחוץ, נמצא עדיין הענף כולו בסיכון הגבוה ביותר במשק. מנתוני מדד הסיכון העסקי של ענף בתי הקפה והמסעדות של CofaceBdi עולה כי בסיכום שמונת החודשים הראשונים של 2017 עמדה רמת הסיכון בענף על 6.85 (בדירוג של 1-10). זה אומר שלא מעט מסעדות ובתי קפה לא עומדות בהוצאות הכבדות וסוגרות את שעריהם.

באשדוד יש בעיה נוספת, של עומס גדול מידי של מסעדות ובתי קפה ביחש למספר התושבים.

היחס של כמות תושבים לנקודת מכירה באשדוד הוא יחס של כ-700 איש לנקודת מכירה. בחשבון שנתי, גם עם כל אחד מגיע פעם בחודש לבית קפה וקונה בממוצע ב-30 שקל, זה אומר מחזור ממוצע של 200 אלף שקל לנקודת מכירה. בחלק מהמקרים, בשל ההוצאות הכבדות, מדובר במחזור שאינו מספק. לעומת זאת, יש עשרות מסעדות ובתי קפה המגלגלות סכומים אדירים של עשרות מיליוני שקלים בשנה, וזוכים לרווח כספי בלתי מבוטל.

עוד עולה מהנתונים כי במחצית הראשונה של שנת 2017 הסתכם מספר משרות השכיר בענף ברמה הארצית ב- 190.2 אלפי משרות, גידול של כ-2% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. מספר המשרות בתחום המסעדות ושירותי אוכל מהווה 5.49% מכלל משרות השכירים במשק הישראלי, שהסתכם בשנת 2016 בכמעט 3.5 מיליון משרות. במחצית הראשונה של שנת 2017 עמד השכר החודשי הממוצע בענף על 4,148 שקל, גידול של כ-3% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. מדובר בהמשך של מגמה מכיוון שבשנת 2016 השכר החודשי הממוצע בענף רשם גידול של כ-4% ביחס לשנת 2015.

למרות עלייה זו, השכר החודשי בתחום המסעדות ושירותי האוכל נמוך בכ-58% מהשכר הממוצע בכלל המשק (כולל עובדים זרים) שנאמד בכ-9,800 שקל בחודש. בין הגורמים העיקריים לפער זה ניתן לציין את הרכב השכר של חלק גדול מהמועסקים בענף, שכולל שכר בסיס נמוך אליו מתווסף מרכיב הטיפים עבור השירות. כמו כן, במקרים רבים השכר המדווח הוא שכר הבסיס בלבד.

עוד מנתחת סקירת החברה את הרכב השוק. רוב שוק המסעדות ובתי הקפה מורכב מעסקים פרטיים שאינם חלק מרשת סניפים. בשנה האחרונה היו בישראל כ-8,030 בתי קפה ומסעדות שאינם חלק מרשתות, 74% מהענף. מהנתונים עולה כי 55% מבתי הקפה והמסעדות בישראל נמצאים באזור המרכז והשרון שם ניתן למצוא 5,980 נקודות מכירה.

 

שבת שלום!

 

בגיל 61, העיר אשדוד נולדה מחדש

מעטים הרגעים שגורמים לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, להתרגש עד דמעות. זה קרה בחמישי האחרון, בטקס הרשמי של חניכת בית החולים "אסותא" אשדוד. ד"ר לסרי עלה לדוכן הנואמים לאחר ראש הממשלה בנימין נתניהו, והציג את אחד הנאומים הגדולים בקריירה הפוליטית הענפה שלו. האיש שאחראי לפתיחת בית חולים באשדוד, לאחר 61 שנים, שיתף את סיפורו האישי, כשדמעות בעיניו. "גדלתי במשפחה בה נהוג במסגרת כיבוד אב ואם להתייעץ ולבקש את ברכת הדרך מההורים עבור כל החלטה משמעותית בחיים", סיפר, "כך היה עם ההחלטה האם לעבור מעולם הרפואה לחיים הציבוריים. אני זוכר שהגעתי לאמי שתחייה, וביקשתי את ברכת הדרך. אמי שלא כהרגלה הייתה נחרצת, ואמרה בשום פנים ואופן, עד שהצלחת להיות רופא? והיא עבדה קשה כדי שאוכל ללמוד רפואה. ואז שאלתי אותה: 'ואם אוכל לעזור להקים בית חולים באשדוד?' השאלה הפתיעה אותה, אבל היא ענתה מיד: 'בית חולים? בטח, למה לא, כדאי לנסות, שיהיה לך בהצלחה איבני'. התגובה הזו של האם ממחישה במעט את המשמעות של ביה"ח עבור תושבי אשדוד וכמובן עבורי, תודה לך אימא יקרה", סיים ראש העיר את נאומו כשהקהל מוחא כפיים, נפעם ומתרגש יחד איתו.

ויש על מה להתרגש. לאחר יותר מ-60 שנים של הליכה במדבר סביב הנושא הרפואי הכי חשוב, אשדוד נולדה מחדש. אף אחד לא עשה קסמים, ולא שלף שפן מהכובע. פשוט נעשתה עבודה יסודית של מספר שנים, שהניבה את התוצאה המיוחלת. ראש עיר חרוץ ועיקש (ד"ר לסרי), ראש ממשלה קשוב ואכפתי (בנימין נתניהו), שר אוצר שפתח את הכיס (יובל שטייניץ), שר בריאות שתמך ודחף (יעקב ליצמן), אנשי ציבור ואזרחים מהשורה שהיו שותפים מלאה במאבק הציבורי הנרחב, וחברה רפואית שהחליטה להרים את הכפפה ולגשת למכרז הלא פשוט ("אסותא"), הם אלה שעשו את המהפך המדהים הזה.

העיר שלנו עברה כברת דרך ב-6 העשורים הראשונים שלה. היא התקדמה, צמחה, אומנם מראה פה ושם סימני זקנה… אבל היא עדיין יפה. חיצונית ופנימית…

בימים אלה היא עוברת מתיחת פנים משמעותית. הכבישים המתבלים והתשתיות הרעועות זוכים למהפך של ממש במסגרת עבודות התחבורה הירוקה בצירים המרכזיים בעיר. מי שחשב שמערכות כאלה יכולות לפעול עד בלי די, טועה ומטעה. מעיר של 60 אלף תושבים בתחילת שנות ה-90, אשדוד צמחה בקצב גידול מטאורי, והפכה לעיר החמישית בגודלה בישראל עם 250 אלף תושבים. עיר כזו חייבת להתחדש, לשפר ולנוע קדימה. תלונות תמיד יהיו, פוליטיקאים מתוסכלים תמיד מנסים להרים ראש (בעיקר בשנת בחירות), והשיח הציבורי תמיד "מתובל", למרבה הצער, ברמה לא ראויה עם קללות ונאצות. הכל מותר והכל קביל, כל עוד שומרים על הגבולות הלגיטימיים. לא כולם צריכים להסכים עם מקבלי ההחלטות, וזה בסדר גמור להשמיע דעה אחרת. אנחנו עדיין לא נמצאים בדיקטטורה. אולם באותה נשימה, חשוב מאוד לראות את התמונה הכוללת, לנטרל את רעשי הרקע ואת האנשים הרעים בעלי האינטרס. מי שמוביל את העיר עושה זאת באהבה גדולה, וברצון לתת לנו איכות חיים טובה יותר. כפי שזכינו לבית חולים הכי מתקדם במזרח התיכון, כך קורה ויקרה בתחומים רבים ומגוונים. מבחן הזמן והתוצאה הם אלה שקובעים בסופו של דבר. תזכרו את זה…

שבת שלום!

אסור להפקיר את עובדי "טבע מדיקל"!

בפועל, פגשתי אנשים סופר-פשוטים, סוג של עמך אשדוד, כאלה שמגיעים כל בוקר להתפרנס בכבוד בקו הייצור של המפעל, עם שכר ממוצע של 6,000 שקל נטו. אף אחד מהם לא נמנה על העשירון העליון של אשדוד, הרוב רחוקים מזה, ממש אשדודים ממוצעים שמגיעים כל בוקר לעבודה עם חיוך, ותורמים תרומה מכרעת להצלחתו של המפעל הרווחי כאן העיר שלנו.

250 העובדים ב"טבע מדיקל" עברו טלטלה של ממש בשבוע האחרון. מחיים יציבים ושגרתיים של בית-עבודה, עבודה-בית, הם התעוררו לבקרים של חוסר וודאות, עם הרבה סימני שאלה מה יהיה בעתיד הקרוב. אומנם עד עכשיו אין שום הודעה על פיטורים במפעל האשדודי, ובשלב הזה מדברים על מכירה של המפעל לידיים אחרות, אולם הריח שיוצא מחדר ההנהלה במפעל אינו נעים בלשון המעטה ואינו מבשר טובות לגבי העתיד. העובדים מרגישים שמשהו לא טוב מתבשל מאחורי גבם, שסוגרים סוג של דיל שעלול לפגוע בתנאי העסקתם. במילים אחרות, מוכרים אותם…

מפעל "מדיקל טבע" הוא לא רק נכס לעיר אשדוד, אלא ממש נכס למדינה שלנו. מדובר במפעל שמייצר תרופות בלעדיות שמצילות חיים, עם חומרים ביולוגיים מורכבים המסייעים לחולי סרטן להתמודד עם המחלה האיומה הזו. בחלק מהמקרים, בזכות התרופות שיוצאות מהמפעל האשדודי, הרבה מאוד אנשים בארץ ניצחו את הסרטן. חלק אחר זכו להאריך את חייהם בשנים ארוכות.

במפעל מייצרים גם שקיות עירוי למיניהם. מדובר במפעל היחיד בארץ שמייצר את שקיות העירוי המוכרות לכולנו, ומספק את הציוד גם לצה"ל. מדובר במפעל שמייצר בחודש עשרות אלפי שקיות עירוי, חלקם לחולי דיאליזה, שלא יכולים להתקיים ללא שקיות העירוי הללו. חלק מיוצר כאמור באופן ישיר לצה"ל, והשימוש בחומרים הללו בעת מלחמה קריטי. המדינה הגדירה את מפעל "מדיקל טבע" כמפעל חיוני. זו הגדרה שרק מפעלים בודדים זוכים לכך. במילים אחרות, זה מפעל שנותן מענה לצה"ל בימי מלחמה, והעובדים מגויסיים בימים כאלה בצו 8 לעבודה סביב השעון.

מסתבר שכל הנתונים הללו לא עושים רושם על מקבלי ההחלטות במפעל "טבע". הם חושבים רק במונחים כספיים, איך הם יוצאים מישראל, ומעבירים את המפעל לידיים אחרות. העובדים הם סוג של נטל על אותם מנהלים קרים ומנוכרים. הם ימכרו אותם כמו בשוק עבדים לכל המרבה במחיר. לגבי התנאים של העובדים בעתיד, אחריהם המבול. הם יצאו משערי המפעל עם מאות מיליונים שיועברו לקופת "טבע", וישאירו את העובדים עם סימני שאלה כואבים מהיכן ישלמו את המשכנתא, מהיכן יכלכלו את הבית ומהיכן יצליחו לשרוד את המציאות החדשה.

שבת שלום!

כמה צניעות וענווה!

אני מצהיר כבר עכשיו שאיני אחד מל"ו הצדיקים, לא בקיא בתורה ולא מתפלל שלוש תפילות ביום. אבל, באותה נשימה, יש לי משיכה וחיבור ישיר לעולם המסורתי, למצוות הפשוטות עליהן גדלנו, לקידוש של שבת ולאמונה ביושב במרומים.

אני גם חסיד גדול של הרבנים הוותיקים, הצנועים, אלה שרובם (למרבה הצער) כבר לא איתנו. אלה שעסקו בתורה יום ולילה בצניעות ובסגפנות בלתי ניתנת לתיאור. אחד מהם הוא הבבא סאלי שהפך לאגדה עוד בחייו, וחי בצניעות ובענווה בנתיבות. הוא קיבל קהל בדירתו הצנועה והתעקש שלא לקבל כסף, צם על בסיס קבוע ואכל אוכל פשוט ובריא. הוא חתום על ניסים רבים, ועד היום אנשים מספרים בגוף ראשון על השינוי הרפואי שעברו בחייהם בזכות הבבא סאלי זצ"ל.

ביום שלישי האחרון הלך לעולמו הרב אהרון לייב שטיינמן בגיל 104, שהנהיג את הציבור החרדי-ליטאי במשך שנים ארוכות. הרב שטיינמן הפגין בכל שנות חייו בהנהגה החרדית אורח חיים צנוע במיוחד. הוא התגורר בדירה של שני חדרים וחצי ברחוב חזון איש בבני ברק, דירה שלבקשתו מעולם לא שופצה. חדר השינה היה גם חדר לימוד, חדר אורחים וחדר ישיבות, והמטבח היה בן עשרות שנים.

סדר יומו של הרב שטיינמן החל בשעות הבוקר המוקדמות והסתיים בשעות הלילה המאוחרות, במהלכו עסק בלימוד תורה ובין לבין התפנה לשאלות או לארוחות שכללו בעיקר דייסות, תפוחי אדמה מרוסקים ומזון קל לעיכול. על צניעותו הגשמית והרוחנית, חרף היותו ממנהיגיו המרכזיים של הציבור החרדי, ניתן ללמוד גם מצוואתו שנחשפה במהלך הלווייתו שהתקיימה בעיר מגוריו.

בצוואתו כתב הרב שטיינמן כי הוא מבקש מתלמידיו שלאחר לכתו לא יישאו הספדים, לא יערכו עצרות התעוררות או אבל, לא יכתבו "שום מאמר בעיתונים" ויסתפקו רק בפרסום תמונתו. עוד ביקש הרב "לא להדפיס מודעות על ההלוויה או לא להודיע ברמקול או רדיו" וכתב כי "מספיק שיהיו רק עשרה אנשים בהלוויה". הוא הוסיף כי ברצונו להיות מובא לקבורה בתוך פרק זמן קצר מפטירתו ו"להשתדל שלא לשהות בין מיטה לקבורה". הרב ציין כי "מקומי בבית החיים בין אנשים פשוטים" וביקש שתוצב על קברו מצבה "הכי זולה ופשוטה" שעליה לא ייכתבו "שום תארים" למעט: "פה נקבר אהרון יהודה לייב בן רב נח צבי שטיינמן".

