בלעדי לעיתון המגזין: פרק את נשקו בתחנה המרכזית ופלט כדור

מאבטח בתחנה המרכזית באשדוד ניקה את נשקו, פלט כדור וכמעט גרם לאסון. המשטרה לקחה אותו לחקירה ושללה ממנו את רשיון הנשק באופן זמני. האם בן גביר צריך לעצור עם חלוקת הנשק לאזרחים? או שמא התועלת עולה על הנזקים האפשריים?

כמעט אסון בתחנה המרכזית באשדוד, מאבטח בתחנה ניקה את נשקו ופלט כדור שעף על הטלויזיה בחדר הבקרה וכמעט גרם לאסון. משטרת ישראל הגיעה למקום ושללה את רשיון הנשק של המאבטח ולקחה אותו לחקירה, שם סיפר שבסך הכל פרק את הנשק כדי לנקות ולא ידע שיש כדור בבית הבליעה. הוא שוחרר בתנאים מגבילים ויצא בנתיים לחופשה ממקום העבודה עד שיתבהרו הדברים. בתחנה המרכזית השאירו את העניין בסוד גם כדי לא לפגוע בעובד ששגה וגם כדי לא להבהיל את הציבור, מעשה מכובד ונאה בהחלט.

למרות שמדובר במאבטח שנשא נשק בתפקיד, מקרים כגון אלה שוב מציפים את הויכוח האם רשיון נשק לכל דורש הוא יעיל יותר ממסוכן או שמא חלוקת הנשקים בעקבות המצב הביטחוני הקשה אותה מוביל השר בן גביר היא דבר מסוכן מאוד.

גורמי מקצוע שונים כבר התריעו מזמן: יותר נשק גורם ליותר רציחות, ליותר התאבדויות וליותר פליטות כדור.

גם המצב הביטחוני הקשה לא משנה את העובדות האלו. על האזרחים צריך להגן גם מפני פיגועים וגם מפני שימוש לא נכון בנשק.

קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", המאגדת 13 ארגוני נשים וחברה אזרחית, קוראת לשר לביטחון פנים לדבוק במדיניות ריסון אחראית בתחום הנשק ולהימנע מהקלות בזק ברישוי כלי ירייה. הקואליציה תובעת מכוחות הביטחון לקיים את החוק, שאינו מתיר ירי על מנת להרוג בישראל.

בבדיקה שערכה הקואליציה בסוף 2014 על סמך דיווחי משטרה, בתוך שלושה חודשים בלבד (אוקטובר עד ינואר), נרשמו תשעה הרוגים ו-32 פצועים כתוצאה מירי, שישה מהם באורח קשה או אנוש. לפני כשבוע שוטר מיומן ירה בחברו ופצע אותו קשה, זאת אחרי האימון שמכשיר כל שוטר או חייל לשימוש יעיל בכלי נשק גם במצב של לחץ ובלבול.

עידוד נשיאת נשק בידי יותר ויותר אנשים וירי בלתי מיומן, מהסוג שנראה לאחרונה, מהווה שינוי מהותי ומסוכן בחוק כלי ירייה ובתרבות הריסון בשימוש בנשק חם.

צעד כזה הוא התרה גורפת של הוצאות להורג ללא משפט. במדינת חוק, אין להתיר ירי על יחידים כנקמה או כהרתעה. צעד כזה יוצר כר נרחב לפגיעה גם בחפים מפשע, כולל עוברים ושבים, לירי בעקבות טעות בזיהוי וכן לרציחות בתוך המרחב המשפחתי, שקורבנותיהן הן בעיקר נשים.

בשנת 2005 המליצה ועדה ממשלתית לצמצם את היקף החימוש של שומרים ומאבטחים בישראל. הוועדה התריעה מפני "המצאות של כלי ירייה רבים מדי בשוק ושומרים חמושים מעבר לצורך האמיתי". משרדי הממשלה אישרו את ההמלצות והחלו לפעול ליישומן. אלו היו ימים קשים, בשלהי האינתיפאדה השנייה, אבל דעתם של אנשי המקצוע הייתה ברורה ונחושה. בנוסף לכלי הנשק המצויים בידי ארגוני בטחון, צבא ומשטרה, בישראל יש כיום מעל ל-150,000 כלי נשק פרטיים ברישיון. אלו אקדחים ורובים שבעליהם נדרשים לאחסנם באופן בטוח ולהיזהר בהם.

אירועי השבועות האחרונים מעלים את מפלס הפחד ובצדו את מפלס הפאניקה. עם זאת, הוספת כלי נשק לרחובות היא לא פתרון. היא אף צפויה להחמיר את המצב. מחקרים רבים מאוד בחו"ל מצאו חד-משמעית כי מדיניות נשק מתירנית מעלה את כמות הפשיעה בכלי ירייה ואת מספר ההתאבדויות. ללא כותרת מאיימת של "טרור", השלכות חמורות אלה לא נרשמות בתודעת הציבור אך בפועל מדובר בטרור אזרחי.

שד שנוציא היום מהבקבוק לא יוחזר אליו בקלות בשעות רגיעה. שינוי מדיניות מהסוג הזה יביא אתו השלכות ארוכות טווח מסוכנות ואלימות.

 

מן העבר השני יש את אלה המצדדים נחרצות בחלוקת נשק לאזרחים הרשאים לכך. העידוד מצד מדינת ישראל לנשיאת נשק נובע עמוק מתוך ההיסטוריה, האתגרים הביטחוניים והתרבות שלה.  מדובר בגישה מחושבת שמטרתה למקסם את ביטחון הציבור ולהעצים את אזרחיו. על ידי מתן אפשרות לאנשים אחראיים לשאת נשק חם, ישראל שואפת ליצור חברה עמידה וערנית אשר מסוגלת להגן על עצמה מול איומים ביטחוניים שהולכים ומתפתחים. הבנת הסיבות הרב-גוניות העומדות מאחורי מדיניות זו מסייעת לשפוך אור על המורכבות של הנוף הביטחוני של ישראל ועל מחויבותה לשמירה על תושביה.

"כל יהודי בישראל צריך נשק, כמו בארה״ב. במדינות שאפשר להשיג בהם נשק חוקי בקלות יש הרבה פחות פשע ורציחות מאשר במדינות שרק לעבריינים יש בהן נשק. אפשר לראות את זה במגזר הערבי. אבל זה גם לא העניין, הצורך בנשק הוא נגד איום קיומי, אם חיזבאללה היה פורץ באותו זמן כמו חמאס היינו במצב הרבה יותר גרוע ואם מכל חלון היה אפשר לירות זה היה יכול להיות ההבדל בין קיום המדינה לבין כיבושה ע״י ערבים". אמר לנו יקי שרעבי מדריך כיתת כוננות בדרום.

גם במשטרת ישראל חלוקים בדעות האם זה מסוכן יותר או יעיל יותר "אין ספק שככל שיש יותר נשק ברחוב הסיכוי למריבות קטלניות עולה משמעותית וכך גם זליגת הנשק לארגוני פשיעה" אומר למגזין בכיר בימ"ר לכיש. "מצד שני שים לב מה קורה במגזר הערבי, כמויות הנשק הן בלתי נתפסות וזה היה עוד הרבה לפני שהתחילו לחלק נשקים לאזרחים. מה עוד שהמדינה מבקשת תנאי סף מחמירים ממי שרוצה רשיון לנשק, לכן אני חושב שבמצב הנוכחי שבו הביטחון רופף נשק הוא כלי חשוב מאוד, כמובן בזהירות מרבית".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך