ראשי / טורים / שי לשבת (דף 5)

שי לשבת

שי לשבת

אלון חסן הרעיד את המדינה, אבל לא חשב על עצמו…

עד שחסן קם והחליט לעשות מעשה, לתעד את שיחותיו עם עורך דינו רונאל פישר, לאחר שנדרש לשלם 150 אלף דולר כדי שתיק החקירה נגדו ייסגר. חסן הגיש למח"ש על מגש של זהב חומר רב ערך, נדיר בכל קנה מידה, ובמקום שידרוש לחתום על עסקת טיעון, כפי שרבים אחרים עושים ועשו בפרשיה זו ובפרשיות אחרות, הוא לא דרש דבר. בכך חסן סייע למדינה להיפטר מאנשי חוק מושחתים ומסוכנים, אבל לא דאג לעצמו ובסופו של דבר ייאלץ להתמודד עם כתב אישום שמגובש נגדו בפרשות שונות סביב נמל אשדוד.
בתחילת הפרשה היו כאלה שזלזלו בטיעוניו של חסן, חשבו שהוא חי בפנטזיה. הרי אף אחד לא רצה להאמין שקציני משטרה בכירים סוחרים בחומר רב ערך המגיע מחדר החקירות, ומעבירים את המידע לעורך דין, אלוף הארץ במניפולציות, שבזכות הכריזמה הבלתי נגמרת שלו, הצליח להפיל רבים בפח.

למען האמת, גם חסן עצמו לא האמין עד לאן הפרשה המדהימה הזו מסתעפת, כאשר כמעט כל יום נרשמים התפתחויות חדשות ומעצרים של אנשי מפתח. חסן פתח את התיבה, ומשם החלו לקפוץ בזה אחר זה כוכבים חדשים, באחת הפרשיות המסעירות שידעה המדינה.
חסן ראוי לכל המחמאות על האומץ וההגינות שהפגין בפרשה הזו. הרי אם הוא היה בוחר לשלם את 150 אלף הדולרים, קיים סיכוי גבוה מאוד שרוב התיקים נגדו היו נסגרים, כפי שעו"ד פישר פעל בכמה דוגמאות אחרות. הוא לא נכנע למסע הסחטנות של פישר, חשף את הפרשה, וכעת יצטרך להילחם על שמו הטוב בבית המשפט, עם כתב אישום לא פשוט שכאמור מגובש נגדו.

ביום רביעי בבוקר הוגשו כתבי האישום בפרשת פישר, המייחסים למעורבים שיטות שנדמה שנלקחו מסרטים על הפשע המאורגן. על פי האישום, רב-פקד ערן מלכה היה מעדכן את עו"ד פישר בתיקים רגישים, והשניים היו מתאמים ביניהם את הדרך ליצור קשר עם גורמים הקשורים לאותם תיקים, על מנת שאלה יהפכו להיות לקוחות של פישר, והוא יגיש להם חומרים הקשורים לחקירה, ויבהיר להם שיש לו קשרים במשטרה, ימסור להם פרטים מוכמנים מתוך החקירה, ויציג להם שיש ביכולתו לסייע להם. השניים קיבלו סכומים הנאמדים במאות אלפי שקלים, "שאותם חילקו ביניהם באופן שווה".

על פישר נאמר: "עסקינן באדם חסר גבולות באופן קיצוני, בתופעה עבריינית שהשחיתה לכאורה כל חלקה טובה. תופעה עבריינית שמתגלמת בעבריינות של אדם. מדובר בכתב אישום נדיר. החקירה חודשה לאחר כתב האישום בעקבות הדברים שמסר מלכה וטרם נאמרה המילה האחרונה. פישר הוכיח יכולת מניפולטיבית ברמה גבוהה ביותר, הוא רמס ערכים כמעט מקודשים בשם תאוות בצע".

שבת שלום!

שי לשבת

מדובר בפסטיבל בינלאומי למוסיקה, קולנוע וטעמים ממדינות הים התיכון, שמקבץ בחמישה ימים אמנים נחשבים מרחבי העולם, וגם לא מעט אמנים ישראליים נחשבים. מופעי המוסיקה יתקיימו בשבעה מוקדים שונים: האמפי-פארק "אשדוד ים", המשכן לאמניות הבמה, בית יד לבנים, "טברנה יוונית" בבית החייל, כיכר המשכן, מוזיאון אשדוד לאמנות ומרכז מונארט.