הוא הוסיף קריאה לתלמידיו "שלא לבזבז כסף עבור קניית מקום בבית הקברות שעולה ביוקר. אבל אם רוצים לתת צדקה שיתנו בלי קניית מקום", וכן ביקש שבתום ימי השבעה, השלושים והשנה לזכרו "לא יבזבזו יותר מדי זמן מיוחד עבור זה". הוא הוסיף בקשה "לכל מי שרוצה בטובתי" ללמוד פרקי משניות ולקרוא פרקי תהילים. "אבקש מכל אחד שלא יזכירני בשם צדיק או ירא שמים כדי שלא אתבזה על ידי זה בעולם האמיתי", כתב עוד. "אבקש מאוד מחילה מכל מי שפגעתי בכבודו וכן מי שאני חייב לו כסף ולא ידוע ובמציאות לא יגבה, היינו שיכל לגבות על פי דין, שימחל לי". הרב אף קרא לצאצאיו שלא ללכת אחר ארונו "כמנהג ירושלים" והרב מישקובסקי שהיה עוזרו ביקש להוסיף כי הוא ייעץ "לא לקרוא לילדים על שמי אבל איני אוסר את זה".

מה עוד אפשר להוסיף? פשוט להעריץ ולהוקיר את זכרו של הרב שטיינמן. יהי זכרו ברוך.

שבת שלום!

שיעור הגיוס האמיתי באשדוד עומד על 95%, אחד הגבוהים בארץ!

קחו בחשבון שבחלק מאמצעי התקשורת, בעיקר האינטרסנטים שביניהם, תקראו בסופ"ש הקרוב נתונים מעוותים בכל מה שקשור לאחוז המתגייסים באשדוד. בדיוק כפי שאותם בעלי אינטרס מסלפים את נתוני הבגרות בעיר, בגלל בעיה שתיכף ארחיב עליה, כך הם עושים סביב שיעור המתגייסים. הרי הכי קל שבעולם זה לקחת נתונים מסויימים, ולתת להם במה מרכזית. ככה זה שמדובר בעיתון מסוים שעסוק מבוקר ועד לילה בהכפשת עיר שלמה. מי שעומד מאחורי המעשים הללו לא מבין שהוא לא פוגע רק בהנהגת העיר, אלא בעיקר בבני הנוער המדהימים הלומדים בבתי הספר התיכוניים באשדוד, שרובם המכריע מתגייסים לצה"ל וחלקם בוחרים להתנדב ביחידות הלוחמות. גם אחוז הניגשים למסלולי קצונה מקרב בני הנוער באשדוד הוא גבוה ומעל הממוצע הארצי, ואני מסיר את הכובע בפני הצעירים שלנו, שניחנים ברוח פטריוטית וברצון עז לתרום את חלקם למדינה.

בשבוע החולף אגף כוח אדם בצה"ל פרסם את שיעור הגיוס בערים ברחבי הארץ, וברגע שרואים את הנתונים הראשונים, מעט נבהלים כי אשדוד מצויה בחלק התחתון של הטבלה. זה נובע אך ורק מסיבה אחת – הנתונים מתייחסים לכלל בני הנוער בגיל 18 בעיר שאמורים להתגייס, אך באשדוד יש קרוב ל-25% צעירים שהם חרדים ולא מתגייסים לצה"ל! אותם צעירים, ברובם, גם לא ניגשים לבגרות, מאחר והם לומדים במוסדות שאינם מוכרים למשרד החינוך, והנתונים הבעייתים באים כאמור לידי ביטוי גם באחוזי הניגשים לבגרות.

במהלך העשור האחרון דווקא נרשמה עלייה באחוז המתגייסים באשדוד, בקרב התלמידים הלומדים בבתי הספר התיכוניים המוכרים ומפוקחים על ידי משרד החינוך. מדובר בנתונים יוצאים מגדר הרגיל, שמוסיפים הרבה כבוד לעיר ולתושביה. למשל, 96% מבוגרי מקיף ט' התגייסו לצה"ל, 98% מבוגרי מקיף ז' הגיעו לבקו"ם והחליפו את הבגדים האזרחיים במדי צה"ל, 92% מבוגרי מקיף ה' עברו תהליך דומה, 96% מבוגרי מקיף ג' התגייסו לצה"ל ו-93% מבוגרי מקיף א' עברו תהליך דומה. כך, אחוז הגיוס באשדוד עומד על 95%, ומעמיד את העיר בצמרת הטבלה הארצית.

לא רק זאת, גם בקרב אחוז מיצוי הלחימה, אלה שבוחרים לשרת ביחידות לוחמות, אשדוד רושמת עלייה מרשימה, כאשר קרוב ל-60% מהבנים שמתגייסים לצה"ל בוחרים לעשות שירות משמעותי בגבעתי, גולני, שריון, צנחנים, נח"ל והיחידות המובחרות האחרות. גם בקרב מספר הקצינים היוצאים מהעיר אשדוד יש עלייה מתמדת ומרשימה.

לא מדובר בנתונים שמגיעים משום מקום, אלא מדובר בתהליך ממושך אותו מובילים הנהלת העיר ומינהל החינוך. הדגש הוא לא רק על  מצויינות והצלחה במישור הלימודי, אלא גם דגש על ערכים ומסורת. כשמצליחים לשלב בין שני העולמות המורכבים הללו, התלמיד יוצא עם תעודת בגרות איכותית ועם רצון לתרום את חלקו למדינה.

אז אחרי שאתם קוראים את הנתונים האמיתיים כאן, אין לי ספק שתבינו גם אתם שיש כאלה שעושים רצח אופי לעיר ולתושביה. אתם רק צריכים לראות את השער של אחד העיתונים בעיר, שככל הנראה יבחר להציג תמונה שחורה ושקרית על נתוני המתגייסים לצה"ל מאשדוד, ותבינו עד כמה נמוך אפשר לרדת רק כדי לפגוע בהנהגת העיר. למרבה המזל, הציבור כבר מכיר את השיטה הנלוזה הזו, ואינו מתפתה להאמין לשקרים הללו. מספיק לראות את הצעירים האשדודים, שמגיעים בסופי שבוע לעיר עם מדים וכומתות בשלל צבעים, ולהבין עד כמה אנו גאים בהם ועד כמה העיר שלנו תורמת את חלקה למען ביטחון המדינה והמולדת.

שבת שלום!

האשדודים הלכו שולל אחרי ה"בלאק פריידי"

מה הלך בסוף השבוע האחרון במרכזי הקניות באשדוד… טירוף של ממש, פקקים בלתי נגמרים, תורים ארוכים, דחיפות, מריבות ועשרות מיליוני שקלים שתושבי אשדוד הוציאו סביב ימי המכירה ב"בלאק פריידי". מבדיקה שערכנו, מתברר כי אשדוד היא העיר השנייה בארץ בהיקפי המכירות בסופ"ש האחרון, סגנית רק לתל אביב. עקפנו כל עיר אחרת מלי לאותת, כי אנחנו אוהבים קניות ומבצעים. רק שאנו לא מבינים שעשו עלינו סיבוב…

קחו לדוגמא מה קרה בסניף "זארה" באשדוד, שמכר 1.2 מיליון שקל בשלושת ימי המכירות ב"בלאק פריידי". למעשה, הסניף האשדודי של רשת "זארה" רשם את המכירות הכי גבוהות בארץ בשלושת ימי המכירה ב"בלאק פריידי" מבין כל סניפי "זארה" בארץ, ושבר את שיא המכירות באשדוד בכל הזמנים. ביום חמישי, היום הראשון של ה"בלאק פריידי", נרשמו מכירות מטורפות בסניף "זארה" בעיר והפדיון עמד על כ-700 אלף שקל! מדובר בנתון מדהים שמעולם לא היה באשדוד ביום מכירות אחד בחנות בגדים. הסניף היה מפוצץ עד אפס מקום, והתורים בקופות גלשו עד לשער הכניסה. זמן ההמתנה הממוצע בקופות עמד על כשעתיים וחצי, וכל קונה יצא עם 7-8 פריטי לבוש בממוצע. ביום שישי הסניף נסגר שעתיים לפני כניסת השבת, ובחמש שעות עבודה נרשם פדיון מכירות של כ-300 אלף שקל. במוצ"ש הסניף נפתח באיחור גדול לעומת שאר חנויות הקניון, ועשרות עובדים ניסו לארגן את החנות לפתיחה במהירות האפשר. הסניף נפתח רק בשבע וחצי בערב, שעתיים לאחר יציאת השבת, ובשלוש שעות נרשם פדיון של כ-200 אלף שקל. בסך הכל בשלושה ימי מכירות הסניף מכר סחורה בסכום של 1.2 מיליון שקל. מטורף!

אני מעריך שקרוב ל-50% מהסחורה שנרכשה בימי המכירות ב"בלארק פריידי" היא סחורה שבסופו של דבר או שתשב בארון או שתעבור לידיים אחרות. ככה זה כשקונים תחת לחץ ומתוך ידיעה שהמחיר הוא ממש זול (ובינינו, זה לא בדיוק ככה, בסך הכל מדובר בהנחות של כ-30% מהמחיר הרגיל). מתוך 7-8 פריטים שאנשים העמיסו, חלק לא בדיוק במידה הנכונה, חלק זה לא בדיוק הטעם הקבוע של הרוכש/ת (פשוט זה נראה טוב בעין ואין זמן למדוד), ובכלל עד שהם יגיעו לבית החולצה כבר לא נראית לנו… במילים אחרות, אם נקזז את הבגדים שלא נלבש, הרי שבסופו של דבר שילמנו מחיר מלא על הבגדים שכן מתאימים לנו…

ככה זה בימי מכירות מיוחדים. יש אומנם הנחות, אבל אם אתה לא מגיע ממוקד וקונה רק מה שצריך, לא עשית בזה כלום. צריך להגיע עם רשימה מסודרת מה אתה צריך לקנות ולא לסטות ממנה. לאחר מכן למצוא את המידה המתאימה, את הצבע שחסר לנו, למדוד מבלי להתעצל ורק לאחר מכן לעמוד בתור לקופה. ככה מנצלים את ימי ה"בלאק פריידי", ולא חוזרים הביתה מותשים, רצוצים ובלי שקל בכיס…

שבת שלום!

הנשיא אטם את אוזניו ואת ליבו לחנינה של אלאור עזריה

נשיא המדינה ראובן ריבלין מתעקש שיקראו לו גם עכשיו, בזמן היותו האזרח מספר 1 בישראל, רובי… הוא רוצה להיות "רובי עממיקו", אחד שמחובר לעם, קשוב אליו בכל נימי נשמתו. רק בזכות התדמית העממית שלו הוא הגיע לכס הנשיאות, כי בכל זאת הוא היה חביב ואהוב על רוב אזרחי המדינה. מיום שני האחרון רובי חוזר מבחינתי להיות ראובן. לנצח. הוא אומנם ימשיך להיות נשיא המדינה שלי, כי בכל זאת שלטון החוק, אצלי לפחות, הוא מעל הכל. תמיד ובכל סיטואציה.

אולם אין לי שום כוונה לכבד אותו מעבר לזה ולו במילימטר אחד, כי ראובן ריבלין ממשיך בדרכו המכוערת והמתנשאת למצוא חן בעיני קומץ של אנשים במדינה, במקום להיות קשוב ומחובר לעם היושב בציון. לא מדובר בהתנהלות עממית, אלא בדיוק ההיפך. זו התנהלות מתנשאת, מנותקת מהעם ואין בה טיפה של חמלה.

ביום שני האחרון הנשיא ריבלין פרסם הודעה לאקונית, לפיה הוא דוחה את בקשת החנינה של החייל אלאור עזריה, לקצר את עונשו. לא מדובר בהחלטה דרמטית מבחינת לוחות הזמנים, כי ככל הנראה אלאור יחזור לחיק משפחתו בעוד כשלושה חודשים, אם יזכה כצפוי להקלה של שליש בעונשו. שלושה חודשים לא ישברו את רוחו של החייל שעבר סיטואציות נפשיות מורכבות מאוד בשנה האחרונה. אולם מדובר כאן באקט סימבולי. הרי כל סקר מראה בצורה הברורה יותר שלמעלה מ-70% מתושבי המדינה תומכים בחייל אלאור עזריה.

זה לא מקרי, ואין כאן נהירה של העדר בעיניים עצומות. אלאור הוא חייל שנשלח להגן על המדינה, וגם אם טעה בשיקול הדעת והרג מחבל שהגיע לרצוח יהודים, הוא לא צריך לשבת יום אחד בכלא. המסר הועבר בצורה הברורה ביותר, ואין צורך להתעלל בחייל ובבני משפחתו, שעוברים ימים של גיהנום.

לנשיא ריבלין הייתה הזדמנות פז לחבר שוב את העם שלנו. אם היה מאשר את החנינה, היה מעביר מסר שגם מי שטעה, כל עוד הוא ציוני ופטריוט למדינה שלנו, זכאי להקלה. הנשיא ריבלין היה הופך לדמות האהובה במדינה, וזוכה לקונצנזוס לאורכה ולרוחבה של ישראל. יש כאלה, יפי הנפש שבינינו, שאומרים כי הנשיא ריבלין לא יכול לשבור את המילה של הרמטכ"ל, שהמתיק כבר בעבר במעט עונשו של החייל. זו אמירה אווילית. נשיא המדינה חס על עשרות אלפי ישראליים לאורך כהונתו ומעניק להם חנינה על פי שיקול דעתו. לשם כך, בין היתר, הוא נבחר. היופי של המדינה שלנו היא ברב-גוניות שלה, בקולות השונים שיש לרבים מאיתנו, ואין דבר יפה מזה שנשיא המדינה בוחר לתת חנינה לחייל מצבא ההגנה לישראל, מלח הארץ שאוהב את המדינה שלנו אהבת נפש. חבל!

אני רוצה לסיים את הטור שלי במסר ברור – אסור לאף אחד מאיתנו לחצות את הקווים ולהתנהג בצורה אלימה, לא מילולית ובטח לא פיזית! בימים האחרונים אנשים פורעי חוק הפיצו ברשתות החברתיות תמונה של הנשיא חובש כאפיה, ואף נשמעו איומים בפגיעה בנשיא ריבלין. לכולנו יש את הזכות והחובה לומר את דעתנו, בצורה מכובדת ותרבותית, אולם מי שיחצה את הגבול חייב להיעצר ולשלם את המחיר. יש החלטות שהציבור לא אוהב, אולם בסופו של יום אנו צריכים לקבל אותן, עם כל הצער שבדבר.

שבת שלום!

