ראשי / טורים / שי לשבת

שי לשבת

הניצחון של ד"ר לסרי והמסר שהוא מעביר

בשורה התחתונה, ד"ר יחיאל לסרי ממשיך לקדנציה שלישית. מדובר בנתון שאי אפשר להתווכח לגביו, ובכל קנה מידה מדובר בהישג פוליטי שלא רואים כל יום, כשראש עיר זוכה באמון הציבור בפעם השלישית ברציפות. יחד עם זאת, ד"ר לסרי קיבל "כרטיס צהוב" מתושבי העיר, שכן מדובר בניצחון על כרעי התרנגולת, דחוק מאוד, עם הרבה דפיקות לב מואצות שנרשמו במטה לסרי ביום שלישי בלילה.

לסרי קיבל 41.5 אחוזים מכלל המצביעים, ובמקרה שהיה מקבל פחות מ-2,000 קולות, העיר הייתה הולכת לסיבוב שני בין לסרי לסניה כצנלסון, ושם כל האפשרויות היו פתוחות לגמרי. לא מדובר בתוצאה שהיא "תאונה פוליטית", והיא בהחלט משקפת את הלך הרוח של תושבי העיר. חלק אוהבים מאוד את העשייה של ראש העיר ושמו בצד שיקולים אחרים, מאחר ולסרי באמת הגיע ליום הבוחר עם שורה של הישגים בעלי משמעות רבה לעיר. למשל, פתיחת בית החולים אסותא. לסרי הוא איש עשייה, ואיש לא יוכל לקחת זאת ממנו.

יחד עם זאת, מחאת השבת הרחיקה מלסרי הרבה מאוד תושבים שחששו כי הסטטוס קוו הולך להיפגע לטובת הציבור החרדי, וכל ניסיונותיו של לסרי להעביר מסר ברור כי הדבר לא יקרה ויהי מה, לא התקבל בקרב חלק מתושבי העיר שהיו עם אוזניים ערלות.

הפתרון של לסרי הוא פשוט ומתבקש – להרכיב קואליציה רחבה, מקיר לקיר, עם ייצוג הולם וראוי לציבור העולים מחבר העמים מצד אחד, לצד שתי הסיעות הגדולות שמייצגות את הציבור המסורתי-חרדי (ש"ס ואגודת ישראל). סניה כצנלסון, שזכה לקבל 6 מנדטים, הוא פוליטיקאי משופשף ועתיר ניסיון, שיוכל לייצג חלק חשוב בציבור האשדודי במועצת העיר, תוך כדי שהוא שומר על האינטרסים של אותם תושבים. מעבר לכך, סניה התנהל בצורה מכובדת במערכת הבחירות הנוכחית, לא פגע בכבודם של תושבי העיר המסורתיים-חרדים, ואמר דברים בזהירות ובאחריות. זהו מנהיג פוליטי, בשונה מאלי לחמני והלן גלבר שהפיצו דברי רוע ושטנה בלי הפסקה.

אני קורא לד"ר לסרי ולממלא מקומו עו"ד גבי כנפו, לפעול לצירופו של סניה לקואליציה העתידית, עם סמכויות נרחבות. זה יעשה רק טוב לעיר שלנו, ויוביל להורדת הלהבות בין שני חלקים משמעותיים וחשובים בעיר שלנו.

שבת שלום!

צאו להצביע!

לא משנה אם אתם תומכים בד"ר לסרי, סניה, לחמני או גלבר – כדי להשפיע על עתיד העיר אתם חייבים לעשות פעולה פשוטה ולבזבז עשר דקות מזמנכם היקר

כמה בכי ונהי שמעתי בחודשים האחרונים סביב מערכת הבחירות הנוכחית. כמה תלונות, כמה יבבות וכמה אנשים בעלי אינטרס שניסו להבעיר את הרחוב האשדודי בכל מחיר, בעיקר סביב "מחאת השבת". היה ברור שאין כאן מאבק לגיטימי אמיתי או מישהו שפועל מתוך אידיאולוגיה נטו, אלא הכל היה פוליטיקה ורצון לפגוע בראש העיר ד"ר יחיאל לסרי. זה היה שקוף ומכוער, ורוב הציבור הבין זאת. כשאין תחכום אי אפשר לעבוד על אף אחד…

אני תמיד בעד שיח מכבד ולגיטימי בכל נושא, וזה מה שאני מנסה להוביל בתוכנית הבוקר שלי ברדיו "אשדוד אונליין", כאשר לא פעם אני משמיע את קולם של אלה המתנגדים לראש העיר, כדי שיהיה ניתן לערוך דיון ראוי שמייצג את כלל העיר. זה הכיוון שהעיר צריכה ללכת אליו, כיוון של שיח פתוח, בלי צנזורה אבל גם בלי אינטרסים פוליטיים ובלי לפגוע בצורה קשה וכואבת בצד השני.

מעבר לדיבורים יש פעם בחמש שנים את הזדמנות להשפיע על עתידה של העיר. ביום שלישי הקלפיות יפתחו בשבע בוקר, ולמעלה מ-180 אלף תושבי העיר (בעלי זכות בחירה), יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית. למרבה הצער, אחוזי ההצבעה בבחירות ברשויות המקומיות תמיד נעו סביב ה-50 אחוזים. זה אומר שכמעט תמיד חצי מתושבי העיר אדישים ולא רוצים להיות מעורבים בעתידה של אשדוד. זו זכותם, אבל בצעד הזה הם למעשה מאבדים את הזכות הלגיטימית לבקר ולכעוס על מה שקורה כאן אצלנו. אין מקצה שיפורים ואין הזדמנות שנייה (אלא אם יהיה סיבוב שני…). צריך לגשת לקלפי, לבזבז עשר דקות מזמנכם ולהצביע לכל מועמד שאתם חושבים שהוא הראוי ביותר להוביל את אשדוד בחמש השנים הקרובות.

זוהי בהחלט מערכת בחירות קריטית לעתידה של אשדוד. מצד אחד ניצב ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, שהחליף את קודמו שישב בכסא המרווח קרוב ל-40 שנה (צבי צילקר), ומה שזה לא הצליח לעשות במשך ארבעה עשורים, ד"ר לסרי הצליח לעשות בצורה מרשימה ביותר בזמן קצר ביותר. עם עובדות אי אפשר להתווכח, וגם מתנגדיו של לסרי רואים בעיניים את התוצאות: פתיחת בית החולים אסותא אשדוד, פתיחת היכל התרבות, הקמת פארק "אשדוד ים", מהפכה בתחום החינוך, השלמת בניית הטיילת, ניקיון העיר, קיום פסטיבלים ואירועי תרבות ועוד שלל דברים שהתרחשו בשתי הקדנציות.

ד"ר לסרי מבקש את אמון הציבור לקדנציה נוספת, והציבור צריך להחליט האם הוא "סולח" לראש העיר על כמה טעויות שנרשמו בדרך (ורובן תוקנו והוסברו לציבור), או שמא בוחר ללכת לדרך אחרת עם אחד משלושת המועמדים האחרים שמבקשים את אמון הציבור.

תושבי אשדוד מספיק בוגרים ואחראיים לקבל את ההחלטה הכי נכונה מבחינתם. אני את ההחלטה שלי כבר קיבלתי, וביום שלישי בוקר אגיע לקלפי בבית הספר "רבין" ברובע ט"ו כדי להיות שותף בחגיגה הדמוקרטית הזו…

שבת שלום!

צריכים להכריע: ממשיכים לצעוד קדימה עם עשייה או לחזור אחורה

אני תמיד אומר שבכל תחום צריכים בסופו של יום לקבל החלטה על פי מבחן התוצאה. תראו את מה שקורה באשדוד בעשור האחרון. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, החליף את קודמו שישב בכסא המרווח קרוב ל-40 שנה (צבי צילקר), ומה שזה לא הצליח לעשות במשך ארבעה עשורים, ד"ר לסרי הצליח לעשות בצורה מרשימה ביותר בזמן קצר ביותר. עם עובדות אי אפשר להתווכח, וגם מתנגדיו של לסרי רואים בעיניים את התוצאות: פתיחת בית החולים אסותא אשדוד, פתיחת היכל התרבות, הקמת פארק "אשדוד ים", מהפכה בתחום החינוך, השלמת בניית הטיילת, ניקיון העיר, קיום פסטיבלים ואירועי תרבות ועוד שלל דברים שהתרחשו בשתי הקדנציות.

ד"ר לסרי הוא לא קוסם ולא לחץ על כפתור מיוחד שהוביל לשינוי הדרמטי באשדוד. מדובר בדמות מלאת אמביציה שנכנסה ללשכת ראש העיר עם אנרגיות חדשות, עם תוכנית עבודה חדשה ולא מקובעת כפי שהייתה בעבר, ובסופו של תהליך תושבי העיר הם אלה שיצאו נשכרים. אם לאחר שנים ארוכות של הבטחות, בית החולים פתח את שעריו ומעניק פתרון רפואי הולם לתושבים ומציל חיים על בסיס יומי, זה שווה כל דבר אחר, וגובר על כל מלחמה פוליטית כזו או אחרת.

אמרו לא פעם על מנהיגים לאורך ההיסטוריה: "מי שלא מעז, לא עושה ואינו מטביע חותם". ד"ר לסרי עשה כאן מהלך שעוד ייכתב בספרי ההיסטוריה של עיר הנמל, כאחד השינויים הגדולים של העיר.

מצד שני, ניצבים להם שלושה מועמדים שלכל אחד מהם חסרונות זועקים לשמיים, כאלה שמגיעים בלי שום חדשנות אלא מנהלים מסע פרסום מכפיש ומכוער נגד ד"ר לסרי, כדי לקושש קולות. הם נהנים מהבאז שהיה סביב "מחאת השבת", כדי לגרום לרעש תקשורתי, אולם במבחן האלקטורלי, כל אחד מהם יספוג מכה פוליטית אנושה. תזכרו את מה שאני כותב…

השלושה עסוקים במלחמות פנימיות ומוכיחים שהעיר לא באמת מעניינת אותם. הם רוצים את הכסא, את השררה, את הכבוד וההדר. בגלל זה הם רצים בראשים נפרדים והופכים את המערכה הזו להרבה יותר קלה. תושבים רבים מאוכזבים מדרך ההתנהלות שלהם, ומרגישים סחף משמעותי לכיוון מטה הבחירות של ד"ר לסרי בשבוע האחרון, מה שעשוי להוביל לניצחון משמעותי מאוד של ראש העיר המכהן בדרך לקדנציה שלישית.

סניה, אלי והלן – תקנו אותי אם אני טועה, אבל יש לי תחושה שאין לכם הרבה מה לומר על התפתחותה של אשדוד בעשור האחרון (ואם יש לכם, אז זה רק מילים טובות…). ההחלטה שלכם להתמודד בבחירות הקרובות היא כנראה פחות פוליטית ויותר אמוציונאלית. למה יש לי תחושה שאם ד"ר לסרי היה מסכים להתכופף לדרישות שלכם בחמש השנים האחרונות, ומשלב אתכם בעשייה הציבורית, עם שכר ותנאים נלווים, הייתם מקבלים החלטה אחרת? הוא לא הסכים להתנהל תחת הדרישות המופרזות שלכם (הלן ואלי) והראה לכם את הדרך מחוץ לקואליציה לאחר זמן קצר מאוד.

מההחלטה שלכם להתמודד עולה בעיקר ריח של נקמה, סגירת חשבונות בפוליטיקאי שלא עושה לכם חשבון ומציג ביצועים מרשימים מאוד במבחן התוצאה. תושבי אשדוד רואים זאת בעיניים ואת התשובה שלהם נראה כולנו בקלפי בעוד 11 ימים…

שבת שלום!

שיעור הגיוס האמיתי באשדוד עומד על 95%, אחד הגבוהים בארץ!

מנתונים רשמיים שהגיעו לשולחן המערכת, ולאחר שמבצעים בדיקה יסודית מול בתי הספר הרשמיים והגדולים בעיר (וללא המוסדות החרדיים בהם כמובן אחוזי הגיוס לצה"ל נמוכים ביותר), ניתן לומר כי אשדוד עומדת בצמרת הערים בהן בני הנוער מתגייסים לצה"ל. למעשה, רוב מוחלט מבין תלמידי י"ב מתגייסים לצה"ל וחלקם בוחרים להתנדב ביחידות הלוחמות. גם אחוז הניגשים למסלולי קצונה מקרב בני הנוער באשדוד הוא גבוה ומעל הממוצע הארצי, ואני מסיר את הכובע בפני הצעירים שלנו, שניחנים ברוח פטריוטית וברצון עז לתרום את חלקם למדינה.

אגף כוח אדם בצה"ל פרסם לא מכבר את שיעור הגיוס בערים ברחבי הארץ, וברגע שרואים את הנתונים הראשונים, מעט נבהלים כי אשדוד מצויה בחלק התחתון של הטבלה. זה נובע אך ורק מסיבה אחת – הנתונים מתייחסים לכלל בני הנוער בגיל 18 בעיר שאמורים להתגייס, אך באשדוד יש קרוב ל-25% צעירים שהם חרדים ולא מתגייסים לצה"ל! אותם צעירים, ברובם, גם לא ניגשים לבגרות, מאחר והם לומדים במוסדות שאינם מוכרים למשרד החינוך, והנתונים הבעייתים באים כאמור לידי ביטוי גם באחוזי הניגשים לבגרות.

במהלך העשור האחרון דווקא נרשמה עלייה באחוז המתגייסים באשדוד, בקרב התלמידים הלומדים בבתי הספר התיכוניים המוכרים ומפוקחים על ידי משרד החינוך. מדובר בנתונים יוצאים מגדר הרגיל, שמוסיפים הרבה כבוד לעיר ולתושביה. למשל, 96% מבוגרי מקיף ט' התגייסו לצה"ל, 98% מבוגרי מקיף ז' הגיעו לבקו"ם והחליפו את הבגדים האזרחיים במדי צה"ל, 92% מבוגרי מקיף ה' עברו תהליך דומה, 96% מבוגרי מקיף ג' התגייסו לצה"ל ו-93% מבוגרי מקיף א' עברו תהליך דומה. כך, אחוז הגיוס באשדוד עומד על 95%, ומעמיד כאמור את העיר בצמרת הטבלה הארצית.

לא רק זאת, גם בקרב אחוז מיצוי הלחימה, אלה שבוחרים לשרת ביחידות לוחמות, אשדוד רושמת עלייה מרשימה, כאשר קרוב ל-60% מהבנים שמתגייסים לצה"ל בוחרים לעשות שירות משמעותי בגבעתי, גולני, שריון, צנחנים, נח"ל והיחידות המובחרות האחרות. גם בקרב מספר הקצינים היוצאים מהעיר אשדוד יש עלייה מתמדת ומרשימה.
לא מדובר בנתונים שמגיעים משום מקום, אלא מדובר בתהליך ממושך אותו מובילים הנהלת העיר ומינהל החינוך. הדגש הוא לא רק על מצויינות והצלחה במישור הלימודי, אלא גם דגש על ערכים ומסורת. כשמצליחים לשלב בין שני העולמות המורכבים הללו, התלמיד יוצא עם תעודת בגרות איכותית ועם רצון לתרום את חלקו למדינה.

אני תמיד מתרגש לראות את הצעירים האשדודים, שמגיעים בסופי שבוע לעיר עם מדים וכומתות בשלל צבעים, ולהבין עד כמה אנו גאים בהם ועד כמה העיר שלנו תורמת את חלקה למען ביטחון המדינה והמולדת.

שבת שלום!

פצצה מתקתקת בכבישים!

אין יום שעובר מבלי שאנחנו, העיתונאים באזור מרחב לכיש, מקבלים הודעות בקבוצות הווטסאפ הקבוצתיות של גורמי ההצלה והביטחון, על תאונות דרכים בהן מעורבים רוכבי אופניים חשמליים. לעיתים, למרבה השמחה, זה נגמר בפגיעות קלות בלבד, לעיתים מדובר בפציעות מרוכבות מאוד, ויש מקרים שתאונת הדרכים מסתיימת עם הרוגים.

זה קורה כל יום, בכל שעות היממה, וברוב המקרים מדובר במעורבות של נערים בני 13-17 שעולים על האופניים החשמליים ונוסעים בכביש, מבלי שהם יודעים את חוקי התנועה, מבלי שהם מודעים לכל הסכנות שיש בכל צומת וצומת, ובעיקר מבלי שיש להם הגנה ראויה מול רכב גדול שמגיע במהירות סבירה ופוגע בהם בצורה ישירה.

בעבר נהגי האופניים החשמליים נסעו על מדרכות, ושם פגעו לא פעם בהולכי רגל וגרמו לפגיעות מורכבות מאוד. בעקבות כך, בשנת 2016 משרד התחבורה קיבל החלטה אומללה ולא אחראית, עם חוק שעבר בכנסת, שנועד להסדיר את נושא הרכיבה על האופניים החשמליים. לצד סעיפים מבורכים מאוד, כמו הגדלת גיל הרכיבה המותרת לבני 16 ומעלה (מגבלה שלא באמת נאכפת), חובת חבישת קסדה (גם כאן אין כמעט אכיפה), והגבלת המהירות ל-25 קמ"ש (גם כאן יש דרך קלה להערים על החוק), יש סעיף אחד שהבהיל אותי מהרגע הראשון: "אין לאפשר לרוכבי האופניים החשמליים לרכב על המדרכות, המשותפות גם להולכי הרגל, בשל הסכנה והפגיעה הנרחבת בהולכי הרגל, ויש לחייב אותם לרכב על הכביש עצמו".
אז ההחלטה הזו סייעה להולכי הרגל במדרכות, אבל שלחה את הנערים ברחבי המדינה לזירה הרבה יותר בעייתית – הכביש הסואן בו יש רכבים, משאיות ואוטובוסים, שנאלצים להתמודד עם רוכבים צעירים שאינם מבינים את חוקי התנועה, חלקם מצפצפים על החוקים בידיעה ומשתוללים בכבישים, והתוצאה היא עלייה של מאות אחוזים במספר ההרוגים בתאונות על אופניים חשמליים, עם 16 הרוגים מתחילת שנת 2018.

הסיפור המבעית הזה עלה שוב לכותרות, בתאונה בה קיפח את חייו עלם החמודות ארי נשר ז"ל, בתאונה בלב תל אביב. הנהג הפוגע יצחק אספה, שחקן מ.ס. אשדוד, עמד במרכז הסערה לאחר שעל פי טענת המשטרה עזב את המקום לאחר התאונה, ומתמודד בימים אלה עם תחושות אישיות קשות ועם חשדות כבדים נגדו. יצחק אספה הוא מלח הארץ, צעיר שאני מכיר אישית ומעריך מאוד בשל אישיותו הנעימה וטוב ליבו. לצד החשדות הכבדים נגדו, שבסופו של יום יתבררו בבית המשפט, סרטוני הצילום מהתאונה הקשה מראים בבירור שרוכבי האופניים סטו למרבה הצער למרכז הכביש, והפגיעה בהם הייתה כמעט בלתי נמנעת.

לא מדובר כאן במחזה יוצא דופן. אני כל יום רואה "כמעט תאונה" ברחבי אשדוד, עם רוכבי אופניים חשמליים שמתפרצים לכביש, חוצים רמזורים אדומים ועסוקים בשיחות טלפון, ורק בזכות ערנות של נהגי הרכבים, העבירות החמורות שלהם לא מסתיימות באסון. אני מגיע לתל אביב לפחות אחת לשבוע, ונוהג ברעד ובחרדה בעיר הגדולה לצד אינספור קורקינטים ממונעים ואופניים מכל הסוגים, ושם אני רואה בכל דקה "כמעט תאונה". רק בנס גדול אין יותר נפגעים והרוגים במקרים דומים.

מדינת ישראל חייבת להתעורר ולשנות את החוק לאלתר. מקומו של ילד בן 16, שרוכב על אופניים חשמליים, אינו בכביש. הוא חייב לחזור למדרכה, ושם לבצע פעולות אכיפה בלתי פוסקות. אומנם עדיין יהיו פגיעות בהולכי רגל, אך המימדים יהיו הרבה יותר קטנים והתוצאות הרבה פחות טראגיות.

שבת שלום!

קחו אחריות!

