בארבע השנים האחרונות אני משתדל לעשות את עבודתי כעיתונאי על הצד הטוב ביותר. כחרדי שהתחתן צעיר מהמקובל מיד לאחר שירות צבאי מלא, הייתי צריך לקבל החלטה בנוגע לעתידי המקצועי, שכן לבעל משפחה אין פריבילגיה לטייל בעולם ואז להתחיל להחליט… לכן החלטתי שעיתונות אני אוהב לעשות, ורצוי שתהיה חיה, בועטת ונושכת, גם אם זה לא מתאים לכמה אנשים ואף פוגע בהם מעט, ביצעתי את תפקידי על הצד הטוב ביותר במגוון כלי תקשורת, חלקם מקומיים וחלקם ארציים.
מעולם לא דמיינתי שהעיסוק בפוליטיקה וכתיבת כתבה כזו או אחרת, תגרור אותי להגיש תלונה במשטרה בגין איומים ואלימות, שלהם אין חלק בד"כ בפוליטיקה בעולם כולו ובמדינת ישראל בפרט. כאן המקום להוקיע כל התנהגות כזו שמסמלת עבריינות, צריכה להיות מחוץ לפוליטיקה עד כמה שהיא כואבת ומאכזבת פעם צד אחד ופעם צד אחר, וכל שכן כשמדובר נגד עיתונאים.
לפני מספר שבועות נכנסנו למערכת בחירות שהשיח סביבה ילך ויגבר ככל שתאריך ההצבעה בקלפי יגיע. כתבות רבות ייכתבו, מהומות רבות יתחוללו, רגעי מתח יחלפו, אך הכל צריך להיות ללא שבירת כלים והתנהגות מזעזעת כמו שהתרחשה ביום רביעי שעבר בסיום ישיבת מועצת העיר.
לאלה שפספסו את הווידאו שרץ במהלך סוף השבוע בכל אתרי החדשות וברחבי הרשת, אספר את שארע. ביום רביעי שעבר חשפנו באתר החדשות המוביל בעיר "אשדוד אונליין" על התרגיל שניסתה לעשות הלן גלבר, לאחר שניסתה לשכנע את הנציגים החרדים כששלחה אליהם את אנשיה, והציעה להם להתנגד להעברת הבנייה המיועדת לצעירים זכאי "מחיר למשתכן" ברובע ט"ו, בתמורה לכך גלבר תדאג שהאופוזיציה או לפחות חלקה, לא תתנגד להרחבת רובע ז'. התרגיל נכשל בעקבות שלילתו ע"י החרדים, שטענו כי יש להם רוב גם בלי עזרתה של גלבר.
התרגיל שכשל והתפרסם אצלנו, מעט הרגיז את אנשי לשכתה של המועמדת לראשות העיר הלן גלבר, כשאלה הגיבו על אותה כתבה בצורה בוטה וחריפה. עד כאן הכל בגבול הטעם הטוב, אלא שכמה שעות לאחר מכן בסיום ישיבת מועצת העיר, צילמתי את המהומה ביציע וקלטתי את הקבלן שאול כהן מקלל נמרצות את חברי המועצה ונציגי הציבור, קללות חריפות שהאוזן לא יכולה לשמוע.
לא הספיקו לחלוף להם מספר שניות ורפי אוליאל, אחד מהפעילים הבכירים במטה של הלן גלבר, התנפל לעברי, תקף, קילל וקינח באיומים, כשהפלאפון פתוח והמצלמה מתעדת. אוליאל, שהשתתף מוקדם יותר בתגובות הנועזות כלפיי בכתבה שעשיתי, לא הצליח לרסן את עצמו רק לאחר שנתפס בכח ע"י מספר פקחים ותושבים שהיו במקום.
למחרת בבוקר בעקבות המלצת המשפחה והאיומים הבלתי שגרתיים כלפי עיתונאי שעשה את עבודתו, הגשתי תלונה במשטרה, ולמרות שאוליאל ביקש סליחה והתחרט על מעשיו, המקרה הזה צריך להדליק נורה אדומה ענקית ומהבהבת, שכן לא יתכן שעיתונאי יהיה אשר יהיה ויעבוד היכן שיעבוד, יהיה חשוף כך לאיומים והשמצות. כמו שאמרו לי חבריי העיתונאים: "היום זה אתה, מחר זה אנחנו". רק התחלנו את המערכה, ואסור שאיש יגרום לנו לפחד לכתוב את אשר אנו יודעים, ולא משנה לאיזה צד הדברים מכוונים.