סכנת מסיבות הטבע – כימיקלים, אלימות ואלכוהול

אני מקווה מאוד שגורמי החוק במדינה יצליחו לצמצם עד למינימום את קיום מסיבות הטבע הלא חוקיות, שהורסות את הדור הצעיר שלנו. למרבה הצער, אני מכיר כמה וכמה צעירים שהפכו ל"מכורים" למסיבות טבע, והם חיים משבת לשבת… עולים על רכב ונוסעים שעות בכבישים לא כבישים, עד שהם מגיעים לשטח פתוח, שם הם נהנים מחגיגה מסוכנת וקטלנית של כימיקלים, אלימות ואלכוהול.

עד לפני שנתיים-שלוש המסיבות האלה היו פחות בעייתיות, וכללו בעיקר מוסיקה טובה ואנשים שלא חיפשו בעיות, אלא אהבו את השילוב של הטבע, מוסיקת הטראנס והאנרגיות שהיו מסביב. בתקופה האחרונה מסיבות הטבע קיבלו טוויסט בעלילה, והן כוללות קטינות בנות 15, שחלקן מעשנות סמים ועושות סקס באופן פומבי. חלק מהן מקיימות יחסי מין במסיבה בלי חשבון, בשטח הפתוח. למרבה הצער, גם קטינות מאשדוד מגיעות לאותן מסיבות, ובחלק מהמקרים זה נגמר בהתערבות של ההורים.

מסיבות הטבע המרכזיות מתקיימות באזורים פתוחים, שהפכו למקום מפגש קבוע לעשרות אלפי צעירים מרחבי הארץ. במסיבה קטנה יחסית יש לפחות 1,000 מבלים, במסיבות הגדולות המספרים צומחים בקצב מפחיד ומגיעים עד לעשרות אלפי מבלים. המארגנים של המסיבות נהנים מהכנסות נכבדות, בעיקר ממכירות האלכוהול לצעירים. גם סמים מסתובבים חופשי באותן מסיבות, בעיקר כאלה נוזליים. מדובר ב-MD ואסיד. הכדורים כבר יצאו מהאופנה, זה היה לפני 10 שנים בערך.

צעירה אשדודית, שבילתה לא מעט במסיבות טבע, חשפה לא מכבר את מה שעיניה רואות: "כשאני נזכרת במסיבה הראשונה שלי לעומת האחרונה, יש הבדל של שמיים וארץ. המסיבה הראשונה הייתה נראית כמו חלום, אנשים טובים, ווייב מדהים. המסיבה האחרונה כללה עבריינים בחוף והרבה קטינות כמובן. ואיך נגמרת המסיבה? פתחו למישהו את כל הראש וכולו שותת בדם. ישר קמתי והלכתי, אין לי מה לחפש במסיבה שהיא בדיוק ההיפך מחופש, אהבה וטראנס. זה בדיוק ההבדל בין מה שקורה לסצנה עכשיו, ואם יתחילו לספר על כל המקרים בשנתיים האחרונות, זה לא יגמר בזמן הקרוב".

אותה צעירה הוסיפה ואמרה: "יש הרבה נערות בנות 15 ומעלה מאשדוד שנוסעות למסיבות הללו. בסך הכל זו בחירה של כל אחת מאותן הנערות אם ללכת למסיבות טראנס, אך באופן כללי זה לא בסדר ללכת בגיל כל כך צעיר למסיבות. במסיבות של פעם בטוח אף אחד לא היה נוגע בהן, אבל מה שהולך עכשיו בסצנה זה זוועה. כמובן שיש עדיין הפקות על רמה שאין בהן קטינות ועבריינים, אבל נשארו ממש מעט כאלה. המראות שהקטינות יכולות לראות, יכולות לנפץ להן את הבועה. לפעמים בגיל הזה יש עודף תמימות ופחות שמירה עצמית, ויש המון גברים שמנסים לנצל את המצב בדומה מאוד למסיבות במועדונים, שאם היו נכנסות לשם קטינות זה היה בדיוק אותו הדבר. ויש את הערסים והעבריינים במסיבות שינסו לנצל את המעמד שבאות קטינות, וינצלו אותן בגלל הגיל והתמימות. אני מציעה וממליצה לא לצאת לפני גיל 18.

אני לא הגעתי למצבים כאלה בגלל שהיה לי חבר באותה תקופה ויצאנו 4 שנים. הוא שמר עלי מכל בחינה אפשרית, ויש המון ילדות שאין להן את זה, והן כלל לא מוגנות. בדרך כלל אין אבטחה או משטרה שתפקח כי לצערי הרב זה לא חוקי, וזה תפס תאוצה עם השנים כי אנשים מבינים שכיף להיות בחופש ובטבע, בלי מקומות מסריחים מעשן סיגריות וצפופים ועם בגדים לא נוחים. המודעות גדלה עם השנים ואיתן גדלו הבעיות".

אין הרבה מה להוסיף…

שבת שלום!

מי צריך את ת"א?

במשך 13 שנים עמד המבנה הזה בלב ליבה של העיר כפיל לבן, לאחר שורה של מחדלים בתקופת כהונתו של צבי צילקר, כאשר מיליונים על גבי מיליונים הלכו לטמיון בשל תכנון לקוי והתנהלות שערורייתית. התושבים כבר הפסיקו להאמין במבנה המיוחד והלא שגרתי, והיו בטוחים שהוא מצטרף לכמה מבנים דומים שהפכו לפסל יקר מאוד.

עם כניסתו לתפקיד, ד"ר לסרי ליווה באופן אישי את תהליך הקמת המשכן, תוך שהוא ממנה אנשי מקצוע להוביל את המהלך הדרמטי הזה, ואכן כבר במהלך הקדנציה הראשונה, המשכן לאומניות הבמה נחנך באשדוד ברוב פאר והדר. מדובר באחד הקומפלקסים המושקעים והיפים ביותר במדינה, אך לא פחות חשוב מעבר למבנה המדהים, במשכן יש תוכן תרבותי בלתי נדלה, יום אחר יום, שעה אחר שעה.
מוטי מלכא, שהוביל את הליך הקמת המשכן ומנהל אותו בפועל מיום פתיחתו, הצהיר ביום הפתיחה החגיגי שמעתה תושבי אשדוד כבר לא יצטרכו להניע את רכבם לת"א כדי לצרוך תרבות. "כל אירועי התרבות הנחשבים והנחשקים בארץ יגיעו לכאן. לא נוותר על אף הצגה, אף מחזה, אף מופע", אמר מלכא וגרם לחלק מהעיתונאים להרים גבה לנוכח ההמטרות הלא ריאליות (על הנייר…) שהציב באותם ימים.

היום, חמש וחצי שנים מיום פתיחתו של המשכן, אפשר לומר בצורה ברורה וחד משמעית שמלכא עמד בהצהרות שלו ואפילו מעבר לכך. כל ההצגות הנחשקות ביותר במדינה מגיעות לאשדוד ב"שידור חי", כל האמנים המובילים בארץ מבקשים להופיע במשכן, ובכלל העיר מייצרת בעצמה אירועי תרבות איכותיים שזוכים לעלות בקומפלקס מכובד ביותר. שלא נדבר על הפסטיבלים המדהימים שגורמים לנהירה של עשרות אלפי צרכני תרבות מרחבי הארץ, להגיע לאשדוד לשורה של הופעות מובילות. הפסטיבלים הללו הציבו את אשדוד על מפת התרבות לא רק בארץ הקודש, אלא גם במדינות אחרות, למשל סביב העשייה הרבה בפסטיבל מדיטרנה.

מבחינת ההורים לילדים קטנים, אחד הדברים הגדולים ביותר שקרו לנו בעיר זה הצגות הילדים שמגיעות לעיר הנמל, לעיתים עוד לפני שהן עולות בת"א. קחו לדוגמא את מה שקרה במשכן בימי חג החנוכה. יום אחר יום אלפי ילדים יגיעו להצגות המובילות בארץ, וכמו סרט נע הכוכבים ישמחו את הילדים מבוקר עד ערב, הצגה אחר הצגה. אם בעבר היינו חייבים לנסוע לת"א כדי לעלות חיוך על פניהם של הילדים, היום זה קורה ממש מתחת לאף שלנו ובתנאים סביבתיים הרבה יותר ראויים. ממש סוג של נס חנוכה…

שבת שלום!

סיפורי אלף לילה ולילה נגד שרה נתניהו

מסכן הלורד בלפור, אני מתחיל לחשוש שגם הוא יזכה ל"מקלחת קרה" של הכפשות ומילות גנאי, רק בגלל שמשפחת נתניהו מתגוררת ברחוב הקרוי על שמו… הרי זה מה שנשאר לאלה המחפשים את דיבתם של הזוג מספר 1 במדינה. אותם "שונאי נתניהו" לא עצרו באף רמזור אדום, הכפישו ופגעו בזוג, בילדיהם וגם בכלבה המשפחתית… אין מרצפה בבית ראש הממשלה שלא הפכו, אין נייר שנזרק בפח האשפה השכונתי שלא נבדק. זה הפך להיות מכוער, מטריד ומעליב. יש כאלה שיאמרו כי זה מצוין לביבי, שימשיכו לגדף ולפגוע בשרה, מבחינה פוליטית זה עושה לו רק טוב. עוד נחזור לזה…

עכשיו יש פרשה חדשה, של עוזרת שעבדה בקושי חודש ימים בבית ראש הממשלה, ועל פי תיאורית הקונספירציה, עברה סדרת עינויים שאפילו מוסטפא דיראני לא עבר במרתפי השב"כ… רק עצם העובדה שבכתב התביעה וגם חלק מכלי התקשורת קוראים לאותה עובדת "שפחה", זה מסביר עד לאן הם מוכנים להגיע כדי לפגוע בזוג נתניהו. ה"שפחה" תובעת רבע מיליון שקל על חודש עבודה, שבו היו חגים (ראש השנה, כיפור וסוכות), מה שאומר שהיא הייתה במקרה הטוב 10 ימים בבית ראש הממשלה, וב-10 ימים הללו עברה טרגדיות קשות, כואבות ומסעירות ששברו את רוחה ואת נפשה. ממש נשבר הלב…

איש לא מוכן לשאול את עצמו, למשל, למה העובדת המשועבדת לא אמרה שלום והלכה, אם העבודה אצל שרה הייתה סיוט כזה. הרי לא ראינו אזיקים בבית ראש הממשלה, וגם אלה הרעים לא הרחיקו לכת וטענו שיש כאלה בקומת המרתף בבית ראש הממשלה… היא יכלה לקום וללכת, ולהגיש את התביעה בהמשך. גם במקרה הזה הכל התנהל עקום, כפי שגם התלונות הקודמות מתנהלות עד עצם היום הזה.

במקביל, על רקע העדות שמסרה במשטרה המתלוננת נגד רעיית ראש הממשלה, נחשפת הצעת עבודה שקיבלה אחת העדות המרכזיות בפרשה, דווקא מצד יועץ התקשורת של התובעת… אין כאן מקום לפרשנות או לסימני שאלה, יש כאן קנוניה של מספר אנשים שפועלים בסגנון עברייני. סוג של ארגון פשיעה. אין כאן צירוף מקרים, אלא רצון לחזק את כל מי שיכול לפגוע בזוג נתניהו. הצעות עבודה, טובות הנאה ועוד כמה דברים שעדיין לא נחשפו, שנועדו לפגוע במשפחת נתניהו. אין גבול לרדיפה ולרצח האופי.

אני משוחח עם הציבור, עמך ישראל, על פרשת נתניהו והרוב מסתייג ממופע האימים התקשורתי נגד שרה נתניהו, ובחושיהם הבריאים מסרבים לשתף פעולה עם ממציאי הסיפורים. רוב מכריע של הציבור טוען שיש כאן התנפלות חסרת רסן של גורמים אינטרסנטיים העוטים מסכה של צדקנות. ורק בגלל זה כל פרשות שרה נתניהו רק מעצימות את כוחו של הליכוד. הרודפים הרעים הפכו את שרה נתניהו לאחד הנכסים האלקטורליים הגדולים ביותר של בעלה…

שבת שלום!

חייבים לדבר על הטרדות מיניות – בעבר, בהווה ובעתיד!

מיליוני נשים ברחבי הגלובוס התאחדו בשבועות האחרונים למען העלאת המודעות והשיח על הטרדות מיניות, באמצעות התיוג #metoo שמנסה לעודד כמה שיותר נשים להיחשף ולשתף את החוויות שלהן, להביע סולידריות ולהוכיח שאין אישה בעולם שלא הוטרדה מינית. הנושא של פגיעות מיניות קיבל בולטות נוספת בכותרות מרכזיות בכל אמצעי התקשורת, בעקבות הפרויקט המבורך הזה, שהזמין נשים לשתף בסיפורי הפגיעות המיניות שהן עברו. כמעט כל אישה עוברת הטרדה מינית לפחות פעם אחת במהלך חייה. אלימות מינית נמצאת היום בכל מקום והיא פוגעת בנשים, גברים וילדים.

לפי סקר שנערך לא מכבר בתל-אביב, לא פחות מ-83% מנשות העיר הגדולה דיווחו שהוטרדו כך או אחרת. מדובר בשמונה מתוך עשר נשים באזור תל אביב. זה נתון מדהים ומטריד כאחד, ואני בטוח שבכל עיר אחרת שיקיימו סקר דומה, התוצאות יהיו דומות.
הטרדה מינית יכולה להיות "קלה", מילה שבטח לא מתאימה לנושא הכואב הזה, ויכולה להגיע עד לרף הקשה ביותר של נגיעות ומעשים מגונים. באותו סקר נשאלו הנשים כללית אם "הוטרדו מינית" על ידי זר במרחב הציבורי. 45% השיבו בחיוב, נתון מצער וחמור ללא עוררין.

שהשאלה הפכה לספציפית יותר כמו שריקות, צפירות, מבטים חודרניים ו"קללות שקשורות לאיבר המין", התקבלה התוצאה הסופית: 83% מהנשים.

הנשים שנבחרו לסקר נשאלו גם לגבי הטרדות מיניות ברורות: 34% הלינו על התחככות, 22% על הצעות מגונות או נגיעות, אחרי 18% עקבו, וב-6% בוצעו מעשים מגונים. אלה מספרים מכוערים שמעידים על עוד מאוזלת היד המפורסמת של רשויות החוק, וגם על פשיטת הרגל המוסרית-תרבותית של העולם כולו. לא מדובר במכה שנחתה סתם כך על המדינה שלנו, אלא על תופעה שמרימה ראש בכל העולם, מהמדינות מהמתקדמות ביותר ועד למדינות העולם השלישי.

