שי לשבת

מה שכן, אני משמיע לאחרונה באופן תדיר לכל מי שסביבי, את הדאגה שלי מכל מה שמתרחש סביב הדור הצעיר. כאבא לנער בן 17 ולילדה מדהימה בת 10, אני רואה בעיניים את הפוטנציאל החיובי שיש בקרב הדור המוכשר הזה, ובאותה נשימה גם רואה את הסכנות שיש בכל קרן רחוב לבני הנוער ברחבי הארץ.

הפיתויים הופכים לעוצמתיים יותר וזמינים יותר, וכאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה, לבלום כל תופעה פסולה ולהפעיל את זכות הווטו שעדיין יש לנו, לעצור אותם ברגע האמת ולתת להם את האפשרות לחזור למסלול הנכון.

קחו לדוגמא מה שקורה סביב חג הפורים. ביום שלישי האחרון יצאתי עם הבת הקטנה יהלי לסיור ברחבי העיר, בדגש על הקניונים שוקקי החיים, כדי לראות מקרוב את עם ישראל חוגג את החג הכי שמח בלוח השנה העברי, מתחפש, מחייך ומצטלם.

אני חייב להודות שספגתי הלם תרבות לנוכח המראות הקשים שראיתי. כולנו רגילים לראות את בנות המין היפה לובשות חצאיות מיני וגופיות מינימאליות, ואת הצעירים מרשים לעצמם להסתובב בלי חולצה ועם מכנס שנוטה "לגלוש" למטה, וחושף תחתונים אופנתיים. בחג הפורים הנוכחי נשברו כמה שיאים מדאיגים סביב הלבוש או יותר נכון אי הלבוש של נערות בנות 12-14 ושל נערים באותו הגיל לערך. נראה כי בנות הגיל הצעיר עושות תחרות בלתי מוכרזת ביניהן מי תלבש מכנס יותר קצר, כאילו הוא כלל לא קיים, עם גופיה קצרה יותר, אחרות עושות זאת עם שמלות וחצאיות קצרות. הנערים מרשים לעצמם להתחפש לדוגמא ל"פלייבוי" חשוף חלק עליון, עם פפיון שחור ומכנס שחור, ובעצם מעבירים מסר שהם יכולים לעשות כל מה שבא להם. קבוצה של צעירים התחפשו ללוגו של אתר "גוגל", והחליטו להתחכם ולהבליט במכנס הגטקס הלבן ציפור "אנגרי בירדס" המבצבצת בין הרגליים…

בשורה התחתונה, משנה לשנה התחפושות הופכות לסוג של תחרות אופנה, שמתאימות יותר לערוצים שמשדרים תצוגות אופנה של הלבשה תחתונה בשעות הלילה המאוחרות, ולא מתאימות לצעירים הצועדים בשטח ציבורי בלב ליבה של העיר. שמלת מיני וגופיה צמודה זה עדיין לגיטימי וסביר מאוד, אבל לא מעבר לכך.

לנו ההורים יש תפקיד מכריע לעצור את הסחף המסוכן הזה, לבלום את התחושה הקיימת בקרב חלק מבני הנוער שמותר להם לעשות הכל, ללבוש מה שבא להם ולהסתובב בחוצות העיר בלבוש בלתי הולם. אם לא נדע לעצור את התת-תרבות הזו בדרכים חכמות והגיוניות, בשיחות ובהעברת מסרים ברורים וחד משמעיים, אני לא רוצה לחשוב מה יהיה כאן בפורים הבא…

ועכשיו יש כמה מועמדים פוטנציאלים לא רעים בכלל לקחת את המשבצת הזו עם אמירות מלאות שטנה המדיפות ריח חזק של גזנעות והתנשאות על ציבור שלם.

קשה מאוד לשכוח לדוגמא את מה שכתב בזמנו גידי אורשר. קבלו טעימה: "לכל הזווידות והכחלונים, הש"סניקים מחד והקשת המזרחית מאידך, והיללנים המקצועיים מן המזרח. בפעם הבאה שיהיה לכם התקף לב, ותרו על הצנתור ושימו רגל של תרנגולת על הראש, תרופת הסבתא שלכם. בפעם הבאה שאתם מצטנפים בממ"ד כשנופלים לכם טילים על הראש, התעלמו מ'כיפת ברזל' ותגידו תהילים או חכו לרחל אמנו שתגן עליכם. בפעם הבאה שתרצו להביא ילד לעולם ותתקשו בכך, ותרו על שרותי ההפריה המתקדמים של בתי החולים וצאו לגליל להקיף שבע פעמים את קברו של הצדיק הבבא קוסאמה…".

סטטוס של 500 מילה הוא לא פליטת פה בשום צורה, והיום יש הרבה מאוד אחרים שאומרים דברים אומנם פחות חומרים, אבל מתבססים על אותה אג'נדה שהם החכמים הגדולים לעומת האחרים.

קחו לדוגמא את הפרסומאי לשעבר אריה רוטנברג, שכתב פוסט בלתי נסלח: "אל תקחו את זה קשה: המזרחיים נחותים מהמערביים. המזרחיים נחותים מהמערביים, כי המזרח נחות מהמערב… היהודים הייקים קפדנים, רציניים, מדויקים ומשכילים כמו הגרמנים, ומירי סיבוני רגב היא השתקפות התרבות במרוקו כולה. אל תיקחו את זה קשה, אבל במאות השנים האחרונות נשאר המזרח הרבה אחרי המערב, ואיתו גם יהודי המזרח. זה מה שהיה, ואת זה לא ניתן לשנות. השאלה היא מה יהיה? איך נגדל את ילדינו ונכדינו? כבני תרבות מערבית מתקדמת או כבני תרבות מזרחית מפגרת?".

אורשר, רוטנברג וחבריהם הם חבורת האליטה התרבותית השלטת, שנהנו שנים ממערכת משומנת סובבת חיים, המעדיפה אשכנזים בתקשורת, במערכת המשפט, במשרדי הפרסום וכמעט בכל פקס שמוציא מתוכו קורות חיים למשרה כלשהי, ועכשיו זה משתנה.

היום, לשמחתנו הרבה, אנחנו רואים כיצד הפערים מצטמצמים ובלא מעט משרות מפתח בחברה הישראלית, ניתן למצוא שילוב ראוי של דמויות מהמזרח ומהמערב, כיצד הם משלבים זרועות ועסוקים בחדוות יצירה. זו האידיליה של ישראל החדשה, ולא ניתן לאף גזען מכוער ויהיר להחזיר אותנו אחורה.

שבת שלום!

זה לא סוד שלקראת החגים המשמעותיים (ראש השנה ופסח), כל רשתות הקניות הגדולות מפרסמות את המבצעים הכי לוהטים אצלם, בקמפיינים המוערכים בעלות של עשרות מיליוני שקלים. כמעט בכל רשת מובחרת תמצאו כמה מוצרים במחירים מצחיקים, על גבול הבלתי סבירים, רק כדי שתשלשלו מטבע של 5 שקלים בעגלת הקניות שלהם ותעברו את השומר בסניף הקרוב לביתכם. מאותו רגע אומנם תרכשו 4-5 מוצרים במחיר מדהים, תוך כדי שתלחשו לעצמכם בחצי חיוך: "איזה פראיירים, איך הם מוכרים בקבוק קולה ב-5 שקלים? אני יכול לקחת שלושה בקבוקים כאלה במחיר הזה".

לאחר ש"נפוצץ" את העגלה, לא רק עם שלושה בקבוקי קולה, אלא עם עוד עשרות מוצרים אחרים במחיר מצטבר שיגיע ליותר מ-1,000 שקלים, נעמיס את הקניות ברכב ונעבור על החשבון בבית, נבין שהפראיירים הם אנחנו ושלושת בקבוקי הקולה עלו לנו ביוקר…

אני לא ממציא את הגלגל ולא מחדש כלום בעצה הכי בסיסית שכולנו שמענו יותר מפעם אחת, ולמרבה הצער ברוב המקרים לא מיישמים אותה הלכה למעשה – לא למהר לבצע קנייה במרכז קניות אחד, אלא לנסות "לצוד" את המבצעים ברשתות השונות ובכך לחסוך מאות שקלים בחודש. אין בכלל ויכוח שאם נעיין בכל עיתוני סוף השבוע ונסמן את המבצעים הבולטים ב-5 הרשתות הגדולות באשדוד, אומנם נעבוד יותר קשה לאחר "מסע דילוגים" שנעשה מרמי לוי, למחסני השוק, ליוחננוף, ליינות ביתן ולשופרסל דיל, אך בסופו של יום מתיש נהיה בטוחים שאף אחד לא עבד עלינו. מכל סניף נרכוש רק את המבצעים הבולטים, כי הרי כל רשת בוחרת מבצעים אחרים, ובסופו של דבר נבנה סל קניות זול ומשתלם.

הרי ברור לכם שגם הסניף שמציג את סל הקניות הזול ביותר באשדוד, בסופו של יום צריך להרוויח (לא מעט כסף…), ואת הרווח הוא רושם על מאות מוצרים שלא מופיעים בדפי המבצע שלו, שם הוא "מרביץ" מחירים לתפארת מדינת ישראל ומנצל את העובדה שאנחנו עסוקים במחירי המבצע המדהימים, ולא שמים לב שבדיוק באותם רגעים אנחנו קונים לדוגמא אבקת כביסה במחיר לא סביר בעליל.

לישראלי הממוצע יש נטייה להעמיס את העגלה עד לקצה גבול הקיבולת שלה, כאילו הוא מצוי בתחרות עם זה שעומד לפניו בתור לקופה. בחלק מהמקרים אנחנו מבינים, בזמן שאנחנו מסדרים את המוצרים בארונות הבית, שהיה אפשר לוותר על לפחות 20% מהקנייה, אבל הרי הזיכרון שלנו קצר וכבר בקנייה הבאה נחזור על הטעות הזו עם מוצרים אחרים.

בשורה התחתונה, ניהול קניות הגיוני וממושמע, יחד עם פיזור הקנייה סביב המבצעים של הרשתות השונות, יובילו לחיסכון שנתי של אלפי שקלים לכיס שלנו. אולי דווקא בערב חג הפסח הקרב עלינו לטובה, נצליח ליישם חלק מהתובנות האלה, כי הרי רובנו גיבורים בדיבורים סביב העניין הזה וחלשים מאוד במעשים…

שבת שלום!

מדובר בהחלטה מעניינת מאוד, יש כאלה שיאמרו מפתיעה. ברקת ביססה את מעמדה כאחת הנשים החזקות בספורט הישראלי, הפכה לאחת הדמויות האהובות והמוערכות בכדורגל הישראלי, וזכתה לאהדה חסרת גבולות מאוהדי הפועל ב"ש ובכלל מכל מי שרוצה לראות את הכדורגל הישראלי עולה על המסלול הנכון.

ברקת יכלה לבחור להישאר במשבצת הזו, ולהמשיך את העשייה המורכבת והלא פשוטה בעליל בעולם הספורט. היא סימנה כמה וכמה מטרות ברורות ומורכבות כיעד שהציבה לעצמה בשנים הקרובות, אבל אז הגיעה ההצעה לעשות שינוי של 180 מעלות, לעזוב את אזור הנוחות בבירת הנגב ולהצטרף לליגה של הגדולים בזירה הפוליטית, באחת הרשימות שעשויות להיות המרכזיות והמובילות בקואליציה המסתמנת של נתניהו, לאחר ה-9 באפריל.

ברור לכולם שברקת לא הגיעה כדי להעביר את זמנה (ואין לה דקה פנויה ביממה), ובטח לא עבור המשכורת המכובדת של שרים וחברי כנסת (היא תבצע את עבודתה בהתנדבות מלאה). אלונה קיבלה הבטחה להשתלב בעשייה מרכזית ומשמעותית למען הציבור, והיא כבר החלה לגבש את דרכה הפוליטית ועשויה לצאת לשטח כבר בשבוע הקרוב, ולחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה לצידם של בנט ושקד. אלונה בהחלט יכולה להביא קהל חדש, שונה ורענן ל"ימין החדש" ויש כאלה המעריכים את תרומתה ב-2-3 מנדטים למפלגה החדשה. עד כדי כך.
אני מכיר את העשייה של אלונה ברקת מקרוב, כאחד שליווה במשך קרוב לעשור את קבוצת הכדורגל של הפועל ב"ש ככתב "רדיו דרום". אומנם זה היה לפני עידן אלונה (בתקופה המורכבת של אלי זינו…), אולם כל החברים שלי מתחום הספורט בבירת הנגב נותרו בתפקידם, ואני מעודכן ב"שידור חי" מה קרה במועדון הבאר שבעי בשנים האחרונות, עם ההצלחות המקצועיות והניהוליות חסרות התקדים, תחת ידיה של ברקת.

אין לי ספק שאת המהפכה שאלונה עשתה בבירת הנגב, היא תוכל לעשות במדינה שלנו. היא חייבת לקבל תפקיד ביצועי רב משמעות, ואין משרד שמתאים למידותיה כמו משרד התרבות והספורט. מדובר בשני נושאים שחייבים סוף-סוף לקבל את הבמה המרכזית במדינה שלנו, עם תקציבי עתק ויד מכוונת, כדי שנוכל להטביע חותם בתחומים שזוכים לעניין בכל מדינה מתקדמת בעולם. אלונה בהחלט יכולה להוביל את המהפכה הזו, ויש לה את הכלים והכישורים להציב אותנו על המפה. לאלונה יש את החזון, הערכים, המוסריות והכישורים לכהן כשרת התרבות והספורט, ואני יכול לומר בביטחון מוחלט, שקדנציה אחת שלה בתפקיד המורכב והמרתק הזה, תעשה פלאים לטובת התרבות והספורט במדינה.

אני אפילו מודה שלמרות אהבתי הגדולה לנתניהו, יש לי נטייה להצביע עבור "הימין החדש", בעיקר כדי לראות את הגברת ברקת מוציאה לפועל את החזון והדרך שלה כשרת התרבות והספורט.

שבת שלום!

אני כותב רבות על שירותי הרפואה הפרטיים הנועדים לעשירים בלבד, ולא מכבר נתקלתי בזה בגוף ראשון. חייגתי למרכז טלפוני של קופה גדולה בארץ הקודש, כדי לתאם תור לנוירולוג. הפקידה ענתה לי בתמימות: "יש לי תור פנוי ב-6.5…". יותר משלושה חודשים! נדהמתי, אמרתי תודה וניתקתי. חייגתי לאותו רופא שהיה אמור לתת לנו שירותים באותו תאריך, והוא אמר לי בזה הלשון: "אני יכול לקבל אתכם ביום חמישי הקרוב בקליניקה הפרטית שלי בעלות של 1,000 שקל".

מי שיכול להרשות לעצמו להוציא אלף שקל, יזכה לראות רופא תוך ימים ספורים, למי שאין את הפרוטה בכיס, יצטרך להמתין חודשים ארוכים, גם אם מדובר בטיפולים מצילי חיים. בושה וחרפה שכך מתנהלת מערכת הבריאות שלנו. אוי לנו אם נזדקק למדינה ברגעי אמת… עצוב ואמיתי.

בשנים האחרונות התרגלנו למצב שבו בשעה 3 אחר הצהריים חלק מחדרי הניתוח והמחלקות בבתי החולים מתרוקנים מהרופאים הבכירים, כולל מנהלי המחלקות, שממהרים לטוס אל הקליניקה הפרטית שלהם או אל חדר הניתוח בבית החולים הפרטי הקרוב. את משמרת הבוקר בבית החולים הציבורי הם עושים בשביל המוניטין, את משמרת אחר הצהריים הם עושים במערכת הפרטית בשביל הכסף. רבים מהחולים כבר יודעים שאם הם רוצים להגיע לרופא הטוב ביותר, כנראה כדאי לחפש את הקליניקה הפרטית שלו.

צמיחת מערכת הרפואה הפרטית כרסמה בשנים האחרונות במערכת הבריאות הציבורית. החולים ה"חזקים" לא מגיעים לבתי החולים הציבוריים ולא נלחמים על שיפור התנאים שם. הרופאים ה"חזקים" עוזבים את המערכת הציבורית באמצע היום ולא נלחמים על שיפור התנאים, התורים מתארכים, איכות הטיפול מידרדרת, וכל זה רק מזין את המעגל שבו מי שיש לו הולך לפרטי ומי שאין לו מסתפק במערכת הציבורית הקורסת.

אבל יש גם כמה צדיקים בסדום ולהם צריך להצדיע. עשרות רופאים בכירים, כולל מנהלי מחלקות נחשבים, כבר ויתרו על העבודה בשוק הפרטי, והם מקדישים את כל זמנם לעבודה בבית חולים ציבורי. חלקם עבדו במשך שנים גם בקליניקות מחוץ לבתי החולים. הם יודעים איך נראים החיים (וחשבון הבנק…) כשנותנים ייעוץ או מנתחים בפרטי, ובכל זאת הם בחרו לוותר. לוויתור הזה יש מחיר כלכלי משמעותי, הכנסות אדירות שמפסיקות לזרום לחשבון הבנק. אבל זה מחיר שהם מוכנים לשלם כדי להגדיל את הסיפוק המקצועי שלהם. כדי לספק לחולים, כל החולים מכל המעמדות, שירות טוב יותר. וכדי לתרום יותר למחקר ולהוראת הרפואה. זה מחיר שהם מוכנים לשלם, כל אחד באופן אישי, בניסיון ליצור מערכת רפואה ציבורית ראויה בישראל. אחד מהם אמר לא מכבר משפט מדהים: "כולנו מונחי רווח, אבל רווח גם יכול להיות היכולת לעשות שינוי, ויש הרבה מה לתקן ברפואה הציבורית".

שבת שלום!

הסכם הגג מביא בשורה מדהימה בתחום הנדל"ן בעיר, בשורה שעשויה לחלץ את העיר מהקיפאון בו הייתה שרויה בעשור האחרון, בשורה שתוביל לבנייה של 30 אלף יחידות דיור חדשות בפרק זמן של שבע שנים, כאשר כל הדירות ישווקו תחת הכותרת "מחיר למשתכן", מה שאומר שתינתן עדיפות ברורה לזוגות צעירים תושבי אשדוד. לא מדובר במשאלת לב או בפנטזיה, אלא בחלק מההסכם הנרחב והמפורט עליו חתמו הצדדים, ועל כך מגיעות המחמאות לכל העושים במלאכה, שחשבו קודם כל על הדור הצעיר באשדוד ורק לאחר מכן על שאר רוכשי הדירות הפוטנציאלים.

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, "בישל" את ההסכם הזה כבר בתחילת הקדנציה הקודמת שלו. זה התחיל בשיחות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שדחף את ההסכם בדרכים שלו, והמשיך עם שר האוצר משה כחלון ושר השיכון יואב גלנט, שלכל אחד מהם חלק משמעותי מאוד בהסכם הגג באשדוד. ד"ר לסרי שמע את ההצהרות הפופוליסטיות של אנשי האופוזיציה ושל מתנגדיו הידועים, ולא מיהר לשלוף את הסוד הגדול עליו עבד תקופה ארוכה מאוד. הוא לא רצה שמישהו חלילה ישים מקלות בגלגלים, ויש כאלה שהיו שמחים לעשות זאת, גם אם מדובר בפגיעה בעשרות אלפי צעירים, שחולמים לרכוש דירה בעיר בה צמחו וגדלו, במחיר הוגן וראוי.

ראש העיר חתום על מהפך שיבסס את מעמדה של אשדוד כאחת משלוש הערים הגדולות והאיכותיות בארץ, וכפועל יוצא יהיו כאן קרוב ל-100 אלף בתי אב עם למעלה מ-400 אלף תושבים.