לצד החגיגה המוסיקלית יעסוק הפסטיבל גם בעולמות הקולנוע של מדינות אגן הים התיכון, ובמהלך ימי הפסטיבל יוקרנו 9 סרטים שונים, המייצגים את האותנטיות של הפסטיבל הייחודי. בין לבין, ברחבה שבין המתחמים בהם יתקיימו ההופעות, יפעל מתחם קולינרי עשיר בו ניתן יהיה לטעום מטעמי המטבח המאפיינים את מדינות אגם הים התיכון, ובמרכזו חמש מסעדות מעוצבות בסגנון של טברנה יוונית, איטלקית וספרדית. השף האשדודי המוכר אידי ישראלוביץ', יוביל את החגיגה הקולינרית.

במהלך מסיבת העיתונאים מנכ"ל המשכן לאמניות הבמה מוטי מלכא, המשמש גם כמנכ"ל הפסטיבל, אמר כי קרוב ל-80% מכלל הכרטיסים שהוצאו למכירה, כבר נחטפו ע"י הקהל הרחב, ובחלק המופעים כבר לא ניתן למצוא כרטיס אחד, ממש "סולד-אאוט". ללא ספק מדובר במספרים מרשימים מאוד. חשוב מאוד שגם תושבי אשדוד ישתתפו בחגיגה התרבותית הזו. לא מדובר רק ברצון למלא את האולמות מפה לפה, דבר שבכל מקרה ייצא לפועל לאור הביקוש הגדול, אלא המטרה היא לראות גם את תושבי עיר הנמל משתלבים באירועים שבעבר היה ניתן ליהנות מהם רק בנסיעה לעיר הגדולה.

פסטיבל שכזה, שימשוך אליו רבבות צופים מרחבי הארץ, מהווה חשיבות עצומה לעיר לא רק במעגל הראשון של ההפקה התרבותית, אלא גם במעגלים של אנשי העסקים בעיר, שיזכו לעדנה בימי הפסטיבל, גם מבחינה תיירותית, כאשר שני בתי המלון החדשים (לאונרדו ו-WEST), כבר עכשיו רושמים 100% תפוסה עד לימי הפסטיבל.

יצא לי לשוחח עם היועץ האמנותי במוסיקה של הפסטיבל שמעון פרנס, ועם היועץ האמנותי של הקולנוע משה אבגי, ושניהם חשים כי פסטיבל שכזה יעשה שירות אדיר לעיר אשדוד מכל הבחינות. "אתם פותחים את שערי העיר לקהל חדש שיגיע לראות את השינוי המדהים שאשדוד עוברת בשנים האחרונות, וזה סוג של גאוות יחידה", אומר פרנס בקולו המלטף והמרגיע, כאילו הוא מנחה את התוכנית המוכרת שלו "בטברנה עם שמעון פרנס". משה אבגי אמר דברים דומים: "אנחנו מתחילים כאן מסורת שלא הייתה קיימת עד עתה בארץ, ואני בטוח שהפסטיבל הזה יהפוך משנה לשנה לגדול ואיכותי יותר, כי יש רצון מצד כל הצדיים לעשות זאת בצורה הטובה והמקצועית ביותר".

שבת שלום!

שי לשבת

בשבוע האחרון הרשת החברתית סערה סביב התנהלותה של פקחית בשיטור המשולב באשדוד, שהייתה מעורבת בכמה וכמה אירועים, שאחד מהם הגיע עד כדי הגשת תלונות הדדיות במשטרה, כתיבת סטטוסים מלאי זעם ותחושה לא נעימה בקרב כלל הציבור שיש כאלה המרשים לעצמם להתנהל בצורה לא ראויה, קל וחומר כשמדובר באנשי חוק שאמורים להוות דוגמא ומופת לכלל האזרחים. מן הראוי שאדם שבא בתביעות לאחרים, יקיים בעצמו את מה שהוא דורש. על זה נאמר: "נאה דורש, נאה מקיים".

