כתוב בפרשה: "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע…". חיי ביזיון תמידיים עדיפים משעה אחת של חטא. חז"ל מבארים כי נגע הצרעת בא לאדם בעוון חטא לשון הרע וגסות הרוח, כלומר עונש משמיים על שעה אחת של חטא
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "זאת תורת העולה…". שואלים המפרשים, מדוע על חטאים שחוטא אדם במעשה באה קורבן חטאת, וקורבן העולה על הרהורי הלב? ויש להבין מדוע על עברה שבמחשבה מביאים עולה הנשרפת כליל, לעומת זאת על מעשי עברה מביאים חטאת אשר חלק ממנה אוכלים הכוהנים, היה צריך להיות ההיפך.
אלא הקורבן בא ללמד את האדם מה התורה דורשת ממנו וכיצד עליו להתנהג בחיי היום יום
כתוב בפרשה: "ויקרא אל משה…". בעניין הקורבנות, בעבור מעשי אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה. ציווה הקב"ה כי כאשר יחטא ויביא קורבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפניו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות כנגד כלי המחשבה והתאווה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של האדם, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו.
נאמר בפרשה: "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד…" (כט, לח). בספר פרדס יוסף כתוב צריך כל אדם לזכור ב' תמידים בכל יום ובכל עת
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…". האדם העומל בלימוד תורה זקוק ל"סיעתא דשמיא" , ודבר זה אינו תלוי ביגיעה בלבד, שכן יתכן שאפילו התייגע ויתאמץ, "ישכחם היצר ויעברם מלבו". השכל של האדם מתחדד אך הוא אינו משתנה, אם רוצים לזכות לקניין תורה אמיתי צריכים לתת מקום לבורא עולם.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם…". רש"י מגלה כאן את ההבדל בין משפטי אומות העולם לבין משפטי התורה.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וישלח יעקב מלאכים…". מסבירים המפרשים, בהתנהגותו של עשיו אנו מוצאים סתירה. מצד אחד הוא אינו מתפעל כלל מן המלאכים שנשלחו אליו
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו…". שואלים המפרשים, איך יתכן שיצחק לא הכיר את עשיו והרי דרך חכמים שיודעים לעמוד על טיבו של אדם
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים…". שואלים המפרשים מה העניין שדיברו על יופייה, הרי עיקר שבחה של שרה הוא מעשיה הטובים? שהרי יופי הוא מתנת האל ולא תלוי הוא באדם, ואילו מעשים טובים תלויים באדם.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "לך לך מארצך…". אנחנו לומדים שכאשר אדם מחפש דבר מה וטורח עבורו ומשתוקק אליו, הדבר מתחבב בעיניו. אילו הדבר היה בא בהיסח הדעת ובלי תשוקה להשגתו, לא היה חביב בעיניו. מכאן יש ללמוד לעניין לימוד התורה, ירא שמיים המשתוקק מאוד להבין את אמיתות הדברים, ויגע ומשתדל להבינם, אז כשהדברים מתבררים לו ומבין אותם הם חביבים בעיניו מאוד. ידוע שדבר שעושה על האדם רושם הן שמחה והן עצב, נשארים חקוקים בזיכרונו של האדם לאורך זמן.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא…". מסבירים המפרשים: ישנם פעמים שנראה לנו לכאורה עוול ח"ו בהנהגת העולם, צדיק מבקש פיסת לחם לשבוררעבונו ובגד לכסות גופו
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל…". במדרש מובא למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות, חסר שתיים חוץ מ-49 שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם, אתם ניצבים היום הרבה, הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו (רש"י) .
כתוב בפרשה: "ובָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ…". לכאורה תיבת והשיגוך אינה מובנת, לשון זה נופל על מי שרוצה לברוח מדבר מסוים ורודפים אחריו ומשיגים אותו, וכי יש מי שיברח מברכות שצריך לרדוף ולהשיג אותו? אלא הנה לפעמים מוצאים בני אדם שמצליחים בעסקיהם למעלה מדרך הטבע, וכל מה שעושים ה' מצליח בידם, ואף אם עושים משא ומתן אשר בדרך הטבע מוכרחים להפסיד בו.
כתוב בפרשה:" כי תצא למלחמה על אויביך…". מסבירים המפרשים: האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם הוא היצר הרע, מפני שאיתו צריך לנהל מאבק ומלחמה מתמדת ללא היסח הדעת.
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ…".
לכולנו הרי לא חסרות צרות ובעיות בחיינו. לכל אחד יש את הדאגות שלו בעולמו. כולנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא פה ושם את צרכינו
תשעה באב אסור באכילה ושתייה, רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ולילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלים אלא מבעוד יום של ערב תשעה באב. ובין
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען…". שואלים למה נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.
קוראים יקרים, בפרשה מדובר על החצוצרות: "עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם". חצוצרות זה מלשון צורות, הן נותנות צורה לדברים. ידוע מהמגיד ממזריט'ש, שחצוצרות זה חצאי צורות
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'…". מסבירים המפרשים על הפסוק: לעיתים אדם עושה מעשה מצווה גדולה לעין ערוך, אך בליבו פנימה מסתתרת כוונה לא רצויה של תאוות הכבוד. במעמד כל אנשי העיר מכריז אותו אדם על תרומה מרשימה ביותר שהוא נודב למטרת צדקה כלשהי. לכאורה המעשה נפלא, אך בכל זאת בספר דרכי מוסר נאמר שלא יעלה הדבר לפני הקב"ה בגלל הכוונות שנתערבבו בו.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד…". התורה ניתנה באש, במים ובמדבר. ידוע שנמשלו דברי תורה למים, מה המים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך דברי התורה מניחים למי שדעתו גבוהה עליו והולכים למי שדעתו שפלה. מהסיבה הזו ניתנה התורה על הר סיני הקטן שבהרים דווקא, כדי להראות לנו שהתורה מתקיימת אצל הענווים.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ופניתי אליכם…". לעיתים אנו רואים שהרשעים הם אלו שמצליחים בעולם הזה, ואנו לא תמיד מצליחים להבין למה.
קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש…". שואלים המפרשים: מה עניין שבת אצל המועדים? הקדימה התורה להזכיר את שבת לפני כל המועדים, השבת הקדושה היא יסוד לכל המועדים. וכשם שיציקת היסודות היא ראש וראשית לבניית כל בניין עליו נשען כל הבית, כך גם צריך להקדים את עניין השבת לשאר המועדים, שהשבת היא היסוד להם.
"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל…". מסבירים המפרשים: שני השעירים מובאים ביום הכפורים לבית המקדש, שניהם שווים במראה, בקומה, בדמים, ולקיחתן כאחד. והנה בא הכהן הגדול מטיל גורל, שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל, מכאן ואילך נפרדות דרכיהם, השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', עולה לקורבן, שוחטים אותו בקדושה ובטהרה, הדם הניגר ממנו נאסף לתוך כלי ומובא אל תוך קדשי הקדשים, שם מזים אותו בין הבדים, על הפרוכת, על מזבח הזהב, הבשר ופרשו נשרפים באש מחוץ למחנה במקום טהור.