כמה מילים שיסבירו בצורה פשוטה מהו הסכם הגג. מדובר למעשה בשילוב זרועות של כל הגופים המשמעותיים במדינה, ממשרדי הממשלה הגדולים, דרך מינהל מקרקעי ישראל ועיריית אשדוד, כשהמטרה היא שכל הגופים יפעלו במהירות וביעילות, כדי להוביל לבניית עשרות אלפי יחידות דיור בזמן קצר מאוד. כל גוף "יכופף" את הבירוקרטיה, יהיה קשוב לכל התפתחות, ויעניק תשובות ופתרונות בזמן אמת, כדי שהחלום יהפוך למציאות תוך שבע שנים בלבד.

במקביל, המדינה מעמידה כפועל יוצא כלים אדירים בתחום הפיתוח, התשתיות, מבני הציבור ומוסדות החינוך, כדי לספק את הצרכים של הדיירים החדשים במתחמי הדיור העתידיים, תוך מחשבה על כל פרט ופרט. כך יהיה באשדוד. התכנון הוא להקים בתי ספר בכל שכונה חדשה, גני ילדים, כבישים מתקדמים, שתי כניסות חדשות לעיר (צפונית ודרומית), פארקים לילדים ועוד ועוד.

בכל זאת, מדובר באירוע שהפך לדבר הכי לוהט בזירה הפוליטית במדינה, ולאחר שלוש שנים של הצלחה חסרת תקדים לאירוע החברתי-פוליטי, היה ברור ששלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת, אילת תהיה רותחת מתמיד, למרות מזג האוויר הקריר הלא אופייני שנחת על עיר הבילויים והחטאים בוויקנד שעבר.

הייתי שם במשך שלושה ימים וראיתי בעיניים מהכי קרוב שאפשר את כל הפוליטיקאים הבכירים במדינה מגיעים להתחכך, להסתחבק ולהתחבק עם אלפי מתפקדי תנועת הליכוד. אין חגיגה דמוקרטית גדולה יותר, אין הצגה טובה יותר עם השחקנים הכי לוהטים בתעשייה הפוליטית.
הדבר המדהים הוא שהפקה מושקעת וגדולה שכזו, עם 700 חדרים שנחטפו תוך מספר שבועות ואלפי אנשים שהגיעו למלון "קלאב-הוטל", עברה עם אפס תקלות. הכל היה נוצץ ממש כמו אירועי הבחירות של טראמפ בארה"ב, הכל תקתק כמו שעון שוויצרי, והמארגנים חשבו גם על הפרטים הכי קטנים, כמו תמונה של ראש הממשלה בנייר שמונח מתחת לצלחת בחדר האוכל, עם משפט מבדח שהעלה חיוך גם בקרב מי שאינו תומך בביבי.

אירוע רדף אירוע, הופעה הסתיימה, הופעה אחרת התחילה, פאנלים פוליטיים התקיימו כל שעה עגולה, הליך בחירות אמיתי התקיים בסדר מופתי עם עמדות מחשב מסודרות, ובכלל האווירה הכללית הייתה שיש כאן יד מארגנת שחשבה על פרט ופרט.

צוותי הטלוויזיה של כל הערוצים הסתובבו במלון, וסיקרו את האירועים כמעט בשידור חי, עמדות שידור של תחנות רדי מכל הארץ (כולל כזו של רדיו "אשדוד אונליין") שידרו כמעט ללא הפסקה, ואפילו צוות שידור מחו"ל הגיע לסקר את תופעת הלאומיאדה.

לסיפור הזה יש זווית אשדודית בולטת ובכירה ביותר. משה בן-זקן, שביסס את מעמדו בתנועת הליכוד, ובתקופה האחרונה משמש כיועץ פוליטי בכיר של השרה מירי רגב, הוא זה שהמציא את הליכודיאדה, יחד עם שני חבריו מושיקו פסל וניר בן-סימון.

משה בן זקן ושני חבריו עמלו במשך חודשים ארוכים על ההפקה המורכבת הזו, והסתובבו ממש כמו חתנים בין כל הפוליטיקאים הבכירים. הם הצליחו לתמרן באומנות של ממש כדי לא לפגוע באף אחד מהם, משימה קשה מאוד בזמן שהלחץ הפוליטי כבר עבר מזמן את נקודת הרתיחה.

בן-זקן ממשיך לבסס את מעמדו כמכתיב דעת קהל בתנועה הכי גדולה בארץ, ועל פי כל ההערכות זה רק עניין של זמן עד שהוא יעבור למגרש של הגדולים ויתמודד על מקום בכנסת. זה כנראה יקרה בכנסת הבאה.

מעבר לכך, בן זקן הצעיר מעורב מאוד גם בעשייה הפוליטית המקומית בעיר שלנו, ונחשב לאחד האנשים הכי קרובים לממ"ק ראש העיר עו"ד גבי כנפו, שכמובן היה בלאומיאדה, והיה מעורב בלא מעט שיחות ודילים פוליטיים שנרקמו לפני ומאחורי הקלעים. בן זקן מקורב מאוד גם לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי.

חשוב לראות כמה שיותר צעירים משתלבים בעשייה הפוליטית הארצית והמקומית, ומשה בן זקן הוא בהחלט דוגמא טובה מאוד לכך. נחזיק לו אצבעות כי ההצלחה שלו היא ההצלחה של העיר אשדוד.

שבת שלום!

"אתה לא יכול לעשות מהפכה עם כפפות של משי…", האמירה הידועה הזו של סטאלין מקבלת משנה תוקף בכל מערכת בחירות שמתרגשת עלינו, ונראה כי ממערכה למערכה היא הופכת לרלוונטית יותר, עם כמויות מסחריות של הפחדה, הקצנה וגם שנאה.

הרי ברור לכולם שכל המפלגות הגדולות יחסית, שרוצות לנגוס בכל מאודן מכוחו של ראש הממשלה נתניהו, יובילו קמפיין בחירות נגטיבי, והן עסוקות ממש בשעות אלה בליטוש וחידוד הססמאות שלהן נגד ביבי. הן רוצות להפחיד את הציבור שראש הממשלה לא כשיר ולא יכול לנהל את המדינה שלנו, עוד לפני שהוא הועמד לדין. יש בין המפלגות הללו תחרות קשה על 35-40 מנדטים לערך, שיתחלקו בסופו של דבר בין המפלגה החדשה של בני גנץ, "יש עתיד" של יאיר לפיד, "כולנו" של משה כחלון, "התנועה" של ציפי לבני ומפלגת העבודה של אבי גבאי. כל אחד מהם נלחם על חייו הפוליטיים, אין כאן אפשרות אחרת ואי אפשר לקחת שבויים. צריך להילחם עם סכין בין השיניים כדי להיות הסגן של בר-כוכבא. במקרה שלנו הסגן של נתניהו…

הציבור הישראלי עייף ממערכות בחירות, ובעיקר מפוליטיקאים מאוסים שלא מסוגלים להסתכל לנו בעיניים ולומר במה הם טובים ומה הם מסוגלים לעשות למען עתיד ילדינו. יש להם מתנה ביד, בדמות חקירות המשטרה וכתבי האישום המרחפים מעל ראשו של נתניהו, וזה מה שחשוב מבחינתם. "נתניהו מסכן את שלטון החוק במדינה", הם אומרים, כאילו מדובר בראש ארגון פשיעה שמוביל את המדינה שלנו בעשור האחרון.

אני לא רואה אף אחד מהם מנסה ללכת לכיוון של קמפיין פוזיטיבי, כזה שצריך להישען על תקווה, על העברת מסרים חיוביים לאזרחי המדינה. במה הם טובים יותר, מה השינוי המהותי שהם יכולים לעשות בצורה המהירה והיעילה ביותר. הרי אנחנו גרים במדינה חשוכה, ענייה ומרודה, שאין בה כלום ושום דבר. תעבירו את נתניהו מהשלטון, ותראו מה יקרה כאן… זה המסר העקיף שניתן לבאר מדבריהם של לפיד, לבני וגבאי, השלישייה הכי מיותרת בתולדות הפוליטיקה בישראל. שלושתם ביחד צריכים להרים דגל לבן ולעבור לענף אחר. אין להם שום דבר אמיתי למכור לציבור, חוץ מססמאות נבובות נגד ראש הממשלה.

מעבר לכך, השתיקה של בני גנץ היא מוזרה, שלא לומר הזויה. מועמד חדש שצריך לדבר בכל כלי תקשורת שיש סביבו, כדי לחדד מסרים ולהסביר במילים פשוטות מהי הדרך שלו, בוחר להשאיר את השאלות סביבו בלי תשובות. ברור שהוא ידבר, אבל זה יקרה במקום ובמועד שהוא ייבחר. אני לא רואה את בני גנץ מפיל אותי מהכיסא בראיון הראשון שלו כמועמד לראשות הממשלה. מי שמתחיל את הקריירה הפוליטית שלו כאיש פרווה שדעותיו לא ידועות, יצטרך לקרוע כמה זוגות נעליים בזירה הפוליטית, כדי לשכנע אותי ואחרים שהוא ראוי להיות חלק מהנהגת המדינה.

בשורה התחתונה, ביבי צוחק כל הדרך אל הקלפי וגם לאחר שבוע קשה מאוד שעבר, כל הסקרים מראים שהוא לא יורד מ-30 מנדטים. זה אומר מיליון מצביעים שאומרים כן לראש הממשלה, למרות החקירות, למרות כתבי האישום שעומדים בפתח, ולמרות מסע רדיפה בלתי פוסק מצד פוליטיקאים ואנשי תקשורת בעלי עניין.

שבת שלום!

נתניהו ימשיך לקבל אמון מצד מיליון מתושבי המדינה. תארו לכם אם לא היו חקירות ולא היו סימני שאלה מרחפים מעל ראשו של רוה"מ בנוגע להמשך כהונתו. במקרה שכזה אני מעריך שנתניהו היה שובר שיאים והיה מגיע ל-34-35 מנדטים. ככה זה שאין מנהיג ראוי אחר בסביבה…

בכל מקרה, מדובר במערכת בחירות ברורה וידועה לכל. גוש הימין לא יכול להפסיד גם אם ירצה וגם אם לא יבזבז שקל אחד על קמפיין הבחירות. מה שכן, הניצחון של הימין לא נובע מגודל הגוש, אלא מגודלו של הליכוד. הליכוד הצליח במערכת הבחירות האחרונה להביא אליו כ-300,000 מצביעים חדשים, שרובם המכריע צפוי להמשיך ולהצביע "מחל". כוחו היחסי של הליכוד עלה פלאים בשנים האחרונות, דבר שמשנה את כל יחסי הגומלין במערכת. עם 30 מנדטים אין ספק על מי יטיל הנשיא להרכיב ממשלה, אין שאלות פתוחות לגבי התנהגותם של אנשי המרכז שחלקם ירוצו לקואליציה בראשות נתניהו, ואין הרהורים על ממשלת אחדות כאופציה ריאלית.

נפתלי בנט מצד אחד ובני גנץ מצד שני יכולים לרשום הישג פוליטי יחסי, ולא ברור לאן בדיוק הרוח נושבת לגביהם, אבל ברור לכולם שהם לא יכולים לערער על הניצחון הגדול של נתניהו בקלפי. אמרתי כבר בעבר שבסופו של דבר רק ביבי יכול להפסיד לנתניהו…

גם באשדוד הליכוד צפוי לשמור על כוחו. בבחירות האחרונות לכנסת נרשמו אחוזי הצבעה מרשימים מאוד באשדוד: מתוך 170,193 בעלי זכות הצבעה באשדוד, 115,145 הצביעו, כלומר אחוז ההצבעה באשדוד עמד על 67.66% לעומת 62.98% שהיו אחוזי ההצבעה באשדוד בבחירות הקודמות.

הליכוד זכה לקבל 31% מהקולות (35,653 מצביעים), והותיר את שאר המפלגות הרחק מאחור. אביגדור ליברמן סיים באשדוד במקום השני עם 13% מהקולות (15,127 מצביעים), ש"ס סיימו במקום השלישי עם 10% מהקולות (11,923 מצביעים), יהדות התורה קיבלה 9% מהקולות (11,132 מצביעים), המחנה הציוני גירד 8% מהקולות (9,694 מצביעים), יאיר לפיד קיבל רק 7% מהקולות (8,804 מצביעים) ומשה כחלון קיבל גם 7% (8,616 מצביעים).

אני מעריך שהליכוד יתחזק יותר בעיר שלנו, ש"ס עם אבי אמסלם תעשה קפיצת מדרגה, כפי שהיה בבחירות למועצת העיר, וגם סיעתו של אביגדור ליברמן צפויה לקבל הרבה יותר קולות, בזכות החזרה של שמעון כצנלסון הביתה.

לגבי השאר, לא הייתי בונה יותר מידי על תושבי אשדוד. משה כחלון, יאיר לפיד, אבי גבאי, ציפי לבני ובני גנץ, יתקוטטו על אותם מצביעים ובסופו של דבר יקבלו את השאריות לעומת המפלגות שציינתי קודם לכן…

שבת שלום!

זה מדהים איך פעם אחר פעם מחאות חברתיות במדינה כל כך מודרנית ומתקדמת כמו ישראל, רושמות כישלון חרוץ. אפילו קולוסאלי. איפה הימים של "הפנתרים השחורים", אי שם בשנות ה-70, שהצליחו להרעיד את המדינה ולהכתיב סדר יום חדש, חברתי ורגיש לטובת האוכלוסיות החלשות. "הפנתרים השחורים" הבעירו צמיגים, סגרו כבישים והתנהלו בצורה שלא הייתה מוכרת קודם לכן במדינה שלנו. התוצאות היו בהתאם.

בימים אלה אנו עדים למחאה חדשה, "מחאת האפודים הצהובים", שרשמה הצלחה גדולה מאוד בצרפת, אבל בארץ בינתיים מדשדשת עם אלף מפגינים שמצאו זמן בשישי האחרון להפגין בלב ת"א. קשה לי להאמין שהמחאה הזו תתרומם לשיאים שיגרמו לרעידת אדמה בישראל, כפי שהיה בצרפת. יש לי כמה וכמה עובדות שמאששות את התחושות שלי.

מאז "הפנתרים השחורים" ועד היום כל מאבק חברתי רשם כישלון גדול, ולמעט כותרות גדולות, עצרות מרשימות וכמה מנהיגים של מחאות כאלה ואחרות שדאגו לתחת שלהם (וסליחה על הבוטות!), ואף זכו לג'ובים ומקום בטוח בכנסת ישראל, הציבור נשאר באותו מצב ואפילו נאלץ להתמודד עם גזירות קשות וכואבות יותר.

יש תחושה שבארץ הקודש מחאה חברתית, באשר היא, נועדה לכישלון. הממסד יודע לתת את התשובות הנכונות ברגעי המשבר, משגר לחלל האוויר ספין אחר ספין, והציבור כאילו מקבל זריקת הרדמה עד הגזירה הבאה. בכלל, מבדיקה וקריאה של חומרים רבים בנוגע למחאות חברתיות במדינה שלנו לאורך עשרות השנים האחרונות, ניתן להבין בקלות שהממשלה יודעת למסמס מחאות שכאלה ממש באמנות. לא רק באשמת הממסד, כמובן, אלא בעיקר באשמת האזרחים, שאינם מצליחים להחזיק את מתח המחאה לאורך זמן. למה? כי זה אף פעם לא מספיק חשוב למספיק אנשים, ורובנו טרודים בתלאות היומיום ולא מוכנים להקדיש זמן משמעותי למחאות שכאלה.

הממשלה כאמור יודעת לטפל במחאות שכאלה במספר דרכים, וזה קרה עשרות פעמים מאז קום המדינה. מקבלי ההחלטות במדינה כבר מתורגלים לכך, כשהמחאה מתחילה להגיע לעוצמה גבוהה מדי, זה הזמן להחליט על מהלך מצומצם עד כדי גיחוך, ולהכריז עליו בקול תרועה רמה כהתקדמות משמעותית לטובת הציבור. לדוגמא לפני כשנתיים החליטה הממשלה להגדיל את קצבת הנכות ב-100 שקל, בשיאה של מחאת הנכים. כן, 100 שקלים שלמים…

אחרי שזריקת הפרוטות נחשפת במערומיה, זה הזמן לקרוא לדמויות ציבוריות בולטות של אותן מחאות למשרדי הממשלה, ולהבטיח להן פתרון בעיניים דומעות מהתרגשות. החודשים חולפים, כלום לא קורה, למעט כמה "סוכריות" שנותנים לציבור, והמחאה הולכת ונעלמת.

חוץ מזה, בממשלה יודעים להקים ועדות, לפרסם מסקנות ולאחר מכן להקים עוד ועדה כדי לבדוק מדעו המסקנות החדשות של הוועדה הראשונה לא יושמו… בשלב מסוים מעכבים את היישום בגלל בעיות אחרות שצצות, למשל מצב ביטחוני בעייתי בדרום או בצפון, ואז הולכים להקפאה ארוכה…

זה חוזר על עצמו כל פעם מחדש, והציבור ממשיך לחיות מעל רמת ההכנסות שלו, כאשר יותר ויותר משפחות מתפרקות כלכלית, ואלה שלא, לומדות לשרוד ולחיות על הקשקש.

אולי הפעם נופתע לטובה? אני ממש לא בטוח…

שבת שלום!

זה התחיל בהתמודדות עתיקת יומין בין השניים (בשנת 2003), במהלכה צילקר רשם ניצחון ברור ולסרי קיבל את דין הבוחר ועבר שיעור חשוב בפוליטיקה המקומית. בשלהי הקדנציה צילקר החליט, בצעד שהתברר בדיעבד כצעד ש"חיסל" את הקריירה הפוליטית שלו, לקחת את סמכויותיו, את שכרו ואת רכבו של ממלא מקומו באותם ימים, ד"ר לסרי. זה קרה רגע לפני שהשניים חתמו על הסכם לשיתוף פעולה לקראת בחירות 2008, מהלך בו היו מעורבים כמה גורמים בכירים מאוד באשדוד. צילקר היה בטוח שהוא בדרך לעוד ניצחון קליל, אבל לא לקח בחשבון שהציבור החרדי יעביר את התמיכה לד"ר לסרי, ומשם הדרך למהפך פוליטי הייתה קצרה וברורה. לסרי רשם ניצחון גדול, וצילקר עבר לספסלי האופוזיציה. במשך קרוב לעשור השניים היו בנתק מוחלט, למעט שנה בה צילקר היה חלק מהקואליציה, אבל זה נגמר מהר מאוד עם אקורדים צורמים.

האנשים מסביבו של ד"ר לסרי לא שכחו לצילקר את הפגיעה הקשה בנטילת הסמכות והשכר בשנת 2008, שמהדהדת בראשם עד היום. הזמן לא השכיח את הפגיעה הכספית והנפשית שהייתה מטלטלת מאוד באותם ימים. לסרי הצליח להתגבר על הכעסים, ועם השנים ניסה להעביר מסרים חיוביים לצילקר, כולל הצעה לשמש כ"נשיא העיר", עם לשכה, מזכירה ובעיקר הרבה כבוד. בכל זאת, מדובר באיש שבנה את אשדוד הלכה למעשה קרוב ל-4 עשורים. איש לא יכול לקחת ממנו את הפיכתה של אשדוד מעיירה משעממת ואפורה לאחת הערים היפות במדינה.