לפני הכל, אותה פקחית עומדת בסך הכל בפני סיטואציה לא פשוטה יום אחר יום, בזמן שהיא רושמת דוחות בסכומים של מאות שקלים בכל פעם, ברוב המקרים לאנשים שאכן ראויים לקבל את הדוחות בשל עבירות שביצעו. עם זאת, היו גם כמה מקרים שהגיעו לשולחן המערכת, שאותה פקחית יכלה להפעיל שיקול דעת, את חוק ההיגיון, מעבר לחוקים הנוקשים והיבשים. הרי מי מאיתנו לא נתקבל בשוטר תנועה, שקיבל החלטה לוותר על רישום הדוח, תוך כדי שהוא משמש כמחנך ומעביר מסר ברור שבפעם הבאה הוא יפעל ביד קשה יותר. בחלק ממקרים שכאלה, הנהגים לומדים את הלקח ודווקא בגלל ההתנהלות האדיבה והחינוכית של השוטר, הנהג חוזר אל ההגה ונוהג אחרת על הכביש.

הפקחית האמורה נקלעה לעימות עם איציק איטח, תושב אשדודי מוכר מאוד. איטח בילה עם חברים בל"ג בעומר, בסמוך לחוף הים, תוך כדי שהם שומעים מוסיקה. הפקחית הגיעה למקום, ביקשה להחרים את הבוקסה ובין הצדדים החל עימות מילולי, שהוביל בסופו של דבר ברישום דוח על סך 730 שקל. איטח החליט להשמיע קול זעקה, לאחר שטען להתנהגות לא נאותה של הפקחית, עלה לשידור ב"רדיו דרום", התראיין לכלי תקשורת שונים והשמיע טענות קשות נגדה. לעומת זאת, הפקחית הגישה תלונה במשטרה נגד איטח כי זה איים עליה במהלך רישום הדוח, תלונה שלא זוכה לביסוס מול התיעוד המצולם שאיטח הציג לחוקרים.

הרגע הבעייתי בפרשייה המוזרה הזו, נרשם בזמן שהפקחית הגיעה לתחנת המשטרה והעמידה את רכבה הפרטי בחניית הנכים. מי שמרשה לעצמו להעמיד את רכבו לשנייה אחת בחניית נכים, לא זוכה ממני לרגעי חסד. מדובר בסוג של קו אדום, בעיקר מבחינה מוסרית וערכית.

הפרשה הזו עדיין רחוקה מסיום, עם בטן מלאה לשני הצדדים, ואולי דווקא מסיפור לא סימפטי שכזה כל הצדדים יפיקו לקחים כיצד לנהוג בעתיד.

שבת שלום!

שי לשבת

יש לנו ארץ נהדרת

קחו לדוגמא את המדינה הנהדרת שלנו, שחוגגת 67 שנים להיווסדה. נכון, אין כמעט עשור שאין מלחמה או "מבצע" צבאי מתגלגל, שהופך את חייהם של תושבי הדרום לסיוט מתמשך. נכון, המצב הכלכלי בארץ לחוץ ומלחיץ, והעתיד לבוא לא נראה מבטיח גם בתחום זה. נכון, יש פערים גדולים מידי בחברה הישראלית, וכל יום מצטרפים כמה "אורחים" חדשים מתחת לקו העוני. במילים פשוטות, בעיות לא חסרות, אפשר למצוא אותן בכל קרן רחוב, בכל סמטה.

אבל אם מחליפים את המשקפיים השחורים באלה הורודים, המחשבה על המדינה הצנועה והמיוחדת שלנו הופכת להרבה יותר נעימה ואופטימית. אין עוד מדינות רבות על פני הגלובוס בהן הערבות ההדדית הופכת לדרך חיים ללא מעט אנשים. בכל פעם אני מתרגש מחדש כשאני רואה אנשים טובים באמצע הדרך, שמקדישים שעות ארוכות ביממה לשמח אנשים, לספק אוכל לאלה שאינם יכולים להסתדר לבד, להקשיב ולתת עצה טובה. במדינה שלנו עדיין ניתן למצוא שכנים שמוכנים לסייע בכל שעה ביממה בכפית סוכר, בקערת קוסקוס או במיטה שכבר אין בה צורך.

במדינה שלנו עדיין אין סיפורים על אנשים שמתים מרעב. נכון, המצב הכלכלי מורכב מאוד, אבל באותה נשימה יש גופים ומוסדות מטעם המדינה וגם אנשים פרטיים, שנותנים את המשענת האחרונה לאלה המצויים רגע לפני קריסה. במדינה שלנו החינוך עדיין חינם (לפחות בחלקו הבסיסי), ויש לא מעט סיפורי סינדרלה על ילדים שמגיעים ממשפחות מצוקה, דוהרים על המסלול הלימודי ובהמשך מחלצים את כל המשפחה ממעגל העוני. במדינה שלנו מי שבאמת רוצה לעבוד (לא כאלה שרוצים להיות מנהלים גדולים..), לא יישב בבית. עבודה יש לכולם, רק צריך לדעת לחפש ולא להיות בררנים מידי.

