שי לשבת

יש רגעים בחיים שאתה צריך לבחור בין הרגש להיגיון. לעיתים אלה רגעים מטלטלים בהם הגבול הוא דק, ממש כחוט השערה. זה מה שובר עלי בשבוע האחרון סביב פרשת נתניהו

בחירות מועד ב' 2019 הסתיימו בדיוק כמו בחירות מועד א', ומחזירות אותנו לנקודת מוצא בעייתית מאוד

שוב אנחנו חוזרים לימים מרתקים ומעניינים של בחירות ופוליטיקה, שמספקים כמות נדיבה של תככים, קורטוב של הברקות, ובעיקר כמות מסחרית של שנאה והפחדה. עוד לא נרגענו מכל ההכפשות, ההמצאות והרוע שהיו כאן ממש לפני חודשים ספורים, במערכת הבחירות לכנסת ה-21, וכבר אנחנו נכנסים לישורת האחרונה לפני הבחירות לכנסת ה-22 שיתקיימו ב-17 לספטמבר. 

אני חש בושה וכלימה מול ההתנהלות של פוליטיקאים ואנשי ציבור ברמה הארצית והמקומית, שבדרך קבע מחליטים להציב את הציבור החרדי בכיכר העיר, לסקול אותו באבנים, להעליב אותו ולגרום לשנאת אחים כאן בעיר הנמל

בחודשים האחרונים אני עובד על תחקיר עיתונאי סביב ענייני תמ"א 38 באשדוד, ובעיקר סביב הפעילות של אשת נדל"ן מקומית שהייתה החלוצה בתחום בעיר

למען האמת, אני מתבייש וכמוני רוב רובו של העם היושב בציון צריך להיות בוש ונכלם על כך שאנחנו לא עושים מספיק למען ניצולי השואה. בואו נודה על האמת – אנו נזכרים בהם יום בשנה, בשאר 364 הימים הם שקופים, מיותרים, עלים נידפים ברוח

אומרים עלינו, העם היהודי, שאנחנו ברוב המקרים מקבלים החלטה ברגע האחרון. ככה יוצא לנו שאנחנו קונים מטריה רק אחרי שאנחנו נרטבים מהגשם, ממהרים לקנות חלב רק אחרי שגילינו שאריזת הקרטון במקרר ריקה,

מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות שמרן, ממש להיפך. אני בעד ליברליות כמעט בכל תחום, לאפשר לכל אדם לחיות על פי אמונתו ועל פי צו מצפונו.

בכל מערכת בחירות נולד לו גזען חדש, חשוך ומכוער, שמנסה (ואף מצליח) לעלות לכותרות על חשבון יהדות ספרד. פעם זה היה דודו טופז ז"ל, פעם זה היה יאיר גרבוז, פעם זה היה מבקר הקולנוע גידי אורשר, איש קטן וחסר חשיבות שזכה לדקות התהילה שלו על חשבון אוכלוסיה שלמה וחשובה מאוד במדינה שלנו

בהלת הקניות לקראת חג הפסח מתקרבת בצעדי ענק, וכל משפחה ממוצעת מתכננת להוציא אלפי שקלים על הקניות לחג. ככל שנתקרב לערב ליל הסדר (ב-19 באפריל), קצב הקניות לא ילך ויגבר כי תמיד חסר לנו בקבוק יין נוסף, שישיית קוקה-קולה, סוג נוסף של בשר שעוד לא קנינו, פירות בשלל צבעים וטעמים ופיצוחים טריים…

אלונה ברקת, האישה שהצליחה להפריח את השממה בנגב, והביאה שמחת חיים לאוהדי הפועל ב"ש לאחר שנים ארוכות של הליכה במדבר, עם שלוש אליפויות רצופות, החליטה להיכנס לזירה הפוליטית ושובצה במקום השלישי ברשימת "הימין החדש" של נפתלי בנט ואיילת שקד

בסופ"ש האחרון הנעתי את הרכב ונסעתי לעיר הכי דרומית במדינה, כדי לראות מקרוב את תופעת הלאומיאדה, המוכרת יותר בשמה הקודם, הליכודיאדה (השם שונה מסיבות משפטיות בלבד).