למרבה הצער, צילקר בחר באפיק אחר ובצעד תמוה והזוי, הסכים להיות מספר 3 של הלן גלבר בבחירות האחרונות. רק לאחר שלא מצאה מועמד מתאים למקום השני, הציבה את צילקר במקום השני ברשימת הקומנדו שלה… כולם ראו את מסלול ההתרסקות של גלבר, בעיקר בשל "פרשת ההקלטות", אבל צילקר לא ראה זאת ונשאר לצידה. הרשימה שלהם קיבלה מנדט אחד וצילקר מצא את עצמו מחוץ למועצת העיר, בפעם הראשונה מזה 49 שנה!

ד"ר לסרי החליט שהוא לא יכול לאפשר סיום קריירה פוליטית כזו עגמומית לראש העיר המיתולוגי. בטקס כינון המועצה ה-11 של העיר אשדוד, ראש העיר הדהים את כולם כשהצהיר כי החליט להוציא לפועל באופן מיידי את הפיכתה של קריית התרבות הצמודה לעיריית אשדוד כ"קריית צילקר". למעשה כל המתחם הגדול והחשוב הזה, מבחינה תרבותית (כולל בניין עיריית אשדוד), יזכה לאחר אישור מועצת העיר בישיבה הקרובה לשם חדש, "קריית צילקר".

מדובר בצעד גדול ואצילי של ראש העיר. אומנם מדובר בהחלטה שהתקבלה "על הנייר" כבר לפני שנים ארוכות, אך איש לא היה אומר מילה וחצי מילה אם לא היו הופכים את ההחלטה לממשית, כפי שקרה לאורך השנים האחרונות.
מערכת הבחירות האחרונה עשתה טוב לד"ר לסרי. הוא הפנים שהציבור רוצה התנהלות אחרת בהנהלת העיר. ד"ר לסרי הפנים זאת היטב, עם קואליציה רחבה מקיר לקיר, שמייצגת את כלל האוכלוסיות והרבדים בעיר המדהימה שלנו. עכשיו הוא החליט לעשות כבוד לצבי צילקר, שיחגוג בחודש מרץ יום הולדת 85.

צילקר ראוי לכבוד האחרון הזה, וזה מרגש מאוד שהצעד המדהים הזה נעשה עוד בחייו של ראש העיר המיתולוגי, לו כמובן נאחל בריאות ואריכות ימים. אשדוד חייבת להצדיע לכל מי שקשור להיסטוריה המפוארת של העיר, ורק כך נזכה לעתיד ראוי לעיר שלנו.

שבת שלום!

מועצת העיר החדשה היא ללא ספק תמונה מייצגת ואותנטית של העיר המדהימה שלנו. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי וממלא מקומו עו"ד גבי כנפו, שהוביל את המשא ומתן הקואליציוני המתיש, הצליחו לגבש קואליציה מקיר לקיר עם 25 חברי מועצה מתוך 29 הנבחרים. אלי לחמני (3 מנדטים) והלן גלבר (מנדט בודד) הם היחידים שיישבו בספסלי האופוזיציה הקרירים. זו ממש לא אבדה לעיר, בדיוק להיפך… מדובר בשני פוליטיקאים שדרדרו את השיח במערכת הבחירות האחרונה, ותרמו תרומה מכרעת לכך שהעיר הגיעה לנקודת שפל של כל הזמנים סביב השיח הפוליטי. לחמני וגלבר לא ראויים בשלב הזה להיות חלק מהנהגת העיר, והם ימשיכו לנבוח ולהפריע להתנהלות התקינה של העיר, בדיוק כפי שעשו בשנים האחרונות. הם צריכים ללמוד משמעון כצנלסון ואלי נכט, שהתעלו ומצאו את מקומם בספסלי העשייה, כדי להשפיע ולפרוע התחייבויות לציבור הבוחרים הגדול שעומד מאחוריהם. ככה מתנהלים פוליטיקאים אחראיים שרוצים לעשות ולהשפיע, ולא כאלה שרוצים להסית ולהפריע. הלן גלבר ואלי לחמני שוב הוכיחו שטובת העיר לא באמת חשובה להם, ולא עשו שום מאמץ אמיתי להיות חלק מהנהגת העיר. פוליטיקאים כאלה לא מגיעים לשום מקום, ועובדה ששניהם הולכים במדבר הפוליטי שנים ארוכות, ולא מוצאים את המנוחה והנחלה. זו פוליטיקה ישנה ומכוערת שאין לה מקום במציאות של אשדוד 2019.

כך או אחרת, הקואליציה של ד"ר לסרי יכולה להוביל את אשדוד למחוזות חדשים, כאלה שלא הורגלנו אליהם. בכל זאת, מצד אחד ניתן למצוא את סגן ראש העיר שמעון כצנלסון, שנחשב לאחד השותפים הבכירים בהנהגת העיר, ואת עו"ד אלי נכט, כח עולה בפוליטיקה המקומית. מצד שני יש את ש"ס, שחתמה ממש רגע לפני כינון מועצת העיר ואת אגודת ישראל. שני הניגודים הללו, של נציגי העולים מחבר העמים, לצד הנציגים של הציבור החרדי-מסורתי בעיר, יושבים אחד ליד השני בקואליציה וימצאו את הדרך לשלב זרועות. תוצאות הבחירות היו ברורות וזה מה שהציבור רוצה. נמאס מהפילוג והשיסוע, רוצים לראות את אשדוד מאוחדת ומחוברת.

הקואליציה העירונית בהחלט מגוונת ומבטיחה. מדובר בנבחרת מרשימה של נבחרי ציבור, עם 18 פנים חדשות במועצת העיר. הנבחרים החדשים מגיעים רעבים לעשייה, מלאי מוטיבציה ורצון עז להטביע חותם כדי להישאר בעשייה הציבורית יותר מחמש שנים. הם יודעים שהציבור לא יזכור להם חסד נעורים בכל הקשור להבטחות בחירות ודיבורים יפים. הציבור רוצה לראות תוצאות בעיניים, לראות את אשדוד צועדת קדימה ומותירה מאחור את הרוע והשנאה, שכיכבו למרבה הצער במערכת הבחירות האחרונה.

יש לי תחושה שהקואליציה הרחבה הזו תניע את אשדוד קדימה. עברנו מהפך של ממש בעשור האחרון, עכשיו יש נושאים רבים בפתח, עם הכרעות שעשויות לבסס את מעמדה כאחת הערים המתקדמות והיפות במדינה. חברי המועצה צריכים להתחיל לעבוד ולפרוע שטרות. אנחנו כאן כדי להזכיר להם מה הבטיחו ומה הם יקיימו…

שבת שלום!

מי שחיפש חיזוק ועידוד לכך שמשהו טוב קורה בחברה הישראלית, הוא קיבל זאת ביום שישי האחרון, עם פרסום רשימת השופטים החדשים שנבחרו ע"י הוועדה לבחירת שופטים. מתוך 34 שופטים ורשמים בכירים לבתי המשפט ברחבי הארץ, מונו 21 נשים. מדובר במספר חסר תקדים שאין כדוגמתו בעבר, ביחס הבולט והברור לטובת ציבור הנשים. נתון מעודד נוסף – בחירתו של עו"ד אלעזר ביאלין, בן העדה האתיופית, לשופט בית המשפט השלום בירושלים. ביאלין מצטרף לשתי שופטות בנות העדה האתיופית שמונו בסבב המינויים הקודם לפני כשנתיים. ביאלין עלה לארץ ב"מבצע שלמה" (1991), הוא מתגורר בישוב עלי זה"ב ומגיע לבית המשפט השלום לאחר שעבד כ-12 שנים בפרקליטות מחוז תל אביב. בהחלט מרגש וחשוב מאוד.

כך או אחרת, מערכת המשפט הישראלית היא אחת מהמערכות השלטוניות המובילות בייצוג נשים, כשגם שרת המשפטים (איילת שקד) וגם נשיאת בית המשפט העליון (אסתר חיות) הן נשים. זה למעלה מעשור יש במערכת המשפט רוב של שופטות נשים. מאז התמנתה דורית ביינש כאישה הראשונה לכהן כנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2006, שלוש מתוך ארבעת הנשיאים היו שופטות. עם זאת, מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון, רק ארבע הן נשים.

אני תמיד אומר (וכותב) שיש לנו את אחת ממערכות המשפט הטובות בעולם. מדובר במערכת נקיה וחפה מכל רבב, מהשופטים הזוטרים בבתי משפט השלום ברחבי הארץ ועד לשופטים המחוננים שיושבים בבית משפט העליון. למרבה הצער, לא כולם חושבים כמוני, ובשנים האחרונות יש ניסיונות לא מעטים של גורמים שונים לפגוע במערכת המשפט, בעיקר דרך הרשתות החברתיות.

ואכן, הנהלת בתי המשפט זיהתה לא מכבר כי הביקורת הציבורית נגד בתי המשפט ברשתות החברתיות גואה, וחלק ממנה הופכת קיצונית. לאורך השנים האחרונות הגיעו להנהלה ולנשיאת העליון, תלונות רבות של שופטים שסבלו מפוסטים פוגעניים ותיארו את הפגיעה במשפחותיהם. בהנהלת בתי המשפט החלו לחפש פתרונות. בתחילה הם החלו לדווח לפרקליטות המדינה ולמשטרת ישראל על התבטאויות רשת קיצוניות ולשון הרע שהעבירו להם שופטים. התקווה הייתה כי אלו יעצרו את השיח ברשת ויבצעו אכיפה משמעותית בנושא. אך עם הזמן זיהו בהנהלת בתי המשפט כי המשטרה פועלת בנושא רק במקרים קיצוניים במיוחד, ונואשו מטיפולה.

אני חושב שהמשטרה לא תוכל לעצור את השיח הזה, אלא רק פעילויות חינוכיות בקרב בני הנוער במוסדות החינוך, יוכלו להבליט את עשייתה ועוצמתה של מערכת המשפט בישראל. כל אחד שמורשע בעבירה זוטרה, מרשה לעצמו לטנף וללכלך על המערכת הזו, כי הוא משלם את המחיר על הטעויות שעשה, ומבחינתו השופט או השופטת הם האשמים בכל. הוא שוכח מי ביצע את העבירה…

לכולנו יש חובה ערכית ומוסרית לשמור על מערכת המשפט בארץ כנקייה ויעילה, גם אם אנשים שאנחנו מכירים מורשעים ומשלמים את חובם לחברה. אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות במדינה נאורה ומתקדמת, לכולנו יש אינטרס לראות את מערכות החוק פועלות ללא דופי וללא מורא, כפי שהן מתנהלות בימים אלה.

שבת שלום!

מסתבר שלתחושות שלנו בשנים האחרונות יש ביסוס – עברייני מין זוכים להנחות מפליגות. בחלק מהמקרים מדובר בעונשים מגוחכים, ממש מעליבים, עונשים המותירים מאחור את הקורבנות פצועים, חבולים ובעיקר המומים. אין איש שיוכל לחזק אותם בזמן שהם רואים את עבריין המין מחייך לנוכח העונש המצחיק שקיבל. הוא יחייך כל הדרך למאסר, ולאחר זמן קצר יחזור לחיים רגילים, מלאי עניין ואקשן. הקורבנות הם אלה שיישארו עם הצלקת הכואבת עד יומם האחרון. הם כבר לא יחזרו לחייך.

במדינה שלנו אנשים משלמים מחיר כבד על עבירות זניחות יחסית, ויושבים תקופה ארוכה מאחורי סורג ובריח, בזמן שעבריינים פוגעים מינית בילדים ובנשים, ובחלק מהמקרים מצליחים לחמוק מעונש כבד, בזכות עורכי דין שיודעים את העבודה, מערכת משפטית שמעודדת ומקבלת הסדרי טיעון בשל העומס הבלתי נסבל על המערכת, ושופטים רחמנים בני רחמנים, שלא תמיד מתחשבים בסבל הנפשי והגופני שעובר הקורבן.

לא מכבר פורסם בכלי התקשורת הארציים נתונים מדאיגים. מדאיגים מאוד. בשנתיים האחרונות רוב מוחלט של הנאשמים בעבירות מין מגיעים להסדרי טיעון, וכפועל יוצא מקבלים עונשים מופחתים. על פי נתוני פרקליטות המדינה, בשנת 2015, מתוך 144 נאשמים בעבירה של אונס, 106 הורשעו באמצעות הסדר טיעון (74 אחוז), ב-2106, מתוך 151 נאשמים בעבירת אונס, 107 הורשעו בהסדר טיעון (71 אחוז). אותם עבריינים חומקים מעונש כבד בזכות הסדר הטיעון, ובמקום לשבת 10 שנים מאחורי הסורגים, במקרים מסויימים הם יושבים שלוש וארבע שנים, כאילו גנבו מהמרכול השכונתי. ריבונו של עולם, הם פגעו מינית בילדים חסרי ישע, בנשים חלשות שלא יכלו להתמודד מול הכח והרוע של עברייני המין השפלים האלה.

חשוב לציין כי שיעור התלונות על עבירות מין הוא מהנמוכים מבין כלל העבירות בישראל. על פי מרכזי הסיוע לנפגעי עבירות מין, רק כ-14 אחוזים מהפונים אליהם בוחרים להתלונן במשטרה. אחוז המתלוננים בין מי שאינם פונים לסיוע נמוך עוד יותר. מתוך התלונות שמוגשות למשטרה, רק כ-16 אחוזים מבשילות לכדי הגשת כתב אישום. בשנת 2015, למשל, הוגשו למשטרה 5,887 תלונות על עבירות מין, אבל הוגשו רק 956 כתבי אישום. עילת הסגירה של רוב התיקים היא חוסר ראיות.

במילים אחרות, כשמתייחסים לשיעור האדיר של הסדרי טיעון מתוך כתבי האישום, ברור שהצדק רחוק מאוד מלהיראות ולהיעשות בעבירות מין. עד שמישהו יתעורר במערכת המשפט, ויהיה מספיק אמיץ לעצור את תופעת הסדרי הטיעון המקלים.

מתלוננת שעברה טראומה קשה בילדותה, בעצם סיכמה את התחושות של כולנו בשני משפטים: "ההסדרים האלה מעוותים את המציאות. אונס הופך לליטוף, מגע אסור הופך להטרדה…". מה עוד יש לי להוסיף? לא הרבה…

ראש הממשלה בנימין נתניהו, יעבור בשלום את גל הגידופים וההשמצות שהוא חווה בימים אלה ברשתות החברתיות. אוי ואבוי אם ראש הממשלה שלנו יקבל החלטות בגלל פוסט מלא זעם או תגובה שמפיצה ארס ומשפריצה שלוליות של דם לכל עבר.

הציבור הישראלי טעון ועצבני. זה ה-DNA הבסיסי של כולנו, ואין לנו שום כוונה להשתנות. יחד עם זאת, את הרצונות והמהווים נשאיר לתחומים הפרטיים של חיינו, את העניינים היותר מורכבים נשאיר למי שיש לו את הכלים והיכולות לקבל החלטות הרות גורל.

הרי ברור לכם שלנתניהו עדיף ואף רצוי להסלים את המצב הביטחוני ברצועת עזה (ולא רק שם). הרי הוא עומד במוקד הסערה סביב חקירות מורכבות עם תיקים מעל ומתחת לפני הקרקע… מיני-מלחמה מול החמאס "תעלים" את הפרשיות, ותעמיד אותו כגיבור ישראל שנכנס בהנייה וחבריו ומפרק אותם בלי רחמים. אם הייתי יועץ התקשורת של ביבי, זו הייתה ההמלצה שלי – תיכנס בהם בלי רחמים, תכבוש את עזה ותבטיח את מקומך בבית ראש הממשלה ברחוב בלפור עוד עשור לפחות…

מסתבר שנתניהו קצת יותר אחראי ורציני מיועצי תקשורת למיניהם… הוא מקבל החלטות שקולות ונבונות שטובות למדינה ולעם היושב בציון, ולא לו באופן אישי. לא לי ולא לאף אחד מקוראי הטור שלי, יש את בסיס הנתונים האמיתי שמונח בפני ראש הממשלה, שר הביטחון, ראש המוסד, ראש השב"כ והרמטכ"ל. יש כאן עניינים מורכבים ובעלי משמעות מרחיקת לכת בכל קנה מידה, ואם נתניהו מחליט לקבל את הסכם הפסקת האש ולא להבעיר את השטח, הוא עושה זאת לאחר מחשבה וראייה רחבת היקף.

גם ביבי יודע שהמדינה שלנו מורכבת בעיקר מאנשי ימין, וב-50 השנים הקרובות לא נראה לי שהמצב ישתנה. זה אומר שאם נתניהו ישבור ימינה, הוא יהיה אהוב יותר ברחוב הישראלי. לא הכל זה פוליטיקה, ולא משחקים בביטחון המדינה בשביל מנדט או שניים. זה מתאים לשחקני משנה ברמה של ליברמן. נתניהו הוא שחקן פוליטי מהדרג הכי גבוה שיש היום בעולם, הוא זוכה לאהדה והערצה כמעט בכל פינה בגלובוס, והפך את ישראל למקובלת ואהודה בקרב מדינות רבות שבעבר היו בצד השני של המתרס.

חוץ מזה, יש לו חבר קרוב-קרוב שנותן לו גיבוי. קוראים לו דונלד טראמפ. נשיא ארצות הברית ילך עקב לצד אגודל עם נתניהו, וזה גיבוי ששווה לישראל הרבה מאוד, מבחינה כספית, מדינית ובעיקר ביטחונית. טרמאפ יעשה הכל כדי לשמור על ישראל, בעיקר כל עוד ביבי בסביבה. זה טראמפ, לטוב ולרע….

אז לכל אלה שמחרחרים מלחמה ומקללים את נתניהו מבוקר עד ערב, תזכרו שני דברים – נתניהו יודע מה הוא עושה, ומבחן התוצאה הוכיח זאת פעם אחר פעם. דבר שני, רוב הסיכויים שאתם תצביעו עבורו בבחירות הקרובות, כי הוא יודע את העבודה יותר טוב מכולם. פעם זה היה "הערבים נוהרים לקלפיות…". בפעם הבאה ביבי ישלוף שפן מנצח אחר מהכובע…

שבת שלום!

בשורה התחתונה, ד"ר יחיאל לסרי ממשיך לקדנציה שלישית. מדובר בנתון שאי אפשר להתווכח לגביו, ובכל קנה מידה מדובר בהישג פוליטי שלא רואים כל יום, כשראש עיר זוכה באמון הציבור בפעם השלישית ברציפות. יחד עם זאת, ד"ר לסרי קיבל "כרטיס צהוב" מתושבי העיר, שכן מדובר בניצחון על כרעי התרנגולת, דחוק מאוד, עם הרבה דפיקות לב מואצות שנרשמו במטה לסרי ביום שלישי בלילה.

לסרי קיבל 41.5 אחוזים מכלל המצביעים, ובמקרה שהיה מקבל פחות מ-2,000 קולות, העיר הייתה הולכת לסיבוב שני בין לסרי לסניה כצנלסון, ושם כל האפשרויות היו פתוחות לגמרי. לא מדובר בתוצאה שהיא "תאונה פוליטית", והיא בהחלט משקפת את הלך הרוח של תושבי העיר. חלק אוהבים מאוד את העשייה של ראש העיר ושמו בצד שיקולים אחרים, מאחר ולסרי באמת הגיע ליום הבוחר עם שורה של הישגים בעלי משמעות רבה לעיר. למשל, פתיחת בית החולים אסותא. לסרי הוא איש עשייה, ואיש לא יוכל לקחת זאת ממנו.

יחד עם זאת, מחאת השבת הרחיקה מלסרי הרבה מאוד תושבים שחששו כי הסטטוס קוו הולך להיפגע לטובת הציבור החרדי, וכל ניסיונותיו של לסרי להעביר מסר ברור כי הדבר לא יקרה ויהי מה, לא התקבל בקרב חלק מתושבי העיר שהיו עם אוזניים ערלות.

