צעיר שחזר לבית הוריו ממסיבת יום העצמאות, החל להתנהג באופן מוזר. הוא ביקש מאמו לסגור את החלונות מחשש לזיהום אוויר, ולא לענות לטלפונים בשל חשש מהאזנות. הוריו המודאגים של הצעיר, התקשרו למוקד הפסיכיאטרי של קופת החולים, שם נאמר להם להתייצב באופן מיידי לבדיקת רופא התחנה. בתביעה אותה הגיש עו"ד רן שפירא נטען כי רופא התחנה, אשר פגש בהורים ובבנם, הסתפק במתן מרשם לכדור הרגעה, ושחרר את הצעיר לביתו למהלך סוף השבוע.
אך למרבה הצער, הכדור לא השפיע על הצעיר כנדרש, ובמקום לנוח במיטתו, הוא החל להתאמן בג'אגלינג בסלון כשהוריו מביטים בו בחשש. בשלב מסוים החל הצעיר מנתר במקום בניתורים מוזרים, ואז רץ אל חלון הדירה שבקומה הרביעית וקפץ דרך הזגוגית אל הרחוב. כתוצאה מהנפילה נפצע הצעיר באורח קשה, סבל מפגיעה רב-מערכתית ונותר נכה ומוגבל לכל ימי חייו.
בימים אלה הגיש עו"ד שפירא תביעה לפיצויים נגד קופת החולים בהיקף של מיליוני שקלים, ובה נטען כי הרופא שבדק את הצעיר פעל בניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת, בכך שלא ערך לו בדיקת מסוכנות, ובכך שלא הורה על אשפוזו המיידי להשגחה ולהסתכלות פסיכיאטרית.
לדברי עו"ד שפירא, "מעבר להתרשלותם הוסיפו אנשי המרפאה לרשומות הרפואיות תוספות והערות שכלל לא התרחשו במציאות, ושכל מטרתן לטשטש את אחריותם לתאונה הטרגית".
לדברי המומחה לפסיכיאטריה פרופ' עמיחי לוי, צוות המוקד הפסיכיאטרי התרשל בכך שלא זיהה כי התובע לוקה בהתקף פסיכוטי קשה וראשון מסוגו, וכי היה עליו להורות על אשפוזו המיידי להסתכלות, ואף לשקול אשפוז בכפייה.
לדברי פרופ' לוי, גם אם הרישום המאוחר שערך הצוות הרפואי מדוייק, והרופא אשר בדק את הצעיר אכן התייעץ עם רופאה בכירה ששימשה ככוננית באותה עת, היה עליה להגיע למרפאה ולבדוק את התובע. בעצם הימנעותה מלעשות כן מהווה רשלנות קשה.
הצעיר, כיום בן 28 שירת כחייל קרבי והחל לעבוד בתחום הפרסום. בשנת 2010 הוא נסע למסיבת יום עצמאות, ואחריה שהה אצל חברתו וחבריו. לאחר מכן חזר לביתו. על פי עדות הוריו, התנהגותו באותו יום הפכה למוזרה ומטרידה, ובין היתר הוא ביקש מאמו שלא לדבר בטלפון בגלל האזנות, ולסגור את החלונות בגלל האוויר המזוהם. התנהגויות מוזרות נוספות שלא תואמות את אופיו ואת הנסיבות, העלו את חששם של הוריו, והם החליטו ליצור קשר עם המוקד הפסיכיאטרי, שם נאמר להם להגיע למרפאה.
משהגיעו הצעיר והוריו למרפאה, ולאחר שיחה קצרה המליץ הרופא במקום על טיפול תרופתי ברספרידל. הרופא מסר להורים כי הכדור ירגיע את הצעיר, וביקש מהם לחזור ביום ראשון לביקורת. פרט לכך, נטען בתביעה, לא המליץ הרופא על דבר. אך לדברי עו"ד שפירא, "באופן מפתיע, ברשומה הרפואית מופיע רישום נוסף, משעה 17:10 שבה התובע והוריו כבר היו בביתם, בו לפתע מופיעה המלצה שלא הופיעה ברישום המקורי בזמן אמת, והינה דרישה מההורים להשגיח על בנם 24 שעות".
