ראשי / טורים / שי לשבת (דף 4)

שי לשבת

שי לשבת

בואו נאמר את האמת: אנחנו חיים במדינת החאפרים

אני הולך לכתוב משפט לא פשוט, אבל זאת המציאות במדינת החאפרים בה אנו חיים – כולנו צריכים "להודות" ליושב במרומים שהחניון קרס בשלב הזה, כי אם זה היה קורה בעוד מספר חודשים לדוגמא, לאחר שרון חלדאי היה גוזר את הסרט ומגיע כולו נרגש ומנופח מחשיבות עצמית, יכול מאוד להיות שהחניון היה קורס וקובר תחתיו עשרות או אולי מאות מכוניות עם נוסעים בכל הגילאים. הפעם האסון הזה נגמר "רק" עם שישה הרוגים, מחר זה יכול להיות אסון המוני עם עשרות ומאות נפגעים.

אומרים שאנחנו עם סגולה, העם שזוכה להשגחה פרטית על כל צעד ושעל. גם האתאיסט הגדול ביותר יתחיל להאמין לכך בסופו של דבר, כי בכל זאת עם עובדות אי אפשר להתווכח… כמעט בכל יום אנחנו שומעים על נס גדול במקום אחר בארץ, לאחר עוד מחדל שיכל להוביל לאסון כבד. פעם זו מרפסת שקורסת סתם כך בצהרי היום, פעם זה מנוף שקורס במקום מרכזי, פעם זה מנוף אחר שקורס כאן באשדוד בזמן שגן הילדים היה ריק, פעם זה בניין שכמעט וקרס בגלל יסודות רעועים, פעם זה רכב שאיבד את הבלמים והתנגש בקיר, ועוד ועוד מקרים שבכל יום זוכים לכותרות גדולות, שבהן המילה נס מופיעה פעם אחר פעם.

כמה ניסים יכולים להיות? הרי בסופו של דבר יקרה כאן אסון כבד, חסר תקדים במונחים ישראליים, ורק אז כולנו נתעורר ונבין שאי אפשר להמשיך להתנהל כך במדינת החאפרים. שאישורי הבנייה של היום, בחלק מהמקרים הם האסון שמחכה לנו מחר. שעצימת העין של מקבלי ההחלטות בלא מעט נושאים ומקרים, בסופו של דבר תוביל לקטסטרופה אחת גדולה.

הבעיה הכי גדולה, שעלולה להוביל לאסון הכבד ביותר, היא הבנייה בישראל. כאן החפיפניקיות זועקת לשמיים, חוסר המקצועיות בולט כמעט בכל אתר בנייה בישראל, ובסופו של דבר כמה מפקחים בודדים צריכים להיות כמו הילד ההולנדי שסתם פירצה בסכר עם הזרת שלו, ולהיות אלה שיצליחו לעלות על כל הכשלים, ויש לא מעט כאלה.

קחו רק דוגמא קטנה, אפילו קטנה מאוד. כל מי שמסתובב בעולם רואה בוודאי את המעברים המכוסים בגגונים ומעקות לצידי פרויקטים חדשים, או את תיחום הפרויקט בצורה הרמטית ונקייה. בישראל, לעומת זאת, סביבת הבנייה מלוכלכת בדרך כלל, אין מעבר נקי להולכי רגל, תיחום הגדרות חורק ועשוי ממתכות ישנות ושבורות, וקיימת גישה לחומרי בנייה לעוברים ושבים. מכאן זה מתחיל. ברגע שנתחיל לטפל בפרטים הקטנים, חניונים לא יקרסו, המנופים יעמדו יציבים באתרי הבנייה ופועלים פשוטים שמרוויחים שכר מינימום לא יקברו תחת ההריסות.

שבת שלום!

כתם שחור על החלוק הלבן של הרופאים בישראל

מדובר בנתונים של מחקר מקיף וגדול שנערך לא מכבר במרכז לניהול ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה בשיתוף עם המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון. במחקר עולה עוד כי רוב הציבור מתנגד לשימוש ב"תשלומים מיוחדים" לרופאים ואף מתנגד לשר"פ (שירותי רפואה פרטיים), אך למרות זאת, אוכלוסיות רבות מעידות שבעת הצורך ישלמו כדי לשפר את מצבם או את מצב בני משפחתם. המשמעות היא כי הציבור מקווה למערכת שוויונית, אך בשל האכזבה מהמצב הקיים מקבל בהבנה התנהגות שלילית, לכאורה, על מנת לדאוג לבריאותו האישית.

במציאות הנוכחית של שכר הרופאים בישראל, מותר לעובדי מערכת הבריאות הציבורית לעבוד אחרי הצהריים במערכת הפרטית. זוהי זכות המוקנית לעובדים מאז קום המדינה, ולמען ההגינות גם אין צורך לשנות את ההחלטה הזו, כי בכל זאת הרופאים רוצים להגדיל את הכנסתם הלא מרשימה בבתי החולים השונים ברחבי הארץ.

מעבר לכך, חולים רבים רוצים להיות מנותחים במערכת הציבורית, אך בדרכם אליה הם עוברים במרפאה הפרטית של הרופא. העדר פתרון לרצון של החולים רק מחריף את התופעה של רפואה שחורה, תופעה עליה מתריעים מזה עשרות שנים אך איש לא עושה "פעולה כירורגית" כדי למגר אותה.

שלא תתבלבלו, אסור בתכלית האיסור לעשות הפרדה בין הרפואה הציבורית לבין זו הפרטית. למעט בקובה ובצפון קוריאה, הפרדה כזאת אינה קיימת כיום בעולם. אסור למדינת ישראל להידרדר למצב שבו הרפואה הפרטית תלך ותגדל ומערכת הרפואה הציבורית תיחלש, בעקבות נתק בין שתי המערכות. מה שכן, צריך לתגבר משמעותית את מערך הפיקוח והבקרה על הנעשה בבתי החולים, לשלוח "חולים מדומים" כדי לבדוק את יושרם את הרופאים, ולקיים פעולות מגוונות כדי לצמצם עד למינימום את תופעת הרפואה השחורה בישראל.

יש כאלה השואלים האם רופא שחייב לבחור בין מטופליו הפרטיים המשלשלים לכיסו מעל ומתחת לשולחן אלפי דולרים לבין החולה שיש לו רק ביטוח רפואי בסיסי, יכול שלא להעניק טיפול טוב ומסור יותר למי שמשלם לו? לדעתי (אולי הנאיבית) יש בישראל רופאים מצויינים שמעניקים שירות מדהים גם למי שהפרוטה לא מצויה בכיסו. את אלה צריך לקדם, לשמר ולהעניק תנאים כלכליים הולמים שלא "יתקלקלו" וילכו בדרכם של רופאים חסרי מצפון ולב, שמעניקים קדימות למי ששם מעטפה בחלוק הלבן, עם שטרות לא מעטים בצבע תכלת (הצבע הכי לוהט היום עם השטר החדש של ה-200 שקלים…). אלה שכותבים מכתב תודה מרגש (כי זו היכולת הכלכלית שלהם) עלולים לסיים בחדר הקירור בבית החולים.

בשורה התחתונה, יש כאלה ששואלים מה עלינו לעשות אם הרופא בבית החולים הציבורי דורש מאיתנו תשלום כדי שהוא יהיה זה שינתח בבית החולים? התשובה חד משמעית – לסרב לשלם! התשלום עלול להיחשב כעבירה פלילית כפולה של מתן שוחד על ידי החולה וקבלת שוחד על ידי הרופא.

שבת שלום!

"רק דרך החינוך אפשר לשנות את העולם לטוב יותר"

יאנוש קורצ'אק, דמות מוערצת ומוכרת בכל בית בישראל, אחראי לכמה אמירות שפר סביב עניין החינוך. אחת מהן, המפורסמת ביותר, כבר קראתם בכותרת, עוד אחת מוכרת מאוד: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים". לא צריך להכביר במילים על החשיבות של מערכת החינוך מאז ומעולם, בעיקר בימים בהם בצידי הדרך ניצבות סכנות גדולות מאוד לדור הצעיר, סכנות שזוכות לעטיפה נוצצת ומרשימה, כאלה שמסתירות פצצות מתקתקות שעלולות להתפוצץ לכולנו בפרצוף ביום בהיר אחד.
היום (חמישי) 53,978 תלמידים חזרו לספסל הלימודים ב-574 מוסדות לימוד על פי החלוקה הבאה: 11,502 תלמידים ב-439 גני ילדים, 12,213 תלמידים ב-36 בתי ספר יסודיים, 12,998 תלמידים ב-19 בתי ספר על יסודיים, 501 תלמידים ב-6 בתי ספר לחינוך מיוחד ו-16,764 לומדים ב-74 מוסדות לימוד שאינם רשמיים.

זה לא מקרי שראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, החליט להשקיע סכומי חסרי תקדים מתקציב העירייה, כדי שמערכת החינוך המקומית תמשיך לשעוט קדימה. תקציב החינוך עומד על 708 מיליון שקל, כאשר התקציב הרגיל עומד על 480 מיליון שקל ותקציב הפיתוח עומד על 228 מיליון שקל. ההשקעה הגדולה של ד"ר לסרי, יחד עם בניית תוכנית עבודה סדורה ומדוקדקת ע"י ראש מינהל החינוך אריה מיימון, מעמידים את אשדוד בצמרת הערים בארץ ברמת החינוך ובהישגים המקצועיים.

כמעט כל שבוע אנחנו מקבלים הודעה לעיתונות על זכייה של אשדוד בפרס חינוכי שונה. פעם זה פרס חינוך ארצי, פעם זה זכייה בחידון התנ"ך, פעם זה בתחום המדעים, פעם אחרת בתחום הרובוטיקה וכך הלאה. מדובר בשורה של הישגים שמראים לנו עד כמה בני הנוער בעיר הנמל איכותיים, הם רק היו צריכים לקבל את הכלים הפיזיים והפדגוגיים כדי להמריא אל-על ולגרום לכולנו רגעים גדולים של אושר.

אין לי ספק שמערכת החינוך תמשיך לרשום התקדמות משמעותית גם בשנה הקרובה. לא מדובר בהימור פרוע או בהשערה חסרת ביסוס, אלא הדברים נכתבים מתוך התעמקות בתכנים הפדגוגיים שיככבו בשנת הלימודים תשע"ז, ההשקעה הכספית המאסיבית באלה שצריכים את הדחיפה קדימה ובהיכרות אישית עם חלק מאנשי החינוך הראויים שיש לנו כאן באשדוד.

יחד עם זאת, הייתי רוצה לראות יותר השקעה ותשומת לב סביב העניינים הערכיים-חברתיים, כדי שבני הנוער יקבלו כלים להתמודד עם בעיית האלימות הקשה שיש בארץ, בתופעות הפסולות של שימוש בסמים ובאלכוהול

שבת שלום!

גם משרד החינוך נותן חותמת להצלחה החינוכית של ד"ר לסרי ואריה מימון

שימו לב לנתון המעודד הבא: 11 בתי ספר באשדוד נכנסו לרשימה הארצית היוקרתית של התיכונים המצטיינים בהישגיהם הערכיים, החברתיים והלימודיים, זאת לעומת ארבעה בתי ספר שנכנסו לרשימה אשתקד. נתון מעניין נוסף: אשדוד הינה העיר השנייה בארץ (אחרי ירושלים) במספר בתי הספר שנכנסו במדרג הגבוה ביותר, המדרג הראשון.

לא מדובר בנתונים מקריים או במישהו במשרד החינוך שאוהב יתר על המידה את העיר שלנו. מדובר בנתונים שהגיעו לאחר בדיקה מדוקדקת ויסודית, נתונים שמוכחים כי ההשקעה הגדולה של עיריית אשדוד, בעידן ד"ר יחיאל לסרי, בכל מה שקשור למערכת החינוך, בסופו של דבר מובילה לתוצאות מחמיאות ביותר. כמובן שגם ראש מינהל החינוך אריה מימון, יכול להביט בסיפוק על התוצאות הללו, ומדובר בהישג אישי שלו לכל דבר ועניין.

כך או אחרת, משרד החינוך פרסם בשבוע החולף את רשימת התיכונים המצטיינים בהישגיהם הערכיים, החברתיים והלימודיים לשנת תשע"ו, מתוכם כאמור 11 בתי ספר מהעיר אשדוד. בתי הספר אשר נכנסו השנה לרשימה מהעיר אשדוד הם: מקיף ג', מקיף ד', מקיף ה', מקיף ו', מקיף ז', מקיף ח', מקיף ט', מקיף "עמית" י', אורט ימי, מרכז נוער ע"ש משה קו וישיבת נווה הרצוג.

להלן הודעת משרד החינוך על בחירת בתי הספר: "משרד החינוך מתגמל מדי שנה, עובדי הוראה בגין הישגי בית הספר. הקריטריונים להצטיינות נוסחו בהסכמה שבין משרד החינוך לבין ארגון המורים ומשרד האוצר, במסגרת ההסכם "עוז לתמורה". בהלימה לתמונה החינוכית, גם במסגרת התגמול הדיפרנציאלי בתי הספר נמדדים על היבטים רחבים בעשייה הבית ספרית והחישוב כולל ממדים חברתיים, ערכיים ולימודיים, בהם: מעורבות חברתית, שילוב ילדי חינוך מיוחד, קליטת עולים חדשים, מניעת נשירה, טוהר הבחינות ועוד. בשנת הלימודים תשע"ו זכו בתגמול 277 תיכונים. סך התגמול נע בין כ- 3,000 ל-8,000 שקלים".

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי אמר בתגובה על ההישג הגדול: "תפקידה העיקרי של מערכת החינוך הוא עיצוב החברה ודור העתיד, עם דגש על החינוך הערכי לצד ההישגים בלימודים. תודה מיוחדת לאריה מימון, ראש מינהל החינוך, על הובלת מערכת החינוך באשדוד, בנחישות ובעקביות לצמרת החינוך בישראל. ברצוני לברך גם את מנהלי בתי הספר, המורים, ועד ההורים העירוני, וכמובן התלמידים על מאמציהם הרבים".

הממונה על החינוך יהודה פרנקל, אמר כי "זהו הישג נפלא המהווה חלק מתוכנית ארוכת טווח של מערכת החינוך, במטרה להמשיך ולהצעיד קדימה את ילדינו ולהכינם בכל התחומים לקראת המחר. ברצוני להודות לראש מינהל החינוך אריה מיימון, המצעיד את מערכת החינוך באשדוד ביד רמה אל הצלחות בכל הרמות, דבר המשתקף בכך שהרוב המוחלט של בתי הספר באשדוד נכלל בין מצטייני משרד החינוך".

אריה מימון, ראש מינהל החינוך, סיכם ואמר: "מצוינות היא מדד חשוב אך בוודאי שאינו מדד בלעדי. באותה נשימה, אנחנו בוחנים את הערכים, הישגיים ושוויוניות. כל ארבעת המרכיבים מהווים מקשה אחת של עבודה חינוכית מתואמת. אני גאה במנהלים ובצוות ההוראה בבתי הספר על הירתמותם להוציא לפועל את חזון ראש העיר המתבסס על אותם ארבעת הדגלים הללו".

עולם הפשע הוא אכזר, מלא רוע ואינטרסים ואין בו דבר אחד ראוי

עד לפני עשור בערך רוב ראשי הפשע בישראל הסתובבו ברחובות כסלבריטאים, כולם רצו להיות במחיצתם, וחלק מהם הוזמנו לאירועים נוצצים ממש כמו כוכבי תרבות. התחושה הייתה שהם מממשים הלכה למעשה את המושג "החיים הטובים" עם רכבי יוקרה, וילות בשווי עשרות מיליוני שקלים ומזומנים בלתי נגמרים. במשטרת ישראל החליטו להעביר הילוך בפעולות מול ארגוני הפשע, הקימו יחידות מיוחדות בהן הושקעו עשרות מיליוני שקלים, הקצו תקנים למאות שוטרים, חוקרים ובלשים איכותיים, ומעבר לכך נרכשו אמצעים טכנולוגיים שהפכו "לשוברי שיוויון" מול העבריינים, ובעצם המשטרה תמיד הייתה צעד אחד קדימה לפני ראשי הפשע, שהמשיכו להתנהל כבעבר ובעצם לא ידעו שבכל יום הבור שלהם הופך להיות עמוק יותר.

ואכן, יום אחר יום נעצרו רוב ראשי ארגוני הפשע, והחוק החדש במאבק נגד ארגוני הפשיעה שעבר לפני 13 שנה, העניק לבתי המשפט אפשרות להשית עליהם עונשים חמורים הרבה יותר מהעבר. גם על עבירות פעוטות יחסית העבריינים קיבלו עונשים קשים שהרחיקו אותם מהרחובות. המשטרה החליטה לרדת לחייהם של ראשי הפשע, ברמה של חיפוש יומיומי, מעקבים סביב השעון, האזנות, הקלטות ושיתוף פעולה חובק עולם עם משטרות מעבר לים, פעולות שכאמור הוכיחו את עצמן והיום אין עבריין אחד בכיר שיושב בחוץ ומנהל את עסקיו כתמול שלשום. מי שלא עצור, העתיק את מגוריו לחו"ל, ומי שנמצא כאן הוריד פרופיל ויודע שזה עניין של זמן עד שהמשטרה תמצא משהו כדי לשלוח אותו לכלא.

בשנתיים האחרונות יש תפנית נוספת בעלילה, המשמעותית ביותר – עדי מדינה. אם בעבר היה נדיר לשמוע על עבריין שחצה את הקווים והחליט "לפתוח" על חבריו בסיפורי פשיעה מצמררים, הרי שהיום כל עבריין שלישי מוכן "למכור" את כל מי שסביבו, כדי להיחלץ בעור שיניו ממאסר, בעיקר אם מדובר גם בתגמול כספי נדיב וסיוע בבניית חיים חדשים במקום מרוחק.

תראו מה קורה היום בבתי המשפט. כל יום עד מדינה חדש מגוייס, מגלה על גופות שנטמנו עמוק באדמה לפני הרבה שנים, פותח סודות שהיו אמורים להיות "עד הקבר" בקודים של העולם התחתון, ונראה שיש תחרות מי יגיע ראשון למשטרה לחתום על הסכם עד מדינה נגד החברים שלו. אם אכן עדי המדינה האחרונים יספקו את הסחורה, הרי שעשרות עבריינים בכירים לא יראו אור יום בשנים הקרובות, ויש פרשיות רבות שיזכו לפיצוח אחרי שנים של תעלומות בלתי נגמרות.

בשבוע שעבר פרסמנו ראיון בלעדי ומיוחד עם העבריין האשדודי הבכיר דרור פחימה, שאמר שלום לעולם הפשע. גם הוא הבין שהפשע לא משתלם, והחליט ממש ברגע האחרון לשנות את חייו, שהיו על מסלול התרסקות. זהו צעד אמיץ וראוי שכל אחד שעושה צעדים ראשונים בעולם הפשע צריך לאמץ ולברוח משם עוד היום. הפשע לא משתלם מכל הבחינות, והמחיר שמשלמים בסופו של תהליך הוא כבד ביותר לעבריין עצמו ובעיקר לבני המשפחה הסובבים אותו.