אני קורא לכל המתמודדים לראשות העיר לחתום על אמנת שיח ציבורי מכבד ושמירה על כבודם של כלל האוכלוסיות בעיר

אין כמו ערב ראש השנה החדשה, ורגע לפני יום הכיפורים, לנצל את הבמה החשובה שיש לי ולנסות להוביל מהלך משמעותי בעיר הנהדרת שלנו. הבחירות לראשות העיר, שיתקיימו בעוד חודש וחצי לערך, העמיקו והעצימו את הקיטוב והשנאה שיש בין חלק מהאוכלוסיות בעיר. זה לא הגיע מחלל ריק, ובאופן כללי כבר הוכחנו שאנחנו יודעים להסתדר היטב אחד עם השני, ולא משנה אם מדובר בחובש כיפה, חרדי, חילוני או עולה חדש. אשדוד היא אחת הערים הכי מורכבות במדינה שלנו, עם קהלים גדולים של אוכלוסיות, שכל אחד מהם מסמל ניגודיות בהרבה מאוד אספקטים.

החוכמה היא לדעת להתגבר על הפערים האידיאולוגיים שיש מן הסתם בין חברה לחברה, ולתת לכל אחד לחיות על פי דרכו וצו מצפונו.

כפי שציינתי, ברוב ימות השנה אין שום בעיה ולא נרשמים עימותים או תקריות מכוערות. הבעיה מתחדדת לה בעיקר פעם בחמש שנים, לקראת הבחירות המוניציפאליות, כאשר כל צד מעלה את רף הביקורת ובעידן של הרשתות החבריות, מספיק אידיוט אחד שיזרוק לחלל האוויר פוסט למדורה, ומשם האש הולכת ומתלבה. זה קורה ממש כל יום, בכמה חזיתות ואין מבוגר אחראי שיעצור את הקרבות המילוליים המכוערים הללו.

לפני כשבועיים חנכנו את רדיו "אשדוד אונליין LIVE", שהפך במהירות לכלי משפיע מאוד על השיח האשדודי, בעיקר בתוכנית הבוקר המשודרת כל יום בעשר בבוקר. אני קורא לכל המתמודדים לראשות העיר להגיע לאולפן שלנו, לא כדי לערוך עימות פוליטי או כדי לקושש קול ועוד קול, את זה תשאירו להזדמנות אחרת. הפעם תגיעו כדי לחתום על אמנת שיח ציבורי מכבד ושמירה על כבודם של כלל האוכלוסיות בעיר. מהלך כזה נעשה בבחירות החולפות במספר ערים גדולות בארץ, אומנם בשלב מוקדם יותר לפני קיום הבחירות (ולא חודש וחצי לפני הצעידה לקלפיות), אבל תמיד עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא…

מתמודדים יקרים, בואו תראו לציבור הרחב במה אתם טובים, מה אתם תעשו למען העיר שלנו, איזה פרויקטים תקדמו, מהי האג'נדה שלכם, מיהם המועמדים ברשימה שלכם. תוותרו על ההכפשות, על דברי הגזענות, על ההסתה ועל הרוע שלעיתים בולט מאוד מבעד עיניכם.

הבחירות יסתיימו ב-30 באוקטובר בחצות הלילה. לא משנה מי יהיה המנצח, למחרת 250 אלף התושבים חוזרים לשגרה, לעוד חמש שנים של חיים לצד השכנים שלהם, לצד אלה שאולי הם אינם מאמינים בדרכם, אבל בכל זאת הם רואים אותם כמעט על בסיס יומי.
זה המבחן האמיתי שלכם.

שבת שלום
וחג שמח!

ילד חרדי אינו שונה מילד חילוני!

אני חש בושה וכלימה מול ההתנהלות של פוליטיקאים ואנשי ציבור באשדוד, שהחליטו ערב הבחירות לראשות העיר, להציב את הציבור החרדי בכיכר העיר, לסקול אותו באבנים, להעליב אותו ולגרום לשנאת אחים כאן בעיר הנמל.

אני אומר לכם בביטחון מוחלט שהחרדים לא מקבלים יותר מהציבור החילוני, ובהרבה מאוד סוגיות הם נשארים הרחק מאחור. קחו לדוגמא את מה שקורה במערכת החינוך, לקראת פתיחת שנת הלימודים. בחלק נכבד ממוסדות החינוך החרדים, עדיין יש ילדים רבים שלומדים בקרוואנים מיושנים עם מזגנים מקרטעים. זה לא היה עובר בשלום אם היינו רואים לדוגמא קרוואן במקיף חילוני או רחמנא לצילן אם המזגן לא היה מקרר כמו שצריך את הילדים שלנו.

החרדים למדו לחיות עם המציאות הזו, ומקווים לעתיד טוב יותר. אני מקווה שהם יקבלו את אותו יחס כפי שהילדים שלנו מקבלים. לא פחות ולא יותר. כך צריך להיות במדינה מתוקנת, וכך יהיה גם באשדוד. ילד חרדי אינו שונה מילד חילוני.

במערכת הבחירות לראשות העיר יש לא מעט פוליטיקאים שבחרו ל"רכב" על שנאת החרדים. הכל בשם הפוליטיקה, הרי בזירה הזו הכל מותר, אין לקחת שבויים, יורים כדי להרוג. הם מבינים שזה טיקט מצוין לבנות סביבו מסע בחירות, וזורעים שנאה וארס כלפי הציבור החשוב הזה, כאילו מדובר בעוכרי ישראל, באנשים שלא ראויים לגור בקרבנו.

אותם פוליטיקאים עלובים ורדודים עלו מדרגה בשבועות האחרונים בגלל ריח הבחירות שמורגש היטב באוויר. הם כותשים את הציבור החרדי, ועושים זאת בצורה מתוחכמת ובהשקעה כספית עצומה.

רוב דברי הבלע נגד החרדים באשדוד אינם נכונים בלשון המעטה. אני מזמין אתכם להסתובב ברובע ז' החרדי. אני מגיע לשם לא פעם ונהנה לראות את חיי המסחר, את ההמולה, את החדווה שיש לציבור החרדי. הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האשדודי, ורובם הגדול רוצים לחיות איתנו בהרמוניה, לא לפגוע בסטטוס קוו, ולאפשר לכל יהודי לחיות על פי צו מצפונו. הם תורמים לחיי המסחר בעיר, וחלק מהם הפכו לאנשי עסקים מצליחים שמעסיקים גם חילוניים. אני מכיר לא מעט כאלה.

כשנוח לנו נציג אותם כחלק מאיתנו, וכשלא נוח לנו נציג אותם כילדים חורגים? הציבור החרדי הוא ציבור שווה זכויות באשדוד, וכפי שהם משלמים מיסים ומשתלבים בחיי הקהילה, כך הם זכאים לקבל את ההטבות שיש לשאר תושבי העיר, בחלק היחסי שלהם. אנחנו רוצים לראות את הדור הצעיר נשאר באשדוד, בונה את ביתו כאן והופך לחלק אינטגראלי בחיינו. מן הסתם גם הציבור החרדי שואף בדיוק לאותם דברים, והם לא צריכים להיות מופלים לרעה.

חבל מאוד שהפוליטיקה מובילה לפילוג ולשנאה בעיר שלנו. אני עוקב אחר הרשתות החברתיות, ורואה לאן הרוח נושבת ומי עושה הכל, לפני ומאחורי הקלעים, כדי להבעיר את השטח. לא צריך לעשות יותר מידי, גם ככה יש ניצנים של שנאה לאותם אנשים שאינם מחבבים חרדים בלשון המעטה. צריך רק לכוון אותם, להסביר להם עד כמה עיריית אשדוד חפצה ביקרם, ונותנת להם הרבה יותר מאיתנו, החילוניים.

שבת שלום!

מבצע צבאי בעזה – רק כמוצא אחרון!

את אותם ימניים מתלהמים כנראה לא מספיק מעניין שבמבצע "צוק איתן", לפני ארבע שנים, 66 חיילי צה"ל נהרגו, 6 אזרחים בעורף שילמו בחייהם ו-1,433 חיילים נפצעו במהלך ימי הלחימה המתישים במקום הכי מטונף ומכוער עלי אדמות. אשדוד עדיין לא התאוששה מהאובדן הבלתי נתפס של בן וענונו ז"ל, שנהרג בלב הקרבות בעזה, ועיר שלמה זוכרת את אומץ ליבו של עלם החמודות.

שלא תתבלבלו, אני איש מרכז-ימין, שמצביע לבנימין נתניהו בעקביות בעשור האחרון, ומתעב את הטרוריסטים מעזה לא פחות מאלה שמעלים פוסטים צמאי דם בדף הפייסבוק שלהם, רק כדי לקבל לייקים, גם אם בסוף זה אולי יהיה על חשבון הדם של החיילים שלנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא כמעט היחיד שעוצר את ההתלהמות הזו בגופו. אם זה היה תלוי בשר הביטחון וברוב חברי הקבינט, הם היו נכנעים ללחץ הציבורי הגדול. מעבר לכך, אם נתניהו היו חושב במושגים אישיים, הוא כבר מזמן היה נותן את ההוראה לכבוש את רצועת עזה. זה היה מרחיק את החקירות שלו עוד יותר, כתב האישום היה נראה כמו משהו רחוק-רחוק, וההתבססות בעזה הייתה מבצרת אותו בלשכת ראש הממשלה עוד כמה שנים טובות.

אבל נתניהו הוא מנהיג חזק שלא נכנע לרעשי הרקע של אנשי הפייסבוק הימניים, שמנסים להצית את הקרקע בכל מחיר. יש לו קו ודרך שבסופו של תהליך ברוב המקרים מוכיחים את עצמם. נתניהו מכה בחמאס בחוכמה, מעלה את רף התגובה באופן הדרגתי, ופועל בשיתוף פעולה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שמגבה אותו בצורה חסרת תקדים. זהו התהליך הנכון, ולראייה אנחנו רואים את החמאס מתגרים, מעצבנים, מותחים את החבל אבל לא קורעים אותו. הם אומנם מפריחים עפיפונים ובלוני תבערה לכיוון עוטף עזה ומשבשים את החיים לעשרות אלפי תושבי העוטף, אבל מבינים שגם בעניין הזה הסבלנות תפקע, ויש צמצום מהותי בכמות העפיפונים שיוצאים מכיוון הרצועה בימים האחרונים.

זה נכון שאי אפשר להמשיך ולהתעלל בתושבי העוטף, אנשים יקרים ופטריוטים אמיתיים, אבל תמיד צריך לקחת את המשוואה הכי פשוטה – פעולה צבאית בעזה תגבה חיים של חיילי צה"ל, תוביל לירי טילים לכל פינה בדרום, ואולי גם לתל אביב וגם המשק הישראלי שוב יספוג מהלומה קשה. מבין כל מה שציינתי, הדבר היחיד שבאמת מעניין זה שלומם של חיילי צה"ל. אין לי בעיה לקבל מטר של קללות וגידופים מצד אנשי הימין בגלל הטור הזה, אבל אם זה יחזק את מקבלי ההחלטות בעשירית האחוז, שלא למהר ולצאת למבצע צבאי, וכפועל יוצא ימנע פגיעה פיזית בחיילים שלנו, אני אהיה המאושר באדם.

 

 

שבת שלום!

הדבר הבא בתקשורת המקומית – רדיו אשדוד אונליין LIVE

העיר אשדוד היא אחת הערים המדהימות בעולם בכל מה שקשור להתפתחות וההתנהלות של התקשורת המקומית, ואני ממש לא מגזים. בזמן שברוב הערים ברחבי הגלובוס קיימת מגמה ברורה של צמצום משמעותי בתקשורת המקומית הכתובה, עם פיחות בולט של מספר העמודים והמפרסמים, בעקבות כל החידושים הטכנולוגיים ודור האינטרנט שלא מרים את העיניים ממסך האייפון, הרי שבאשדוד המגמה הזו לא מורגשת באופן בולט. זאת עיר שגדלה על תרבות של קריאת מקומונים, והטקס המוכר של קניית פיצוחים, ממתקים ומקומונים בכל שישי בבוקר, עדיין קיים בכל פינה בעיר.

קחו לדוגמא את "המגזין אשדוד" שממשיך להיות המקומון המוביל במדינה, על פי משאלים מקיפים שנערכו בשנים האחרונות, בזכות הפורמט היוקרתי, איכות הנייר, מספר העמודים והתוכן המגוון. אין עוד אף מקומון כזה בארץ בפורמט העשיר הזה ובאיכות המקצועית שלו. תושבי אשדוד יודעים להעריך איכות, והם ממשיכים לצרוך את המקומונים בעיר גם בשנת 2018… גם העובדה שאשדוד הינה עיר מסורתית במהות שלה, עם הרבה מאוד אנשים ששומרים שבת (ולא חייבים לשם כך להסתובב עם כיפה ביום-יום…), הרי שקריאת מקומונים היא חלק מהרגל קבוע להעביר את השבת בכיף, בזמן שהטלוויזיה לא דולקת והמכשיר הנייד מכובה. מי שחושב שהמקומונים בעיר ייעלמו בשנים הקרובות, טועה. אולי הם יעברו בעתיד סוג של שינוי והתאמה למציאות הפרסומית, אולי ישנו פורמט, אבל הם עדיין יהיו בדוכנים.

יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מדור האינטרנט והפייסבוק שצומח לנו מול העיניים. באשדוד יש 3-4 אתרי חדשות שמעדכנים את הציבור על בסיס יומי, חלקם מקצועיים יותר, חלקם מקצועיים פחות. אתר החדשות המוביל בעיר "אשדוד אונליין" הוא אחד שהתאים את עצמו היטב לחדשנות התקשורתית, ומעלה מידי יום 10-15 ידיעות שונות על כל מה שקורה בעיר. מחדשות אקטואליות, תאונות דרכים, אירועי ספורט ותרבות וגם רכילות מקומית. היתרון של אתר חדשות כזה הוא העדכון המיידי, הכל קורה ב"שידור חי" והגולשים למדו עם הזמן שכל מה שקורה בעיר, מדווח אונליין ב"אשדוד אונליין"…

אבל זה לא מספיק, יש תמיד התפתחויות טכנולוגיות ואנחנו כבר שם. בשבוע הקרוב אנחנו חונכים בשעה טובה תחנת רדיו מקומית שתשודר בדף הפייסבוק של "אשדוד אונליין", בו יש למעלה מ-40 אלף חברים, רובם המכריע תושבי אשדוד! מדובר בתחנת רדיו מצולמת, עם 4-5 שעות שידור ביום, שעשויה להפוך לדבר הכי מרענן וחדשני בתקשורת המקומית באשדוד. בכל יום בעשר בבוקר נשדר מהדורת אקטואליה עם כל מה שקרה בעיר ב-24 השעות האחרונות, כולל מרואיינים ברמה הארצית, סיקור של מערכת הבחירות המרתקת ועוד. במהלך היום ישודרו תוכניות מגוונות בנושאים הכי מעניינים: נדל"ן, מיסטיקה, צעירים, מקומות בילוי, ספורט, תוכנית מסורתית על פרשת השבוע, שיחות עם מאזינים ועוד ועוד.

אנחנו נרגשים מאוד לחנוך את תחנת הרדיו הראשונה של העיר אשדוד, באולפן שידור מקצועי, עם מיטב הטכנולוגיה והציוד החדיש ביותר. כמו כן הקמנו אולפן שידור נייד, ונצא אליכם החוצה כדי לסקור את כל האירועים המעניינים שיהיו לנו בעיר.

שבת שלום!

בבחירות האחרונות למועצת עיריית אשדוד 17 אלף קולות הלכו לפח!

קחו לדוגמא את מה שהתרחש לפני חמש שנים בדיוק. 6 מפלגות קטנות הצליחו לעבור את קו ה-2000 קולות, אבל כולן לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה שעמד על 2800 קולות. היו גם כאלה שקיבלו הרבה פחות, ובסופו של דבר 17 אלף קולות הלכו לפח. זה מתסכל מאוד לא רק את המועמדים עצמם, אלא בעיקר את אלה שהחליטו להצביע לאותן מפלגות קטנות ולמעשה בזבזו את קולם לריק.

גם עכשיו, שלושה חודשים לפני הבחירות, יש אינפלציה של מפלגות קטנות, אפילו יותר מאלה שהיו לפני חמש שנים. הפסקתי לספור לאחר שזכרתי 10 כאלה… כל אחד מאלה שעומדים בראש הרשימה כבר היה אצל חייט ותפר חליפה לקראת ה-30 באוקטובר, כי הוא בטוח לא ב-99%, אלא הרבה יותר מזה כי בחצות הלילה של יום הבחירות, הוא ילבש את החליפה המהודרת ויסתובב ברחבי העיר ברכב עם גג פתוח ויחגוג את בחירתו כחבר מועצה מן המניין…

לצערי הגדול אני חייב לנפץ את הבועה לאותם תופרי חליפות. כאחד שסיקר לפחות 8 מערכות בחירות אינטנסיביות בדימונה, באר שבע ואשדוד, כשכל מערכת כזו הייתה אמוציונאלית, רעה במובן הרע של המילה בזירה הפוליטית, ועמוסה במועמדים חזקים/מעניינים/הזויים (כל האפשרויות נכונות…), יש לי את כושר האבחנה לזהות מי מבין 10 החולמים שהקימו רשימה קטנה, יוכלו לעשות את הבלתי יאומן ולהיכלל במועצת העיר החדשה של אשדוד.

בשלב הזה אני מזהה רק רשימה אחת שתעבור את אחוז החסימה, רוב הרשימות החדשות לא רק שלא יעשו זאת, אלא לא יחצו את רף אלף הקולות במקרה הטוב.

בבחירות הקרובות מועצת העיר אשדוד תגדל בשני מושבים נוספים, ותכלול 29 חברי מועצה. הגידול במספר חברי המועצה לא יקל על המועמדים החדשים, כי מספר התושבים גדל באופן יחסי, ועל פי הערכות אחוז החסימה ינוע בבחירות הקרובות סביב ה-3000 קולות. רוב המקומות במועצת העיר תפוסים מראש לטובת סיעות המייצגות אוכלוסיות גדולות שמצביעות באופן קבוע לאותן מפלגות. החרדים לדוגמא ימשיכו להוות שליש ממועצת העיר, כך גם סיעות העולים מחבר העמים. על השליש שנותר נלחמים סיעתו של ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי ("אשדוד בתנופה"), ושתי סיעות של מועמדים נוספים לראשות העיר (אלי לחמני וגלבר). שלוש הסיעות הללו יקבלו ביחד 6-7 מנדטים, וזה אומר שנותרו 2-3 מקומות פנויים במקרה הטוב. על המקומות הללו מתמודדים יותר מ-10 סיעות קטנות, ובסופו של דבר מי שירוויחו מכך הן הסיעות הגדולות, שחותמות על "הסכם עודפים" עם אותן סיעות חדשות, ובסופו של דבר "אוכלים" להם את הקולות בדרך למנדט נוסף. זה מה שיקרה גם בבחירות הקרובות. אין אופציה אחרת…

שי לשבת / שי מלול

לפני קצת יותר משנתיים, בחודש מאי 2016, אביגדור ליברמן עשה את יומו הראשון בתפקיד הביטחוני הכי חשוב במדינה. באותו היום שליברמן הושבע כשר ביטחון, כתבתי פוסט בדף הפייסבוק שלי, ולמען האמת באותם ימים לא הייתי בטוח שהדברים שכתבתי יהפכו למציאות מוחשית, יש כאלה שיטענו כואבת, כל כך מהר. כך כתבתי: "אריאל שרון ז"ל היה אחד מאנשי הימין הבולטים במדינה, עם אמירות קשות וצעדים לא מובנים שעשה בהיותו ח"כ (כמו הביקור בהר הבית). בזמן שישב בכסא ראש הממשלה, הוא עבר מהפך מדהים, הוביל את ההתנתקות ועשה צעדים שאנשי שמאל לא היו יכולים להוביל. כך יהיה גם עם אביגדור ליברמן בלשכת שר הביטחון. ממצב שהוא רצה לשלוח את הערבים מעבר לים, תראו אותו מתון יותר, מעודן יותר ואפילו מקבל החלטות שידהימו אותנו. תזכרו את השורות האלה…".

כך בדיוק הם פני הדברים. ליברמן מתנהל בזהירות יתרה בתפקיד המחייב, כאילו הולך על ביצים, מנסה לא לשבור שום דבר, להיות נחמד גם שלעיתים הוא לא צריך להיות כזה, והשיא עכשיו במתיחות ההולכת וגוברת ברצועת עזה, כשליברמן שומר על קו מתון בקבינט הביטחוני וסופר עד 100 לפני כל הצהרה שלו. מול טרור העפיפונים והבלונים, שמבעירים הלכה למעשה את השטח עם עשרות דליקות בכל יום ברחבי הדרום, המדינה שלנו לא מגיבה ביד חזקה ומשדרת חולשה של ממש מול החמאס.