הפתרון של לסרי הוא פשוט ומתבקש – להרכיב קואליציה רחבה, מקיר לקיר, עם ייצוג הולם וראוי לציבור העולים מחבר העמים מצד אחד, לצד שתי הסיעות הגדולות שמייצגות את הציבור המסורתי-חרדי (ש"ס ואגודת ישראל). סניה כצנלסון, שזכה לקבל 6 מנדטים, הוא פוליטיקאי משופשף ועתיר ניסיון, שיוכל לייצג חלק חשוב בציבור האשדודי במועצת העיר, תוך כדי שהוא שומר על האינטרסים של אותם תושבים. מעבר לכך, סניה התנהל בצורה מכובדת במערכת הבחירות הנוכחית, לא פגע בכבודם של תושבי העיר המסורתיים-חרדים, ואמר דברים בזהירות ובאחריות. זהו מנהיג פוליטי, בשונה מאלי לחמני והלן גלבר שהפיצו דברי רוע ושטנה בלי הפסקה.

אני קורא לד"ר לסרי ולממלא מקומו עו"ד גבי כנפו, לפעול לצירופו של סניה לקואליציה העתידית, עם סמכויות נרחבות. זה יעשה רק טוב לעיר שלנו, ויוביל להורדת הלהבות בין שני חלקים משמעותיים וחשובים בעיר שלנו.

שבת שלום!

לא משנה אם אתם תומכים בד"ר לסרי, סניה, לחמני או גלבר – כדי להשפיע על עתיד העיר אתם חייבים לעשות פעולה פשוטה ולבזבז עשר דקות מזמנכם היקר

כמה בכי ונהי שמעתי בחודשים האחרונים סביב מערכת הבחירות הנוכחית. כמה תלונות, כמה יבבות וכמה אנשים בעלי אינטרס שניסו להבעיר את הרחוב האשדודי בכל מחיר, בעיקר סביב "מחאת השבת". היה ברור שאין כאן מאבק לגיטימי אמיתי או מישהו שפועל מתוך אידיאולוגיה נטו, אלא הכל היה פוליטיקה ורצון לפגוע בראש העיר ד"ר יחיאל לסרי. זה היה שקוף ומכוער, ורוב הציבור הבין זאת. כשאין תחכום אי אפשר לעבוד על אף אחד…

אני תמיד בעד שיח מכבד ולגיטימי בכל נושא, וזה מה שאני מנסה להוביל בתוכנית הבוקר שלי ברדיו "אשדוד אונליין", כאשר לא פעם אני משמיע את קולם של אלה המתנגדים לראש העיר, כדי שיהיה ניתן לערוך דיון ראוי שמייצג את כלל העיר. זה הכיוון שהעיר צריכה ללכת אליו, כיוון של שיח פתוח, בלי צנזורה אבל גם בלי אינטרסים פוליטיים ובלי לפגוע בצורה קשה וכואבת בצד השני.

מעבר לדיבורים יש פעם בחמש שנים את הזדמנות להשפיע על עתידה של העיר. ביום שלישי הקלפיות יפתחו בשבע בוקר, ולמעלה מ-180 אלף תושבי העיר (בעלי זכות בחירה), יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית. למרבה הצער, אחוזי ההצבעה בבחירות ברשויות המקומיות תמיד נעו סביב ה-50 אחוזים. זה אומר שכמעט תמיד חצי מתושבי העיר אדישים ולא רוצים להיות מעורבים בעתידה של אשדוד. זו זכותם, אבל בצעד הזה הם למעשה מאבדים את הזכות הלגיטימית לבקר ולכעוס על מה שקורה כאן אצלנו. אין מקצה שיפורים ואין הזדמנות שנייה (אלא אם יהיה סיבוב שני…). צריך לגשת לקלפי, לבזבז עשר דקות מזמנכם ולהצביע לכל מועמד שאתם חושבים שהוא הראוי ביותר להוביל את אשדוד בחמש השנים הקרובות.

זוהי בהחלט מערכת בחירות קריטית לעתידה של אשדוד. מצד אחד ניצב ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, שהחליף את קודמו שישב בכסא המרווח קרוב ל-40 שנה (צבי צילקר), ומה שזה לא הצליח לעשות במשך ארבעה עשורים, ד"ר לסרי הצליח לעשות בצורה מרשימה ביותר בזמן קצר ביותר. עם עובדות אי אפשר להתווכח, וגם מתנגדיו של לסרי רואים בעיניים את התוצאות: פתיחת בית החולים אסותא אשדוד, פתיחת היכל התרבות, הקמת פארק "אשדוד ים", מהפכה בתחום החינוך, השלמת בניית הטיילת, ניקיון העיר, קיום פסטיבלים ואירועי תרבות ועוד שלל דברים שהתרחשו בשתי הקדנציות.

ד"ר לסרי מבקש את אמון הציבור לקדנציה נוספת, והציבור צריך להחליט האם הוא "סולח" לראש העיר על כמה טעויות שנרשמו בדרך (ורובן תוקנו והוסברו לציבור), או שמא בוחר ללכת לדרך אחרת עם אחד משלושת המועמדים האחרים שמבקשים את אמון הציבור.

תושבי אשדוד מספיק בוגרים ואחראיים לקבל את ההחלטה הכי נכונה מבחינתם. אני את ההחלטה שלי כבר קיבלתי, וביום שלישי בוקר אגיע לקלפי בבית הספר "רבין" ברובע ט"ו כדי להיות שותף בחגיגה הדמוקרטית הזו…

שבת שלום!

אני תמיד אומר שבכל תחום צריכים בסופו של יום לקבל החלטה על פי מבחן התוצאה. תראו את מה שקורה באשדוד בעשור האחרון. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, החליף את קודמו שישב בכסא המרווח קרוב ל-40 שנה (צבי צילקר), ומה שזה לא הצליח לעשות במשך ארבעה עשורים, ד"ר לסרי הצליח לעשות בצורה מרשימה ביותר בזמן קצר ביותר. עם עובדות אי אפשר להתווכח, וגם מתנגדיו של לסרי רואים בעיניים את התוצאות: פתיחת בית החולים אסותא אשדוד, פתיחת היכל התרבות, הקמת פארק "אשדוד ים", מהפכה בתחום החינוך, השלמת בניית הטיילת, ניקיון העיר, קיום פסטיבלים ואירועי תרבות ועוד שלל דברים שהתרחשו בשתי הקדנציות.

ד"ר לסרי הוא לא קוסם ולא לחץ על כפתור מיוחד שהוביל לשינוי הדרמטי באשדוד. מדובר בדמות מלאת אמביציה שנכנסה ללשכת ראש העיר עם אנרגיות חדשות, עם תוכנית עבודה חדשה ולא מקובעת כפי שהייתה בעבר, ובסופו של תהליך תושבי העיר הם אלה שיצאו נשכרים. אם לאחר שנים ארוכות של הבטחות, בית החולים פתח את שעריו ומעניק פתרון רפואי הולם לתושבים ומציל חיים על בסיס יומי, זה שווה כל דבר אחר, וגובר על כל מלחמה פוליטית כזו או אחרת.

אמרו לא פעם על מנהיגים לאורך ההיסטוריה: "מי שלא מעז, לא עושה ואינו מטביע חותם". ד"ר לסרי עשה כאן מהלך שעוד ייכתב בספרי ההיסטוריה של עיר הנמל, כאחד השינויים הגדולים של העיר.

מצד שני, ניצבים להם שלושה מועמדים שלכל אחד מהם חסרונות זועקים לשמיים, כאלה שמגיעים בלי שום חדשנות אלא מנהלים מסע פרסום מכפיש ומכוער נגד ד"ר לסרי, כדי לקושש קולות. הם נהנים מהבאז שהיה סביב "מחאת השבת", כדי לגרום לרעש תקשורתי, אולם במבחן האלקטורלי, כל אחד מהם יספוג מכה פוליטית אנושה. תזכרו את מה שאני כותב…

השלושה עסוקים במלחמות פנימיות ומוכיחים שהעיר לא באמת מעניינת אותם. הם רוצים את הכסא, את השררה, את הכבוד וההדר. בגלל זה הם רצים בראשים נפרדים והופכים את המערכה הזו להרבה יותר קלה. תושבים רבים מאוכזבים מדרך ההתנהלות שלהם, ומרגישים סחף משמעותי לכיוון מטה הבחירות של ד"ר לסרי בשבוע האחרון, מה שעשוי להוביל לניצחון משמעותי מאוד של ראש העיר המכהן בדרך לקדנציה שלישית.

סניה, אלי והלן – תקנו אותי אם אני טועה, אבל יש לי תחושה שאין לכם הרבה מה לומר על התפתחותה של אשדוד בעשור האחרון (ואם יש לכם, אז זה רק מילים טובות…). ההחלטה שלכם להתמודד בבחירות הקרובות היא כנראה פחות פוליטית ויותר אמוציונאלית. למה יש לי תחושה שאם ד"ר לסרי היה מסכים להתכופף לדרישות שלכם בחמש השנים האחרונות, ומשלב אתכם בעשייה הציבורית, עם שכר ותנאים נלווים, הייתם מקבלים החלטה אחרת? הוא לא הסכים להתנהל תחת הדרישות המופרזות שלכם (הלן ואלי) והראה לכם את הדרך מחוץ לקואליציה לאחר זמן קצר מאוד.

מההחלטה שלכם להתמודד עולה בעיקר ריח של נקמה, סגירת חשבונות בפוליטיקאי שלא עושה לכם חשבון ומציג ביצועים מרשימים מאוד במבחן התוצאה. תושבי אשדוד רואים זאת בעיניים ואת התשובה שלהם נראה כולנו בקלפי בעוד 11 ימים…

שבת שלום!

מנתונים רשמיים שהגיעו לשולחן המערכת, ולאחר שמבצעים בדיקה יסודית מול בתי הספר הרשמיים והגדולים בעיר (וללא המוסדות החרדיים בהם כמובן אחוזי הגיוס לצה"ל נמוכים ביותר), ניתן לומר כי אשדוד עומדת בצמרת הערים בהן בני הנוער מתגייסים לצה"ל. למעשה, רוב מוחלט מבין תלמידי י"ב מתגייסים לצה"ל וחלקם בוחרים להתנדב ביחידות הלוחמות. גם אחוז הניגשים למסלולי קצונה מקרב בני הנוער באשדוד הוא גבוה ומעל הממוצע הארצי, ואני מסיר את הכובע בפני הצעירים שלנו, שניחנים ברוח פטריוטית וברצון עז לתרום את חלקם למדינה.

אגף כוח אדם בצה"ל פרסם לא מכבר את שיעור הגיוס בערים ברחבי הארץ, וברגע שרואים את הנתונים הראשונים, מעט נבהלים כי אשדוד מצויה בחלק התחתון של הטבלה. זה נובע אך ורק מסיבה אחת – הנתונים מתייחסים לכלל בני הנוער בגיל 18 בעיר שאמורים להתגייס, אך באשדוד יש קרוב ל-25% צעירים שהם חרדים ולא מתגייסים לצה"ל! אותם צעירים, ברובם, גם לא ניגשים לבגרות, מאחר והם לומדים במוסדות שאינם מוכרים למשרד החינוך, והנתונים הבעייתים באים כאמור לידי ביטוי גם באחוזי הניגשים לבגרות.

במהלך העשור האחרון דווקא נרשמה עלייה באחוז המתגייסים באשדוד, בקרב התלמידים הלומדים בבתי הספר התיכוניים המוכרים ומפוקחים על ידי משרד החינוך. מדובר בנתונים יוצאים מגדר הרגיל, שמוסיפים הרבה כבוד לעיר ולתושביה. למשל, 96% מבוגרי מקיף ט' התגייסו לצה"ל, 98% מבוגרי מקיף ז' הגיעו לבקו"ם והחליפו את הבגדים האזרחיים במדי צה"ל, 92% מבוגרי מקיף ה' עברו תהליך דומה, 96% מבוגרי מקיף ג' התגייסו לצה"ל ו-93% מבוגרי מקיף א' עברו תהליך דומה. כך, אחוז הגיוס באשדוד עומד על 95%, ומעמיד כאמור את העיר בצמרת הטבלה הארצית.

לא רק זאת, גם בקרב אחוז מיצוי הלחימה, אלה שבוחרים לשרת ביחידות לוחמות, אשדוד רושמת עלייה מרשימה, כאשר קרוב ל-60% מהבנים שמתגייסים לצה"ל בוחרים לעשות שירות משמעותי בגבעתי, גולני, שריון, צנחנים, נח"ל והיחידות המובחרות האחרות. גם בקרב מספר הקצינים היוצאים מהעיר אשדוד יש עלייה מתמדת ומרשימה.
לא מדובר בנתונים שמגיעים משום מקום, אלא מדובר בתהליך ממושך אותו מובילים הנהלת העיר ומינהל החינוך. הדגש הוא לא רק על מצויינות והצלחה במישור הלימודי, אלא גם דגש על ערכים ומסורת. כשמצליחים לשלב בין שני העולמות המורכבים הללו, התלמיד יוצא עם תעודת בגרות איכותית ועם רצון לתרום את חלקו למדינה.

אני תמיד מתרגש לראות את הצעירים האשדודים, שמגיעים בסופי שבוע לעיר עם מדים וכומתות בשלל צבעים, ולהבין עד כמה אנו גאים בהם ועד כמה העיר שלנו תורמת את חלקה למען ביטחון המדינה והמולדת.

שבת שלום!

אין יום שעובר מבלי שאנחנו, העיתונאים באזור מרחב לכיש, מקבלים הודעות בקבוצות הווטסאפ הקבוצתיות של גורמי ההצלה והביטחון, על תאונות דרכים בהן מעורבים רוכבי אופניים חשמליים. לעיתים, למרבה השמחה, זה נגמר בפגיעות קלות בלבד, לעיתים מדובר בפציעות מרוכבות מאוד, ויש מקרים שתאונת הדרכים מסתיימת עם הרוגים.

זה קורה כל יום, בכל שעות היממה, וברוב המקרים מדובר במעורבות של נערים בני 13-17 שעולים על האופניים החשמליים ונוסעים בכביש, מבלי שהם יודעים את חוקי התנועה, מבלי שהם מודעים לכל הסכנות שיש בכל צומת וצומת, ובעיקר מבלי שיש להם הגנה ראויה מול רכב גדול שמגיע במהירות סבירה ופוגע בהם בצורה ישירה.

בעבר נהגי האופניים החשמליים נסעו על מדרכות, ושם פגעו לא פעם בהולכי רגל וגרמו לפגיעות מורכבות מאוד. בעקבות כך, בשנת 2016 משרד התחבורה קיבל החלטה אומללה ולא אחראית, עם חוק שעבר בכנסת, שנועד להסדיר את נושא הרכיבה על האופניים החשמליים. לצד סעיפים מבורכים מאוד, כמו הגדלת גיל הרכיבה המותרת לבני 16 ומעלה (מגבלה שלא באמת נאכפת), חובת חבישת קסדה (גם כאן אין כמעט אכיפה), והגבלת המהירות ל-25 קמ"ש (גם כאן יש דרך קלה להערים על החוק), יש סעיף אחד שהבהיל אותי מהרגע הראשון: "אין לאפשר לרוכבי האופניים החשמליים לרכב על המדרכות, המשותפות גם להולכי הרגל, בשל הסכנה והפגיעה הנרחבת בהולכי הרגל, ויש לחייב אותם לרכב על הכביש עצמו".
אז ההחלטה הזו סייעה להולכי הרגל במדרכות, אבל שלחה את הנערים ברחבי המדינה לזירה הרבה יותר בעייתית – הכביש הסואן בו יש רכבים, משאיות ואוטובוסים, שנאלצים להתמודד עם רוכבים צעירים שאינם מבינים את חוקי התנועה, חלקם מצפצפים על החוקים בידיעה ומשתוללים בכבישים, והתוצאה היא עלייה של מאות אחוזים במספר ההרוגים בתאונות על אופניים חשמליים, עם 16 הרוגים מתחילת שנת 2018.

הסיפור המבעית הזה עלה שוב לכותרות, בתאונה בה קיפח את חייו עלם החמודות ארי נשר ז"ל, בתאונה בלב תל אביב. הנהג הפוגע יצחק אספה, שחקן מ.ס. אשדוד, עמד במרכז הסערה לאחר שעל פי טענת המשטרה עזב את המקום לאחר התאונה, ומתמודד בימים אלה עם תחושות אישיות קשות ועם חשדות כבדים נגדו. יצחק אספה הוא מלח הארץ, צעיר שאני מכיר אישית ומעריך מאוד בשל אישיותו הנעימה וטוב ליבו. לצד החשדות הכבדים נגדו, שבסופו של יום יתבררו בבית המשפט, סרטוני הצילום מהתאונה הקשה מראים בבירור שרוכבי האופניים סטו למרבה הצער למרכז הכביש, והפגיעה בהם הייתה כמעט בלתי נמנעת.

לא מדובר כאן במחזה יוצא דופן. אני כל יום רואה "כמעט תאונה" ברחבי אשדוד, עם רוכבי אופניים חשמליים שמתפרצים לכביש, חוצים רמזורים אדומים ועסוקים בשיחות טלפון, ורק בזכות ערנות של נהגי הרכבים, העבירות החמורות שלהם לא מסתיימות באסון. אני מגיע לתל אביב לפחות אחת לשבוע, ונוהג ברעד ובחרדה בעיר הגדולה לצד אינספור קורקינטים ממונעים ואופניים מכל הסוגים, ושם אני רואה בכל דקה "כמעט תאונה". רק בנס גדול אין יותר נפגעים והרוגים במקרים דומים.

מדינת ישראל חייבת להתעורר ולשנות את החוק לאלתר. מקומו של ילד בן 16, שרוכב על אופניים חשמליים, אינו בכביש. הוא חייב לחזור למדרכה, ושם לבצע פעולות אכיפה בלתי פוסקות. אומנם עדיין יהיו פגיעות בהולכי רגל, אך המימדים יהיו הרבה יותר קטנים והתוצאות הרבה פחות טראגיות.

שבת שלום!

אני קורא לכל המתמודדים לראשות העיר לחתום על אמנת שיח ציבורי מכבד ושמירה על כבודם של כלל האוכלוסיות בעיר

אין כמו ערב ראש השנה החדשה, ורגע לפני יום הכיפורים, לנצל את הבמה החשובה שיש לי ולנסות להוביל מהלך משמעותי בעיר הנהדרת שלנו. הבחירות לראשות העיר, שיתקיימו בעוד חודש וחצי לערך, העמיקו והעצימו את הקיטוב והשנאה שיש בין חלק מהאוכלוסיות בעיר. זה לא הגיע מחלל ריק, ובאופן כללי כבר הוכחנו שאנחנו יודעים להסתדר היטב אחד עם השני, ולא משנה אם מדובר בחובש כיפה, חרדי, חילוני או עולה חדש. אשדוד היא אחת הערים הכי מורכבות במדינה שלנו, עם קהלים גדולים של אוכלוסיות, שכל אחד מהם מסמל ניגודיות בהרבה מאוד אספקטים.

החוכמה היא לדעת להתגבר על הפערים האידיאולוגיים שיש מן הסתם בין חברה לחברה, ולתת לכל אחד לחיות על פי דרכו וצו מצפונו.

כפי שציינתי, ברוב ימות השנה אין שום בעיה ולא נרשמים עימותים או תקריות מכוערות. הבעיה מתחדדת לה בעיקר פעם בחמש שנים, לקראת הבחירות המוניציפאליות, כאשר כל צד מעלה את רף הביקורת ובעידן של הרשתות החבריות, מספיק אידיוט אחד שיזרוק לחלל האוויר פוסט למדורה, ומשם האש הולכת ומתלבה. זה קורה ממש כל יום, בכמה חזיתות ואין מבוגר אחראי שיעצור את הקרבות המילוליים המכוערים הללו.