המסר הזה של פחימה צריך לחלחל היטב למוחם של בני הנוער, שבעבר חלק מהם היו מעריצים את ראשי הפשע וגם היו כאלה שניסו ללכת בדרכם. עולם הפשע הוא אכזר, מלא רוע ואינטרסים ואין בו דבר אחד ראוי. גם אם לעיתים הוא נראה נוצץ ומלא זוהר וכסף, המציאות של ישראל 2016 עם המשטרה החזקה, העבריינים שהפכו לעדי מדינה והאמצעים הטכנולוגיים המדהימים, צריכים להוריד כל מחשבה מיותרת על בחירה בדרך הפשע.

שבת שלום!

עד שתקום משטרת פייסבוק…

אין יום בלי שמועה לא מבוססת שפורשת כנפיים במהירות האור ולמעשה הופכת לדבר אלוהים חיים, כי בכל זאת זה כתוב בפייסבוק או רץ בקבוצות השונות בווטסאפ… בואו נראה אתכם מצליחים לתקן את השקר הזה כל כך מהר, לעיתים זה לוקח חודשים ארוכים ולעיתים זה "נדבק" בך לכל החיים, כשאתה הולך עם אות קין על המצח על לא עוול בכפך.

כולנו שותפים ל"פשע" הזה כי בכל זאת במדינת ישראל מודל 2016, כמו בכל מדינה מתקדמת אחרת בעולם, ליצר החטטנות יש משקל גדול בחיי היומיום שלנו, וזה בא לידי ביטוי בדברים הכי קטנים כמו לראות מה לבש השכן ממול בתמונה שהוא העלה הבוקר בפייסבוק, ועד לדברי נאצה ואיומים על חיים של נבחרי ציבור.

ברשתות חברתיות אנו מציגים את עצמנו לראווה, לטוב ולרע, והופכים למעשה למטרה נייחת נוחה מאוד. אף אחד לא מכריח אותנו לנהוג כך, וזה בא לכולנו באופן די טבעי לחשוף את עצמנו לעיני כולם, ויש לא מעט מקרים שכל אחד מאיתנו מרשה לעצמו ללכת עוד צעד קדימה. אני מכיר לפחות מקרה אחד של חבר שאיבד את מקום העבודה שלו, רק בגלל תמונה שהעלה ממקום בילוי בת"א, בזמן שדיווח בבוקר כי לא הגיע לעבודה בגלל שהוא חולה… מקרים כאלה מתרחשים סביבנו כל יום, כי בכל זאת יש כיום יותר ממיליארד משתמשים ברשת החברתית פייסבוק, וכל יום המספרים הולכים וגדלים בקצב מסחרר.

זה נכון שלא כל חילופי דברים ברשת חברתית נגמרים במקרים חמורים (כמו התאבדות או אונס, מקרים שהתרחשו הלכה למעשה!), אולם דווקא מקרי קצה אלה ממחישים את הצורך לשמור על שיקול דעת מרגע ההצטרפות, ובמהלך השימוש היומיומי, בעיקר בקרב הדור הצעיר.
נתוני סקר שערך מכון המחקר "מאגר מוחות" עבור המרכז הישראלי להעצמת האזרח, מגלים את הכשל שבטיפול החינוכי בנושא מול בני-הנוער. הרוב המוחלט של בני-הנוער (71%) גולשים ברשתות חברתיות שונות בתדירות גבוהה מאוד (כל יום). זה כשלעצמו בסדר גמור, אך 40% מהם סבורים כי הרשתות החברתיות באינטרנט בטוחות או בטוחות מאוד.

בנוסף, הרוב המוחלט של בני-הנוער טוענים כי הם מכירים באופן אישי את כל או את רוב מי שהם נמצאים עימם בקשר, אבל שימו לב לנתון המדאיג הבא – קרוב לרבע מהם מודים כי הם נמצאים בקשר עם "חברים" לא מוכרים.
44% מהם טוענים כי בבית-ספרם לא מתרחשים הסברה או שיח אודות הסכנות והמשמעויות של הגלישה ברשתות חברתיות. הרוב המוחלט של בני-הנוער טען כי ההורים אינם מעורבים כלל בפעילות שלהם ברשתות, והעניק להורים את הציון 2 במעורבות.
בשורה התחתונה, עד שתקום בעתיד משטרת פייסבוק, אנחנו ההורים צריכים לפעול כבלשים לכל דבר ועניין, כי העירנות שלנו היום תמנע בעתיד הסתבכות או חלילה פגיעה בילדים שלנו.

יאללה, תביאו לנו מדליה!

מדובר במשלחת המייצגת נאמנה את הציבור הישראלי, פסיפס מרשים של צברים לצד עולים חדשים, ספורטאים המדברים עברית, אנגלית, אמהרית וכמובן רוסית, כי בסופו של דבר בלי העולים החדשים מחבר העמים אין לנו סיכויים רבים לרשום הישגים גדולים.

בטקס הפתיחה הנוצץ, שיתקיים ב-5 באוגוסט, ישראל תציג משלחת עם הרבה מאוד תקוות, ויש תחושה באוויר שאנחנו נשפר את מאזן המדליות שלנו לאחר שלושה שבועות. כזכור, עד עתה ישראל זכתה ב-7 מדליות בלבד (אחת זהב, אחת כסף וחמש ארד), כאשר רק באולימפיאדת ברצלונה שהתקיימה בשנת 92' זכינו במדליות הראשונות (היו אלה יעל ארד ואורן סמדג'ה). השייט גל פרידמן זכה באולימפיאדת אתונה 2004 במדליית זהב היסטורית, היחידה של ישראל מאז ומעולם בצבע הזה…

במשלחת הנוכחית יש לא מעט הפתעות, ויש לנו נציגים בענפים מעניינים מאוד ולא שגרתיים כמו טריאתלון, גולף ורכיבת אופניים. איך אפשר בלי פיקנטריה… בשנת 1960 ישראל שלחה שני נציגים ברכיבת אופניים שסיפקו הופעה ספק עצובה, ספק משעשעת… אחד מהם נסע בניגוד לכיוון התנועה וגרם לבלגן שלם… ואילו האחר נפגע מכוס מים שנזרקה לעברו ושברה את משקפיו, מה שגרם לו לפרוש מיידית מהתחרות… היום יש לנו נציגים הרבה יותר מקצועיים, שבהחלט יכולים לרשום הישגים ולייצג את ישראל בכבוד.

התקוות שלנו למדליות אולימפיות, כמו תמיד, יתמקדו בענפי הג'ודו והשייט, שם יש לנו מסורת מרשימה מאוד ב-20 השנים האחרונות. אך יש גם ענפים נוספים שיכולים לגרום לנו לחייך בחודש הקרוב. בבריכה האולימפית כל העיניים נשואות ליעקב טומרקין שלנו, אשדודי שגדל וצמח בבריכה בבית לברון, והיום מועמד למדליה אולימפית בתחרות 200 מטר גב. טומרקין עשה הכנה מצויינת, ואגב זוכה לתמיכה כספית גם מעיריית אשדוד. נחזיק לו אצבעות.

גם קופצת המשולשת חנה קנייזבה-מיננקו, שזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה לפני שבועיים, יכולה לרשום תוצאה מרשימה ואולי לחזור לארץ עם מדליה.

הנבחרת הישראלית בהתעמלות אומנותית, שעלתה לכותרות בשל הקרב שנוצר לאחרונה בין המאמנת הקשוחה אירה ויגדורצ'יק לבין הספורטאיות המחוננות, יכולה בהחלט לרשום תוצאה שתוביל לזכייה במדליה.

בעבר ישראל הסתפקה בהשתתפות בתחרות הכי יוקרתית בעולם, היום אנחנו כבר לא מתפשרים ורוצים לפחות מדליה אחת. אסור לשכוח שבאולימפיאדה הקרובה נסגור מעגל חשוב ביותר. 44 שנים לאחר אחד האירועים הנוראים בתולדות המדינה, רצח י"א הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972, הוועד האולימפי הבינלאומי החליט לקיים הנצחה עבור י"א חללי מינכן במסגרת המשחקים. בכפר האולימפי בברזיל תוקם פינת התייחדות עם זכר הקורבנות ומשפחות הנרצחים יהיו במעמד הנחת אבן הפינה. ללא ספק אירוע חשוב ביותר שהופך את הרצון שלנו להישגים בחודש הקרוב לגדולים הרבה יותר.

בן וענונו ז"ל, סמל ודוגמא לנוער המצוין שיש לנו בעיר

בעבר הלא רחוק נכתבו לא מעט מילים על הנוער באשדוד, עם נתונים לא מדוייקים בעליל על כך שאין הרבה קצינים מאשדוד, ואין מספיק חיילים שבוחרים להתנדב לשירות קרבי. במבחן התוצאה, אשדוד שלחה למערכה במבצע "צוק איתן" מאות חיילים בסדיר ועוד מאות מילואימניקים שנלחמו בלב רצועת עזה. למרבה הצער, שלושה חיילים מהעיר שלנו שילמו בחייהם במהלך המבצע הסבוך: בן וענונו ז"ל, אוהד שמש ז"ל וטל יפרח ז"ל. מדובר בשלושה צעירים איכותיים שגדלו וצמחו באשדוד, כל אחד מהם הטביע את חותמו בתחומים אחרים ובהחלט מסמלים את האשדודי היפה והמוצלח.

הרצון של בני הנוער מאשדוד לתרום בהתלהבות בלתי מבוטלת למען המדינה, גורמת לכולנו סיפוק גדול, בעיקר מול התופעות השליליות שנחשפנו אליהן למרבה הצער בתקופה האחרונה, מצד בני נוער ברחבי הארץ וגם כאן בעיר הנמל. יש כאלה שבוחרים בנתיבים שליליים ועסוקים באלכוהול, סמים קלים ומקרי אלימות חמורים, ולאלה צריך להושיט יד כדי להיחלץ מהמקומות הגרועים אליהם הם נשאבים. יחד עם זאת, יש גרעין משמעותי מאוד, שבולט מאוד בעיר שלנו, שצועדים בנתיב חיובי ביותר. מדובר בצעירים שנלחמים בצורה בלתי רגילה על הזכות שלהם להתנדב ליחידות קרביות, ואני נתקל בתופעה הזו בשיחות שאני מקיים עם לא מעט בני נוער.

קחו לדוגמא את בן וענונו ז"ל. הוא יכל לצעוד בקלות במסלול של חייל פשוט, אחד כזה שמגיע הביתה כל יום ונהנה מהחיים לצד בני משפחתו האוהבים, החברה התומכת וחברי הילדות. בן החליט לעשות הכל כדי לתרום למדינה בצורה הכי ראויה שיש, השיל ממשקלו עשרות קילוגרמים, התאמן בלי הפסקה והתעקש להתגייס לחטיבת גולני. בן המשיך להתעקש להיכנס לשדה הקרוב ב"צוק איתן", למרות שלא היה מיועד לכך בשלבים הראשונים, ובגלל אומץ ליבו והרצון שלו להיות בחזית, שילם בחייו.
הסיפור המדהים הזה של בן וענונו צריך להפוך למורשת אשדודית, שמערכת החינוך תשקיע שעה שבועית במהלך שנת הלימודים הקרובה, סביב סיפור חייו הקצרים, כדי לגרום לעוד ועוד צעירים לבחור במסלול הזה של התרומה למדינה, רוח ההתנדבות והנתינה הבלתי סופית. למרבה הצער, סיפור חייו של בן הסתיים בטרגדיה, וכולנו תקווה שסיפורים דומים אחרים יסתיימו אחרת.

יש לנו נוער מצוין באשדוד, וזה בולט מאוד מהנתונים הרשמיים שקיבלנו לאחרונה מדובר צה"ל, מהם עולה כי נרשמה עלייה במספר הצעירים מאשדוד שהתגייסו ליחידות קרביות ובאלה שממשיכים לקורס קצינים. הנתונים הללו מעודדים ובהחלט מצביעים על המגמה שהעיר עוברת בשנים האחרונות, תחת הנהגתו של ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי. הנתונים החיוביים האלה לא מגיעים משום מקום, אלא מדובר בתהליך סזיפי ומורכב שעיריית אשדוד מובילה בצורה מדוקדקת ומקיפה. אנחנו כתושבים יכולים רק לברך על כך, ולקוות לראות עוד ועוד צעירים עושים חייל בצה"ל, ומגיעים לתרום את חלקם למען ההגנה על המדינה והמולדת.

שבת שלום!

הגזעות תמיד הייתה כאן, רק השחקנים מתחלפים

אורשר כתב בדף הפייסבוק שלו פוסט המדיף ריח חזק של גזענות והתנשאות על ציבור שלם, והדבר המדהים הוא שמבקר הקולנוע חסר הטעם והרגש, כלל לא הבין שדבריו הגזעניים יגרמו לסערה רבתי. אורשר כתב בין השאר: "לכל הזווידות והכחלונים, הש"סניקים מחד והקשת המזרחית מאידך, והיללנים המקצועיים מן המזרח: בפעם הבאה שיהיה לכם התקף לב, ותרו על הצנתור ושימו רגל של תרנגולת על הראש, תרופת הסבתא שלכם. בפעם הבאה שאתם מצטנפים בממ"ד כשנופלים לכם טילים על הראש, התעלמו מ'כיפת ברזל' ותגידו תהילים או חכו לרחל אמנו שתגן עליכם. בפעם הבאה שתרצו להביא ילד לעולם ותתקשו בכך, ותרו על שרותי ההפריה המתקדמים של בתי החולים וצאו לגליל להקיף שבע פעמים את קברו של הצדיק הבבא קוסאמה…".

סטטוס של 500 מילה הוא לא פליטת פה בשום צורה. כשדודו טופז אמר "צ'חצ'חים" זו הייתה פליטת פה. הפוסט הגזעני של גידי אורשר שנכתב לאורך דקות ארוכות, עם תיאורים מפורטים שלוקח זמן לחשוב עליהם, זו לא גזענות מקרית, אלא מחשבה מעמיקה שמגיעה מתוך אמונה שאלה אכן פני הדברים בישראל 2016.

לא עברו 24 שעות ונולד גזען חדש, גרוע יותר, מדובר בפרסומאי לשעבר אריה רוטנברג, שכתב פוסט בלתי נסלח: "אל תקחו את זה קשה: המזרחיים נחותים מהמערביים. המזרחיים נחותים מהמערביים, כי המזרח נחות מהמערב… היהודים הייקים קפדנים, רציניים, מדויקים ומשכילים כמו הגרמנים, ומירי סיבוני רגב היא השתקפות התרבות במרוקו כולה. אל תיקחו את זה קשה, אבל במאות השנים האחרונות נשאר המזרח הרבה אחרי המערב, ואיתו גם יהודי המזרח. זה מה שהיה, ואת זה לא ניתן לשנות. השאלה היא מה יהיה? איך נגדל את ילדינו ונכדינו? כבני תרבות מערבית מתקדמת או כבני תרבות מזרחית מפגרת?".

במקרה של אורשר ורוטנברג, הם לא יכולים לחמוק מעונש על סעיף של פליטת פה. גידי אורשר וחבריו הם פשוט חבורת האליטה התרבותית השלטת, שנהנו שנים ממערכת משומנת סובבת חיים, המעדיפה אשכנזים בתקשורת, במערכת המשפט, במשרדי הפרסום וכמעט בכל פקס שמוציא מתוכו קורות חיים למשרה כלשהי, ועכשיו זה משתנה.

היום, לשמחתנו הרבה, אנחנו רואים כיצד הפערים מצטמצמים ובלא מעט משרות מפתח בחברה הישראלית, ניתן למצוא שילוב ראוי של דמויות מהמזרח ומהמערב, כיצד הם משלבים זרועות ועסוקים בחדוות יצירה. זו האידיליה של ישראל החדשה, ולא ניתן לאף אורשר או רוטנברג להחזיר אותנו אחורה.

שבת שלום!

גברת פוליאקוב, תתביישי לך!

למען האמת, לא תכננתי לצפות בסדרה החדשה שעלתה לא מכבר ב"הוט", תחת השם "הפוליאקובים", בה רואים את כל שבט פוליאקוב מתנהל בצורה רדודה, גסה ומעליבה. יחד עם זאת, זה כלל לא מפתיע שיש לסדרה רייטינג לא רע בכלל, כי זה מה שהרגילו אותנו בשנים האחרונות – כמה שיורדים יותר נמוך, כך אפשר לגרום לבאז מעניין, שמוביל בין השאר לשיחות הסלון להתעסק בקללות של יעל פוליאקוב, בשפה הוולגארית של האמא שוש, כשגם האחים במשפחה המוזרה הזו לא יכולים להתמודד על מקום בבית הספר לנימוסין והליכות ע"ש חנה בבלי.

כך או אחרת, ההתנהגות המזעזעת של האם שוש (אוי, בטח פולי האהוב מתהפך בקברו מול ההתנהגות הבלתי אפשרית של רעייתו…), גרמה לכך שחברים אמרו לי שאני חייב לצפות בפרק השביעי בסדרה, כי העיר אשדוד עלתה לכותרות ולא בקונוטציה החיובית.

וזה סיפור המקרה. ילדיה של שוש החליטו כי הם רוצים למכור את הבית היוקרתי בצפון תל אביב, במחיר של 18 מיליון שקל, ולשם כך פרסמו את הבית ביד 2. זוג צעיר מאשדוד הגיע להתרשם מהדירה, ללא ידיעתה של האם שוש, ובזמן שהם ערכו סיור בבית המרווח והמרשים, שוש חזרה מתצוגת אופנה ולא הבינה מה קורה מתחת לאפה. גברת פוליאקוב לא אהבה את המהלך הדיסקרטי שהובילו שלושת ילדיה והגיבה בהתאם, עם העלבות והקנטות לעברם. עד כאן זה בסדר, מדובר בבעיה משפחתית. אבל בשלב מסוים, לאחר שהזוג האשדודי עזב את הבית, שוש אמרה בבוז: "אתם רוצים למכור את הבית מבלי שאני אדע, תתביישו לכם…". לאחר שהבנים אמרו שהיא העליבה את הזוג מאשדוד, היא ענתה בקול מתנשא ומעליב: "אשדודדדדד…", כאילו רוצה לומר את דעתה על העיר המדהימה שלנו.

הייתי שמח גברת פוליאקוב להגיע עם רכבי הצנוע עד לצפון ת"א, לעזור לך לעלות לרכב ולעשות את הדרך הלא ארוכה לעיר הנמל. אני רוצה לעשות לך סיור ברחבי העיר, שתראי את ההתפתחות המדהימה של העיר אשדוד, זו שאת מזלזלת בה מאחר ומבחינתך היא מחוץ למדינת תל אביב. אשדוד של שנת 2016 לא נופלת מאף עיר אחרת בארץ, ולדעתי ולדעת רבים היא אחת הערים המתקדמות והיפות בישראל.

בעבר העיר סבלה מתדמית בעייתית, ולמרבה הצער קברניטי העיר בעבר לא עשו דבר וחצי דבר לשנות את הסטיגמה שנדבקה בעיר. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, החליט שהוא הופך את אשדוד לעיר הישראלית, עם אירועי תרבות ופסטיבלים שהפכו לשם דבר בארץ ובעולם. מעבר לכך, העיר עברה מתיחת פנים משמעותית, עם פארק רחב ידיים שכמעט ואין כדוגמתו בכל הארץ, משכן לאומניות הבמה מהיפים בישראל, בתי מלון חדישים ומרכזי קניות רחבי ידיים.