למען האמת, ראשי הממשלה אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, שרי הביטחון לשעבר אהוד ברק ומשה (בוגי) יעלון והרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ, ידעו גם ידעו – ועתה יודעים גם שר הביטחון אביגדור ליברמן והרמטכ"ל גדי איזנקוט – שאין פתרון צבאי לעזה. יעד המבצעים הוא רק להגיע להפסקה זמנית של הלחימה לפרקי זמן ארוכים ככל האפשר בין עימות לעימות. אי אפשר להילחם מול ארגון טרור, כי בסופו של דבר אתה נגרר לזירה שלו, מבלי יכולת אמיתית להפעיל את כל העוצמה שיש לצה"ל (ויש עוצמה שיכולה למחוק את עזה מהמפה ב-24 שעות), והמחיר שתשלם הוא ברוב המקרים כבד מנשוא.

כך או אחרת, זה לא סוד שכל איש ימין, קיצוני ככל שיהיה, ברגע שמגיע לתפקיד הכי רם במדינה, כראש ממשלה או שר ביטחון, משנה את התנהלותו מקצה לקצה. זה לא מקרי שמנחם בגין הצליח להביא להסכם שלום היסטורי עם מצרים ואריאל שרון הוביל את ההתנתקות הכואבת. אנשי שמאל לא היו מסוגלים להשלים מהלכים דרמטיים כאלה, כי הם לא הרגישו שכל הציבור עומד מאחוריהם. ברגע שאיש ימין "שובר שמאלה", ולעיתים מקבל החלטות שגם במפלגת מרצ לא היו מעיזים לקבל, זה עובר חלק יותר בגרון שלנו, אנחנו מצליחים לעכל את ההחלטה, כמה שהיא קשה ומורכבת.

בשורה התחתונה, בגין החזיר את סיני (ובכך היה הראשון לקבוע תקדים של שטחים תמורת שלום), נתניהו "החזיר" את חברון (בכך שהמשיך את מורשת אוסלו), שרון החזיר את עזה (תמורת כלום, ממש כלום – אפילו לא קריצה לשלום), ועכשיו ליברמן הופך להיות שגריר באו"ם מול העוול הגדול שמתרחש לנגד עינינו ברצועת עזה. ממצב שהוא רצה לסלק את הערבים בסוג של טרנספר, ועל כך זכה לתמיכה גדולה מצד הציבור, ליברמן הפך את עורו ונשמע מנומס כאילו הוא בוגר בית הספר לנימוסים והליכות ע"ש חנה בבלי…

שבת שלום!

לא למדנו כלום מהמקרה המזעזע של טובה קררו

איך אפשר לשכוח מקרה מטורף שכזה, שהתרחש לפני שנה ושלושה חודשים? הייתי בטוח שנקודת השפל הזו של אלימות כלפי רופאים ואחיות, יגרום לכולנו לכבד יותר ולשמור על ביטחונם של אלה המעניקים לנו שירות רפואי בכל ימות השנה, בכל שעה בה נצטרך את העזרה המקצועית שלהם.

למרבה הצער, כמו כל דבר אחר שמתרחש במדינה שלנו, אנחנו ממשיכים הלאה. כך גם סביב האלימות נגד אנשי הרפואה. המספרים מפחידים, מדאיגים ובלתי ניתנים לעיכול. בין 2013 ל–2017 נרשמו קרוב ל-4,000 אירועים אלימים נגד רופאים, אחיות ואנשי מינהלה רפואית. למרבה הצער רק 900 מקרים דווחו למשטרה, ורק 18 מקרים הגיעו למיצוי הדין עם עונשי מאסר נגד התוקפים! שימו לב איך הנתונים הגדולים והמדאיגים בתחילת הדרך, מצטמצמים כשצריך לערב את המשטרה, ואיך הם הופכים לבדיחה לא מצחיקה כשזה מגיע לטיפול שורשי ומעמיק בבית המשפט, נגד מי שמעז להרים יד על רופא שלא נתן "תשובה ראויה" לבן משפחה של חולה או אחות שלא יכלה להביא כדורים נגד כאב ראש לאישה מבוגרת ובנה היכה אותה עד זוב דם.

בישראל אין מספיק כח אדם של שוטרים ומאבטחים בחדרי המיון בבתי החולים, ובכלל במרפאות הגדולות, וכפועל יוצא אין אפשרות אמיתית להתעמת עם המקרים הללו בצורה מקצועית. זה נס של ממש שעד היום נתקלנו "רק" במקרה אחד בולט מעל כולם שאחות הוצתה למוות. במדינה שלנו, שלא עושה מספיק כדי להגן על רופאיה ועל הצוותים הרפואיים המסורים, הנתונים היו יכולים להיות הרבה יותר מזעזעים.

בארצות הברית אין סיכוי שמקרים כאלה יעברו בשקט. על כל השתוללות בחדר המיון, מגיעים כמה אנשי ביטחון ושוטרים, עוצרים באגרסיביות את התוקפים, ואלה נשלחים לעונש מאסר ממושך של כמה שנים טובות מאחורי הסורגים. אצלנו זה ייגמר במקרה הטוב בלילה אחד במעצר, ואז השופט ישחרר את התוקף בתנאים מגבילים כי הוא ללא עבר פלילי, כי הוא סובל מבעיות רפואיות, כי אמא שלו מאושפזת בבית חולים…

הנתונים מצביעים על כך שהגורמים האלימים הם לרוב המלווים של המטופלים: ב-45% מהמקרים הגורמים שמאיימים, מקללים או מטרידים מינית, אינם מורחקים גם אם הם לא נרגעו. מקרים רבים של אלימות כלל אינם מדווחים להנהלת בתי החולים: כפי שנמדד בדוח 67% מהצוות הרפואי מעולם לא הגיש תלונה.

הרופאים הסבירו בעבר, במחקר שנעשה סביב עניין זה, כי הצוות הרפואי התבקש לנקוב בסיבות שבגללן הם אינם מדווחים: 45% מאמינים שמעצם תלונתם לא יצא מכך דבר ולא יושג פתרון, 39% לא מתלוננים בגלל הבירוקרטיה שמלווה לתלונה שכזאת, ו-18% מהצוות הרפואי חוששים מנקמה של הגורם האלים.

הגיע הזמן שהמדינה תעשה מהלך דרמטי סביב עניין זה, תגביר במאות אחוזים את אנשי הביטחון ואת השוטרים שנמצאים בחדרי המיון, יפעילו יד קשה עם עונשי מאסר ממושכים נגד מי שתוקף פיזית או מילולית את הרופא או האחות, ויחזירו את הביטחון לאנשי הרפואה במדינה שלנו.

שבת שלום!

אפילו הלן גלבר מודה שההקלטות חמורות!

רק היא יודעת שהמשך המירוץ שלה במגרש הפוליטי, כשהיא צולעת ומדדת, הוא ניסיון לטשטש את העובדות, מתוך תקווה שהחקירה לא תצא לדרך לפני הבחירות לראשות העיר, שמתקיימות בעוד ארבעה חודשים. אחרי הבחירות, אחרינו המבול.

גלבר זוכרת גם זוכרת את השיחות שקיימה עם אנשי העסקים עימם היא ניהלה משא ומתן מכוער ופלילי, כדי לקבל מימון לקמפיין הבחירות שלה, בהיקף של 3 מיליון שקל, תוך כדי שהיא מבטיחה (וגם מקיימת) לקדם את האינטרסים העסקיים שלהם בעולם הנדל"ן באשדוד. מדובר בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. לא צריך כאן את המילה לכאורה, העובדות ברורות וזועקות לשמיים, הקול של הלן ברור ונשמע היטב גם למי שסובל מבעיות שמיעה…

ביד אחת היא מבקשת מיליוני שקלים כדי לעשות קמפיין סטייל דונלד טראמפ, וביד השנייה היא מגישה לאנשי העסקים מסמכים שהיא מוציאה מעיריית אשדוד, ומנצלת בצורה בלתי נתפסת את היותה חברת מועצת עיר, ואת הנגישות שלה לחומרים שאנשי עסקים ואזרחים תמימים לא יכולים להגיע אליהם.

למזלם של תושבי אשדוד, גלבר תועדה בשעת מעשה, "מלכת ההקלטות" הוקלטה ותועדה כיצד היא מבצעת את העבירות הללו במשך חודשים ארוכים. גלבר יודעת שיש בידי המערכת שלנו חומרים פליליים רבים נוספים, עם שורה של עבירות שהיא ביצעה בלי הפסקה. מדובר במעשים מתוכננים מראש, כאשר גלבר יודעת היטב מה היא עושה, וכיצד היא מפילה את אנשי העסקים למלכודת הדבש שטמנה להם. היא רק לא לקחה בחשבון שיש מישהו שהבין כבר מזמן כי מעשיה של "לוחמת השחיתות" לא כשרים, והחליט לחשוף את פרצופה האמיתי.

גלבר עצמה מיהרה לפרסם תגובה, בא ציינה בין היתר כי מדובר בהקלטות מזויפות ומבושלות. היא גם הציגה אישור של איש מקצוע מהתחום שחיזק את טענותיה.

בידי מערכת עיתון "המגזין" ואתר החדשות "אשדוד אונליין" אישור חתום עם תוקף משפטי, על כך שכל ההקלטות אותנטיות, וכי תוכן התמלול זהה למה שנאמר בהקלטה. מדובר במכתבים חתומים של שתי החברות המובילות בארץ בתחום.

גלבר הגישה תלונה ליחידת העילית של משטרת ישראל, להב 433. אין דבר שמשמח אותנו יותר, מאשר להציג את כל ההקלטות לרשויות החוק. מדובר בעשרות שעות של שיחות, כולן אותנטיות, חוקיות ונעשו בליווי של יועצים משפטיים ומקצועיים, כדי שחלילה לא תתבצע פעולה אחת לא חוקית. הרי כל ההקלטות הללו צורפו לתביעת הענק שג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי הגישו נגד גלבר ביום ראשון האחרון, בהיקף של 26 מיליון שקל. היעלה על הדעת שאנשים בעלי היגיון מינימלי יצרפו לבית משפט מחוזי בישראל קלטות מזויפות או מבושלות? את התשובות כולנו נקבל בקרוב מאוד, ואז נראה מה יש להלן גלבר לומר עליהן….

גלבר עצמה אומרת כי ההקלטות חמורות, אך טוענת כי הן מזויפות. ברגע שיש הסכמה של כולם שההקלטות חמורות, זה מצוין. עכשיו רק צריך להוכיח שהן אותנטיות, וזה יקרה בזמן הקרוב מאוד.

שבת שלום!

מנהיגים לא נולדים, הם מתפתחים…"

עזבו את הבעיות של העשירים, בואו נעבור למדינה שלנו, כאן המצב לא פחות חמור. יש לנו ראש ממשלה שיכול להיבחר בכל פעם שהוא רוצה, למרות שהוא מתמודד עם ארבע חקירות שונות, כל אחת מורכבת ומסועפת בפני עצמה. ביבי ינצח את הבחירות הקרובות בהליכה (במידה ואכן יוכל להתמודד מבחינה משפטית), לא בגלל שהוא מוכשר ברמות בלתי רגילות, פשוט אין מול ביבי נתניהו אף מועמד ראוי שיכול לסכן אותו בעתיד הקרוב. יאיר לפיד הוא איש טלוויזיה מוכשר מאוד, אבל לא מתאים להוביל את המדינה שלנו. אבי גבאי חסר עמוד שדרה, כריזמה ואישיות, ואני לא אבחר בו לעמוד בראש ועד בניין ענבים 4 ברובע ט"ז….

כל שאר המועמדים עדיין לא מונחים על המדף בשלב הזה כאופציה ראויה להתמודד על ראשות הממשלה, לכן מוקדם לדבר עליהם, אבל גם עם נצטייד בזכוכית מגדלת של שען חרש… לא נצליח למצוא את ראש הממשלה הבא יושב בין השורות הראשונות. נתניהו יכול לישון בשקט בשלב הזה, וכבר כתבתי שבעשור הקרוב הוא ימשיך להיבחר ולהוביל את המדינה שלנו, ולא משנה כמה מערכות בחירות יהיו, גם אם בכל שנה ניגש לקלפי… כל זאת אם יצליח כאמור לעבור בשלום את החקירות המתישות והמורכבות.

מה שבטוח, כולנו מתגעגעים עד דמעות לדור המנהיגים שהיה כאן ונעלם, דור נכחד. דוד בן-גוריון, חיים ויצמן, משה דיין, מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, אריאל שרון ושמעון פרס שהיה הנציג האחרון של "דור הנפילים", שהיה כאן עד לא מכבר ועבר לעולם שכולו טוב. אלה מנהיגים שאומנם טעו (ואפילו לא מעט), גם בתקופתם התגלו חלקם כאנשים שנכשלו מוסרית ולעיתים נחשדו בפלילים, אבל אי אפשר להתווכח על המנהיגות והאחריות הציבורית שהייתה לכל אחד מהם. אין בכלל ספק שכל אחד מהם היה נבחר בימים אלה ברוב סוחף, כי כולנו מתגעגעים למנהיג אמיתי, אחד שאתה מביט בו ויודע שהוא יקבל את ההחלטות הכי טובות ונכונות למען הילדים שלנו.

משבר המנהיגות בישראל הופך להיות בולט יותר, לא מתוך נוסטלגיה לעבר, אלא מתוך צורך אמיתי למנהיגות שלא רק תשרוד בתוך המציאות המורכבת של החברה ותפעל לטובת האינטרס הפרטי שלה, אלא תנסה לשפר את המציאות לטובת הדורות הבאים בתחומים של דיור, צמצום פערים כלכליים חברתיים ותהליכים מדיניים. בינתיים זה לא קורה.

"מנהיגים לא נולדים, הם מתפתחים…". את המשפט החכם הזה אמר רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, עוד דוגמא משובחת למנהיג אמיתי. במילים אחרות, מנהיגות אינה תכונה מולדת, מנהיגות ניתן ללמוד, ללמד, לפתח ולשפר. אז יש לנו עוד תקווה…

שבת שלום!

שחיתות זה לא רק לקבל מזוודה "עמוסה" בשטרות כחולים

את אותם דברים אפשר לומר על אלה שחשבו לבצע עבירות של טוהר המידות במערכת הציבורית, והבינו כי הם לא יוכלו ליהנות מהפירות האסורים של המעשים המושחתים שלהם מבלי שיתפסו.
בישראל 2018 מי שחושב שניתן להיות מושחת ולעשות ככל העולה על רוחו בזירה הפוליטית, פשוט מנותק מהמציאות או לחילופין אינו מספיק חכם וראוי להיות איש ציבור…

משטרת ישראל משקיעה מאות מיליוני שקלים בשנה כדי להפוך אבן על אבן מול תופעות פסולות במערכות הציבוריות בארץ הקודש, וישנה עלייה מרשימה בפיצוח ובאיתור מעשי שחיתות בערים רבות בארץ. אין כמעט שבוע שעובר ואנו לא נתקלים בסיקור תקשורתי על מעצר של איש ציבור כזה או אחר, ברמה הארצית או המקומית, ועל כך שלאחר חקירה לא ארוכה, גוייסו עדי מדינה שמסייעים למדינה ל"סגור" על הדמויות המרכזיות שסומנו מלכתחילה. מדובר בעבודה שיטתית ראויה ואמיצה, תוך כדי שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים של יחידות העילית של משטרת ישראל, שמצליחות לצמצם באופן משמעותי את נגע השחיתות במדינה שלנו.

ברור לכולנו שאנחנו רחוקים מרחק שנות אור מביעור הנגע הזה לחלוטין, ולמרבה הצער תמיד יהיו כאלה שינסו להערים על המערכות, לעקוף בכל דרך אפשרית את מערכות ההגנה הרבות שיש היום, כדי לגרוף מיליוני שקלים לכיס האישי, אם זה ב"כסף חי" ואם זה בטובות הנאה ובמימון קמפיינים פוליטיים בדרכים לא חוקיות, מהן עולה ריח חריף של צחנה.
לשם כך המדינה מחמירה מאוד בעבירות של טוהר המידות ושחיתות שלטונית, והיום גם פעולה של בקשה לשוחד, לשם הדוגמא, עומדת באותה חומרה של קבלת שוחד. לא צריך את "האקדח המעשן", את המזוודה המלאה בשטרות כחולים, כדי לשלוח מאחורי סורג ובריח את איש הציבור שביקש שוחד או טובת הנאה. אם מדובר בבקשה ברורה של גיוס כספים בתמורה להעברת מידעים או קידום אינטרסים של איש עסקים, זו עבירת שוחד לכל דבר ועניין.

היום כל פוליטיקאי טירון מבין שהוא עובר כל יום סוג של מבחן מורכב, מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ועד שהוא מניח את הראש על הכרית בחצות היום. בכל פינת רחוב, בכל בניין משרדים, אורבות לו סכנות מוחשיות של שחיתות ציבורית, על כל גווניה וסוגיה. הוא צריך להיות חד כתער ומתוח כמו קפיץ כדי לאתר כל מכשול שכזה, לדלג עליו באלגנטיות ולהמשיך את הפעילות הציבורית שלו בלב שלם ובנפש חפצה.

זה ממש לא פשוט להתנהל היום במערכות האלה, כי גם דברים שלכולנו נראים טריוויאליים והגיוניים לאדם שאינו מכיר את מערכת החוקים הנוקשה שיש היום, עלולים להיות אלה שיחרצו את דינו של אותו פוליטיקאי, שעלול להיפרד מהכסא המרווח והנוח עליו הוא ישוב, למקום הרבה פחות נעים, הרבה פחות מואר והרבה פחות פתוח…
מי שנכשל ואינו מזהה את הסכנות האלה, ומאפשר לעצמו להתנהל בצורה עבריינית, לא יאריך ימים בתפקידו. אין היום אופציה אחרת. המשטרה תגיע אליו במקודם או במאוחר, ואם זה לא יקרה דרך כחולי המדים, אחד החברים שלו יפליל אותו בפרק זמן כזה או אחר…

שבת שלום!

אחרי ההכחשה, תגיע ההתפכחות / שי לשבת

חוסר המחשבה בשיחות שניהלה עם אנשי עסקים, תוך כדי שהיא מכניסה אותם ואת עצמה למלכוד ממנו אי אפשר לצאת בדרכים ישרות, אלא הדרך בה בחרה הובילה לכיוון אחד – עקלקלה ומסוכנת לכולם, ובעיקר לתושבי אשדוד. הזחיחות והיוהרה שגרמו לה להעמיק את הבור שכרתה לעצמה, ובכל יום עשתה לעצמה נזק גדול יותר ויותר, עד שירדה ביגון שאולה ואיבדה כל זכות מוסרית להציג את עצמה כנבחרת ציבור ראויה.

זהו ללא ספק סוף עצוב לקריירה פוליטית שיכלה להיות שונה לגמרי, כי בכל זאת להלן יש יסודות טובים, יש לא מעט תכונות חיוביות, והיא גם יודעת להתחבר לעמך אשדוד בצורה שלא רבים יכולים. אבל כל הסופרלטיבים האלה מתחוורים, מתאדים ונעלמים לחלוטין מול שורת העבירות והמעשים החמורים והבלתי מוסריים עליהם הלן חתומה, תוך כדי שהיא דורסת כל חלקה טובה של הגינות, יושרה והתנהלות ראויה של מנהיג פוליטי. אלה עבירות מהן אין דרך חזרה, אי אפשר לחשב מסלול מחדש ואין אפשרות לבקש קורס נהיגה מונעת… מדובר בתאונת "טוטאל-לוס", לאחר חציית רמזור באור אדום במהירות של 160 קמ"ש. ממצבים כאלה אין אף פוליטיקאי שיצא בשלום בעבר, וברור שגם לא ניתן להיחלץ מזה במציאות של ישראל 2018, בה יש כלים הרבה יותר גדולים להילחם בשחיתות פוליטית.

