המצב הביטחוני הביא אותנו לחיות אחד ב…של השני 24/7. אם תשרדו את זה…אתם במקום הנכון….ואגב בלי קשר…אנחנו ננצח…כי אין לנו "ממ"ד" אחר…..
הליגות נעצרו, הנבחרות גם, אבל אפשר לעכב אותנו, לא לעצור. כשנחזור לשחק זה יהיה הניצחון שלנו בכל מקרה…התוצאה תהיה רק מספר….ועוד דבר קטן שהוא הכי גדול…שנחזור אל תשכחו מי האויב האמתי…הוא לא נמצא ביציע ממול…
לא, לא מדובר במלכת אנגליה ובנה, או משהו בסגנון. השאלה פה היא הרבה יותר פשוטה, או הרבה יותר עקרונית אם תרצו. כמה זמן צריך לחכות לבא בתור אחרי הפרידה…? התשובה כואבת…כמו האהבה….
כרגיל רק אני יכול להגיד את מה שכולם חושבים, אבל חוששים. עם כל האהבה לילדים המתבגרים שלנו שחיים איתנו, ויש אהבה, הרי שהם בדרך כלל כמו לקוחות שמתארחים במלון…עושים אפס ומבקשים מאה אחוז…וההורים מה? אתם פועלים באמצעות נקיפות מצפון. טור ששווה לקרוא לא ליד הילדים….
אני רק שאלה. אבל אמתית. אם יש לכם מה להגיד לבני הזוג, תמיד תגידו? או שאולי תדעו שמה שתגידו יגרום לבלגן ואתם נשארים עם זה "בבטן"? מה אני עושה אתם שואלים? אצלי "הקיבה" תמיד ריקה…ואיך קשור צמח הבולבוסין…לסיפור…?
האם מותר לנו לחטט בטלפון הנייד של בני הזוג או בעצם מדובר בעניין של אמון, גם כשאתה לא כזה מאמין? לי יש דעה מאוד ברורה….לא בטוח שתאהבו אותה…בעצם בטוח…שלא. יאללה היכון הכן…חטטו…
איך אני "אוהב" את אלה שאין להם בעיה להגיד לכם כל מה שהם חושבים על הזוגיות שלכם…אבל כשזה מגיע אליהם, אז הם כבר לא כזה משתמשים בעצות שהרגע נתנו לכם…את העצה הם נתנו, את החשבון… אתם תשלמו…
בנינו, רק בנינו, כמה פעמים רבתם עם מישהו או מישהי ואתם לא זוכרים את הסיבה, אלא רק את המריבה ואת העובדה שהם כבר לא שם איתכם…? הנה שיטה הכי עתיקה שבדרך כלל עובדת, וגם אם לא, אז היא לא תזיק…הכי הרבה תריבו…
מתי עצרתם רגע להגיד תודה על מה שיש לכם? נכון שהדשא של השכן ירוק יותר, אבל הלו מבחינתו אתם השכן, ואצלכם לא ירוק פחות….
לא מאמין לאף אחד. מה לעשות, אלה החיים. כמה אני לא מאמין? עד כדי שאני מתסכל במראה ולא מאמין לאיש שאני רואה בה…
אז מה אתם אומרים? בני זוג צריכים לנסוע רק יחד לחו"ל, או שזה בסדר שהם ייסעו מידי פעם עם חברים או חברות שלהם? לי יש דעה, מאוד ברורה, אבל נראה לי שבסופה חלק מכם "יעופו" מהטור הזה מהר…
פיפ"א אפשרה לקטאר לארח את המונדיאל. עזבו שהסתבר כי מדובר בשחיתות לכאורה והיו שהלכו שם הביתה בגלל זה, עזוב פגיעה קשה בזכויות אדם (בעצם אל תעזבו) שם, אבל מה זה אומר מבחינתנו….ולא, אני לא מדבר על כדורגל, קצת יותר חשוב…..ומה זה אומר על הביטחון שלנו?
נשבע לכם שזה אולי נשמע מביך מה שתקראו עכשיו, אבל הוא מסמל יותר מכל שמצאם את האחד או האחת שלכם. הוא הסמל לאהבה. אני יודע שחלק מכם בסוף הטור הזה יחשבו שמדובר בסיפור מסריח…אבל יהיו כאלה שיברכו אותי ויראו את הטור לאישה או אפילו לבעל….מבוללים….תריחו. תקשיבו, סליחה.
יש פתרון אחד, גם אם הוא "חותך" בבשר החי. רוצים להמשיך הלאה בחיים מפרק זוגי שלא צלח, אז אתם חייבים להיעלם לאקסים טוטלית. איך? המתכון בכתבה…
האם צריך תמיד להגיד כל מה שאנחנו חושבים לצד השני? האם לשתוק זו גם אופציה, או להגיד לבני הזוג בדיוק מה אנחנו חושבים עליהם באותו רגע נתון? אצלי זה ברור! ואצלכם? ויש גם סיפור אמתי שהרגע המצאתי (סתם…) להמחשה….
כמה פעמים אנחנו חושבים על מה יהיה ושוכחים לחיות את הרגע הזה? זה בסדר לחשוב על העתיד, אבל למה לאבד את ההווה? כמובן שיש עצות בטור. תקראו היום שלא תפסידו את מחר….