במילה אחת אומללה שוש פוליאקוב עשתה נזק נקודתי לאשדוד, אבל אל מול העשייה והתגובות הטובות שיש בתחומים רבים, אשדוד עושה התקדמות תדמיתית מדהימה למרות שוש פוליאקוב. בינתיים היא תמשיך לעשות צחוק מעצמה ומהמורשת העוצמה שהותיר בעלה האהוב, ואנחנו נהנה מהעיר המדהימה שלנו.

שבת שלום!

אישה מדהימה: דורית הפכה ב-5 השנים האחרונות לאמא ל-30 ילדים

יש סיפורים שאני שומע שגורמים לי לחזור הביתה עם חיוך גדול, ולהאמין שעדיין יש לא מעט מקרים טובים בחברה שלנו, לצד כל הדברים הפחות נעימים שכולנו שומעים ורואים על בסיס יומי. הייתי שמח שכולכם תכירו את דורית (שם בדוי), תושבת אשדוד בשנות ה-60 המוקדמות לחייה, שהחליטה בחמש השנים האחרונות, לאחר שיצאה לפנסיה מוקדמת ממפעל גדול באזור, להקדיש את כל חייה למען ילדים שגורלם לא שפר עליהם. דורית התחתנה בגיל צעיר ולאחר מספר שנים התגרשה כשהיא אוחזת בשני ילדים קטנים משלה. לאורך השנים הכירה בחור אשדודי חיובי ביותר, השניים התחתנו אך לא הביאו ילד לעולם מסיבות אישיות.

דורית ובעלה החליטו לסייע בשלב ראשון כ"עזרה ראשונה", לילדים שהוצאו מבתיהם והם היו מגיעים כתחנת ביניים לבית המשפחה. בחמש השנים האחרונות, ביתם של דורית ובעלה מלא בילדים קטנים, שהגיעו ממשפחות מצוקה, ושהאמהות שלהם אינן יכולות לגדל אותם מסיבות שונות. הילדים מגיעים לדורית כשהם במצב נפשי והתפתחותי קשה, ולעיתים גם פצועים וחבולים ממכות. בסך הכל דורית, המשמשת כמשפחת קלט חירום מהבודדות באשדוד, טיפלה לאורך חמש השנים האחרונות ב-30 ילדים שחזרו לחייך בין ידיה החמות והמלאות אהבה.

משפחת קלט חירום הינה משפחת אומנה שהוכשרה במיוחד לקלוט ילדים במצבי חירום וסכנה לטווחי זמן של עד 3 חודשים. המשפחה יכולה לקלוט עד 5 ילדים במקביל, ואצלה יתבצעו הליכי ההשגחה, הטיפול המיידי והאבחונים הנדרשים לתכנית ההמשך הטיפולית עבור הילד. על משפחות הקלט אחראים הגופים המפעילים את האומנה. המשפחה אמורה להיות ערוכה לקליטת הילדים בכל שעות היממה. הילדים אמורים לעבור הליך אבחון פיזי, רגשי והתפתחותי מקיף, לכן על המשפחה להיות בעלת יכולת לשתף פעולה עם גורמים מקצועיים רבים בתווך זמן קצר.

הילדים נמצאים אצל דורית לתקופות של ארבעה חודשים עד חצי שנה. רגע הפרידה הוא קשה במיוחד עבור שני הצדדים. "אתה לוחץ לי על יבלות", אומרת דורית. "כשנפרדתי מהילדה הראשונה הייתי חולה במשך שבועיים עם חום. עם הזמן והאמונה שאנחנו עשינו את התפקיד שלנו ושחררנו אותם, ושיבואו עוד ילדים שנעזור להם, יותר קל לי כבר להיפרד". עם זאת, עם השנים דורית לא הצליחה להשתחרר לגמרי, ונכון להיום היא מגדלת ילד שהגיעה אליה בגיל שנה וחצי לפרק זמן קצר, והיום הילד כבר בן שלוש, פורח ומלבלב בבית מלא שמחה.
משיחה קצרה שערכתי עם דורית, הבנתי כי מדובר באישה מדהימה שרוצה לעשות למען החברה בשנים הקרובות, הכל בשקט ובצניעות. זה התחיל ברצון לסייע כמו כל משפחת קלט חירום, אבל מהר מאוד הפך לדרך חיים, עם השקעה בלתי נגמרת כשברור כבר בתחילת השיחה שכסף פחות מעניין אותה. זה מחמם את הלב לשמוע על אישה שכל כולה נתינה, בעיקר לילדים שעברו לא מעט בחייהם הקצרים. המפגש שלהם עם דורית משנה להם את החיים, ומהווה נקודת ציון להמשך הדרך, דרך חיובית ורגועה יותר עם אור בקצה המנהרה.

שבת שלום!

הסטודנטים יגרמו למהפך במחירי הדירות באשדוד?

אני מודה שאהבתי את הרעיון הזה מהרגע הראשון, בעיקר בגלל שיש בו מצב של WIN-WIN לכל הצדדים. לא כל יום אנחנו שומעים על רעיון שיכול מצד אחד להניב הכנסה מרשימה מאוד לציבור סטודנטים, שמשוועים לכל שקל כדי לכלכל את עצמם בימים טרופים אלה. מצד שני יכול להכניס לא מעט מיליונים ליזמים שהבינו את הפוטנציאל הענק בכל הקשור לתמ"א 38 בעיר אשדוד, ומצד שלישי מחירי הדירות באשדוד אולי סוף-סוף יעברו לגרף של ירידה, כדי שגם הזוגות הצעירים יוכלו להגשים חלום ולקנות דירה בעיר בה צמחו וגדלו.

עכשיו הסבר מפורט יותר. משה בן זקן, דמות פוליטית מוכרת ואדם עם לא מעט יוזמות מרתקות, החליט לעשות מעשה יחד עם חברו משה פסל. השניים כבר חתומים על הצלחה פוליטית-כלכלית לא קטנה, בשעה ש"המציאו" את הליכודיאדה, אירוע שגרם לאלפי תומכי ליכוד לרדת לאילת לסוף שבוע ששילב פוליטיקה, הופעות, הנאות ולא מעט רכילויות…

הפעם בן זקן ופסל הצליחו להביא את הפיילוט העתידי של מדינת ישראל, ואולי את הדרך למציאת פתרון המשבר לדיור בר השגה לעיר אשדוד. השניים סגרו הרשמה של 3,500 מתעניינים לקורס הקרוב שמשלב עבודה מיידית בפרויקטים של התחדשות עירונית, כשהמטרה להקנות אחוזים מהפרויקט לצעירים מוכשרים שייהנו משותפויות בנכסים, וכך בעצם יממשו את החלום לזכות בדירה.

משה בן זקן אמר כי "אני רוצה להודות להמון אנשים טובים, שקידמו את הפרויקט הענק הזה למעלה משנה והצליחו להביא אותו לידי ביצוע. שרים, חברי כנסת, צוות ממרכז כיוונים ובעלי תפקידים בעיריית אשדוד. השיטה פשוטה – צעירים משתלבים עם יזמים וקבלנים, לומדים היכן יש עתיד להתחדשות עירונית, מקדמים את החתימות והפרויקט ליזם, ונכנסים שותפים באחוזים מאוד מכובדים, שבעצם יעזרו להם משמעותית לקנות דירה אפילו באותו הבניין".

אתם הבנתם את זה? באשדוד יש מאות (אם לא יותר) בניינים שנבנו בשיטת בנייה מיושנת, אי שם בשנות ה-70 וה-80, שעומדים תחת האפשרות לעבור "התחדשות" דרך פרויקט תמ"א 38. הבניינים הללו יעברו מהפך של ממש הן מבחינה חיצונית ובעיקר מבחינה בטיחותית, כאשר בכל דירה ייבנה ממ"ד, שיעניק לדיירים שקט בימים של ירי טילים לכיוון העיר.

בחודשים האחרונים ניתן לראות עשרות בניינים שעברו מהפך מדהים, וכל הצדדים מרוצים מאוד, כאשר עיריית אשדוד בראשותו של ד"ר יחיאל לסרי, מובילה קו ברור של התחדשות עירונית ברובעים הוותיקים ונותנת את הכלים ליזמים להוביל מהלכים מהירים, כדי שיהיה ניתן לעבור את הסבך הבירוקרטי המעצבן.

עכשיו כשיש במשוואה הזו נקודה נוספת של פרנסה משמעותית לאלפי סטודנטים, שיכולים בעבודת חריש עמוק להבטיח לעצמם הכנסה של עשרות אלפי שקלים ואף מעבר לכך, אם יצליחו לגייס פרויקטים חדשים ובעצם להיות סוג של מתווכים בין הדיירים ליזמים, הרי שכולנו צריכים לברך על כך.

שבת שלום!

כמה קשה (אפילו בלתי אפשרי) להיות מורה בישראל 2016

אז בואו נעצור רגע, זה אומנם קשה וכואב מאוד לכיס שלנו, עם הצגות, הפעלות ומתנות כדי להרגיע את הילדים המשועממים, אבל בסך הכל מדובר בהחלטה מבורכת שהילדים שלנו ישהו בבית בחודשים הכי חמים בשנה. גם בישיבה תחת המזגן, לעיתים אנחנו לא מוצאים את עצמנו עם החום הבלתי נסבל של יולי-אוגוסט. בחלק ממוסדות החינוך בארץ יש מזגנים מקרטעים, השמש הקופחת חודרת מבעד לחלונות, וזה לא מצב אידיאלי ללמוד נעלמים ושברים, בזמן שאתה מרגיש שבור, רצוץ ועייף. אני רק מנסה לחשוב על זה שהייתי צריך לכתוב את השורות האלה בחדר לא ממוזג כראוי, ועם שמש שיושבת לי במרכז הראש, ורק מהמחשבה הזו אני מזיע על המקלדת…

חוץ מזה, רק שתדעו שאצלנו בארץ הקודש לומדים די והותר לאורך שנת הלימודים, למרות התחושה הרווחת שיש חופשות ארוכות בגלל חגי ישראל. דו"ח שפורסם במגזין "אטלנטיק" לפני מספר שנים מגלה כי ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם במספר ימי הלימוד (רק יפן וקוריאה-הדרומית נמצאות לפניה). הנה הנתונים: בעוד שבישראל יש 216 ימי לימוד בשנה, בהולנד לומדים רק 200 יום, באנגליה 192, בצרפת 185 ובארה"ב יש 180 ימי לימוד בלבד.

אני שומע לא פעם כאלה האומרים בקול צווחני: "המורים האלה בקושי עובדים ומקבלים משכורת טובה. יש להם חופשות כל הזמן, וגם בחופש הגדול הם יושבים בבית והמשכורת דופקת…". אני אומר לכם בפה מלא שיש לנו מורים נהדרים בארץ, ולא ברור לי מהיכן נובעת לעיתים התחושה שניתן לזלזל, להעליב ולפגוע בציבור החשוב הזה, שמתמודד בישראל 2016 מול תלמידים לא פשוטים כלל ועיקר, שחלקם חושבים שמגיע להם הכל, ובחלק מהמקרים זוכים לקבל גיבוי בלתי נגמר ובלתי מוסבר מאיתנו, ההורים.

מנתונים שפורסמו בעבר עולה כי אחוזי השחיקה בקרב המורים הם הרבה יותר גבוהים מעובדים במקצועות אחרים. לעיתים אחוזי השחיקה בקרב עובדי ההוראה מגיעים עד ל-70%, נתון מדהים ומדאיג בכל קנה מידה. אחר כך אנחנו מתפלאים למה צעירים רבים מעדיפים לבחור במקצועות נוחים יותר, ולא ללמוד הוראה. אפשר להבין אותם, בואו נראה אתכם עומדים מול כיתה של 35 נערים מתבגרים, מנסים לשמור על שקט במשך 40 דקות, וגם מנסים ללמד ולהעשיר את הידע של ילדינו. מדובר בסוג של משימה בלתי אפשרית.

בשורה התחתונה, לא צריך לקצר את החופש הגדול, אנחנו כהורים צריכים להיות יצירתיים מספיק כדי למצוא את הדרך שהילדים ייהנו מ-60 ימים מגוונים, ככל האפשר, ושיחזרו בראשון לספטמבר עם כוחות מחודשים ועם נפש חפצה לכבד את המורים העומדים מולם, אלה המבצעים עבודת קודש של ממש.

שבת שלום!

שמי שי מלול ואין לי בגרות במתמטיקה!

אני שי מלול, תלמיד שסבל "מחרדת מספרים", כותב שורות אלה עבור כל תלמידי התיכון שלא מסוגלים לגשת לבחינת בגרות 5 יחידות מתמטיקה, ועדיין יכולים להצליח בחיים, להטביע חותם ולהפוך לדמויות משפיעות בחברה הישראלית. ולתפארת מדינת ישראל…

אני סולד מהקמפיין האגרסיבי שמוביל שר החינוך נפתלי בנט, שדוחק בילדי ישראל לגשת לבחינת 5 יחידות מתמטיקה, כי בעצם זה המפתח להצלחה בחיים. אי אפשר להבין את הקמפיין הזה אחרת. מי שלא יכול להוציא ציון מרשים במבחן 5 יחידות מתמטיקה לא שווה כלום, הוא אזרח סוג ב' במדינה, שלא יוכל לעשות בעתיד שום דבר עם משמעותי, אולי להיות מאבטח בקניון. סליחה על הפרשנות הקיצונית, אבל מי שמנסה להבדיל בין ילד עם גישה למספרים ראשוניים ולמספרים נעלמים לבין אלה שטובים יותר בהיסטוריה של עם ישראל, אלה עם כישרון תיאטרלי או כישרון בכתיבה, עושה עוול גדול. גדול מאוד!

אני מוכן לנדב את עצמי כדוגמא טובה כאחד שסבל (ועדיין סובל) מ"חרדת מספרים". הייתי תלמיד לא רע בכלל במקצועות ההומניים, עם ציונים טובים בבחינות הבגרות בלשון, היסטוריה, אזרחות ואנגלית. למרבה הצער, נכשלתי במבחן הבגרות לשלוש יחידות במתמטיקה. נכשלתי למרות שניסיתי ומאוד רציתי, אפילו קיבלתי עזרה משמעותית מאח שהיום פרופסור לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון (מיקי מלול), וגם מהאח הגדול שהיה סגן מנהל בנק ואיש מספרים לתפארת (יוסי מלול). לא הצלחתי וגם לא ניסיתי בהמשך לתקן כי הבנתי שהכיוון שלי בחיים זה תחום אחר לגמרי, חטא הכתיבה. שמתי את כל כובד משקלי (ואני שוקל די הרבה…) על התחום היחיד שעניין אותי, והצלחתי להתקדם צעד אחר צעד, עד שהגעתי למצב שעשרות אלפים מתושבי אשדוד והסביבה קוראים את השורות האלה עכשיו…

אני הצלחתי, אבל שר החינוך נפתלי בנט עלול לפגוע בהרבה מאוד ילדים שכבר לא יאמינו בעצמם, כי פשוט הם לא מספיק מוכשרים לגשת ל-5 יחידות מתמטיקה. הם לא יפתחו את הכישרון האחר שלהם, כי מבחינתם השמיים נפלו ברגע שהם ניגשו רחמנא לצלן רק ל-3 יחידות מתמטיקה או שומו שמיים לא הצליחו לעשות בגרות במתמטיקה.

חשוב מאוד לסיים את פרק התיכון עם תעודת בגרות, גם כזו מינימאלית, כדי שיהיה יותר קל להתחיל את החיים האמיתיים בעמדה טובה יותר. אבל בשום פנים ואופן לא צריך לנפנף ב-5 יחידות מתמטיקה כתנאי בל יעבור לסמל למצליחנות. זה לא הוגן ולא ראוי.

הזדמנויות גדולות לא תמיד מתחילות בחמש יחידות מתמטיקה, הן יכולות להגיח בחיים בזכות כישרון גדול בתחומים אחרים, בזה שנטביע חותם במה שאנחנו באמת טובים, נשכלל את היכולת הזו ונקדם אותה בכל דרך, ואז נוכל להיות הכי טובים שיש. אני מכיר אישית לא מעט אנשים שיש להם 5 יחידות מתמטיקה, תואר ראשון ותואר שני, והיום הם לא במעגל העבודה, נלחמים כדי למצוא מקור פרנסה הולם, מוכנים להתפשר ולעבוד גם במקומות שבעבר לא חלמו לעבוד. זה קורה גם להם, ואין תעודת ביטוח לאיש, לאלה שלמדו והשקיעו וגם לאלה שלא עשו עם עצמם כלום ושקעו למקומות גרועים מאוד.

הכי חשוב במציאות של ישראל 2016 הוא להיות בן אדם. משם אפשר להצליח בכל דבר שתבחרו, רק תתמידו, תאמינו ותנו מעצמכם 100% בכל מה שאתם עושים. לזה צריך להוסיף טיימינג נכון, אישיות נעימה וכמובן שגם מזל לא יזיק…

שבת שלום!

תעשיית הכסף והגועל בשירותי הרפואה בישראל!

אני כותב רבות על שירותי הרפואה הפרטיים הנועדים לעשירים בלבד, ולא מכבר נתקלתי בזה בגוף ראשון. חייגתי למרכז הטלפוני של "כללית" במספר 2700*, כדי לתאם תור לנוירולוג. הפקידה ענתה לי בתמימות: "יש לי תור פנוי ב-6.9…". יותר משלושה חודשים! נדהמתי, אמרתי תודה וניתקתי. חייגתי לאותו רופא שהיה אמור לתת לנו שירותים באותו תאריך, והוא אמר לי בזה הלשון: "אני יכול לקבל אתכם ביום חמישי הקרוב בקליניקה הפרטית שלי בעלות של 1,000 שקל".

מי שיכול להרשות לעצמו להוציא אלף שקל, יזכה לראות רופא תוך ימים ספורים, למי שאין את הפרוטה בכיס, יצטרך להמתין חודשים ארוכים, גם אם מדובר בטיפולים מצילי חיים. בושה וחרפה שכך מתנהלת מערכת הבריאות שלנו. אוי לנו אם נזדקק למדינה ברגעי אמת… עצוב ואמיתי.

בשנים האחרונות התרגלנו למצב שבו בשעה 3 אחר הצהריים חלק מחדרי הניתוח והמחלקות בבתי החולים מתרוקנים מהרופאים הבכירים, כולל מנהלי המחלקות, שממהרים לטוס אל הקליניקה הפרטית שלהם או אל חדר הניתוח בבית החולים הפרטי הקרוב. את משמרת הבוקר בבית החולים הציבורי הם עושים בשביל המוניטין, את משמרת אחר הצהריים הם עושים במערכת הפרטית בשביל הכסף. רבים מהחולים כבר יודעים שאם הם רוצים להגיע לרופא הטוב ביותר, כנראה כדאי לחפש את הקליניקה הפרטית שלו.

צמיחת מערכת הרפואה הפרטית כרסמה בשנים האחרונות במערכת הבריאות הציבורית. החולים ה"חזקים" לא מגיעים לבתי החולים הציבוריים ולא נלחמים על שיפור התנאים שם. הרופאים ה"חזקים" עוזבים את המערכת הציבורית באמצע היום ולא נלחמים על שיפור התנאים, התורים מתארכים, איכות הטיפול מידרדרת, וכל זה רק מזין את המעגל שבו מי שיש לו הולך לפרטי ומי שאין לו מסתפק במערכת הציבורית הקורסת.