הטרדה מינית אינה קשורה בשום צורה לתשוקה מינית. תשוקה היא התחושה המופלאה ביותר שהיא מגיעה בטבעיות, וכאשר היא ממומשת תוך בחירה הדדית, כמעט אין רגש שישווה לה בעולם. ההטרדה המינית אינה ביטוי של תשוקה, אלא ביטוי של אלימות. היא חד צדדית ומופעלת בניגוד לרצונו ולרוב גם בניגוד להסכמתו של האדם עליו היא מופעלת. היא אינה קשורה בשום צורה בקורבן, ואינה תלויה בגיל, במצב משפחתי או בלבוש. היא גם אינה קשורה ליצר של המטריד, אלא ליכולתו להפעיל את כוחו היחסי בלבד.

נדהמתי לקרוא לא מעט תגובות של אנשי ציבור ושל הציבור הרחב בתגובות בלתי הגיוניות בעליל, כי יש לעצור את גל הפרסומים נגד הטרדות מיניות, מאחר וזה מעודד נשים להגיש תלונות שווא נגד גברים… נדהמתי מעזות המצח של אלה היוצאים נגד הקמפיין החשוב הזה, ולא משנה מה הסיבה. ככל שידברו יותר על הטרדות מיניות, כך יגברו הסיכויים שגברים יקבלו רגליים קרות ויחשבו פעמיים לפני שיזרקו מילה מכוערת או ינסו להתחכך בגופה של אישה העומדת לידם באוטובוס.

חייבים לדבר על הטרדות מיניות בלי הפסקה, בעבר, בהווה ובעתיד. רק כך המספרים יצטמצמו, למרות שבסופו של דבר היצר המיני והמחשבות המעוותות של אותם גברים ינצחו למרבה הצער ברוב המקרים. אנחנו רק יכולים לנסות למזער את התופעה.

שבת שלום!

הידעתם? 70% מהבגדים בארון שלכם לא בשימוש!

יופי… עכשיו אפשר להמשיך. אני יכול להמר בקלות שלפחות 50% מהבגדים שלכם כלל לא היו בשימוש בחודשים האחרונים. אני לא מתכוון לבגדי החורף שלכם, אלא לאלה שיושבים במדפים הכי אטרקטיביים בארון, כאילו "קוראים" לכם ללבוש אותם, ואתם מתעלמים מהם בהפגנתיות…

לאחרונה נתקלתי בנתון של סקר מקיף שנערך לאחרונה, שמצד אחד הדהים אותי, ומצד שני הוריד אותי לקרקע כי גם אני עומד בנתון המרכזי של הסקר – 70% מהבגדים בארון שלנו כלל לא בשימוש! לכל אחד מאיתנו, בעיקר הגברים, יש 2-3 ג'ינסים שאנחנו אוהבים יותר מהשאר, בזמן שיש עוד 7-8 ג'ינסים בארון שלא ראו אור יום חודשים ארוכים. יש את החולצות שהכי נוחות לנו, ובעיקר עושות שירות לגוף שלנו (מסתירים שומן מיותר למשל…). אצל הנשים התופעה חמורה הרבה יותר, אצלן אין פשרות כמו שיש אצלנו, ובגד שסומן אצלן באיקס, בית דין לא יעזור לו… אפילו לא חנינה מהנשיא.

התופעה החמירה עם הופעתן של הרשתות החברתיות, ולמעשה בגדים הפכו למוצר חד פעמי, בעיקר אצל הנשים: לבשתי שמלה, הצטלמתי לאינסטגרם, באתי לחתונה של החברה הכי טובה וכולם כבר ראו אותי עם השמלה הזו, השמלה נכנסת ל"הסגר" בארון הבגדים ולא יוצאת משם בשנה הקרובה…

בכלל, מול המגמה של רכישת פריטי לבוש דרך האינטרנט, במחיר לכל כיס של כל מותג שחשקה נפשכם, אנו חיים בתרבות של לקנות מה שאנו רוצים ולא מה שאנו צריכים, וכך הארון שלנו מקבל לזרועותיו עוד חולצה ועוד מכנס שכלל לא בטוח שנלבש יותר מפעם אחת. אם קנינו חולצה שפעם חלמנו עליה במחיר של 15 דולר ב"איביי", לא יכאב לנו בלב ובכיס, אם החולצה הזו תהיה חד פעמית.

מול התופעה המתעצמת הזו צריך לעשות מעשה. לאחרונה צצו ארגונים ועמותות שונות שאוספות בגדים יד שנייה במצב טוב, כדי להעביר אותם לאלה שידם אינה משגת לרכוש בגדים ראויים. כולם מכירים את "הביגודית" של ויצו, שנראית כמו עוד חנות לבגדי יד שנייה. במבט שני, מבחינים שזה מקום שאפשר למצוא בו פריטים שאי אפשר למצוא במקום אחר. הסחורה של הביגודיות מתחלפת כל הזמן וכוללת פריטים יוצאי דופן, מבגדי מעצבים ישראלים ומחו"ל ועד לשמלות ערב ולחליפות. כל ההכנסות הולכות למקלטים של ויצ"ו לנשים מוכות. היש דוגמה יפה מזו לאמירה ש"בגד צריך לספר סיפור"?

כך, בזכות ההכנסות של הביגודיות, ויצ"ו מממנת כיום שני מקלטים לנשים מוכות באשדוד ובירושלים. הנשים במקלטים מגיעות עם ילדיהן למשך 8 חודשים, ולאחר מכן הן מקבלות ליווי מקצועי ופסיכולוגי, כולל עזרה בהתנהלות הכספית מול המשרדים הממשלתיים, בביורוקרטיה של מעבר לעיר אחרת וכן הלאה.

אז עכשיו אני שוב ממתין לכם, גשו לארון, תוציאו את כל מה שאתם לא לובשים, ותגיעו לסניף "הביגודית" של ויצ"ו באשדוד ברחוב יאיר 4 (גבעת יונה). תעשו מעשה גדול שילווה אתכם כל החיים. באחריות!

שבת שלום!

מה יהיה עם הדור הצעיר???

רוצים עוד טעימה מהסיפור המבהיל הזה, שגרם לי להיצמד לכסא כאילו אני עומד רגע לפני תאונת דרכים חזיתית? בבקשה: "הילד בן השמונה שדקר את חברו בגן המשחקים השכונתי, היה מעורב בעבר באירוע אלים אחר בבית הספר, לאחר שדחף חבר בהפסקה, וזה נחבל בראשו משער במגרש הכדורגל בבית הספר. אגף החינוך במועצה בה מתגורר הילד בצפון הארץ, החליט להשעותו מלימודים עד בירור נסיבות האירוע המזעזע, שבעקבותיו נפצע חברו הטוב בגבו ונזקק לטיפול רפואי ממושך לפני ששוחרר לביתו".

ברור שמדובר במקרה קיצוני, לא שכיח בחברה שלנו, אולם בכל זאת מדובר במקרה שמחדד את הקושי שלנו כחברה להתמודד עם האלימות בקרב הדור הצעיר. מדובר בבעיה שמחריפה משנה לשנה, עם עלייה מדאיגה וקבועה של תיקים במשטרה הנפתחים נגד צעירים המשתמשים באלימות פיזית ומילולית. בחודשי הקיץ, בזמן שהחופש הגדול, התופעה הפכה מן הסתם לחמורה יותר.

משרד הרווחה ערך לא מכבר מחקר מקיף, שמציג את הפרופילים של בני הנוער המופנים לטיפול שירות המבחן לנוער. על פי ממצאי המחקר, גילם הממוצע של הקטינים המופנים לשירות המבחן עומד כיום על 15.7 שנים. עוד עולה כי הסיבות העיקריות שהובילו את בני הנוער לביצוע העבירה שבגינה הופנו לשירות המבחן הן היעדר גבולות וסמכות (49% מהנערים), קושי לשלוט בכעסים וקשיים בקשר עם המשפחה (45%), קשיים בלימודים (44%), קשיי התמדה במסגרת (29%) או אירוע טראומתי משמעותי במשפחה הקרובה (26%). בקרב 35% מהמטופלים אף איתרו קציני המבחן נתק בין הקטין לאחד ההורים או לשניהם, שהחל בטרם הידרדר הקטין לביצוע העבירה.

ממצאי המחקר מעלים עוד כי 64% מהקטינים שהופנו לשירות המבחן לאחר שביצעו עבירות ונחקרו במשטרה הם יהודים ילידי הארץ, 17% מהמגזר הערבי, 19% עולים חדשים, מהם 11% קטינים שעלו מברית המועצות לשעבר ו-4% הם קטינים שעלו מאתיופיה.
גם המאפיינים המשפחתיים קשים שהביאו לביצוע עבירה התבטאו במחקר: 33% מהקטינים חיים במשפחות חד הוריות, וכ-60% מהקטינים חיים במשפחה בה התרחש "אירוע קשה" כגון גירושין, פרידת ההורים, מות אח או אבטלה של ההורים, בשלוש השנים שקדמו לביצוע העבירה על ידי הקטין.

כאן באשדוד יש גם כמה וכמה מקרים בהם "מככבים" בני הנוער, וכולי תקווה שנעבור חורף שקט באשדוד, עם בני נוער שסופרים עד 10, ולא ממהרים לשלוף סכין אחד כלפי השני. אנחנו פשוט חייבים להיות אופטימיים…

שבת שלום!

אשדוד הפכה לאחת מ-3 הערים המובילות במדינה!

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי הוא זה שהצליח להטביע חותם כמעט בכל שכונה בעיר, בכל קרן רחוב, ובתשע השנים האחרונות הוביל קו ברור הבא לידי ביטוי במגוון פעילויות – "התושב במרכז". זה התחיל כסיסמא שלא היינו בטוחים בדיוק למה התכוון המשורר, אך יום אחר יום, לבנה אחר לבנה, הביטוי הזה הפך מחזון למציאות.

תאמינו לי שאני לא עושה שום הנחה לד"ר לסרי, הוא זכה לקבל ממני ביקורת נוקבת במגוון נושאים, וגם בעיתון שאתם מחזיקים ביד פרסמנו (ונפרסם) כתבות מלאות ביקורת על מחדלים של עיריית אשדוד. מטבע הדברים בעיר עם 250 אלף תושבים יש עשייה אך יש גם מחדלים, ואנחנו בניגוד לאחרים מפרסמים גם מאלה וגם מאלה.

מה שכן, אני יכול לומר בפה מלא שאשדוד היא היום העיר הכי "לוהטת" במדינה, ואני מרגיש את זה משיחות שלי עם קולגות לעבודה במרכז הארץ, עם קרובי משפחה בדרום הארץ, ובכלל בזכות הבאז החיובי שיש סביב העיר בתקשורת הארצית ובקרב האנשים המובילים את דעת הקהל במדינה שלנו. בית החולים החדש, מסלולי התחבורה החדשים, הסכם הגג, חיי התרבות, הפסטיבלים, המשכן לאומניות הבמה, האמפי פארק, המזרקה, הטיילת, רמת החינוך. כל אלה, בתוספת של משאבי הטבע המדהימים שהתברכה בהם העיר, משלימים פסיפס המעניק לאשדוד יתרון ברור על רוב הערים הגדולות האחרות במדינה.

ד"ר לסרי אומנם לא המציא את הגלגל ולא עשה מהלכים מופלאים שאיש לא חשב עליהם, אבל היה לו את האומץ שאין לאחרים, וזה לקחת פרויקטים תקועים ולחלץ אותם מהמבוי הסתום. המהלכים האלה הושלמו בעקבות החלטה ברורה של יחיאל לסרי – העיר צריכה לעבור מתרבות הבינוניות, מהעיר שהייתה באותה קטגוריה כמו השכנה הגיאוגרפית אשקלון (כעיר ים נחמדה ולא יותר), לרמה שתושבי אשדוד מסתכלים בלבן של העיניים של תושבי תל אביב, הרצליה, חולון וחיפה, מתוך תחושה של גאווה. היום לומר בכל מקום: "אני מאשדוד", זה סוג של גאוות יחידה.

הגיע הזמן שנפסיק לחשוב במושגים של עיר בינונית. אשדוד הפכה כבר מזמן למעצמה של ממש, עיר עם כ-250 אלף תושבים שקלטה עשרות אלפי עולים לאורך השנים ולא מעט "שחקני חיזוק" לא רעים בכלל מערים שונות בארץ. למרבה הצער, יש עוד כאלה שפועלים מתוך תחושה שאשדוד היא אותה עיר נמל עם 60 אלף תושבים שכולם מכירים את כולם, ואת הכל ניתן להניע ולקדם דרך "הפרלמנט". זה היה, נגמר וטוב שכך…
רגע לפני ששנת תשע"ח נכנסת לחיינו, אנחנו צריכים לקוות ולייחל שמעבר לעשייה הפיזית וההתפתחות המואצת, נזכה גם לשינוי בכל מה שקשור לערכים ודרך ארץ. החברה הישראלית הופכת מיום ליום ללחוצה יותר, חסרת סבלנות ולעיתים גם חסרת הבנה. אם כל אחד מאיתנו ייקח נשימה לפני מילה מיותרת שהוא משחרר לחלל האוויר, לפני אמירה שעלולה להיות בעוכריו, נזכה לחיות בסביבה טובה יותר ונעימה יותר.

חג שמח
ושנה טובה!

לקראת החג: שלא יעבדו עליכם!

זה לא סוד שלקראת החגים המשמעותיים (ראש השנה ופסח), כל רשתות הקניות הגדולות מפרסמות את המבצעים הכי לוהטים אצלם, בקמפיינים המערכים בעלות של עשרות מיליוני שקלים. כמעט בכל רשת מובחרת תמצאו כמה מוצרים במחירים מצחיקים, על גבול הבלתי סבירים, רק כדי שתשלשלו מטבע של 5 שקלים בעגלת הקניות שלהם ותעברו את השומר בסניף הקרוב לביתכם. מאותו רגע אומנם תרכשו 4-5 מוצרים במחיר מדהים, תוך כדי שתלחשו לעצמם בחצי חיוך: "איזה פראיירים, איך הם מוכרים בקבוק קולה ב-5 שקלים? אני יכול לקחת שלושה בקבוקים כאלה במחיר הזה".

