"תקשיב". הוא אמר לי. "תקשיב מה שאני אומר לך עליו. שאלוהים יסלח שאני אומר את זה"… כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה שמסתיים בבקשת סליחה מאלוהים, כשמישהו רצה לדבר מישהו על אחר (אגב זה יכול להיות גם בלשון נקבה… כי זה גם)? מניח שלא מעט פעמים. אם כך כבר הבנתם שאחרי משפט כזה גם האלוהים כבר לא יסלח על מה שעומד לצאת מהפה של "מבקש הסליחה"….
קודם כל אם האל יכול היה לבקש, אני מניח שהיה אומר שהוא דורש, לא לערב אותו בעניין. מה לו ולדברים האלה? אין לו מספיק צרות בעולם הזה שהוא צריך גם אתכם על הראש? אם אתם כבר "מלכלכים" על אחרים, אין סיכוי שתצאו "נקיים" בחסות האל. שאף אחד לא ילכלך בשמו, במיוחד אם בעוד רגע אתם הולכים לדבר עד כדי שהאל לא רוצה לסלוח לכם…
אמרתי לא פעם, ואגיד שוב. המילה כל עוד היא בפה שלכם, היא שלכם. הוצאתם אותה והיא כבר של כולם. להחזיר אותה, גם האל לא יכול, אגב. חוץ מזה עוד לא למדתם כי מי שמדבר אתכם על ההוא, ידבר עם ההוא עליכם?
אז מה הכי טוב? הכי טוב לשתוק, או לסתום, או לבלום, או כל דבר שיגרום למוח שלכם להעדיף את השתיקה של הלוע שמתחתיו שמתפרץ לא פעם כמו "הר געש של מילים. ואם אתם לא יכולים, או אתם חייבם "לדבר בקטנה" על מישהו אחר, אז שתדעו שהאל, אותו אחד שביקשתם שיסלח לו, אפילו סידר יום כזה, לכפר על הדברים האלה… ומי שממשיך בזה, אז שהאל יעזור לו, כי לסלוח זו כבר לא אופציה…