אבל יש גם כמה צדיקים בסדום ולהם צריך להצדיע. עשרות רופאים בכירים, כולל מנהלי מחלקות נחשבים, כבר ויתרו על העבודה בשוק הפרטי, והם מקדישים את כל זמנם לעבודה בבית חולים ציבורי. חלקם עבדו במשך שנים גם בקליניקות מחוץ לבתי החולים. הם יודעים איך נראים החיים (וחשבון הבנק…) כשנותנים ייעוץ או מנתחים בפרטי, ובכל זאת הם בחרו לוותר. לוויתור הזה יש מחיר כלכלי משמעותי, הכנסות אדירות שמפסיקות לזרום לחשבון הבנק. אבל זה מחיר שהם מוכנים לשלם כדי להגדיל את הסיפוק המקצועי שלהם. כדי לספק לחולים, כל החולים מכל המעמדות, שירות טוב יותר. וכדי לתרום יותר למחקר ולהוראת הרפואה. זה מחיר שהם מוכנים לשלם, כל אחד באופן אישי, בניסיון ליצור מערכת רפואה ציבורית ראויה בישראל. אחד מהם אמר לא מכבר משפט מדהים: "כולנו מונחי רווח, אבל רווח גם יכול להיות היכולת לעשות שינוי, ויש הרבה מה לתקן ברפואה הציבורית".

אירופה תוך שלוש שנים!

כזכור, לפני שנה בדיוק מ.ס. אשדוד ירדה לליגה השנייה, תוך כדי שהיא מציגה כדורגל שלילי, סופגת הפסדים בקצב לא סביר בעליל, והיו כאלה שהיו בטוחים כי הנה המועדון שמעולם לא היה בליגה השנייה, מגיע לנקודה נמוכה ממנה יהיה קשה מאוד לעלות.
ג'קי בן זקן נראה רגוע מאוד באותם ימים. הוא לא עשה שינוי מקצועי בעמדת המאמן, צעד שאולי היה מונע את הנשירה לליגה השנייה, מאחר והוא הבין שאשדוד צריכה לעבור סוג של שינוי מקצועי ומנטאלי, כדי לחזור לליגה של הגדולים חזקה יותר.
בן זקן השקיע סכומים לא מבוטלים כדי לבנות קבוצה חזקה מאוד, כאשר המוטו שלו היה ונשאר – שחקני הבית של המועדון הם אלה שהיו שותפים בירידת הקבוצה לליגה הלאומית, והם אלה שיחזירו את הקבוצה לליגת העל.

מדובר באוסף של שחקנים צעירים ומוכשרים שלא רואים באף קבוצה בארץ. היתרון הגדול הוא שכולם גדלו במחלקות הצעירות של המועדון, היו באקדמיה של מ.ס. אשדוד, ולכן לא היה צריך להסביר להם עד כמה הקבוצה הזו חשובה לעיר שלמה, על האיכויות הרבות שיש למועדון האשדודי ועל האווירה המיוחדת שיש במועדון.

SO8A0215

מיכאל אוחנה, אור אינברום, ניב זריהן, גדי קינדה, דין דוד, טום בן זקן ושחקני בית נוספים, הציגו עונה מופלאה, לצד שחקנים ותיקים יותר, והבטיחו את העלייה של אשדוד באופן תיאורטי לליגה הראשונה כבר לפני שבועות ארוכים. מדובר בשחקנים המוכשרים ביותר ששיחקו אי פעם בליגה השנייה, והיה ברור שלאשדוד יש הזדמנות אחת לנצל את הכישרון שלהם לחזור לליגה הבכירה, כי לא הייתה הזדמנות שנייה. במילים אחרות, אותם צעירים היו מקבלים את השחרור מג'קי בן זקן בעונה הבאה, לשחק בקבוצות הבכירות בארץ, כי הבמה המתאימה להם היא הליגה הראשונה, לכל הפחות. חלקם יכולים כבר עכשיו לשחק באירופה. למרבה השמחה, הצעירים המוכשרים הללו ישחקו בעונה הבאה בליגה הבכירה עם המדים של מ.ס. אשדוד.

אין לי ספק שבתהליך נכון שהחל כאן, עם מאמן מקומי מוכשר מאוד (רוני אוואט), מדיניות של מועדון ברורה וחד משמעית להמשיך ולהתבסס על שחקני הבית של המועדון, יחד עם חיזוק נקודתי של 4-5 שחקנים איכותיים ביותר, אשדוד תתקע יתד בליגת העל. שם מקומה, והיא שיחקה במשך 14 שנה ברציפות, מאז האיחוד, בליגה הראשונה. הייתה מעידה אחת, אבל היא לא תחזור, לפחות לא בשנים הקרובות.

יתרה מכך, אשדוד יכולה תוך שלוש שנים לזכות באחד הכרטיסים לאירופה. לא מדובר בחלום בלתי אפשרי למימוש, מאחר ויש כאן בסיס מדהים, ועם חיזוק נכון וקבלת החלטות נכונה, אשדוד יכולה להפוך לאחת הקבוצות הטובות בארץ.

שבת שלום!

רומן זדורוב הוא הרוצח של תאיר ראדה!

באופן כללי אני מתעב קונספרציות, עוד מהימים שניסו להלביש את רצח רבין על אנשי השב"כ, כדי לנסות ולהוביל לזיכויו של הרוצח יגאל עמיר. קונספרציות נולדו מתוך חורים קטנים שנוצרו בעלילה, וגם כאן בפרשת תאיר ראדה היו לא מעט טעויות חמורות של משטרת ישראל בתחילת החקירה. למשל, הזמן עד שזדורוב נעצר, מה שאפשר לו לטשטש כל ראייה אפשרית ולהגיע מוכן לחקירה, זיהום זירת הרצח, מה שלא אפשר למצוא דגימת DNA ראויה של הרוצח, ועוד כמה וכמה טעויות שנתנו גם לי לחשוב כמה וכמה פעמים שאולי זדורוב הוא לא הרוצח.

אולם לאחר שבוחנים את התיק בכללותו, מבינים שאין שום אפשרות אחרת, אלא להצביע על זדורוב כרוצח היחיד של תאיר ראדה. לנסות ולהאשים ילדות בנות 12 ברצח של חברתן, זהו ניסיון שלא ראוי לבחינה אמיתית מהטעם הפשוט – נערה בת 12 הייתה נשברת כבר בחקירה הראשונה ומודה שהיא מעורבת ברצח. אין להן שום יכולת אמיתית להתמודד מול תרגילי חקירה פשוטים, ומעבר לכך אם באמת היה מדובר בקבוצה של נערות, אחת מהן הייתה נשברת במבחן הזמן, לאחר שעברו 10 שנים ממועד הרצח הנתעב. הנערות נחקרו ויצאו זכות כשלג, אך הן הועמדו לתלייה בכיכר העיר על ידי ההמון המשולהב, ועדיין עוברות מסע בלתי נסבל של השפלות, איומים וקללות. אני מצדיע להן על הכוח הנפשי העצום שלהן, על כך שהן עומדות בגבורה מול הגל העכור הזה שעדיין לא פוסק.

לנסות ולהאשים את א.ק. אישה מעורערת בנפשה, זו גם לא חוכמה גדולה מידי. החשודה נחקרה ארוכות, ובמצבה הנפשי ברור שהיא הייתה מספקת הודאה ברורה לחוקרים, אם אכן הייתה מעורבת ברצח. מחר אני לא אתפלא אם מחפשי הכותרות ימצאו קשיש בן 80 שקשור גם הוא לרצח, אבל יטענו כי הוא סנילי ואין לו יכולת לזכור שהוא עשה זאת…

רומן זדורוב סיפק ראיות מוכמנות במהלך החקירה, ובעיקר למדובב בתא המעצר, שרק הרוצח ידע אותן. איש לא דיבר איתו על זה לפני כן, ורק בגלל העובדה הזו, בית המשפט יכל לבסס את ההכרעה הלא פשוטה שלו כי רומן הוא אכן הרוצח. רומן "העלים" את הבגדים אותם לבש ביום הרצח, הסכין נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, והוא אמר לאשתו כי קראו לו לחקירה כי מצאו נערה ללא רוח חיים על האסלה בשירותים, תיאור שרק מי שנכח בזירת הרצח יכל לדעת.

אני מבין את אלה שמנהלים את המאבק למען רומן זדורוב. החורים בחקירה, הסדרה "צל של אמת" שמעניקה זווית לא הוגנת לאירוע הרצח וגורמת לסימני שאלה גדולים יותר בציבור, וגם העובדה שעורכי הדין שלו מנהלים קמפיין תקשורתי בלתי נגמר, נותנים תחושה שנעשה לו עוול. אני חושב אחרת, ומאמין שאין אפשרות שהרוצח מסתובב חופשי, בפרשה שכל אחד במדינה עוסק בה, הרוצח כבר מזמן היה מתגלה. כל עוד "הרוצח האמיתי" לא צץ, זדורוב צריך לשבת מאחורי סורג ובריח ולשלם על כך שנטל את חייה של נערה תמימה ויפת תואר.

שבת שלום!

ענבל אור מכרה אשליות – דירה בלב ת"א במחיר של דירה ברובע י"ב

בשבע השנים האחרונות נסקו מחירי הדירות בישראל ב-110%. זה לא נתון שחלמתי עליו בלילה, אלא נתון רשמי לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בגלל עליית המחירים המטורפת והלא פרופורציונאלית מול הכיס הישראלי, ענבל אור יכלה לעשות קסמים ולמכור אוויר לכל מי שהסתובב בשוק הנדל"ן עם הלשון בחוץ, והתחנן לדירה בגוש דן במחיר מציאה. אותי לימדו שמה שנראה יותר מידי טוב על הנייר, בסופו של דבר עלול להתפוצץ בפנים ולהתגלות כבלוף ענק. כאן לא היו רק נורות אזהרה אדומות, אלא פרוג'קטורים ענקיים שהבהבו מול עיניהם של הרוכשים התמימים, שהעדיפו לכסות אותם ברטייה, העיקר שיוכלו להסתובב עם חזה נפוח ולומר לכל עבר: "רכשתי דירה בתל אביב".

ענבל אור הבינה מהר מאוד את הפרינציפ כיצד להפוך למפלצת תקשורתית, והאדירה את שמה כאילו מדובר ביורשת של יצחק תשובה… חשבון הבנק שלה אף פעם לא היה משופע במזומנים, והיא הבינה שהפה שלה, יחד עם המראה הנשי הכובש, יכול לעשות את העבודה לא פחות טוב. היא מכרה אשליות לאנשים, שהנה מחר בבוקר הם יקבלו דירה בלב תל אביב במחיר של דירה ברובע י"ב באשדוד. היא השקיעה מיליוני שקלים בפרסום, במצגות ובהדמיות, והבינה שזה טוב יותר מאשר לתת ערבות בנקאית ללקוחות. הם רוצים לראות את הבית העתידי שלהם, עם כמה שיותר כוכבים מסביב, ופשוט הסתנוורו, הלכו שבי אחר המילים הגבוהות, התמונות וסרטוני התדמית.

ענבל אור ידעה להלך במשך שנים ארוכות על החבל הדק של עסקאות כשרות שלא מריחות טוב. זה עדיין לא היה פלילי, ואיש לא יכל לבוא בטענות על פרויקטים שהתאחרו או כלל לא יצאו לפועל, כי בסופו של דבר הכל הופיע באותיות הקטנות בתחתית החוזה. ענבל הרי ניסתה לעשות הכל כדי להוציא את הפרויקטים לפועל, אבל פעם זו העירייה שלא נתנה היתרים, פעם זה בעלי הקרקע שחזרו בהם ברגע האחרון, ובהם זה הבנק שלא נתן ליווי בנקאי כפי שהובטח.

סיר הלחץ הזה של ביטולים ומיליונים שהלכו לאיבוד על פרסומים נוצצי עיניים, בסופו של דבר הובילו את ענבל אור לעבור את הגבול וכנראה לבצע עבירות פליליות, לפחות על פי מה שמפורסם בכל כלי התקשורת בימים האחרונים. כך לדוגמא, 38 זכויות על דירות נמכרו לכ-140 אנשים, וכל אחד מהם נדרש לשלם 100 אלף שקל עבור סעיף שהוגדר "התוכנית הרעיונית" של הפרויקט.

על פי הידוע, חברת ענבל אור פרסמה מודעות רבות על פרויקטים שהיא עתידה לבנות. כאשר הלקוח הגיע לחברה להתעניין, הציגו בפניו תוכניות של הדירות באותו הבניין. כל לקוח נדרש לחתום עם הצטרפותו ל"פרויקט" על מסמך הצטרפות לתוכנית הרעיונית בתוספת תשלום של 100 אלף שקל. בהסכם נכתב כי לשני הצדדים יש אפשרות לבטל את העסקה כשירצו, והלקוח יקבל את כספו בחזרה. היום כבר אין מהיכן לקבל את הכסף בחזרה, ו-140 אנשים תמימים כבר לא יוכלו לקבל את ה-100 אלף שקלים בחזרה.

זה רק סיפור אחד שנחשף, לדעתם של מומחים מדובר בהונאה הרבה יותר גדולה של עשרות מיליוני שקלים, אך החקירה מצויה רק בתחילתה. מה שבטוח, הבועה הגדולה הזו שהלכה וגדלה לאורך השנים למימדי הענק, תחת המותג ענבל אור, הגיעה לסיומה, ואולי בזכותה עשרות אלפי אנשים שחולמים לרכוש דירה בכל מחיר, יעצרו לרגע ויבינו שאין קיצורי דרך לדירה גדולה ומרווחת בישראל 2017, אלא אם יש באפשרותם להיפרד מכמה מיליונים טובים…

קיבלתי זפטה כואבת לפנים בפורים 2016

מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות שמרן, ממש להיפך. אני בעד ליברליות כמעט בכל תחום, לאפשר לכל אדם לחיות על פי אמונתו ועל פי צו מצפונו. מה שכן, אני משמיע לאחרונה באופן תדיר לכל מי שסביבי, את הדאגה שלי מכל מה שמתרחש סביב הדור הצעיר. כאבא לבן מתבגר שחצה את גיל המצוות, אני רואה בעיניים את הפוטנציאל החיובי שיש בקרב הדור המוכשר הזה, ובאותה נשימה גם רואה את הסכנות שיש בכל קרן רחוב לבני הנוער ברחבי הארץ.

הפיתויים הופכים לעוצמתיים יותר וזמינים יותר, וכאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה, לבלום כל תופעה פסולה ולהפעיל את זכות הווטו שעדיין יש לנו, לעצור אותם ברגע האמת ולתת להם את האפשרות לחזור למסלול הנכון.

ביום שלישי בצהריים יצאתי יחד עם צלם המערכת של העיתון פבל, לסיור ברחבי העיר, בדגש על הקניונים שוקקי החיים, כדי לראות מקרוב את עם ישראל חוגג את החג הכי שמח בלוח השנה העברי, מתחפש, מחייך ומצטלם.

אני חייב להודות שספגתי הלם תרבות, סוג של זפטה כואבת לפנים לנוכח המראות הקשים שראיתי. כולנו רגילים לראות את בנות המין היפה לובשות חצאיות מיני וגופיות מינימאליות, ואת הצעירים מרשים לעצמם להסתובב בלי חולצה ועם מכנס שנוטה "לגלוש" למטה, וחושף תחתונים אופנתיים. בחג הפורים 2016 נשברו כמה שיאים מדאיגים סביב הלבוש או יותר נכון אי הלבוש של נערות בנות 12-14 ושל נערים באותו הגיל לערך. נראה כי בנות הגיל הצעיר עושות תחרות בלתי מוכרזת ביניהן מי תלבש מכנס יותר קצר, כאילו הוא כלל לא קיים, עם גופיה קצרה יותר, אחרות עושות זאת עם שמלות וחצאיות קצרות. הנערים מרשים לעצמם להתחפש לדוגמא ל"פלייבוי" חשוף חלק עליון, עם פפיון שחור ומכנס שחור, ובעצם מעבירים מסר שהם יכולים לעשות כל מה שבא להם. קבוצה של צעירים התחפשו ללוגו של אתר "גוגל", והחליטו להתחכם ולהבליט במכנס הגטקס הלבן ציפור "אנגרי בירדס" המבצבצת בין הרגליים…

בשורה התחתונה, משנה לשנה התחפושות הופכות לסוג של תחרות אופנה, שמתאימה יותר לשידור ב-FASHION TV בשעות הלילה המאוחרות, ולא מתאימות לצעירים הצועדים בשטח ציבורי בלב ליבה של העיר. שמלת מיני וגופיה צמודה זה עדיין לגיטימי וסביר מאוד, אבל לא מעבר לכך.

לנו ההורים יש תפקיד מכריע לעצור את הסחף המסוכן הזה, לבלום את התחושה הקיימת בקרב חלק מבני הנוער שמותר להם לעשות הכל, ללבוש מה שבא להם ולהסתובב בחוצות העיר בלבוש בלתי הולם. אם לא נדע לעצור את התת-תרבות הזו בדרכים חכמות והגיוניות, בשיחות ובהעברת מסרים ברורים וחד משמעיים, אני לא רוצה לחשוב מה יהיה כאן בפורים 2017…

שימו את המחלוקות בצד!

אשדוד מעולם לא זכתה בתואר במשך 14 שנות קיומה, תמיד היא הייתה קרובה, נגעה בתואר וחזרה הביתה ללא כלום. זה פגע מן הסתם בגרעין הקשה של האוהדים, שרצו עם השנים לחגוג עם שחקני הקבוצה, היו מוכנים להסתפק גם בגביע הטוטו, הם רק חיפשו סיבה לפתוח שמפניות. זה לא קרה, וכך נוצר ריחוק כואב בין הקבוצה לחלק נכבד מאוהדיה.

הירידה לליגה השנייה יצרה הזדמנות גדולה לקרב את האוהדים, כמובן בתנאי שהקבוצה תחזור תוך עונה לליגת העל, דבר שאכן יקרה. היה מי שחזה שכל ניצחון יוסיף עוד 50-100 צופים ליציעים. "זה תהליך מורכב, אבל צריך הרבה סבלנות ובעיקר הצלחות", אמרו במועדון. אמרו וצדקו. אשדוד פתחת את העונה בגמגום, לאחר מכן הקבוצה "צלעה" לכיוון הצמרת אבל לא הטביעה חותם. בחודשיים האחרונים אשדוד דוהרת כמו קטר שאיבד את הבלמים, ואף אחד לא יכול לעצור אותה. 6 ניצחונות רצופים, פער של 12 נקודות מהמקום השלישי (ממנו לא עולים ליגה), ובעיקר הקבוצה מציגה כדורגל שמח, חיובי, התקפי.

ההצלחה הובילה לשינוי ביציעים, וכבר עכשיו אפשר לראות כמות צופים הגדולה פי ארבע מתחילת העונה. עכשיו מגיע רגע האמת של האוהדים, גם אלה שהחליטו כי הם עוזבים את הקבוצה בכעס. אשדוד מצויה מרחק פסיעה מחזרה לליגת העל, ואת השמפניות כבר התחילו להכניס למקררים. מחר (שישי, 15:00) אשדוד מארחת באצטדיון הי"א את הפועל אשקלון, המצויה במקום השני בטבלה. ניצחון אשדודי ואפשר להתחיל לארגן את חגיגות האליפות. סוף-סוף הקהל האשדודי יוכל לחגוג תואר ראשון, חשוב מאין כמותו, זכייה באליפות הליגה הלאומית וחזרה לליגת העל.