בשורה התחתונה, ארץ ישראל היא עדיין לא מה שהבטיחו לנו, ונצטרך להמתין עוד דור או שניים לראות האם המדינה תהפוך לארץ זבת, חלב ודבש. יחד עם זאת, אנחנו יכולים להביט מסביב, אל מול המדינות השכנות באזור וגם מול המדינות המפותחות בעולם, ולא להשפיל מבט. הארץ המובטחת היא ארץ שכיף לגור בה, אפשר להתמודד עם כל מכשול ובסופו של תהליך להרים ראש בגאווה גדולה.

את אותם דברים אפשר לומר על העיר המדהימה שלנו. אשדוד היא ללא ספק אחת הערים היפות והאיכותיות במדינה, וחבל מאוד שיש כאלה שמנסים להפוך את המציאות. לא מכבר יצא לי לשבת עם פוליטיקאי בכיר שמבקר באופן קבוע באשדוד. הוא אמר דברים חכמים: "אני התאהבתי באשדוד, וכל תושבי העיר צריכים ללכת עם חזה נפוח. אני מציע לאלה שחושבים אחרת, שיעברו לגור חודש אחד בעיר אחרת, קריית גת או בית שאן לדוגמא, ולאו דווקא ממקום של זלזול כלפי אותן ערים. אחרי חודש הם יתלו פוסטרים של העיר אשדוד בכל הבית…".

שבת שלום!

שי לשבת

מה אנחנו עושים למען ניצולי השואה? התשובה היא ברורה: כלום ושום דבר

למען האמת, אני מתבייש וכמוני רוב רובו של העם היושב בציון צריך להיות בוש ונכלם על כך שאנחנו לא עושים מספיק למען ניצולי השואה. בואו נודה על האמת – אנו נזכרים בהם יום בשנה, בשאר 364 הימים הם שקופים, מיותרים, עלים נידפים ברוח. כל אחד מאיתנו טרוד בחיי היומיום, לא מציצים מעבר לחלקת האלוהים שלנו, וזה המתכון הבטוח להתרסקות של החברה הישראלית, אלא אם נרים ראש ונבין שבעוד חמש שנים לערך, רוב רובם של 189 אלף ניצולי השואה בישראל כבר לא יהיו איתנו.

על פי נתונים רשמיים שפרסמה הקרן לרווחת נפגעי השואה כל 45 דקות ניצול שואה נפטר, יותר מאלף ניצולי שואה נפטרים בכל חודש וגילם הממוצע של אלו שחיים בינינו, חלקם בעוני מחפיר, עומד על 85. מבין 189 אלף ניצולי שואה החיים כאמור בישראל, 45 אלף מהם מתחת לקו העוני. לפי הדו"ח, העוסק במצב הניצולים בישראל, בשנה האחרונה הורע מצבם הכלכלי של הניצולים – 30% מהם דיווחו כי נאלצו לוותר על מוצרי מזון ו-25% על תרופות וטיפול רפואי עקב מצבם הכלכלי.

מסקר עדכני עולה כי כמעט מחצית מהצעירים בישראל עד גיל 29 (46%) העידו כי אינם מכירים ולא הכירו ניצול שואה. בהתאם לכך, 46% מהניצולים מאמינים כי הדורות הבאים בישראל לא יזכרו את השואה לאחר מותם, עלייה של 9% לעומת השנה שעברה. זאת, לעומת 31% מהציבור הכללי שסבורים כי הדורות הבאים לא יזכרו את השואה כשכבר לא יהיו ניצולי שואה בחיים.

על פי כל הפרמטרים יש לנו חמש שנים של "חלון הזדמנויות" לשפר את המצב, אנחנו חייבים להתעורר (כולל אני), לקחת את הילדים שלנו לפגוש ניצול שואה ואפילו לאמץ אחד מהם על בסיס קבוע. הרי בעוד שלושה עשורים לערך נוכל לספר בגאווה לנכדים שלנו, על כך שהיינו הדור האחרון שזכינו לפגוש מקרוב, באופן מוחשי, את אחרוני ניצולי השואה ששרדו את התופת.