לדברי עו"ד שפירא, מעבר לשאלה האם ניתן לדרוש מההורים השגחה של 24 שעות, "האין לא בשל כך קיים בית חולים? הרי שבפועל, המלצה זו לא נמסרה להורים, ואף לא הופיעה ברישום בזמן אמת".
עם חזרתם לביתם, נטל הצעיר את הכדור וניסה לנוח. לאחר מספר דקות קם ממיטתו ואמר שאינו עייף, פנה לאמו ואמר לה שברצונו לעשות "ג'אגלינג" בסלון.
האם, שנלחצה מהתנהגות בנה, העירה את אביו והם עמדו ליד בנם, כאשר הוא מבצע "ג'אגלינג" בסלון, שהיווה עבורו תחביב מוכר. לפתע, החל הבחור לקפץ מוזרות במקום, ולאחר שלושה ניתורים רץ אל חלון פינת האוכל, וקפץ דרך הזכוכית אל הרחוב. הצעיר צנח מגובה ארבע קומות, הוטח בעוצמה בקרקע ונפצע באורח קשה מאוד. אל המקום הוזעק אמבולנס, והצעיר הובהל ליחידת טיפול נמרץ בבית החולים שיבא תל השומר, כשהוא מורדם ומונשם. בחדר הניתוח נמצא כי הוא סובל מקרע בכבד ודמם מהעורקים, ופגיעת ראש קשה שהצריכה ניתוח סבוך.
בהמשך עבר התובע מספר ניתוחים לתיקון שברים ביד, באגן ובלסת התחתונה. לאחר הניתוחים הועבר הצעיר למחלקה לשיקום נפגעי ראש בשיבא, שם אושפז כשנה, ומשם הועבר לאשפוז יום שיקומי. למרות הטיפולים, הצעיר נותר נכה, גופנית ומנטאלית, ונכותו נקבעה על שיעור של 100% לצמיתות ע"י המוסד לביטוח לאומי.
"שינוי רשומות רפואיות בדיעבד"
לדברי עו"ד שפירא, "לאחר שהמקרה דווח למוקד הפסיכיאטרי, החלה הרשומה הרפואית "להתמלא" ב"עובדות" שלא מצאו מקומן טרם המקרה. כך לדוגמה, נרשם כי הרופא שטיפל בו התייעץ "בזמן אמת" עם הכוננית ד"ר דורית פורת, דבר שלא היה ולא נברא".
לדבריו, כך ארע גם כחודשיים לאחר המקרה, אז רשמה לפתע ד"ר פורת בעצמה פירוט על אודות הבדיקה שלכאורה נערכה, "אשר בפועל לא נערכה ולא נרשמה בזמן אמת". "התנהלות זו מקוממת לא פחות מעצם ההתנהלות הרפואית הרשלנית כשלעצמה". לדבריו, התובע היה "קורבן לטיפול פסיכיאטרי כושל, ויוותר כל חייו עם נזקים קשים ובלתי הפיכים, שחייבים היו להימנע במתן טיפול רפואי סביר".
מומחה בפסיכיאטריה קבע: "הרופאים התרשלו"
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית, שנערכה על ידי פרופ' עמיחי לוי, מומחה בפסיכיאטריה ומנהל המחלקה הסגורה ב"שלוותא", בשנים 1986-2012. בחוות דעתו קבע פרופ' לוי כי הנתבעת כשלה והתרשלה בטיפול בתובע.
פרופ' לוי קובע בחוות דעתו כי אין לו כל ספק שהתובע היה במצב פסיכוטי חריף, שהופיע לראשונה בחייו, בזמן הבדיקה במרפאה. "במקרה זה חלה חובה לבצע בדיקה מקיפה, גופנית והתנהגותית, עם דגש מיוחד לנושא המסוכנות", דברי פרופ' לוי.