מבחינה מקצועית, אפשר להיות רגועים גם בעונה הבאה בליגת העל. אשדוד היא הקבוצה הכי מוכשרת ויצירתית ששיחקה בליגה הלאומית מאז קום המדינה, עם אוסף שחקנים שחלקם יגיעו בסופו של דבר לרמות הכי גבוהות בכדורגל הישראלי, וחלקם יגיעו לזירה האירופית.
מיכאל אוחנה, גדי קינדה, אור אינברום, ניב זריהן ודין דוד הם הג'וקרים של אשדוד, וכל אחד מהם יכול למצוא מקום בהרכב הפותח של הקבוצות הכי בכירות בארץ, כולל מכבי תל אביב. מדובר בשחקנים יצירתיים, עם כישרון התקפי מדהים, חלקם יכולים ללהטט בכדור ולהשאיר את הצופים פעורי פה. בשביל שחקנים כאלה קונים כרטיס ובאים לראות כדורגל.

עם הבסיס הקיים אשדוד תהיה קבוצה מובילה בליגה הראשונה. אני מאמין מאוד בצוות המקומי שקיבל את המשוכות, בראשותו של רוני אוואט. הם מכירים יותר מכולם את רוב שחקני הסגל עוד מינקות, והם יידעו להוציא מהם את המקסימום. אשדוד תעלה ליגה בפער גדול, וחשוב שהיא תעשה זאת עם יציעים מלאים.

עיתון עושים באהבה או שלא עושים בכלל…

באשדוד קמו וצצו מקומונים כמו פטריות אחרי הגשם, חלקם הלכו לעולמם באותה מהירות שהונחו בדוכני העיתונים ברחבי העיר. חלקם היו בעלי אינטרסים ברורים ושקופים ולכן לא זכו ל-100 ימי החסד שכל עסק מבקש מהציבור עם תחילת עבודתו, חלק לא היו מקצועיים בעליל, חלק הודפסו על נייר שאינו מכבד את הקוראים וחלק פשוט "נחנקו" כלכלית במציאות הלא פשוטה בארץ בכלל ובעולם התקשורת בפרט.

עיתון "המגזין" לא רק שצלח בשלום את העשור הראשון לפעילותו, אלא בחלק מהשנים אפילו היה רווחי כלכלית, דבר שאינו מובן מאליו כלל וכלל בעולם התקשורת. זה רק מסביר שהעיתון נוהל כלכלית ומקצועית בצורה נכונה ומבוקרת.

בעיתון שלנו יש צוות עובדים מדהים, כולם כמשפחה אחת. ממנהלת העיתון שרה כלפון, דמות מקצועית מאין כמותה שמנהלת את הצד הפיננסי והפרסומי בעיתון ביד רמה, דרך סוכנות הפרסום המסורות, הגרפיקאים המקצועיים, אנשי המזכירות וכמובן צוות הכותבים איתם אני עובד בהרמוניה מופלאה. מדובר בגלריה של אנשים שכל אחד מהם מגיע לעבוד בהתלהבות גדולה וברצון לשפר ולייעל את המערכת מגיליון לגיליון, ועל כך אני מוקיר להם תודה מלב.

הגעתי לעיתון "המגזין" לפני שלוש שנים לערך, לאחר שעבדתי ב-10 כלי תקשורת שונים ב-20 השנים האחרונות. לאורך כל הדרך "חונכתי" מבחינה מקצועית שרק סיפור נוטף דם, עם כותרות מאירות עיניים ומילים פרובוקטיביות עושות את העבודה. "הציבור צמא לדם, אתה צריך לספק לו את המנה השבועית", נאמר לי פעם אחר פעם ע"י מעסיקיי לאורך העשייה העיתונאית שלי. ואכן, ידעתי לספק את הסחורה ולחפש את הסיפור בכל מחיר, גם אם ידעתי שיש נפגעים בדרך.

בתקופה בה אני עורך את עיתון "המגזין" התמתנתי ואני ממש לא מצטער על כך. הבעלים של העיתון ג'קי בן זקן, תמיד אומר לי: "אתה יכול לעשות עיתון טוב גם מבלי שתגרום עוול לאנשים. יש מאחוריהם אישה, ילדים ומשפחה". המשפט הזה נחרט היטב בתודעה שלי, ואני לומד שבוע אחר שבוע שאפשר לעשות עיתון מעניין גם בדרך אחרת, רגועה ומתונה יותר. לא מתלהמת.

אני מאחל לכל משפחת "המגזין" חג שמח, זהו בהחלט יום חג בו צריך להביט אחורה בסיפוק רב ובאותה נשימה להפנות מבט אל העתיד, בתקווה שנוכל לקדם יותר ויותר את המוצר התקשורתי המיוחד והאיכותי הזה.

ברגע האמת, משרדי הממשלה לא יהיו שם בשבילכם!

קחו לדוגמא את הסיפור של "מרכז פלדות" ברובע ח', שפרסמנו בשבוע החולף. כולם יודעים על הסבל הבלתי נגמר של 80 המשפחות המתגוררות ב"בניין הסרטן", ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות שהנה מחר בבוקר יפציע בוקר של יום חדש על דיירי "מרכז פלדות", הבוקר הזה מסרב להגיע. משרד השיכון לא יכול להעביר החלטה אחת פשוטה, שעברה אישור של כמה שרים במשרד הממשלתי (שכבר הספיקו להתחלף), וגם במקרה הזה כולם אומרים כי מדובר בהליך בירוקרטי מסובך. מה כאן מסובך? לחתום על אישור של פרויקט פינוי-בינוי, שיעשה טוב לכולם – דירות מרווחות במקום דירות הכוך הכעורות, דירות חדשות שיימכרו לזוגות צעירים במחירים סבירים ושיקום של אזור חשוב מאוד בלב רובע ח'. כל הטוב הזה לא עושה רושם על איש במשרד השיכון, הרי יש בעיות בירוקרטיה וזה חזק יותר מהכל. פשוט בושה וכלימה שכך מתנהל משרד ממשלתי בשנת 2016.

רוצים עוד דוגמא לכישלון של גוף ציבורי שצריך וחייב להעניק שירות ראוי לאזרחים? בבקשה. השבוע אנו מפרסמים סיפור כואב ביותר. המוסד לביטוח לאומי מסרב לממן קצבת ניידות לבן שנה ושמונה חודשים המוגדר נכה בשיעור 100%, עד שיגיע לגיל 3. לפעוט יש אח בן ארבע וחצי, גם הוא בעל צרכים מיוחדים, ואמם, נטלי מויאל מאשדוד, אומרת בקול שבור: "אני מצפה שהמדינה תעזור לי אבל אני נתקלת בקיר אטום ומתאכזבת".

הביטוח הלאומי הוא אבי אבות הכישלון בכל מה שקשור לשירות לציבור. הטרגדיה האישית של האזרח הקטן שפונה בייאוש לסיוע מצד הביטוח הלאומי, הופכת לקולקטיבית, כי בעצם כולנו מכירים אח, דוד או שכן שזכה ליחס משפיל ומזלזל מהגוף שחייב לעבור ניעור רציני, ויפה שעה אחת קודם. המוסד לביטוח לאומי מואשם לאורך שנים תחת כל עץ רענן באדישות, בירוקרטיה שרירותית ובדיקה משפילה וארכנית בציציותיהם של אנשים עצובים וכואבים, שלא תמיד מסתיימת במתן העזרה הדרושה להם כדי לחיות ולהשתקם.
אני אישית מכיר אנשים שראויים לקבל קצבה חודשית, בגלל בעיות רפואיות או נפשיות, אך לאחר שעברו מסלול עינויים בחסות פקידים ממשלתיים חסרי רגישות, הם החליטו לוותר, כי בסופו של דבר, שוב הבירוקרטיה תמיד מנצחת.

הגיע הזמן שראש הממשלה יקום על הרגליים, ובמקום להתעסק בבעיות זניחות, ישים את כל כובד משקלו לטובת שינוי מהיר ויעיל במשרדי הממשלה. תמיד שמענו הבטחות ומילים גבוהות על סדר חדש, על קיצור הליכים, על יחס אחר לאזרח הקטן, אבל מעבר לדיבורי סרק, הבעיות רק הולכות ומחמירות.

יובל דיין צריכה להיות הפרזנטורית של אשדוד

דיין, בסך הכל בת 21, שברה את כל השיאים האפשריים מהרגע שהגיחה משום מקום כנערה אשדודית מלאת חן ותמימות באודישן הבלתי נשכח ב"דה-ווייס", דרך הפרישה הדרמטית שלה רגע לפני שזכתה בגמר בתוכנית הריאליטי, ובהמשך בדרך האמיצה שבחרה לעשות, בלי שום קיצורי דרך והנחות שיכלה לקבל בקלות בזכות היופי, האישיות וכמובן הכישרון המתפרץ.

בשבוע שעבר יובל חזרה לתודעה הארצית, בזכות הלהיט הבלתי נשכח שלה "עד שתחזור", שגרם לדיירי "האח הגדול" להזיל דמעות של תנין, רגע לאחר ההדחה הוירטואלית של דודו כהן מעפולה, שעולה לישון כל לילה עם השיר המדהים הזה של דיין. המצלמה ליוותה את הדיירים כשהם מתייפחים וכואבים, בזמן שהקול המיוחד של יובל נשמע ברקע. ללא ספק, אחת התמונות המרגשות מהעונה הלא שגרתית של "האח הגדול".

את יובל זכיתי להכיר מקרוב לפני שנה לערך, כשהגעתי לבית המשפחה ברובע י"ב, וקיימתי עימה ראיון אישי מרתק. זה היה ראיון בלי פילטרים ובלי מחסומים.

באותו ראיון הבנתי שיובל מחוברת מאוד לאשדוד, והיא העידה על עצמה שגם בעתיד, בזמן שתקים משפחה, היא תמשיך לגור בעיר הנמל. יובל אמרה על אהבתה הגדולה לעיר: "אשדוד עיר מדהימה מכל הבחינות, ואני נהנית לראות את ההתפתחות שלה בשנים האחרונות. בכלל, החיבור הזה בין הקהילות והעדות השונות, האנשים שמגיעים לגור כאן מערים אחרות, הפכו את אשדוד לעיר מיוחדת עם הרבה אלמנטים חיוביים. יש כאן אנשים מאוד תומכים ומחבקים, שאוהבים לחוות את דעתם ואני מקשיבה להם תמיד בקשב רב".

כבר אז הבנתי שיובל חפה מכל דאווין של כוכבת, בחורה צעירה שיודעת היטב מה היא רוצה מעצמה, ולאן היא רוצה לנתב את הקריירה שלה. מי שלא מכיר אותה מקרוב עוד יכול להתבלבל שיובל מעט מתנשאת, סוג של סנובית, מאחר והיא לא ממהרת להפגין רגשות כלפי חוץ, לא מפזרת חיוכים לכל עבר ולעיתים גם לא עונה לכל קריאה של מי שמזהה אותה בקניון. היא בסך הכל בחורה ביישנית, שמאוד אוהבת את הפרטיות שלה, ולמרות זאת שומרת על קשר רציף עם מעריציה וזוכה לקהל הולך וגדל בהופעות הרבות שלה ברחבי הארץ.

אני מצפה ממקבלי ההחלטות בעיר שלנו לעשות מהלך דרמטי יחד עם יובל דיין. מדובר בדמות שיכולה להוות מודל לחיקוי לדור הצעיר בעיר המדהימה שלנו, ואולי צריך לתת ליובל כלים לקיים פעילויות נקודתיות מול כישרונות צעירים מקומיים, שיוכלו לשבור את תקרת הזכוכית ולהגיע לרמות הגבוהות, כפי שיובל עשתה בגיל צעיר מאוד.

יובל גם צריכה להופיע על בסיס קבוע בעיר שלנו, באירועים שונים, כי אין לנו עוד כישרון כזה, ומעבר ליצירות המוזיקליות המרתקות שלה, יש כאן סוג של גאוות יחידה, שהנה הילדה עם תלתלי הזהב ממקיף ט' עשתה את זה בגדול. ההצלחה המדהימה שלה היא גם סוג של הצלחה שלנו. אתם בטח מסכימים איתי.

בשורה התחתונה, יובל דיין צריכה להיות הפרזנטורית של אשדוד. היא עושה טוב לתדמית של העיר, וברגע שהחיבור הזה יזכה לקמפיין משמעותי, כל הצדדים ירוויחו מכך. דיין היא לא רק יוצרת וזמרת מצליחה, שזכתה בתואר זמרת השנה בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו המובילים, אלא היא גם דמות חינוכית מהמעלה הראשונה, אחת שהוציאה תעודת בגרות מלאה, לצד הקריירה הלחוצה והמלחיצה, ובעיקר ילדה עם יסודות טובים ודרך ארץ.

האם בית החולים הציבורי באשדוד יוותר לגמרי על שירותי רפואה פרטיים?

במשרד הבריאות החליטו להציע ל"אסותא" לוותר על הבונבוניירה, שאותה כללה המדינה בכבודה ובעצמה בתנאי המכרז להקמה ולהפעלת בית החולים הציבורי באשדוד שייפתח רשמית בעוד כשנה. מדובר בהיתר להפעלת שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) בהיקף של עד 25% מהפעילות של בית החולים. וזאת, בדומה למתכונת של ביה"ח הדסה בירושלים. חשוב לציין כי הבונבוניירה הזאת שווה לא רק עשרות מיליוני שקלים בשנה, שיזרמו מביטוחי הבריאות, אלא גם ואולי בעיקר מאפשרת לבית החולים החדש "לגנוב" רופאים בכירים ומנהלי מחלקות מבתי החולים במרכז.

במשרד האוצר, שגיבש בסוף העשור הקודם את תנאי המכרז, סברו אז כי מודל השר"פ הוא התמריץ היחיד שיכל לשכנע יזמים לקחת על עצמם את המשימה של הפעלת בית חולים ציבורי, כזה שיש בו שלל יחידות הפסדיות כמו חדר מיון, מחלקות פנימיות, גריאטריה ועוד.
בכל מקרה, רוב הפעילות של בית החולים החדש באשדוד יהיה בדיוק כמו שירותי הרפואה שמקבלים היום תושבי באשדוד בבית החולים "קפלן" ברחובות ובבית חולים "ברזילי" באשקלון, רק בתנאים הרבה יותר מתקדמים וחדשניים. מדובר בבית חולים הכי חדיש בארץ, שנבנה בבנייה ירוקה ומתקדמת. כל אזרח יוכל להגיע לשערי בית החולים ולקבל שירותי רפואה ללא תשלום. מה שכן, יהיה ניתן ליהנות גם משירותי רפואה פרטיים, למי שיש את היכולת הכספית לכך. ייתכן מאוד שראשי חברת "אסותא" יסכימו לקבל את ההצעה המעניינת של משרד הבריאות, ויזכו להטבות משמעותיות תמורת הוויתור על השר"פ.

כך או אחרת, בחלוף השנים המחיש מודל השר"פ של בית החולים "הדסה" בירושלים עד כמה הוא משחית ומושחת. גם ועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל אמרה את דברה בעניין בצורה ברורה. הוועדה המליצה אמנם לאסור על הכנסת שר"פ לבתי חולים ציבוריים, אולם היא החריגה בתי חולים שכבר מפעילים כיום שר"פ, לרבות ביה"ח באשדוד שכבר היה בשלבי הקמה. במשרד האוצר לא התלהבו מההחרגה הזו, והחליטו כאמור לעשות כל מאמץ לבטל את השר"פ באשדוד כחלק ממכלול הצעדים האחרונים לריסון ההוצאה הפרטית לבריאות, לבלימת העלייה בשכר המנתחים ולחיזוק המערכת הציבורית.

שיהיה ברור, שר"פ בבתי חולים ציבוריים יכריע לטובת הכסף – חולים בלי כסף יראו את הרופא שלהם בבקרים, אחרי שהמתינו שבועות, וחולים עם כסף יפגשו את אותו הרופא בשעות אחר הצהריים לאחר זמן המתנה קצר יותר. במילים אחרות, למי שיש כסף יש סיכוי לחיות הרבה יותר מאלה שאין להם…

יהיה מעניין לעקוב אחר הנושא החשוב הזה.

שבת שלום!

ההצלחה המרשימה של ימ"ר לכיש

המאבקים המכוערים הללו הגיעו גם לעיר שלנו, ובאשדוד צמחו כמה וכמה ארגונים שלמעשה פעלו תחת כנפיהם של שלום דומרני ובני שלמה, והקרבות הגדולים הללו הפכו לעניין שבשגרה מתחת לאף שלנו.

בימ"ר לכיש התעקשו מול מקבלי ההחלטות במשטרת ישראל, שלא להעביר את הטיפול בכנופיות המובילות לידיהם של היחידות הארציות (להב 433, היחידה הכלכלית וכדומה), שזוכות לתקציבי עתק ולכוח אדם אדיר. על פניו, נראה בתחילת הדרך כי מדובר בטעות קריטית של מפכ"ל המשטרה דאז יוחנן דנינו, אבל מסתבר שההחלטה המוזרה של אתמול הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם בימים אלה.

ימ"ר לכיש הצליחו לשלוח מאחורי סורג ובריח את מרבית העבריינים הבכירים באזור, חלקם כבר נשפטו לעונשי מאסר ממושכים, וחלק אחר מצויים בעיצומו של הליך משפטי מורכב, עם לא מעט ראיות וגיוס של עדי מדינה במספר תיקים.
אולי אפשר להתווכח לעיתים על הסגנון וההתנהלות של חלק מאנשי הימ"ר, מול משפחותיהם של העבריינים, הטוענים כי רודפים אחריהם בצורה אובססיבית ובלתי הגיונית, אך בשורה התחתונה כולנו אנשי חוק וכולנו מייחלים לכך שמי שעשה עבירה פלילית, בסופו של דבר ישלם את המחיר.

ימ"ר לכיש הוא הדוגמא לכך שבעבודה נכונה ויעילה, בשעות לא שעות ובהתעקשות גם על הפרטים הכי קטנים, ניתן לפצח את ארוגני הפשיעה הגדולים במדינה. העיר אשדוד עברה לא מעט אירועים פליליים בשנים האחרונות, ורק באורח נס לא נרשמו פגיעות של חפים מפשע במסגרת חיסולי החשבונות בין הארגונים הגדולים. ברגע שהמשטרה הצליחה לשים יד על רוב בכירי הארגונים, וממשיכה לבצע עבודה יסודית כדי לאתר גם את הדרג השני והשלישי באותם ארגונים, אלה דברים שאנו כתושבי העיר, יכולים רק לברך על כך, כדי שנזכה לגור בעיר עם איכות חיים ועם מינימום פשיעה.

אלון חסן יוצא לקרב חייו!

למען האמת, אפשר להבין את חסן, שחשף את פרצופה המכוער של מערכת אכיפת החוק, ולמעשה ייכנס לספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל, כאיש שהצליח לפתוח תיבת פנדורה, שאצרה בתוכה פרשה מצחינה, בה מככבים קצין בכיר מושחת שחבר לעורך דין מסוכן ותאב בצע, והכל מתוך כוונה להתעשר, תוך שהם רומסים את שלטון החוק וכל מי שנמצא מולם.