לאחר ש"נפוצץ" את העגלה, לא רק עם שלושה בקבוקי קולה, אלא עם עוד עשרות מוצרים אחרים במחיר מצטבר שיגיע ליותר מ-1,000 שקלים, נעמיס את הקניות ברכב ונעבור על החשבון בבית, נבין שהפראיירים הם אנחנו ושלושת בקבוקי הקולה עלו לנו ביוקר…

אני לא ממציא את הגלגל ולא מחדש כלום בעצה הכי בסיסית שכולנו שמענו יותר מפעם אחת, ולמרבה הצער ברוב המקרים לא מיישמים אותה הלכה למעשה – לא למהר לבצע קנייה במרכז קניות אחד, אלא לנסות "לצוד" את המבצעים ברשתות השונות, ובכך לחסוך מאות שקלים בחודש. אין בכלל ויכוח שאם נעיין בכל עיתוני סוף השבוע ונסמן את המבצעים הבולטים ב-5 הרשתות הגדולות באשדוד, אומנם נעבוד יותר קשה לאחר "מסע דילוגים" שנעשה מרמי לוי, למגה, ליוחננוף, למחסני השוק ולשופרסל דיל, אך בסופו של יום מתיש נהיה בטוחים שאף אחד לא עבד עלינו. מכל סניף נרכוש רק את המבצעים הבולטים, כי הרי כל רשת בוחרת מבצעים אחרים, ובסופו של דבר נבנה סל קניות זול ומשתלם.

הרי ברור לכם שגם הסניף שמציג את סל הקניות הזול ביותר באשדוד, בסופו של יום צריך להרוויח (לא מעט כסף…), ואת הרווח הוא רושם על מאות מוצרים שלא מופיעים בדפי המבצע שלו, שם הוא "מרביץ" מחירים לתפארת מדינת ישראל ומנצל את העובדה שאנחנו עסוקים במחירי המבצע המדהימים, ולא שמים לב שבדיוק באותם רגעים אנחנו קונים לדוגמא אבקת כביסה במחיר לא סביר בעליל.

לישראלי הממוצע יש נטייה להעמיס את העגלה עד לקצה גבול הקיבולת שלה, כאילו הוא מצוי בתחרות עם זה שעומד לפניו בתור לקופה. בחלק מהמקרים אנחנו מבינים, בזמן שאנחנו מסדרים את המוצרים בארונות הבית, שהיה אפשר לוותר על לפחות 20% מהקנייה, אבל הרי הזיכרון שלנו קצר וכבר בקנייה הבאה נחזור על הטעות הזו עם מוצרים אחרים.

בשורה התחתונה, ניהול קניות הגיוני וממושמע, יחד עם פיזור הקנייה סביב המבצעים של הרשתות השונות, יובילו לחיסכון שנתי של אלפי שקלים לכיס שלנו. אולי עם כניסתה של השנה החדשה, נצליח ליישם חלק מהתובנות האלה, כי הרי רובנו גיבורים בדיבורים סביב העניין הזה וחלשים מאוד במעשים…

שבת שלום!

אנחנו כאן בשבילכם!

עיתונות טובה נועדה קודם כל לשרת את אלה שלא יכולים להשמיע את זעקתם. אם ילד שגר ברובע ב' צריך לצעוד מאות מטרים כל בוקר למוסד חינוכי ברובע אחר, ובעיריית אשדוד לא עושים מספיק כדי לפתור את הבעיה, אנחנו כאן כדי לסייע ולעזור. באותה נשימה, אם האמא של הילד לא עמדה במה שמוטל עליה, ולא הגיעה לרשום את הילד בזמן, הרי שהבעיה שנראית בתחילת הדרך כמחדל זועק לשמיים של עיריית אשדוד, הופכת לבעיה מהותית בתפקוד של האם, ואל לה להלין לפני שתבדוק את ההתנהלות שלה עצמה.

במילים אחרות, העיתונות צריכה לדאוג לאזרח הקטן מול הגופים הגדולים, אבל קודם כל האזרח צריך לבוא בידיים נקיות, לאחר שעשה הכל כפי שצריך. אם במקרה שכזה הוא לא זכה לסיוע או למענה מתקבל על הדעת, אנו כאן לתת במה ולסייע לו בכל דרך.

התפקיד שלנו הוא לבקר, להאיר, להעיר ולתת את הבמה לנושאים הכי חשובים בעיר הנהדרת שלנו, ובמקביל לבקר ולא לעשות הנחות לאף גוף. המוטו שלנו הוא ברור – הביקורת צריכה להיאמר ולהיכתב לגופו של עניין ולא לגופו של איש. המוסד הגדול שחטא ולא נתן את השירות לתושב, הוא זה שצריך לספוג את מכת האש, ולספק תשובות ברורות וחד משמעיות. אין לנו עניין לבקר אדם כזה או אחר באופן אישי, להעלות אותו על המוקד, לצלוב אותו ולערוף את ראשו בכיכר העיר. זו לא דרכנו, ולמען האמת לעיתונות שכזו כבר אין כל כך מקום בעידן המודרני. הציבור עייף מסגירת חשבונות, מרדיפה אישית, מאובססיה בלתי נגמרת, מרצון לפגוע בנבחר ציבור כדי לקדם את האינטרסים האישיים של הכותב. זה לא מקרי שעיתון "המגזין" ביסס את מעמדו בארבע השנים האחרונות כמוביל דעת קהל, כעיתון שהפך לנפוץ ביותר בעיר, עם פידבקים על כל מילה שאנו כותבים כאן.

הציבור מחפש אינפורמציה על הנעשה בעיר, לקרוא חדשות כפי שהן, לתת לקוראים את הזכות לבחור בדעה כזו או אחרת, ולא לתת להם חומר בעירה של שנאה, רוע וצרות עין. הציבור האשדודי הוא אינטליגנטי מאוד, ואי אפשר לעבוד עליו. הם רואים בעיניים מה קורה בעיר, ובסך הכל רוצים לקבל את העידכונים ואת ההתרחשויות בזמן אמת. הפרשנויות, הביקורות וסגירת החשבונות לא מעניינים אותם. להיפך, לעיתים כתבות שכאלה עושות בדיוק את ההיפך ומחזקות את הגוף או האישיות הפוליטית שעוברת שיימינג שבוע אחר שבוע. זה התאים לעיתון כמו "העולם הזה" בשנות ה-70 וה-80, זה לא מתאים למציאות שלנו מודל 2017.

אנו קוראים לכם להעביר למערכת סיפורים מעניינים, בעיות מורכבות ונושאים שלא זוכים לפתרון מצד הרשויות. מערכת העיתון תעשה הכל כדי להעלות את הנושאים על הכתב, גם בעיתון שאתם מחזיקים ביד וגם באתר החדשות המוביל "אשדוד אונליין".

שבת שלום!

ציונים זה חשוב מאוד, אבל לא יותר מערכים ומסורת

אין בכלל ספק שיש חשיבות מכרעת לפן הלימודי במציאות בה אנו קיימים. בשנות ה-70 היה מספיק לסיים 12 שנות לימוד כדי למצוא מקום עבודה ראוי… בשנות ה-80 בדקו אם יש בגרות מלאה, אם רצינו להתקבל למקום עבודה נחשב… עשור לאחר מכן הרף עלה ובלי תעודת בגרות "עמוסה" במאיות, היא לא הייתה שווה הרבה… בתחילת המילניום הרף החמיר והגיע כבר לתואר ראשון שפתח דלתות… ובימים אלה גם תואר ראשון עלול שלא להספיק…

במילים אחרות, תעודת בגרות מורחבת, בעיקר במקצועות הנחשקים, היא הכרח כדי להגיע למכללה או לאוניברסיטה עם תנאי פתיחה טובים, אחרת נישאר מאחור. המצוינות היא כלי בסיסי כדי לפתוח דלתות בהמשך הדרך, ומשנה לשנה הרף הזה רק עולה ומחמיר.
זה לא מקרי שראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, החליט להשקיע סכומי חסרי תקדים מתקציב העירייה, כדי שמערכת החינוך המקומית תמשיך לשעוט קדימה. תקציב החינוך עומד על מעל 710 מיליון שקלים. ההשקעה הגדולה של ד"ר לסרי, יחד עם בניית תוכנית עבודה סדורה ומדוקדקת ע"י ראש מינהל החינוך אריה מיימון, מעמידים את אשדוד בצמרת הערים בארץ ברמת החינוך ובהישגים המקצועיים.

כמעט כל שבוע אנחנו מקבלים הודעה לעיתונות על זכייה של אשדוד בפרס חינוכי שונה. פעם זה פרס חינוך ארצי, פעם זה זכייה בחידון התנ"ך, פעם זה בתחום המדעים, פעם אחרת בתחום הרובוטיקה וכך הלאה. מדובר בשורה של הישגים שמראים לנו עד כמה בני הנוער בעיר הנמל איכותיים, הם רק היו צריכים לקבל את הכלים הפיזיים והפדגוגיים כדי להמריא אל-על ולגרום לכולנו רגעים גדולים של אושר.

אין לי ספק שמערכת החינוך תמשיך לרשום התקדמות משמעותית גם בשנה הקרובה. לא מדובר בהימור פרוע או בהשערה חסרת ביסוס, אלא הדברים נכתבים מתוך התעמקות בתכנים הפדגוגיים שיככבו בשנת הלימודים תשע"ח, ההשקעה הכספית המאסיבית באלה שצריכים את הדחיפה קדימה ובהיכרות אישית עם חלק מאנשי החינוך הראויים שיש לנו כאן באשדוד.

יחד עם זאת, הייתי רוצה לראות יותר השקעה ותשומת לב סביב העניינים הערכיים-חברתיים, כדי שבני הנוער יקבלו כלים להתמודד עם בעיית האלימות הקשה שיש בארץ, בתופעות הפסולות של שימוש בסמים ובאלכוהול. הערכים והמסורת חייבים להיות כינור ראשון, והם לא פחות חשובים מבחינתי מתעודת בגרות עם מאיות בלתי נגמרות. אני נתקל למרבה הצער בלא מעט צעירים שמרשים לעצמם יותר מידי, אינם מכבדים את הזולת, ממהרים לקלל ולגדף, שותים לשוכרה כבר בגיל 15 ולא חוששים לשלוף סכין אם מישהו אמר להם מילה שלא במקום.

זה קורה בכל עיר בארץ, בכל קרן רחוב, ולכל מי שיש בבית נער מתבגר, מתקשה מאוד לישון בלילה בזמן שהוא נמצא בחוץ. ברוב המקרים האסון מגיע גם אם הילד הוא בן טובים ולא עשה דבר וחצי דבר שהוא בעייתי. פשוט הוא נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. מערכת החינוך חייבת להילחם בתופעות הפסולות הללו ולא לטאטא אותן מתחת לשטיח. ערכים ודרך ארץ הם מעל הכל…

שבת שלום!

שלא תזדקקו לבית חולים "קפלן"!

בית החולים "קפלן" הוקם בשנת 1953, ונראה כאילו הזמן עצר מלכת מאז ועד היום… לא הרבה השתנה בבית החולים הזה, שמקבל לעיתם קרובות קיטונות של ביקורות מצד תושבי אשדוד על שירות רפואי לקוי ויחס מזלזל. המבנה המיושן והלא נעים הוא לא הבעיה המרכזית שלי ושל אחרים, אלא ההתנהלות הרפואית בחלק מהמקרים, היחס שלעיתים גובל בזלזול, והתחושה הלא נעימה שזועקת לשמיים, הם אלה שגורמים לכולנו לקוות ולייחל ששערי חדר המיון בבית החולים "אסותא" באשדוד יהיו כבר פתוחים לרווחה.

ביום שישי האחרון הרגשתי לא טוב עם כאבים לא מוסברים באזור הבטן והחזה. לא התעצלתי ובשעה עשר בלילה קיבלתי הפניה משירות האחיות של "כללית", הנעתי את הרכב ונסעתי לכיוון רחובות. חייכתי חיוך קטן של אנחת רווחה, כשראיתי שהכניסה לחדר מיון מאווררת יחסית, עם לא יותר מ-5-6 ממתינים. אמרתי לעצמי: "שי, תוך שעה וחצי אתה מסיים את ההליך וחוזר הביתה שמח וטוב לב, תהיה רגוע…". אז זהו, שלא…

בחדר האחיות ריח של זיעה חריפה קיבלה את פניי, כזו שלא יוצאת מאזור הנשימה גם לאחר שעה ארוכה. לא נורא, זה לא מה שישבור אותנו… לאחר הליך שגרתי, סיימתי את השלב הראשון וביקשו ממני לחזור לפרוזדור ההמתנה. לא הבנתי מדוע במשך למעלה משעה לא קוראים לי להיכנס פנימה, כי העומס כאמור היה חלקי ביותר. בשלב מסוים ביקשתי לקבל הבהרות, וקיבלתי תשובה צפויה שעלי להתאזר בסבלנות. רק אחר שעתיים נכנסתי פנימה, והבנתי את גודל הצרה. שני רופאים שמתנהלים באדישות מופגנת, טיפלו בכל מי שהגיע לחדר המיון. עמדתי מהצד ובחנתי את המצב, כדי להבין מי אלה שהולכים לטפל בי. אני חייב להודות שזה נראה כמו סדרה שצולמה במצלמה חובבנית בעיירה של מדינת עולם שלישי, שם הכל מתנהל בהילוך איטי. הרופאים עושים פעולה אחת ויושבים לדבר עליה, כאילו סיימו עכשיו ניתוח לב פתוח… לידי היו אנשים במצב יותר גרוע, כאלה שרצו לראות רופא, ולא הבינו מה לעזאזל קורה בחדר המיון הזה? אין הרבה אנשים, אין אווירה של לחץ, אבל ההתנהלות היא שערורייתית בכל קנה מידה.

לאחר שעתיים וחצי לערך הבנתי שמכאן אני לא אצא לפני שהאור יעלה… ניגשתי לרופאה, והיא ענתה לי בחצי חיוך: "עוד ארבעה מטופלים אנחנו נגיע אליך…". לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. עניתי לה בנימוס: "תודה רבה…" וזזתי הצידה. ניגשתי לאחות הראשית וביקשתי ממנה להסיר לי את המחט מהיד כי אני רוצה ללכת הביתה. אי אפילו לא ניסתה להתנגד, לגרום לי לחזור בי ולסיים את ההליך הטיפולי, אלא רק חייכה אלי וסיננה מילה שלא קלטתי את תוכנה. זו בטח לא הייתה מחמאה… אם האחות הראשית של "קפלן" מתנהגת ככה, זה מסביר בדיוק עד כמה בית החולים הזה מידרדר לשפל מדאיג. לא הייתי רוצה להפקיד את גופי בידיה של האחות הזו, או של הרופאים האדישים שחזיתי בביצועים שלהם במשך שעה ארוכה.