לא משנה כמה זה יכאב לכם, אבל מאנשים שמרוקנים אתכם מאנרגיה ועושים לכם רע, אתם חייבים להתרחק. המטרה של זוגיות למי ששכח היא להטעין אתכם ליום המחר…ולא להפך…
אין הפתעות. ההבדל בין אישה שרוצה אותך לבין כזו שלא, הוא מאוד בולט. להלן רשימה חלקית של סימנים בכדי שתראו מה נכון לכם…והכי חשוב, אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם…
עזבו אותי עם הגבר המכיל, המטרוסקסואל. אני נולדתי ואמות "איש מערות", כל ניסיון שלי או שלכן נשים, לשנות אותי, ייגמר בכישלון מהדהד…חוזר למערה שלי גם אם זה אומר שאהיה שם לבד…
אותה הדלת שנטרקת בפניכם ואתם מקבלים דרכה את "בעיטת הדרך" בזוגיות שלכם, יכולה להיות הדלת שתיפתח עבורכם, או שאתם תיפתחו עבור אחרים, למשהו אחר, טוב יותר. השורה התחתונה היא על איזה צד של הדלת חשוב להסתכל…
השבוע שוב, בפעם המי יודע כמה, גילתי כי כשאתה רוצה לעשות משהו טוב לאדם, או במקרה שלי אישה, זה מתפרש כחולשה. אני להיות חלש סיימתי. זאת אומרת טוב….
לירן ליאני שופט המשחק בין באר שבע להפועל ירושלים קבע אולי תקדים לא קטן בציון בדו"ח המשחק על "לחיצת יד בחוזקה והוספת איום" מצידו של חאתם אל חמיד שחקן באר שבע. האם מעתה שחקנים כבר לא ילחצו יד לשופט…מקסימום יתנו היי פייב עם מבט מושפל? מהיום אגב כשילחצו לכם את היד חזק מידי תגידו…"עשה לי אלחמיד"….
אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, אמר איזה חכם סיני שידע לא מעט… אבל לכל מי שחי לבדו, בוודאי מבחירה, הרי לישון באלכסון אלה החיים עצמם…או שלא? טור מבולבל. מוזמנים להיות גם.
אני ממש מתנצל. יכול מאוד שהטור הזה יגרום נזק לכמה מכם. אז אם אתם לא בטוחים בזוגיות שלכם, אל תקראו את הטור . בבקשה אל תקראו. ראו הוזהרתם.
רוצים לדעת איך תהיה מערכת היחסים שלכם? תראו איך היא או הוא התייחסו לאקסים שלהם. אתם לא מיוחדים. בסופו של דבר גם אתם תזכו לאותו היחס. רק אומר.
אין כמו חבר או חברה טובים, כאלה שמלווים אותך במהלך חייך, נמצאים שם כל הזמן, מתעניינים בשלומך, מבלים איתך ומה לא….עד שאתם מוצאים לכם בני זוג…אז אתם מגלים צדדים אחרים שלהם…שהם לא תמיד בצד שלכם…
עוד מוקדם והנבואה נועדה לשוטים…אבל ההרגשה שלי היא העונה כי האליפות חוזרת לנגב. באר שבע נראית כקבוצה הקבוצתית ביותר וכן, למרות הכל, המאומנת ביותר. יש גם קריאה חשובה לאוהדי באר שבע. וגם בן גוריון קשור לסיפור….כמו כל סיפור על הנגב.
אנחנו אנשי "הפתיל הקצר" סובלים מזה. סיפור אמיתי שהרגע לא המצאתי לימד אותי, ומקווה שגם אתכם, שפתיל קצר בסופו של דבר מתפוצץ מהר….ודווקא בפנים שלנו….טור עליי שאתם יכולים או חייבים ללמוד ממנו.
קורה לא פעם שאתם מרגישים שבמערכת יחסים מסוימת אתם מאבדים את עצמכם, אבל מצד שני אתם רוצים להיות במקום הזה. דילמה לא קטנה בכלל. יש תשובה. אבל גם היא חלקית…ואיך יש לפרפרים קשר לטור הזה….?
הטור הזה נכתב עם הרבה ניסיון חיים ועם לא למעט צער. בארצנו הקטנטונת, ולא רק בה כנראה, אנשים נוטים להתבלבל בין נחמדות לחולשה. אז זהו שלא. טור לא נחמד בכלל. וכן אל דאגה, יש עצה בסוף. נו כמו תמיד
ברור שאני הולך להסתבך עכשיו, אוהו איך אני הולך להסתבך. אבל בפרק ב' או בזוגיות אחרי גירושין, הילדים הם מרכיב מאוד חשוב בקשר. והאם יש סוף טוב? חכו לסוף…הכוונה של הטור.
הניצחון של בני לם, מאמנה החדש של מכבי נתניה, על מכבי ת"א 2:4, החזיר את אוהבי הנוסטלגיה לימים של הכדורגל של פעם…כשלם היה עוד שחקן. הכדורגל היפה נטול הטאקטיה של שנות השמונים…מי שצעיר מידי לזה ולא זכה…שידע שפעם נהנו פה מכדורגל.
כמה פעמים תחזרו אחורה לזוגיות קודמת? כמה פעמים תתנו לזה עוד הזדמנות? איינשטיין אמר שלעשות את אותה הפעולה כל פעם ולצפות לתוצאה אחרת היא טיפשות. ואולי בכל זאת??
ברוסיה מתמרמרים על הזהב של לינוי אשרם מישראל באולימפיאדת טוקיו בהתעמלות אומנותית, וטוענים שזה היה צריך להיות של דינה אברינה, המתעמלת שלהם, וכי רק השופטות לקחו לה את המדליה. בדקתי עם מומחים לעניין. רופא עור אמר לי שבטווח הארוך המירמור מזיק…ועושה קמטים….