הם עשו זאת פעם אחר פעם, עד שחסן קם והחליט לעשות מעשה, לתעד את שיחותיו עם עורך דינו רונאל פישר, לאחר שנדרש לשלם 150 אלף דולר כדי שתיק החקירה נגדו ייסגר. חסן הגיש למח"ש על מגש של זהב חומר רב ערך, נדיר בכל קנה מידה, ובמקום שידרוש לחתום על עסקת טיעון, כפי שרבים אחרים עושים ועשו בפרשיה זו ובפרשיות אחרות, הוא לא דרש דבר. בכך חסן סייע למדינה להיפטר מאנשי חוק מושחתים ומסוכנים, אבל לא דאג לעצמו ובסופו של דבר נאלץ להתמודד עם כתב אישום שגובש נגדו בפרשות שונות סביב נמל אשדוד.
בתחילת הפרשה היו כאלה שזלזלו בטיעוניו של חסן, חשבו שהוא חי בפנטזיה. הרי אף אחד לא רצה להאמין שקציני משטרה בכירים סוחרים בחומר רב ערך המגיע מחדר החקירות, ומעבירים את המידע לעורך דין, אלוף הארץ במניפולציות, שבזכות הכריזמה הבלתי נגמרת שלו, הצליח להפיל רבים בפח.

למען האמת, גם חסן עצמו לא האמין עד לאן הפרשה המדהימה הזו מסתעפת, כאשר כמעט כל יום נרשמים התפתחויות חדשות ומעצרים של אנשי מפתח. חסן פתח את התיבה, ומשם החלו לקפוץ בזה אחר זה כוכבים חדשים, באחת הפרשיות המסעירות שידעה המדינה.
חסן ראוי לכל המחמאות על האומץ וההגינות שהפגין בפרשה הזו. הרי אם הוא היה בוחר לשלם את 150 אלף הדולרים, קיים סיכוי גבוה מאוד שרוב התיקים נגדו היו נסגרים, כפי שעו"ד פישר פעל בכמה דוגמאות אחרות. הוא לא נכנע למסע הסחטנות של פישר, חשף את הפרשה, וכעת יצטרך להילחם על שמו הטוב בבית המשפט.

בפרשת פישר מייחסים למעורבים שיטות שנדמה שנלקחו מסרטים על הפשע המאורגן. על פי האישום, רב-פקד ערן מלכה היה מעדכן את עו"ד פישר בתיקים רגישים, והשניים היו מתאמים ביניהם את הדרך ליצור קשר עם גורמים הקשורים לאותם תיקים, על מנת שאלה יהפכו להיות לקוחות של פישר, והוא יגיש להם חומרים הקשורים לחקירה, ויבהיר להם שיש לו קשרים במשטרה, ימסור להם פרטים מוכמנים מתוך החקירה, ויציג להם שיש ביכולתו לסייע להם. השניים קיבלו סכומים הנאמדים במאות אלפי שקלים, "שאותם חילקו ביניהם באופן שווה".
על פישר נאמר: "עסקינן באדם חסר גבולות באופן קיצוני, בתופעה עבריינית שהשחיתה לכאורה כל חלקה טובה. תופעה עבריינית שמתגלמת בעבריינות של אדם. מדובר בכתב אישום נדיר. החקירה חודשה לאחר כתב האישום בעקבות הדברים שמסר מלכה וטרם נאמרה המילה האחרונה. פישר הוכיח יכולת מניפולטיבית ברמה גבוהה ביותר, הוא רמס ערכים כמעט מקודשים בשם תאוות בצע".

שבת שלום!

גם אשדוד צריכה להתגייס לעזרת ננסי ברנדס

מדובר באדם גדול שהצליח לצמוח ולבסס את עצמו כאחד האנשים הכי מצחיקים במדינה, למרות היותו עולה חדש מרומניה, עם מבטא כבד, לעיתים בלתי אפשרי. כמובן שאי אפשר לשכוח את העשייה הרבה שלו בתחום המוסיקה, עם עיבודים שנתנו לשימי תבורי, לזוהר ארגוב ולרבים אחרים כמה וכמה להיטים בלתי נשכחים.

ברנדס כמעט ועבר לעולם שכולו טוב לפני ארבעה חודשים לערך, בשל חיידק אלים שתקף אותו וניצל ממש ברגע האחרון. ברנדס תיאר בדרכו הייחודית את מה שעבר עליו: "האבחנה הייתה שיש לי חיידק אלים שהשם שלו נשמע קצת כמו סטלוס ואורן חן, יווני משהו. הייתי במצב קשה, מילימטר מהמוות. אילו הייתי מגיע למחרת לא היו יכולים לעזור לי".

זה התחיל אחרי הארוחה המפסקת ביום כיפור, בכאב קטן בידו השמאלית של ברנדס, כך סיפרה בכתבה בטלוויזיה אשתו צ'רסלה: "צמים, לא מרגישים טוב, הוא אמר לי 'בואי לקחת אותי לבית חולים', אין שום דבר שמעיד על משהו חמור אבל אז פתאום מתחילה נסיגה, ישר הבנו שהמצב לא טוב, ישר טיפול נמרץ". ברנדס בסופו של דבר חזר לנשום בכוחות עצמו, ויצא מכלל סכנה, אבל הושאר בטיפול נמרץ, וסיפר שהיה בסכנת חיים ועל סף מוות. "מה שלא הורג אותך מחזק אותך אומרים", אמר ברנדס. ברומנית זה בטח נשמע יותר טוב. לנו נשאר רק לחכות למופע הבא של ננסי ברנדס, לשמוע חוויות.

בינתיים ננסי קורס כלכלית, כי ארבעה חודשים הוא לא הופיע ולא הכניס אגורה בזמן שנלחם על חייו. למזלו, חברים טובים עוזרים לו להתקיים, ואף חברו הטוב ד"ר אייל מדני (כותב טור קבוע בעיתון "המגזין"), מארגן ערב התרמה מיוחד עם מיטב אמני ישראל. אני חושב שארץ ישראל היפה יכולה להתגייס לא רק בערב התרמה או בגיוס כספים, אלא פשוט להזמין את ננסי להופיע בתשלום, וכך הוא יוכל להתאושש גם בריאותית וגם כלכלית.
אני קורא גם לעיריית אשדוד להצטרף למעשה הטוב הזה, כי ננסי הוא מדור הבדרנים שהולך ונעלם, ואסור לתת לו לדעוך, אלא להישאר בקדמת הבמה. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, מנהלת אגף תרבות ואירועים איריס נפתלי ומנהל המשכן לאמנויות הבמה מוטי מלכא, יכולים לארגן מופע מיוחד של ננסי במשכן, במחיר סמלי לתושבי העיר, וככה כולם ייצאו מרווחים – ננסי יחזור להופיע ולהכניס כסף, ותושבי אשדוד יוכלו ליהנות ממופע של אחד הבדרנים הכי גדולים במדינה.

שבת שלום!

כדי להיות ראש עיר מצוין, צריך להיות אדם עם אישיות גדולה

בשבוע האחרון ראש עיריית אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, הצליח שוב להוכיח שהוא התברך באישיות גדולה, שמסייעת לו להיות ראש עיר מצוין. ד"ר לסרי עבר שבעה מדורי גיהנום מול חלק מאוהדי קבוצות הכדורגל החדשות שהוקמו בקיץ האחרון. חלק מאותם אוהדים קיימו הפגנות קשות מול ביתו של ד"ר לסרי, קיללו אותו בכל קללה שקיימת בלקסיקון העברי, חלק אפילו איימו בצורה מרומזת וראש העיר היה זקוק להגנה מצד כוחות הביטחון המקומיים.

אני מכיר לא מעט נבחרי ציבור שהיו הולכים ראש בראש מול אותן קבוצות, ובסופו של דבר ראש העיר תמיד מנצח, כי בסופו של דבר הוא זה ששולט בתקציבים העירוניים ובמתקני הספורט ברחבי העיר.

436777675411470648536

ד"ר לסרי החליט להניח בצד את הפגיעה האישית, והוביל החלטה במועצת העיר לאשר תקציבים לקבוצות הכדורגל החדשות החל מהעונה הבאה. כמו כן הוא הנחה את הגורמים הניהוליים להוביל מהלכים שיאפשרו יותר שעות אימון לקבוצות הללו במתקני הספורט העירוניים.
ד"ר לסרי פרסם בדף הפייסבוק שלו פוסט בעניין זה: "לאחרונה קיבלתי שתי החלטות חשובות שיגבירו את התמיכה שלנו בקבוצות בליגות החובבים בכדורגל, ויאפשרו להן להצליח יותר. הנחיתי את המנכ״ל לשנות בוועדת תמיכות את הקריטריונים, כך שיאפשרו לתמוך גם בקבוצות המשחקות בליגות החובבים בענפי הכדור השונים. ההחלטה הובאה לאישור מועצת העיר, ובכך אנו יוצאים לדרך חדשה המעצימה את התמיכה שלנו בפעילות הספורט ההישגי, שעד היום הוגבלה רק לקבוצות בליגות המקצועניות ולהערכתי בשנה הבאה כל הקבוצות תהיינה זכאיות לתמיכת העירייה. ההחלטה השנייה היא להפוך גם את הדשא במגרש השני ברובע ב׳, מטבעי לסינתטי ולאפשר יותר שעות פעילות לקבוצות הכדורגל בליגות החובבים. בהחלטות אלה אנו נענים לקריאות ובקשות של אוהדים והורים לבני נוער, המשחקים בקבוצות הכדורגל אשר גם הבטיחו להתנער ולהימנע מגלויי אלימות להם נחשפנו בתחילת הדרך. זה לא סוד שאשדוד הפכה למעצמת ספורט בשנים האחרונות, בעיקר בזכות מדיניות הרואה בספורט דרך חברתית-חינוכית המשביחה את בני הנוער בפרט ואת איכות החיים בעיר בכלל. על כולנו מוטלת האחריות להמשיך להגן ולשמור על הדרך הזו, שתהיה נקייה מתופעות של אלימות ומהשפעות פוליטיות".

זה המקום לציין לטובה את סער גינזבורסקי, שמוביל את קבוצת עירוני אשדוד בליגה ג', וניהל קמפיין חריף ומכוער נגד ד"ר לסרי ברשתות החברתיות, עם מילים קשות ביותר. גינזבורסקי כתב פוסט ארוך בעקבות ההחלטה האמיצה של ראש העיר, והתנצל בצורה ישירה בפני ד"ר לסרי. אומנם אי אפשר לשכוח את המילים הקשות של סער נגד מקבלי ההחלטות בעיר, אך יחד עם זאת אדם שקם ומתנצל בצורה שכזו, ראוי למילה טובה.

תקציב עיריית אשדוד לשנת 2016 – מעל 2 מיליארד שקל!

לכל אלה שחוזרים שוב ושוב על המנטרה הקבועה והשחוקה שעיריית אשדוד היא בזבזנית ולא מספיק אחראית על כספי הציבור שמופקדים בקופת העירייה, אותי לימדו שעם מספרים לא מתווכחים – העירייה סיימה את שנת 2015 עם עודף של 31 מיליון שקל, הנתון הגבוה ביותר מבין כל הערים בישראל. נתון שכזה למעשה נותן תשובה חד משמעית לכל מחפשי דיבתה של העיר – ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי וצוות הפקידות הבכירה בעירייה, שומרים על כספי הציבור וחסכו לנו בשנה האחרונה הוצאות של 31 מיליון שקל, שהיו אמורים לצאת מהקופה, אך בזכות התנהלות אחראית, מקצועית ודקדקנית, הכסף הזה נחסך ויעבור כולו למען הציבור לשנת הכספים החדשה שכבר יצאה לדרך.

תקציב עיריית אשדוד לשנת 2016 עומד על 1.516 מיליארד, עלייה של 77 מיליון שקל לעומת התקציב של השנה החולפת. תקציבי הפיתוח עומדים על 588 מיליון שקל, בתוספת תקציב מותנה של כ-50 מיליון שקל. על ההכנסות הצפויות של עיריית אשדוד לשנה הקרובה, ועל בסיסן נבנה ספר התקציב שהפך השנה לחברתי יותר, עם הרבה מאוד בשורות חיוביות לציבור הרחב.

חשוב לציין כי למרות ההוצאות הצפויות הרבות, תעריפי הארנונה למגורים באשדוד, הם מהנמוכים ביותר מבין 20 הרשויות הגדולות בארץ, וכך גם תעריף הארנונה לעסקים שהינו מהנמוכים בארץ. זאת ועוד, גם השנה 115 רשויות ומועצות הגישו בקשה לעלות את תעריפי הארנונה, ואשדוד שומרת על המסורת של השנים האחרונות ומסרבת להגיש את הבקשה. מנגד, הניהול הכלכלי-מקצועי יוצר את היכולת של הרשות להקטין את הנטל על התושב, וכן להגדיל את ההשקעות בתושב בכל תחומי החיים, וכך גם בשנת 2016 ניתן לראות המשך צמיחה והשקעה פר תושב של 6,799 שקל לעומת 6,647 שקל בשנת 2015.

תקציב החינוך ממשיך להיות הגבוה ביותר מכלל האגפים, וגם השנה נרשם גידול של 11 מיליון שקל, ובסך הכל גידול של 30 אחוז בחמש השנים האחרונות. בכל שנה אשדוד זוכה להגיע להישגיים גבוהים מאוד בתחרויות ארציות ובינלאומיות, וילדי אשדוד מייצגים ויותר מפעם אחת את מדינת ישראל בתחרויות השונות.

שדרוג חזות וניקיון העיר ימשיך להיות חלק מרכזי בעשייה העירונית, בשנת 2016 התקציב יגדל ויוכנסו כלי עבודה חדשים כחלק מהתייעלות והרצון להרחיב את היעדים בנושא. המהפכה שעברה אשדוד זוכה להצלחות, ובשנים האחרונות קיבלה העיר את פרס העיר הירוקה ופרסים נוספים, כולל כוכב הזהב של ישראל יפה לשנת 2015.

תקציב הרווחה יגדל בשנת 2016 ב-13 מיליון שקל ובסה"כ בחמש השנים האחרונות נרשמה עלייה של כ-50 אחוז בתקציבי הרווחה.

ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי: "שנת 2015 התאפיינה בהמשך עשייה עירונית אדירה, שמיצבה את אשדוד בין הערים האיכותיות והמובילות במדינת ישראל. תוצאות ההשקעה ניכרות בכל תחומי החיים ובכל רחבי העיר, תוך שהיא מביאה לידי ביטוי אחריות ציבורית וניהולית ארוכת טווח. חשיבה המתמקדת בתושב ובאיכות חיי התושב המתוכננת בקפידה גם לשנים הבאות, במטרה להמשיך ולהפוך חזון כולל למציאות חיה. כל זאת, לצד שמירה קפדנית על האיזון התקציבי של הרשות ויתרה מכך, הקצאת המשאבים הנעשית באחריות רבה, במסירות ובקפדנות".

בשורה לזוגות הצעירים באשדוד

זה ממש לא סוד מדינה שאשדוד עומדת רגע לפני מיצוי כל הקרקעות הפנויות שיש כרגע בהישג יד. יש כאלה שאומרים שהמשולש החקלאי ואזור הדיונה יצילו את הזוגות הצעירים באשדוד, אבל גם בהערכה הכי אופטימית, אין סיכוי שאחד מהפרויקטים האלה ייצא לפועל בעשור הקרוב. המשולש החקלאי "תקוע" בגלל בעיות קשות עם מפעל אלתא, מאחר ואנטנה משמעותית מאוד ממוקמת בלב המשולש החקלאי ואין כרגע שום אפשרות להזיז אותה, ואני בכלל לא נכנס לבעיות האחרות (למשל שמדובר בשטח חקלאי, וצריך לפעול בירוקרטית כדי שהקרקע תאושר לבנייה). בנוגע לשטחים בדיונה, כאן הבעיה מורכבת לא פחות מאחר והארגונים הירוקים לא יאפשרו לאף טרקטור לעלות על השטח, וגם כאן העניין המשפטי-בירוקרטי עלול להימשך תקופה ארוכה.

נשארנו עם שתי אופציות להרחיב את הבנייה ברחבי העיר. האחת תמ"א 38, שנותנת מענה נקודתי בהגדלת בניין מיושן בעוד 2 קומות, עם אלמנטים של חידוש, חיזוק ובניית ממ"דים בכל הדירות. תמ"א 38 הוא בהחלט פרויקט מבורך, ובמינהל ההנדסה בעיריית אשדוד, תחת המדיניות החדשה המתנהלת בתקופה האחרונה, מנסים לסייע בעניינים הבירוקרטיים ככל שניתן, כדי להקל על היזמים והדיירים, שחלקם המתינו זמן ממושך עד לקבלת אישורים.

הבשורה היותר משמעותית תגיע מפרויקט פינוי-בינוי, המוגדר במסגרת החוק כדלקמן: "חוזים בין יזם לבין בעלי דירות בבניין לפינוי-בינוי אשר על פיהם, מתחייבים בעלי הדירות בבניין למכור את זכויותיהם בו, כולן או מקצתן לצורך הריסת הבניין והקמת בניין חדש תחתיו בהתאם לתכנית לפי חוק התכנון והבנייה". בלשון העם, פינוי-בינוי הינו שם נפוץ לעסקאות קומבינציה, אשר במסגרתן מפונות שכונות מגורים ישנות, לטובת בנייה מחדש של שכונה חדשה באותו מתחם, תוך שהדיירים הקיימים, במסגרת עסקת פינוי-בינוי, יקבלו במקום דירתם הישנה, דירה חדשה, בשכונה מודרנית, עם תשתית סביבתית מפותחת וחדשה.

השטחים המוכרזים כמתחמי פינוי-בינוי הם בדרך כלל שכונות או אזורים מיושנים. בשטחים אלה מבוצעת בדרך כלל הריסת המבנים ובנייה מחדש של שכונה צפופה יותר ובעלת תשתיות משופרות. בשטחים המוכרזים כמתחמי פינוי-בינוי ניתנות תוספות של זכויות בנייה והטבות מיסוי, כגון פטור מהיטל השבחה. כל אלה מעודדים התקשרות בין היזמים לדיירים במתחם.

באשדוד כבר מתחילים לראות את ניצני הפרויקט האדיר הזה יוצאים לפועל, וגם כאן מינהל ההנדסה פועל בתקופה האחרונה בצורה יוצאת מן הכלל ומנסה להקל במידת האפשר, כדי שיהיה ניתן לקדם מהלים משמעותיים לטובת דירות חדשות לזוגות צעירים. כך לדוגמא, מגדלים יוקרתיים יחליפו שבעה בניינים ישנים ומתפוררים בצומת רחובות ז'בוטינסקי-הראשונים. מדובר באזור משמעותי, מרכזי מאוד באשדוד והמטרה של עיריית אשדוד היא להוביל את הפרויקט לאורך כל הציר המרכזי של רחוב הרצל, מימין ומשמאל, ובכך לתת חזית שונה באופן משמעותי לרובעים הוותיקים באשדוד.

