ביבי כבר עבר את הודיני…
אומרים עלינו, העם היהודי, שאנחנו ברוב המקרים מקבלים החלטה ברגע האחרון. ככה יוצא לנו שאנחנו קונים מטריה רק אחרי שאנחנו נרטבים מהגשם, ממהרים לקנות חלב רק אחרי שגילינו שאריזת הקרטון במקרר ריקה,
אומרים עלינו, העם היהודי, שאנחנו ברוב המקרים מקבלים החלטה ברגע האחרון. ככה יוצא לנו שאנחנו קונים מטריה רק אחרי שאנחנו נרטבים מהגשם, ממהרים לקנות חלב רק אחרי שגילינו שאריזת הקרטון במקרר ריקה,
"אתה לא יכול לעשות מהפכה עם כפפות של משי…" – הטור השבועי של שי לשבת
עמדת המוצא של כמעט כל אחד מתושבי המדינה היא שאנחנו חיים במדינה שעושקת את אזרחיה, ואינה מאפשרת לנו לחיות חיים נורמליים בארץ הקודש. איפה ארץ הזבת, חלב ודבש שהבטיחו לנו
טור אישי: מסתבר שנתניהו קצת יותר אחראי ורציני מיועצי תקשורת למיניהם…
ד"ר יחיאל לסרי ממשיך לקדנציה נוספת אך מקבל "כרטיס צהוב" מהציבור באשדוד, במקרה שהיה מקבל פחות מ-2,000 קולות, העיר הייתה הולכת לסיבוב שני. כעת, הפתרון של לסרי הוא פשוט ומתבקש…
שנת 89', העיר הדרומית דימונה. אני בן 14 ועוקב בשקיקה אחר מערכת הבחירות לראשות העיר. מצד אחד ראש העיר באותם ימים אלי הללי ז"ל, שנחשב לאישיות פוליטית חזקה מאוד. מולו התמודד גבי ללוש ז"ל, שנפטר לפני מספר שנים. שבוע לפני יום הדין דוד לוי, האיש הכל יכול של הליכוד באותם ימים, הגיע לכנס בחירות. הוא ניצב על הבמה בלב המרכז המסחרי בדימונה ושלהב את המון.
משטרת ישראל מודל 2018 היא משטרה מתקדמת הן ברמת הארגון, האיכות והטכנולוגיה. רוב ראשי הפשע במדינה יושבים מאחורי סורג ובריח וטוב שכך. אף עבריין לא יכול להרים ראש, וכל מי שמנסה, נעצר באופן מיידי
לאחר שלשונות רעות ניסו לצייר תמונה שקרית בנוגע להתנהלותה הכספית של קבוצת מ.ס. אשדוד, אתר "כלכליסט" תיקן את הטעות שלו: "מבדיקה שנערכה על ידנו בשנית אל מול אנשי מ.ס. אשדוד, הוברר לנו כי הכספים ממכירת השחקנים עברו במלואם לעמותה"
אני עוקב תקופה ארוכה אחר ההתנהלות של המועצה הדתית באשדוד, מבקר במבנה המשופץ והמיתולוגי ברובע ב' על בסיס שבועי
אשדוד הייתה עד היום אחת הערים המכבדות והסבלניות מבין כל הערים בארץ, בכל מה שקשור למרקם העדין בין חרדים לחילוניים המתגוררים בעיר אחת. כל קהילה כיבדה את רעותה, ולמעט הפרעות חסרות חשיבות ומשמעות של קומץ זניח, ברוב המקרים האחדות שלטה בעיר וכל אחד חי והתנהל על פי אמונתו ודרכו.
ביום שלישי האחרון הלך לעולמו הרב אהרון לייב שטיינמן בגיל 104, שהנהיג את הציבור החרדי-ליטאי במשך שנים ארוכות. הרב שטיינמן הפגין בכל שנות חייו בהנהגה החרדית אורח חיים צנוע במיוחד
יום רביעי האחרון ייזכר כאחד מהימים ההיסטוריים של העיר אשדוד. חברי מועצת העיר אישרו את הסכם הגג שגובש ותוכנן באופק מדוקדק בין עיריית אשדוד למשרדי השיכון והאוצר
ביום שישי בצהריים קפצתי עם הבת שלי יהלי לקנות ארטיקים לשבת במיני-מרקט הגדול של רובע ט"ו. בכניסה לסופר ישב הרב מנחם עמאר, יו"ר ארגון קשר, אותו אני מכיר שנים ארוכות. לאחר שיחה קצרה והנחת תפילין, הרב עמאר ביקש ממני בצורה שלא ניתן לסרב לה: "תגיע ערב שבת להתפלל במרכז החדש שלנו 'אור מנחם' ע"ש הרבי מליובאוויטש". הבטחתי לו שאני מגיע.
בן גניש דקר למוות את החייל הקרבי יפתח גריידי, ועוד 6 שנים ייצא מהכלא חופשי ומאושר
הקיץ עוד לא התחיל וכבר הבנתי שזה הולך להיות קיץ ארוך מאוד, בכל הקשור להפרעות ובעיות בלתי נגמרות שיהיו לנו בחופי הים באשדוד. מדובר במגמה מדאיגה של צעירים שחושבים שמותר להם לעשות הכל, כאילו מדובר בחוף פרטי שנרכש ממיטב כספם.
בנוסף לעשר המכות שקראנו בהגדה, יש עוד שתי מכות מדאיגות במיוחד: אלכוהול וסמים
כל אחד מאיתנו צריך לעשות את ההשתדלות ולו הקטנה ביותר כדי להשמיע את זעקתם של ציבור הנכים, שחלקם נאלצים לקבץ נדבות כדי להביא אוכל הביתה
מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות שמרן, ממש להיפך. אני בעד ליברליות כמעט בכל תחום, לאפשר לכל אדם לחיות על פי אמונתו ועל פי צו מצפונו. מה שכן, אני משמיע לאחרונה באופן תדיר לכל מי שסביבי, את הדאגה שלי מכל מה שמתרחש סביב הדור הצעיר. כאבא לבן מתבגר שחצה לפני יותר משנתיים את גיל המצוות, אני רואה בעיניים את הפוטנציאל החיובי שיש בקרב הדור המוכשר הזה, ובאותה נשימה גם רואה את הסכנות שיש בכל קרן רחוב לבני הנוער ברחבי הארץ.
העיר אשדוד מככבת, למרבה הצער, במאבקי הכוחות הבלתי נגמרים בין ארגוני הפשיעה הגדולים בדרום. למזלנו, ימ"ר לכיש ומשטרת אשדוד עושים את העבודה כמו שצריך מול העבריינים המסוכנים
ראשית, ברור לי שאני בדעת מיעוט בחברה הישראלית, ויהיו לא מעט כאלה שלא יאהבו את מה שאני הולך לכתוב, אולם באותה נשימה אני תומך נלהב של מערכת המשפט בישראל וסבור שאם בשלוש ערכאות שונות, התקבלה החלטה ברורה (אומנם לא חד משמעית) שרומן זדורוב הוא הרוצח של תאיר ראדה, הרי שעם כל הכבוד לחובבי הקונספרציות למיניהם, צריך להניח את הפרשה בצד ולתת מנוח לנפשם המיוסרת של בני משפחת ראדה, שגם ככה סבלו וסובלים יום-יום, שעה-שעה.