יוסף ואחיו אינם כבר בין החיים, גם למצרים קם מלך חדש משושלת הפרעונים שלא הכיר את דמותו המופלאה של יוסף שהציל מרעב את אנשי מצרים. דמויות חדשות מופיעות במרכזה של פרשת שמות הפותחת את החומש השני.
המאבק בנגיף הקורונה:
סטודנטים לרפואה יכפילו את מספר הדוגמים ברחבי הארץ; משרד הבריאות ומגן דוד אדום יגדילו את מספר הבדיקות
פרשת ראה פותחת במילת ראיה מוחשית המכוונת לראיה רוחנית, שנאמר: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'… והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה'…".
ידוע המדרש שלאחר שגזר הקדוש ברוך הוא על משה שלא יכנס לארץ, משה התחנן אליו והתפלל 515 תפילות כמניין "ואתחנן". הקדוש ברוך הוא ציווה אותו שלא יוסיף להתפלל עוד על הדבר הזה, משום שאילו היה מתפלל תפילה אחת נוספת, הוא היה מקבל את רצונו. המדרש כאמור, ידוע ומפורסם מאוד. אבל השאלה היא האם אנו מתייחסים אליו כאל סיפור נחמד או שאנו באמת מנסים להוציא ולהבין את מה שהתורה האלוקית מנסה לומר לנו כאן?
תשעה באב אסור באכילה ושתייה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ולילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלים אלא מבעוד יום של ערב תשעה באב. ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים.
"נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ…". הנה משה לא התמהמה ומיד ציווה את עם ישראל להכין את הצבא ולצאת ולהילחם במדיינים.
בפרשה זו אנו למדים יסוד חשוב, שיתברר לאדם מה היא חובתו בעולמו.
אומרים חכמים שגם על דברים הפשוטים ביותר צריך אדם לעמול, כדי להחדירם אל ליבו, אם לא יעשה כן יישארו בתחום הידיעה בלבד, ורחוקים מהשפעה על מהלך חייו.
כתוב בפרשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען…". מסבירים המפרשים:
שוחד מעוור עיני חכמים ואין אדם רואה חובה לעצמו, שואלים איך נוכל להבחין באמת, הרי כל דבר שיש לנו התעניינות כבר יש נגיעה באחד הצדדים.
קוראים יקרים, בפרשה מדובר על החצוצרות: "עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף–מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם". חצוצרות זה מלשון צורות, הן נותנות צורה לדברים
כתוב בפרשה: "ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר ייתן לכהן לו יהיה…". אומר החפץ חיים: עיקר גדול וחשוב צריך האדם לזכור בכל רגע מימיו שרכושו האמיתי הוא אך ורק פירות עמלו הרוחני
"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף…". אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. שאל אותי רבי מהיכן אתה, עניתי לו מעיר של חכמים וסופרים
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ופניתי אליכם…". לעיתים אנו רואים שהרשעים הם אלו שמצליחים בעולם הזה, ואנו לא תמיד מצליחים להבין למה. ישנו משל של "החפץ חיים"
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וציוויתי את ברכתי…". החפץ חיים מבחין בשלוש דרכים בהנהגת ה' את העולם הנהגה טבעית, הנהגה ניסית והנהגה אמצעית , מידת הברכה, גם מדרך הנס וגם מדרך הטבע.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל…". מסבירים המפרשים על מעלת התפילה בציבור, שאדם שמתפלל בציבור כבוד ה' מתרומם הרבה מאשר בתפילת יחיד. הוא גם זוכה למצוות רבות, עניית אמן קדושה וכו'. מצוות אלו חשובות מאוד לפני הקב"ה ואין לשער את גודל השכר. ועל ידי כך מתעוררת אהבתו לישראל וממהר גאולתם
קוראים יקרים כתוב בפרשה: "ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל…". מסבירים המפרשים- שני השעירים מובאים ביום הכיפורים לבית המקדש, שניהם שווים במראה, בקומה, בדמים, ולקיחתן כאחד
כתוב בפרשה: "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע…". חיי ביזיון תמידיים עדיפים משעה אחת של חטא. חז"ל מבארים כי נגע הצרעת בא לאדם בעוון חטא לשון הרע וגסות הרוח, כלומר עונש משמיים על שעה אחת של חטא
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "זאת תורת העולה…". שואלים המפרשים, מדוע על חטאים שחוטא אדם במעשה באה קורבן חטאת, וקורבן העולה על הרהורי הלב? ויש להבין מדוע על עברה שבמחשבה מביאים עולה הנשרפת כליל, לעומת זאת על מעשי עברה מביאים חטאת אשר חלק ממנה אוכלים הכוהנים, היה צריך להיות ההיפך.
אלא הקורבן בא ללמד את האדם מה התורה דורשת ממנו וכיצד עליו להתנהג בחיי היום יום
כתוב בפרשה: "ויקרא אל משה…". בעניין הקורבנות, בעבור מעשי אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה. ציווה הקב"ה כי כאשר יחטא ויביא קורבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפניו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות כנגד כלי המחשבה והתאווה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של האדם, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו.
נאמר בפרשה: "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד…" (כט, לח). בספר פרדס יוסף כתוב צריך כל אדם לזכור ב' תמידים בכל יום ובכל עת
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…". האדם העומל בלימוד תורה זקוק ל"סיעתא דשמיא" , ודבר זה אינו תלוי ביגיעה בלבד, שכן יתכן שאפילו התייגע ויתאמץ, "ישכחם היצר ויעברם מלבו". השכל של האדם מתחדד אך הוא אינו משתנה, אם רוצים לזכות לקניין תורה אמיתי צריכים לתת מקום לבורא עולם.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם…". רש"י מגלה כאן את ההבדל בין משפטי אומות העולם לבין משפטי התורה.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וישלח יעקב מלאכים…". מסבירים המפרשים, בהתנהגותו של עשיו אנו מוצאים סתירה. מצד אחד הוא אינו מתפעל כלל מן המלאכים שנשלחו אליו
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו…". שואלים המפרשים, איך יתכן שיצחק לא הכיר את עשיו והרי דרך חכמים שיודעים לעמוד על טיבו של אדם
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים…". שואלים המפרשים מה העניין שדיברו על יופייה, הרי עיקר שבחה של שרה הוא מעשיה הטובים? שהרי יופי הוא מתנת האל ולא תלוי הוא באדם, ואילו מעשים טובים תלויים באדם.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "לך לך מארצך…". אנחנו לומדים שכאשר אדם מחפש דבר מה וטורח עבורו ומשתוקק אליו, הדבר מתחבב בעיניו. אילו הדבר היה בא בהיסח הדעת ובלי תשוקה להשגתו, לא היה חביב בעיניו. מכאן יש ללמוד לעניין לימוד התורה, ירא שמיים המשתוקק מאוד להבין את אמיתות הדברים, ויגע ומשתדל להבינם, אז כשהדברים מתבררים לו ומבין אותם הם חביבים בעיניו מאוד. ידוע שדבר שעושה על האדם רושם הן שמחה והן עצב, נשארים חקוקים בזיכרונו של האדם לאורך זמן.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא…". מסבירים המפרשים: ישנם פעמים שנראה לנו לכאורה עוול ח"ו בהנהגת העולם, צדיק מבקש פיסת לחם לשבוררעבונו ובגד לכסות גופו