היייי. מזמן לא כתבתי לכם. הייתי בחופשה ארוכה ורחוקה ולאט לאט חזרתי לשגרה. במהלך חופשתי ביקרתי בין היתר בלוס אנג'לס, שם העברתי סדנה לקבוצת נשים ישראליות. הסדנה עסקה באהבה עצמית בתוך הזוגיות. השבוע, זכיתי להרצות בפני קבוצת נשים חד-הוריות, המעוניינות ליצור זוגיות פרק ב' בחייהן. נושא ההרצאה היה: "בדרכי לאהבה זוגית, אני עוברת דרך עצמי".
כתוב בפרשה: "ובָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ…". לכאורה תיבת והשיגוך אינה מובנת, לשון זה נופל על מי שרוצה לברוח מדבר מסוים ורודפים אחריו ומשיגים אותו, וכי יש מי שיברח מברכות שצריך לרדוף ולהשיג אותו? אלא הנה לפעמים מוצאים בני אדם שמצליחים בעסקיהם למעלה מדרך הטבע, וכל מה שעושים ה' מצליח בידם, ואף אם עושים משא ומתן אשר בדרך הטבע מוכרחים להפסיד בו.
מהי אחריות? אחריות היא התייחסות ראויה של אדם לדבריו, למעשיו ולאמון הניתן בו. יש הרואים באחריות במובן זה תנאי הכרחי לבגרות, זהו הסבר פשטני מידי, אך נכון מכיוון שבגרות נמדדת ברגע בו את מפסיקה להאשים אחרים בבעיות שלך . לרוב, אנו נוטים להעביר את האחריות הלאה, לאדם אחר. כך קל לנו יותר להתמודד עם מצבים שונים, לא להתעמת מולם ולהאשים את האחר.
אחרי שנים ארוכות של חיפושים אחר משמעות, שנים ארוכות של תהיות, של ספקות, שנים ארוכות של חוסר סיפוק מהחיים, מעצמי, מהסביבה, שנים של של חיפוש מעמיק אחר משהו שימלא את החלק הזה שתמיד מרגיש ריק… בסופו של דבר, אחרי שנים של שאלה קיומית, מצאתי את התשובה. כל מה שאנחנו צריכים זה אב"א.
ביום שישי נפתחה שנת הלימודים, הפעם הטור הזה נכתב כמורה, מקצוע בו אני עוסק 26 שנים. הטיפ החשוב ביותר שיש לי לתת להורים זה לא לשכוח שאתם ההורים של הילד/ה ולא המורה בבית הספר, זה קודם כל ולפני הכל אחריותכם
בזמן שאתם קוראים את הטור הזה, 57,026 תלמידים כבר חזרו בשישי בבוקר לספסל הלימודים ב-575 מוסדות לימוד ברחבי אשדוד. לא צריך להכביר במילים על החשיבות של מערכת החינוך מאז ומעולם, בעיקר בימים בהם בצידי הדרך ניצבות סכנות גדולות מאוד לדור הצעיר, סכנות שזוכות לעטיפה נוצצת ומרשימה, כאלה שמסתירות פצצות מתקתקות שעלולות להתפוצץ לכולנו בפרצוף ביום בהיר אחד.
לאחר מו"מ ארוך ומייגע, הגיעה הסתדרות עובדי הבניין והעץ לסיכום עם התאחדות בוני הארץ על הקמת מנגנון ליישוב סכסוכי עבודה בין עובדי הבניין לקבלנים וחברות הבנייה. יו"ר הסתדרות הבניין והעץ יצחק מויאל, הוציא לפועל הקמת המנגנון כפי שנקבע בהסכם הענפי. טור אישי / יצחק מויאל
כתוב בפרשה:" כי תצא למלחמה על אויביך…". מסבירים המפרשים: האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם הוא היצר הרע, מפני שאיתו צריך לנהל מאבק ומלחמה מתמדת ללא היסח הדעת.
