כל חג מביא עמו שמחה… אוכל, שתייה, התכנסות של משפחה. סיבה טובה לחדש את ארון הבגדים והנעליים. להגיע לכל מיני פינות בבית, שלא ראו מגב חודשיים. החג הזה מעצם היותו הוא אירוע משמח. למרות שבערב החג עם הלשון בחוץ, מגיע כל מי שמארח.
והחג הזה הוא מתכון מושלם למריבות, והתפרצויות של כעסים. זה לא פוסח על אף בית, גם אם אתם הזוג הכי מקסים. זו פשוט חבית, חומר נפץ שמאיימת להתפוצץ ברעש גדול. אתה מנסה להיות רגוע, ותוהה מתי ואיפה הטיל ייפול.
אם אתם זוג צעיר זו קצת בעיה, יש ילדים בבית וצריך לשחק אותה שכל החג הזה הוא חוויה. ואז אתם צועקים בחדר, ונדמה לכם שהילדים חרשים, אך הם שומעים הכול, יודעים הכול ומבינים שהחיים לעיתים קשים.
אם אתם זוג מבוגר, כזה שהילדים עזבו את הקן זה מכבר… או אז, אין דין ואין דיין, המריבות עוברות כל גבול שאפשר. אתה אומר לעצמך, מי צריך לחיות בשניים? בא לך לפרק הכול, אתה לא רואה בעיניים. אתה מתחיל לעשות חישובים כלכליים, מה יצא לך אם החבילה תתפרק, ואיך יראו החיים.
אומרים שבתקופת החגים יש המון מריבות בין בני זוג כאלה ואחרים. בתי המעצר מתמלאים בכל מיני גברים… יש אחד שהרים את קולו ואולי שבר איזו צלחת, יש אחד שסיים את הלילה במעצר, בגלל אישה מצוברחת.
אז החגים האלה הם חגים של אוכל ואוכל, כי העם הזה צועד על הקיבה. זה התחיל בקניות מוגזמות, כאילו מחר, כל משפחה תהיה פה רעבה. ואז על בטן מלאה, כנראה הריב נעשה טוב יותר, הוא צועק והיא צועקת, ואף אחד לא מוכן לוותר.
אז אחרי הפסח הזה של בשר ועוד בשר… ממש מעבר לפינה ממתין חג השבועות שגם לו מגיע הכבוד והיקר. ושוב נראה במרכולים וברשתות השיווק, תורי ענק… אנשים ינקו את מדפי הגבינות, יעמיסו עגלות, העמס כפי יכולתך, זה שם המשחק.
והחג הזה יגיע וכולם יעטו לבן, יחייכו מפה לפה, מגדול ועד קטן. אך בין ארבע קירות, בינו לבינה, האחד ירצה לחסל את השני, בגלל שטות הכי קטנה.