מה שכן, נצטרך גם לספר לנכדים שלנו שהיינו חלק מהעם היושב בציון שנתן יד לכך ש-50 אלף ניצולי שואה חיו בדור שלנו מתחת לקו העוני, בבדידות מפחידה, בקור וברעב. הניצולים האמיצים בעצם חווים על בשרם ניסיון השמדה נוסף.

ניצולי השואה שהיו גיבורי היומיים האחרונים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, שהיו אהובי הפוליטיקאים הצבועים שהרעיפו עליהם אהבה ומילים שמאחוריהן אין כלום ושום דבר, יחזרו מחר לחיים הרגילים, חיים עלובים בהם אותם פוליטיקאים ואלה המקבלים את ההחלטות במדינה, רואים בהם נטל על החברה הישראלית. חלק מאותם ניצולי שואה כבר מתקשים לזכור את התופת והייסורים שעברו בימי השואה הארורים, הם צריכים להתעסק בהישרדות כאן בארץ הקודש – האם לקנות עוף לשבת או אולי כדורים חיוניים? עצוב.

יש לנו עוד הזדמנות לתקן את המצב, כל אחד בחלקת האלוהים שלו. זה לא צריך להיות מורכב מידי או מסובך מידי, פשוט למצוא ניצול שואה בסביבה שלנו, ולנסות לשמח אותו, להקשיב לו ואם יש אפשרות, גם להעניק לו. הרווח שלנו יהיה עצום, בעיקר כלפי החינוך של דור ההמשך שלנו.

שבת שלום!

שי לשבת

הארץ רעשה וגעשה בשבוע האחרון בעיקר סביב דבריו הגזעניים והמכוערים של אמיר חצרוני, שעל הנייר מתדהר בתואר פרופסור, אבל במציאות הוא אחד מהיצורים הנחותים והעלובים שיש לנו בחברה הישראלית. אני לעולם לא מתבטא בצורה כה ירודה, אולם לנוכח דבריו של חצרוני כלפי אוכלוסייה שלמה במדינה שלנו, אי אפשר לשבת ולהחריש.

כדי להבין מי הוא האיש, צריך להבין שלא מדובר בפליטת פה חד פעמית, באחד שכשל בלשונו בשידור חי בטלוויזיה, אלא בדפוס התנהגות החוזר על עצמו לאורך שנים, שהוביל לפיטוריו מאוניברסיטת אריאל (פיטורים שבוטלו ע"י בית המשפט, אך ייצאו לפועל בסופו של דבר בחודשים הקרובים).

חצרוני פרסם לאורך השנים מאמרים בעיתונים שונים, בהם ביטא את גישתו אשר הוגדרה לא אחת כגזענית. בין השאר התבטא בחריפות בתביעה לביטול קצבת הילדים, בעד גברים המבקשים לייבא נשים מחו״ל, חיווה דעתו ביחס להתאבדותו של הנכה משה סלימן, שהצית את עצמו, באמירה "ייתכן כי נפטרנו בזול מפרזיט" והתבטאויות דומות. על מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, אמר חצרוני: "מרוקאי שמנהל מאורת עברייני מין".

 

למחרת הבחירות האחרונות, הוא פרסם סטטוס בפייסבוק המאשים את חוק השבות בשלטון הימין: "למה זה קורה בכל בחירות? האשמה כמובן בסבא של יריב בן אליעזר (דוד בן גוריון) ובחוק השבות. אם לא היינו פותחים את הרגליים ללא סלקציה לכל מיני יהודים, וספק יהודים, וחצי יהודים ממדינות ליגה ג', שהגורם המאחד אותם הוא לנשק קמעות, לאכול חומוס, לשתות בורשט, לקחת קצבאות ולקבל אורגזמה מלריב עם העולם, בוז'י היה לוקח את הבחירות בהליכה. זו לא משאלת לב אלא ניתוח קר ומחושב של מי הצביע למי. אמנם בלי עולים, הערבים היו מקבלים יותר מנדטים, אבל עדיף מיעוט גדול של אחמד טיבי על רוב של מירי רגב. השמאל הישראלי משלם את מחיר הציונות…".