בשלב הראשון מדובר כאמור בשבעה בניינים, בהם מתגוררים כ-170 דיירים, שיעברו בשלב הראשון לדירות שכורות ויחזרו עם סיום הבנייה לדירה חדשה, מפוארת וחדישה, שערכה הכספי יהיה גבוה באופן משמעותי מאוד (מאוד!) מהערך שהיה לפני תחילתו של הפרויקט המדהים הזה. בעשרות הדירות החדשות, שיוקמו בפרויקט הנקודתי הזה, יהיה ניתן לאפשר לזוגות צעירים לרכוש דירות חדשות במחירים סבירים, ואם הפרויקט יורחב באופן משמעותי, בעיות הדיור באשדוד עשויות להיפתר לחלוטין.

שבת שלום!

שי לשבת

יצאתי בשבת האחרונה מגני התערוכה בתל אביב, לאחר שעתיים וחצי של ישיבה לצד אלפי ילדים נלהבים והורים (נלהבים לא פחות…), עם רגשות מעורבים. מצד אחד, מדובר בחוויה של ממש, שואו בלתי פוסק עם כל האלמנטים ההכרחיים לדור המתקדם שגדל לנו מול העיניים. מצד שני, מדובר בנטל כלכלי כבד מאוד, שמסתכם בעלות כספית של מאות שקלים (במקרה הטוב), ובעצם מעביר מסר ש"היי סקול פסטיגל" סגור בפני מאות אלפי ילדים, שהוריהם לא יכולים במציאות הכלכלית הבלתי נסבלת, להוציא במהלך חופשת חנוכה 500 שקל (לכל הפחות) על שעתיים של בילוי, בזמן שהם יכולים בסכום הזה למלא את המקרר בכל טוב, עם מוצרים שיספיקו לשבוע ימים.

מה שבטוח, "היי סקול פסטיגל" שבר השנה כל שיא אפשרי, בזכות עבודת שיווק מדהימה, הצצה שעלתה כמה שבועות קודם לכן ב"הוט" וב"יס", ולמעשה גרמה לילדים להזיל ריר מול כוכבי הילדים הנוצצים ביותר, ולחכות בכיליון עיניים להופעה האמיתית. אם בעבר הילדים היו מגיעים לפסטיגל מבלי לדעת מה ישירו הכוכבים הגדולים, הרי שבזכות ההתפתחות הטכנולוגית, העלילה כבר ידועה, השירים כבר מוכרים, וכך הרבה יותר קל למלא אולמות עם שיאים חדשים של מכירת כרטיסים, כאשר בכל יום מוסיפים עוד ועוד הופעות בגלל הביקוש הבלתי פוסק.

השנה החליטו אנשי הפסטיגל לייצר פורמט שונה מכל מה שהכרתם וחשבתם עד היום על הפסטיגל. העלילה מגוללת את סיפורם של שתי כיתות בתיכון גל, כיתת מדעים וכיתת הספורט. כיתת הספורט בה לומדים התלמידים המקובלים והיפים: שירן סנדל (הזמרת שתמיד מנצחת), עומר דרור (כדורסלן) ואושרת אינגדשט ("השפוטה" של שירן). כיתת המדעים בה לומדים התלמידים הלא מקובלים: תותי ניניו (זמרת ויוצרת מחוננת), נווה צור, דניאל מורשת (יו"ר מועצת התלמידים) ושחר חסון המצחיקן. אל תוך סיפור המסגרת הזה נשאבים גם כמה מהכוכבים הוותיקים ואהובים: אריה מוסקונה בתפקיד המנהל, יהודה לוי בתפקיד המורה לקולנוע, אנה ארונוב המורה לריקוד, אורנה דץ בתפקיד האמא "הפושרית" ואליאנה תדהר בתפקיד התלמידה החדשה. הקצב הוא מהיר, מעניין ומרתק ואפילו אנחנו המבוגרים שוקעים אחר הדרמה שמתפתחת מול העיניים, כמובן עם הסוף הטוב.

עד כאן המחמאות. עכשיו שימו לב מה קורה סביב כל התעשייה האדירה הזו. כרטיס עולה 155 שקל, זה אומר שאב ובתו צריכים לשלם 310 שקל. אם יש לכם מזל וקניתם כרטיסים דרך השופרסל שילמתם רק 69 שקל לכרטיס. המחיר של הכרטיס הוא בכל מקרה סביר, אבל זה רק הפרומו של ההוצאות. בכניסה לגני התערוכה יש דוכן בכל שלושה מטרים לערך עם כל מוצרי הפסטיגל. הערכה הזולה עולה 80 שקל (ואין בה הרבה מעבר לתיק בד, קלמר ומחברת חתומה…), הערכה המהודרת עולה 130 שקל. אין הורה שיכול לעבור את המכשול הזה בשלום, וחייב להיפרד לפחות מ-80 שקלים. ממש ליד ניצב ביתן גדול של חברת "קסטרו", שהלכה צעד אחד קדימה וייצרה תלבושות אותן לובשים הכוכבים על הבמה הגדולה. הגעתי לביתן ושאלתי בקול מלא חשש כמה עולה הופעה מסויימת שלבשה אליאנה תדהר. המוכרת ענתה: "380 שקל". רק לאחר תרגיל התחמקות מהיר, שכנעתי את הילדה שנחפש משהו יפה יותר באשדוד…

השערורייה הגדולה שזועקת לשמיים מגיעה מהמזנון. פופקורן ב-35 שקל, נקניקייה ב-25 שקל, שתייה ב-20 שקל, בייגלה ב-15 שקל, ועוד מלא מוצרים במחירים מופקעים עד כדי אימה. בשורה התחתונה – מדובר בחוויה מדהימה, אבל מישהו צריך לפקח על המחירים כדי שהפסטיגל הבא יהיה נגיש לכל בית בישראל.

שבת שלום!

רק אנחנו אשמים!

הנתונים סביב תאונות הדרכים בעיר הנמל מדאיגים מאוד. אין יום בלי תאונה אחת קשה, אין יום בלי פקקים בצירים המרכזיים בגלל תאונה, ואין יום שכוחות ההצלה, המבצעים עבודת קודש, יכולים לשבת בטן-גב, כי הביפר עובד שעות נוספות סביב דיווחים על תאונות שונות ברחבי העיר.

בעיריית אשדוד ניסו להילחם בתופעה המדאיגה, יצאו במבצע רחב היקף של הצבת מצלמות בצירים המרכזיים, בקמפיין פרסומי מקיף כולל שיתוף פעולה עם תוכנית טלוויזיה עתירת רייטינג, כאשר ניידות תנועה הוצבו כמעט בכל ציר מרכזי סביב השעון. כל הפעילות הזו לא עזרה, ולמרבה הצער הנתונים רק הפכו לגרועים יותר. זה רק מחזק את התזה הברורה והידועה – בסופו של דבר הגורם העיקרי להתרחשותן של תאונות הדרכים היה ונשאר הגורם האנושי. כלומר, האשם הוא בנו, ציבור האוחזים בהגה שלא מצייתים לחוקי התנועה, ולא פעם נוהגים ברשלנות ובחוסר זהירות. אז נכון שהתשתיות, שאינן מתאימות להכיל את נפח התנועה הנעה בהן, תורמות את תרומתן, אך גורם זה הינו משני וצריך לטפל גם בו, אבל זה לא העיקר.

מדובר בתרבות נהיגה קלוקלת, עם נהגים שעסוקים לא מעט בטלפון הנייד, בעוצמת המוזיקה ברכב ובצעירה שחוצה את הכביש, במקום להיות דרוכים בנהיגה בכל מה שקורה סביבנו. צריך בראש וראשונה להקנות לציבור תרבות כזו, שמכבדת את חוקי התנועה ומכבדת את המשתמשים בדרך – נהגים, הולכי רגל ובעלי החיים.

אני חושב ששר התחבורה ישראל כץ, צריך לקבל החלטה אמיצה ולהחמיר יותר את העונשים על נהגים שיעברו עבירות תנועה חמורות. רק צעד שכזה, שיוביל לפסילת רישיון לתקופה ארוכה על כל עבירה חמורה, תגרום לשינוי המיוחל ולימים שבהם נוכל לדווח על 24 שעות שלמות מבלי שהייתה תאונה באשדוד.

מעבר לכך, יש מקום לרכז את מירב מאמצי החינוך וההסברה למי שיהיו בעתיד ציבור הנהגים בכביש, בקרב הילדים שלנו, כבר מגיל הגן דרך בית הספר היסודי וחטיבת הביניים. אם אנו רוצים לחולל שינוי יסודי בתחום, לא נוכל להביא אותו אם נתמקד בנו, משום שאנו כבר מבוגרים ומתקשים לשנות את ההרגלים שלנו, כולל הרעים שבהם. זה כבר מאוחר מדי מכיוון שדמותנו ואופיינו כבר עוצבו. אולי דרך הילדים שלנו, נוכל להיות זהירים יותר וכך יצמח לו דור של נהגים ראויים יותר וזהירים יותר.
שבת שלום!

הם מ-פ-ח-ד-י-ם!

עיתון "המגזין" ביסס את מעמדו בכל האספקטים כעיתון המוביל בעיר הנמל. עם עובדות אי אפשר להתווכח, והעיתון צומח בשנים האחרונות הן מבחינה פרסומית-כלכלית והן מבחינה מקצועית, כעיתון שמספק את הסיפורים הכי מעניינים, הכי מרתקים והכי איכותיים.
מבחינה פרסומית-שיווקית, בעיתון שלנו ניתן למצוא את רוב העסקים המובילים באשדוד והסביבה, ומדובר ברוב המקרים בחיבור ממושך שמצד אחד מעניק במה פרסומית ראויה ונכבדת לעסקים, שמקבלים פידבק אדיר על כל פרסום ופרסום, ומצד שני העיתון (בזכות עבודת קודש של מנכ"לית העיתון וכל צוות הפרסום) עומד על יסודות כלכליים איתנים, ושבוע אחר שבוע ניתן לראות כיצד העיתון גדל וגדל (בלי עין הרע, חמסה, שום, בצל…).

הגאווה הכי גדולה מבחינת המערכת שלנו היא שרוב המפרסמים האשדודים, אלה שחיים את העיר, בוחרים ברובם לפרסם בעיתון "המגזין". אתם יכולים לבדוק אותנו. זה ממש לא מקרי, בעלי העסקים יודעים מיהו העיתון המוביל בעיר, ואיזה עיתון נותן פידבק אמיתי לפרסום שלהם. על כך, אנחנו מודים להם ומוקירים להם תודה.

מבחינה חדשותית-עיתונאית, אני בהחלט יכול לומר בגאווה שיש לנו את נבחרת החדשות הטובה בעיר. אנחנו עושים זאת בדרך שונה, עם עיתונות חיובית שמעודדת עשייה, צמיחה ומעשים טובים. מקבלי ההחלטות בעיתון שלנו אוהבים את העיר אשדוד, רוצים את הצלחת העיר ולא מהססים לכתוב מילים טובות על מי שמסייע ותומך בביסוסה של העיר כאחת הטובות בישראל. שלא תתבלבלו, עיתון "המגזין" לא עושה הנחות לאיש, פרסמנו לאורך השנים לא מעט כתבות קשות, אולם תמיד עשינו זאת (ונעשה) בצורה מכובדת, שלא באה לפגוע באיש בצורה מכוערת וזולה, אלא מתארים תמונת מצב אמיתית.

בשבוע האחרון המקומון המתחרה שלנו בחר לנקוט בדרך מכוערת של הכפשה על אחד הבעלים של עיתון "המגזין" ג'קי בן זקן, ועל הדרך כתב שהעיתון שלנו בסכנת סגירה. את זה שכתב את הכותרת השקרית הזו לא מעניין שהעיתון הזה מפרנס במעגל הראשון עשרות משפחות, ובמעגלים הנוספים הרבה יותר, מבחינתו כל האמצעים כשרים כדי לפגוע בג'קי בן זקן. אנחנו דווקא מעודדים מכותרת שכזו, זה רק מעיד עד כמה אנחנו מלחיצים אותו, ועד כמה "המגזין" ביסס את מעמדו כעיתון מספר 1 בעיר.

עיתון "המגזין" ואתר האינטרנט "אשדוד אונליין" ימשיכו להיות כאן לרשות תושבי אשדוד עוד שנים ארוכות וטובות, אנחנו נמשיך לעשות עיתונות טובה, איכותית ומעניינת. יש לא מעט אנשים בעיר שמברכים על כך שיש עיתון אמיתי באשדוד, שמציג את הדברים הטובים בעיר מול השקרים, ההכפשות והבדיות שיש שבוע אחר שבוע במקומון המתחרה.

בניגוד לרוע של זה שכתב שקרים בשבוע שעבר, וברצון שלו לפגוע בעובדים נהדרים שמגיעים מידי בוקר בחדוות יצירה למשרדי עיתון "המגזין", אנחנו מאחלים פרנסה טובה לכל כלי התקשורת בעיר, ולא רוצים חלילה בפגיעה בפרנסה לאיש. זו לא דרכנו.

שבת שלום!

הצילו, אשקלון טובעת!

שמעוני הוא אשף ביחסי ציבור, ולמען ההגינות צריך גם לפרגן לו על מידת חריצות ורצון עז להזיז דברים. הבעיה היא שאשקלון רחוקה מרחק שנות אור מהתדמית ששמעוני מנסה להדביק לה, ולראייה תראו מה שיטפון של שעה גרם לעיר המיושנת – כבישים קרסו, רכבים טבעו, בעלי חיים מתו, בתים נהרסו כליל (כולל כל התכולה שלהם), בית החולים שבק חיים לשעה ארוכה ואנשים נאלצו להסתגר בבתים. ממש ימי הביניים בשנת 2015.

הטביעה של אשקלון הגיעה לשמעוני וגם לכמה פוליטיקאים מאשדוד בעיתוי ממש לא טוב. אותם פוליטיקאים, שלמרבה הצער פועלים לא ממניעים טהורים, אלא בעיקר כדי להזיק ולפגוע בראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, יצאו לאחרונה בהצהרות שהעיר אשקלון "גונבת" את הדור הצעיר של אשדוד, שיש הרבה מה ללמוד מכל מה שנעשה אצל השכנה הגיאוגרפית, והרעיפו מחמאות על ראש העיר האשקלוני.

אותם פוליטיקאים פשוט גורמים להטעיה מכוערת של הציבור האשדודי. אשקלון לא בליגה של אשדוד בכל פרמטר, למעט העובדה שהיא זולה יותר במחירי הנדל"ן, כי בכל זאת קיים פער מהותי בין עיר גדולה ומתפתחת, לעומת עיר קטנה, עם אזורים מיושנים רבים, עם תשתיות מקרטעות ולא ראויות בלשון המעטה, ועם בעיות קשות סביב נושאי החינוך והתעסוקה.

ד"ר לסרי הצליח למצב את אשדוד כאחת הערים המתפתחות והמצליחות בישראל, עם קרוב ל-250 אלף תושבים. ראש העיר רשם הצלחה גדולה מאוד סביב נושא החינוך, וזה לא מקרי שהעיר הוכתרה ע"י ממספר אנשי חינוך בכירים כ"בירת החינוך של ישראל". גם סביב נושא התעסוקה, ד"ר לסרי הצליח לייצר יחד עם אנשיו אלפי מקומות תעסוקה חדשים, ואשדוד היא מהערים הגדולות הבודדות שהצליחה לצמצם מהותית את אחוזי האבטלה ואף לרדת מתחת לממוצע הארצי. נכון, ישנה בעיה קרדינאלית סביב מחירי הנדל"ן באשדוד, כפועל יוצא של עיר מתפתחת, מבוקשת וגדולה. גם עתודות הקרקע בעיר הגיעו לקו האדום, ולכן ד"ר לסרי גיבש תוכנית מסודרת ל-10 השנים הקרובות כיצד יהיה ניתן לקדם בנייה של 40 אלף יחידות דיור, בעיקר סביב פרויקטים של "פינוי-בינוי", כדי למצוא פתרון לבעיה הסבוכה הזו.

בשורה התחתונה, אשקלון לא יכולה לעמוד בשורה אחת עם הערים הגדולות בארץ, מדובר בעיר בתהליך של בנייה, הכל זז לאט ורק בעוד עשור אולי היא תוכל לעשות את קפיצת המדרגה. בינתיים היא צריכה לטפל בתשתיות הרעועות ובבעיות הרבות האחרות שיש בכל פינה בעיר.

שבת שלום!

חזון אחרית הימים – כל העיתונאים באשדוד מסכימים עם ד"ר לסרי!

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, הסביר בצורה הכי עניינית ופשוטה, כשהוא מציג גרף נתונים שאי אפשר להתווכח סביב המספרים המככבים בו, שמוכיחים הלכה למעשה שתוצאות הבחינות הבגרות באשדוד נוסקים כלפי מעלה, אם לוקחים בחשבון את מוסדות החינוך הנמצאים תחת פיקוח עיריית אשדוד, לעומת כלל "התלמידים" בעיר הנמל, המצויים בסטטיסטיקה, גם אם ברור שלדוגמא בני הנוער החרדים לא ניגשים לבחינות הבגרות ובאופן אוטומטי מורידים את האחוז העירוני מבחינת משרד החינוך.

שימו לב לזינוק המרשים בתוצאות בחינות הבגרות. בשנת 2010 באשדוד נרשמו 78 אחוזי הצלחה בבתי הספר המקיפים המצויים תחת פיקוח הרשות, שנה לאחר מכן התוצאות עלו ל-85 אחוזי הצלחה, נתון שלא השתנה בשנת 2012. שנה לאחר מכן אשדוד עמדה על 86 אחוזי הצלחה בבחינות הבגרות, ובשנה החולפת אשדוד הגיעה לנתון שיא מדהים של 90 אחוזי הצלחה. מדובר בילדים שאנחנו מכירים, שלומדים במקיפים בסביבת המגורים שלנו, שבחלק מהם נרשמו 100 אחוזי הצלחה, נתון מדהים בכל קנה מידה. ברגע שסופרים את הנתונים הכלל עירוניים, כולל בתי הספר החרדים, הנתון הרשמי של משרד החינוך עושה עוול לאשדוד, עם 64 אחוזי הצלחה בשנה החולפת.

ד"ר לסרי אמר במסיבת העיתונאים: "תגידו לי אתם, מה אני יכול לעשות? הרי מדובר כאן בתופעה שברורה לכולם, שיש מוסדות חינוך שפועלים לא תחת הפיקוח שלנו, חלק מהם של הציבור החרדי, ואין לנו שום יכולת להשפיע ולקדם את התוכניות החינוכיות שלנו באותם מוסדות. אני בטוח שגם אלה שמחפשים כל שבוע כותרות שליליות נגדנו ונגד העיר, יודעים את האמת, שיש בעיר מהפכה חינוכית של ממש, עם תוצאות מדהימות ברוב מוחלט של בתי הספר התיכוניים הפועלים תחת הפיקוח של הרשות, וגם אנשי המקצוע המובילים בארץ יודעים זאת. מה אני יכול לעשות מחר אם יגיעו לאשדוד עשרות אלפי עולים, והילדים שלהם מן הסתם לא ייגשו לבחינות הבגרות? אז אחוזי ההצלחה בבחינות הבגרות מבחינת משרד החינוך ירדו ל-40 אחוזים, ואנחנו לא נוכל לעשות שום דבר מול אותם נתונים. מה שכן, בכל מה שקשור למוסדות המצויים תחת הפיקוח שלנו, אנחנו אחראיים וגם רואים את התוצאות. אנחנו גאים בבני הנוער באשדוד, שמוכיחים שהם מהאיכותיים בארץ, ולא נופלים מאף עיר אחרת בארץ. אנחנו לא מסתכלים רק על התוצאות המרשימות, אלא בוחנים את איכות תעודת הבגרות, כדי שהצעירים יוכלו להיכנס לאחר השירות הצבאי בקלות לכל מוסד אקדמי עם אפשרות לבחור בכל מסלול, גם באלה הקשים ביותר".