היום כל פוליטיקאי צריך להתעורר בבוקר ולשנן לעצמו מנטרה קבועה – אני מתועד כאילו אני נמצא ב"אח הגדול"… אי אפשר לגנוב סוסים עם איש גם אם האורווה פתוחה לרווחה. אי אפשר לסמוך גם על האנשים הכי נאמנים עליך, והיכולת לתעד אותך מצד רשויות החוק וגם מצד אזרחים ערניים, היא קלה שבקלות. כל אלה אמורים להפוך את נבחרי הציבור זהירים יותר, ערניים יותר ובעיקר שקולים יותר. פרקליט המדינה שי ניצן אמר לא מכבר בעניין השחיתות ברשויות המקומיות: "ברור שרוב אנשי הרשויות הם אנשים טובים, אבל לפעמים יש שסוטים מהישר, ותפקידנו הוא לחשוף כל מי שאינו מתנהל בדרך החוקית והראויה".

אין אירוניה גדולה מזו שהלן גלבר, שזכתה לתואר "מלכת ההקלטות", הוקלטה במשך חודשים ארוכים כשהיא עוברת על החוק… גלבר גם טענה לא מכבר שעבריין מוכר, החבר בארגון פשיעה, ישב בביתה והעביר לה מסרים מאיימים, טענה שמרחו לה דם על דלת הבית, טענה שההקלטות בהן היא מככבת (שחלקן הקטן נחשף לציבור וחלק ייחשפו בימים ובשבועות הקרובים), הן הקלטות ערוכות ומבושלות. אני קורא לגברת גלבר, שמכירה היטב את הדרך למשרדי להב 433, להגיש תלונה על הטענות החמורות הללו. מן הראוי שאישה שומרת חוק, תדרוש את התערבות המשטרה באיומים שקיבלה ובהקלטות המגמתיות, כפי שהיא טוענת. ניתן למשטרה להחליט מה נכון ומה לא…

ליבי, ליבי על הלן גלבר. היא עדיין בשלב ההכחשה, לא מוכנה לפקוח עיניים ולראות את התמונה הקודרת מולה היא ניצבת. אבל ביום שתתעשת מול העובדות והראיות שכולנו רואים גם ממרחקים, היא תבין שהגיע העת לחזור הביתה ולתכנן כיצד היא יוצאת לקרב חייה במישור הפלילי-משפטי. פוליטיקה היא כבר לא חלק מהמשוואה הזו.

שבת שלום!

הצוואה הבלתי כתובה של מאור, העשייה הברוכה של אבא שמעון

בשנים האחרונות אני עוקב מקרוב אחר הפעילות של גמ"ח "חסדי מאור מאיר". מדובר בעמותה קטנה וחסרת אמצעים שעושה דברים מדהימים בשבע השנים האחרונות, שגם עמותות גדולות עם תקציבים וקשרים בכל מקום, לא מסוגלות לבצע. ככה זה כשעובדים מהנשמה, מתוך רצון להנציח את זכרו של הילד שנהרג בתאונת אופנוע, והותיר מורשת של נתינה ועזרה לזולת.

שמעון בן שמעון, איש צנוע ופשוט, שמפרנס את ביתו ממשכורת ממוצעת ומסתפק בכך, עבר יחד עם רעייתו פלורה, טלטלה שלא ניתן לתאר במילים. הבן מאור בן ה-16 וחצי נהרג לפני שבע שנים בתאונת אופנוע קטלנית ברובע י"ג. כבר בימי השבעה שמעון ופלורה הבינו שהבן מאור מאיר עזר לזולת במגוון פעולות שביצע בסתר. האב שמעון אמר בעבר בעניין זה: "אפשר לכתוב ספר על כל המצוות והמעשים שמאור עשה, ולא סיפר לנו אף פעם, מעשים שהתגלו רק לאחר מותו. הוא כל הזמן היה מבקש שאקנה לו בגדים, ובשבעה גילינו שהוא היה נותן בגדים לילד ממשפחה נזקקת. הוא היה קונה באגטים, מכין כריכים ונותן לילדים. כשהיה בן 16, זמן קצר לפני שנהרג בתאונת דרכים, הוא פתח חשבון בנק, ועשה הוראת קבע לבית תמחוי, ואנחנו לא ידענו. חודש אחרי פטירתו קיבלנו מכתב תודה על התרומה". שמעון ופלורה החליטו שהם ממשיכים בדרכו של הבן והקימו כאמור את גמ"ח "חסדי מאור מאיר".

מדובר בגמ"ח שמבצע שורה של פעילויות על בסיס יומי, והכל עם תקציבי מינימום, מתרומות של אנשים טובים באמצע הדרך, שרואים את "הטירוף" של אבא שמעון ונדבקים בחיידק העשייה. יש גם עשרות מתנדבים ששמחים להגיע כמעט כל יום לבית הצנוע של משפחת בן שמעון, רק כדי לעזור, לסייע ולתת כתף. אין כסף גדול בעמותה הזו, אבל יש לב ונשמה בלי סוף.

הפעילות של גמ"ח "חסדי מאור מאיר" מגוונת: מתנות לילדים שעושים מצוות בבתי ספר, מסיבות ואירועים בכל חג גדול, הוצאת עלונים לכל בתי הכנסת בעיר, קריאת תהילים על בסיס קבוע למען חיילי צה"ל, שיעורי תורה, חלוקת ילקוטים וציוד בית ספר לפני תחילת שנת הלימודים ועוד ועוד…

אבל גולת הכותרת היא חלוקת 50 סלי מזון עשירים במיוחד בכל יום חמישי למשפחות נזקקות. בחמישי האחרון שמעון בן שמעון הזמין אותי לראות את העשייה מקרוב. הגעתי לרחוב ביאליק, מול מקיף ד', לבית משפחת בן שמעון. ירדנו לחנייה ושם במחסן קטן וצר, עשרות מתנדבים, ביניהם תלמידים ממקיף ד', החלו להכין 50 סלי מזון עשירים מאוד, כולל בשר, דגים, ירקות, פירות והרבה מאוד מוצרים שמשמחים 50 משפחות שסובלות לעיתים מחרפת רעב. המוצרים נפרסים בחנייה ונארזים בשקיות גדולות. הכל גלוי לכל, ולשם גם מגיעים אלה שמקבלים את סלי המזון.

חשוב מאוד שעמותה כזו מדהימה, שמוכיחה עשייה על בסיס יומי, תזכה לקבל אכסניה ראויה וגדולה, שם יהיה ניתן לרכז את כל הפעילות המבורכת של "חסדי מאור מאיר". עיריית אשדוד צריכה לקחת את היוזמה ולבצע פעולה מהירה ויעילה, כי בכל זאת לא כל יום ניתן להיתקל באנשים טובים שעושים למען הקהילה מבלי לבקש דבר וחצי דבר. אנחנו נמשיך לעקוב.

שבת שלום!

הניצחון של נטע ברזילי / שי לשבת

יש רגעים בודדים ב-70 שנות קיומה של המדינה המהממת שלנו שהמחיצות נופלות, שהוויכוחים לא רלבנטיים, שהפוליטיקה לא מעניינת, שהבעיות הקיומיות נשכחות, שהריכולים ודברי הבלע נקברים עמוק באדמה… רגע כזה התרחש במוצ"ש האחרון, בשתיים לפנות בוקר, עם ההכרזה שנטע ברזילי, הישראלית הכי יפה ואותנטית שיש, ניצחה את האנטישמיות ואת עוכרי ישראל… בזכות התמימות שלה, המראה הייחודי והמדהים וכמובן הקול האלוהי.

אי אפשר להתעלם מכך שנטע היא משהו שונה, ייחודי, שגורם לכולם סביבה להיות מהופנטים. יש כאלה שישר מכוונים למראה שלה, על כך שהיא לא בדיוק הכוכבת האידיאלית שמגיעה עם המידות הנכונות והשמלה הנוצצת. גם המשפט שאמרה עם הזכייה שלה ("תודה שבחרתם במשהו שונה"), הותיר את כולנו סקרנים למה התכוונה – לשיר או למבצעת.

מה שבטוח, נטע היא שונה במובן הטוב של המילה. הניצחון הענק שלה הוא ניצחון וגם תקווה של נערות רבות, שלא בטוחות שהן יכולות לעלות על הבמה ולכבוש את הקהל. גם העובדה שיש לא מעט אנשים שמתאימים להגדרה "הישראלי המכוער", אלה שפגעו בנטע מילדות וגרמו לה להחליף כרית כל לילה רק בגלל שהפכה לרטובה מדמעות התנין שהזילה, מעצים יותר את הניצחון הבלתי נתפס הזה.

כדי להצליח צריך להיות כוכבת במידות 90-60-90? הצחקתם את נטע. האישיות הכובשת שלה, הקוליות שלה, ההבעות המוזרות אך המקסימות, הכיפיות והקלילות, מנצחים כל כוכבת זוהרת, תהיה אשר תהיה. היא גרמה לכולנו (וגם לכל אירופה) ללכת שבי אחריה. תשאלו אותי עם מי אני רוצה לשבת לראיון אינטימי במסעדה שקטה – בר רפאלי או נטע ברזילי? עוד לפני שתסיימו את השאלה אני אבקש את הנייד של נטע. זה ממש לא כוחות. סורי בר…

קחו לדוגמא את השיחה של נטע עם ראש הממשלה, דקות לאחר שהיכתה את אירופה בתדהמה, והוכיחה שאפשר לנצח תחרות כזו אנטי-ציונית ולעיתים אנטי-דמוקרטית, אם בוחרים במבצעת הנכונה ובשיר הנכון. ביבי הרעיף מחמאות על הישראלית הכי פופולרית בימים אלה ואמר לה: "את השגרירה הכי טובה של  ישראל". נטע ענתה במבוכה אופיינית: "לא התכוונתי…".

זוהי בדיוק נטע. חפה מפוזה ומדאווין, לא הגיעה עם אמירות פומפוזיות, ולא דקלמה משפטים באנליים כמו: "אני מתכוונת להביא שלום עולמי…". היא בסך הכל זמרת טובה ועוצמתית שהגיעה לחרוך את הבמה  הגדולה, כפי שבדיוק עשתה במועדונים קטנים במשך כמה וכמה שנים. רק היא והלופר…

ורק בגלל שזוהי נטע, בלי מסיכות ובלי איפור, הניצחון שלה כזה גדול ועצום. למסר שלה יש הרבה יתר עוצמה והוא מאוד פשוט – צריך לתת במה לכל אחד ואחת, ולא משנה המראה או הסגנון שלו. תארו לכם כמה כוכבים חמקו לנו בין הידיים רק בגלל שלא היה להם את הביטחון של נטע לעלות על הבמה הגדולה ולא לראות אף אחד ממטר.

תודה לך נטע על רגעים קטנים-גדולים של אושר לעם היושב בציון…

שבת שלום!

ברגע שהרכב של 15 אנשים שוללים חוק, זה בדיוק ההיפך מדמוקרטיה!

בשנים האחרונות היינו עדים להתחזקות בלתי מרוסנת של מערכת המשפט סביב נושאים נפיצים בחברה הישראלית, עם החלטות שבחלק מהמקרים לא מייצגים את הרוב הגדול במדינה, באלה שבחרו במפלגות החברות היום בקואליציה של נתניהו. במילים אחרות, 15 שופטי בג"צ, מכובדים ככל שיהיו, קיבלו החלטות משמעותיות לציבור הישראלי על פי השקפת עולמם. זה קרה פעם אחת, פעם שנייה ובהמשך בעוד ועוד נושאים חשובים. בסופו של תהליך, הפסיקה החוקתית של בית המשפט העליון בשנים האחרונות הביאה מים עד נפש, יצרה משבר פוליטי חמור והציבה את שאלת חקיקת "פסקת ההתגברות" כשאלה המרכזית העומדת על סדר היום הציבורי והפוליטי.

שלא תטעו, יש לי רספקט גדול למערכת המשפט בישראל, שנחשבת לאחת הטובות והראויות בעולם. המערכת הזו הוציאה מבין ידיה החלטות הרות גורל מבלי למצמץ, התייחסה לדמויות מהשורה הראשונה בארץ הקודש כאחרוני העבריינים ולא עשתה הנחות לאיש. נשיא מדינה, ראש ממשלה, שרים בכירים, קציני משטרה ואנשים בעלי מעמד נשלחו מאחורי סורג ובריח ושילמו את חובם לחברה. גם ארגוני הפשיעה ספגו מכה אנושה בין כותלי בית המשפט, וכך בדיוק צריכה להתנהל מדינה מתקדמת ומפותחת.

יחד עם זאת, יש כאלה הטוענים כי האקטיביזם החוקתי של בג"צ חרג מזמן מהגנה על זכויות היסוד של הפרט, והפך את בית המשפט לשחקן מרכזי בזירה הפוליטית, מחולל משברים פוליטיים ומסכל פשרות. הדוגמא המרכזית לפעילותו של בג”צ היא הפסיקה העקבית ביחס לגיוס בני הישיבות. בעניין זה, בג”צ סיכל פעם אחר פעם את הפשרות הפוליטית שהשיג הרוב החילוני-מסורתי המשרת בצבא עם המיעוט החרדי שביקש להימנע מן הגיוס.

ביום ראשון האחרון ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) להוספת "פסקת ההתגברות" לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. התיקון לחוק יאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בג"ץ ברוב של 61 חברי כנסת. כעת תועבר הצעת החוק לאישור הכנסת.

בית המשפט לקח על עצמו, בחלק מהמקרים, את המושכות בהחלטות משמעותיות, ומאז 1995 ועד לימים אלו קובע נורמות וערכים חברתיים ופוליטיים שמלווים את החברה בישראל, וזאת מבלי שהיושבים על כס השיפוט נבחרו על ידי הציבור. ההתנהלות הזו מאלצת את ממשלת ישראל והכנסת לעמוד בנורמות ובערכים שקובעים השופטים, ולמעשה גרמה להפרה של האיזון השברירי בין שלוש הרשויות במדינה הדמוקרטית שלנו.

ב-20 השנים האחרונות אנחנו עדים לכרסום במעמדן של הרשות המחוקקת והמבצעת, ובמקביל על עליונותה של הרשות השופטת עליהן. לכן חשוב כל כך לחוקק את "פסקת ההתגברות", שהיא צעד אחד בדרך להשבת האיזון בין הרשויות. "פסקת ההתגברות" מאזנת בין הדרישה לשמור על זכויות היסוד לבין הצורך הקיומי של הממשלה\כנסת למשול. הדרישה לרוב של 61 ח"כים בעת חקיקת חוק, שלפי הנורמות שבג"ץ קובע הוא סותר חוקי יסוד, וההגבלה לתקופה של ארבע שנים הם תנאי פשרה, ומאזנים נכון לעת הזאת את המשוואה לעניין החקיקה אל מול הפסיקה.

בשורה התחתונה, מלאכת איזון הרשויות עוד ארוכה ורבה, ויש עוד כמה החלטות שצריכות להתקבל כדי לשמור על כבודן ומעמדן של כל אחת מהרשויות במדינה, אולם במקביל אסור לאפשר לאף אחת מהן להרים ראש בצורה לא מידתית ובעיקר בניגוד לדעת הרוב במדינה שלנו.

 

שבת שלום!

זו הבשורה שלך לעיר אשדוד? / שי לשבת

צבי צילקר נולד ב-13 במרץ 1933. הוא חגג ממש לא מזמן יום הולדת 85. שיהיה במזל טוב, ולעוד שנים ארוכות של בריאות ושיבה טובה. צילקר יכל כבר מזמן לפרוש מהחיים הפוליטיים וליהנות מזמן איכות לצד ילדיו ונכדיו. הוא גם יכל לעשות זאת בסטייל, לאחר שהטביע חותם במשך קרוב ל-40 שנה כראש עיריית אשדוד. את מה שעשה צילקר למען פיתוחה של אשדוד איש לא ייקח ממנו.

צילקר, משום מה, בעט בדלי במלוא העוצמה, ומשכיח להרבה מאוד אנשים את העשייה שלו לאורך עשרות שנים, בכמה החלטות פוליטיות מוזרות, שלא לומר הזויות. ההתנהלות שלו בעשור האחרון בהחלט לא מוסיפה לו כבוד, בלשון המעטה, וגורמת לפגיעה אנושה במעמדו בקרב רוב הציבור.

בשנת 2008 צילקר הובס בבחירות לראשות העיר ע"י ראש העיר הנוכחי ד"ר יחיאל לסרי. להפסיד בזירה הפוליטית זה ממש לא נורא, וצילקר היה צריך כבר בחצות הלילה של בחירות 2008, לכתוב בכתב ידו את מכתב הפיטורים שלו ממועצת העיר, ולפנות את הבמה לדור הצעיר יותר.

אני מכיר הרבה מאוד פוליטיקאים ברמה הארצית והמקומית, שידעו לזוז הצידה לאחר שהציבור אמר את דברו בקלפי, ולאחר שנים של עשייה ציבורית, פרשו לביתם. זו הפוליטיקה, כמה שהיא יפה ומאירת פנים, כך היא אכזרית וכואבת ולעיתים מנחיתה מהלומה חזקה לנפש ולאגו. איש גדול יודע לקבל זאת ולהמשיך הלאה, ויש כאלה שנאחזים בקרנות המזבח בכל מחיר, ולא משנה עד כמה זה נראה מגוחך ופתטי.

צילקר כיהן במשך חמש שנים כחבר מועצה לא משפיע בספסלי האופוזיציה, וזה היה מביך לראות את צילקר הגדול מנסה לרקום מהלכים פוליטיים חסרי סיכוי ולעיתים חסרי משמעות, מול הקואליציה האיתנה של ד"ר לסרי. אני הייתי נע בכיסא באי נוחות באותם רגעים, וכמוני רבים אחרים, לאחר עוד הצבעה מביכה של צילקר.

בחלוף חמש שנים צילקר החליט שהוא לא מוותר והתמודד שוב על ראשות העיר, למרות שכל פרשן פוליטי מתחיל הבין שסיכוייו להיבחר דומים לסיכויים של תמר זנדברג להיבחר כראשת הממשלה הבאההוא ספג גם הפעם מפלה פוליטית, וגם הפעם בחר שהוא לא זז הצידה והמשיך להיגרר לספסלי האופוזיציה, למרות שקיבל הצעה רשמית להצטרף להנהגת העיר עם תפקיד מכובד וראוי.

עוד חמש שנים עברו ותיאטרון האבסורד של צילקר עלה מדרגה. בשבוע שעבר הוא הצהיר כי החליט לקבל את ההצעה להיות מספר 3 (!) ברשימתה של הלן גלבר בבחירות הקרובות. אותו צילקר, שבעבר ראה בגלבר דמות פוליטית לא משמעותית ומיקם אותה ברשימה שלו בבחירות האחרונות במקום השלישי, אחרי אלי לחמני, מוכן להיות מספר שלוש ברשימה שלה. כששמעתי על הדיל הפוליטי החדש, חיפשתי את יגאל שילון בסביבה שלי, כי הייתי בטוח שמדובר במתיחה

זו לא הייתה מתיחה וצילקר סוגר את הקריירה הפוליטית שלו עם החלטה תמוהה, הזויה ומעליבהלהיות מספר שלוש ברשימתה של גלבר. זו אותה גלבר, שכאמור רתחה מזעם לפני חמש שנים, ולא הבינה איך צילקר בגד בה ונתן לאלי לחמני חסר הכריזמה, לעקוף אותה ברשימה. היום היא סוגרת איתו חשבון ונותנת לו להית מספר שלוש ברשימה שלה

זו החלטה גרועה מאוד של גלבר, שמנסה לשדר רעננות וחדשנות בבחירות הקרובות, ובמקום זה מציגה פוליטיקה ישנה ופרימיטיבית. אם זה מה שיש לה לחדש לאשדוד, עם צילקר בן ה-85 בצמרת הרשימה שלה, לא צריך להוסיף עוד כלום

שבת שלום!

רבי סניה והרבנית גלבר / שי לשבת

אני מציע לכם להסתובב בחודשים שנותרו עד הבחירות לראשות העיר עם שקית הקאה ולימון ריחני, כי אתם עלולים להוציא החוצה את כל מה שיש לכם בבטן בגלל ההתנהגות של חלק מהפוליטיקאים האשדודים… במשך כל הקדנציה, ובעיקר בימי "מחאת השבת", רובם דיברו תחת כל עץ רענן, חיפשו כל מיקרופון פתוח, כדי לצעוק ולזעוק שראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, מוכר את אשדוד לחרדים, סוגר לנו את העיר ומלקק לציבור החרדי כדי שימשיכו לתמוך בו בבחירות הקרובות לראשות העיר.

