זה היום שכמעט כולם, גם מי שאינו שומר מסורת, יראים מפניו. גם אלה שעבורם להדליק אש ולמנגל בשבת זה תענוג, נועלים נעלי בד ורצים למרתון של תפילות בבית הכנסת. הימים שלפני יום כיפור מתאפיינים בחשבון נפש, החל מערב ראש השנה ועד ליום הכיפורים עצמו, חשבון נפש ארוך ומייגע הפוקד את כל עם ישראל. בין אם אתם צמים ובין אם לא, בין אם אתם מתחברים לאינטרנט ומורידים סרטים בצפייה ישירה או תרים את חנויות הנעלים בחיפוש אינטנסיבי אחר זוג נעליים מבד בשביל ללכת איתן לבית הכנסת, מה שבטוח הוא שאווירת יום הכיפורים אינה פוסחת עליכם.

מעבר לחשבון הנפש שמאפיין את הימים לפני החג, ישנם מספר מנהגים הקודמים ליום הכיפורים, מי לא מכיר את הכפרות, ומי לא שמע וחושב שהוא בערך יודע מהם התשליך והסליחות. אנחנו אמנם לא מומחים לענייני דת, אבל מה שבטוח, כל מה שקשור לנושאי טרום יום כיפור נכנס תחת הקטגוריה של עשרת ימי תשובה הכוללים את ראש השנה ויום כיפור גם כן. אז למי שמתלבט ולא ממש בטוח במה מדובר עשינו סיבוב קטן בעיר, חיפשנו איפה בדיוק מסובבים תרנגולות מעל הראש, למה בראש השנה נעמדים על גדות נחל לכיש אנשים ומנערים את הכיסים ובמשך כמה זמן צריך לבקש סליחות?

כפרות
כפרות הוא אחד המנהגים שבאמצעותו אנו מתנקים מהחטאים פעם בשנה, ובאמת מי רוצה לשאת על כתפיו את חטאיו למשך שנה נוספת? על פי רוב, מנהג הכפרות נעשה על ידי העברת החטאים לאובייקט כלשהו ועל ידי כך מתנקה האדם מחטאיו. בדרך כלל המעשה המוכר לכולם כאשר מוזכר מנהג הכפרות, הוא סיבוב תרנגול או תרנגולת מעל הראש, אך יש גם כאלו שבמקום השחיטה נותנים צדקה ככפרות. מנהג שחיטת התרנגול הוא מנהג עתיק והזמן המיוחס לו הוא עוד בתקופה של גלות בבל (ממש עתיק). המנהג התפרס לכל התפוצות, ועשה עלייה יחד עם הגלויות שהגיעו לארץ ישראל עם תקומתה. באשדוד, עיר של קיבוץ גלויות מנהג שחיטת התרנגול היה מנהג מקובל והיה נערך בעיקר במרכזים המסחריים של הרובעים הוותיקים. הרעיון הוא כי סיבוב התרנגול מעל ראשו של אדם יכפר על עוונותיו. בעת הסיבוב נאמרת הברכה "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים ארוכים טובים ולשלום".

יש כאלו אשר נהגו למסור את התרנגול לאביונים לאחר שחיטתו. עם השנים המנהג עצמו נתפס על ידי מגזרים שונים כמנהג שרצוי לא לקיימו, אם במגזרים דתיים ועל כך נכתב על ידי רבנים כי יש לחדול ממנהג זה, ואף בספר שולחן ערוך מהדורה ראשונה נכתב כי מנהג זה הוא "מנהג של שטות", ואם על ידי ארגוני זכויות למען בעלי חיים אשר טענו כי המנהג מענה את התרנגול וגורם לו צער.

רבים מצאו תחליף לתרנגול ולשחיטתו בכסף ואפילו בדגים. כאשר את הדג או הכסף מעבירים מעל הראש ואומרים את הברכה כאשר במקום לומר: "זה התרנגול ילך למיתה", נאמר "זה הכסף ילך לצדקה". כך שכולם שבעי רצון, גם התרנגול, גם מקבלי הצדקה, וגם נותני הצדקה שזכו ל"חיים טובים ולשלום". ותיקי העיר זוכרים ודאי את הימים בשוק שברובע ב', שבהם השטח שלפני האטליזים היה מלא בקרקור ומכונות מריטה. "בכל שנה כמות האנשים הקונים עופות לכפרות הולכת ופוחתת", מספרים בשוק. "הצעירים יותר מעדיפים לתרום כסף, אבל הוותיקים מגיעים כל שנה לעשות כפרות. יש מי שרוצה עוף נקבה ויש מי שרוצה זכר. הם מגיעים ועושים כפרות לכל הילדים".

