הוא ישב לי על הווריד, בואכה העורק הראשי. לא הניח. סיפר שהוא לא יודע מה יעשה, לא מבין איך ימשיך מפה? איך יחיה? סיפר שכל דבר מזכיר לו. שהוא לא נרדם בלילות, רצה עצה. מילה טובה. קיבל אותי במלוא הקריזה… ועוד עם צרור משפטים שכלל טישו, בכיינות וגבריות…
נו תראו אותי איך אני עושה לכם אי סדר. איזה חצוף שאני, תפנו לי רגע. אני כבר מתחיל מחדש. החבר שלי י' (השם לא שמור בשום מערכת ושום נעליים) , נפרד מהחברה שלו. הוא לא הפסיק להתבכיין על זה שמעתה הוא לא יוכל לחיות בלעדיה, וכמו במחזה ההוא של רומיאו ויוליה, ולמרות שלחברה גם היה מתאים יותר ג'ולייט (גדול עליה יוליה.), טוב לו "מותו" מחייו….
שתוק כבר. יא בכיין. לך תעשה לק ג'ל. לך. לך תמרוט מפשעות ובית שחי… כי בבית שלי אתה לא רצוי בצורה הזו של "רסיס גבר". ואם זה לא הספיק אז בכדי לסיים את הרגשת הקבס (שזה להקיא לא בלשון של מחזות) הוספתי שאלה קנטרנית – "תגיד" שאלתי אותו. "באיזה בית חולים נולדתם יחד"?
ברור שהוא לא הבין על מה אני מדבר. הרי הם לא נולדנו יחד. הרי שנים על גבי שנים לפני שהכיר את מה שמה (כן כי ככה צריך להתייחס למי שנפרדים ממנה), הוא יצא, הכיר, נטש, ננטש, והנה הוא פה והשמש זורחת כרגיל על הראש המטומטם שלו… הרי כפי שהתאושש מפרידות אחרות, הוא יתאושש גם מזו. סבלנות. הזמן מרפא הכל, ואני אוסיף שחכם סידי אומר…."לכל תרופה מתרגלים". יאללה תתיישר. תהיה גבר, תתקדם.
די אני לא יכול כבר עם כל מי "שחייו הסתיימו" ברגע שמישהי עזבה אותו. לא יכול עם זה. מבין שזה כואב, מבין שזה חסר, מבין שבאמת הזיכרונות לא מניחים לזמן מסוים. אבל אח"כ הרי יוצרים זיכרונות חדשים עם אנשים חדשים… עד "העונג" הבא. מה לעשות, אלא החיים, ומכאן המשמעות שלהם… לחיות, לא לרצות "לסיימם" או לבקש מיתה, בגלל מישהו שכבר חולקת מיטה… עם אחר…
ובכלל קחו עוד טיפ לחיים, ככה חינם אין כסף, למרות שהוא באמת שווה זהב. כשמישהי (נו טוב בנות, גם כשמישהו) עוזבת אתכם הוא רק מפנה מקום למישהו אחר שמחכה לכם, בעצם שאולי אתם מחכים לה… לפעמים זה אפילו יותר טוב ממה שהיה לפני כן, מי כמוני יודע… קיבלתי את הגברת ד' אחרי שנפרדתי ממישהי סוג ז'..
וחכם סידי אומר: "הגורל הוא סך ההחלטות שלנו"