אני חייב להודות שזה די הצליח להם בתחילת המאבק. חלק מהציבור הלך אחרי הפוליטיקאים והאמין להם שהמאבק שלהם הוא נטו למען הציבור החילוני בעיר הנמל והשמירה על הסטטוס-קוו. אלפים יצאו לרחובות והרשתות החברתיות געשו ורעשו כאילו אנו חיים בבני ברק ולא באשדוד.

ד"ר לסרי ניסה להרגיע את הציבור ואמר בצורה ברורה שיש כאן קמפיין פוליטי מתוכנן, והעיר אשדוד תמשיך להיות ליברלית ומכבדת את כל תושביה, מבלי לפגוע בסטטוס-קוו. במבחן הזמן ד"ר לסרי עמד בדברו והשקט חזר לרחובות. לראייה, אשדוד ממשיכה לפעול בשבת במקומות הרגילים, שום מקום מרכזי לא נסגר וכבר לא רושמים דוחות לבעלי העסקים בסופי שבוע.

אבל תראו מה עשו שאר הפוליטיקאים בשבועות האלה. הרצון שלהם להשתלט על הגה הנהגת העיר גורם להם להתנהג בצורה מבישה, לא ערכית ולא מוסרית. הם שמים בצד את האידיאולוגיה שלהם, את העקרונות ואת ההבטחות שלהם לציבור הבוחרים, רק כדי שהחלום הפוליטי שלהם לא יתנפץ להם בפנים. אלה שלכלכו, העליבו ופגעו מוחשית בציבור החרדי, מחפשים היום ללקק להם, להתקרב אליהם ולקבל את הקולות שלהם בבחירות הקרובות.

שימו לב מה קרה בהצבעה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה סביב הרחבת רובע ז' החרדי ביום שלישי בערב. עיקרי התכנית להרחבת הרובע הם לאפשר להגדיל 2,444 דירות קטנות ברובע ז' עד לשטח של 160 מ"ר. הרקע: מצוקת מקום שממנה סובלות משפחות רבות ברוכות ילדים ברובע, וכך שכמעט ואין מקום לבנות בו יחידות דיור חדשות, בשונה משאר אזורי העיר.

צבי צילקר החליט להצביע בעד התוכנית. צילקר אומנם היה פחות מיליטנטי מחבריו באופוזיציה נגד החרדים בשנים האחרונות, אך ברוב המקרים הוא לא תמך בהם. הפעם הוא הצביע בלב שלם ובנפש חפצה בעדם…

סניה כצנסלון, גדול מתנגדי החרדים בעיר והאיש שגורם לשנאת אחים סביב סערת השבת, נמנע בהצבעה. זו אחת הבושות הגדולות בהיסטוריה של הפוליטיקה באשדוד. האיש שכל הקמפיין שלו מבוסס על שנאת חרדים והבערת הרחוב האשדודי, פתאום הופך לבעל מצפון ודאגה למצוקת הדיור ברובע החרדי. ממש רבי סניה…

ומה תגידו על הלן גלבר? בשבועות האחרונים היא מחרישה ושומרת על דומיה סביב סערת השבת. לא בגלל שאין מה להגיד, אלא רק כדי להשאיר את החצי אחוז שקיים בליבה, שבכל זאת חלק מהציבור החרדי יתמוך בה בבחירות הקרובות. היועצים הפוליטיים מתל אביב גזרו עליה שתיקה, והיא קיימה זאת הלכה למעשה.

עכשיו מסתבר שגלבר גם רצתה לסגור דיל פוליטי עם החרדים – היא תתמוך בהם בהצבעה להרחבת רובע ז', והם בתמורה יתנגדו לאישור פרויקט הבנייה ברובע ט"ו, שנועד ברובו לזוגות צעירים. הדיל הזה קרס עוד לפני שנולד, ובסופו של דבר הלן נמנעה ולו רק כדי להשאיר לה את הסיכוי הקלוש שמישהו יקנה את התרגילים הפוליטיים שלה, שמתאימים לאשדוד של שנת 72'…

שבת שלום!

יש לנו ארץ נהדרת!

קחו לדוגמא את המדינה הנהדרת שלנו, שחוגגת 70 שנים להיווסדה. נכון, אין כמעט עשור שאין מלחמה או "מבצע" צבאי מתגלגל, שהופך את חייהם של תושבי הדרום לסיוט מתמשך. נכון, המצב הכלכלי בארץ לחוץ ומלחיץ, והעתיד לבוא לא נראה מבטיח גם בתחום זה. נכון, יש פערים גדולים מידי בחברה הישראלית, וכל יום מצטרפים כמה "אורחים" חדשים מתחת לקו העוני. במילים פשוטות, בעיות לא חסרות, אפשר למצוא אותן בכל קרן רחוב, בכל סמטה.

אבל אם מחליפים את המשקפיים השחורים במשקפיים ורודים, המחשבה על המדינה הצנועה והמיוחדת שלנו הופכת להרבה יותר נעימה ואופטימית. אין עוד מדינות רבות על פני הגלובוס בהן הערבות ההדדית הופכת לדרך חיים ללא מעט אנשים. בכל פעם אני מתרגש מחדש כשאני רואה אנשים טובים באמצע הדרך, שמקדישים שעות ארוכות ביממה לשמח אנשים, לספק אוכל לאלה שאינם יכולים להסתדר לבד, להקשיב ולתת עצה טובה. במדינה שלנו עדיין ניתן למצוא שכנים שמוכנים לסייע בכל שעה ביממה בכפית סוכר, בקערת קוסקוס או במיטה שכבר אין בה צורך.

במדינה שלנו עדיין אין סיפורים על אנשים שמתים מרעב. נכון, המצב הכלכלי מורכב מאוד, אבל באותה נשימה יש גופים ומוסדות מטעם המדינה וגם אנשים פרטיים, שנותנים את המשענת האחרונה לאלה המצויים רגע לפני קריסה. במדינה שלנו החינוך עדיין חינם (לפחות בחלקו הבסיסי), ויש לא מעט סיפורי סינדרלה על ילדים שמגיעים ממשפחות מצוקה, דוהרים על המסלול הלימודי ובהמשך מחלצים את כל המשפחה ממעגל העוני. במדינה שלנו מי שבאמת רוצה לעבוד (לא כאלה שרוצים להיות מנהלים גדולים…), לא יישב בבית. עבודה יש לכולם, רק צריך לדעת לחפש ולא להיות בררנים מידי.

בשורה התחתונה, ארץ ישראל היא עדיין לא מה שהבטיחו לנו, ונצטרך להמתין עוד דור או שניים לראות האם המדינה תהפוך לארץ זבת, חלב ודבש… יחד עם זאת, אנחנו יכולים להביט מסביב, אל מול המדינות השכנות באזור וגם מול המדינות המפותחות בעולם, ולא להשפיל מבט. הארץ המובטחת היא ארץ שכיף לגור בה, אפשר להתמודד עם כל מכשול ובסופו של תהליך להרים ראש בגאווה גדולה.

את אותם דברים אפשר לומר על העיר המדהימה שלנו. אשדוד היא ללא ספק אחת הערים היפות והאיכותיות במדינה, וחבל מאוד שיש כאלה שמנסים להפוך את המציאות. לא מכבר יצא לי לשבת עם פוליטיקאי בכיר שמבקר באופן קבוע באשדוד. הוא אמר דברים חכמים: "אני התאהבתי באשדוד, וכל תושבי העיר צריכים ללכת עם חזה נפוח. אני מציע לאלה שחושבים אחרת, שיעברו לגור חודש אחד בעיר אחרת, קריית גת או בית שאן לדוגמא, ולאו דווקא ממקום של זלזול כלפי אותן ערים. אחרי חודש הם יתלו פוסטרים של העיר אשדוד בכל הבית…".

שבת שלום!

מה אנחנו עושים למען ניצולי השואה? כלום ושום דבר

למען האמת, אני מתבייש וכמוני רוב רובו של העם היושב בציון צריך להיות בוש ונכלם על כך שאנחנו לא עושים מספיק למען ניצולי השואה. בואו נודה על האמת – אנו נזכרים בהם יום בשנה, בשאר 364 הימים הם שקופים, מיותרים, עלים נידפים ברוח. כל אחד מאיתנו טרוד בחיי היומיום, לא מציצים מעבר לחלקת האלוהים שלנו, וזה המתכון הבטוח להתרסקות של החברה הישראלית, אלא אם נרים ראש ונבין שבעוד שלושה עשורים לערך, רוב רובם של 189 אלף ניצולי השואה בישראל כבר לא יהיו איתנו.

על פי נתונים רשמיים שפרסמה הקרן לרווחת נפגעי השואה כל 45 דקות ניצול שואה נפטר, יותר מאלף ניצולי שואה נפטרים בכל חודש וגילם הממוצע של אלו שחיים בינינו, חלקם בעוני מחפיר, עומד על 85. מבין 189 אלף ניצולי שואה החיים כאמור בישראל, 45 אלף מהם מתחת לקו העוני. לפי הדו"ח, העוסק במצב הניצולים בישראל, בשנה האחרונה הורע מצבם הכלכלי של הניצולים – 30% מהם דיווחו כי נאלצו לוותר על מוצרי מזון ו-25% על תרופות וטיפול רפואי עקב מצבם הכלכלי.

מסקר עדכני עולה כי כמעט מחצית מהצעירים בישראל עד גיל 29 (46%) העידו כי אינם מכירים ולא הכירו ניצול שואה. בהתאם לכך, 46% מהניצולים מאמינים כי הדורות הבאים בישראל לא יזכרו את השואה לאחר מותם, עלייה של 9% לעומת השנה שעברה. זאת, לעומת 31% מהציבור הכללי שסבורים כי הדורות הבאים לא יזכרו את השואה כשכבר לא יהיו ניצולי שואה בחיים.

על פי כל הפרמטרים, עדיין יש לנו "חלון הזדמנויות" לשפר את המצב,  אנחנו חייבים להתעורר (כולל אני), לקחת את הילדים שלנו לפגוש ניצול שואה ואפילו לאמץ אחד מהם על בסיס קבוע. הרי בעוד שלושה עשורים לערך נוכל לספר בגאווה לנכדים שלנו, על כך שהיינו הדור האחרון שזכינו לפגוש מקרוב, באופן מוחשי, את אחרוני ניצולי השואה ששרדו את התופת.

מה שכן, נצטרך גם לספר לנכדים שלנו שהיינו חלק מהעם היושב בציון שנתן יד לכך ש-50 אלף ניצולי שואה חיו בדור שלנו מתחת לקו העוני, בבדידות מפחידה, בקור וברעב. הניצולים האמיצים בעצם חווים על בשרם ניסיון השמדה נוסף.

ניצולי השואה שהיו גיבורי היומיים האחרונים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, שהיו אהובי הפוליטיקאים הצבועים שהרעיפו עליהם אהבה ומילים שמאחוריהן אין כלום ושום דבר, יחזרו מחר לחיים הרגילים, חיים עלובים בהם אותם פוליטיקאים ואלה המקבלים את ההחלטות במדינה, רואים בהם נטל על החברה הישראלית. חלק מאותם ניצולי שואה כבר מתקשים לזכור את התופת והייסורים שעברו בימי השואה הארורים, הם צריכים להתעסק בהישרדות כאן בארץ הקודש – האם לקנות עוף לשבת או אולי כדורים חיוניים? עצוב.

יש לנו עוד הזדמנות לתקן את המצב, כל אחד בחלקת האלוהים שלו. זה לא צריך להיות מורכב מידי או מסובך מידי, פשוט למצוא ניצול שואה בסביבה שלנו, ולנסות לשמח אותו, להקשיב לו ואם יש אפשרות, גם להעניק לו. הרווח שלנו יהיה עצום, בעיקר כלפי החינוך של דור ההמשך שלנו.

שבת שלום!

השקט חזר לאשדוד!

יש כל כך הרבה נושאים עליהם חשבתי לכתוב בגיליון החגיגי של עיתון המגזין אשדוד שאתם אוחזים ביד, גיליון ערב ליל הסדר. מדובר באחד הגיליונות הכי חשובים ומעניינים של השנה, בו אנחנו תמיד עושים הכל כדי להגיש לציבור הקוראים הגדול והנאמן שלנו מגוון של סיפורים וכתבות מרתקות שילוו אתכם בימי החג. ואכן, זה עיתון מרתק, אחד הטובים שלנו השנה, עם הרבה מאוד סיפורים בלעדיים, ראיונות חושפניים וחדשות על מה שנעשה בשבוע האחרון בעיר המדהימה שלנו.

יחד עם זאת, בחרתי להתמקד בטור האישי שלי בסיפור אחד מרכזי, כי בכל זאת המשקל של הסיפור הזה הרבה יתר משמעותי, לפחות לדעתי, משאר הכותרות המשמעותיות בחודשים האחרונים.

אין בכלל ספק ש"מחאת השבת" עמדה במוקד הסערה בשבועות האחרונים בעיר שלנו. אני בעד הדיאלוג הלגיטימי שמנהלים שני הצדדים, החילוניים שרוצים לראות את אשדוד ליברלית ומתקדמת. ומצד שני, ציבור מסורתי-חרדי שמעוניין ל"מתוח" את הסטטוס-קוו כמה שיותר, כדי למנוע חילול שבת המוני.

כל עוד ומדובר בוויכוח אידיאולוגי על בסיס אמונה ודרך חיים, בהחלט צריך לברך ולקבל שיש כמה דעות, וניתן בסופו של תהליך להגיע לעמק השווה.

אבל ברגע שיש גורמים אינטרסנטים, שמבעירים את הרחוב האשדודי מתוך שיקול פוליטי צר ומכוער, אנחנו לא יכולים להחריש ולקבל זאת כצעד מתקבל על הדעת.

שימו לב מה קרה בשלושת השבועות האחרונים. השקט חזר על כנו, הציבור אט-אט מבין שמה שהיה הוא מה שיהיה, ובניגוד ל"מנהיגים" פוליטיים שאמרו תחת כל עץ רענן שהנהגת העיר תמכור את אשדוד לחרדים ותסגור כל עסק בשבת, המציאות מראה בדיוק ההיפך. העסקים שהיו פתוחים בשבת ממשיכים לפעול כרגיל, בלי דוחות ובלי איומי סגירה.

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, הבטיח כבר בתחילת המאבק הלא פשוט, כי המתווה עליו הוא שוקד יפתור את הבעיה הסבוכה, שעלתה לסדר היום הציבורי בשל "חוק המרכולים". לסרי הבטיח ובסופו של דבר קיים.

אני עוקב אחר הפעילות של ראש העיר בעשור האחרון, ויכול לומר בהתחייבות שמילה שלו זו מילה. מי שחושב שהצעדים הנוכחיים שלו יקבלו תפנית שלילית לאחר שייבחר לקדנציה שלישית, פשוט לא מכיר את האיש. לסרי לא היה מתחייב על משהו שאינו יכול לעמוד בו, ובסופו של דבר רק עסקים הפועלים באזורים רגישים, על פי החלטה שתתקבל בשיקול דעת ולאחר בחינה דקדקנית, ייאלצו שלא לפעול בשבת. מעבר לכך, הסטטוס קו יישמר ורוב העסקים הפועלים בשבת, ימשיכו לשרת את תושבי אשדוד והסביבה ללא שום הגבלה.

מאות עסקים פתוחים באזור אשדוד בסופי השבוע, ומדובר באחת הערים הכי פעילות בשישי-שבת בכל הארץ, ואני מציין זאת מידיעה ולא מהשערה. בעצם, חוץ מתל אביב וחיפה, אני לא מכיר עוד ערים עם מאות עסקים שפועלים בשבת. תבדקו אותי.

ערב חג הפסח אני רוצה לאחל לכל ציבור הקוראים הנאמן שלנו ולכל תושבי אשדוד והסביבה חג פסח שמח וכשר. אנו יוצאים לחופשה קצרה (אך מתבקשת…) בימי חול המועד, והעיתון יחזור לדוכנים בעוד שבועיים, בתאריך ה-5.4.18.

דוד לוי ראוי להיות נשיא מדינת ישראל

גבי ללוש היה "התאום" של לוי. אותה קומה, אותה בלורית שיער לבנה, אותם משקפיים. גם חיתוך הדיבור היה דומה להפליא. לוי הפציר בתושבי דימונה להצביע עבור ללוש, ואכן בחלוף שבוע נרשמה רעידת אדמה של 7.8 בסולם ריכטר, כשללוש הדיח את הללי ההמום. אני לא אשכח לעולם את אותו נאום של לוי, ומאז עקבתי אחר הקריירה הפוליטית שלו בעניין רב.

גם היותו מרוקאי, "אחד משלנו", בימים בהם לא היו כוכבים רבים מעדות המזרח בפוליטיקה הארצית, הפכה את לוי לאהוב בצורה בלתי רגילה בעיירות הפיתוח. כשהוא נפגע, כולם נפגעו אחריו, כשהוא ניצח כולם בכו מהתרגשות, כשהוא הפסיד כולם הזילו דמעה חרישית.

למרבה הצער, דוד לוי נשכח בעשור האחרון. הוא חזר לבית שאן, ופרש לביתו לאחר שהבין כי כבר לא יזכה לקבל את מה שחלם להיות, נשיא מדינת ישראל. אין ראוי ממנו לתפקיד הממלכתי הזה. עם כל הכבוד לרובי ריבלין, שמנסה להיות "רובי עממיקו", הפער בינו לבין לוי באהדת הציבור, בסגנון ובעממיות, הוא כמו המרחק מתל אביב לבית שאן. ריבלין נבחר בגלל פוליטיקה קטנה, לוי נשאר בבית כי הכבוד שלו לא נתן לו להתעסק בגועל נפש הפוליטי, להתחנן בפני החרדים, אנשי הימין והשמאל שיצביעו עבורו. לוי לא הפסיד, המדינה היא זו שהפסידה נציג אותנטי שיכל גם לעשות דברים גדולים בזירות הכי חשובות.

בשבוע שעבר נעשה צדק מסוים סביב דוד לוי. שר החינוך נפתלי בנט בישר כי לוי יקבל את פרס ישראל בתחום החברה. לוי חזר לכותרות, כל התקשורת עטה עליו ופרגנה לו. אותי זה לא הרשים, אומנם לוי הכי ראוי לקבל את הפרס החשוב הזה, אבל הוא ראוי ליותר מזה. למראה הצער הוא כנראה כבר עבר את הגיל להתמודד על הנשיאות הבאה, לא נראה לי שיש לו את הכוחות לכך. מדובר בעוד שלוש שנים, לוי יהיה בן 83. הלוואי ואתבדה.

דוד לוי אמר לאחר שהתבשר על קבלת הפרס: "לאורך כל הדרך הציבורית התמודדתי בעשרות מאבקים קשים בתחום החברתי, החיים לא פינקו אותי. התחום החברתי יקר לכולנו, והעובדה שוועדה העמידה את זה בראש סדר היום, זה דבר גדול מבחינה חברתית, וישפיע גם בתחומים נוספים". עוד הוא אמר: "אני זוכר ימים קשים של מעברות ומצוקת דיור. הקרקע לא הייתה בשלה מספיק כדי להבין את חשיבות הדברים, ואני נאבקתי על מה שלי היה ברור כמובן מאליו. ידעתי שאסור להיכשל, כי כישלוני היה בולם צמיחה של דור מנהיגות צעיר בעל פוטנציאל אדיר. מי יודע כמה כוחות ומוחות חשובים אבדו לנו במהלך השנים, בגלל חוסר רגישות. אני מילאתי את חובתי. זה היה קשה מאוד ומלווה במאבקים למה שמכונה היום 'לשבור את תקרת הזכוכית".

אי אפשר היה להגדיר את העשייה של דוד לוי לאורך השנים טוב יותר. רק שיהיה בריא וימשיך ליהנות מילדיו ונכדיו.

חייבים ללכת בדרכה של צרפת: לאסור זריקת מזון לפח!

אובדן מזון הוא אחת מהבעיות החברתיות, האקולוגיות והכלכליות הגדולות בעולם. על פי הערכות שונות, כשליש מסך כמות המזון שמיוצרת בעולם הולכת לאיבוד! יחד עם זאת, מדובר בבעיה שכמעט ואינה זוכה ליחס, לדיון ציבורי או לחקיקה. בישראל, שבה 31 אחוז מהילדים נמצאים מתחת לקו העוני, אין כלל נתונים רשמיים על היקף אובדן המזון. על פי דוח ראשון מסוגו של עמותת "לקט ישראל" שפורסם לא מכבר, כ-2.45 מיליון טון מזון בשווי 20 מיליארד שקל, הולך לאיבוד בכל שנה בתהליכי הייצור וההספקה. פשוט נתונים מדהימים.