לפני כשבועיים חנכנו את רדיו "אשדוד אונליין LIVE", שהפך במהירות לכלי משפיע מאוד על השיח האשדודי, בעיקר בתוכנית הבוקר המשודרת כל יום בעשר בבוקר. אני קורא לכל המתמודדים לראשות העיר להגיע לאולפן שלנו, לא כדי לערוך עימות פוליטי או כדי לקושש קול ועוד קול, את זה תשאירו להזדמנות אחרת. הפעם תגיעו כדי לחתום על אמנת שיח ציבורי מכבד ושמירה על כבודם של כלל האוכלוסיות בעיר. מהלך כזה נעשה בבחירות החולפות במספר ערים גדולות בארץ, אומנם בשלב מוקדם יותר לפני קיום הבחירות (ולא חודש וחצי לפני הצעידה לקלפיות), אבל תמיד עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא…

מתמודדים יקרים, בואו תראו לציבור הרחב במה אתם טובים, מה אתם תעשו למען העיר שלנו, איזה פרויקטים תקדמו, מהי האג'נדה שלכם, מיהם המועמדים ברשימה שלכם. תוותרו על ההכפשות, על דברי הגזענות, על ההסתה ועל הרוע שלעיתים בולט מאוד מבעד עיניכם.

הבחירות יסתיימו ב-30 באוקטובר בחצות הלילה. לא משנה מי יהיה המנצח, למחרת 250 אלף התושבים חוזרים לשגרה, לעוד חמש שנים של חיים לצד השכנים שלהם, לצד אלה שאולי הם אינם מאמינים בדרכם, אבל בכל זאת הם רואים אותם כמעט על בסיס יומי.
זה המבחן האמיתי שלכם.

שבת שלום
וחג שמח!

אני חש בושה וכלימה מול ההתנהלות של פוליטיקאים ואנשי ציבור באשדוד, שהחליטו ערב הבחירות לראשות העיר, להציב את הציבור החרדי בכיכר העיר, לסקול אותו באבנים, להעליב אותו ולגרום לשנאת אחים כאן בעיר הנמל.

אני אומר לכם בביטחון מוחלט שהחרדים לא מקבלים יותר מהציבור החילוני, ובהרבה מאוד סוגיות הם נשארים הרחק מאחור. קחו לדוגמא את מה שקורה במערכת החינוך, לקראת פתיחת שנת הלימודים. בחלק נכבד ממוסדות החינוך החרדים, עדיין יש ילדים רבים שלומדים בקרוואנים מיושנים עם מזגנים מקרטעים. זה לא היה עובר בשלום אם היינו רואים לדוגמא קרוואן במקיף חילוני או רחמנא לצילן אם המזגן לא היה מקרר כמו שצריך את הילדים שלנו.

החרדים למדו לחיות עם המציאות הזו, ומקווים לעתיד טוב יותר. אני מקווה שהם יקבלו את אותו יחס כפי שהילדים שלנו מקבלים. לא פחות ולא יותר. כך צריך להיות במדינה מתוקנת, וכך יהיה גם באשדוד. ילד חרדי אינו שונה מילד חילוני.

במערכת הבחירות לראשות העיר יש לא מעט פוליטיקאים שבחרו ל"רכב" על שנאת החרדים. הכל בשם הפוליטיקה, הרי בזירה הזו הכל מותר, אין לקחת שבויים, יורים כדי להרוג. הם מבינים שזה טיקט מצוין לבנות סביבו מסע בחירות, וזורעים שנאה וארס כלפי הציבור החשוב הזה, כאילו מדובר בעוכרי ישראל, באנשים שלא ראויים לגור בקרבנו.

אותם פוליטיקאים עלובים ורדודים עלו מדרגה בשבועות האחרונים בגלל ריח הבחירות שמורגש היטב באוויר. הם כותשים את הציבור החרדי, ועושים זאת בצורה מתוחכמת ובהשקעה כספית עצומה.

רוב דברי הבלע נגד החרדים באשדוד אינם נכונים בלשון המעטה. אני מזמין אתכם להסתובב ברובע ז' החרדי. אני מגיע לשם לא פעם ונהנה לראות את חיי המסחר, את ההמולה, את החדווה שיש לציבור החרדי. הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף האשדודי, ורובם הגדול רוצים לחיות איתנו בהרמוניה, לא לפגוע בסטטוס קוו, ולאפשר לכל יהודי לחיות על פי צו מצפונו. הם תורמים לחיי המסחר בעיר, וחלק מהם הפכו לאנשי עסקים מצליחים שמעסיקים גם חילוניים. אני מכיר לא מעט כאלה.

כשנוח לנו נציג אותם כחלק מאיתנו, וכשלא נוח לנו נציג אותם כילדים חורגים? הציבור החרדי הוא ציבור שווה זכויות באשדוד, וכפי שהם משלמים מיסים ומשתלבים בחיי הקהילה, כך הם זכאים לקבל את ההטבות שיש לשאר תושבי העיר, בחלק היחסי שלהם. אנחנו רוצים לראות את הדור הצעיר נשאר באשדוד, בונה את ביתו כאן והופך לחלק אינטגראלי בחיינו. מן הסתם גם הציבור החרדי שואף בדיוק לאותם דברים, והם לא צריכים להיות מופלים לרעה.

חבל מאוד שהפוליטיקה מובילה לפילוג ולשנאה בעיר שלנו. אני עוקב אחר הרשתות החברתיות, ורואה לאן הרוח נושבת ומי עושה הכל, לפני ומאחורי הקלעים, כדי להבעיר את השטח. לא צריך לעשות יותר מידי, גם ככה יש ניצנים של שנאה לאותם אנשים שאינם מחבבים חרדים בלשון המעטה. צריך רק לכוון אותם, להסביר להם עד כמה עיריית אשדוד חפצה ביקרם, ונותנת להם הרבה יותר מאיתנו, החילוניים.

שבת שלום!

את אותם ימניים מתלהמים כנראה לא מספיק מעניין שבמבצע "צוק איתן", לפני ארבע שנים, 66 חיילי צה"ל נהרגו, 6 אזרחים בעורף שילמו בחייהם ו-1,433 חיילים נפצעו במהלך ימי הלחימה המתישים במקום הכי מטונף ומכוער עלי אדמות. אשדוד עדיין לא התאוששה מהאובדן הבלתי נתפס של בן וענונו ז"ל, שנהרג בלב הקרבות בעזה, ועיר שלמה זוכרת את אומץ ליבו של עלם החמודות.

שלא תתבלבלו, אני איש מרכז-ימין, שמצביע לבנימין נתניהו בעקביות בעשור האחרון, ומתעב את הטרוריסטים מעזה לא פחות מאלה שמעלים פוסטים צמאי דם בדף הפייסבוק שלהם, רק כדי לקבל לייקים, גם אם בסוף זה אולי יהיה על חשבון הדם של החיילים שלנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא כמעט היחיד שעוצר את ההתלהמות הזו בגופו. אם זה היה תלוי בשר הביטחון וברוב חברי הקבינט, הם היו נכנעים ללחץ הציבורי הגדול. מעבר לכך, אם נתניהו היו חושב במושגים אישיים, הוא כבר מזמן היה נותן את ההוראה לכבוש את רצועת עזה. זה היה מרחיק את החקירות שלו עוד יותר, כתב האישום היה נראה כמו משהו רחוק-רחוק, וההתבססות בעזה הייתה מבצרת אותו בלשכת ראש הממשלה עוד כמה שנים טובות.

אבל נתניהו הוא מנהיג חזק שלא נכנע לרעשי הרקע של אנשי הפייסבוק הימניים, שמנסים להצית את הקרקע בכל מחיר. יש לו קו ודרך שבסופו של תהליך ברוב המקרים מוכיחים את עצמם. נתניהו מכה בחמאס בחוכמה, מעלה את רף התגובה באופן הדרגתי, ופועל בשיתוף פעולה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שמגבה אותו בצורה חסרת תקדים. זהו התהליך הנכון, ולראייה אנחנו רואים את החמאס מתגרים, מעצבנים, מותחים את החבל אבל לא קורעים אותו. הם אומנם מפריחים עפיפונים ובלוני תבערה לכיוון עוטף עזה ומשבשים את החיים לעשרות אלפי תושבי העוטף, אבל מבינים שגם בעניין הזה הסבלנות תפקע, ויש צמצום מהותי בכמות העפיפונים שיוצאים מכיוון הרצועה בימים האחרונים.

זה נכון שאי אפשר להמשיך ולהתעלל בתושבי העוטף, אנשים יקרים ופטריוטים אמיתיים, אבל תמיד צריך לקחת את המשוואה הכי פשוטה – פעולה צבאית בעזה תגבה חיים של חיילי צה"ל, תוביל לירי טילים לכל פינה בדרום, ואולי גם לתל אביב וגם המשק הישראלי שוב יספוג מהלומה קשה. מבין כל מה שציינתי, הדבר היחיד שבאמת מעניין זה שלומם של חיילי צה"ל. אין לי בעיה לקבל מטר של קללות וגידופים מצד אנשי הימין בגלל הטור הזה, אבל אם זה יחזק את מקבלי ההחלטות בעשירית האחוז, שלא למהר ולצאת למבצע צבאי, וכפועל יוצא ימנע פגיעה פיזית בחיילים שלנו, אני אהיה המאושר באדם.

שבת שלום!

העיר אשדוד היא אחת הערים המדהימות בעולם בכל מה שקשור להתפתחות וההתנהלות של התקשורת המקומית, ואני ממש לא מגזים. בזמן שברוב הערים ברחבי הגלובוס קיימת מגמה ברורה של צמצום משמעותי בתקשורת המקומית הכתובה, עם פיחות בולט של מספר העמודים והמפרסמים, בעקבות כל החידושים הטכנולוגיים ודור האינטרנט שלא מרים את העיניים ממסך האייפון, הרי שבאשדוד המגמה הזו לא מורגשת באופן בולט. זאת עיר שגדלה על תרבות של קריאת מקומונים, והטקס המוכר של קניית פיצוחים, ממתקים ומקומונים בכל שישי בבוקר, עדיין קיים בכל פינה בעיר.

קחו לדוגמא את "המגזין אשדוד" שממשיך להיות המקומון המוביל במדינה, על פי משאלים מקיפים שנערכו בשנים האחרונות, בזכות הפורמט היוקרתי, איכות הנייר, מספר העמודים והתוכן המגוון. אין עוד אף מקומון כזה בארץ בפורמט העשיר הזה ובאיכות המקצועית שלו. תושבי אשדוד יודעים להעריך איכות, והם ממשיכים לצרוך את המקומונים בעיר גם בשנת 2018… גם העובדה שאשדוד הינה עיר מסורתית במהות שלה, עם הרבה מאוד אנשים ששומרים שבת (ולא חייבים לשם כך להסתובב עם כיפה ביום-יום…), הרי שקריאת מקומונים היא חלק מהרגל קבוע להעביר את השבת בכיף, בזמן שהטלוויזיה לא דולקת והמכשיר הנייד מכובה. מי שחושב שהמקומונים בעיר ייעלמו בשנים הקרובות, טועה. אולי הם יעברו בעתיד סוג של שינוי והתאמה למציאות הפרסומית, אולי ישנו פורמט, אבל הם עדיין יהיו בדוכנים.

יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מדור האינטרנט והפייסבוק שצומח לנו מול העיניים. באשדוד יש 3-4 אתרי חדשות שמעדכנים את הציבור על בסיס יומי, חלקם מקצועיים יותר, חלקם מקצועיים פחות. אתר החדשות המוביל בעיר "אשדוד אונליין" הוא אחד שהתאים את עצמו היטב לחדשנות התקשורתית, ומעלה מידי יום 10-15 ידיעות שונות על כל מה שקורה בעיר. מחדשות אקטואליות, תאונות דרכים, אירועי ספורט ותרבות וגם רכילות מקומית. היתרון של אתר חדשות כזה הוא העדכון המיידי, הכל קורה ב"שידור חי" והגולשים למדו עם הזמן שכל מה שקורה בעיר, מדווח אונליין ב"אשדוד אונליין"…

אבל זה לא מספיק, יש תמיד התפתחויות טכנולוגיות ואנחנו כבר שם. בשבוע הקרוב אנחנו חונכים בשעה טובה תחנת רדיו מקומית שתשודר בדף הפייסבוק של "אשדוד אונליין", בו יש למעלה מ-40 אלף חברים, רובם המכריע תושבי אשדוד! מדובר בתחנת רדיו מצולמת, עם 4-5 שעות שידור ביום, שעשויה להפוך לדבר הכי מרענן וחדשני בתקשורת המקומית באשדוד. בכל יום בעשר בבוקר נשדר מהדורת אקטואליה עם כל מה שקרה בעיר ב-24 השעות האחרונות, כולל מרואיינים ברמה הארצית, סיקור של מערכת הבחירות המרתקת ועוד. במהלך היום ישודרו תוכניות מגוונות בנושאים הכי מעניינים: נדל"ן, מיסטיקה, צעירים, מקומות בילוי, ספורט, תוכנית מסורתית על פרשת השבוע, שיחות עם מאזינים ועוד ועוד.

אנחנו נרגשים מאוד לחנוך את תחנת הרדיו הראשונה של העיר אשדוד, באולפן שידור מקצועי, עם מיטב הטכנולוגיה והציוד החדיש ביותר. כמו כן הקמנו אולפן שידור נייד, ונצא אליכם החוצה כדי לסקור את כל האירועים המעניינים שיהיו לנו בעיר.

שבת שלום!

קחו לדוגמא את מה שהתרחש לפני חמש שנים בדיוק. 6 מפלגות קטנות הצליחו לעבור את קו ה-2000 קולות, אבל כולן לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה שעמד על 2800 קולות. היו גם כאלה שקיבלו הרבה פחות, ובסופו של דבר 17 אלף קולות הלכו לפח. זה מתסכל מאוד לא רק את המועמדים עצמם, אלא בעיקר את אלה שהחליטו להצביע לאותן מפלגות קטנות ולמעשה בזבזו את קולם לריק.

גם עכשיו, שלושה חודשים לפני הבחירות, יש אינפלציה של מפלגות קטנות, אפילו יותר מאלה שהיו לפני חמש שנים. הפסקתי לספור לאחר שזכרתי 10 כאלה… כל אחד מאלה שעומדים בראש הרשימה כבר היה אצל חייט ותפר חליפה לקראת ה-30 באוקטובר, כי הוא בטוח לא ב-99%, אלא הרבה יותר מזה כי בחצות הלילה של יום הבחירות, הוא ילבש את החליפה המהודרת ויסתובב ברחבי העיר ברכב עם גג פתוח ויחגוג את בחירתו כחבר מועצה מן המניין…

לצערי הגדול אני חייב לנפץ את הבועה לאותם תופרי חליפות. כאחד שסיקר לפחות 8 מערכות בחירות אינטנסיביות בדימונה, באר שבע ואשדוד, כשכל מערכת כזו הייתה אמוציונאלית, רעה במובן הרע של המילה בזירה הפוליטית, ועמוסה במועמדים חזקים/מעניינים/הזויים (כל האפשרויות נכונות…), יש לי את כושר האבחנה לזהות מי מבין 10 החולמים שהקימו רשימה קטנה, יוכלו לעשות את הבלתי יאומן ולהיכלל במועצת העיר החדשה של אשדוד.

בשלב הזה אני מזהה רק רשימה אחת שתעבור את אחוז החסימה, רוב הרשימות החדשות לא רק שלא יעשו זאת, אלא לא יחצו את רף אלף הקולות במקרה הטוב.

בבחירות הקרובות מועצת העיר אשדוד תגדל בשני מושבים נוספים, ותכלול 29 חברי מועצה. הגידול במספר חברי המועצה לא יקל על המועמדים החדשים, כי מספר התושבים גדל באופן יחסי, ועל פי הערכות אחוז החסימה ינוע בבחירות הקרובות סביב ה-3000 קולות. רוב המקומות במועצת העיר תפוסים מראש לטובת סיעות המייצגות אוכלוסיות גדולות שמצביעות באופן קבוע לאותן מפלגות. החרדים לדוגמא ימשיכו להוות שליש ממועצת העיר, כך גם סיעות העולים מחבר העמים. על השליש שנותר נלחמים סיעתו של ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי ("אשדוד בתנופה"), ושתי סיעות של מועמדים נוספים לראשות העיר (אלי לחמני וגלבר). שלוש הסיעות הללו יקבלו ביחד 6-7 מנדטים, וזה אומר שנותרו 2-3 מקומות פנויים במקרה הטוב. על המקומות הללו מתמודדים יותר מ-10 סיעות קטנות, ובסופו של דבר מי שירוויחו מכך הן הסיעות הגדולות, שחותמות על "הסכם עודפים" עם אותן סיעות חדשות, ובסופו של דבר "אוכלים" להם את הקולות בדרך למנדט נוסף. זה מה שיקרה גם בבחירות הקרובות. אין אופציה אחרת…

לפני קצת יותר משנתיים, בחודש מאי 2016, אביגדור ליברמן עשה את יומו הראשון בתפקיד הביטחוני הכי חשוב במדינה. באותו היום שליברמן הושבע כשר ביטחון, כתבתי פוסט בדף הפייסבוק שלי, ולמען האמת באותם ימים לא הייתי בטוח שהדברים שכתבתי יהפכו למציאות מוחשית, יש כאלה שיטענו כואבת, כל כך מהר. כך כתבתי: "אריאל שרון ז"ל היה אחד מאנשי הימין הבולטים במדינה, עם אמירות קשות וצעדים לא מובנים שעשה בהיותו ח"כ (כמו הביקור בהר הבית). בזמן שישב בכסא ראש הממשלה, הוא עבר מהפך מדהים, הוביל את ההתנתקות ועשה צעדים שאנשי שמאל לא היו יכולים להוביל. כך יהיה גם עם אביגדור ליברמן בלשכת שר הביטחון. ממצב שהוא רצה לשלוח את הערבים מעבר לים, תראו אותו מתון יותר, מעודן יותר ואפילו מקבל החלטות שידהימו אותנו. תזכרו את השורות האלה…".

כך בדיוק הם פני הדברים. ליברמן מתנהל בזהירות יתרה בתפקיד המחייב, כאילו הולך על ביצים, מנסה לא לשבור שום דבר, להיות נחמד גם שלעיתים הוא לא צריך להיות כזה, והשיא עכשיו במתיחות ההולכת וגוברת ברצועת עזה, כשליברמן שומר על קו מתון בקבינט הביטחוני וסופר עד 100 לפני כל הצהרה שלו. מול טרור העפיפונים והבלונים, שמבעירים הלכה למעשה את השטח עם עשרות דליקות בכל יום ברחבי הדרום, המדינה שלנו לא מגיבה ביד חזקה ומשדרת חולשה של ממש מול החמאס.

למען האמת, ראשי הממשלה אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, שרי הביטחון לשעבר אהוד ברק ומשה (בוגי) יעלון והרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ, ידעו גם ידעו – ועתה יודעים גם שר הביטחון אביגדור ליברמן והרמטכ"ל גדי איזנקוט – שאין פתרון צבאי לעזה. יעד המבצעים הוא רק להגיע להפסקה זמנית של הלחימה לפרקי זמן ארוכים ככל האפשר בין עימות לעימות. אי אפשר להילחם מול ארגון טרור, כי בסופו של דבר אתה נגרר לזירה שלו, מבלי יכולת אמיתית להפעיל את כל העוצמה שיש לצה"ל (ויש עוצמה שיכולה למחוק את עזה מהמפה ב-24 שעות), והמחיר שתשלם הוא ברוב המקרים כבד מנשוא.