בימים האחרונים אני סובלת מכאבים פיזיים קשים שהולכים ומחמירים, כאבים שמונעים ממני לתפקד כרגיל, לא יכולה לישון, הישיבה והשכיבה הפכו לאתגר וכל שעה זה הולך ונהיה גרוע יותר…
לא שאני מעדת מעריצה של שרה נתניהו, אבל מה שעושים לאשת ראש הממשלה כבר מוגזם. מעולם לא עשו זאת לפני כן לאף אשת ראש ממשלה אחרת וטוב שכך, די תניחו לה, ככה לא תצליחו להפיל את נתניהו
בעוד שלושה חודשים הסיוט של תושבי אשדוד יגיע לסיומו, עם פתיחת חדר המיון בבית החולים הציבורי "אסותא" אשדוד
אסד בסיוע איראן וחיזבאללה, כשברקע "האח הגדול" מסוריה, דוחק את ארגוני המורדים ומשתלט על חלקים מסוריה, איך זה קשור למוסר כפול של מדינות העולם ומה זה אומר בקשר לישראל? רק שלא ישכחו הפעם אין בוושינגטון מי ש"קושר את ידינו"
חודש אלול קרב ובא ואני כואבת. כואבת על הפילוג העצום שהולך וגדל בתוך עמנו הקדוש, כואבת על המלחמה הקשה בין בני עמי לגבי כל דבר שאין עליו הסכמה, על לשון הרע שאינו פוסק ברשתות החברתיות
לא קורה שאת מרגישה מעין אדישות לחיים, שאת חיה את חייך ללא משמעות או לשם מטרה מסוימת? האם קורה שאת לא מצליחה למצוא מקום או מסגרת שבה את מרגישה שטוב ונוח לך?
בן 20 מאשדוד תובע מאות אלפי שקלים מאולם גדול בעיר אשדוד, לאחר שכספת כבדה מאוד נפלה על רגלו ושברה לו את הבוהן. כך עולה מתביעה שהגיש הצעיר לבית משפט השלום באשדוד באמצעות עורך דין דותן לינדנברג העוסק בנזקי גוף
המציאות בה אנו חיים מטביעה אותו בחומריות, המחשבה הכיצד להתקיים ולשרוד בעבודה, דורשים מאתנו הצטיינות והתייעלות מתמדת, בלימודים אנחנו צריכים לרכוש מקצועות עם עתיד כלכלי
חכם סידי לא יכול לראות את הדביקות סביב ט"ו באב. מתנה היא לא תחליף לאהבה, יודעים מה, תכבדו, אל תאהבו. זה לא פחות חשוב
ראש עיריית אשדוד ד"ר יחיאל לסרי, צריך לעשות בדיקת מערכות מה קורה במערך ההסברה של עיריית אשדוד. בשני פרויקטים מהגדולים שידעה העיר אשדוד מאז הקמתה, נרשם כישלון קולוסאלי בהעברת המסרים לתושבים
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ…".
יום רביעי האחרון ייזכר כאחד מהימים ההיסטוריים של העיר אשדוד. חברי מועצת העיר אישרו את הסכם הגג שגובש ותוכנן באופק מדוקדק בין עיריית אשדוד למשרדי השיכון והאוצר
לפני חודש לערך היו מהומות בכפר קאסם כי המשטרה לא נלחמת בפשע המקומי, השבוע היו מהומות ביפו כי המשטרה… נלחמה בפשע המקומי. אז מה בסוף – להילחם או לא? והאם יש קשר לסמיכות האירועים בהר הבית? אין פה כתב הגנה לטובת המשטרה, אבל גם לא לטובת המנהיגות במגזר הערבי
אתה מתאהב, בטוח שמצאת את אהבת חייך וזה מתפוצץ לך בפרצוף… איך ממשיכים הלאה? איך קמים אחרי שנפלת כה נמוך שאתה לא מצליח להבין שיש לך לאן לעלות משם? איך הופכים את ה"בעיטה" שחטפת לתנופה חזקה קדימה?
לכולנו הרי לא חסרות צרות ובעיות בחיינו. לכל אחד יש את הדאגות שלו בעולמו. כולנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא פה ושם את צרכינו
עבדות מודרנית היא אחת הרעות החולות שיש.איפה התקופה שהורינו יצאו לעבוד, חזרו וזהו. היו בבית, לא, אני לא מאשים, רק אומר. בעצם כן… זהו מחיר הקדמה, אנחנו חושבים שיש לנו הכל אבל באמת אין כלום. מי אשם? אנחנו. המרדף אחרי העוד יתפוס אותנו בסוף שואלים האם אנחנו חיים בכלל?