נתונים אחרים מעלים כי משפחה ישראלית ממוצעת משליכה לפח מזון בשווי 8,000 שקלים בשנה! זאת מול כ-300 אלף משפחות בישראל שסובלות מאי ביטחון תזונתי. שימו לב, הנתון השני לא מדבר על אפריקה ולא על מדינת עולם שלישי, אלא על ישראל מודל 2018.

בישראל זורקים כאמור מידי שנה כ-2.5 מיליון טונות מזון, מתוכם 214 אלף טון של מזון מבושל במגזר המוסדי, הכולל את בתי המלון, את צה"ל ואת אולמות האירועים. אם נפרש את הכמויות הבלתי נתפסות הללו לאחוזים, נגלה כי 35% מכל המזון שמיוצר בארץ נזרק, כאשר הירקות והפירות מהווים 75% מהכמות הכוללת.

המזון שנזרק מהווה לא רק בזבוז משאבים, שגורר איתו השלכות סביבתיות, אלא יש בו גם פן מוסרי וכלכלי, במיוחד לנוכח העובדה כי מחצית מהמזון האבוד, הוא מזון בר הצלה, כלומר מזון הראוי למאכל אדם.

חוק תקדימי שעבר לפני כשנתיים בסנאט הצרפתי פה אחד, אוסר על סופרמרקטים ורשתות שיווק לזרוק מזון. צרפת תהיה המדינה הראשונה בעולם שבה הסופרים יידרשו להעביר את המזון העודף לבנקים של מזון או לנזקקים. במדינה האירופית, שמבזבזת מעל ל-7 מיליון טון אוכל ראוי למאכל מדי שנה, יטילו קנסות בגובה של עד 75 אלף יורו על רשתות שיווק בגודל של 400 מ"ר ומעלה, שלא יחתמו על הסכמי העברת מזון עם עמותות צדקה. במקרים קיצוניים, המדינה תוכל להטיל עונשים של עד שנתיים מאסר על מי שלא יקיים את החוק.

האם יש סיכוי לראות חקיקה דומה לזו שנעשתה בצרפת בקרוב בישראל? כלל לא ברור. הסיבה: אחת הבעיות המרכזיות בטיפול באובדן מזון היא כמות הגופים שאמורים לעסוק בנושא. עבודתם של לפחות ארבעה משרדי ממשלה שונים (הבריאות, הגנת הסביבה, החקלאות והכלכלה) קשורה לתהליכי אובדן של המזון במהלך ייצורו והספקתו. זה אומנם סיפור בירוקרטי לא קטן, אבל מול הרווח הגדול שיירשם בצד השני, עם עשרות אלפי משפחות שיוכלו לקבל כמויות של מזון על בסיס קבוע, זה בהחלט משתלם.

 

שבת שלום!

כולנו יכולים להיות רגועים: יש לנו משטרה מהטובות והמתקדמות בעולם!

הטענות הן שונות ומגוונות, ובעיקר מתמקדות בפעילות הבלתי מתפשרת של כחולי המדים סביב החקירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני אומר בצורה הכי גלויה וישירה שאם מחר יתקיימו בחירות כלליות, אבחר בליכוד ובבנימין נתניהו. אני עדיין חושב שאין לו, בשלב הזה, מחליף ראוי וכל עוד הוא חף מפשע, ואין החלטה חד משמעית האם להגיש נגדו כתב אישום (וגם שם הדרך עוד ארוכה עד גזר דין חלוט וסופי), נתניהו ראוי לכהן כראש ממשלת ישראל. מדובר במנהיג היחיד שמסוגל להתמודד מול האיומים הביטחוניים שיש סביב המדינה הקטנה שלנו. לא הייתי ישן טוב בלילה אם לדוגמא הייתי יודע שיאיר לפיד, צריך לקבל החלטות הרות גורל לעם היושב בציוןנתניהו צריך וחייב להוביל את המדינה בימים טרופים אלהיחד עם זאת, אני תומך ומגבה את פעילות המשטרה, וטוען בצורה הכי ברורה שיש לנו משטרה מהטובות והמתקדמות בעולם בכל קנה מידה. אני מכיר את משטרת ישראל הישנה והחלשה, שהייתה לנו אי שם בשנות ה-80 וה-90. ארגוני הפשיעה הרימו ראש באותם ימים, השחיתות חגגה ונבחרי הציבור עשו לביתם בלי פחד ובלי מורא, עם מעטפות ומזומנים שעברו מיד ליד.

משטרת ישראל מודל 2018 היא משטרה מתקדמת הן ברמת הארגון, האיכות והטכנולוגיה. רוב ראשי הפשע במדינה יושבים מאחורי סורג ובריח וטוב שכך. אף עבריין לא יכול להרים ראש, וכל מי שמנסה, נעצר באופן מיידי. תראו מה קורה בגזרה שלנו, הפשיעה בנסיגה מתמדת, העבריינים הבעייתיים לא מסתובבים לנו בין הרגליים, וימ"ר לכיש ביסס את  מעמדו כאחת מהיחידות המרכזיות הטובות במדינה, עם מעצרים על בסיס יומי של עבריינים פורעי חוק. הדוגמא הזו של ימ"ר לכיש באה לידי ביטוי בכל פינה בארץ, ואיכות החיים של כולנו השתפרה בזכות העובדה שהמשטרה היא חזקה ואינה עושה הנחות לאיש. כך זה צריך להיות במדינה מודרנית ומתקדמת, ואני אומר לכם שבהרבה מאוד מדינות מתפתחות וחזקות כלכלית, המשטרה היא פחות חזקה ופחות אפקטיבית.גם בנוגע לפעילות מול נבחרי הציבור, ברמה הארצית והמקומית, המשטרה לא עושה הנחות לאף אחד. מי שטועה משלם במזומן, ומוצא את עצמו בחדרי החקירות ולאחר מכן לעיתים גם בחדרי המעצר.

המשטרה פועלת באותה מדיניות גם כלפי ראש הממשלה, וזה מעודד מאוד שאיש אינו חסין מול שלטון החוק. ייתכן מאוד שבסופו של יום כל עדי המדינה, החקירות המסועפות והמיליונים שהושקעו בשנה האחרונה, יובילו לכלום ושום דבר. זה בסדר ואין ערובה לאף פעילות משטרתית, סמויה או גלויה. מה שבטוח, כולנו נוכל להיות בטוחים שהמשטרה הפכה כל אבן ובדקה כל עניין, ולו הפעוט ביותר, כדי לראות האם יש שחיתות סביב ראש הממשלה שלנו. תעזבו את המשטרה בשקט, ותנו לה לבצע את עבודתה.

שבת שלום!

עיתון "המגזין אשדוד" נבחר לאחד מהמקומונים הטובים בארץ!

אין מתנה גדולה יותר שהיינו מבקשים לקבל, לרגל הוצאת גיליון ה-700 של "המגזין אשדוד", מזו שהתבשרנו לפני מספר ימים. ממשאל שהתקיים בשבועות האחרונים בין מספר אנשי פרסום ועיתונות ברחבי הארץ, נבחרו כמה וכמה מקומונים כטובים והאיכותיים ביותר במדינה. העיתונים נבחנו באיכות הכתבות, רמת אמינותן, הסיפורים הבלעדיים וכן איכות הנייר והתפוצה של כל מקומון ומקומון. העיתון שלנו נבחר להיות בנבחרת המובילה, לצד מספר מצומצם של מקומונים מרחבי הארץ, ועובדי המערכת התרגשו מאוד לאחר שקיבלו את הנתונים האלה לידיהם.

בכלל, העיתון שאתם מחזיקים ביד הוא ללא ספק חלק מההיסטוריה של התקשורת המקומית בעיר הנמל. לא כל יום עיתון מקומי חוגג הוצאת 700 גיליונות, כל אחד מהם מקצועי, מרשים, מהודר, עם איכויות שלא רואים כל יום בזירת התקשורת המקומית. באשדוד קמו וצצו מקומונים כמו פטריות אחרי הגשם, חלקם הלכו לעולמם באותה מהירות שהונחו בדוכני העיתונים ברחבי העיר. חלקם היו בעלי אינטרסים ברורים ושקופים ולכן לא זכו ל-100 ימי החסד שכל עסק מבקש מהציבור עם תחילת עבודתו, חלק לא היו מקצועיים בעליל, חלק הודפסו על נייר שאינו מכבד את הקוראים וחלק פשוט "נחנקו" כלכלית במציאות הלא פשוטה בארץ בכלל ובעולם התקשורת בפרט.

עיתון "המגזין" לא רק שצלח בשלום את העשור הראשון לפעילותו, אלא בחלק מהשנים אפילו היה רווחי כלכלית, דבר שאינו מובן מאליו כלל וכלל בעולם התקשורת. זה רק מסביר שהעיתון מנוהל כלכלית ומקצועית בצורה נכונה ומבוקרת.

בעיתון שלנו יש צוות עובדים מדהים, כולם כמשפחה אחת. ממנכ"לית העיתון יהודית ויצמן, דמות מקצועית מאין כמותה שמנהלת את הצד הפיננסי והפרסומי בעיתון ביד רמה, דרך סוכנות הפרסום המסורות, הגרפיקאים המקצועיים, אנשי המזכירות וכמובן צוות הכותבים איתם אני עובד בהרמוניה מופלאה. מדובר בגלריה של אנשים שכל אחד מהם מגיע לעבוד בהתלהבות גדולה וברצון לשפר ולייעל את המערכת מגיליון לגיליון, ועל כך אני מוקיר להם תודה מכל הלב.

הגעתי לעיתון "המגזין" לפני חמש שנים לערך, לאחר שעבדתי ב-10 כלי תקשורת שונים ב-20 השנים האחרונות. לאורך כל הדרך "חונכתי" מבחינה מקצועית שרק סיפור נוטף דם, עם כותרות מאירות עיניים ומילים פרובוקטיביות עושות את העבודה. "הציבור צמא לדם, אתה צריך לספק לו את המנה השבועית", נאמר לי פעם אחר פעם ע"י מעסיקיי לאורך העשייה העיתונאית שלי. ואכן, ידעתי לספק את הסחורה ולחפש את הסיפור בכל מחיר, גם אם ידעתי שיש נפגעים בדרך.

בתקופה בה אני עורך את החדשות בעיתון "המגזין" התמתנתי ואני ממש לא מצטער על כך. אחד מבעלי העיתון ג'קי בן זקן, תמיד אמר לי: "אתה יכול לעשות עיתון טוב גם מבלי שתגרום עוול לאנשים. יש מאחוריהם אישה, ילדים ומשפחה". המשפט הזה נחרט היטב בתודעה שלי, ואני לומד שבוע אחר שבוע שאפשר לעשות עיתון מעניין גם בדרך אחרת, רגועה ומתונה יותר. לא מתלהמת.

אני מאחל לכל משפחת "המגזין" חג שמח, זהו בהחלט יום חג בו צריך להביט אחורה בסיפוק רב ובאותה נשימה להפנות מבט אל העתיד, בתקווה שנוכל לקדם יותר ויותר את המוצר התקשורתי המיוחד והאיכותי הזה.

שבת שלום!

פרשת כי תשא

עת לחשוב ועת לדבר. כתוב בפרשה: "ושחקת ממנה הדק…". מסבירים המפרשים: ר' יוחנן בא ללמדנו שני הפכים שהם יין ובשמים, שהם הדיבור והשתיקה. כלומר הדיבור מזיק ליין, מכיוון שיין הוא אחד הדברים שהגוף מתאווה לו, חז"ל ראו לנכון להזהירנו לבל נימשך אחריו. והבשמים לעומת זאת מענגים את הנשמה והדיבור טוב להם. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, זהו הריח.

כך בענייני העולם הזה. חכמים אמרו שיפה השתיקה ויש למעט בדיבור "\ כי לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". אבל בעניינים רוחניים כמו הבשמים לנשמה, צריך להרבות בדיבור, בדברי תורה.

נמצא שאנו צריכים להתבונן ולדעת מתי להשתמש בכח הדיבור ומתי להימנע ממנו. הקב"ה ברא את הלשון שהיא מוקפת משני צידה בחומות, אחת של עצם ואחת של בשר. גם עצם שהיא קשה וגם בשר שהוא רך, ללמדך שאדם צריך לעשות שימוש נכון ובזמן הנכון בלשונו.
חיים ומוות ביד הלשון, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. לכן אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאילם שכתוב: "סייג לחכמה שתיקה". אדם צריך להתבונן באיזה אופן הקב"ה ברא את האיברים שלנו וללמוד מכך איך הקב"ה רצה שנשתמש באיברים הללו כדי לקיים את תורתנו הקדושה.

הלכות לשון הרע:
אסור לקבל לשון הרע, כלומר להאמין. אסור לשמוע לשון הרע, אבל אם מדובר על נושא שצריך להיזהר ממנו להבא, אזי מותר לשמוע, לא להאמין. למשל: אם רוצה להיכנס לשותפות עם אדם, מותר לשמוע דברים על השותף ולהיזהר. החפץ חיים אומר שיוצא מכך שעלול להיות מצב שמראש לא נוכל להקשיב לאף אדם, גם אם יש סיכוי שתצמח מזה תועלת. לכן יש לברר תמיד בתחילת השמיעה אם תצמח תועלת מן הדיבור, ואם לא אזי לא להמשיך להקשיב. לפעמים מותר, ואפילו מצווה, לשמוע, זאת באחד משני המקרים הבאים: לאחר ששמע כל העניין יוכל להסביר למספר שאין הדברים כך. לאחר הסיפור המספר יירגע וישכח מן העניין. בשני המקרים יש סיכוי שיגבר השלום בישראל. בכל מקרה אסור להאמין למה ששמע. ההבדל בין שני המקרים שבראשון אין הסיפור נוגע למספר, ובשני הסיפור קשור למספר. בשני המקרים אומר החפץ חיים שזו מצווה. אם קרה לאדם שמצא את עצמו בחבורה, אשר מספרת לשון הרע, הוא צריך לנסות להוכיח אותם, אם הוא מעריך שלא יוכל להוכיח אותם אז שינסה להסתלק מן המקום. אם אינו יכול, אזי יישאר אבל יקיים את שלושת הפרטים הבאים: יחליט שלא להאמין להם כלל. לא יהיה נח לו בשמיעת הסיפורים. לא יראה שום סימן של הסכמה לסיפור. אם יכול להראות פנים זועמות, אזי עדיף. כל הפתרון בסעיף הקודם, כאשר הוא יושב כבר בקבוצה כזו, אבל אם הוא מתקרב לקבוצה, המדברת לשון הרע או שזו קבוצה הידועה כמדברת לשון הרע, אזי אסור לשבת אתם כלל. אם שומע דברים שניתן לפרשם לזכות ולחובה חייב לדון לזכות. אם לא דן לכף זכות, לא רק שעובר על "בצדק תשפוט את עמיתך", אלא עובר גם קבלת לשון הרע.

שבת שלום!

"כלכליסט": "ההתנהלות הכספית של מ.ס מתבצעת ללא דופי"

זה לא חדש שיש באשדוד מספר מצומצם מאוד של אנשים, שמנסים בכל דרך לפגוע בפעילותה של מ.ס. אשדוד, עם טענות סרק הזויות והפצת כזבים ובדיות סביב ההתנהלות הכלכלית של מועדון הכדורגל הבכיר בעיר. אותם אנשים נואשים ניסו "למכור" את השקרים שלהם לכלי התקשורת הארציים, וקיבלו דחייה חד משמעית מרובם, לאחר שאלה ערכו את הבדיקות שלהם וקיבלו את הדוחות הכספיים המפורטים של העמותה המנהלת את הקבוצה.

למרבה הצער, באתר "כלכליסט" לא ביצעו את הבדיקות הללו ופרסמו בעבר נתונים שקריים, לפיהם בקבוצה לא העבירו לקופת המועדון את מלוא הכספים שהתקבלו ממכירת שחקנים לקבוצות שונות בארץ ובאירופה. מדובר בבדיקה הכי פשוטה והכי אלמנטרית שצריך היה לעשות לפני פרסום הכתבה. הדבר כאמור לא נעשה, והאתר הכלכלי החשוב הלך שולל אחר אנשים שרוצים להשחיר את הקבוצה ובעיקר את ג'קי בן זקן, שבלעדיו הקבוצה לא הייתה יכולה לשרוד כלכלית. לאחר פגישה ארוכה עם נציגי המועדון, במהלכה הוצגו הדוחות הכספיים השקופים, באתר "כלכליסט" הבינו כי טעו ופרסמו ביום שלישי האחרון כתבה מקיפה על האקדמיה של מ.ס. אשדוד, על פעילותה המבורכת ובעיקר את הנתונים הכספים האמיתיים והנכונים. בכתבה נכתב בין השאר: "תקבולי התשלומים ממכירת הזכויות מופקדים בחשבון העמותה והרווחים ממכירת הזכויות בשחקנים נרשמים בסעיף רווח הון בדו"ח הפעילות, כולל מכירות רוג'רס קולה, אפא אמברוז וניר ביטון, שבכתבה ב"כלכליסט" (27.9.2017) נכתב על ידנו בטעות, כאילו הכספים לא עברו במלואם לעמותה. מבדיקה שנערכה על ידנו בשנית אל מול אנשי מ.ס. אשדוד, הוברר לנו כי הכספים עברו במלואם לעמותה".

למי שהיה ספק, גם לאחר מכירת השחקנים המוכשרים לקבוצות השונות, ג'קי בן זקן הוציא עשרות מיליוני שקלים מהעסקים שבשליטתו ומכיסו הפרטי, כדי שקבוצת מ.ס. אשדוד תסיים עונה אחר עונה ללא גרעון כספי. בעידן של הבקרה התקציבית והדרישות הכספיות המחמירות של ההתאחדות לכדורגל, אין מקום לטעויות, וקבוצה שלא מכסה את חובותיה עד תום, לא יכולה לפתוח את העונה שבאה אחריה. עונשים של הפחתת נקודות והורדת ליגה כבר יצאו אל הפועל בגלל התנהלות כספית לא ראויה של מספר קבוצות (הפועל ת"א, מכבי נתניה ועוד).

באותה כתבה באתר "כלכליסט" נכתב כי האקדמיה של מ.ס. אשדוד היא אחת המוצלחות שיש בארץ, ומדובר בפס ייצור של שחקנים שחלקם מגיעים לקבוצה הבוגרת של מ.ס. אשדוד, וחלקם נמכרים בשלב כזה או אחר לקבוצות גדולות בארץ ובאירופה. באשדוד משקיעים מידי עונה קרוב ל-4 מיליון שקל (!) במחלקת הנוער ובאקדמיה של הקבוצה, סכומים שאף קבוצה אחרת בישראל לא מוציאה במחלקות הצעירות שלה.

מעבר לכך, מחלקת הנוער והילדים של מ.ס. אשדוד מהווה חממה לקרוב ל-1,000 ילדים בבתי הספר לכדורגל ובקבוצות השונות של המחלקה. מדובר במתנ"ס הגדול ביותר בעיר. יש לא מעט סיפורים על ילדים מוכשרים, שמגיעים ממשפחות קשות יום, כאשר חייהם משתנים מקצה לקצה בזכות ההשקעה הגדולה בהם מגיל צעיר ועד שהם הופכים לכוכבי כדורגל עם משכורות אדירות ותנאים חלומיים.

בשורה התחתונה, אלה שרצו להכפיש ולפגוע במ.ס. אשדוד ובג'קי בן זקן, עשו בדיוק את ההיפך, כי בסופו של דבר האמת חזקה מכל דבר אחר.

שבת שלום!

אשדוד לא מככבת במפת הפקקים של ישראל

זה לא סוד שמצב העומס בכבישים בישראל מחמיר מיום ליום, והפקקים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות החזרה מהעבודה, מעיקים ומחמירים. לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים במקום במשך דקות ארוכות מאוד, ממש כלואים ברכב, והתחושה היא שאנחנו מאבדים זמן יקר מהחיים שלנו סביב צפצופים, קללות ותחושת חנק בלתי מוסברת.

