חכם סידי

לדרוש מסכות במגרש כדורגל שהוא פתוח, זו גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה ואפילו מסכן אותו. מבין שרוצים למנוע מחלה, אבל לא צריך להמציא כל פעם "את הגלגל". זה לא צריך להיות התנאי לכניסת הקהל למשחקים. יש פתרונות אחרים.

כמה פעמים תחזרו אחורה לזוגיות קודמת? כמה פעמים תתנו לזה עוד הזדמנות? איינשטיין אמר שלעשות את אותה הפעולה כל פעם ולצפות לתוצאה אחרת היא טיפשות. ואולי בכל זאת??

ברוסיה מתמרמרים על הזהב של לינוי אשרם מישראל באולימפיאדת טוקיו בהתעמלות אומנותית, וטוענים שזה היה צריך להיות של דינה אברינה, המתעמלת שלהם, וכי רק השופטות לקחו לה את המדליה. בדקתי עם מומחים לעניין. רופא עור אמר לי שבטווח הארוך המירמור מזיק…ועושה קמטים….

למה אנשים טועים בין נחמדות לחולשה. למה הם מבינים רק את השפה הלא נעימה של חוסר יחס או יחס לא טוב? למה כשמישהו טוב הם רואים בזה חולשה שלו ולוקחים אותו כמובן מאליו. מצטער האמת "העירומה" בפנים. טור כואב מומלץ לא לקרוא אותו.

נכון, צריך לעשות כבוד לאיטליה שזכתה באליפות אירופה לנבחרות (היורו), אבל הלב הולך לאנגליה, יש אומרים, בניהם אני, שזו "מולדת הכדורגל", שהצליחה רק פעם אחת בשנת 1966 להשיג תואר, אליפות העולם בכדורגל. מאז היא שוב ושוב כשלה, כולל ביום ראשון האחרון בגמר היורו. אלוהים שמור על המלכה! הבריאות שלה גם ככה לא משהו….באנגלית זה יוצא טוב יותר.

האם להתקדם לאחר אהבה לאהבה אחרת, או שהרצון לחזור למקום ההוא הקודם, מעכב אותנו? האמת, כמו תמיד נמצאת בתשובה האלמותית…תקראו תבינו…צריך זמן לטור הזה תרתי משמע…

אנשים אוחזים בכח בזוגיות גם כשהיא כבר לא שם. אוחזים גם כשהצד השני כבר לא בעניין ומראה את זה. העצה הכי טובה היא לשחרר כי מי שלא רוצה אותך לא ירצה לא משנה מה תעשה. הגיע הזמן להבדיל בין יריקה לגשם. אולי תפסידו זוגיות שעוד רגע תגמר גם כך, אבל תרוויחו משהו אחר….תקראו תבינו מה.

הגענו לתקופה הזו שבה כל רגע אנחנו שומעים על ההוא שהולך לקבוצה ההיא והקבוצה ההיא רוצה את ההוא ובסופו של דבר מדובר בעיקר בהרבה עבודת סוכנים. יאללה שיתחיל כבר הדבר האמתי…והרעש יהיה ביציע.

לא פעם אנחנו רוצים להפסיק ריב עם מישהו שאנחנו אוהבים. גם ובעיקר בזוגיות. אבל הגאווה הזו להרגיש חלשים מולם מונעת מאתנו, וגם מהם לא פעם, לחזור אחד לשנייה ולהפך, למרות שזה מה שאנחנו באמת רוצים. אז יש כרגיל עצה בסיום והוא מאפשר לגעגוע לנצח…

הדבר החשוב ביותר שאתם בזוגיות הוא האמון. אין מחילה על שקר. ברגע שהאמון נסדק תם הטקס. לא מכיר הרבה אנשים שיוכלו לחיות עם זה אח"כ. יש מחיר לזוגיות ואם אתם לא מוכנים "לשלם" את זה, תישארו בבקשה לבד. כמוני.