כך או אחרת, זה לא סוד שכל איש ימין, קיצוני ככל שיהיה, ברגע שמגיע לתפקיד הכי רם במדינה, כראש ממשלה או שר ביטחון, משנה את התנהלותו מקצה לקצה. זה לא מקרי שמנחם בגין הצליח להביא להסכם שלום היסטורי עם מצרים ואריאל שרון הוביל את ההתנתקות הכואבת. אנשי שמאל לא היו מסוגלים להשלים מהלכים דרמטיים כאלה, כי הם לא הרגישו שכל הציבור עומד מאחוריהם. ברגע שאיש ימין "שובר שמאלה", ולעיתים מקבל החלטות שגם במפלגת מרצ לא היו מעיזים לקבל, זה עובר חלק יותר בגרון שלנו, אנחנו מצליחים לעכל את ההחלטה, כמה שהיא קשה ומורכבת.

בשורה התחתונה, בגין החזיר את סיני (ובכך היה הראשון לקבוע תקדים של שטחים תמורת שלום), נתניהו "החזיר" את חברון (בכך שהמשיך את מורשת אוסלו), שרון החזיר את עזה (תמורת כלום, ממש כלום – אפילו לא קריצה לשלום), ועכשיו ליברמן הופך להיות שגריר באו"ם מול העוול הגדול שמתרחש לנגד עינינו ברצועת עזה. ממצב שהוא רצה לסלק את הערבים בסוג של טרנספר, ועל כך זכה לתמיכה גדולה מצד הציבור, ליברמן הפך את עורו ונשמע מנומס כאילו הוא בוגר בית הספר לנימוסים והליכות ע"ש חנה בבלי…

שבת שלום!

איך אפשר לשכוח מקרה מטורף שכזה, שהתרחש לפני שנה ושלושה חודשים? הייתי בטוח שנקודת השפל הזו של אלימות כלפי רופאים ואחיות, יגרום לכולנו לכבד יותר ולשמור על ביטחונם של אלה המעניקים לנו שירות רפואי בכל ימות השנה, בכל שעה בה נצטרך את העזרה המקצועית שלהם.

למרבה הצער, כמו כל דבר אחר שמתרחש במדינה שלנו, אנחנו ממשיכים הלאה. כך גם סביב האלימות נגד אנשי הרפואה. המספרים מפחידים, מדאיגים ובלתי ניתנים לעיכול. בין 2013 ל–2017 נרשמו קרוב ל-4,000 אירועים אלימים נגד רופאים, אחיות ואנשי מינהלה רפואית. למרבה הצער רק 900 מקרים דווחו למשטרה, ורק 18 מקרים הגיעו למיצוי הדין עם עונשי מאסר נגד התוקפים! שימו לב איך הנתונים הגדולים והמדאיגים בתחילת הדרך, מצטמצמים כשצריך לערב את המשטרה, ואיך הם הופכים לבדיחה לא מצחיקה כשזה מגיע לטיפול שורשי ומעמיק בבית המשפט, נגד מי שמעז להרים יד על רופא שלא נתן "תשובה ראויה" לבן משפחה של חולה או אחות שלא יכלה להביא כדורים נגד כאב ראש לאישה מבוגרת ובנה היכה אותה עד זוב דם.

בישראל אין מספיק כח אדם של שוטרים ומאבטחים בחדרי המיון בבתי החולים, ובכלל במרפאות הגדולות, וכפועל יוצא אין אפשרות אמיתית להתעמת עם המקרים הללו בצורה מקצועית. זה נס של ממש שעד היום נתקלנו "רק" במקרה אחד בולט מעל כולם שאחות הוצתה למוות. במדינה שלנו, שלא עושה מספיק כדי להגן על רופאיה ועל הצוותים הרפואיים המסורים, הנתונים היו יכולים להיות הרבה יותר מזעזעים.

בארצות הברית אין סיכוי שמקרים כאלה יעברו בשקט. על כל השתוללות בחדר המיון, מגיעים כמה אנשי ביטחון ושוטרים, עוצרים באגרסיביות את התוקפים, ואלה נשלחים לעונש מאסר ממושך של כמה שנים טובות מאחורי הסורגים. אצלנו זה ייגמר במקרה הטוב בלילה אחד במעצר, ואז השופט ישחרר את התוקף בתנאים מגבילים כי הוא ללא עבר פלילי, כי הוא סובל מבעיות רפואיות, כי אמא שלו מאושפזת בבית חולים…

הנתונים מצביעים על כך שהגורמים האלימים הם לרוב המלווים של המטופלים: ב-45% מהמקרים הגורמים שמאיימים, מקללים או מטרידים מינית, אינם מורחקים גם אם הם לא נרגעו. מקרים רבים של אלימות כלל אינם מדווחים להנהלת בתי החולים: כפי שנמדד בדוח 67% מהצוות הרפואי מעולם לא הגיש תלונה.

הרופאים הסבירו בעבר, במחקר שנעשה סביב עניין זה, כי הצוות הרפואי התבקש לנקוב בסיבות שבגללן הם אינם מדווחים: 45% מאמינים שמעצם תלונתם לא יצא מכך דבר ולא יושג פתרון, 39% לא מתלוננים בגלל הבירוקרטיה שמלווה לתלונה שכזאת, ו-18% מהצוות הרפואי חוששים מנקמה של הגורם האלים.

הגיע הזמן שהמדינה תעשה מהלך דרמטי סביב עניין זה, תגביר במאות אחוזים את אנשי הביטחון ואת השוטרים שנמצאים בחדרי המיון, יפעילו יד קשה עם עונשי מאסר ממושכים נגד מי שתוקף פיזית או מילולית את הרופא או האחות, ויחזירו את הביטחון לאנשי הרפואה במדינה שלנו.

שבת שלום!

רק היא יודעת שהמשך המירוץ שלה במגרש הפוליטי, כשהיא צולעת ומדדת, הוא ניסיון לטשטש את העובדות, מתוך תקווה שהחקירה לא תצא לדרך לפני הבחירות לראשות העיר, שמתקיימות בעוד ארבעה חודשים. אחרי הבחירות, אחרינו המבול.

גלבר זוכרת גם זוכרת את השיחות שקיימה עם אנשי העסקים עימם היא ניהלה משא ומתן מכוער ופלילי, כדי לקבל מימון לקמפיין הבחירות שלה, בהיקף של 3 מיליון שקל, תוך כדי שהיא מבטיחה (וגם מקיימת) לקדם את האינטרסים העסקיים שלהם בעולם הנדל"ן באשדוד. מדובר בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. לא צריך כאן את המילה לכאורה, העובדות ברורות וזועקות לשמיים, הקול של הלן ברור ונשמע היטב גם למי שסובל מבעיות שמיעה…

ביד אחת היא מבקשת מיליוני שקלים כדי לעשות קמפיין סטייל דונלד טראמפ, וביד השנייה היא מגישה לאנשי העסקים מסמכים שהיא מוציאה מעיריית אשדוד, ומנצלת בצורה בלתי נתפסת את היותה חברת מועצת עיר, ואת הנגישות שלה לחומרים שאנשי עסקים ואזרחים תמימים לא יכולים להגיע אליהם.

למזלם של תושבי אשדוד, גלבר תועדה בשעת מעשה, "מלכת ההקלטות" הוקלטה ותועדה כיצד היא מבצעת את העבירות הללו במשך חודשים ארוכים. גלבר יודעת שיש בידי המערכת שלנו חומרים פליליים רבים נוספים, עם שורה של עבירות שהיא ביצעה בלי הפסקה. מדובר במעשים מתוכננים מראש, כאשר גלבר יודעת היטב מה היא עושה, וכיצד היא מפילה את אנשי העסקים למלכודת הדבש שטמנה להם. היא רק לא לקחה בחשבון שיש מישהו שהבין כבר מזמן כי מעשיה של "לוחמת השחיתות" לא כשרים, והחליט לחשוף את פרצופה האמיתי.

גלבר עצמה מיהרה לפרסם תגובה, בא ציינה בין היתר כי מדובר בהקלטות מזויפות ומבושלות. היא גם הציגה אישור של איש מקצוע מהתחום שחיזק את טענותיה.

בידי מערכת עיתון "המגזין" ואתר החדשות "אשדוד אונליין" אישור חתום עם תוקף משפטי, על כך שכל ההקלטות אותנטיות, וכי תוכן התמלול זהה למה שנאמר בהקלטה. מדובר במכתבים חתומים של שתי החברות המובילות בארץ בתחום.

גלבר הגישה תלונה ליחידת העילית של משטרת ישראל, להב 433. אין דבר שמשמח אותנו יותר, מאשר להציג את כל ההקלטות לרשויות החוק. מדובר בעשרות שעות של שיחות, כולן אותנטיות, חוקיות ונעשו בליווי של יועצים משפטיים ומקצועיים, כדי שחלילה לא תתבצע פעולה אחת לא חוקית. הרי כל ההקלטות הללו צורפו לתביעת הענק שג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי הגישו נגד גלבר ביום ראשון האחרון, בהיקף של 26 מיליון שקל. היעלה על הדעת שאנשים בעלי היגיון מינימלי יצרפו לבית משפט מחוזי בישראל קלטות מזויפות או מבושלות? את התשובות כולנו נקבל בקרוב מאוד, ואז נראה מה יש להלן גלבר לומר עליהן….

גלבר עצמה אומרת כי ההקלטות חמורות, אך טוענת כי הן מזויפות. ברגע שיש הסכמה של כולם שההקלטות חמורות, זה מצוין. עכשיו רק צריך להוכיח שהן אותנטיות, וזה יקרה בזמן הקרוב מאוד.

שבת שלום!

עזבו את הבעיות של העשירים, בואו נעבור למדינה שלנו, כאן המצב לא פחות חמור. יש לנו ראש ממשלה שיכול להיבחר בכל פעם שהוא רוצה, למרות שהוא מתמודד עם ארבע חקירות שונות, כל אחת מורכבת ומסועפת בפני עצמה. ביבי ינצח את הבחירות הקרובות בהליכה (במידה ואכן יוכל להתמודד מבחינה משפטית), לא בגלל שהוא מוכשר ברמות בלתי רגילות, פשוט אין מול ביבי נתניהו אף מועמד ראוי שיכול לסכן אותו בעתיד הקרוב. יאיר לפיד הוא איש טלוויזיה מוכשר מאוד, אבל לא מתאים להוביל את המדינה שלנו. אבי גבאי חסר עמוד שדרה, כריזמה ואישיות, ואני לא אבחר בו לעמוד בראש ועד בניין ענבים 4 ברובע ט"ז….

כל שאר המועמדים עדיין לא מונחים על המדף בשלב הזה כאופציה ראויה להתמודד על ראשות הממשלה, לכן מוקדם לדבר עליהם, אבל גם עם נצטייד בזכוכית מגדלת של שען חרש… לא נצליח למצוא את ראש הממשלה הבא יושב בין השורות הראשונות. נתניהו יכול לישון בשקט בשלב הזה, וכבר כתבתי שבעשור הקרוב הוא ימשיך להיבחר ולהוביל את המדינה שלנו, ולא משנה כמה מערכות בחירות יהיו, גם אם בכל שנה ניגש לקלפי… כל זאת אם יצליח כאמור לעבור בשלום את החקירות המתישות והמורכבות.

מה שבטוח, כולנו מתגעגעים עד דמעות לדור המנהיגים שהיה כאן ונעלם, דור נכחד. דוד בן-גוריון, חיים ויצמן, משה דיין, מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, אריאל שרון ושמעון פרס שהיה הנציג האחרון של "דור הנפילים", שהיה כאן עד לא מכבר ועבר לעולם שכולו טוב. אלה מנהיגים שאומנם טעו (ואפילו לא מעט), גם בתקופתם התגלו חלקם כאנשים שנכשלו מוסרית ולעיתים נחשדו בפלילים, אבל אי אפשר להתווכח על המנהיגות והאחריות הציבורית שהייתה לכל אחד מהם. אין בכלל ספק שכל אחד מהם היה נבחר בימים אלה ברוב סוחף, כי כולנו מתגעגעים למנהיג אמיתי, אחד שאתה מביט בו ויודע שהוא יקבל את ההחלטות הכי טובות ונכונות למען הילדים שלנו.

משבר המנהיגות בישראל הופך להיות בולט יותר, לא מתוך נוסטלגיה לעבר, אלא מתוך צורך אמיתי למנהיגות שלא רק תשרוד בתוך המציאות המורכבת של החברה ותפעל לטובת האינטרס הפרטי שלה, אלא תנסה לשפר את המציאות לטובת הדורות הבאים בתחומים של דיור, צמצום פערים כלכליים חברתיים ותהליכים מדיניים. בינתיים זה לא קורה.

"מנהיגים לא נולדים, הם מתפתחים…". את המשפט החכם הזה אמר רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, עוד דוגמא משובחת למנהיג אמיתי. במילים אחרות, מנהיגות אינה תכונה מולדת, מנהיגות ניתן ללמוד, ללמד, לפתח ולשפר. אז יש לנו עוד תקווה…

שבת שלום!

את אותם דברים אפשר לומר על אלה שחשבו לבצע עבירות של טוהר המידות במערכת הציבורית, והבינו כי הם לא יוכלו ליהנות מהפירות האסורים של המעשים המושחתים שלהם מבלי שיתפסו.
בישראל 2018 מי שחושב שניתן להיות מושחת ולעשות ככל העולה על רוחו בזירה הפוליטית, פשוט מנותק מהמציאות או לחילופין אינו מספיק חכם וראוי להיות איש ציבור…

משטרת ישראל משקיעה מאות מיליוני שקלים בשנה כדי להפוך אבן על אבן מול תופעות פסולות במערכות הציבוריות בארץ הקודש, וישנה עלייה מרשימה בפיצוח ובאיתור מעשי שחיתות בערים רבות בארץ. אין כמעט שבוע שעובר ואנו לא נתקלים בסיקור תקשורתי על מעצר של איש ציבור כזה או אחר, ברמה הארצית או המקומית, ועל כך שלאחר חקירה לא ארוכה, גוייסו עדי מדינה שמסייעים למדינה ל"סגור" על הדמויות המרכזיות שסומנו מלכתחילה. מדובר בעבודה שיטתית ראויה ואמיצה, תוך כדי שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים של יחידות העילית של משטרת ישראל, שמצליחות לצמצם באופן משמעותי את נגע השחיתות במדינה שלנו.

ברור לכולנו שאנחנו רחוקים מרחק שנות אור מביעור הנגע הזה לחלוטין, ולמרבה הצער תמיד יהיו כאלה שינסו להערים על המערכות, לעקוף בכל דרך אפשרית את מערכות ההגנה הרבות שיש היום, כדי לגרוף מיליוני שקלים לכיס האישי, אם זה ב"כסף חי" ואם זה בטובות הנאה ובמימון קמפיינים פוליטיים בדרכים לא חוקיות, מהן עולה ריח חריף של צחנה.
לשם כך המדינה מחמירה מאוד בעבירות של טוהר המידות ושחיתות שלטונית, והיום גם פעולה של בקשה לשוחד, לשם הדוגמא, עומדת באותה חומרה של קבלת שוחד. לא צריך את "האקדח המעשן", את המזוודה המלאה בשטרות כחולים, כדי לשלוח מאחורי סורג ובריח את איש הציבור שביקש שוחד או טובת הנאה. אם מדובר בבקשה ברורה של גיוס כספים בתמורה להעברת מידעים או קידום אינטרסים של איש עסקים, זו עבירת שוחד לכל דבר ועניין.

היום כל פוליטיקאי טירון מבין שהוא עובר כל יום סוג של מבחן מורכב, מהרגע שהוא מתעורר בבוקר ועד שהוא מניח את הראש על הכרית בחצות היום. בכל פינת רחוב, בכל בניין משרדים, אורבות לו סכנות מוחשיות של שחיתות ציבורית, על כל גווניה וסוגיה. הוא צריך להיות חד כתער ומתוח כמו קפיץ כדי לאתר כל מכשול שכזה, לדלג עליו באלגנטיות ולהמשיך את הפעילות הציבורית שלו בלב שלם ובנפש חפצה.

זה ממש לא פשוט להתנהל היום במערכות האלה, כי גם דברים שלכולנו נראים טריוויאליים והגיוניים לאדם שאינו מכיר את מערכת החוקים הנוקשה שיש היום, עלולים להיות אלה שיחרצו את דינו של אותו פוליטיקאי, שעלול להיפרד מהכסא המרווח והנוח עליו הוא ישוב, למקום הרבה פחות נעים, הרבה פחות מואר והרבה פחות פתוח…
מי שנכשל ואינו מזהה את הסכנות האלה, ומאפשר לעצמו להתנהל בצורה עבריינית, לא יאריך ימים בתפקידו. אין היום אופציה אחרת. המשטרה תגיע אליו במקודם או במאוחר, ואם זה לא יקרה דרך כחולי המדים, אחד החברים שלו יפליל אותו בפרק זמן כזה או אחר…

שבת שלום!

חוסר המחשבה בשיחות שניהלה עם אנשי עסקים, תוך כדי שהיא מכניסה אותם ואת עצמה למלכוד ממנו אי אפשר לצאת בדרכים ישרות, אלא הדרך בה בחרה הובילה לכיוון אחד – עקלקלה ומסוכנת לכולם, ובעיקר לתושבי אשדוד. הזחיחות והיוהרה שגרמו לה להעמיק את הבור שכרתה לעצמה, ובכל יום עשתה לעצמה נזק גדול יותר ויותר, עד שירדה ביגון שאולה ואיבדה כל זכות מוסרית להציג את עצמה כנבחרת ציבור ראויה.

זהו ללא ספק סוף עצוב לקריירה פוליטית שיכלה להיות שונה לגמרי, כי בכל זאת להלן יש יסודות טובים, יש לא מעט תכונות חיוביות, והיא גם יודעת להתחבר לעמך אשדוד בצורה שלא רבים יכולים. אבל כל הסופרלטיבים האלה מתחוורים, מתאדים ונעלמים לחלוטין מול שורת העבירות והמעשים החמורים והבלתי מוסריים עליהם הלן חתומה, תוך כדי שהיא דורסת כל חלקה טובה של הגינות, יושרה והתנהלות ראויה של מנהיג פוליטי. אלה עבירות מהן אין דרך חזרה, אי אפשר לחשב מסלול מחדש ואין אפשרות לבקש קורס נהיגה מונעת… מדובר בתאונת "טוטאל-לוס", לאחר חציית רמזור באור אדום במהירות של 160 קמ"ש. ממצבים כאלה אין אף פוליטיקאי שיצא בשלום בעבר, וברור שגם לא ניתן להיחלץ מזה במציאות של ישראל 2018, בה יש כלים הרבה יותר גדולים להילחם בשחיתות פוליטית.

היום כל פוליטיקאי צריך להתעורר בבוקר ולשנן לעצמו מנטרה קבועה – אני מתועד כאילו אני נמצא ב"אח הגדול"… אי אפשר לגנוב סוסים עם איש גם אם האורווה פתוחה לרווחה. אי אפשר לסמוך גם על האנשים הכי נאמנים עליך, והיכולת לתעד אותך מצד רשויות החוק וגם מצד אזרחים ערניים, היא קלה שבקלות. כל אלה אמורים להפוך את נבחרי הציבור זהירים יותר, ערניים יותר ובעיקר שקולים יותר. פרקליט המדינה שי ניצן אמר לא מכבר בעניין השחיתות ברשויות המקומיות: "ברור שרוב אנשי הרשויות הם אנשים טובים, אבל לפעמים יש שסוטים מהישר, ותפקידנו הוא לחשוף כל מי שאינו מתנהל בדרך החוקית והראויה".

