ראיתי בסוף השבוע, באיזו מסיבה, קבוצה של חברות טובות טובות (לפי התמונות שהעלו, שהן שמחות וחוגגות על הבר ומחבקות אחת את השנייה). אחד המבלים, שנשם 100 פעם לפני ועשה לעצמו כל מיני תכניות בראש (תשאלו כל גבר לפני שהוא פונה כמה סצנות הוא מעביר בראש), ניגש לאחת מהן שנראתה לא רע בכלל, האמת הייתי אומר היחידה שנראתה לא רע בכלל… הוא הגיע אליה וניסה לדבר איתה. לגיטימי נכון? במיוחד שזה נעשה בעדינות. הרי בנינו כולם מגיעים לשם להכיר. אז מה? מה קרה?

אגיד לכם מה קרה? היא לא הספיקה להגיב לפנייה שלו ואחת החברות שלה, שכנראה חשבה שהיא בתפקיד שומרת "הברים" שלה, קפצה אליו ופשוט הרחיקה אותו עם הידיים. זה היה וולגרי ומכוער. הבחור התקפל ונעלם והחברה ציחקקה. כאילו הרגע הצילה את חברתה מהתקפת יחיד יזומה של גבר פנוי שהיא מצאה חן בעיניו, והיא חייבת לה את חייה הבודדים.

החבר שהיה איתי החזיק אותי בחולצה שלי לא לגשת אליה. רציתי להסביר לה, שהיא לא רק שלא מגנה על החברה, היא מפריעה. ולמה קיבינימט זה עניינה. אולי, רק אולי, החברה שלה הייתה שמחה לשמוע אותו? החבר לא שיחרר לי את החולצה (עד שגיהצתי לבד? לקח לי שנה), אבל אז החלטתי שבמקום לכעוס עליה בשידור חי, אכתוב את זה בדיליי כאן.

בואו נבחן את זה פעם אחת מעיניי גבר. כל המוסד המיותר של "החברות הטובות" הוא חיבוק דב. יענו מחבקות אותך עד שאת נמחצת. חברות טובות חושבות שהן נועדו לדאוג לך, גם אם את לא רוצה את "דאגתן", ולא סתם שמתי פה מרכאות.

חברות טובות מרשות לעצמן מה שלא ירשו לכן. הן ייעצו לכן לעשות ככה וככה ולא לוותר לבן הזוג, ולא יכול להיות שככה הוא ינהג ותעזבי אותו, ואל תהיי פראיירית ואל ואל ואל… מה אכפת להן? הרי לא הן יהרסו לעצמן את ההזדמנות, את הזוגיות. זו ההזדמנות שלך, הזוגיות שלך, החבר שלך, הבעל שלך שאת תצטרכי להתמודד אתו. אבל כשזה יגיע אליהן? אז הן לא יהיו כל כך קלות על הדק הלשון. הן יחשבו פעמיים. הן לא ירצו את העצה הנוראית שנתנו לך והרסה לך.

אני זוכר שבפעם יצאתי עם מישהי נחמדה, בדיעבד הסתבר נחמדה מינוס… רבנו ותוך כדי מריבה הרי לא מחלקים מתנות ואמרנו דברים נוראיים אחד לשנייה וההפך. למחרת היא התקשרה אלי ואמרה לי בזו הלשון: "סיפרתי לחברה שלי איקס (האמת שמה עליה איקס, לכן קורא לה ככה(, והיא אמרה לי שהיא לא הייתה שותקת אם היו אומרים לה את זה". ניסיתי להגיד לה שהחברה שלה טועה ויום אחד היא תבין את זה, אבל נראה לי שהיא שמעה בחצי אוזן, כי היא אמרה את מה שהחברה דקלמה לה, ניתקה ונעלמה. התבאסתי האמת. אבל כמו כל דבר בחיים, אחרי כמה זמן שוכחים. שבועיים אח"כ היא הזכירה לי.

היא התקשרה אליי. ושאלה קודם כל מה שלומי, מה איתי ואיך מרגיש. הרגשתי כאילו הרופא שלי התקשר אליי ואף אמרתי לה את זה (מי שמתקשר הוא המפסיד לא? אז תנו להתענג על הניצחון), שיש לי רופא לא רע ואם התקשרה לשאול שלומי, אסתפק בחוות הדעת שלו ונוותר על שלה. היא שתקה וענתה בקול חלש מאוד, אפילו לא מזכיר בעשירית את הטון שבו גערה בי בחסות החברה שבועיים קודם לכן: "תשמע. מסתבר שצדקת. איקס (זוכרים את החברה איקס עליה?) רבה עם בעלה והוא אמר לה את אותן מילים שאמרת לי… ואיקס שתקה. כמה אני מצטערת שהקשבתי לה". אבל הקשבת גברת, ועכשיו תקשיבי לקול של בזק. ניתקתי והמשכתי הלאה. רציתי להתקשר לאיקס להגיד לה שהיא הרסה עם העצה שנהגה בה בדיוק ההפך. אבל היא לא הייתה שווה את השיחה (אז שילמנו לא מעט על השיחה).

מאז הבנתי. הבנתי בדיוק מה הבעיה של "החברות הטובות". בדיוק כמו אותה בחורה בבר (שנראתה גרוע, בואכה גרוע מאוד), הן פשוט כועסות. כועסות שהן לא את. כועסות שאין להן זוגיות כמו שלך, כועסות שפונים אלייך, שמעדיפים אותך. הן לא רוצות במודע להרוס לכן, אבל בתת מודע הן לא רוצות שיהיה לכן טוב מהן.

נכון עכשיו יצלבו אותי ויקראו לי שוביניסט, נרקיסיסט ועוד דברים שנגמרים עם איסט… אבל זו האמת. "החברות הטובות" הורסות כדי שתהיי במצבן. היא לבד, תהיי גם את, היא לא מאושרת בזוגיות שלה? למה שאת תהיי. הבנתן?

ובכלל יקירותיי למה שלא תעשו את הטעות שלכן? למה לתת למישהי אחרת שלא נמצאת במערכת היחסים שלכן, לא מכירה את הביחד שלך, או אותך, לעשות עבורך את הטעות שלך? למה לתת להן "להתגלח על חשבונכן"? (וחלק מהן זקוקות לגילוח אגב). הרי בסופו של דבר אתן אלה שתלכו לישון עם בן הזוג, הוא יקום אתכן, הוא יהיה שם עבורכן, לא היא. מצטער, זו האמת. אנחנו הגברים טיפוסים מאוד פשוטים, כמו שאני תמיד אומר. תנו קצת אהבה ואנחנו שלכן. מילה טובה ואנחנו שטיח. לא צריך חברה טובה שתהרוס. לא צריך חברה "טובה" שתלחש" באוזן שלכן את מה שהיא לעולם לא תגיד לעצמה….