המהירות הזו שמחליפים בני זוג, לא ברורה לאיש מערות כמוני. לפעמים עוד לפני "שגופת" הקודם "התקררה (זה מטאפורי) יכול להיות מאוד שאני פה השונה, אבל בכל זאת מה קורה לנו? אפשר לקלל בלב…אבל תקראו קודם…

לירן ליאני בעיניי הוא גיבור תרבות. לא פחות. ההחלטה שלו לא לשתוק לנוכח האימים שקיבל בעקבות השיפוט בדרבי החיפאי והאירועים האלימים בסיומו, היא כמעט תקדימית. הגיע הזמן לא לשתוק למי שעובר את הגבול. נגמר להם. מה שנקרא שריקת הסיום לבריונות שלהם, ולא רק במגרש. המעשה שלו הוא עבור כולנו.

האם יוסי אבוקסיס עזב את באר שבע כי אלונה ברקת הבעלים דיברה עם מאמנים? ואם זה כך, כיצד סגר מיד אח"כ בבני יהודה? אז מותר או לא מותר לדבר עם אחרים? ומי יוצא מזה טוב? התשובה אף אחד.

הבקשה של ההתאחדות לכדורגל משייח מחמד בן ח'ליפה מדובאי נראית קצת תמוהה ואולי פופוליסטית. נכון שצריך לבדוק, אבל לא זכורה לנו בדיקה כזו. וזו אותה ההתאחדות שאישרה לאמיר כבירי לתת כערבון…תמונה.

אני מאוד אוהב שאנשים כל הזמן מדברים על לאהוב את האחרים. אבל עד שלא תלמדו לאהוב את עצמכם, לא תוכלו לאהוב אחרים. אם למדתם לאהוב את עצמכם ולקבל אתכם כמו שאתם, אז הגעתם לשלב התובנות בחייכם. רק לצערנו זה קורה בגיל מתקדם מידי. מצד שני ברוך השם שהן מגיעות…מהיום כבר תבינו אחרת מה זה – "ואהבת לרעך כמוך"….כמותכם. הבנתם? תקראו תבינו….תאהבו.

זה לא טור של שברון לב, אלא טור של מח בעיקר. אל תכניסו רגש לשום מקום, טוב לא תוציאו משם. אבל יש גם עצה מלאת סבלנות…סליחה ניסיון.

מי שצועק נגד ההסכם של בית"ר ירושלים וחוגג, עם השייח חמד בן חליפה מאבו דאבי, לא רק שעושה לנו נזק תדמיתי, אלא גם אין לו מושג כמה בעקיפין הוא עוזר לאיראן…כן לאיראן. לידיעת ארגון "לה-פמיליה" הצווחני. למי שלא מבין יש הסבר בפנים….

איזה כיף זה לתת לכם עצות בזוגיות על חשבון הקשר שלכם עם בני או בנות הזוג שלכם. מה אכפת לאלה שמציעים להגיד לכם מה צריך לעשות, ואח"כ להתפנות לחייהם, ולא פעם להתנהג בדיוק ההפך ממה שייעצו לכם? ואתם? אתם נשארים עם עצת אחיתופל…ובעיקר לבד…

הגמל לא רוצה את הדבשת שלו. זה כבר ידוע. ומה עם בני האדם? אולי הגיע הזמן שלפגישות "עיוורות" שבהן לא מכירים אחד את השני, יגיעו שני הצדדים עם מראה בכדי שיראו גם את עצמם, רגע לפני שהם פוסלים אדם לפי המראה הרגעי שלו. ויש עצה כרגיל בסוף. טור בועט ומכאיב.

תשאלו כל אחד שחי לבד, הבעיה היחידה שלו היא בשבת. חוץ מזה לא מעניין אותו שום יום בשבוע, נהפוכו. אבל לכל שבת יש מוצאי שבת…זה עדיף אגב מלהישאר בשבת עם מישהו שאתם לא רוצים…ומזל שיש אלוהים….

האמת אני אקבל בטור הזה ביקורות על גבול הקללות (רק בלב בבקשה) גם מגברים וגם מנשים, אבל נראה לי שלבני דורי כבר אין "חלקי חילוף"…והגבר המטרוסקסואל החדש, או איך שזה לא נקרא…הורס לנו…ובעיקר לעצמו…והנשים? למרות הכל מעדיפות אותנו עם "החול" מהמערה….

