עת לחשוב ועת לדבר. כתוב בפרשה: "ושחקת ממנה הדק…". מסבירים המפרשים: ר' יוחנן בא ללמדנו שני הפכים שהם יין ובשמים, שהם הדיבור והשתיקה. כלומר הדיבור מזיק ליין, מכיוון שיין הוא אחד הדברים שהגוף מתאווה לו, חז"ל ראו לנכון להזהירנו לבל נימשך אחריו. והבשמים לעומת זאת מענגים את הנשמה והדיבור טוב להם. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, זהו הריח.
כך בענייני העולם הזה. חכמים אמרו שיפה השתיקה ויש למעט בדיבור "\ כי לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה". אבל בעניינים רוחניים כמו הבשמים לנשמה, צריך להרבות בדיבור, בדברי תורה.
נמצא שאנו צריכים להתבונן ולדעת מתי להשתמש בכח הדיבור ומתי להימנע ממנו. הקב"ה ברא את הלשון שהיא מוקפת משני צידה בחומות, אחת של עצם ואחת של בשר. גם עצם שהיא קשה וגם בשר שהוא רך, ללמדך שאדם צריך לעשות שימוש נכון ובזמן הנכון בלשונו.
חיים ומוות ביד הלשון, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. לכן אומנותו של אדם בעולם הזה, ישים עצמו כאילם שכתוב: "סייג לחכמה שתיקה". אדם צריך להתבונן באיזה אופן הקב"ה ברא את האיברים שלנו וללמוד מכך איך הקב"ה רצה שנשתמש באיברים הללו כדי לקיים את תורתנו הקדושה.
הלכות לשון הרע:
אסור לקבל לשון הרע, כלומר להאמין. אסור לשמוע לשון הרע, אבל אם מדובר על נושא שצריך להיזהר ממנו להבא, אזי מותר לשמוע, לא להאמין. למשל: אם רוצה להיכנס לשותפות עם אדם, מותר לשמוע דברים על השותף ולהיזהר. החפץ חיים אומר שיוצא מכך שעלול להיות מצב שמראש לא נוכל להקשיב לאף אדם, גם אם יש סיכוי שתצמח מזה תועלת. לכן יש לברר תמיד בתחילת השמיעה אם תצמח תועלת מן הדיבור, ואם לא אזי לא להמשיך להקשיב. לפעמים מותר, ואפילו מצווה, לשמוע, זאת באחד משני המקרים הבאים: לאחר ששמע כל העניין יוכל להסביר למספר שאין הדברים כך. לאחר הסיפור המספר יירגע וישכח מן העניין. בשני המקרים יש סיכוי שיגבר השלום בישראל. בכל מקרה אסור להאמין למה ששמע. ההבדל בין שני המקרים שבראשון אין הסיפור נוגע למספר, ובשני הסיפור קשור למספר. בשני המקרים אומר החפץ חיים שזו מצווה. אם קרה לאדם שמצא את עצמו בחבורה, אשר מספרת לשון הרע, הוא צריך לנסות להוכיח אותם, אם הוא מעריך שלא יוכל להוכיח אותם אז שינסה להסתלק מן המקום. אם אינו יכול, אזי יישאר אבל יקיים את שלושת הפרטים הבאים: יחליט שלא להאמין להם כלל. לא יהיה נח לו בשמיעת הסיפורים. לא יראה שום סימן של הסכמה לסיפור. אם יכול להראות פנים זועמות, אזי עדיף. כל הפתרון בסעיף הקודם, כאשר הוא יושב כבר בקבוצה כזו, אבל אם הוא מתקרב לקבוצה, המדברת לשון הרע או שזו קבוצה הידועה כמדברת לשון הרע, אזי אסור לשבת אתם כלל. אם שומע דברים שניתן לפרשם לזכות ולחובה חייב לדון לזכות. אם לא דן לכף זכות, לא רק שעובר על "בצדק תשפוט את עמיתך", אלא עובר גם קבלת לשון הרע.
שבת שלום!