יצאתי מ"קפלן" סמוך לשעה אחת וחצי בלילה עם חיוך. הבנתי שלא הפסדתי הרבה, אני אתאפק עם הכאבים עוד שלושה חודשים, כי אז לא אצטרך להגיע לבית החולים שנבנה בשנת 1953 ומתנהל כמעט באותו סגנון. יהיה לנו ליד הבית חדר מיון מתקדם, ראוי ואיכותי בבית החולים הציבורי "אסותא" אשדוד. עד אז תתפללו שלוש פעמים ביום שתהיו בריאים, כי ביקור בבית החולים "קפלן" לא מומלץ, כאחד שראה מקרוב איך חדר המיון בבית החולים המיושן הזה מתנהל. רק שנהיה בריאים…

שבת שלום!

המחדל ההסברתי ב- REWAY חוזר על עצמו בהסכם הגג

ראש עיריית אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, צריך לעשות בדיקת מערכות מה קורה במערך ההסברה של עיריית אשדוד. בשני פרויקטים מהגדולים שידעה העיר אשדוד מאז הקמתה, נרשם כישלון קולוסאלי בהעברת המסרים לתושבים. מדובר בפרדוקס גדול מאוד, שכן ראש העיר עבד לילות כימים סביב השעון על הפרויקטים הללו, שישנו את פניה של אשדוד ללא היכר, אך למרבה הצער הציבור לא קיבל את האינפורמציה בזמן אמת, ב"שידור חי", דבר שהוביל לא מעט סימני שאלה ותחושה שהציבור לא יודע מה קורה סביבו.

לפני תשעה חודשים לערך פרויקט התחבורה הירוקה REWAY יצא לדרך. רוב מוחלט של הציבור לא ידע מה קורה בעיר, למה סוגרים כבישים ומה זה לעזאזל שלטי החוצות שצצו בכל פינה בעיר עם המילה הלועזית REWAY… יש כאלה שחשבו שמדובר בעסק חדש שהוקם בעיר, יש כאלה שחשבו שאולי יש כאו קמפיין מתחכם, ואף אחד לא חיבר בין הדיבורים על מהפכה תחבורתית גדולה לשלטי הפרסום הרבים. רק שבוע לפני שהדחפורים עלו לשטח, התמונה מעט התבהרה, אבל זה היה מעט מידי ומאוחר מידי.

ד"ר לסרי הודה כי היה כאן מחדל גדול סביב העניין ההסברתי, ודרש לקבל תשובות מכל העושים במלאכה. מי שמכיר את ראש העיר יודע שהוא לא נותן לבעיות לעבור מעל לראשו, הוא חוקר, נובר ודורש תשובות. מי שהיה צריך לקבל נזיפה חמורה, קיבל זאת.

והנה בשבוע שעבר התבשרנו על הסכם הגג שיהפוך את אשדוד לעיר השלישית בגודלה בישראל עם יותר מ-30 אלף יחידות דיור שיקומו בשבע השנים הקרובות. גם כאן נעשתה עבודה יסודית מאחורי הקלעים, הרבה לפני החתימה הרשמית, שתתקיים ביום ראשון הקרוב במעמד ראש הממשלה, שר האוצר ושר השיכון. גם במקרה הזה הציבור לא קיבל תמונה כוללת ומפורטת, כדי להרחיק את הערפל ולמנוע שאלות מיותרות שהעלו כמה וכמה גורמים אינטרסנטיים. ברגע שאין קמפיין פרסומי מקיף ומקצועי, אתה מותיר את הבמה לחאפרים ובעלי עניין, שמנסים להוריד את הביטחון לתושבים, בטענה כי מדובר במחטף של ראש העיר.

מי שמכיר את התמונה יודע שהתמונה שונה לגמרי. לא רק שנעשתה עבודת קודש במינהל ההנדסה בעיריית אשדוד, אלא כל הגורמים הבכירים במדינה, ממשרד האוצר והשיכון, דרך מינהל מקרקעי ישראל והוועדה הארצית לתכנון ובנייה, היו מעורבים מתחילת הסכם הגג ועד סופו.

בתקשורת המתקדמת שיש היום, כשיש את הפייסבוק, אינסטגרם, גוגל, אתרי אינטרנט ומסכים אלקטרוניים בכל פינה, ניתן לעשות פעולות הסברה אגרסיביות מרגע לרגע ולהגיע לרוב התושבים. צריך לעבוד נכון, להיות ממוקדים ולהעביר מסרים ברורים לתושבים. מישהו כאן נרדם בשמירה בפעם השנייה, וד"ר לסרי חייב לעשות סדר כי בסופו של דבר הוא זה שצריך לתת הסברים, בזמן שעשה עבודה מדהימה לטובת תושבי העיר.

חשוב לציין שמערך הדוברות בעיריית אשדוד, תחת ידיו של הדובר המקצועי והחרוץ אדי בן-חמו, לא קשור למחדל הזה. בן-חמו וצוות משרדו מעבירים אינפורמציה לכלי התקשורת על בסיס יומי, כאן מדובר בקמפיינים שהיו צריכים יד מכוונת חיצונית, מקצועית ועתירת ניסיון, ולמרבה הצער זה לא נעשה.
מההיכרות שלי עם ד"ר לסרי, אני לא מאמין שיהיה כאן מחדל תקשורתי בפעם השלישית…

שבת שלום!

היינו כחולמים: מ-65 אלף בתי אב באשדוד ל-100 אלף בתים בשבע שנים

יום רביעי האחרון ייזכר כאחד מהימים ההיסטוריים של העיר אשדוד. חברי מועצת העיר אישרו את הסכם הגג שגובש ותוכנן באופק מדוקדק בין עיריית אשדוד למשרדי השיכון והאוצר. הסכם הגג מביא בשורה מדהימה בתחום הנדל"ן בעיר, בשורה שעשויה לחלץ את העיר מהקיפאון בו היא שרויה בעשור האחרון, בשורה שתוביל לבנייה של 30 אלף יחידות דיור חדשות בפרק זמן של שבע שנים, כאשר כל הדירות ישווקו תחת הכותרת "מחיר למשתכן", מה שאומר שתינתן עדיפות ברורה לזוגות צעירים תושבי אשדוד. לא מדובר במשאלת לב או בפנטזיה, אלא בחלק מההסכם הנרחב והמפורט עליו חתמו הצדדים, ועל כך מגיעות המחמאות לכל העושים במלאכה, שחשבו קודם כל על הדור הצעיר באשדוד ורק לאחר מכן על שאר רוכשי הדירות הפוטנציאלים.

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, "בישל" את ההסכם הזה כבר בתחילת הקדנציה הנוכחית שלו. זה התחיל בשיחות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שדחף את ההסכם בדרכים שלו, והמשיך עם שר האוצר משה כחלון ושר השיכון יואב גלנט, שלכל אחד מהם חלק משמעותי מאוד בהסכם הגג באשדוד. ד"ר לסרי שמע את ההצהרות הפופוליסטיות של אנשי האופוזיציה ושל מתנגדיו הידועים, ולא מיהר לשלוף את הסוד הגדול עליו עבד תקופה ארוכה מאוד. הוא לא רצה שמישהו חלילה ישים מקלות בגלגלים, ויש כאלה שהיו שמחים לעשות זאת, גם אם מדובר בפגיעה בעשרות אלפי צעירים, שחולמים לרכוש דירה בעיר בה צמחו וגדלו, במחיר הוגן וראוי.

צילום: דודי בוזגלו

ראש העיר יהיה חתום על מהפך שיבסס את מעמדה של אשדוד כאחת משלוש הערים הגדולות והאיכותיות בארץ, וכפועל יוצא יהיו כאן קרוב ל-100 אלף בתי אב עם למעלה מ-400 אלף תושבים.

כמה מילים שיסבירו בצורה פשוטה מהו הסכם הגג. מדובר למעשה בשילוב זרועות של כל הגופים המשמעותיים במדינה, ממשרדי הממשלה הגדולים, דרך מינהל מקרקעי ישראל ועיריית אשדוד, כשהמטרה היא שכל הגופים יפעלו במהירות וביעילות, כדי להוביל לבניית עשרות אלפי יחידות דיור בזמן קצר מאוד. כל גוף "יכופף" את הבירוקרטיה, יהיה קשוב לכל התפתחות, ויעניק תשובות ופתרונות בזמן אמת, כדי שהחלום יהפוך למציאות תוך שבע שנים בלבד.

במקביל, המדינה מעמידה כפועל יוצא כלים אדירים בתחום הפיתוח, התשתיות, מבני הציבור ומוסדות החינוך, כדי לספק את הצרכים של הדיירים החדשים במתחמי הדיור העתידיים, תוך מחשבה על כל פרט ופרט. כך יהיה באשדוד. התכנון הוא להקים בתי ספר בכל שכונה חדשה, גני ילדים, כבישים מתקדמים, שתי כניסות חדשות לעיר (צפונית ודרומית), פארקים לילדים ועוד ועוד.

אשדוד צועדת לעבר עתיד מבטיח. אל תאמינו לכל המתנגדים שמנסים לצייר תמונה מעוותת ושקרית, הכל מתוך אינטרסים אישיים צרים.

שבת שלום!

רוצים לחסל את ביבי פוליטית בכל דרך

רוצים לחסל את ביבי. זו השורה התחתונה וכל מי שמנסה לצייר את התמונה אחרת טועה ומטעה. מדובר בלינץ' אכזרי, לא מידתי ולא ראוי, בו חברו כמה וכמה גופים בעלי אינטרס שכל חלומם הוא להחליף ראש ממשלה בישראל. אם אי אפשר לעשות זאת דרך הקלפי, הם כבר ימצאו את הדרך לערוף את ראשו של נתניהו. מבחינתם הדרך לא משנה, זה יכול להגיע דרך פרשת 1000, 2000 או 3000. אם צריך הם יגיעו למספרים דמיוניים, העיקר לתפור עוד פרשה, להדביק לביבי עוד לכלוך בחליפה שלו, בסופו של דבר הרי משהו חייב להפוך מדמיון למציאות מבחינתם.

השיא הגיע בפרשת הצוללות. מה לא עושים כלי התקשורת כדי לנסות לחבר את ביבי לפרשה המצחינה הזו, החמורה ביותר בתולדות מערכת הביטחון. הם רוצים לראות את ביבי שוקע במצולות לצד הצוללות החדשות, ובכל בוקר אנחנו קמים עם ספין חדש – אולי עד המדינה יצליח לחבר את הקצוות ולהוכיח שביבי שמע בחצי אוזן על הפרשה, נתן את ברכתו, קרץ עין לבן דודו שמסובך עד צוואר בפרשה. כמו שזה נראה גם בפרשה הזו ביבי יוכל להשתמש במשפט הקבוע שלו: "לא יהיה כלום – כי אין כלום".

למרבה התדהמה, ראש הממשלה לא יכול לומר את דברו בצורה משוחררת ברוב כלי התקשורת המרכזיים, שפועלים באופן גלוי ופומבי להדחתו של נתניהו. הוא נאלץ להגיע לאולפן של ערוץ נישה (ערוץ 20), שם יכל לחבר כמה וכמה משפטים מבלי שאף אחד הפריע לו. ביבי נשמע מצוין, נראה מצוין ובעיקר העביר מסרים ברורים שהוא לא קשור בדבר וחצי דבר בפרשת הצוללות ובנושאים אחרים שמנסים לקשור אותו אליהם. ביבי אמר בחצי קריצה: "אצלכם נותנים לי לסיים משפט. בשאר כלי התקשורת לא מאפשרים לי להתבטא מבלי לקטוע אותי…".
ביבי אמר באותו ראיון חשוב כי בעבר ניפחה התקשורת מעידות פעוטות שיוחסו לו או לרעייתו, כמו פרשת "ביבי-טורס", מכירת בקבוקים ריקים, העברת רהיטי גן שנקנו בכספי המדינה לווילה הפרטית שלו בקיסריה, "או דברים אחרים שמתברר אחר-כך שזה כלום, אבל על זה אין כותרות. זה נעלם בקול דממה דקה. נגנז". כמה הוא צודק. החשדות זעקו ככותרות מרכזיות באותיות קידוש לבנה, והעובדות שניקו אותו מכל חשד, נכתבו באותיות קטנות בתחתית העמוד. איזה חוסר פרופורציה.

בימים בהם המדינה שלנו עוברת טלטלה לא פשוטה מבחינה ביטחונית סביב האירועים בהר הבית, הפיגועים שמרימים ראש והחשש מסבב לחימה נוסף ברצועת עזה, שישפיע עלינו תושבי אשדוד בגוף ראשון, ראש הממשלה לא יכול להתעסק בענייני ביטחון המדינה בראש שקט, אלא צריך להתמודד כל בוקר מחדש עם ניסיונות בלתי נגמרים להדיח אותו מתפקידו לא בדרך דמוקרטית. עד היום נתניהו הצליח להוכיח לכולם שאולי הוא טעה בדרך, נהנה מהחיים הטובים על חשבון החברים ועשה כמה קיצורי דרך מיותרים לכל הדעות, אבל הוא לא עבר על החוק, הוא אינו מושחת ואינו נותן יד לעבירות פליליות. אם רוצים להחליף ראש ממשלה בישראל, צריך לכוון את כל המאמצים לזירה הפוליטית, שם כל האמצעים כשרים והכל מותר. כמו שזה נראה, בקלפי אף אחד לא יכול לנצח את ביבי בעתיד הנראה לעין…

שבת שלום!

פוטין, יאיר לפיד מאחוריך!

יאיר לפיד הוא אחד הפוליטיקאים הפאתטים והמביכים שיש לנו בארץ הקודש. אוי ואבוי לנו שזהו האיש שמתיימר להיות ראש ממשלה, עוד מועמד כזה ואבדנו. אין לי בכלל ספק שלאורך זמן הבלוף שלו יתגלה לכולם, וכפי שהוא מתנדנד בסקרים ומצליח להוליך שולל בחלק מהזמן ציבורים שלמים בחברה הישראלית, כך יהיה בדיוק ההיפך ואנחנו רואים את תחילת התהליך הזה כיצד לפיד מאבד אחיזה, לנוכח העובדה שאין לו באמת שום דבר למכור לנו, ציבור הבוחרים.