לדבריו, הרופא שבדק את התובע כלל לא ביצע הערכת מסוכנות, ולמעשה לא נתן כל תדרוך להוריו בנוגע לאפשרות של מצבים מסוכנים. "על הרופא היה להציע לתובע ולהוריו להתאשפז באופן מיידי באשפוז פסיכיאטרי מלא, שבו ניתן היה לברר כראוי את מצבו הן בפן הגופני והן בפן ההתנהגותי", קבע פרופ' לוי. "זאת תוך תצפית מתמשכת של צוות מקצועי ומיומן. על פי דברי ההורים והתיעוד הרפואי, לא הוצע כלל אשפוז פסיכיאטרי והדבר אף לא נשקל".
עוד טען פרופ' לוי, כי גם לו היה התובע מתנגד לאשפוז, הייתה צריכה להתקיים התייעצות מקצועית בנוגע לביצוע אשפוז כפוי, במיוחד כשמדובר בהתקף פסיכוטי חריף ראשון שמקורו אינו ברור. "כזו לא בוצעה", קבע פרופ' לוי. מעבר לכך, ציין פרופ' לוי, כי הרופא הבודק לא התייעץ בזמן אמת עם רופא בכיר. "ברישום בדיעבד נרשמה התייעצות לכאורה, שגם לו בוצעה הרי שהרופאה הכוננית לא עשתה מלאכתה נאמנה כשלא דאגה למתן הטיפול הנכון לתובע, בהפנייתו לאשפוז פסיכיאטרי מלא". מכל מקום, לטענת המומחה, על הרופאה הכוננית היה להגיע למרפאה ולבדוק את התובע בעצמה. "זו אחת הסיבות לקיומו של רופא כונן", דברי פרופ' לוי.
עוד קובל פרופ' לוי על כך, שהרופא הבודק אף לא ראה לנכון להפנות את התובע לחדר מיון כללי, שם לכל הפחות היה מבוצע בירור למצבו הגופני, ויתכן כי פסיכיאטר חדר המיון הכללי היה מפנה את התובע לאשפוז פסיכיאטרי מלא. "לרופא שבדק את התובע לא הייתה ידיעה על מצבו הגופני של התובע, אולי הורעל? הוא לא עשה מאמץ סביר לברר זאת" טוען פרופ' לוי.
גם לגבי הרישום בדיעבד העביר פרופ' לוי ביקורת, ומציין כי הדבר מעלה תמיהה וחוסר נוחות. "התנהלות צוות המרכז לבריאות הנפש בטיפול בתובע הייתה בלתי תקינה הן מקצועית מהותית והן מבחינת התיעוד", קבע פרופ' לוי. "מדובר בחריגה מסטנדרט רפואה סביר".
עוד קבע פרופ' לוי, כי לו התנהלות צוות המרפאה הייתה תקינה, סיכוי רב מאוד שמצבו של התובע היה מבורר כראוי, והוא היה מטופל באופן בו הפעולה הטרגית של קפיצה מהקומה הרביעית דרך שמשת החלון, על תוצאותיה הקשות, הייתה נמנעת.
נכות נוירולוגית בשיעור של 100% לצמיתות
ד"ר אנטולי ליברמן, מומחה לנוירולוגיה, בדק את התובע וקבע כי הוא נפגע מפגיעה רב מערכתית עם חבלת ראש קשה, ונותר ליקויים פיזיים קשים בשדה הראייה, בפעולת הגפיים, וכן הוא סובל מליקויים קוגניטיביים קשים. ד"ר ליברמן העריך את נכותו הנוירולוגית בשיעור של 100% לצמיתות.
גם מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום, ד"ר מנואל צווקר, בדק את התובע, והעריך אף הוא את נכותו הצמיתה על 100%, והוא יזדקק לטיפולים רפואיים רבים ולאורך שנים. כמו כן, קובע ד"ר צווקר, כי לאור מצבו, התובע יזדקק להשגחה צמודה של מטפל 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע ולהתאמת דיור למצבו. ד"ר צווקר קובע בנוסף כי התובע איבד את כושר העבודה שלו ולצמיתות.
בימים אלה הגיש עו"ד רן שפירא תביעה לפיצויים נגד שירותי בריאות כללית, אליה משתייכת המרפאה הפסיכיאטרית שבה טופל התובע בטרם שוחרר לבית הוריו. גובה תביעת הפיצויים הועמד על לכל הפחות 2.5 מיליון שקלים. התביעה נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. טרם הוגש כתב הגנה.