גם העיתונאים הסקפטיים ביותר הסכימו עם הניתוח הפשוט והאמיתי של ד"ר לסרי, וכך נרשם רגע לא שגרתי של שיתוף פעולה וחיוכים בין הצדדים. בהחלט חזון אחרית הימים…

שבת שלום!

שי לשבת

מדובר באירוע מכוער, בזוי ומסוכן, בו מאות אוהדים של קבוצה מקומית פעלו ממניעים אנטישמיים נגד קבוצה ישראלית, ניסו לפגוע פיזית בשחקנים, פגעו פיזית במאמן אייל לחמן וגרמו לכל מי שקשור לקבוצה הישראלית, לעבור דקות ארוכות של אימה ופחד, כאילו מדובר בזירת קרב מול ארגון טרור ולא מול קבוצת כדורגל.

שוחחתי ארוכות עם חברים טובים שהיו שם בזמן שזה קרה, חלקם היו בסכנת חיים של ממש, ותיארו מצב הזוי בו אוהדים שיכורים, חוליגנים ועצבניים, מנסים לפגוע בהם, ואם לא היו שם כמה מאבטחים (לא מקצועיים יתר על המידה), ייתכן שהמקרה החמור הזה היה נגמר ממש באסון.

בדקה ה-90 של ההתמודדות בין הקבוצות, נרשם תיקול חריף של ניב זריהן, וכאן הבינו האוהדים המקומיים את הפוטנציאל לשעת כושר מבחינתם, פרצו למגרש, רדפו אחרי השחקנים, זרקו עליהם מכל הבא ליד, כאשר גם בקבוקי זכוכית נשברו בסמוך לשחקנים. כל זה קורה בזמן שחלק מהאוהדים זועקים: "פלסטינה", "ערפאת", "יהודים מסריחים" ועוד כמה ביטויים אנטישמיים חמורים שאין זה המקום לתת להם ביטוי. השחקנים ברחו ממש ברגע האחרון לחדרי ההלבשה, והסתגרו במשך קרוב לשעה עד יעבור זעם.

הדבר החמור לא פחות בעיניי זו ההתנהגות של חלק מאנשי התקשורת בארץ ושל גורמים אינטרסנטיים באשדוד, שניסו להציג תמונה מעוותת ולהאשים את אשדוד בכך ששיחקה בצורה אגרסיבית מול הבולגרים, ולכן המשחק פוצץ. מדובר בפרשנות מעוותת ושקרית, ולא צריך להבין את השפה הבולגרית כדי להבין שהאוהדים קיללו וגידפו את השחקנים היהודיים לאורך כל המשחק, עוד לפני ביצוע העבירה הראשונה. הם חיפשו את הטריגר לפוצץ את המשחק וקיבלו אותו בדקות האחרונות.

במקום שאותם אנשים קטנים, המחפשים את רעתה וכישלונה של מ.ס. אשדוד, יניחו בצד את השנאה היוקדת, בעיקר לאחר אירועים אנטישמיים הפוגעים בכל המדינה ולא רק במ.ס. אשדוד באופן ספציפי, קיבלנו בדיוק את ההיפך, את השמחה לאיד, את אותן אמירות פוגעות ומעליבות. מבחינתם לא משנה מה יהיה, מ.ס. אשדוד חייבת להתפרק, להיעלם. אם זה יהיה כולל קללות, מכות וסכנת חיים, זה ממש לא מפריע להם, העיקר שאשדוד כבר לא תהיה שם.

האנשים הקטנים האלה לא פוגעים במ.ס. אשדוד, אלא פוגעים במדינה שלנו. הם מחזקים את שונאי ישראל, ואולי מעודדים את האוהדים האנטישמים של קבוצות אחרות, שבעתיד יחזרו לתקוף קבוצות מישראל, בזמן שאלה יגיעו למחנות האימון או למשחקים במסגרת האירופית.

שבת שלום!

עיר ללא חיי תרבות אין לה הווה ואין לה עתיד!

מבדיקה שערכו מספר כלי תקשורת ארציים סביב פעילות אירועי הקיץ בכלל הערים בארץ הקודש, כמה לא מפתיע שאשדוד מצויה בצמרת הגבוהה, ליתר דיוק בין שלוש הערים הכי משקיעות בארץ סביב פעילות תרבותית מגוונת וענפה לתושביה בחודשים יולי-אוגוסט. מדובר בבשורה של ממש, שמראה כי החזון של ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, להעמיד את התושב במרכז, מיושם הלכה למעשה שנה אחר שנה, קיץ אחר קיץ.

ד"ר לסרי הבין מזמן את מה שחלק מראשי הערים האחרים הבינו בקיץ האחרון – התושבים ראויים וזכאים לקבל חינם אין כסף או לחילופין במחיר סמלי של 10 שקלים, אירועי תרבות מגוונים בחודשי הקיץ, כי עיר ללא תרבות וחיי קהילה מגוונים, היא אינה עיר מתקדמת ומתפתחת.
אנחנו כבר מכירים את אלה שמפזרים את הסיסמאות הכי זולות שיש סביב ההשקעה הכספית בחיי התרבות. הטקסט הולך פחות או יותר ככה: "במקום להשקיע מיליוני שקלים בהופעות ובאירועי תרבות שונים, צריך להעביר את הכסף למסכנים, לרעבים שמחטטים בפחים ומחפשים אוכל".

מדובר בפגיעה באינטליגנציה של התושבים, לחשוב שאנו מצויים בימי סאלח שבתי, עם אמירות פומפוזיות ופופוליסטיות שאינן ראויות במציאות של ישראל 2015. בעיריית אשדוד יש אגף רווחה, הפועל עם תקציבי ענק, ומנסה להעניק פתרונות אמיתיים לכלל הבעיות הקיומיות שיש ללא מעט משפחות בעיר הנמל. מדובר ב"תקציבים צבועים" (תקציבים שמיועדים למטרה מסויימת בלבד), מעבר להחלטה של ראש העיר להגדיל תקציבים נוספים לטובת אותן משפחות שמתקשות להתקיים במציאות הכלכלית הבלתי אפשרית.

יחד עם זאת, לאגף האירועים יש תקציבים ייעודים, שמגיעים ממקומות שונים, וגם מקופת עיריית אשדוד, תקציבים שייועדו מלכתחילה לטובת פעילות תרבותית סביב השעון בכל ימות השנה, בדגש על חודשי הקיץ בהם המוני תושבי אשדוד, מחפשים בילויים ופעילויות לילדים בימי החופש הגדול. למשפחה אשדודית ממוצעת אין אפשרות להוציא מאות שקלים בערב אחד על הופעה של יובל המבולבל, רינת גבאי וכוכבי ילדים נוספים. בעירייה קיבצו את כל כוכבי הילדים בשני ערבים מדהימים באמפי פארק, במחיר סמלי של 10 שקלים, וכל עמך אשדוד היו שם, עם ילדים שהציגו חיוך רחב מאוזן לאוזן.

בדיוק בשביל ערבים כאלה נבחר ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, שהבטיח לפני שש שנים בשורה חדשה לתושבים, ומאז מקפיד לקיים את הבטחותיו יום אחר יום, שנה אחר שנה. ד"ר לסרי לא גדל ברמת אביב או בהרצליה פיתוח, הוא צמח וגדל ברחוב משמר הירדן, נחשף לקשיים ולחוויות שעיצבו את אישיותו והעניקו לו את הכלים לדעת מה צריך לעשות נבחר ציבור למען כלל התושבים, בעיקר עבור התושבים ממעמד הביניים ומטה, אלה שמשוועים ליהנות מאירועי תרבות גדולים חינם אין כסף.

העיר אשדוד חייבת להמשיך באותו קו, להמשיך לבסס את מעמדה של אשדוד כעיר הישראלית, ולתת לנו התושבים רגעים של נחת בימי השרב הלא פשוטים.

שבת שלום!

לאן נגיע? בן 5 דקר את אחיו בן ה-4!

רוצים עוד טעימה מהסיפור המבהיל הזה, שגרם לי להיצמד לכסא כאילו אני עומד רגע לפני תאונת דרכים חזיתית? בבקשה: "הילד בן החמש שדקר את אחיו בן הארבע במהלך ויכוח על אופניים בפרדס חנה-כרכור נותר בבית עם אימו, זאת אחרי שאגף החינוך במועצה החליט להשעותו מלימודים עד בירור נסיבות האירוע המזעזע, שבעקבותיו נפצע האח הקטן באורח קשה. במשפחה מספרים כי האח הפוגע, שנמצא בהשגחת אימו, שואל כל הזמן לשלום אחיו ומבין שמשהו לא טוב קרה לו. בן החמש, שלפי העדויות דקר את אחיו באמצעות חפץ חד בצווארו בזמן משחק, מרבה לשאול על מצבו ומבקש לראות אותו. מאז האירוע נמצא האב ליד מיטת בנו בבית החולים הלל יפה בחדרה. הילד, שאושפז עם פצע דקירה בצווארו, הוכנס לחדר הניתוח עקב הידרדרות במצבו. הוא נותח בהצלחה וכעת מצבו יציב והוא בהכרה. לזוג ההורים בשנות ה-30 לחייהם, המוכרים לאגף הרווחה, ארבעה ילדים. הילד שנדקר הוא הצעיר מביניהם…".

ברור שמדובר במקרה קיצוני, לא שכיח בחברה שלנו, אולם בכל זאת מדובר במקרה שמחדד את הקושי שלנו כחברה להתמודד עם האלימות בקרב הדור הצעיר. מדובר בבעיה שמחריפה משנה לשנה, עם עלייה מדאיגה וקבועה של תיקים במשטרה הנפתחים נגד צעירים המשתמשים באלימות פיזית ומילולית. בחודשי הקיץ, בזמן שהחופש הגדול יצא לדרך, התופעה הופכת מן הסתם לחמורה יותר.

משרד הרווחה ערך לא מכבר מחקר מקיף, שמציג את הפרופילים של בני הנוער המופנים לטיפול שירות המבחן לנוער. על פי ממצאי המחקר, גילם הממוצע של הקטינים המופנים לשירות המבחן עומד כיום על 15.7 שנים. עוד עולה כי הסיבות העיקריות שהובילו את בני הנוער לביצוע העבירה שבגינה הופנו לשירות המבחן הן היעדר גבולות וסמכות (49% מהנערים), קושי לשלוט בכעסים וקשיים בקשר עם המשפחה (45%), קשיים בלימודים (44%), קשיי התמדה במסגרת (29%) או אירוע טראומתי משמעותי במשפחה הקרובה (26%). בקרב 35% מהמטופלים אף איתרו קציני המבחן נתק בין הקטין לאחד ההורים או לשניהם, שהחל בטרם הידרדר הקטין לביצוע העבירה.

ממצאי המחקר מעלים עוד כי 64% מהקטינים שהופנו לשירות המבחן לאחר שביצעו עבירות ונחקרו במשטרה הם יהודים ילידי הארץ, 17% מהמגזר הערבי, 19% עולים חדשים, מהם 11% קטינים שעלו מברית המועצות לשעבר ו-4% הם קטינים שעלו מאתיופיה.
גם המאפיינים משפחתיים קשים שהביאו לביצוע עבירה התבטאו במחקר: 33% מהקטינים חיים במשפחות חד הוריות, וכ-60% מהקטינים חיים במשפחה בה התרחש "אירוע קשה" כגון גירושין, פרידת ההורים, מות אח או אבטלה של ההורים, בשלוש השנים שקדמו לביצוע העבירה על ידי הקטין.

החופש הגדול כבר כאן, וכולי תקווה שנעבור קיץ שקט באשדוד, עם בני נוער שסופרים עד 10, ולא ממהרים לשלוף סכין אחד כלפי השני. אנחנו פשוט חייבים להיות אופטימיים…

שבת שלום!

שי לשבת

קחו לדוגמא את פרשת ח"כ אורן חזן. עוד לפני שהנושא שלו בכלל עלה לוועדת האתיקה של הכנסת, שלא לדבר שהפרשה רחוקה מאוד מחקירה משטרתית, כבר תלו את ח"כ חזן על העץ הכי גבוה הסמוך למשכן הכנסת. אני ממש לא נכנס לטענות שעלו נגדו בעקבות התחקיר בארץ 2, ואני לא נמנה על חוג מעריציו של אורן חזן, אולם הלינץ' התקשורתי שנעשה בו במשך 24 שעות, יכול לגרום גם לאדם השקול והרגוע ביותר, לבצע צעדים קיצוניים. הרי יש לו משפחה שנחשפת יחד איתו לגל הצונאמי העכור, שהציף אותו ואת סביבתו בן לילה, ואיים להטביע אותו עוד לפני שגרסתו נבדקה לעומק. תארו לכם תמונה שנראית כרגע כמופרכת, שמחר מגלים כי גורם מסוים שילם לאותה נערת ליווי ואותם דילרים בולגריים, סכום של כסף, כדי לצייר את חזן בצבעים שחורים, בלתי ניתנים להסרה. מה נאמר אז? אז נכון, ככל הנראה חזן הוא לא הרווק המנומס שישב בבית וקרא את "אנציקלופדיית אביב" לאורכה ולרוחבה, והוא גם לא אחד שלמד בבית הספר לנימוסים והליכות ע"ש חנה בבלי, אך באותה נשימה אי אפשר להפיץ רוע ושנאה ברמה כזו, בעיקר כאשר מדובר בטענות ראשוניות שלא נבדקו ונחקרו ע"י הגורמים המוסמכים.

עוד לא נרגענו מפרשת ח"כ חזן, וכבר נחתה עלינו פרשה מסעירה נוספת, "נאום הבהמות" של עודד קוטלר. במקרה הזה עולה לבמה איש רוח, ותיק מאוד עם הרבה מאוד ניסיון, ובפרובוקציה מתכוננת מכנה את כל מצביעי הימין "עדר של בהמות מלחכות קש וגבב". קוטלר, איש קטן שמדבר במילים גדולות וגבוהות, נפל למלכודת המתוכננת שהכינה לו מבעוד מועד שרת התרבות מירי רגב, אלופת הארץ בפרובוקציות ובאמירות שזוכות לכותרות בן רגע. במקום שכולם יעסקו בהחלטות מעוררות המחלוקת של השרה רגב לעצור תקציבים למי שאינו מיישר קו עם אידיאולוגיית הימין, כל הזרקורים הופנו לעברו של קוטלר, ובעיקר לכל אנשי התרבות שישבו באולם ולא פצו פה מול האמירה החשוכה של קוטלר. ההתנהגות המתנשאת של קוטלר היא אות קין על האמנים הישראלים, אשר שתקו ולא גינו את ההתבטאות המכוערת שלו, כאילו היה שם קשר של שתיקה, כיצד מצליחים אנשי הרוח מהצד השמאלי של המפה הפוליטית לגמד ולפגוע באנשי הימין.

אלה רק שתי דוגמאות אקטואליות למה שקורה סביבנו על בסיס יומי, על שנאת חינם המופצת במרחב הווירטואלי כאילו סוף העולם הגיע. כל אחד מרשה לעצמו לירות לכל הכיוונים לא עם אקדחי דמה, אלא עם תתי מקלעים, מרגמות וטילי לאו.
כולנו צריכים לעצור רגע, ולנסות לבלום ממש בגופנו את שנאת החינם, שבעבר כבר החריבה את בית המקדש, ועכשיו עלולה להחריב את החברה הישראלית, שגם כך מעורערת מאוד ולא יציבה.

שבת שלום!

אלון חסן הרעיד את המדינה, אבל לא חשב על עצמו…

עד שחסן קם והחליט לעשות מעשה, לתעד את שיחותיו עם עורך דינו רונאל פישר, לאחר שנדרש לשלם 150 אלף דולר כדי שתיק החקירה נגדו ייסגר. חסן הגיש למח"ש על מגש של זהב חומר רב ערך, נדיר בכל קנה מידה, ובמקום שידרוש לחתום על עסקת טיעון, כפי שרבים אחרים עושים ועשו בפרשיה זו ובפרשיות אחרות, הוא לא דרש דבר. בכך חסן סייע למדינה להיפטר מאנשי חוק מושחתים ומסוכנים, אבל לא דאג לעצמו ובסופו של דבר ייאלץ להתמודד עם כתב אישום שמגובש נגדו בפרשות שונות סביב נמל אשדוד.
בתחילת הפרשה היו כאלה שזלזלו בטיעוניו של חסן, חשבו שהוא חי בפנטזיה. הרי אף אחד לא רצה להאמין שקציני משטרה בכירים סוחרים בחומר רב ערך המגיע מחדר החקירות, ומעבירים את המידע לעורך דין, אלוף הארץ במניפולציות, שבזכות הכריזמה הבלתי נגמרת שלו, הצליח להפיל רבים בפח.

למען האמת, גם חסן עצמו לא האמין עד לאן הפרשה המדהימה הזו מסתעפת, כאשר כמעט כל יום נרשמים התפתחויות חדשות ומעצרים של אנשי מפתח. חסן פתח את התיבה, ומשם החלו לקפוץ בזה אחר זה כוכבים חדשים, באחת הפרשיות המסעירות שידעה המדינה.
חסן ראוי לכל המחמאות על האומץ וההגינות שהפגין בפרשה הזו. הרי אם הוא היה בוחר לשלם את 150 אלף הדולרים, קיים סיכוי גבוה מאוד שרוב התיקים נגדו היו נסגרים, כפי שעו"ד פישר פעל בכמה דוגמאות אחרות. הוא לא נכנע למסע הסחטנות של פישר, חשף את הפרשה, וכעת יצטרך להילחם על שמו הטוב בבית המשפט, עם כתב אישום לא פשוט שכאמור מגובש נגדו.

ביום רביעי בבוקר הוגשו כתבי האישום בפרשת פישר, המייחסים למעורבים שיטות שנדמה שנלקחו מסרטים על הפשע המאורגן. על פי האישום, רב-פקד ערן מלכה היה מעדכן את עו"ד פישר בתיקים רגישים, והשניים היו מתאמים ביניהם את הדרך ליצור קשר עם גורמים הקשורים לאותם תיקים, על מנת שאלה יהפכו להיות לקוחות של פישר, והוא יגיש להם חומרים הקשורים לחקירה, ויבהיר להם שיש לו קשרים במשטרה, ימסור להם פרטים מוכמנים מתוך החקירה, ויציג להם שיש ביכולתו לסייע להם. השניים קיבלו סכומים הנאמדים במאות אלפי שקלים, "שאותם חילקו ביניהם באופן שווה".

על פישר נאמר: "עסקינן באדם חסר גבולות באופן קיצוני, בתופעה עבריינית שהשחיתה לכאורה כל חלקה טובה. תופעה עבריינית שמתגלמת בעבריינות של אדם. מדובר בכתב אישום נדיר. החקירה חודשה לאחר כתב האישום בעקבות הדברים שמסר מלכה וטרם נאמרה המילה האחרונה. פישר הוכיח יכולת מניפולטיבית ברמה גבוהה ביותר, הוא רמס ערכים כמעט מקודשים בשם תאוות בצע".

שבת שלום!