אין אירוניה גדולה מזו שהלן גלבר, שזכתה לתואר "מלכת ההקלטות", הוקלטה במשך חודשים ארוכים כשהיא עוברת על החוק… גלבר גם טענה לא מכבר שעבריין מוכר, החבר בארגון פשיעה, ישב בביתה והעביר לה מסרים מאיימים, טענה שמרחו לה דם על דלת הבית, טענה שההקלטות בהן היא מככבת (שחלקן הקטן נחשף לציבור וחלק ייחשפו בימים ובשבועות הקרובים), הן הקלטות ערוכות ומבושלות. אני קורא לגברת גלבר, שמכירה היטב את הדרך למשרדי להב 433, להגיש תלונה על הטענות החמורות הללו. מן הראוי שאישה שומרת חוק, תדרוש את התערבות המשטרה באיומים שקיבלה ובהקלטות המגמתיות, כפי שהיא טוענת. ניתן למשטרה להחליט מה נכון ומה לא…

ליבי, ליבי על הלן גלבר. היא עדיין בשלב ההכחשה, לא מוכנה לפקוח עיניים ולראות את התמונה הקודרת מולה היא ניצבת. אבל ביום שתתעשת מול העובדות והראיות שכולנו רואים גם ממרחקים, היא תבין שהגיע העת לחזור הביתה ולתכנן כיצד היא יוצאת לקרב חייה במישור הפלילי-משפטי. פוליטיקה היא כבר לא חלק מהמשוואה הזו.

שבת שלום!

בשנים האחרונות אני עוקב מקרוב אחר הפעילות של גמ"ח "חסדי מאור מאיר". מדובר בעמותה קטנה וחסרת אמצעים שעושה דברים מדהימים בשבע השנים האחרונות, שגם עמותות גדולות עם תקציבים וקשרים בכל מקום, לא מסוגלות לבצע. ככה זה כשעובדים מהנשמה, מתוך רצון להנציח את זכרו של הילד שנהרג בתאונת אופנוע, והותיר מורשת של נתינה ועזרה לזולת.

שמעון בן שמעון, איש צנוע ופשוט, שמפרנס את ביתו ממשכורת ממוצעת ומסתפק בכך, עבר יחד עם רעייתו פלורה, טלטלה שלא ניתן לתאר במילים. הבן מאור בן ה-16 וחצי נהרג לפני שבע שנים בתאונת אופנוע קטלנית ברובע י"ג. כבר בימי השבעה שמעון ופלורה הבינו שהבן מאור מאיר עזר לזולת במגוון פעולות שביצע בסתר. האב שמעון אמר בעבר בעניין זה: "אפשר לכתוב ספר על כל המצוות והמעשים שמאור עשה, ולא סיפר לנו אף פעם, מעשים שהתגלו רק לאחר מותו. הוא כל הזמן היה מבקש שאקנה לו בגדים, ובשבעה גילינו שהוא היה נותן בגדים לילד ממשפחה נזקקת. הוא היה קונה באגטים, מכין כריכים ונותן לילדים. כשהיה בן 16, זמן קצר לפני שנהרג בתאונת דרכים, הוא פתח חשבון בנק, ועשה הוראת קבע לבית תמחוי, ואנחנו לא ידענו. חודש אחרי פטירתו קיבלנו מכתב תודה על התרומה". שמעון ופלורה החליטו שהם ממשיכים בדרכו של הבן והקימו כאמור את גמ"ח "חסדי מאור מאיר".

מדובר בגמ"ח שמבצע שורה של פעילויות על בסיס יומי, והכל עם תקציבי מינימום, מתרומות של אנשים טובים באמצע הדרך, שרואים את "הטירוף" של אבא שמעון ונדבקים בחיידק העשייה. יש גם עשרות מתנדבים ששמחים להגיע כמעט כל יום לבית הצנוע של משפחת בן שמעון, רק כדי לעזור, לסייע ולתת כתף. אין כסף גדול בעמותה הזו, אבל יש לב ונשמה בלי סוף.

הפעילות של גמ"ח "חסדי מאור מאיר" מגוונת: מתנות לילדים שעושים מצוות בבתי ספר, מסיבות ואירועים בכל חג גדול, הוצאת עלונים לכל בתי הכנסת בעיר, קריאת תהילים על בסיס קבוע למען חיילי צה"ל, שיעורי תורה, חלוקת ילקוטים וציוד בית ספר לפני תחילת שנת הלימודים ועוד ועוד…

אבל גולת הכותרת היא חלוקת 50 סלי מזון עשירים במיוחד בכל יום חמישי למשפחות נזקקות. בחמישי האחרון שמעון בן שמעון הזמין אותי לראות את העשייה מקרוב. הגעתי לרחוב ביאליק, מול מקיף ד', לבית משפחת בן שמעון. ירדנו לחנייה ושם במחסן קטן וצר, עשרות מתנדבים, ביניהם תלמידים ממקיף ד', החלו להכין 50 סלי מזון עשירים מאוד, כולל בשר, דגים, ירקות, פירות והרבה מאוד מוצרים שמשמחים 50 משפחות שסובלות לעיתים מחרפת רעב. המוצרים נפרסים בחנייה ונארזים בשקיות גדולות. הכל גלוי לכל, ולשם גם מגיעים אלה שמקבלים את סלי המזון.

חשוב מאוד שעמותה כזו מדהימה, שמוכיחה עשייה על בסיס יומי, תזכה לקבל אכסניה ראויה וגדולה, שם יהיה ניתן לרכז את כל הפעילות המבורכת של "חסדי מאור מאיר". עיריית אשדוד צריכה לקחת את היוזמה ולבצע פעולה מהירה ויעילה, כי בכל זאת לא כל יום ניתן להיתקל באנשים טובים שעושים למען הקהילה מבלי לבקש דבר וחצי דבר. אנחנו נמשיך לעקוב.

שבת שלום!

יש רגעים בודדים ב-70 שנות קיומה של המדינה המהממת שלנו שהמחיצות נופלות, שהוויכוחים לא רלבנטיים, שהפוליטיקה לא מעניינת, שהבעיות הקיומיות נשכחות, שהריכולים ודברי הבלע נקברים עמוק באדמה… רגע כזה התרחש במוצ"ש האחרון, בשתיים לפנות בוקר, עם ההכרזה שנטע ברזילי, הישראלית הכי יפה ואותנטית שיש, ניצחה את האנטישמיות ואת עוכרי ישראל… בזכות התמימות שלה, המראה הייחודי והמדהים וכמובן הקול האלוהי.

אי אפשר להתעלם מכך שנטע היא משהו שונה, ייחודי, שגורם לכולם סביבה להיות מהופנטים. יש כאלה שישר מכוונים למראה שלה, על כך שהיא לא בדיוק הכוכבת האידיאלית שמגיעה עם המידות הנכונות והשמלה הנוצצת. גם המשפט שאמרה עם הזכייה שלה ("תודה שבחרתם במשהו שונה"), הותיר את כולנו סקרנים למה התכוונה – לשיר או למבצעת.

מה שבטוח, נטע היא שונה במובן הטוב של המילה. הניצחון הענק שלה הוא ניצחון וגם תקווה של נערות רבות, שלא בטוחות שהן יכולות לעלות על הבמה ולכבוש את הקהל. גם העובדה שיש לא מעט אנשים שמתאימים להגדרה "הישראלי המכוער", אלה שפגעו בנטע מילדות וגרמו לה להחליף כרית כל לילה רק בגלל שהפכה לרטובה מדמעות התנין שהזילה, מעצים יותר את הניצחון הבלתי נתפס הזה.

כדי להצליח צריך להיות כוכבת במידות 90-60-90? הצחקתם את נטע. האישיות הכובשת שלה, הקוליות שלה, ההבעות המוזרות אך המקסימות, הכיפיות והקלילות, מנצחים כל כוכבת זוהרת, תהיה אשר תהיה. היא גרמה לכולנו (וגם לכל אירופה) ללכת שבי אחריה. תשאלו אותי עם מי אני רוצה לשבת לראיון אינטימי במסעדה שקטה – בר רפאלי או נטע ברזילי? עוד לפני שתסיימו את השאלה אני אבקש את הנייד של נטע. זה ממש לא כוחות. סורי בר…

קחו לדוגמא את השיחה של נטע עם ראש הממשלה, דקות לאחר שהיכתה את אירופה בתדהמה, והוכיחה שאפשר לנצח תחרות כזו אנטי-ציונית ולעיתים אנטי-דמוקרטית, אם בוחרים במבצעת הנכונה ובשיר הנכון. ביבי הרעיף מחמאות על הישראלית הכי פופולרית בימים אלה ואמר לה: "את השגרירה הכי טובה של  ישראל". נטע ענתה במבוכה אופיינית: "לא התכוונתי…".

זוהי בדיוק נטע. חפה מפוזה ומדאווין, לא הגיעה עם אמירות פומפוזיות, ולא דקלמה משפטים באנליים כמו: "אני מתכוונת להביא שלום עולמי…". היא בסך הכל זמרת טובה ועוצמתית שהגיעה לחרוך את הבמה  הגדולה, כפי שבדיוק עשתה במועדונים קטנים במשך כמה וכמה שנים. רק היא והלופר…

ורק בגלל שזוהי נטע, בלי מסיכות ובלי איפור, הניצחון שלה כזה גדול ועצום. למסר שלה יש הרבה יתר עוצמה והוא מאוד פשוט – צריך לתת במה לכל אחד ואחת, ולא משנה המראה או הסגנון שלו. תארו לכם כמה כוכבים חמקו לנו בין הידיים רק בגלל שלא היה להם את הביטחון של נטע לעלות על הבמה הגדולה ולא לראות אף אחד ממטר.

תודה לך נטע על רגעים קטנים-גדולים של אושר לעם היושב בציון…

שבת שלום!

בשנים האחרונות היינו עדים להתחזקות בלתי מרוסנת של מערכת המשפט סביב נושאים נפיצים בחברה הישראלית, עם החלטות שבחלק מהמקרים לא מייצגים את הרוב הגדול במדינה, באלה שבחרו במפלגות החברות היום בקואליציה של נתניהו. במילים אחרות, 15 שופטי בג"צ, מכובדים ככל שיהיו, קיבלו החלטות משמעותיות לציבור הישראלי על פי השקפת עולמם. זה קרה פעם אחת, פעם שנייה ובהמשך בעוד ועוד נושאים חשובים. בסופו של תהליך, הפסיקה החוקתית של בית המשפט העליון בשנים האחרונות הביאה מים עד נפש, יצרה משבר פוליטי חמור והציבה את שאלת חקיקת "פסקת ההתגברות" כשאלה המרכזית העומדת על סדר היום הציבורי והפוליטי.

שלא תטעו, יש לי רספקט גדול למערכת המשפט בישראל, שנחשבת לאחת הטובות והראויות בעולם. המערכת הזו הוציאה מבין ידיה החלטות הרות גורל מבלי למצמץ, התייחסה לדמויות מהשורה הראשונה בארץ הקודש כאחרוני העבריינים ולא עשתה הנחות לאיש. נשיא מדינה, ראש ממשלה, שרים בכירים, קציני משטרה ואנשים בעלי מעמד נשלחו מאחורי סורג ובריח ושילמו את חובם לחברה. גם ארגוני הפשיעה ספגו מכה אנושה בין כותלי בית המשפט, וכך בדיוק צריכה להתנהל מדינה מתקדמת ומפותחת.

יחד עם זאת, יש כאלה הטוענים כי האקטיביזם החוקתי של בג"צ חרג מזמן מהגנה על זכויות היסוד של הפרט, והפך את בית המשפט לשחקן מרכזי בזירה הפוליטית, מחולל משברים פוליטיים ומסכל פשרות. הדוגמא המרכזית לפעילותו של בג”צ היא הפסיקה העקבית ביחס לגיוס בני הישיבות. בעניין זה, בג”צ סיכל פעם אחר פעם את הפשרות הפוליטית שהשיג הרוב החילוני-מסורתי המשרת בצבא עם המיעוט החרדי שביקש להימנע מן הגיוס.

ביום ראשון האחרון ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי) להוספת "פסקת ההתגברות" לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. התיקון לחוק יאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בג"ץ ברוב של 61 חברי כנסת. כעת תועבר הצעת החוק לאישור הכנסת.

בית המשפט לקח על עצמו, בחלק מהמקרים, את המושכות בהחלטות משמעותיות, ומאז 1995 ועד לימים אלו קובע נורמות וערכים חברתיים ופוליטיים שמלווים את החברה בישראל, וזאת מבלי שהיושבים על כס השיפוט נבחרו על ידי הציבור. ההתנהלות הזו מאלצת את ממשלת ישראל והכנסת לעמוד בנורמות ובערכים שקובעים השופטים, ולמעשה גרמה להפרה של האיזון השברירי בין שלוש הרשויות במדינה הדמוקרטית שלנו.

ב-20 השנים האחרונות אנחנו עדים לכרסום במעמדן של הרשות המחוקקת והמבצעת, ובמקביל על עליונותה של הרשות השופטת עליהן. לכן חשוב כל כך לחוקק את "פסקת ההתגברות", שהיא צעד אחד בדרך להשבת האיזון בין הרשויות. "פסקת ההתגברות" מאזנת בין הדרישה לשמור על זכויות היסוד לבין הצורך הקיומי של הממשלה\כנסת למשול. הדרישה לרוב של 61 ח"כים בעת חקיקת חוק, שלפי הנורמות שבג"ץ קובע הוא סותר חוקי יסוד, וההגבלה לתקופה של ארבע שנים הם תנאי פשרה, ומאזנים נכון לעת הזאת את המשוואה לעניין החקיקה אל מול הפסיקה.

בשורה התחתונה, מלאכת איזון הרשויות עוד ארוכה ורבה, ויש עוד כמה החלטות שצריכות להתקבל כדי לשמור על כבודן ומעמדן של כל אחת מהרשויות במדינה, אולם במקביל אסור לאפשר לאף אחת מהן להרים ראש בצורה לא מידתית ובעיקר בניגוד לדעת הרוב במדינה שלנו.

שבת שלום!

צבי צילקר נולד ב-13 במרץ 1933. הוא חגג ממש לא מזמן יום הולדת 85. שיהיה במזל טוב, ולעוד שנים ארוכות של בריאות ושיבה טובה. צילקר יכל כבר מזמן לפרוש מהחיים הפוליטיים וליהנות מזמן איכות לצד ילדיו ונכדיו. הוא גם יכל לעשות זאת בסטייל, לאחר שהטביע חותם במשך קרוב ל-40 שנה כראש עיריית אשדוד. את מה שעשה צילקר למען פיתוחה של אשדוד איש לא ייקח ממנו.

צילקר, משום מה, בעט בדלי במלוא העוצמה, ומשכיח להרבה מאוד אנשים את העשייה שלו לאורך עשרות שנים, בכמה החלטות פוליטיות מוזרות, שלא לומר הזויות. ההתנהלות שלו בעשור האחרון בהחלט לא מוסיפה לו כבוד, בלשון המעטה, וגורמת לפגיעה אנושה במעמדו בקרב רוב הציבור.

בשנת 2008 צילקר הובס בבחירות לראשות העיר ע"י ראש העיר הנוכחי ד"ר יחיאל לסרי. להפסיד בזירה הפוליטית זה ממש לא נורא, וצילקר היה צריך כבר בחצות הלילה של בחירות 2008, לכתוב בכתב ידו את מכתב הפיטורים שלו ממועצת העיר, ולפנות את הבמה לדור הצעיר יותר.

אני מכיר הרבה מאוד פוליטיקאים ברמה הארצית והמקומית, שידעו לזוז הצידה לאחר שהציבור אמר את דברו בקלפי, ולאחר שנים של עשייה ציבורית, פרשו לביתם. זו הפוליטיקה, כמה שהיא יפה ומאירת פנים, כך היא אכזרית וכואבת ולעיתים מנחיתה מהלומה חזקה לנפש ולאגו. איש גדול יודע לקבל זאת ולהמשיך הלאה, ויש כאלה שנאחזים בקרנות המזבח בכל מחיר, ולא משנה עד כמה זה נראה מגוחך ופתטי.

צילקר כיהן במשך חמש שנים כחבר מועצה לא משפיע בספסלי האופוזיציה, וזה היה מביך לראות את צילקר הגדול מנסה לרקום מהלכים פוליטיים חסרי סיכוי ולעיתים חסרי משמעות, מול הקואליציה האיתנה של ד"ר לסרי. אני הייתי נע בכיסא באי נוחות באותם רגעים, וכמוני רבים אחרים, לאחר עוד הצבעה מביכה של צילקר.

בחלוף חמש שנים צילקר החליט שהוא לא מוותר והתמודד שוב על ראשות העיר, למרות שכל פרשן פוליטי מתחיל הבין שסיכוייו להיבחר דומים לסיכויים של תמר זנדברג להיבחר כראשת הממשלה הבאה… הוא ספג גם הפעם מפלה פוליטית, וגם הפעם בחר שהוא לא זז הצידה והמשיך להיגרר לספסלי האופוזיציה, למרות שקיבל הצעה רשמית להצטרף להנהגת העיר עם תפקיד מכובד וראוי.

עוד חמש שנים עברו ותיאטרון האבסורד של צילקר עלה מדרגה. בשבוע שעבר הוא הצהיר כי החליט לקבל את ההצעה להיות מספר 3 (!) ברשימתה של הלן גלבר בבחירות הקרובות. אותו צילקר, שבעבר ראה בגלבר דמות פוליטית לא משמעותית ומיקם אותה ברשימה שלו בבחירות האחרונות במקום השלישי, אחרי אלי לחמני, מוכן להיות מספר שלוש ברשימה שלה. כששמעתי על הדיל הפוליטי החדש, חיפשתי את יגאל שילון בסביבה שלי, כי הייתי בטוח שמדובר במתיחה…

זו לא הייתה מתיחה וצילקר סוגר את הקריירה הפוליטית שלו עם החלטה תמוהה, הזויה ומעליבה – להיות מספר שלוש ברשימתה של גלבר. זו אותה גלבר, שכאמור רתחה מזעם לפני חמש שנים, ולא הבינה איך צילקר בגד בה ונתן לאלי לחמני חסר הכריזמה, לעקוף אותה ברשימה. היום היא סוגרת איתו חשבון ונותנת לו להית מספר שלוש ברשימה שלה…

זו החלטה גרועה מאוד של גלבר, שמנסה לשדר רעננות וחדשנות בבחירות הקרובות, ובמקום זה מציגה פוליטיקה ישנה ופרימיטיבית. אם זה מה שיש לה לחדש לאשדוד, עם צילקר בן ה-85 בצמרת הרשימה שלה, לא צריך להוסיף עוד כלום…

שבת שלום!

אני מציע לכם להסתובב בחודשים שנותרו עד הבחירות לראשות העיר עם שקית הקאה ולימון ריחני, כי אתם עלולים להוציא החוצה את כל מה שיש לכם בבטן בגלל ההתנהגות של חלק מהפוליטיקאים האשדודים… במשך כל הקדנציה, ובעיקר בימי "מחאת השבת", רובם דיברו תחת כל עץ רענן, חיפשו כל מיקרופון פתוח, כדי לצעוק ולזעוק שראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, מוכר את אשדוד לחרדים, סוגר לנו את העיר ומלקק לציבור החרדי כדי שימשיכו לתמוך בו בבחירות הקרובות לראשות העיר.