בעקבות דבריו החמורים, חצרוני הוזמן עם אשת התקשורת אמירה בוזגלו לפאנל בתכנית "יום חדש", תוכנית הבוקר של שידורי קשת בערוץ 2, שם אמר שחוק השבות הוא חוק גזעני, ובתגובה להאשמתו בידי בוזגלו בפאשיזם, גזענות, ועליבות נפש, אמר כי "שום דבר רע לא היה קורה אם ההורים שלך היו נשארים במרוקו, ונרקבים שמה". לאחר שאמרה לו שהיא לא רואה הבדל בין התבטאויותיו בראיון ודעותיו של היטלר, השיב חצרוני: "לא למדתי כמוך במכללה ליגה ז".

השבוע שלחתי לחצרוני הודעה אישית בפייסבוק בזו הלשון: "מר אמיר חצרוני (בשבילי אתה לא פרופסור, אתה מר, מר מאוד…), אני פונה אליך באופן אישי. אני מצטער שאני מגיב לך באיחור, פשוט רק עכשיו ירדתי מהעצים אחרי שקטפתי בננות. גם עלה התאנה נקרע לי ואני מחפש עלה חדש לכסות את גופי. רציתי גם להתקשר אליך, אבל פשוט החוט עם קופסת האשל עושה לי בעיות, אין לי קליטה… אני פשוט ממהר, חייב לשפשף אבנים כדי להדליק את המדורה לקראת הערב שיהיה לנו אור…".

ושתי שורות רציניות – התקשורת אשמה בכל הסערה סביב חצרוני. הדעות שלו ידועות והוא מפרסם אותן בדף הפייסבוק שלו השכם וערב. ברגע שהוא הוזמן לאולפן וקיבל במה שכזו להשמיע את הדעות שלו, נזכרו מאוחר מידי והוציאו אותו החוצה. אישיות כזו צריכה להיות "פרסונה נון גרטה", אישיות בלתי רצויה בחברה הישראלית.

שבת שלום!

 

 

שי לשבת

אומרים עלינו, העם היהודי, שאנחנו ברוב המקרים מקבלים החלטה ברגע האחרון. ככה יוצא לנו שאנחנו קונים מטריה רק אחרי שאנחנו נרטבים מהגשם, ממהרים לקנות חלב רק אחרי שגילינו שאריזת הקרטון במקרר ריקה, ניגשים לעשות טסט לרכב רק ביום האחרון שרשום לנו ברישיון הרכב. ככה קרה לנו במערכת הבחירות האחרונה, העם החליט ממש ברגע האחרון להצביע לנתניהו כי מישהו גרם לנו להרגיש שאין לנו ברירה אחרת.

זה לא חדש שלבנימין נתניהו יש תכונות של קוסם. הוא כבר הוכיח את המיומנות שלו בשליפת קסמים מהכובע בכמה וכמה מערכות בחירות, אבל נראה כי הוא הולך ומשתכלל, מגיע לרמה של הודיני…
מערכת הבחירות האחרונה הייתה יום כיפור של הסוקרים במדינה. חלק גדול מהם העניק יתרון של 2-4 מנדטים דווקא למחנה הציוני של הרצוג, ובעצם גרמו לביבי לעלות להתקפה ולעשות הכל כדי למחוק את הפיגור הזה. מסתבר שהטעות הראשונית של הסוקרים שיחקה לידיו של ראש הממשלה, שהצליח לבסס את ניצחונו בסדרת הפעולות שביצע בשלושת הימים שקדמו לבחירות.

ההישג המדהים הוא אך ורק של נתניהו. הוא ספג מתקפה אדירה בתקשורת בחודשים האחרונים, ולא רק ששרד אותה, מסתבר שגם נבנה ממנה. רשימת הליכוד עלתה ביותר משליש ביחס לסקרים האחרונים. אין עוד דוגמאות כאלה מהעבר, שמפלגת שלטון מצליחה להפוך באופן כזה דרמטי את כל התחזיות והסקרים.

ביבי פשוט עשה מהלכים מדהימים. מדובר בסוג של גאון פוליטי, אשף מילים שהחליט לעלות להתקפה שלושה ימים לפני הגונג האחרון, ובמסע הפחדה חסר תקדים, גרם לסחף אדיר של 8 מנדטים (!) לטובת הליכוד. ביבי לא בחל בכלום, וכך כנראה צריך לנהוג בפוליטיקה הישראלית.

בזמן שהרצוג נראה מבוהל ומבולבל ("צריך לשמור על נתניהו מאוחדת…"), ביבי דיבר על הערבים שיגיעו ל-110 אחוזי הצבעה… מינה את אחמד טיבי לסגן שר הביטחון בממשלת הרצוג… עלה לשידור בכל תחנת רדיו בארץ הקודש… הגיע לאולפן של ערוץ הילדים להופיע עם עודד מנשה… בשורה התחתונה, ככה מנצחים בחירות.