רבים מעדיפים לתרום ח"י שקלים מאשר לכפר באמצעות העוף המונח באטליז. "בראשית ימי אשדוד, בית השחיטה היה ממוקם בשוק ב', והיה גם ברובע א'", מספרים לנו. "את בתי השחיטה העבירו לאזור התעשייה, צעד נכון מבחינה תברואתית, והיום העוף מגיע שחוט ומרוט לכל החנויות. בעבר הסיטונאים היו מביאים שוחט וכאן בחוץ, תחת כיפת השמיים, היו שוחטים את התרנגול לכפרות. היום, מי שמגיע לכאן לכפרות קונה עוף שחוט ומרוט והרב מברך איתו, אבל זה לא מה שנהוג. הרי נהוג לברך על תרנגול חי". בקיצור, העוף זו כפרה מודרנית…

תשליך
התשליך הוא מנהג המשלב די הרבה פעילות. בניגוד למנהגים או מצוות המתקיימים ביהדות בדרך כלל בתוך כתלי בית הכנסת, במנהג התשליך יוצאים מקיימי המצווה אל מקורות מים שונים. למה? ובכן, ראשית יש להבין מה מקור המנהג. יש הטוענים כי מקורו של מנהג התשליך מצוי בפסוק: "ותשליך במצולות הים כל חטאתם", המופיע בספר מיכה פרק ז'. המנהג עצמו מתקיים על שפת נהר או נחל וגם על זפת הים, אז עומדים כל המתפללים ומשליכים את כל עוונות השנה החולפת אל מצולות הים. יש לציין כי בדרך כלל נהוג לקיים מצווה זו ביום ראשון של ראש השנה, ואם יום זה נופל בשבת, אז ביום השני. ומי שטייל השבוע על שפת נחל לכיש, היה יכול לראות אנשים עומדים על שפת הנחל ומתפללים.

התשליך מתקיים בדרך כלל במקום בו נמצאים דגים. ישנן טענות כי הדבר מוסבר בעובדה כי בני ישראל נמשלים לדגים, וכמו שהדגים נשפטים על ידי הדייג ורשתו, כך גם בני ישראל נשפטים על ידי הקב"ה בראש השנה. בנוסף, דגים הם סמל לברכה. במגזרים מסוימים אף מקובל לקפוץ עם הבגדים למים. במהלך התשליך עצמו נהוג לנער את הכיסים או את שולי הבגד כאילו משליכים את החטאים אל המים. ישנם סיפורים בקרב מי שהיו ילדים בשנות השישים באשדוד, כי היו תושבים שעשו תשליך, וממש השליכו מטבעות של לירות מכיסיהם אל החולות והמים, והם, הילדים, היו אוספים את הכסף לאחר שהמתפללים היו מסתלקים מן המקום. זה רק סיפור, אף אחד לא ממש יודע כמה אמת יש בדבר. מה שבטוח, היום כסף כבר לא כל כך מקובל להשליך, היום משליכים רק חטאים.

סליחות
אז למה סליחות ברבים? קודם כל כי בדרך כלל צריך לבקש יותר מסליחה אחת, אבל הסיבה האמיתית היא בגלל שמדובר במגוון רב של תפילות ופיוטים, שכל אופיין הוא הבעה של חרטה. הסליחות נאמרות בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, אלו עשרה ימים מתחילת חודש תשרי ועד ליום הכיפורים החל בי' (10) בתשרי. בדרך כלל מקובל לומר את הסליחות עד לט' בתשרי, כלומר עד יום הכיפורים. ישנם הנוהגים לומר את הסליחות במועדים נוספים, אבל בגלל שאנחנו לפני יום הכיפורים, אז נדבוק בסליחות הרלוונטיות. אגב, אחד מפיוטי הסליחות המוכרים ביותר הוא "אדון הסליחות" לו חוברה גם מנגינה. ולמחמירים, הסליחות אינן חלק מסדר התפילה הרגיל ואף לא מופיעות בסדר התפילה. המושג סליחות מתייחס בעיקר לסליחות של חודש אלול ותשרי, אך הוא גם מושג כולל לימי צום נוספים.

חשוב מאוד לבקש סליחה מכוווולם
כאשר תוקעים בשופר נפתחים שערי השמיים וכולם מבקשים סליחה, אבל סליחה ממי? תמיד נאמר שיש לבקש סליחה בין אדם למקום ובין אדם לחברו. אל תבחלו בבקשת סליחה, בקשו סליחה מכולם, גם בין אדם למקום הדבר חשוב למאמינים שבינינו, אך בין אדם לחברו הדבר חשוב לא פחות. כולנו עושים טעויות, וכולנו לפעמים לא חושבים לפני שאנחנו מדברים, אחרי הכל אנחנו בני אדם. הימים הללו הם ימים של חשבון נפש, ימים שבהם כולנו אמורים לחשוב על הזולת ולא רק על עצמנו. לכן חשוב לבקש סליחה אבל גם חשוב לסלוח. אל תשמרו טינה, נצלו את ההזדמנות הנפלאה הזו שהיהדות העניקה לכולנו, תסלחו וגם תבקשו סליחה. ושתהיה לכם חתימה טובה.