לפני שאתחיל אני מקווה שתבואו בשנה הבאה ותגידו לי לאכול את הטור הזה, מצידי שתפטמו אותי איתו בכח… כי התחזית שאתן כאן, לא תעשה לכם טוב. אז אני מאוד אשמח לטעות ואפילו מבטיח לכתוב טור על כמה טעיתי ושאני יוצא במחולות על כך. אבל ויש אבל.
האבל הוא שאני קורא את המפה נכון, ולצערי היא לא מנבאת טוב. כמו שזה נראה ואני שוב מסייג את הדברים, מדינת ישראל נמצאת בפתחה של שנה שבמהלכה צפוי לנו או צפויים לנו עימותים שעלולים לגרור אותנו לפעולות צבאיות ארוכות טווח (ואני נזהר לא להשתמש במילה "מבצע" שזה טוב לסופרמרקט או הקשה יותר – מלחמה).
\
ישראל עומדת מול 3 חזיתות. שתיים מהן, סוריה ועזה בוערות כבר עתה והשלישית לבנון, או נכון יותר דרום לבנון, שם נמצא חיזבאללה, תבער אם יתלקח פה משהו. לא צריך להיות פרשן לענייני המזרח התיכון לראות מה קורה היום בדרום הארץ עם עזה, ובצפון מזרח עם סוריה או למעשה אפשר להגיד עם איראן שמנהלת את סוריה בחסות רוסית (שאין לה ברירה אלא לתמוך באיראן, שהיא בעלת משקל בסוריה, החשובה לרוסים), וגוררת אותה לזה.
מה שקרה עם המטוס הרוסי שהופל על ידי הסורים, שניסו לפגוע במטוסי חיל האוויר, בעוד פעולה צבאית מדויקת (וטוב שכך) של ישראל שמונעת כל ניסיון להעביר נשק מדויק לאויבנו ובעיקר לחיזבאללה על ידי איראן, הוא הסמן הראשון. זה היה ברור שזה עניין של זמן שבמרחב האווירי הכל כך קטן שלנו, שמסתובבים פה מטוסים מארה"ב, רוסיה, ישראל וסוריה, יקרה משהו שייפר את האיזון שגם כך הוא דק.
רוסיה אולי הודיעה שכרגע מבחינתה העניין "נסגר", אבל אנחנו עוד נשלם את המחיר. פוטין נשיא רוסיה לא ישכח את הפלת המטוס (תיזכרו מה עשה לטורקיה שהפילה בעבר מטוס רוסי שחדר לתחום האווירי שלה), גם אם הוא לא נעשה על ידנו, אלא בגללנו. הוא לא יכול להרשות לעצמו את זה תדמיתית ואישית.
הוא בולע את הרוק כרגע כי בארה"ב יש היום ידיד אמת לישראל, טראמפ (ונשבר לי לראות בישראל כאלה שכל הזמן מוציאים את דיבתו. בעיקר בכלי התקשורת. וחבל כי הוא טוב לנו פי אלפי מונים מאובמה הנורא שיכול היה להביא לפגיעה צבאית גדולה בישראל), ורוסיה עושה לו לא מעט חשבון. זה שנתניהו כל הזמן ברוסיה, זה חשוב, להראות שאנחנו מחשיבים מאוד את הרוסים, אבל זה לא באמת מה שמעניין את פוטין. הוא צריך את סוריה, ובעיקר את אזור לטקיה שם, בכדי לשים דריסת רגל במזרח התיכון והאינטרסים שלנו מעניינים לו את האצבע הקטנה, גם אם הוא מעדיף אותנו על איראן והוא מעדיף.
מה שעלול לקרות הוא שפוטין יעביר טילי אס-300 לידי הסורים, שהם מאוד מדויקים ויסכנו את המרחב האווירי שיש למטוסי צה"ל בסוריה. לא צריך להגיד לכם מה יקרה אם יפילו כמה מטוסי צה"ל על ידי כוחות סוריים, בפיקוד איראני (אם כי גם אסד היה רוצה לראות את איראן הולכת מסוריה, כי היא תקועה לו כמו עצם בגרון, אבל הוא חייב להם את שלטונו כשנלחמו עם חיזבאללה יחד נגד המורדים והחזירו לו את השלטון), בנשק רוסי. ישראל לא תוכל לשבת לאורח זמן בחיבוק ידיים. ואם זה יקרה, הדרך להתלקחות אזורית הוא קטן. פוטין כבר זמן רב רוצה בלחץ סורי להעביר להם את הטילים הללו ועכשיו אחרי הפלת המטוס הסורי יש לו שעת כושר. אם זה יקרה, "יהיה שמח". ואני לא באמת מתכוון למשהו אופטימי.
הנחת העבודה בצה"ל היא כי אם תפתח חזית מול סוריה בגבול הצפון מזרחי של ישראל, הרי שחיזבאללה בהוראת איראן יצטרפו מיד והנה לכם חזית גם בצפון (ויגררו את כל לבנון לשם). לא צריך להיות חכמים גדולים להבין שזו שעת כושר גם לחמאס בעזה להטריד בגבול הדרומי, ואז אנו צפויים לעמוד בכמה חזיתות במקביל וזה מזכיר במעט אירועים היסטוריים של ישראל, כמו 1967 או גרוע מכך, יום הכיפורים, אם כי הפעם אנחנו ערוכים. מאוד ערוכים.
צה"ל חזק. אין בכך ספק. צה"ל מסוגל לעמוד ב-3 החזיתות ולאויבנו צפויה מכה לא פשוטה. אבל מה שיקבע כמו תמיד את הכח שלנו הוא לא הכח הצבאי, אלא אורך הרוח של העורף. היום העורף הוא החזית. ככל שנדע לעמוד יותר כעורף, כך צה"ל וישראל יגיעו להישגים ביטחוניים ודיפלומטיים.
תראו, אני לא רוצה לראות את האזור מגיע לזה. אבל כמו שהמצב עכשיו, שחמאס יורה על ישראל מתי שבא לו ומתחמש, חיזבאללה בלבנון מתחמש בעוד ועוד טילים מדויקים (אנחנו יודעים על הצלחת ישראל למנוע מספר מקרים של העברת נשק מסוריה לחיזבאללה, כמו ההתקפה האחרונה.
אבל תחשבו כמה אנחנו לא יודעים וכמה כן עבר), ואיראן בסוריה פועלת נגדנו ליד הגבול, כי היא ראש הנחש, אז אולי באמת הגיע הזמן לעימות אזורי קשה שבו ידי ישראל לא יהיו קשורות (כשמצרים וסעודיה, לצידנו, בתמיכה מאחורי הקלעים ומול העולם הערבי, כי הם סובלות מאיראן יותר מאיתנו, בעיקר סעודיה. מעניין יהיה לראות כיצד טורקיה תגיב, לדעתי אולי ארדואן יקשקש כלפי חוץ, אבל יש לו עניין בהחלשת סוריה, ולכן יישב על הגדר) בוודאי לא על ידי דיפלומטיה (בעיקר רוסית, אבל גם קצת אמריקאית)… ואח"כ הארץ תשקוט 40 שנה. היא שוקטת רק אחרי עימות גדול. לצערי.
