כמה מילים נשפכו על העובדה אם נשיא ארה"ב דונאלד טארמפ, יחתום על הצו שמאשר אם ירושלים היא בירת העם היהודי מבחינת ארה"ב או לא. כמה מילים… עייפתי מלקרוא. האמת לא רק עייפתי, התרגזתי.
בשנת 1995 ארה"ב קיבלה החלטה שירושלים היא בירת ישראל, אלא שאפשרה לנשיא לחתום כל חצי שנה על דחיית העברת השגרירות מתל אביב לירושלים. שגרירות שהועברה לתל אביב לאחר שמנחם בגין זיכרו לברכה, איחד את שני חלקי העיר, המזרחית והמערבית לעיר אחת מאוחדת תחת שלטון ישראל. מאז כל חצי שנה דוחים את ההחלטה. משנת 95' כל נשיא וסיבותיו או נכון יותר פחדיו… טראמפ, שהבטיח שיעשה זאת במהלך מערכת הבחירות שלו, חתם לפני חצי שנה בכל זאת ועכשיו כולם חיכו לראות מה הוא יחליט. יחתום או לא.
אני יודע שזה חשוב מבחינה בינלאומית ואני לא מקל בזה ראש. אבל זה מעניין לי את החלק עליו אני יושב, לפחות מהבחינה ההיסטורית. אין עוד עם אחד שהכריז על ירושלים כבירתו. רגע שנייה, אכתוב את זה בהבלטה – אין עוד עם אחד שעשה זאת. תאהבו או לא, סורי זו ההיסטוריה. לטראמפ יש אפשרות להיות חלק מההיסטוריה הזו. עליו פשוט לא לפחד, לא להיכנע לאיומי הטרור שאם זה יקרה אז התגובה תהיה קשה. נו אז מה. זו מערכת השיקולים וקבלת ההחלטות של נשיא ארה"ב? איומי הטרור? אני מקווה שלא.
העולם יכול עד מחר לטעון שירושלים היא בינלאומית. העובדות מדברות אחרת. רק דוד המלך הכריז על ירושלים כבירתו והעביר את משכנו אליה. אם תראו לי עוד עם אחד שעשה זאת, כולל הפלסטינאים (בנינו הרי משפטית אין עם כזה. זה קשור לרומאים שקראו לארץ ישראל, או יהודה, בשם סוריה- פלשתינה כדי למחוק את שם ישראל. אין קשר לפלסטינאים לעם הפלישתי הקדום. מה לעשות אין. בעצם רק ברצון למחוק אותנו יש קשר).
כולם טוענים שעל פי תוכנית החלוקה מלפני 70 שנה (כ"ט בנובמבר), שהכריזה על מדינה יהודית וערבית (שימו לב ערבית, לא פלסטינאית. למחרת הערבים פתחו במלחמת העצמאות והפסידו את חלקם) וכי אזור הכולל את ירושלים ואת בית לחם ששטחו 187 קמ"ר בקירוב היה אמור להיות שטח נייטרלי ומפורז בחסות האו"ם. כל העולם מאז טוען שירושלים היא בינלאומית. רגע, רגע, רגע, למי שלא שם לב… גם בית לחם. מה איתה, גם היא אמורה להיות בינלאומית. הנה זה באותה החלטה מלפני 70 שנה.
אני לא ראיתי ובוודאי לא שמעתי אף מדינה שטוענת היום שבית לחם היא עיר בינלאומית. הפלסטינאים לא רק טוענים, אלא לא מוכנים לשמוע אחרת. הם גם עושים לא מעט כסף מכנסיית המולד בבית לחם (הייתי שם במו עיניי וראיתי, אז שלא יספרו לכם אחרת) מהתיירים הרבים שמגיעים לראות את המקום שעל פי ההיסטוריה נולד בו המשיח שלהם, ישו. אף אחד לא אומר להם שזה בינלאומי. אז למה המוסר הכפול? ירושלים כן, בית לחם לא?
בכלי התקשורת דווח כי אבו מאזן מתקשה לגייס מנהיגים ערבים נגד הכרה אמריקנית בירושלים. יו"ר הרשות הפלסטינית התקשר לכל מנהיגי המרחב הערבי והאסלאמי, וביקש לכנס כינוס חירום של הליגה הערבית וחבר המדינות האסלאמיות. רגע, הוא יודע שזה כולל גם את בית לחם? ברור שהוא יודע. העולם יודע? ברור שהעולם יודע. אז למה? למה כולם שותקים ורק ירושלים "בראש שמחתם".
טראמפ , אומנם לא יקרא את הסברים האלה (אולי מי יודע. ברור שלא נו), אבל המסר חשוב מאוד כאן, בעיקר לנו. אנחנו קודם כל צריכים להפסיק בנינו כל הזמן לדבר על ירושלים המערבית או המזרחית, צריך לדבר על ירושלים אחת. כשפה נהיה כולנו בדעה אחת, זו התחלה של משהו. אבל כשבנינו אנחנו עדיין חושבים שאולי כדאי לתת את החלק המזרחי לרשות הפלסטינאית, תמורת שלום (לא הגיע הזמן שנבין שצריך להגיד שלום לשלום? זה לא יקרה לצערי), ואולי היא בכל זאת בינלאומית, אנחנו מחזקים את הטענות לחלוקת ירושלים.
עזבו, זה לא יקרה. לא משנה מי יהיה בשלטון, את ירושלים כבר לא ניתן לחלק. בדיוק כמו שאת העם היושב בציון אי אפשר לפזר. הלו, בדקתי במפות, בינלאומית או לא, אין לנו ארץ אחרת.