לפיד הוא לא רק פוליטיקאי שאין מאחוריו דבר וחצי דבר, אלא הוא מתנהל בצורה דיקטטורית מפחידה, בשיטה שאינה מביישת את התנהלותו של פוטין ברוסיה. קבלו דוגמא חיה ממה שקרה בשבוע שעבר. אחד מראשי המטות של לפיד החליט לרשום ביקורת לגיטימית בקבוצת ווטסאפ של כל ראשי המטות של "יש עתיד", כולל אמירות לא פשוטות סביב התנהלותו של לפיד. תוך 24 שעות אותו ראש מטה קיבל טלפון מאחת הדמויות המובילות של הסיעה, שהודיע לו כי הוא מושעה עד הודעה חדשה בשל הביקורת הקשה שכתב. אתם מבינים? אותו לפיד, שמבקר את ראש הממשלה בכל הזדמנות, לעיתים בצורה מביכה וחסרת היגיון, לא יכול לקבל ביקורת מבית, ומחליט לערוף את ראשו של איש שמתנדב בסיעה שלו. זו התנהלות מכוערת, לא דמוקרטית ולא ראויה בכל קנה מידה.

לא רק זאת, סיעת "יש עתיד" היא מהסיעות הבודדות בארץ שמתנהלת בשיטה דיקטטורית, שאיש לא יכול לערער על מנהיגותו של הוד מעלתו לפיד. הוא שריין לעצמו את המקום הראשון בסיעה, והוא זה שמרכיב את הרשימה על פי הקפריזות שלו. מי שלא מיישר קו עם לפיד רואה את הדרך החוצה, מי שלא משמש לו כדובר, מנושל מצמרת הרשימה. רק עושה דבריו, נושא כליו, הם אלה שיכולים להתקדם בסיעה הכי לא דמוקרטית בארץ. אפילו בסיעות הערביות יש סדר אחר, יש דמוקרטיה ויש שיח בין ציבור הבוחרים לנציגיהם. בבלוף של לפיד מדובר בהצגה של איש אחד. פוטין יכול לקחת ממנו שיעורים פרטיים כיצד מנהלים סיעה בלי רעשי רקע ובלי הפרעות.

לפיד מאבד כאמור גובה, והכניסה של אבי גבאי למרכז הפוליטיקה בארץ מנשלת אותו כמועמד המוביל להפסיד לנתניהו…. היה לי ברור שההמראה שלו בסקרים היא וירטואלית. לא ייתכן שאדם שלא עשה כלום ושום דבר בפוליטיקה הישראלית, יכול להצליח יותר ממשה כחלון לדוגמא, שהוא דמות פוליטית ראויה להערכה על כל הפעילות שהוא עושה סביב בועת הנדל"ן והרצון שלו לסייע לזוגות הצעירים במדינה. כחלון הוא פוליטיקאי שמביט לאזרח בגובה העיניים, אחד שצמח מלמטה, אחד שמכיר מצוקות ומטפל בהן בצורה הכי יסודית והכי ראויה. לפיד מנופח מחשיבות עצמית, מדלקם סיסמאות מביכות וחושב שהציבור מטומטם. מי שהיה אחד משרי האוצר הגרועים במדינה, אחד שלא השפיע במאומה לטובת הציבור המוחלש במדינה, לא יכול להפוך כך סתם פתאום לנציג העם, לדובר החלשים, לאיש שיכול לעשות מהפכה בישראל. את הבלופים האלה אכלנו מספיק…

שבת שלום!

חייבים להגדיל משמעותית את מספר העובדים בreway

אני נוסע ברחובות אשדוד על בסיס יומי, חוצה את העיר לאורכה ולרוחבה, וכפועל יוצא נוסע גם באזורים בהם מבוצעות עבודות התחבורה הירוקה REWAY. בכל פעם שאני עובר בדרך מנחם בגין באזור היציאה הדרומית של העיר וברחוב הרצל, שחלקו סגור לתנועה מזה חודשים ארוכים, אני אומנם רואה את העבודות מתקדמות, ולמען האמת נראה כי כל הכבישים יהיו נגישים בסופו של דבר על פי לוחות הזמנים שנקבעו מראש. אולם יחד עם זאת, אני לא נופל מהרגליים (במקרה הזה מכסא הנהג…), כשאני סופר את מספר העובדים המבצעים את העבודות, ותמיד חוזר הביתה בתחושה שהיה ניתן לעשות יותר בפרויקט הזה, כדי שנוכל לחזור ל"מסלול תקין" (תרתי משמע), אפילו יותר מהר ממה שהיה מתוכנן מלכתחילה.

עיריית אשדוד ומשרד התחבורה הם אלה שמובילים את הפרויקט העצום הזה, ויש כמה וכמה קבלנים בשטח שכל אחד מהם אחראי על קטע כביש מסוים. מדובר בעבודות אדירות בכל קנה מידה, הן בהיקפים שלהם והן בשינויים ברמת השטח, ברמה של סלילת כבישים חדשים, הצבת מדרכות ושבילי הליכה, עצים, מדשאות, עמודי תאורה ועוד ועוד. כל דבר קשור בשני, ולא ניתן להתקדם צעד אחד קדימה עד שכל עבודות התשתית מוכנות, מרמת הביוב ועד לצינורות המים של "יובלים". אין בכלל ספק שמדובר באחד הפרויקטים המאתגרים שידעה העיר אשדוד מיום היווסדה, ועל כך יעידו המספרים הכספיים העצומים.

אבל, ויש אבל גדול, יש לעיתים קטעי כביש שנסגרים לתקופה לא קצרה, מבלי שאיש עובד בשטח, וכל יום שעובר אתה לא מבין למה התכוון המשורר… יש קטעי כביש אחרים שיש מעט עובדים שמקדמים את העשייה, בזמן שהיה ניתן לעשות הרבה יותר. אם מישהו נרדם בשמירה, עיריית אשדוד צריכה לעשות הכל, כולל הכל, כדי שנראה יותר עובדים בשטח, נראה קטעי כביש שנסגרים ונפתחים במהירות. אם הקבלן לא עושה מספיק, יש להפעיל כל סנקציה אפשרית עד שהוא ישלוף עובדים מהשרוול, כדי שנראה מאסה של עבודה סביב השעון. לא צריך לפסול את האפשרות לעבור לעבודה במתכונת של 24 שעות סביב השעון, גם בשעות הלילה המאוחרות, כדי להאיץ את קצב העבודות, ולגרום לשינוי דרמטי בלוחות הזמנים, דבר שיועיל לכולם.

ביום הראשון שפרויקט REWAY יצא לדרך, הייתי מהראשונים שברך על הפרויקט, ראיתי את התוכניות ואת היעדים בעיניים, והבנתי שאשדוד הרוויחה בגדול. המהפכה האדירה הזו תגיע בסופו של דבר לכל הערים הגדולות, כי אין ברירה אחרת מול הפקקים ההולכים וגדלים על בסיס יומי בכל כביש גישה בארץ, ואנחנו נהיה הראשונים במרחק עצום משאר הערים הגדולות, שנראה תחבורה ציבורית מועילה ויעילה, שחוצה את העיר מקצה לקצה ב-12 דקות. זו בשורה גדולה לכלל התושבים, בדגש לציבור הפשוט בעיר הנמל, שלא יכול להרשות לעצמו לרכוש רכב, וכל יציאה מהבית תלויה אך ורק בתחבורה הציבורית המקרטעת. האוטובוס יגיע בזמן? אני אאחר לעבודה בגלל הפקקים? הילד יגיע לחוג בזמן? כל השאלות הללו ייעלמו מהעולם לאחר שפרויקט ה-REWAY יהפוך מחלום למציאות, ועל כך כולנו צריכים להוקיר תודה לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, שקיבל את ההחלטה האמיצה והלא פופוליסטית.

בכלל, אם העבודות יחלו להתקדם בקצב מהיר יותר, זה יהיה דבר מדהים לכולם. אנחנו נמשיך לעקוב ולעדכן.

שבת שלום!

פרשת פנחס

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום…". מסבירים המפרשים את מהות שכר המצוות, ובמה נתייחד שכרו של פנחס המבקש שכר עבור קיום התורה והמצוות. דומה לתינוק או לשוטה שנותנים לפניו מאכל טעים ומתוק, והוא בטיפשותו מסרב לאכל עד שמרצים ומפתים אותו. אדם בר דעת מבין שעליו לנהוג בדיוק להיפך. חובתו היא להודות ואפילו לשלם למי שנותן לו מאכלים ערבים וטובים.

בדומה לכך כל המקיים את התורה ומצוותיה כראוי, חש טעם ועונג מאין כמוהו. כמו שאמר נעים זמירות ישראל: "ומתוקים מדבש ונופת צופים". וכך גם נאמר על עם ישראל: "עם מדשני עונג".
אחרי התענוג שיש לאדם בעולם הזה בשעה שמקיים את דברי התורה הוא גדול עד מאוד, מה המקום לתבוע מהקב"ה שכר עבור קיום התורה? הרי מי שתובע שכר על "המתוקים מדבש ונופת צופים", דומה לאותו תינוק חסר דעה המסרב לאכול מיני מתיקה עד "שיפייסוהו" בדברים אחרים. אדם צריך להודות להקב"ה שנותן לו לטעום מזיו השכינה, שזהו התענוג הגדול ביותר.

כך הוא העניין אצל פנחס, שאילו פנחס היה נהנה ממעשהו, לא הייתה זו מצווה כי אם עברה, הוא אמנם עשה לשם שמיים ובכאב גדול הרג את זמרי, עד שלא חש שום הנאה, נמצא שאין המצווה שעשה דומה לשאר המצוות שבהן יש הנאה. לכן אפשר להגיד על פנחס: "בדין הוא שייטול שכרו".

מנהגי ימי בין המיצרים:
אין לברך "שהחיינו" על פרי חדש או בגד חדש. בשבתות מותר לברך "שהחיינו", אבל אין ללבוש כלל בגד חדש מראש חודש אב .

אסור לרקוד ריקודים בימי בין המצרים אפילו ללא כלי נגינה.

אסור לשמוע שירים המלווים בכלי נגינה, כולל שמיעה מטייפ, דיסק וכדומה.

שבת שלום!

אבי לוי: "שר התרבות" של העיר אשדוד

גם סביב העשייה המדהימה שלו ב"אשדודאנס", הפסטיבל הבינלאומי הראשון למחול באשדוד שהתקיים בשבוע שעבר, לוי השאיר את הבמה לאחרים. הוא ורק הוא חייב לקבל את הבמה המרכזית על ההצלחה הגדולה, שהביאה עשרות אלפי "שחקני חוץ", מהארץ ומהעולם, לראות מקרוב מופעי מחול משובחים ומגוונים, כאלה שמתאימים לעמך ישראל, וכאלה שמתאימים לאוהבי מחול "כבד" יותר. הפסטיבל הוכרז כהצלחה מסחררת גם בתקשורת הארצית. במשך שלושה ימים מילאו את עירנו חובבי מחול וריקודי עם שהגיעו כאמור מרחבי הארץ ואף מחו"ל. הפסטיבל הססגוני הציע מופעים של להקות המחול הטובות בארץ, חלקם בשילוב מוזיקאים, סדנאות והרקדות לחובבי המחול. הוא התפרס במספר מוקדים בו זמנית, ואירח מאות אמנים ורוקדים, לצד להקות מחול מקצועיות.

אבי לוי וצוות ההפקה עמלו במשך חודשים ארוכים כדי שהפסטיבל יוכתר בהצלחה. היו כאלה שפחות עזרו, היו גם כאלה שהפריעו, ממש כך, אבל ברגע שיש מטרה ויש אנשי מקצוע מהטובים בארץ, ניתן להניע את הגלגלים ולעשות היסטוריה. כפי שאשדוד הפכה לעיר של תרבות, בזכות אנשים חדורי מוטיבציה כמו ד"ר יחיאל לסרי, מוטי מלכא, איריס נפתלי ואחרים, כך פסטיבל "אשדודאנס" הציב אותנו על קדמת הבמה בתחום ייחודי וחשוב.

אבי לוי הוא כוריאוגרף מבטן ומלידה, איש שחי את עולם הריקוד והמחול מינקות. למדתי להכיר אותו מרחוק, ואט-אט הבנתי שיש כאן אדם שהוא פטריוט אמיתי, שרוצה ליצור ולעשות למען העיר. זה התחיל עם להקת המחול "אביבים", אותה ייסד בשנת 98' ומאז ועד היום רשם שורה של הישגים מקצועיים בארץ ומעבר לים. תמיד בצניעות וללא מעורבות של גופי התקשורת. זה המוטו שלו, לטוב ולרע.

העיר אשדוד צריכה ל"נצל" כישרונות כאלה שיש לנו בעיר, לא רק בהפקה של מופע נקודתי או פסטיבל כזה גדול, אלא הרבה מעבר לזה. אז נכון, להקת "אביבים" עושה ויוצרת סביב השעון בארץ ובחו"ל, ומעלה את קרנה של אשדוד, אך יחד עם זאת אני חושב שמותג כמו אבי לוי יכול לעשות הרבה יותר, כפי שעשה בפסטיבל "אשדודאנס". הוא צריך לקבל תואר בסגנון "שר התרבות" של העיר, ולהוביל פרויקטים גדולים שעשויים להפוך כמו לא מעט פרויקטים שלו, לסיפור הצלחה כלל ארצי. העיר אשדוד תרוויח מכך, ולוי ימשיך להתעקש להיות מאחורי הקלעים…

אין לי ספק שגם את הטור הזה אבי לוי לא יאהב, בלשון המעטה, אבל בחרתי לכתוב את הדברים כי הוא ראוי לכך. יש דברים שעושים מבלי לשאול…

שבת שלום!

בית הספר אינו בייביסיטר והמורים אינם שמרטפים

התחושה האולטימטיבית אצל כל הורה ממוצע עם תחילת החופש הגדול היא לחץ, לחץ ועוד פעם לחץ. גם אם יבטיחו לנו אופר צמוד לילדים 24 שעות ביממה בכל חודש יולי, ושהייה בבית מלון באילת לאורך כל חודש אוגוסט, לא נהיה רגועים ונחפש לרטון, להתעצבן ולהשמיע קולות בכי ונהי בקולי קולות.