"אתה לא יכול לעשות מהפכה עם כפפות של משי…" – הטור השבועי של שי לשבת

הליכוד זכה לקבל בבחירות האחרונות לכנסת קרוב למיליון קולות, נתון מרשים ביותר שנתן לנתניהו 30 מנדטים, בדרך לעוד קדנציה בראשות הממשלה. לא נראה לי שהנתון הזה הולך להשתנות ב-9 באפריל

זה מדהים איך פעם אחר פעם מחאות חברתיות במדינה כל כך מודרנית ומתקדמת כמו ישראל, רושמות כישלון חרוץ. אפילו קולוסאלי. איפה הימים של "הפנתרים השחורים", אי שם בשנות ה-70

מועצת העיר החדשה היא ללא ספק תמונה מייצגת ואותנטית של העיר המדהימה שלנו. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי וממלא מקומו עו"ד גבי כנפו, שהוביל את המשא ומתן הקואליציוני המתיש, הצליחו לגבש קואליציה מקיר לקיר עם 25 חברי מועצה מתוך 29 הנבחרים.

מערכת המשפט הישראלית היא אחת מהמערכות השלטוניות המובילות בייצוג נשים. הטור של שי לשבת- מדברת על השילוב הנשים במערכות הפולטיות

טור אישי: מסתבר שנתניהו קצת יותר אחראי ורציני מיועצי תקשורת למיניהם…

לא משנה אם אתם תומכים בד"ר לסרי, סניה, לחמני או גלבר – כדי להשפיע על עתיד העיר אתם חייבים לעשות פעולה פשוטה ולבזבז עשר דקות מזמנכם היקר

182 אלף בעלי זכות הבחירה באשדוד מקבלים בעוד 11 ימים תפקיד מכריע המגיע פעם בחמש שנים. מדובר בתפקיד עם הרבה כבוד מצד אחד, כי בכל זאת יש לנו את היכולת להכריע מי יוביל את העיר שלנו בחמש השנים הקרובות, ומצד שני יש גם מימד בלתי מבוטל של אחריות.

אני קורא לכל המתמודדים לראשות העיר לחתום על אמנת שיח ציבורי מכבד ושמירה על כבודם של כלל האוכלוסיות בעיר.

בתקופה האחרונה יש טרנד להיות כמה שיותר ימני, לשבור את ההגה עד הסוף ימינה, לצאת בהצהרות שצריך לכסח לעזתים את הצורה, להיכנס בכל הכח לרצועה, לכבוש את עזה מחדש ולהכניס כוחות רגליים עד למיטוט החמאס

קחו לדוגמא את מה שהתרחש לפני חמש שנים בדיוק. 6 מפלגות קטנות הצליחו לעבור את קו ה-2000 קולות, אבל כולן לא הצליחו לעבור את אחוז

אביגדור ליברמן יכול לדקלם את המשפט האלמותי של אריאל שרון: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"

אני בטוח שכל מי שקורא את הטור הזה, זוכר היטב את המקרה המזעזע והבלתי נשכח בו האחות המסורה טובה קררו, הוצתה למוות ע"י מטופל בן 78 (אשר פרג'), שלא היה מרוצה מהשירות הרפואי שקיבל מטובה

הלן גלבר מבינה היטב את מצבה הפלילי, המשפטי והפוליטי. רק היא יודעת עד כמה היא מסובכת עד צוואר בפרשיה שמסעירה את אשדוד

אני לא הולך לזכות בפרס פוליצר בקטגוריית "הסקופ הבלעדי של השנה", על השורה הבאה שאתם הולכים לקרוא, ובכל זאת מדובר בנתון חשוב מאוד – יש משבר מנהיגות בעולם. אם דונאלד טראמפ (שהוא אגב מצוין ואדיר למדינה שלנו, אבל זה סיפור אחר…), עומד בראש המעצמה הגדולה והחזקה בעולם, לא צריך להוסיף הרבה מעבר לזה.