דרך אגב, לאחר הבחירה הרשמית, נתניהו יהיה ראש הממשלה פעם רביעית במצטבר, שלישית ברציפות. זה לא "דאבל", זה "טריפל". רק בן גוריון עשה זאת לפניו. אם נתניהו ישלים קדנציה, הוא יעקוף את בן גוריון כראש הממשלה בעל הוותק הגדול ביותר. בעתיד הקרוב לא נראה שמישהו מסוגל לעצור אותו מלהתרווח בלשכת רוה"מ עוד כמה שנים טובות. אם תהיה בעיה, הוא לא יהסס לקפוץ שוב לאולפן של ערוץ הילדים כדי להרים ידיים עם עודד מנשה…

שי לשבת

קיבלתי זפטה כואבת לפנים בפורים 2015

מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות שמרן, ממש להיפך. אני בעד ליברליות כמעט בכל תחום, לאפשר לכל אדם לחיות על פי אמונתו ועל פי צו מצפונו. מה שכן, אני משמיע לאחרונה באופן תדיר לכל מי שסביבי, את הדאגה שלי מכל מה שמתרחש סביב הדור הצעיר. כאבא לבן מתבגר שחצה את גיל המצוות, אני רואה בעיניים את הפוטנציאל החיובי שיש בקרב הדור המוכשר הזה, ובאותה נשימה גם רואה את הסכנות שיש בכל קרן רחוב לבני הנוער ברחבי הארץ. הפיתויים הופכים לעוצמתיים יותר וזמינים יותר, וכאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה, לבלום כל תופעה פסולה ולהפעיל את זכות הווטו שעדיין יש לנו, לעצור אותם ברגע האמת ולתת להם את האפשרות לחזור למסלול הנכון.

ביום שלישי בצהריים יצאתי יחד עם צלם המערכת של העיתון פבל, לסיור ברחבי העיר, בדגש על הקניונים שוקקי החיים, כדי לראות מקרוב את עם ישראל חוגג את החג הכי שמח בלוח השנה העברי, מתחפש, מחייך ומצטלם.

אני חייב להודות שספגתי הלם תרבות, סוג של זפטה כואבת לפנים לנוכח המראות הקשים שראיתי. כולנו רגילים לראות את בנות המין היפה לובשות חצאיות מיני וגופיות מינימאליות, ואת הצעירים מרשים לעצמם להסתובב בלי חולצה ועם מכנס שנוטה "לגלוש" למטה, וחושף תחתונים אופנתיים. בחג הפורים 2015 נשברו כמה שיאים מדאיגים סביב הלבוש או יותר נכון אי הלבוש של נערות בנות 12-14 ושל נערים באותו הגיל לערך. נראה כי בנות הגיל הצעיר עושות תחרות בלתי מוכרזת ביניהן מי תלבש מכנס יותר קצר, כאילו הוא כלל לא קיים, עם גופיה קצרה יותר, אחרות עושות זאת עם שמלות וחצאיות קצרות. הנערים מרשים לעצמם להתחפש לדוגמא ל"פלייבוי" חשוף חלק עליון, עם פפיון שחור ומכנס שחור, ובעצם מעבירים מסר שהם יכולים לעשות כל מה שבא להם. קבוצה של צעירים התחפשו ללוגו של אתר "גוגל", והחליטו להתחכם ולהבליט במכנס הגטקס הלבן ציפור "אנגרי בירדס" המבצבצת בין הרגליים…

בשורה התחתונה, משנה לשנה התחפושות הופכות לסוג של תחרות אופנה, שמתאימה יותר לשידור ב-FASHION TV בשעות הלילה המאוחרות, ולא מתאימות לצעירים הצועדים בשטח ציבורי בלב ליבה של העיר. שמלת מיני וגופיה צמודה זה עדיין לגיטימי וסביר מאוד, אבל לא מעבר לכך.

לנו ההורים יש תפקיד מכריע לעצור את הסחף המסוכן הזה, לבלום את התחושה הקיימת בקרב חלק מבני הנוער שמותר להם לעשות הכל, ללבוש מה שבא להם ולהסתובב בחוצות העיר בלבוש בלתי הולם. אם לא נדע לעצור את התת-תרבות הזו בדרכים חכמות והגיוניות, בשיחות ובהעברת מסרים ברורים וחד משמעיים, אני לא רוצה לחשוב מה יהיה כאן בפורים 2016…

שבת שלום!