מוסף "ממון" של עיתון "ידיעות אחרונות" פרסם לפני מספר ימים את מפת הפקקים החדשה של ישראל, בדגש על שכונות ואזורים שפשוט אי אפשר לנוע בהם בשעות הבוקר. מדובר בנתונים מבהילים רק מלקרוא אותם, אז תארו לכם מה קורא לנהגים המסכנים, שממהרים לקחת את הילדים לגן ולבית הספר, ונאלצים לנוע במהירות ממוצעת של 5 ק"מ (במקרה הטוב…) כל הדרך למוסד החינוכי.

למשל, תושבי שכונת אגמים באשקלון עומדים כל בוקר כ-60 דקות בפקק, נתון בלתי מתקבל על הדעת. תושבי כפר סבא הירוקה עומדים "רק" 45 דקות, תושבי שכונת אם המושבות עומדים 42 דקות, ותושבי ראש העין עומדים 50 דקות תמימות.

על פי בדיקה שאנחנו ערכנו, תושבי רובע ט"ו למשל, אחד הרובעים העמוסים בשעות הבוקר, סובלים מזמן ההמתנה בפקקים של 12 דקות בשיא הלחץ. בהחלט סביר. באזור הכניסה הדרומית, בשעות הלחץ, הפקק נמשך כ-20 דקות, כך גם באזור היציאה הצפונית.

אפשר כבר לומר בשלב הזה שפרויקט ה-REWAY, שגרם לסערה רבתי לפני מספר חודשים, בהחלט מוכיח את עצמו עד עתה. העבודות באזור הכניסה הדרומית לעיר כבר הסתיימו, יש 4 מסלולי נסיעה מרווחים וחדשים, וברוב שעות היום אין עומסי תנועה במקום. בעיריית אשדוד מווסתים את התנועה בהארכת הרמזור הירוק בצירים העמוסים בשעות הלחץ, דבר שמקל מאוד על התנועה. בלב העיר עדיין יש בעיות ועומסים כי העבודות באזורים הללו בעיצומן, וההערכה היא שתוך מספר חודשים הסדר והשקט שיש בכניסה הדרומית, יהיו גם באזורים הללו.

פרויקט התחבורה הירוקה, בו יושקעו בסך הכל כ-500 מיליון שקל, מציב את אשדוד בעמדה עדיפה על פני כל עיר אחרת בארץ. בזמן שכל הערים יצטרכו סוג של נס להיחלץ מהפקקים המעיקים, שכאמור רק הולכים ומחמירים, באשדוד המציאות תהיה שונה לגמרי עם מסלולים חדישים ורחבים, ובעיקר מסלול מהיר של תחבורה ירוקה, שיאפשר לאוטובוס מתקדם לחצות את העיר מצד לצד ב-7 דקות. התחבורה הציבורית תרים ראש בכל פינה בארץ, זו המציאות ומי שמנסה לטשטש זאת, טועה ומטעה. זה קורה בכל עיר מתוקנת בעולם, וזה יקרה גם כאן בתל אביב, ראשון לציון, באר שבע ואשדוד.

המשק הישראלי מפסיד מיליארדים בגלל הבזבוז הלאומי של זמן בדרך לעבודה. מיליארד השקלים שהניבו דוחות התעבורה בחמש השנים האחרונות, אין בהם בכדי לפצות על השקעות הענק הנדרשות בנושא תחבורה. המדינה צריכה להתייחס לבעיית התחבורה כאתגר אסטרטגי ויפה שעה אחת קודם לפני שכולנו נדרוך במקום כי לא יהיה לאן לזוז. באשדוד זה כבר קורה בימים אלה, בשאר הערים ינסו בעתיד הקרוב "להדביק" את הפיגור מול עיר הנמל, אבל זה לא יהיה פשוט גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה ביצועית.

למרבה האירוניה: "סערת השבת" עושה טוב ל"ביג פאשן"

מרכז הקניות "ביג פאשן" זכה בחודש האחרון לקמפיין פרסומי בחינם, מבלי שבעלי המקום הוציאו שקל אחד… "סערת השבת" באשדוד הגיעה לכותרות ברמה הארצית, ומסוקרת על בסיס יומי בכל כלי תקשורת שמכבד את עצמו. התקשורת הפכה את אשדוד לסמל סביב המאבק בין הציבור החילוני לחרדי בארץ, ומן הסתם מתחם "ביג פאשן" מעורר את ההתעניינות המרכזית, לאחר שפקחי עיריית אשדוד חילקו קנסות לסוחרים במקום.

מדובר במאבק יצרי, חסר פשרות, עם קבוצות שמרימות ראש משני הצדדים, כאשר הציבור החילוני התעורר ובפעם הראשונה החליט שהוא מקיים מחאה משמעותית, מול הניסיונות של גורמים חרדים להפר את הסטטוס קוו, לא רק משיקולים דתיים, אלא בעיקר בגלל מאבקים פנימיים בקהילה החרדית באשדוד. בעבר הציבור החילוני היה מנומנם ואדיש, והיו כאלה שהיו בטוחים כי ההחלטות החדשות יעברו בלי בעיה יוצאת דופן. איש לא צפה כי ההחלטות האלה יבעירו את אשדוד.

נראה כי המאבק הזה לא יסתיים בקרוב. הרי מדובר בצעדים הרי גורל לעיר שלנו, שיקבעו את צביונה לשנים הבאות. הציבור החילוני דורש, די בצדק, כי הסטטוס קוו שהיה מקובל בעיר עד לפני כחודש ימים, יחזור להתקיים הלכה למעשה. זה אומר שאיש על פי אמונתו יחיה, עם עסקים באזורים ספציפיים בעיר שפתוחים בשבת, מבלי להפריע לציבור הדתי לשמור את השבת. זה לא סביר לדרוש מעיר עם 70% אוכלוסיה שאינה חרדית, לסגור את העיר בשבת, כאילו אנו חיים בבני ברק. גם מקבלי ההחלטות בעיריית אשדוד מבינים זאת, ומנסים לגבש הסכם שיהיה מקובל על כל הצדדים. הסכם שכזה יזכה להצלחה אך ורק אם אותו קומץ חרדי יבין שהוא חייב להתפשר, אחרת אשדוד תמשיך להיות בכותרות, ולא בקונוטציות חיוביות. באותה נשימה, הציבור החילוני חייב לכבד את שומרי השבת ולא להפריע להם בקיום אורח חייהם הדתי. זה מה שהיה באשדוד מאז ומעולם, וזה מה שצריך להיות גם בעתיד בעיר הנהדרת שלנו.

למרבה האירוניה, המאבק סביב "סערת השבת" עושה טוב לעסקים שפתוחים בשבת בעיר הנמל. הסיקור התקשורתי המקיף והרצון של הציבור החילוני באשדוד ומחוצה לה, לתמוך באותם מתחמי קניות הפועלים בשבת, גורמים לכך שהפדיון ב"ביג פאשן" עלה בחודש האחרון בעשרות אחוזים במהלך סופי השבוע. מדובר בנהירה של ממש של אלפי אנשים, שמנצלים את מזג האוויר הנוח ומגיעים לראות מקרוב את מתחם הקניות שעומד במוקד הסערה. ברור שבעלי המתחם היו מוותרים על המאבק הזה, כי בסופו של דבר הם מעדיפים להתרכז במה שהם טובים באמת, הקמה וניהול מרכזי קניות בארץ ובעולם. המאבק הזה נכפה עליהם, והם עומדים על הרגליים האחוריות כדי שהסוחרים במקום לא יפגעו, וימשיכו להפעיל את עסקיהם גם בסופי שבוע, כפי שעשו מהיום הראשון שה"ביג פאשן" פתח את שעריו.

 

שבת שלום!

תלמדו מהמועצה הדתית איך מצליחים לגשר בין דתיים לחילוניים

אני עוקב תקופה ארוכה אחר ההתנהלות של המועצה הדתית באשדוד, מבקר במבנה המשופץ והמיתולוגי ברובע ב' על בסיס שבועי, וסופג את האווירה במקום דרך שיחות עם עובדי המועצה וציבור המבקרים. בסך הכל מדובר במשכן מרתק שמפגיש בין עולמות השמחה (הנרשמים לנשואים), המסחר (תעודות הכשרות לבתי העסק השונים), הרוח (מפגש של רבני העיר הנכבדים עם הציבור הרחב) והשכול (אישורי הקבורה וכל סידורי הלוויה). אין יום שאני מבקר בבניין המועצה הדתית ולא חוזר למערכת עם סיפור מעניין… זה כל היופי, במקום בו יש אנשים ונותני שירות מסורים, בדרך כלל שם נולדים הסיפורים הכי טובים.

אבל מעבר לכך, אני גם מאוד מתחבר לדרך בה מוביל יו"ר המועצה הדתית הרב עובדיה דהן, את העשייה בגוף החשוב הזה. הרב דהן מצליח בדרכו הנעימה והייחודית, לפתוח את שערי המועצה הדתית לכלל הציבור, ולא משנה אם מדובר בחובש כיפה או בחילוני גמור. הוא מקבל בלשכתו עולה חדש מחבר העמים, שלא מכיר את התורה ואת השבת, ומייד לאחר מכן מארח בלשכה קבוצה של מתנדבים בבתי הכנסת שעברו קורס עזרה ראשונה, כדי להציל חיים במקרה הצורך במקום הקדוש. השילוב הזה והרוח הנעימה שהרב דהן משרה על המקום, הם בדיוק הנוסחה לחיבור וגישור בין כלל האוכלוסיות בעיר.

בכלל, הרב דהן ועובדי המועצה הדתית לא רק שנותנים שירות יעיל ואדיב לציבור האשדודי (מה שמזכה אותם שנה אחר שנה בפרס ארצי מטעם משרד הדתות), אלא יודעים לחבר ולגשר בין הרחוקים לקרובים, ועושים זאת בדרך נעימה שגורמת לשני הצדדים להרגיש בנוח.

במילים אחרות, גם מי שאינו קרוב לדת ואפילו רחוק ממנה מרחק שנות אור, יוצא  לאחר שנרשם לנישואים לדוגמא, עם חיוך גדול ועם תחושה שגם המוסד הדתי, שבחלק מהמקומות הינו קר ומנוכר, נותן תחושה של בית ומקבל את כולם באותה קבלת פנים חמה.

בזמן שמשבר השבת מפלג את העיר שלנו וגורם לשסע גדול בין קבוצות גדולות, אני קורא למקבלי ההחלטות בעיר להשמיע קול ולנסות למצוא את הנוסחה לגשר ולהרגיע את הרוחות הסוערות. מדובר בסך הכל בקומץ של חרדים אינטרסנטים מצד אחד, שרוצים רק לדאוג לעצמם ולמעגל הקרוב אליהם. פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה וסיכוי, שמשלהבים את ההמון בצורה מסוכנת וחסרת אחריות, ובאמצע הנהגת עיר שחייבת להיות אמיצה ולא לחשבן לא לאלה ולא לאלה. באמצע יש גרעין גדול ומוצק של תושבי אשדוד, דתיים וחילוניים, שרוצים לחיות בעיר שלנו באחווה, בהבנה ובהכרה שאיש על פי אמונתו יחיה. כך היה וכך יהיה גם בעתיד.

 

שבת שלום!

 

 

אילן בן-עדי עלה השבוע לכותרות בגלל משפט בודד

מנכ"ל עיריית אשדוד אילן בן-עדי, עמד השבוע במוקד הסערה. אני חייב לפתוח את הטור ולציין בצורה ברורה שאין לי קשר ישיר למנכ"ל העירייה, הוא לא משתף פעולה עם התקשורת וגם לא מחפש שיפרגנו לו. לאורך תשע השנים האחרונות, מאז שמונה לתפקיד מנכ"ל העירייה, אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר המפגשים שלנו. לעומת זאת, אני מכיר לא מעט מנהלים בכירים בעיר שלנו, שעסוקים כל היום בקידום והאדרת שמם, ומתקשרים אלי ואל עיתונאים אחרים, רק כדי שנפרגן להם בכתבה יפה ובתמונה בולטת. בן-עדי הוא בדיוק ההיפך, מתרחק מהתקשורת כמו מאש ומתרכז בעבודה נטו.

בן-עדי מוביל יד קשה ובלתי מתפשרת בסגנון העבודה שלו בעירייה. היום אפשר לומר בוודאות שאין עובדים שמדפיסים כרטיס והולכים לשתות אמריקנו ברוגוזין, כפי שהיה בעבר. אלה שעשו זאת כבר לא עובדים בעיריית אשדוד. ההתנהלות של בן-עדי מובילה מצד אחד למחמאות על ייעול העבודה בעירייה, ומצד שני הוא צבר לעצמו לא מעט אנשים שלא אוהבים את צורת התנהלותו.

בשורה התחתונה, מדובר באיש עבודה עם סגנון ייחודי, שבסופו של יום מוביל את עיריית אשדוד להישגים מקצועיים בשורה של נושאים, לצד כמה וכמה סוגיות שגרמו להד גדול.

השבוע בן-עדי "חטף" ברשתות החברתיות, לאחר דברים שאמר בכנס עם עובדי העירייה, בערב בו חולקו קביעות למאות עובדים. בן-עדי נאם במשך דקות ארוכות, והתייחס לשורה של נושאים. חלק קצר של שניות בודדות מאותו נאום ארוך, דלף לרשת החברתית ע"י סער גינזבורסקי (עוד נחזור אליו…). בן-עדי נשמע אומר: "מי שמוציא את דיבת העירייה, תתנו לו באבי אבי אמא שלו…". ללא ספק משפט בעייתי, בטח לא דיפלומטי. אין כאן מילים מכובסות, אלא שפה קשה וישירה של מנכ"ל העירייה. בן-עדי התייחס ארוכות במהלך הנאום שלו להתקפות הקשות שעוברת עיריית אשדוד ועובדיה, וניתן להבין את כעסו של בן-עדי, שרוצה להגן על נבחרי הציבור ופקידי העירייה, שעוברים כאמור מתקפה חסרת תקדים ברשתות החברתיות. מדובר לעיתים בהתקפות אישיות, מלאות רוע וארס, שחלקן אגב יגיעו בסופו של יום לבית משפט בתביעות לשון הרע שבכירי העירייה מגבשים בימים אלה. מעבר לכך, מדובר כאמור בנאום שלם, וזה לא ראוי לשפוט אותו מקטע קול של שניות בודדות. יחד עם זאת, מנכ"ל העירייה חייב לסנן את מילותיו גם ברגעי כעס…

סער גינזבורסקי הוא זה שאחראי להדלפה המכוערת הזו. סער הוא האחרון שיכול לבוא בטענה כזו או אחרת על התבטאות או אמירה של איש ציבור. אותו גינזבורסקי הוא עבריין מקלדת עם חותמת של בית המשפט. כזכור, בית המשפט פסק ממש לאחרונה כי סער ייפרד מ-400 אלף שקל, לאחר שהוכח כי כתב ברשתות החברתיות דברי בלע ושקר באופן שיטתי נגד ממלא מקום ראש העיר עו"ד גבי כנפו. מדובר בסכום דמיוני, חסר תקדים בכל מה שקשור לתביעות לשון הרע. אותו גינזבורסקי מוסיף חטא על פשע, בזמן שהדליף את קטע הקול הקצר של מנכ"ל העירייה אילן בן-עדי, מאחר והוא בעל עניין פוליטי. לאחרונה הוא מציג את עצמו כדובר של חברת המועצה הלן גלבר, ונמצא עימה בכל מקום. בטח לא הוא יכול לשפוט את מנכ"ל העירייה.

שבת שלום!

לחיות ביחד!

זה ממש לא מובן מאליו לשמור על סטטוס קוו בעיר עם 250 אלף תושבים, עם כל כך הרבה ניגודים. מצד אחד אוכלוסיה גדלה והולכת של חרדים שמגיעים אלינו מערים שונות, מצד שני עשרות אלפי עולים מחבר העמים שהפכו לחלק מהפסיפס האשדודי, ובאמצע אשדודים צברים שרובם חילוניים עם משיכה בלתי מבוטלת למסורת ישראל, כולל צעידה לבית הכנסת בערב שבת ולמחרת הולכים לים ולמשחקי הכדורגל… זו אשדוד וזה יופייה.

עכשיו "חוק המרכולים" עלול לפגוע לנו בסטטוס קוו, לגרום למהומה רבתי, קל וחומר ששיקולים פוליטיים של אינטרסנטים כאלה ואחרים, גורמים למהומות גדולות יותר. עד היום עיריית אשדוד הצליחה לשמור על כבודן של כל הקהילות בעיר על פי הסטטוס קוו המוכר והידוע. הסטטוס קוו ביחסי דתיים-חילוניים בישראל, למעשה מסדיר את היחסים העדינים שבין הציבור הדתי והחילוני. ככלל, הציבור החילוני שואף לחזק את החירויות הדרושות לו על פי תפיסת עולמו, ולהגיע להפרדת הדת מהמדינה. הציבור הדתי לעומת זאת מבקש לשמור על צביונה הדתי של המדינה, גם במחיר של חיבור בין הדת למדינה, והגבלת חירויות הפרט באמצעות חוק, כאשר נוגע הדבר לאלמנטים דתיים. הסטטוס קוו מקבע את המצב הקיים, כאשר כל אחד מהצדדים מקבל ומוותר. לעיתים, כאשר הכוח הפוליטי של אחד מהצדדים מתגבר על השני, מתפתחים לחצים אשר פועלים לשינוי הסטטוס קוו, אך בדרך כלל הצדדים נזהרים שלא לבצע שינויים מפליגים.

כך בדיוק קרה עם "חוק המרכולים" שעבר במהלך השבוע האחרון. החרדים החליטו לנצל את כוחם הפוליטי, והם קידמו חוק שגורם לבעיה לא פשוטה לעסקים הפתוחים בשבת. עיריית אשדוד פועלת בשלב הראשון על פי דרישות החוק, אבל אני מעריך שככל שהזמן יחלוף, בעירייה יבינו שניתן לעקוף את החוק בצורה עדינה יותר ומתחשבת יותר, כי בכל זאת רוב הציבור האשדודי הוא כאמור חילוני עם זיקה מסורתית. זה אומר שאנחנו מכבדים את השבת ואוהבים אותה, כולל קידוש וביקור בבית הכנסת בערב שבת, אבל זה לא מונע מאיתנו לצאת עם הילדים בשבת בבוקר למרכזי הקניות השונים לשתות קפה, לאכול גלידה ולהתחדש בג'ינס אופנתי.

עיריית אשדוד צריכה מצד אחד לפעול על פי חוקי המדינה, בעיקר כאשר מדובר בחוק חדש שגורם לכל הזרקורים להיות מופנים לעיר כמו אשדוד לדוגמא, אבל כאמור אפשר וצריך למתוח את החוק ולתת לו פרשנות נוספת. אני בטוח שגם המנהיגים החרדים מבינים שכפייה דתית כזו לא תשיג את המטרה, אלא תעשה בדיוק ההיפך. הסטטוס קוו חייב להיות כינור ראשון בעיר שלנו, ואסור לנו לתת לאף גורם, מבית ומבחוץ, להפר אותו. גם לא לכאלה שרוצים לחזק את כוחם הפוליטי, על חשבון היציבות של העיר שלנו.

שבת שלום!

עלייה של 7% בהכנסות של המסעדות ובתי קפה באשדוד

לכל מי שחשב שישראל בדרך למיתון או שהמצב הכלכלי המעיק מונע מאיתנו לצאת להתפנק עם המשפחה בארוחה טובה או לחילופין בקפה משובח, אז קבלו את הנתונים הבאים: הישראלים הוציאו בשנה החולפת סכום של יותר מ-20 מיליארד שקל על אוכל ושתייה מחוץ לבית. בעיר שלנו, האשדודים הוציאו מאות מיליוני שקלים על ארוחה מפנקת ו"אמריקנו אשדודי"…. כך עולה מסקירה שביצעה לא מכבר חברת המידע העסקי  CofaceBdi

על פי הסקירה, מדובר בעלייה כלל ארצית של 3.5% בהוצאות על אכילה במסעדות ובתי קפה לעומת שנת 2016. באשדוד העלייה הייתה דרמטית יותר והתקרבה ל-7% עלייה בהכנסות של המסעדות ובתי הקפה בעיר. במקביל למגמה זו, במהלך שבעת החודשים הראשונים של 2017 חלה התייקרות של 2% במחירי הארוחות במסעדות ובבתי הקפה בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2016, כאשר מדד המחירים הכללי באותה התקופה לא רשם שינוי.