אני חייב להודות שזה די הצליח להם בתחילת המאבק. חלק מהציבור הלך אחרי הפוליטיקאים והאמין להם שהמאבק שלהם הוא נטו למען הציבור החילוני בעיר הנמל והשמירה על הסטטוס-קוו. אלפים יצאו לרחובות והרשתות החברתיות געשו ורעשו כאילו אנו חיים בבני ברק ולא באשדוד.

ד"ר לסרי ניסה להרגיע את הציבור ואמר בצורה ברורה שיש כאן קמפיין פוליטי מתוכנן, והעיר אשדוד תמשיך להיות ליברלית ומכבדת את כל תושביה, מבלי לפגוע בסטטוס-קוו. במבחן הזמן ד"ר לסרי עמד בדברו והשקט חזר לרחובות. לראייה, אשדוד ממשיכה לפעול בשבת במקומות הרגילים, שום מקום מרכזי לא נסגר וכבר לא רושמים דוחות לבעלי העסקים בסופי שבוע.

אבל תראו מה עשו שאר הפוליטיקאים בשבועות האלה. הרצון שלהם להשתלט על הגה הנהגת העיר גורם להם להתנהג בצורה מבישה, לא ערכית ולא מוסרית. הם שמים בצד את האידיאולוגיה שלהם, את העקרונות ואת ההבטחות שלהם לציבור הבוחרים, רק כדי שהחלום הפוליטי שלהם לא יתנפץ להם בפנים. אלה שלכלכו, העליבו ופגעו מוחשית בציבור החרדי, מחפשים היום ללקק להם, להתקרב אליהם ולקבל את הקולות שלהם בבחירות הקרובות.

שימו לב מה קרה בהצבעה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה סביב הרחבת רובע ז' החרדי ביום שלישי בערב. עיקרי התכנית להרחבת הרובע הם לאפשר להגדיל 2,444 דירות קטנות ברובע ז' עד לשטח של 160 מ"ר. הרקע: מצוקת מקום שממנה סובלות משפחות רבות ברוכות ילדים ברובע, וכך שכמעט ואין מקום לבנות בו יחידות דיור חדשות, בשונה משאר אזורי העיר.

צבי צילקר החליט להצביע בעד התוכנית. צילקר אומנם היה פחות מיליטנטי מחבריו באופוזיציה נגד החרדים בשנים האחרונות, אך ברוב המקרים הוא לא תמך בהם. הפעם הוא הצביע בלב שלם ובנפש חפצה בעדם…

סניה כצנסלון, גדול מתנגדי החרדים בעיר והאיש שגורם לשנאת אחים סביב סערת השבת, נמנע בהצבעה. זו אחת הבושות הגדולות בהיסטוריה של הפוליטיקה באשדוד. האיש שכל הקמפיין שלו מבוסס על שנאת חרדים והבערת הרחוב האשדודי, פתאום הופך לבעל מצפון ודאגה למצוקת הדיור ברובע החרדי. ממש רבי סניה…

ומה תגידו על הלן גלבר? בשבועות האחרונים היא מחרישה ושומרת על דומיה סביב סערת השבת. לא בגלל שאין מה להגיד, אלא רק כדי להשאיר את החצי אחוז שקיים בליבה, שבכל זאת חלק מהציבור החרדי יתמוך בה בבחירות הקרובות. היועצים הפוליטיים מתל אביב גזרו עליה שתיקה, והיא קיימה זאת הלכה למעשה.

עכשיו מסתבר שגלבר גם רצתה לסגור דיל פוליטי עם החרדים – היא תתמוך בהם בהצבעה להרחבת רובע ז', והם בתמורה יתנגדו לאישור פרויקט הבנייה ברובע ט"ו, שנועד ברובו לזוגות צעירים. הדיל הזה קרס עוד לפני שנולד, ובסופו של דבר הלן נמנעה ולו רק כדי להשאיר לה את הסיכוי הקלוש שמישהו יקנה את התרגילים הפוליטיים שלה, שמתאימים לאשדוד של שנת 72'…

שבת שלום!

קחו לדוגמא את המדינה הנהדרת שלנו, שחוגגת 70 שנים להיווסדה. נכון, אין כמעט עשור שאין מלחמה או "מבצע" צבאי מתגלגל, שהופך את חייהם של תושבי הדרום לסיוט מתמשך. נכון, המצב הכלכלי בארץ לחוץ ומלחיץ, והעתיד לבוא לא נראה מבטיח גם בתחום זה. נכון, יש פערים גדולים מידי בחברה הישראלית, וכל יום מצטרפים כמה "אורחים" חדשים מתחת לקו העוני. במילים פשוטות, בעיות לא חסרות, אפשר למצוא אותן בכל קרן רחוב, בכל סמטה.

אבל אם מחליפים את המשקפיים השחורים במשקפיים ורודים, המחשבה על המדינה הצנועה והמיוחדת שלנו הופכת להרבה יותר נעימה ואופטימית. אין עוד מדינות רבות על פני הגלובוס בהן הערבות ההדדית הופכת לדרך חיים ללא מעט אנשים. בכל פעם אני מתרגש מחדש כשאני רואה אנשים טובים באמצע הדרך, שמקדישים שעות ארוכות ביממה לשמח אנשים, לספק אוכל לאלה שאינם יכולים להסתדר לבד, להקשיב ולתת עצה טובה. במדינה שלנו עדיין ניתן למצוא שכנים שמוכנים לסייע בכל שעה ביממה בכפית סוכר, בקערת קוסקוס או במיטה שכבר אין בה צורך.

במדינה שלנו עדיין אין סיפורים על אנשים שמתים מרעב. נכון, המצב הכלכלי מורכב מאוד, אבל באותה נשימה יש גופים ומוסדות מטעם המדינה וגם אנשים פרטיים, שנותנים את המשענת האחרונה לאלה המצויים רגע לפני קריסה. במדינה שלנו החינוך עדיין חינם (לפחות בחלקו הבסיסי), ויש לא מעט סיפורי סינדרלה על ילדים שמגיעים ממשפחות מצוקה, דוהרים על המסלול הלימודי ובהמשך מחלצים את כל המשפחה ממעגל העוני. במדינה שלנו מי שבאמת רוצה לעבוד (לא כאלה שרוצים להיות מנהלים גדולים…), לא יישב בבית. עבודה יש לכולם, רק צריך לדעת לחפש ולא להיות בררנים מידי.

בשורה התחתונה, ארץ ישראל היא עדיין לא מה שהבטיחו לנו, ונצטרך להמתין עוד דור או שניים לראות האם המדינה תהפוך לארץ זבת, חלב ודבש… יחד עם זאת, אנחנו יכולים להביט מסביב, אל מול המדינות השכנות באזור וגם מול המדינות המפותחות בעולם, ולא להשפיל מבט. הארץ המובטחת היא ארץ שכיף לגור בה, אפשר להתמודד עם כל מכשול ובסופו של תהליך להרים ראש בגאווה גדולה.

את אותם דברים אפשר לומר על העיר המדהימה שלנו. אשדוד היא ללא ספק אחת הערים היפות והאיכותיות במדינה, וחבל מאוד שיש כאלה שמנסים להפוך את המציאות. לא מכבר יצא לי לשבת עם פוליטיקאי בכיר שמבקר באופן קבוע באשדוד. הוא אמר דברים חכמים: "אני התאהבתי באשדוד, וכל תושבי העיר צריכים ללכת עם חזה נפוח. אני מציע לאלה שחושבים אחרת, שיעברו לגור חודש אחד בעיר אחרת, קריית גת או בית שאן לדוגמא, ולאו דווקא ממקום של זלזול כלפי אותן ערים. אחרי חודש הם יתלו פוסטרים של העיר אשדוד בכל הבית…".

שבת שלום!

למען האמת, אני מתבייש וכמוני רוב רובו של העם היושב בציון צריך להיות בוש ונכלם על כך שאנחנו לא עושים מספיק למען ניצולי השואה. בואו נודה על האמת – אנו נזכרים בהם יום בשנה, בשאר 364 הימים הם שקופים, מיותרים, עלים נידפים ברוח. כל אחד מאיתנו טרוד בחיי היומיום, לא מציצים מעבר לחלקת האלוהים שלנו, וזה המתכון הבטוח להתרסקות של החברה הישראלית, אלא אם נרים ראש ונבין שבעוד שלושה עשורים לערך, רוב רובם של 189 אלף ניצולי השואה בישראל כבר לא יהיו איתנו.

על פי נתונים רשמיים שפרסמה הקרן לרווחת נפגעי השואה כל 45 דקות ניצול שואה נפטר, יותר מאלף ניצולי שואה נפטרים בכל חודש וגילם הממוצע של אלו שחיים בינינו, חלקם בעוני מחפיר, עומד על 85. מבין 189 אלף ניצולי שואה החיים כאמור בישראל, 45 אלף מהם מתחת לקו העוני. לפי הדו"ח, העוסק במצב הניצולים בישראל, בשנה האחרונה הורע מצבם הכלכלי של הניצולים – 30% מהם דיווחו כי נאלצו לוותר על מוצרי מזון ו-25% על תרופות וטיפול רפואי עקב מצבם הכלכלי.

מסקר עדכני עולה כי כמעט מחצית מהצעירים בישראל עד גיל 29 (46%) העידו כי אינם מכירים ולא הכירו ניצול שואה. בהתאם לכך, 46% מהניצולים מאמינים כי הדורות הבאים בישראל לא יזכרו את השואה לאחר מותם, עלייה של 9% לעומת השנה שעברה. זאת, לעומת 31% מהציבור הכללי שסבורים כי הדורות הבאים לא יזכרו את השואה כשכבר לא יהיו ניצולי שואה בחיים.

על פי כל הפרמטרים, עדיין יש לנו "חלון הזדמנויות" לשפר את המצב,  אנחנו חייבים להתעורר (כולל אני), לקחת את הילדים שלנו לפגוש ניצול שואה ואפילו לאמץ אחד מהם על בסיס קבוע. הרי בעוד שלושה עשורים לערך נוכל לספר בגאווה לנכדים שלנו, על כך שהיינו הדור האחרון שזכינו לפגוש מקרוב, באופן מוחשי, את אחרוני ניצולי השואה ששרדו את התופת.

מה שכן, נצטרך גם לספר לנכדים שלנו שהיינו חלק מהעם היושב בציון שנתן יד לכך ש-50 אלף ניצולי שואה חיו בדור שלנו מתחת לקו העוני, בבדידות מפחידה, בקור וברעב. הניצולים האמיצים בעצם חווים על בשרם ניסיון השמדה נוסף.

ניצולי השואה שהיו גיבורי היומיים האחרונים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, שהיו אהובי הפוליטיקאים הצבועים שהרעיפו עליהם אהבה ומילים שמאחוריהן אין כלום ושום דבר, יחזרו מחר לחיים הרגילים, חיים עלובים בהם אותם פוליטיקאים ואלה המקבלים את ההחלטות במדינה, רואים בהם נטל על החברה הישראלית. חלק מאותם ניצולי שואה כבר מתקשים לזכור את התופת והייסורים שעברו בימי השואה הארורים, הם צריכים להתעסק בהישרדות כאן בארץ הקודש – האם לקנות עוף לשבת או אולי כדורים חיוניים? עצוב.

יש לנו עוד הזדמנות לתקן את המצב, כל אחד בחלקת האלוהים שלו. זה לא צריך להיות מורכב מידי או מסובך מידי, פשוט למצוא ניצול שואה בסביבה שלנו, ולנסות לשמח אותו, להקשיב לו ואם יש אפשרות, גם להעניק לו. הרווח שלנו יהיה עצום, בעיקר כלפי החינוך של דור ההמשך שלנו.

שבת שלום!

יש כל כך הרבה נושאים עליהם חשבתי לכתוב בגיליון החגיגי של עיתון המגזין אשדוד שאתם אוחזים ביד, גיליון ערב ליל הסדר. מדובר באחד הגיליונות הכי חשובים ומעניינים של השנה, בו אנחנו תמיד עושים הכל כדי להגיש לציבור הקוראים הגדול והנאמן שלנו מגוון של סיפורים וכתבות מרתקות שילוו אתכם בימי החג. ואכן, זה עיתון מרתק, אחד הטובים שלנו השנה, עם הרבה מאוד סיפורים בלעדיים, ראיונות חושפניים וחדשות על מה שנעשה בשבוע האחרון בעיר המדהימה שלנו.

יחד עם זאת, בחרתי להתמקד בטור האישי שלי בסיפור אחד מרכזי, כי בכל זאת המשקל של הסיפור הזה הרבה יתר משמעותי, לפחות לדעתי, משאר הכותרות המשמעותיות בחודשים האחרונים.

אין בכלל ספק ש"מחאת השבת" עמדה במוקד הסערה בשבועות האחרונים בעיר שלנו. אני בעד הדיאלוג הלגיטימי שמנהלים שני הצדדים, החילוניים שרוצים לראות את אשדוד ליברלית ומתקדמת. ומצד שני, ציבור מסורתי-חרדי שמעוניין ל"מתוח" את הסטטוס-קוו כמה שיותר, כדי למנוע חילול שבת המוני.

כל עוד ומדובר בוויכוח אידיאולוגי על בסיס אמונה ודרך חיים, בהחלט צריך לברך ולקבל שיש כמה דעות, וניתן בסופו של תהליך להגיע לעמק השווה.

אבל ברגע שיש גורמים אינטרסנטים, שמבעירים את הרחוב האשדודי מתוך שיקול פוליטי צר ומכוער, אנחנו לא יכולים להחריש ולקבל זאת כצעד מתקבל על הדעת.

שימו לב מה קרה בשלושת השבועות האחרונים. השקט חזר על כנו, הציבור אט-אט מבין שמה שהיה הוא מה שיהיה, ובניגוד ל"מנהיגים" פוליטיים שאמרו תחת כל עץ רענן שהנהגת העיר תמכור את אשדוד לחרדים ותסגור כל עסק בשבת, המציאות מראה בדיוק ההיפך. העסקים שהיו פתוחים בשבת ממשיכים לפעול כרגיל, בלי דוחות ובלי איומי סגירה.

ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, הבטיח כבר בתחילת המאבק הלא פשוט, כי המתווה עליו הוא שוקד יפתור את הבעיה הסבוכה, שעלתה לסדר היום הציבורי בשל "חוק המרכולים". לסרי הבטיח ובסופו של דבר קיים.

אני עוקב אחר הפעילות של ראש העיר בעשור האחרון, ויכול לומר בהתחייבות שמילה שלו זו מילה. מי שחושב שהצעדים הנוכחיים שלו יקבלו תפנית שלילית לאחר שייבחר לקדנציה שלישית, פשוט לא מכיר את האיש. לסרי לא היה מתחייב על משהו שאינו יכול לעמוד בו, ובסופו של דבר רק עסקים הפועלים באזורים רגישים, על פי החלטה שתתקבל בשיקול דעת ולאחר בחינה דקדקנית, ייאלצו שלא לפעול בשבת. מעבר לכך, הסטטוס קו יישמר ורוב העסקים הפועלים בשבת, ימשיכו לשרת את תושבי אשדוד והסביבה ללא שום הגבלה.

מאות עסקים פתוחים באזור אשדוד בסופי השבוע, ומדובר באחת הערים הכי פעילות בשישי-שבת בכל הארץ, ואני מציין זאת מידיעה ולא מהשערה. בעצם, חוץ מתל אביב וחיפה, אני לא מכיר עוד ערים עם מאות עסקים שפועלים בשבת. תבדקו אותי.

ערב חג הפסח אני רוצה לאחל לכל ציבור הקוראים הנאמן שלנו ולכל תושבי אשדוד והסביבה חג פסח שמח וכשר. אנו יוצאים לחופשה קצרה (אך מתבקשת…) בימי חול המועד, והעיתון יחזור לדוכנים בעוד שבועיים, בתאריך ה-5.4.18.

גבי ללוש היה "התאום" של לוי. אותה קומה, אותה בלורית שיער לבנה, אותם משקפיים. גם חיתוך הדיבור היה דומה להפליא. לוי הפציר בתושבי דימונה להצביע עבור ללוש, ואכן בחלוף שבוע נרשמה רעידת אדמה של 7.8 בסולם ריכטר, כשללוש הדיח את הללי ההמום. אני לא אשכח לעולם את אותו נאום של לוי, ומאז עקבתי אחר הקריירה הפוליטית שלו בעניין רב.

גם היותו מרוקאי, "אחד משלנו", בימים בהם לא היו כוכבים רבים מעדות המזרח בפוליטיקה הארצית, הפכה את לוי לאהוב בצורה בלתי רגילה בעיירות הפיתוח. כשהוא נפגע, כולם נפגעו אחריו, כשהוא ניצח כולם בכו מהתרגשות, כשהוא הפסיד כולם הזילו דמעה חרישית.

למרבה הצער, דוד לוי נשכח בעשור האחרון. הוא חזר לבית שאן, ופרש לביתו לאחר שהבין כי כבר לא יזכה לקבל את מה שחלם להיות, נשיא מדינת ישראל. אין ראוי ממנו לתפקיד הממלכתי הזה. עם כל הכבוד לרובי ריבלין, שמנסה להיות "רובי עממיקו", הפער בינו לבין לוי באהדת הציבור, בסגנון ובעממיות, הוא כמו המרחק מתל אביב לבית שאן. ריבלין נבחר בגלל פוליטיקה קטנה, לוי נשאר בבית כי הכבוד שלו לא נתן לו להתעסק בגועל נפש הפוליטי, להתחנן בפני החרדים, אנשי הימין והשמאל שיצביעו עבורו. לוי לא הפסיד, המדינה היא זו שהפסידה נציג אותנטי שיכל גם לעשות דברים גדולים בזירות הכי חשובות.

בשבוע שעבר נעשה צדק מסוים סביב דוד לוי. שר החינוך נפתלי בנט בישר כי לוי יקבל את פרס ישראל בתחום החברה. לוי חזר לכותרות, כל התקשורת עטה עליו ופרגנה לו. אותי זה לא הרשים, אומנם לוי הכי ראוי לקבל את הפרס החשוב הזה, אבל הוא ראוי ליותר מזה. למראה הצער הוא כנראה כבר עבר את הגיל להתמודד על הנשיאות הבאה, לא נראה לי שיש לו את הכוחות לכך. מדובר בעוד שלוש שנים, לוי יהיה בן 83. הלוואי ואתבדה.

דוד לוי אמר לאחר שהתבשר על קבלת הפרס: "לאורך כל הדרך הציבורית התמודדתי בעשרות מאבקים קשים בתחום החברתי, החיים לא פינקו אותי. התחום החברתי יקר לכולנו, והעובדה שוועדה העמידה את זה בראש סדר היום, זה דבר גדול מבחינה חברתית, וישפיע גם בתחומים נוספים". עוד הוא אמר: "אני זוכר ימים קשים של מעברות ומצוקת דיור. הקרקע לא הייתה בשלה מספיק כדי להבין את חשיבות הדברים, ואני נאבקתי על מה שלי היה ברור כמובן מאליו. ידעתי שאסור להיכשל, כי כישלוני היה בולם צמיחה של דור מנהיגות צעיר בעל פוטנציאל אדיר. מי יודע כמה כוחות ומוחות חשובים אבדו לנו במהלך השנים, בגלל חוסר רגישות. אני מילאתי את חובתי. זה היה קשה מאוד ומלווה במאבקים למה שמכונה היום 'לשבור את תקרת הזכוכית".

אי אפשר היה להגדיר את העשייה של דוד לוי לאורך השנים טוב יותר. רק שיהיה בריא וימשיך ליהנות מילדיו ונכדיו.