שי לשבת

בגלל "הזקנה במסדרון", מתחדדת החשיבות בפתיחת בית חולים באשדוד
מה שקורה בימים האחרונים ברוב בתי החולים בארץ זה פשוט טירוף, סוג של הפקרות והזנחה פושעת של ציבור שלם שנופל בין הכיסאות, יותר נכון בין המיטות העמוסות במסדרונות בתי החולים. חודש פברואר נחשב באופן מסורתי כתקופת שיא העומס בבתי החולים, בשל תחלואת החורף, אולם השנה העומס מורגש ביתר שאת, ובימים האחרונים מדווחים בתי חולים רבים על עומס יוצא דופן ותפוסות גבוהות במיוחד בחדרי המיון ובמחלקות הפנימיות. בעקבות כך, נאלצים חולים רבים להמתין זמן רב לטיפות ואשפוז, חלקם ממתינים עשר שעות ויותר.

בחדר המיון של בית החולים שיבא בתל-השומר נרשם ביום שני האחרון עומס של 350% ביחס לתקני כח האדם, לתשתיות ומספר המיטות הקיים. בבית החולים הדסה עומדת כעת התפוסה בחדרי המיון על 200% ובמחלקות הפנימיות על 140%. בבית החולים רמב"ם בחיפה נרשמה תפוסה של 140% בחדר המיון ובעקבות כך 106 חולים העבירו את הלילה בחדר המיון של בית החולים, 80 מתוכם שהו במיון יותר מעשר שעות. בבית החולים זיו בצפת הגיעה התפוסה במחלקות הפנימיות ל-110%, נתון המשקף עומס גבוה במיוחד. בבית החולים פוריה הגיעו העומסים לכ-120% במחלקות הפנימיות. גם בבית החולים וולפסון בחולון דווח על עומס חריג של 130% במחלקות הפנימיות.

 

גם בבתי החולים הסמוכים אלינו, קפלן ברחובות וברזילאי באשקלון, התמונה לא שונה בהרבה והעומס במחלקות הפנימיות ובחדרי המיון בלתי נסבלים וחצו את קו ה-100% תפוסה במשך מרבית ימות השבוע האחרון. אחד החברים הקרובים אלי דיווח כי ביקור שגרתי בחדר המיון בקפלן, בשל עלייה ברמת הסוכר בגופו, נמשך קרוב לשש שעות, עם לא מעט עוגמת נפש ותחושה של דוחק ותסכול בלתי נגמר. הוא החליט לפרוש לביתו עוד לפני שקיבל טיפול רפואי מקיף, והעדיף להשלים את הטיפול בבית.

העומס בבתי החולים בתקופה זו של השנה נובע בעיקר ממחלות עונתיות בקרב האוכלוסייה המבוגרת ששכיחות יותר בחורף, דוגמת שפעת או דלקת ריאות. לטענת גורמים במערכת הבריאות, העומס מחריף משנה לשנה בשל התארכות תוחלת החיים לאורך השנים, בזמן שמספר התקנים של מיטות אשפוז במחלקות והתקני כוח האדם נותרו כשהיו.

מול התמונה הכואבת של "הזקנה במסדרון", אנו יכולים להיות גאים בכך שראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, ניהל מאבק בלתי מתפשר ובסופו של דבר הצליח להביא להקמת בית החולים הציבורי באשדוד. מי שעובר בימים אלה באזור הכניסה הדרומית לעיר, יכול לראות בעיניים את קצב הבנייה המואץ, וההערכה היא שתוך כשנתיים כולנו נהנה מקומפלקס חדיש ומפואר, שיעניק שירותים רפואיים מתקדמים לכלל תושבי העיר.

לא מדובר רק בנוחות של מערך רפואי מתקדם במרחק של חמש דקות נסיעה, אלא בעיקר בעובדה שנוכל ליהנות משירות רפואי מקצועי, עם זמני המתנה סבירים, ובלי כל הדוחק וההמולה שיש בבתי החולים המיושנים הסמוכים לעיר הנמל. עד אז נמשיך לסבול בשקט, מתוך תקווה שכולנו נהיה בריאים…

 

שבת שלום!