עולה חדשה מצרפת הגישה תביעה לפיצוי משווה מכוח הדין הצרפתי בסך 34,927,489 שקלים נגד בעלה, אף הוא עולה חדש מצרפת, במסגרת סכסוך גירושין.
בני הזוג, אשר נישאו בצרפת, חתמו לפני נישואיהם על הסכם ממון. עם הגשת התביעה, שילמה האישה אגרה בסכום של 2,846 שקלים בלבד, בגין הגשת תביעה רכושית. פרקליטתו של הבעל הגישה בקשה למחוק את התביעה על הסף, בשל אי תשלום אגרה כדין, ונמקה כי יש לסווג את התביעה כתביעה כספית, ולא כתביעה רכושית למתן סעד שאינו כספי. זאת, לדבריה, מהטעם המרכזי כי במידה שינתן לתובעת הסעד שהתבקש, משמעותו כי היא זכאית לקבל מהנתבע כ-8,500,000 אירו, חיוב אופרטיבי כספי מובהק של הבעל כלפי אשתו לשעבר.
"סיווג התביעה לצורך האגרה נעשה בהתאם לסעדים המבוקשים בכתב התביעה", טענה עורכת דינו של הבעל. "בתביעה הנדונה, התובעת כימתה את שווי הסעד הכספי הנתבע במלואו, ומשכך עסקינן בתביעה לסכום כסף קצוב, אשר יש לשלם בגינה את האגרה כאמור בתקנות".
מנגד טענה האישה כי לא מדובר בתביעה כספית כי אם בתביעה רכושית לחלוקת נכסי קריירה, ועל פי החוק הצרפתי, מה שיקבע בסופו של יום על ידי בית המשפט, יכול להיות משולם על ידי נכסים ורכוש ולאו דווקא על ידי כסף. עוד טענה האישה כי מבחינה מהותית תביעתה אינה שונה מכל תביעה לאיזון משאבים בין בני זוג, כאשר בשלב הראשון יש הצהרה על זכויות, והסעד המבוקש בפועל הינו עריכת איזון משאבים בין בני זוג. לטענתה, תביעות המוגשות על פי הדין הישראלי לאיזון משאבים, לרבות איזון נכסי קריירה וקבלת פיצויים בהתאם, הינן תביעות רכושיות ולא כספיות.
השופטת אורית אביגיל יהלומי, מבית המשפט לענייני משפחה, שדנה בתביעה, קיבלה את טענות הבעל וקבעה, כי מדובר בתביעה כספית אשר סווגה באופן שגוי כתביעה רכושית שאינה לסכום כסף קצוב, ולא שולמה האגרה כדין בגינה. השופטת ציינה בהחלטתה, כי קיימים שלושה מסלולים לתביעות רכושיות בין בני זוג: תביעה רכושית שאינה לסכום קצוב, תביעה שהינה לסכום קצוב, ותביעה שהינה גם לסעדים כספיים קצובים וגם לסעדים רכושיים שאינם לסכום כסף קצוב. המבחן לסיווג האגרה בכל אחד מהמסלולים מצוי בסעד המבוקש בתביעה, ולא בהגדרת התביעה, קבע בית המשפט.
"עסקין בתביעה שהוגדרה במהותה כתביעה לפיצוי משווה", פסקה השופטת אביגיל יהלומי, "אולם אין די בכותרת התביעה. בחינה מהותית של הסעד האמיתי בתביעה מגלה, שהתוצאה הנגזרת הינה סעד כספי מפורט ומכומת, שהנתבע נדרש לשלם לתובעת, גובה הפיצוי אף נפרש בכתב התביעה, וצורף תחשיב בהתאם".
לפיכך, פסקה השופטת אביגיל יהלומי כי הסעד האמיתי המבוקש בתביעה הינו סעד כספי. "דומני כי התובעת ניסחה את כתב התביעה כתביעה למתן סעד הצהרתי, על מנת לשלם אגרה בסכום נמוך, כאשר מבחינה מהותית תביעתה הינה תביעה כספית", דברי השופטת.
"לא מצאתי כל אינטרס לגיטימי, לאפשר לתובעת להסתפק בתביעה למתן סעד הצהרתי בקשר לזכותה לקבלת פיצוי משווה, ורק לאחר מכן להגיש תביעה לקבלה בפועל של הסעד האופרטיבי הכספי", הוסיפה וקבעה השופטת אביגיל יהלומי.
השופטת הוסיפה, כי דרך זו אף לא תועיל לתובעת. שהרי אם בית המשפט יתיר לה לעשות זאת, היא תצטרך לשנות תביעתה לכזו המצהירה על זכותה לקבלת פיצוי משווה, ורק לאחר מכן להגיש תביעה כספית נוספת, במידה שזכותה תוכר, לצורך קביעת הסכום המגיע לה. "בגין תביעה זו תצטרך התובעת לשלם מלוא האגרה בגין הסעד הכספי", קבעה השופטת אביגיל יהלומי.
לאור כל זאת, קבעה השופטת כי מזכירות בית המשפט תשנה את סיווגה של התביעה מרכושית לכספית. לפיכך, התובעת תכמת את סכום התביעה לשקלים נכון ליום הגשת התביעה, ובתוך 15 ימים עליה לשלם את הפרש האגרה בגין מלוא הסעד הכספי הנתבע. האגרה הנדרשת הינה בשיעור של 1%, קרי על האישה לשלם בסכום של כ-340,000 שקלים.