רוצים לחסל את ביבי. זו השורה התחתונה וכל מי שמנסה לצייר את התמונה אחרת טועה ומטעה. מדובר בלינץ' אכזרי, לא מידתי ולא ראוי, בו חברו כמה וכמה גופים בעלי אינטרס שכל חלומם הוא להחליף ראש ממשלה בישראל (שי לשבת)
לאחרונה אנחנו שומעים יותר ויותר את הקריאה ללכת אחר החלומות שלנו. אנחנו מבינים שככל שהרצון שלנו יהיה יותר ברור לנו ונהיה נחושים לממש אותו, כך הדרך להגשים אותו בפועל בחיים שלנו תהיה קלה ומהירה יותר
תשעה באב אסור באכילה ושתייה, רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ולילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלים אלא מבעוד יום של ערב תשעה באב. ובין
האם באמת המשפט של מוטה גור בשנת 1967 נכון בכלל היום? האם יעלה על הדעת שיהודי לא יכול להתפלל במקום בו היו שני בתי המקדש? ועד כמה הפיגוע בהר הבית מלמד על הבעייתיות שיש בחברה הישראלית על כל גווניה וכיצד האחריות ההיסטורית נופלת לפתחו של משה דיין
יאיר לפיד הוא אחד הפוליטיקאים הפאתטים והמביכים שיש לנו בארץ הקודש. אוי ואבוי לנו שזהו האיש שמתיימר להיות ראש ממשלה, עוד מועמד כזה ואבדנו
כשחזרתי בתשובה, בתור דמות מוכרת באזור מגוריי, השמועה התפשטה מהר מאוד והתגובות לא איחרו מלהגיע… "שטפו לך את המוח!", אמרו לי וגם: "שלא תשתגעי לנו…", שמעתי לא פעם. לא מבינים שמשוגעת הייתי כשבחרתי לחיות בלעדיו, כשבחרתי לעצום עיניים ולהתעלם מקיומו בכל פרט ובכל רגע בחיים שלי
ארגון אונסק"ו הכריז השבוע כי מערת המכפלה היא אתר מורשת פלסטינאי, זה שהעבודות ההיסטוריות הן הפוכות, זה לא מעניין איש שם * אבל מה נלין על אונסק"ו, אם השחקנית עינת ויצמן מישראל מכנה ח"כ שמורשע בסיוע למחבלים במילים "מורי ורבי" או "ההשראה שלי" * מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו
אני לא נופל מהרגליים (במקרה הזה מכסא הנהג…), כשאני סופר את מספר העובדים המבצעים את העבודות, ותמיד חוזר הביתה בתחושה שהיה ניתן לעשות יותר בפרויקט הזה, כדי שנוכל לחזור ל"מסלול תקין" (תרתי משמע), אפילו יותר מהר ממה שהיה מתוכנן מלכתחילה.
חום יולי-אוגוסט, ללא ספק, כבד מאוד. ולא רק על החום אנחנו מקטרים, אלא גם על מחירי הקייטנות, המרץ העודף שיש לילדים, השעות שבהן הם הולכים
יו"ר הסתדרות הבניין והעץ יצחק מויאל, דורש ממשרדי הממשלה להקים יחידה שתפשוט על אתרי בנייה לאיתור חאפרים, להנפיק רישיונות שקשה לזייף ולהטיל קנסות כבדים. מויאל דורש גם טיפול בתופעה של הנפילה מגובה, הגורם המשמעותי להרוגים באתרי הבנייה
איסמעיל הנייה, שנבחר לעמוד בראש הלשכה המדינית של חמאס, לא רצוי בשום מדינה, משם יוכל לפעול במסגרת תפקידו החדש. מה זה מלמד על החמאס? איך זה קשור איכשהו לטראמפ? ומה ישראל צריכה ללמוד מזה?
יש אנשים שאני נהנה מאוד לפרגן להם, בעיקר מהסיבה הפשוטה שהם כאלה שאינם "דוחפים" את עצמם בכח, כאלה שאינם "מכורים" לפרסום ולהאדרה עצמית. יש כמה וכמה דמויות כאלה באשדוד שרחוקים מאור הזרקורים, למרות שהם תורמים תרומה מכרעת לעיר, כל אחד בתחומו. אחד מהם הוא אבי לוי, איש צנוע מאוד, שמעולם לא ביקש ממני דבר וחצי דבר. להיפך, בכל פעם שפניתי אליו, הוא ביקש לפרגן לאחרים. "תעזוב אותי, אני לא הסיפור", אמר לי לא פעם.