די כבר להיות כאלה פדנטים, כאלה פסימיים, כאלה בלתי…, רשתות השיווק פתוחות לקהל הרחב, הים גם אם תתפסו יום חם, עכשיו חנויות הרחוב מקבלות לקוחות בשעריהן…(אם כבר טור על כדורגל). די מספיק. הגיע הזמן להחזיר את הקהל לכדורגל. אפילו יש סימן לכך. פרופסור גרוטו המתנגד הגדול, התפטר…בכל העולם כבר שומעים שוב את הקללות…סליחה "ברכות" ביציעים…כמה אפשר בלעדיכם. כמה? התגעגענו…

שלמה שרף שלח את שחקן מכבי פ"ת אבידאל ארויו "לאכול בננות", כששימש כפרשן במשחק של קבוצתו מול כפר-סבא. מאותו הרגע אין מקום שלא "שחטו" את שלמה וכינו אותו כגזען. אני לא מגן עליו, אבל אני נגד "תופעת העליהום" בישראל על אדם שטעה (לדעתי מדובר בחוסר מחשבה של שלמה מאשר גזענות). ערוץ הספורט בו שלמה עובד יטפל בו…הגיע הזמן שנפסיק להיות טהרנים ושופטים בכל רגע….כאילו שחלק מהפרשנים, או מכם, לא פלט פעם משהו שהוא מצטער עליו…אבל אז האת המחיר שאתם גובים משלמה לא תהיו מוכנים מוכן לשלם…

יהודה בארקן הלך לעולמו. אבל הסרטים שלו עליהם גדלנו כולנו בחמישים השנים האחרונות, יישארו לנצח. הטור הזה הוא להגיד לו תודה. פרידה באמצעות סיפור אישי אחד שלי איתו…לא זוכרים אולי "מי היו עשרת הצדיקים שנכנסו לגן עדן?"…אבל את הצדיק ה-11 אנחנו לא נשכח…

משרד הבריאות איבד את זה לגמרי. הוא דרש כי בכדי לחזור למגרשים, השחקנים ייאלצו להיות בהגבלות נוראיות…אחת מהן תאמינו או לא…זה לא להתקלח….איבדנו את זה לגמרי!!!! וכמובן יש עצה בסוף….כמו תמיד לא?

זה קורה לי כבר פעם שניה בתוך שנה. לא למדתי מזה כלום. אולי הגיע הזמן ללמוד בכל זאת ולהבין שהגיע הזמן לשינוי? השנה אני מבטיח שזה יקרה, חסר לי אם לא. כמה אפשר ככה? ולמי זה גרם לי לגעגועים….? טור על משהו שהייתי צריך לעשות מזמן….

לפני שתקפצו עליי…אני לא בחור דתי, אפילו לא קרוב לזה. אבל יש לי הרגשה שמקננת בתוכי שעושים קצת איך נגיד אפליה בין הציבור הדתי לזה שאינו. להילחם בקורונה ברור, אבל באותה המידה! דוגמאות בפנים. ויש גם עצה לציבור החרדי.

כן מסי ממך. נמאס ממך. נכון הוא הכי קרוב לתואר "אלוהי הכדורגל", אבל כל הקטע שלו עם העזיבה והאי עזיבה של ברצלונה, הזכירה לי את ה"מתחזה" של השכונה שמבקש ש"יחזיקו אותו" כי אם לא הוא יתפוצץ…לך הביתה מסי. לך. והמספר הנוסף 8.10.

יוסי בניון, מנג'ר בית"ר ירושלים החליט להתפטר ולעזוב כי בבית"ר ירושלים פיטרו את רוני לוי המאמן והחבר שלו. לדעתי הוא טעה. כל הכבוד על הלויאליות, אבל לבעלים הזכות לחלוק על החלטות מכריעות כמו זהות המאמן. המנג'ר יכול להתנגד, אבל לא לשבור את "הכלים". והמספר הנוסף הוא תאריך ושעה מאוד מדויקים כי אני פטריוט.