אז בואו נעצור רגע, זה אומנם קשה וכואב מאוד לכיס שלנו, עם הצגות, הפעלות ומתנות כדי להרגיע את הילדים המשועממים, אבל בסך הכל מדובר בהחלטה מבורכת שהילדים שלנו ישהו בבית בחודשים הכי חמים בשנה. גם בישיבה תחת המזגן, לעיתים אנחנו לא מוצאים את עצמנו עם החום הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט. בחלק ממוסדות החינוך בארץ יש מזגנים מקרטעים, השמש הקופחת חודרת מבעד לחלונות, וזה לא מצב אידיאלי ללמוד נעלמים ושברים, בזמן שאתה מרגיש שבור, רצוץ ועייף. אני רק מנסה לחשוב על זה שהייתי צריך לכתוב את השורות האלה בחדר לא ממוזג כראוי, ועם שמש שיושבת לי במרכז הראש, ורק מהמחשבה הזו אני מזיע על המקלדת…

חוץ מזה, רק שתדעו שאצלנו בארץ הקודש לומדים די והותר לאורך שנת הלימודים, למרות התחושה הרווחת שיש חופשות ארוכות בגלל חגי ישראל. דו"ח שפורסם במגזין "אטלנטיק" לפני מספר שנים מגלה כי ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם במספר ימי הלימוד (רק יפן ודרום קוריאה נמצאות לפניה). הנה הנתונים: בעוד שבישראל יש 216 ימי לימוד בשנה, בהולנד לומדים רק 200 יום, באנגליה 192, בצרפת 185 ובארה"ב יש 180 ימי לימוד בלבד.

אני שומע לא פעם כאלה האומרים בקול צווחני: "המורים האלה בקושי עובדים ומקבלים משכורת טובה. יש להם חופשות כל הזמן, וגם בחופש הגדול הם יושבים בבית והמשכורת דופקת…". אני אומר לכם בפה מלא שיש לנו מורים נהדרים בארץ, ולא ברור לי מהיכן נובעת לעיתים התחושה שניתן לזלזל, להעליב ולפגוע בציבור החשוב הזה, שמתמודד בישראל 2017 מול תלמידים לא פשוטים כלל ועיקר, שחלקם חושבים שמגיע להם הכל, ובחלק מהמקרים זוכים לקבל גיבוי בלתי נגמר ובלתי מוסבר מאיתנו, ההורים.

מנתונים שפורסמו בעבר עולה כי אחוזי השחיקה בקרב המורים הם הרבה יותר גבוהים מעובדים במקצועות אחרים. לעיתים אחוזי השחיקה בקרב עובדי ההוראה מגיעים עד ל-70%, נתון מדהים ומדאיג בכל קנה מידה. אחר כך אנחנו מתפלאים למה צעירים רבים מעדיפים לבחור במקצועות נוחים יותר, ולא ללמוד הוראה. אפשר להבין אותם, בואו נראה אתכם עומדים מול כיתה של 35 נערים מתבגרים, מנסים לשמור על שקט במשך 40 דקות, וגם מנסים ללמד ולהעשיר את הידע של ילדינו. מדובר בסוג של משימה בלתי אפשרית.

בשורה התחתונה, לא צריך לקצר את החופש הגדול, אנחנו כהורים צריכים להיות יצירתיים מספיק כדי למצוא את הדרך שהילדים ייהנו מ-60 ימים מגוונים, ככל האפשר, ושיחזרו בראשון לספטמבר עם כוחות מחודשים ועם נפש חפצה לכבד את המורים העומדים מולם, אלה המבצעים עבודת קודש של ממש.

שבת שלום!

תעזבו את אהוד אולמרט בשקט!

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שראש ממשלה בישראל נשלח מאחורי סורג ובריח. מצד אחד, רגע קשה מאוד למדינה, מהלך שהוביל לשיח שלילי על ישראל בכל פינה בגלובוס. מצד שני, רגעי גאווה על כך שהדמוקרטיה הישראלית אינה עושה הנחות לאיש, מי שפשע צריך לשלם.

אולמרט עבר הליך משפטי קשה ומורכב, ובחודש מרץ 2014 השופט דוד רוזן גזר עליו 6 שנות מאסר על עבירות של קבלת שוחד והפרת אמונים. זה היה עונש קשה, בלתי פרופורציונאלי בכל קנה מידה, ולאחר תהליך ערעור ארוך, בית המשפט העליון קיצר את עונשו באופן משמעותי, והעמיד אותו על 27 חודשי מאסר. ב-15 בפברואר 2016 אולמרט החל לרצות את עונשו, והשבוע הגיע הזמן להתייצב בפני ועדת השחרורים, כדי לדון על קיצור שליש בעונשו, מה שאולי יוביל לשחרורו בשבועות הקרובים, אם אכן בקשתו תתקבל.

עד כאן העובדות, עכשיו נעבור לשלב שלא מניחים לאולמרט ומתנהגים אליו כאילו מדובר בבוגד במדינת ישראל. פרקליט המדינה קיבל החלטה לא פשוטה, להחרים מסמכים הקשורים לספר אותו כותב אולמרט בימים אלה, בטענה כי ראש הממשלה לשעבר הבריח מסמכים, בהם כתב אולמרט חומרים סודיים העלולים לפגוע בביטחון המדינה. ההליך הזה התנהל בצורה הכי בולטת, הכי זועקת לשמיים והכי פוגעת באולמרט, רגע לפני שהוא אמור לצאת לחופשי.

אולמרט, שתרם לא מעט לביטחון המדינה והיה אחד מראשי הממשלה עם הכי הרבה הישגים כלכליים לטובת התושבים, אומר בצורה ברורה כי גם כך כל חומר שיצא מתאו חייב לעבור בעתיד תהליך של צנזורה, ואין שום אפשרות לפרסם אותו ללא ההליך הזה. במילים אחרות, גם אם מדובר בחומר "בעייתי", שאת חלקו אגב ניתן למצוא באתרי האינטרנט בחיפוש פשוט, הרי שאם הצנזורה תחליט שהחומר אינו ראוי לפרסום, הוא היה נגנז ונעלם מהעולם. מכאן ועד להפוך את אולמרט לשנוא העם, לאחד שעלול לפגוע במדינה שלנו, הדרך ארוכה מאוד.
אולמרט שילם את חובו לחברה בלי שום הנחות. מאדם שאהב את החיים הטובים עם טיסות לחו"ל, סיגרים יקרים ומסעדות יוקרה, הוא ישב קרוב לשנה וחצי בכלא מעשיהו, מנותק מהעולם וכל מה שמוטל על אסיר אחר, היה מוטל גם על אולמרט. כל אזרח שמרצה את עונשו ללא דופי רשאי לקבל הטבה של קיצור שליש מעונשו, ואולמרט עומד בקריטריונים הללו וצריך לחזור לחיק משפחתו. מדובר באדם בן 71, אבא לילדים וסב לנכדים שנכנס לישורת האחרונה של חייו, מתוך כוונה ותקווה לשכוח מהכתם השחור שנדבק בו בשנים האחרונות, ולנסות לחזור לחיים נורמטיביים. הוא הרי כבר לא יוכל להיות איש ציבור, והפוליטיקה היא היסטוריה רחוקה מבחינתו. תעזבו אותו בשקט ותנו לו לצאת לחופשי.

שבת שלום!

המגזין אשדוד

המקומון הכי טוב בארץ!

אני עובד, חי ונושם את תחום התקשורת 25 שנה, 24 שעות ביממה, סביב השעון. עברתי את כל המסלול מכתב שטח צעיר שמתעורר ב-2 לפנות בוקר כדי לסקר תאונה בכביש דימונה-ירוחם, דרך תפקידים בכירים באמצעי תקשורת בבאר שבע, עד שהגעתי לאשדוד לאחד השיאים המקצועיים שלי כאחד העורכים של עיתון המגזין אשדוד. אני נהנה מאוד לעבוד וליצור כדי שתקבלו את המוצר הכי איכותי שיש, הן ברמת התכנים, הן ברמת הפרסומים של העסקים המובילים בעיר, והן בעיצוב הגרפי הבלתי מתפשר.

בשבועות האחרונים אני מרגיש שיח מדהים סביב העיתון שאתם מחזיקים ביד, ואין תחושה טובה יותר מאשר לקבל פידבקים טובים על העבודה שכל המערכת המדהימה שלנו מבצעת. מדובר בעבודת צוות של עשרות אנשים, כל אחד מקצוען בתחומו, שבסופו של תהליך מגישים לכם בכל יום חמישי את המקומון הכי טוב בארץ. זה ממש לא מובן מאליו, קל וחומר כשאתה גובר בדרך על מתחרים עתירי ניסיון שמתקשים מאוד לעמוד בקצב של התפתחות המדיה, וברצון של התושבים לקרוא חדשות טובות על העיר שלהם, ברצון לקרוא על התפתחותה של העיר ועל האנשים שעומדים מאחורי העשייה. אנחנו גם מבקרים וחושפים סיפורים מעניינים שבוע אחר שבוע, אך הכל תחת המוטו של כבוד האדם והידיעה שמאחורי כל אדם שכותבים עליו יש אישה, ילדים ובני משפחה. אנחנו מוכיחים הלכה למעשה שניתן לעשות עיתונות טובה גם בלי לרמוס, לגדף ולקטול אנשים. הסגנון הזה התאים לשנות ה-70 וה-80 של העיתונות שניסתה ללכת בדרך של "העולם הזה" הצהוב והסנסציוני. היום זה כבר פאסה, מיושן ולא לעניין…

עיתון מגזין אשדוד הוא המקומון הטוב במדינה בזכות הרבה סיבות. זה מתחיל בפורמט העשיר שלא קיים באף עיר אחרת בארץ . הבעלים של העיתון ג'קי בן זקן, הוא זה שקיבל בשעתו את ההחלטה להגיש לתושבי אשדוד עיתון בסגנון עיצובי של "לאישה", המודפס על נייר כרומו מהודר, עם כריכה חמה (ולא סיכות). בסך הכל מדובר כמעט בכל שבוע במהדורה של 140 עמודים בממוצע, שיוצאת בכמות של עשרות אלפי עותקים ומגיעה בסופו של יום כמעט לכל בית באשדוד.

את חטיבת התקשורת של ג'קי בן זקן מובילה ביד רמה יהודית ויצמן, והיא זו שמנצחת על העשייה השיווקית והניהולית של המערכת, הכוללת את עיתון המגזין אשדוד, אתר החדשות אשדוד אונליין ופרסום על מסכים אלקטרוניים ברחבי העיר. חדוות העשייה של ויצמן מדבקת את כל העובדים וזה מורגש יום אחר יום, שבוע אחר שבוע.

מחלקת מכירות 

מחלקת המכירות של העיתון, אותה מובילה במקצועיות מאי שמר, מגיעה לכל העסקים המובילים בעיר, ומציעה פרסום אטרקטיבי במחיר הוגן, והכי חשוב מתאימה לכל לקוח את "החליפה הפרסומית" המתאימה לעסק שלו. אני מעריך ומעריץ את אנשי המכירות שעובדים ימים כלילות, ובעצם מהווים את חוט השדרה של העיתון.

צוות המגזין

בצד המערכתי יש לנו צוות צעיר, נמרץ ורענן, עם מיטב הכותבים שיש בארץ. זו נבחרת חדשות, אקטואליה וספורט שיודעת היטב את העבודה, ורואים את התוצאות שבוע אחר שבוע עם עיתון מעניין ומגוון.

אנחנו נמשיך לעשות הכל כדי שבכל יום חמישי תגיעו לדוכנים ותקבלו עיתון שנותן לכם את הזווית הכי אמתית והכי מעודכנת על מה שהתרחש בעיר המדהימה שלנו במשך השבוע. אנחנו רוצים להוקיר תודה לכל אחת ואחד מהקוראים הנאמנים שלנו, שלא יכולים להעביר את סוף השבוע בלי המגזין אשדוד. זו המחמאה הכי גדולה שאנו יכולים לקבל…

שבת שלום!

המהפך המדהים במועצה הדתית באשדוד

למרבה הצער, מה שהיה במועצה הדתית בדימונה שכיח מאוד גם בימים אלה במועצות דתיות רבות. ברגע שיש יו"ר מועצה שהוא סוג של מינוי מטעם, אחד שלא מתעסק בעבודה הסזיפית סביב השעון, בחלק מהמקרים זה נראה רע מאוד, עם משכורות שלא משולמות בזמן, שירות גרוע לתושבים ואווירה לא אסתטית בעליל במשרדי המועצה.

קחו את כל מה שכתבתי, תהפכו את המילים ב-180 מעלות, ותקבלו את מה שקורה במועצה הדתית באשדוד. מדובר בהתנהלות אחרת לגמרי, מכובדת ומכבדת הן את ציבור העובדים והן את הציבור הרחב. משכורות בזמן כמו שעון שוויצרי, שירות מתוקתק לאזרח, משרדים ששופצו לאחרונה והפכו את בניין המועצה לנעים ומזמין יותר ועוד.

זה ממש לא מקרי שיו"ר המועצה הרב עובדיה דהן, זוכה לקבל שנה אחר שנה פרס הצטיינות ממשרד הדתות על ניהול המועצה, על ההישגים המקצועיים ועל השירות לתושב. הרב דהן הוא מאותם טיפוסים שלא רצים אחרי התקשורת. להיפך, גם כשאנחנו פונים אליו, הוא מכוון אותנו לעובדי המועצה, לאנשים שעושים את העבודה היומיומית. צנוע ופשוט.

הרב דהן הוא גם סוג של מינוי פוליטי מטעם סיעת ש"ס, אבל מאלה שבאים לעבוד. הוא מגיע למשרדי המועצה מוקדם בבוקר ומכבה את האור בלשכתו מאוחר בערב. הלשכה שלו פתוחה לעובדי המועצה ולציבור הרחב, הוא חף מגינונים ומשדר פשטות ורוגע בכל שיחה שמנהלים איתו. הגדולה של הרב דהן היא בחיבור שלו גם לציבור החילוני, וזה המוטו שהוא מוביל במועצה הדתית באשדוד. רק בזכות אנשים כאלה העיר אשדוד אולי תצליח להתגבר על המשבר שנוצר בין הציבור החילוני לחרדי בעיר שלנו.

המועצה הדתית זוכה כאמור על בסיס קבוע בכוכבי יופי ופרסים ארציים על ההתנהלות של המועצה תחת ידיו של הרב עובדיה דהן. קחו לדוגמא את המהפך שהרב דהן מוביל בבית העלמין בעיר, בהשקעה של מיליוני שקלים. כולנו, מן הסתם, לא אוהבים לבקר במקום הזה… אבל לפחות אם מגיעים לבית המתים, שזה יהיה למקום מכובד, נקי ומטופח כפי שיש כאן באשדוד. אני יכול לומר בוודאות שבית העלמין בעיר הוא אחד הראויים והמטופחים שיש בארץ, וזה לא רק עבור המבקרים בו, אלא בעיקר לכבד את אלה שאינם בין החיים.

שבת שלום!