יחד עם זאת, למרות מגמת ההתחזקות באכילת הישראלים בחוץ, נמצא עדיין הענף כולו בסיכון הגבוה ביותר במשק. מנתוני מדד הסיכון העסקי של ענף בתי הקפה והמסעדות של CofaceBdi עולה כי בסיכום שמונת החודשים הראשונים של 2017 עמדה רמת הסיכון בענף על 6.85 (בדירוג של 1-10). זה אומר שלא מעט מסעדות ובתי קפה לא עומדות בהוצאות הכבדות וסוגרות את שעריהם.

באשדוד יש בעיה נוספת, של עומס גדול מידי של מסעדות ובתי קפה ביחש למספר התושבים.

היחס של כמות תושבים לנקודת מכירה באשדוד הוא יחס של כ-700 איש לנקודת מכירה. בחשבון שנתי, גם עם כל אחד מגיע פעם בחודש לבית קפה וקונה בממוצע ב-30 שקל, זה אומר מחזור ממוצע של 200 אלף שקל לנקודת מכירה. בחלק מהמקרים, בשל ההוצאות הכבדות, מדובר במחזור שאינו מספק. לעומת זאת, יש עשרות מסעדות ובתי קפה המגלגלות סכומים אדירים של עשרות מיליוני שקלים בשנה, וזוכים לרווח כספי בלתי מבוטל.

עוד עולה מהנתונים כי במחצית הראשונה של שנת 2017 הסתכם מספר משרות השכיר בענף ברמה הארצית ב- 190.2 אלפי משרות, גידול של כ-2% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. מספר המשרות בתחום המסעדות ושירותי אוכל מהווה 5.49% מכלל משרות השכירים במשק הישראלי, שהסתכם בשנת 2016 בכמעט 3.5 מיליון משרות. במחצית הראשונה של שנת 2017 עמד השכר החודשי הממוצע בענף על 4,148 שקל, גידול של כ-3% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. מדובר בהמשך של מגמה מכיוון שבשנת 2016 השכר החודשי הממוצע בענף רשם גידול של כ-4% ביחס לשנת 2015.

למרות עלייה זו, השכר החודשי בתחום המסעדות ושירותי האוכל נמוך בכ-58% מהשכר הממוצע בכלל המשק (כולל עובדים זרים) שנאמד בכ-9,800 שקל בחודש. בין הגורמים העיקריים לפער זה ניתן לציין את הרכב השכר של חלק גדול מהמועסקים בענף, שכולל שכר בסיס נמוך אליו מתווסף מרכיב הטיפים עבור השירות. כמו כן, במקרים רבים השכר המדווח הוא שכר הבסיס בלבד.

עוד מנתחת סקירת החברה את הרכב השוק. רוב שוק המסעדות ובתי הקפה מורכב מעסקים פרטיים שאינם חלק מרשת סניפים. בשנה האחרונה היו בישראל כ-8,030 בתי קפה ומסעדות שאינם חלק מרשתות, 74% מהענף. מהנתונים עולה כי 55% מבתי הקפה והמסעדות בישראל נמצאים באזור המרכז והשרון שם ניתן למצוא 5,980 נקודות מכירה.

 

שבת שלום!

 

בגיל 61, העיר אשדוד נולדה מחדש

מעטים הרגעים שגורמים לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, להתרגש עד דמעות. זה קרה בחמישי האחרון, בטקס הרשמי של חניכת בית החולים "אסותא" אשדוד. ד"ר לסרי עלה לדוכן הנואמים לאחר ראש הממשלה בנימין נתניהו, והציג את אחד הנאומים הגדולים בקריירה הפוליטית הענפה שלו. האיש שאחראי לפתיחת בית חולים באשדוד, לאחר 61 שנים, שיתף את סיפורו האישי, כשדמעות בעיניו. "גדלתי במשפחה בה נהוג במסגרת כיבוד אב ואם להתייעץ ולבקש את ברכת הדרך מההורים עבור כל החלטה משמעותית בחיים", סיפר, "כך היה עם ההחלטה האם לעבור מעולם הרפואה לחיים הציבוריים. אני זוכר שהגעתי לאמי שתחייה, וביקשתי את ברכת הדרך. אמי שלא כהרגלה הייתה נחרצת, ואמרה בשום פנים ואופן, עד שהצלחת להיות רופא? והיא עבדה קשה כדי שאוכל ללמוד רפואה. ואז שאלתי אותה: 'ואם אוכל לעזור להקים בית חולים באשדוד?' השאלה הפתיעה אותה, אבל היא ענתה מיד: 'בית חולים? בטח, למה לא, כדאי לנסות, שיהיה לך בהצלחה איבני'. התגובה הזו של האם ממחישה במעט את המשמעות של ביה"ח עבור תושבי אשדוד וכמובן עבורי, תודה לך אימא יקרה", סיים ראש העיר את נאומו כשהקהל מוחא כפיים, נפעם ומתרגש יחד איתו.

ויש על מה להתרגש. לאחר יותר מ-60 שנים של הליכה במדבר סביב הנושא הרפואי הכי חשוב, אשדוד נולדה מחדש. אף אחד לא עשה קסמים, ולא שלף שפן מהכובע. פשוט נעשתה עבודה יסודית של מספר שנים, שהניבה את התוצאה המיוחלת. ראש עיר חרוץ ועיקש (ד"ר לסרי), ראש ממשלה קשוב ואכפתי (בנימין נתניהו), שר אוצר שפתח את הכיס (יובל שטייניץ), שר בריאות שתמך ודחף (יעקב ליצמן), אנשי ציבור ואזרחים מהשורה שהיו שותפים מלאה במאבק הציבורי הנרחב, וחברה רפואית שהחליטה להרים את הכפפה ולגשת למכרז הלא פשוט ("אסותא"), הם אלה שעשו את המהפך המדהים הזה.

העיר שלנו עברה כברת דרך ב-6 העשורים הראשונים שלה. היא התקדמה, צמחה, אומנם מראה פה ושם סימני זקנה… אבל היא עדיין יפה. חיצונית ופנימית…

בימים אלה היא עוברת מתיחת פנים משמעותית. הכבישים המתבלים והתשתיות הרעועות זוכים למהפך של ממש במסגרת עבודות התחבורה הירוקה בצירים המרכזיים בעיר. מי שחשב שמערכות כאלה יכולות לפעול עד בלי די, טועה ומטעה. מעיר של 60 אלף תושבים בתחילת שנות ה-90, אשדוד צמחה בקצב גידול מטאורי, והפכה לעיר החמישית בגודלה בישראל עם 250 אלף תושבים. עיר כזו חייבת להתחדש, לשפר ולנוע קדימה. תלונות תמיד יהיו, פוליטיקאים מתוסכלים תמיד מנסים להרים ראש (בעיקר בשנת בחירות), והשיח הציבורי תמיד "מתובל", למרבה הצער, ברמה לא ראויה עם קללות ונאצות. הכל מותר והכל קביל, כל עוד שומרים על הגבולות הלגיטימיים. לא כולם צריכים להסכים עם מקבלי ההחלטות, וזה בסדר גמור להשמיע דעה אחרת. אנחנו עדיין לא נמצאים בדיקטטורה. אולם באותה נשימה, חשוב מאוד לראות את התמונה הכוללת, לנטרל את רעשי הרקע ואת האנשים הרעים בעלי האינטרס. מי שמוביל את העיר עושה זאת באהבה גדולה, וברצון לתת לנו איכות חיים טובה יותר. כפי שזכינו לבית חולים הכי מתקדם במזרח התיכון, כך קורה ויקרה בתחומים רבים ומגוונים. מבחן הזמן והתוצאה הם אלה שקובעים בסופו של דבר. תזכרו את זה…

שבת שלום!

אסור להפקיר את עובדי "טבע מדיקל"!

בפועל, פגשתי אנשים סופר-פשוטים, סוג של עמך אשדוד, כאלה שמגיעים כל בוקר להתפרנס בכבוד בקו הייצור של המפעל, עם שכר ממוצע של 6,000 שקל נטו. אף אחד מהם לא נמנה על העשירון העליון של אשדוד, הרוב רחוקים מזה, ממש אשדודים ממוצעים שמגיעים כל בוקר לעבודה עם חיוך, ותורמים תרומה מכרעת להצלחתו של המפעל הרווחי כאן העיר שלנו.

250 העובדים ב"טבע מדיקל" עברו טלטלה של ממש בשבוע האחרון. מחיים יציבים ושגרתיים של בית-עבודה, עבודה-בית, הם התעוררו לבקרים של חוסר וודאות, עם הרבה סימני שאלה מה יהיה בעתיד הקרוב. אומנם עד עכשיו אין שום הודעה על פיטורים במפעל האשדודי, ובשלב הזה מדברים על מכירה של המפעל לידיים אחרות, אולם הריח שיוצא מחדר ההנהלה במפעל אינו נעים בלשון המעטה ואינו מבשר טובות לגבי העתיד. העובדים מרגישים שמשהו לא טוב מתבשל מאחורי גבם, שסוגרים סוג של דיל שעלול לפגוע בתנאי העסקתם. במילים אחרות, מוכרים אותם…

מפעל "מדיקל טבע" הוא לא רק נכס לעיר אשדוד, אלא ממש נכס למדינה שלנו. מדובר במפעל שמייצר תרופות בלעדיות שמצילות חיים, עם חומרים ביולוגיים מורכבים המסייעים לחולי סרטן להתמודד עם המחלה האיומה הזו. בחלק מהמקרים, בזכות התרופות שיוצאות מהמפעל האשדודי, הרבה מאוד אנשים בארץ ניצחו את הסרטן. חלק אחר זכו להאריך את חייהם בשנים ארוכות.

במפעל מייצרים גם שקיות עירוי למיניהם. מדובר במפעל היחיד בארץ שמייצר את שקיות העירוי המוכרות לכולנו, ומספק את הציוד גם לצה"ל. מדובר במפעל שמייצר בחודש עשרות אלפי שקיות עירוי, חלקם לחולי דיאליזה, שלא יכולים להתקיים ללא שקיות העירוי הללו. חלק מיוצר כאמור באופן ישיר לצה"ל, והשימוש בחומרים הללו בעת מלחמה קריטי. המדינה הגדירה את מפעל "מדיקל טבע" כמפעל חיוני. זו הגדרה שרק מפעלים בודדים זוכים לכך. במילים אחרות, זה מפעל שנותן מענה לצה"ל בימי מלחמה, והעובדים מגויסיים בימים כאלה בצו 8 לעבודה סביב השעון.

מסתבר שכל הנתונים הללו לא עושים רושם על מקבלי ההחלטות במפעל "טבע". הם חושבים רק במונחים כספיים, איך הם יוצאים מישראל, ומעבירים את המפעל לידיים אחרות. העובדים הם סוג של נטל על אותם מנהלים קרים ומנוכרים. הם ימכרו אותם כמו בשוק עבדים לכל המרבה במחיר. לגבי התנאים של העובדים בעתיד, אחריהם המבול. הם יצאו משערי המפעל עם מאות מיליונים שיועברו לקופת "טבע", וישאירו את העובדים עם סימני שאלה כואבים מהיכן ישלמו את המשכנתא, מהיכן יכלכלו את הבית ומהיכן יצליחו לשרוד את המציאות החדשה.

שבת שלום!

כמה צניעות וענווה!

אני מצהיר כבר עכשיו שאיני אחד מל"ו הצדיקים, לא בקיא בתורה ולא מתפלל שלוש תפילות ביום. אבל, באותה נשימה, יש לי משיכה וחיבור ישיר לעולם המסורתי, למצוות הפשוטות עליהן גדלנו, לקידוש של שבת ולאמונה ביושב במרומים.

אני גם חסיד גדול של הרבנים הוותיקים, הצנועים, אלה שרובם (למרבה הצער) כבר לא איתנו. אלה שעסקו בתורה יום ולילה בצניעות ובסגפנות בלתי ניתנת לתיאור. אחד מהם הוא הבבא סאלי שהפך לאגדה עוד בחייו, וחי בצניעות ובענווה בנתיבות. הוא קיבל קהל בדירתו הצנועה והתעקש שלא לקבל כסף, צם על בסיס קבוע ואכל אוכל פשוט ובריא. הוא חתום על ניסים רבים, ועד היום אנשים מספרים בגוף ראשון על השינוי הרפואי שעברו בחייהם בזכות הבבא סאלי זצ"ל.

ביום שלישי האחרון הלך לעולמו הרב אהרון לייב שטיינמן בגיל 104, שהנהיג את הציבור החרדי-ליטאי במשך שנים ארוכות. הרב שטיינמן הפגין בכל שנות חייו בהנהגה החרדית אורח חיים צנוע במיוחד. הוא התגורר בדירה של שני חדרים וחצי ברחוב חזון איש בבני ברק, דירה שלבקשתו מעולם לא שופצה. חדר השינה היה גם חדר לימוד, חדר אורחים וחדר ישיבות, והמטבח היה בן עשרות שנים.

סדר יומו של הרב שטיינמן החל בשעות הבוקר המוקדמות והסתיים בשעות הלילה המאוחרות, במהלכו עסק בלימוד תורה ובין לבין התפנה לשאלות או לארוחות שכללו בעיקר דייסות, תפוחי אדמה מרוסקים ומזון קל לעיכול. על צניעותו הגשמית והרוחנית, חרף היותו ממנהיגיו המרכזיים של הציבור החרדי, ניתן ללמוד גם מצוואתו שנחשפה במהלך הלווייתו שהתקיימה בעיר מגוריו.

בצוואתו כתב הרב שטיינמן כי הוא מבקש מתלמידיו שלאחר לכתו לא יישאו הספדים, לא יערכו עצרות התעוררות או אבל, לא יכתבו "שום מאמר בעיתונים" ויסתפקו רק בפרסום תמונתו. עוד ביקש הרב "לא להדפיס מודעות על ההלוויה או לא להודיע ברמקול או רדיו" וכתב כי "מספיק שיהיו רק עשרה אנשים בהלוויה". הוא הוסיף כי ברצונו להיות מובא לקבורה בתוך פרק זמן קצר מפטירתו ו"להשתדל שלא לשהות בין מיטה לקבורה". הרב ציין כי "מקומי בבית החיים בין אנשים פשוטים" וביקש שתוצב על קברו מצבה "הכי זולה ופשוטה" שעליה לא ייכתבו "שום תארים" למעט: "פה נקבר אהרון יהודה לייב בן רב נח צבי שטיינמן".

הוא הוסיף קריאה לתלמידיו "שלא לבזבז כסף עבור קניית מקום בבית הקברות שעולה ביוקר. אבל אם רוצים לתת צדקה שיתנו בלי קניית מקום", וכן ביקש שבתום ימי השבעה, השלושים והשנה לזכרו "לא יבזבזו יותר מדי זמן מיוחד עבור זה". הוא הוסיף בקשה "לכל מי שרוצה בטובתי" ללמוד פרקי משניות ולקרוא פרקי תהילים. "אבקש מכל אחד שלא יזכירני בשם צדיק או ירא שמים כדי שלא אתבזה על ידי זה בעולם האמיתי", כתב עוד. "אבקש מאוד מחילה מכל מי שפגעתי בכבודו וכן מי שאני חייב לו כסף ולא ידוע ובמציאות לא יגבה, היינו שיכל לגבות על פי דין, שימחל לי". הרב אף קרא לצאצאיו שלא ללכת אחר ארונו "כמנהג ירושלים" והרב מישקובסקי שהיה עוזרו ביקש להוסיף כי הוא ייעץ "לא לקרוא לילדים על שמי אבל איני אוסר את זה".

מה עוד אפשר להוסיף? פשוט להעריץ ולהוקיר את זכרו של הרב שטיינמן. יהי זכרו ברוך.

שבת שלום!

שיעור הגיוס האמיתי באשדוד עומד על 95%, אחד הגבוהים בארץ!

קחו בחשבון שבחלק מאמצעי התקשורת, בעיקר האינטרסנטים שביניהם, תקראו בסופ"ש הקרוב נתונים מעוותים בכל מה שקשור לאחוז המתגייסים באשדוד. בדיוק כפי שאותם בעלי אינטרס מסלפים את נתוני הבגרות בעיר, בגלל בעיה שתיכף ארחיב עליה, כך הם עושים סביב שיעור המתגייסים. הרי הכי קל שבעולם זה לקחת נתונים מסויימים, ולתת להם במה מרכזית. ככה זה שמדובר בעיתון מסוים שעסוק מבוקר ועד לילה בהכפשת עיר שלמה. מי שעומד מאחורי המעשים הללו לא מבין שהוא לא פוגע רק בהנהגת העיר, אלא בעיקר בבני הנוער המדהימים הלומדים בבתי הספר התיכוניים באשדוד, שרובם המכריע מתגייסים לצה"ל וחלקם בוחרים להתנדב ביחידות הלוחמות. גם אחוז הניגשים למסלולי קצונה מקרב בני הנוער באשדוד הוא גבוה ומעל הממוצע הארצי, ואני מסיר את הכובע בפני הצעירים שלנו, שניחנים ברוח פטריוטית וברצון עז לתרום את חלקם למדינה.

בשבוע החולף אגף כוח אדם בצה"ל פרסם את שיעור הגיוס בערים ברחבי הארץ, וברגע שרואים את הנתונים הראשונים, מעט נבהלים כי אשדוד מצויה בחלק התחתון של הטבלה. זה נובע אך ורק מסיבה אחת – הנתונים מתייחסים לכלל בני הנוער בגיל 18 בעיר שאמורים להתגייס, אך באשדוד יש קרוב ל-25% צעירים שהם חרדים ולא מתגייסים לצה"ל! אותם צעירים, ברובם, גם לא ניגשים לבגרות, מאחר והם לומדים במוסדות שאינם מוכרים למשרד החינוך, והנתונים הבעייתים באים כאמור לידי ביטוי גם באחוזי הניגשים לבגרות.

במהלך העשור האחרון דווקא נרשמה עלייה באחוז המתגייסים באשדוד, בקרב התלמידים הלומדים בבתי הספר התיכוניים המוכרים ומפוקחים על ידי משרד החינוך. מדובר בנתונים יוצאים מגדר הרגיל, שמוסיפים הרבה כבוד לעיר ולתושביה. למשל, 96% מבוגרי מקיף ט' התגייסו לצה"ל, 98% מבוגרי מקיף ז' הגיעו לבקו"ם והחליפו את הבגדים האזרחיים במדי צה"ל, 92% מבוגרי מקיף ה' עברו תהליך דומה, 96% מבוגרי מקיף ג' התגייסו לצה"ל ו-93% מבוגרי מקיף א' עברו תהליך דומה. כך, אחוז הגיוס באשדוד עומד על 95%, ומעמיד את העיר בצמרת הטבלה הארצית.

לא רק זאת, גם בקרב אחוז מיצוי הלחימה, אלה שבוחרים לשרת ביחידות לוחמות, אשדוד רושמת עלייה מרשימה, כאשר קרוב ל-60% מהבנים שמתגייסים לצה"ל בוחרים לעשות שירות משמעותי בגבעתי, גולני, שריון, צנחנים, נח"ל והיחידות המובחרות האחרות. גם בקרב מספר הקצינים היוצאים מהעיר אשדוד יש עלייה מתמדת ומרשימה.

לא מדובר בנתונים שמגיעים משום מקום, אלא מדובר בתהליך ממושך אותו מובילים הנהלת העיר ומינהל החינוך. הדגש הוא לא רק על  מצויינות והצלחה במישור הלימודי, אלא גם דגש על ערכים ומסורת. כשמצליחים לשלב בין שני העולמות המורכבים הללו, התלמיד יוצא עם תעודת בגרות איכותית ועם רצון לתרום את חלקו למדינה.

אז אחרי שאתם קוראים את הנתונים האמיתיים כאן, אין לי ספק שתבינו גם אתם שיש כאלה שעושים רצח אופי לעיר ולתושביה. אתם רק צריכים לראות את השער של אחד העיתונים בעיר, שככל הנראה יבחר להציג תמונה שחורה ושקרית על נתוני המתגייסים לצה"ל מאשדוד, ותבינו עד כמה נמוך אפשר לרדת רק כדי לפגוע בהנהגת העיר. למרבה המזל, הציבור כבר מכיר את השיטה הנלוזה הזו, ואינו מתפתה להאמין לשקרים הללו. מספיק לראות את הצעירים האשדודים, שמגיעים בסופי שבוע לעיר עם מדים וכומתות בשלל צבעים, ולהבין עד כמה אנו גאים בהם ועד כמה העיר שלנו תורמת את חלקה למען ביטחון המדינה והמולדת.

שבת שלום!