בטור שעבר של "חכם סידי", "נכנסתי" בכל הכח באתרי היכרויות, ובעיקר בהתנהלות נשים שם….התגובות, אוי התגובות. נטע איש נחמו, שיודעת לא מעט על החיים ובעיקר יודעת לבטא זאת במילים, מגיבה מהצד הנשי של אתרי היכרויות…ויש לה כמה תובנות מפתיעות. במיוחד אם אתם גברים…ובעצם לא רק.

יאללה הגיע הזמן. איפפפפ כמה אפשר היה לחכות. הכדורגל חוזר בשבת. הקורונה הרגה אותנו כבר והכדורגל זו תרופה חלקית למשוגעים לדבר. יאללה נפגשים במגרש…בעצם עוד לא. אבל גם זה יקרה. והמספר הנוסף… הפעם תבחרו אתם.

מכבי ת"א נפרדה מדור מיכה ועומר אצילי, מפרשת "הנערות" בלי קשר להחלטת בית המשפט או המשטרה בעניינם. בית"ר ירושלים מנגד מנסה לצרף את אצילי. אז מה זה אומר עליהם? ועלינו? והמספר הנוסף הוא נתחיל ב-100, מה אומרים?

הפעם אני נוגע בנושא ש"ישרוף" לי אח"כ הרבה ואקבל עליו תגובות מ"לך קיבינימט ועד בואכה לך לעזאזל", זה ברור לי. אבל וואלה אני הולך לכתוב על אתרי היכרות…ומהזווית הגברית. אגב מי שתרצה להגיב נשבע לכם בכל הקדושים נותן לה את הבמה הזו בטור הבא.

לפעמים צריך לקבל את ההחלטה קשה. לפעמים צריך לתת למישהו אהוב ללכת, גם אם זה קשה לכם. זה מראה שאתם אוהבים אותם לא פחות מאשר כשהייתם איתם. וכן הפעם הסיפור אישי.

מרקו בלבול עשה עונה לא רעה בכלל כמאמן מכבי חיפה והלך הביתה. אפילו הביא אותה לאירופה. לראשונה מזה עשור מכבי חיפה נראתה כקבוצה לגיטימית. זה לא עזר לו והוא פוטר. זה מזכיר לי סיפור על זוגיות (ברור שהוא בכתבה). ואיזה תאריך נבקש שלא תזכרו. או בעצם כן. טור מבולבל.

רגע אחד אחרי שמכבי ת"א זכתה באליפות, יצא לכם לחשוב מי לדעתכם שחקן העונה? האמת אין אחד כזה. פשוט אין מישהו שהיה מעל לקבוצה, מסתבר כי איביץ' מאמן מכבי ת"א, שכולם סוגדים לו, הרג את הכישרון האישי על חשבון הצלחת הקבוצה.

ראש הממשלה אמר כי היום לאהוב זה מרחוק? באמת? טוב, הוא חי כבר מיליון שנה עם שרה. ומה עם אלה שחיים לבד? לא מגיעה להם קצת אהבה? ואלה שכבר גרים ביחד? למה לתת להם סיבה טובה להתרחק? ואיך זה בסוף שגם ראש הממשלה אומר את מה שאני אומר כאן הרבה זמן… טור שנכתב מול 4 קירות, אבל רק זמנית.

מה שלמדתי במשך חיי הארוכות הוא שאין דבר כזה שאין דבר כזה. הכל אפשרי. כולל בכל הקשור לזוגיות. הסטריאוטיפ שמלווה אותנו, שזה ילך אתכן וזו לא, הוא טעות בבסיסו. ויש גם טיפ לא קטן בסיום. גם לנשים שבכן. ותודה לבעלת ההשראה לטור הזה….

שמישהו יגיד לכם הגברים את האמת…ובשביל זה צריך גבר גברי. כשמישהי רוצה להיות בקשר אתכם, אות אחת תפסיק, טוב שתיים. כשהיא לא תרצה גם ספר שלם של שכנועים מצדכם לא יגרום לה לשנות את דעתה. סורי זה המצב. בסוף עוד תגידו לי תודה על הטור הזה…וכמובן אל דאגה כמו תמיד יש עצה בסוף.