אם אתם לבד בחייכם אז תמשיכו לקרוא כי זה עבורכם. אם אתם בזוגיות (שמעתי על שני זוגות בזוגיות מוצלחת, אחד גר באלסקה…), אז תמשיכו לקרוא יותר כדי שתשמרו עליה ואו לכו תדעו מי יודע אולי מהר מאוד תהיו שייכים לקבוצה השנייה. כי מרוב אופציות אין אופציה אומר החכם (סידי). מה שיש כבר לא טוב ומה שיכול להיות, אולי יש טוב מזה. כן גבירותיי וגבירותיי, כי מי שחושבת, בעיקר חושבת, שבחוץ מחכה לה האביר על הסוס הלבן, תגלה שהוא בקושי ליצן החצר לפעמים, והסוס הוחלף בליסניג ואפילו לא תפעולי.
כי ככה זה בני האדם. מי שלבד רוצה להיות יחד והיחד רוצים לבד. למה? זה כבר נושא לטור אחר. אבל אתם חייבות וחייבות לקרוא את הטור הזה בכדי להבין, הלבד שלכן נובע מדבר עקרי אחד – אנחנו. נו, טוב גם הלבד שלנו הגברים הוא בגללנו. רק בגללנו. אבל רק. אנחנו רוצים לחפש ולא רוצים למצוא ולא מבינים ששעון החול לא עוצר. רק שהוא עשוי מהחיים שלנו ולא מחול…
הנה לדוגמא. בשבוע שעבר הוזמנתי למסיבה של פנויים ופנויות. לכאורה מה יכול להיות מושלם מזה? קבוצה של נשים וגברים בוגרים ובוגרות חדורי מטרה להגיע ליעד למצוא את האחת או האחד. אז זהו, שלא. היה שם הכל חוץ מזה.
דבר ראשון אנשים בסטטוס "לבד", שאולי חוששים מהלא, מסתובבים בקבוצות, בחבורות. כמו החיות. מצטער, אין לי שום השוואה אחרת. שם אצל החיות זה בכדי לשרוד ולאכול… פה זה בכדי לשרוד ולהיות בחברה. מגיעים קבוצות של "ידידים" "וידידות" בלהקות ענקיות ונמצאים כל הערב בתוך עצמם, משחקים את המאושרים באדם והם לא…. מעלים תמונות, רוקדים יחד עושים ממש "כיף", אפילו מוודאים שכולם יראו ויקראו שהיה כיף… וחוזרים וחוזרות בעיקר הביתה לבד.
למה? הרי הגעתם לכאן בכדי להכיר. אבל זהו חוסר הביטחון או מה שלא תקראו לזה (מה קרה, כל אחד סובל מחוסר ביטחון למה להיעלב? תעלבו), שמונע מכם להרים ראש ולצאת ממעגל האימה הזה של "הידידים" "והידידות" שלכם. זה אזור הנוחות שלכם. מכאן הרי איש לא יגיד לכם לא. אבל רגע, הרי אתם לא רוצים באמת את אותם חברי "מעגל" סגור ומצומצם. אם הייתם רוצים הם היו בני הזוג שלכם ולא ידידים/ידידות. אז בסופו של דבר זה פועל נגדכם, כי איש מחוץ לאותו "מעגל" שחוסם אחרים לא יתקרב. מי הפסיד? כולם ובעיקר אתם.
אגב נושא הידידים והידידות זה נושא לכתבה בפני עצמה, כי אני לא מאמין ואל תקשקשו בגת ואל תחרטטו באשקלון או באשדוד או לא משנה היכן, שבין גבר (ולצערי פחות ופחות גברים ראויים לתואר גבר בימינו) לאישה יכולה להיות "ידידות". אבל זו דעתי המנדטורית, אני לא גר במערה, אבל אולי עדיף היה לי…
הלאה. עוד דבר בולט הוא השימוש בנייד. לכו לכל מקום שבו יש אנשים פנויים וחצי המזמן, מה זה חצי מהזמן כמעט כל הזמן, תראו אותם עם הנייד. למה? מה יש בנייד? כלום. זו הפייסבוק המקולל או הוואטצפ המחורב…ן (מה יהיה חייב להשלים את המילים אהה?). הרי הגעתם להכיר כאן מישהו ולא ללכת אחורה אל חברים וריטואלים או אז אמ אס לאקסים? שלא עונים לכם בדרך כלל. אבל זה הביטחון שלכם. כאילו להראות לכולם… "אם אתם לא רוצים אותי, יש לי עם מי לדבר". בדרך כלל זה נגמר בלהסתכל על הנייד ולראות עוד אנשים כמותכם שהעלו תמונות שלהם ממסיבה או אירוע שהם נמצאים ולא עושים בהם כלום… חוץ מלהעלות תמונות. יוצא שהנייד הוא "הפסיכולוג" הצמוד אליכם. זה שנותן לכם טפיחה על השכם כאילו אומר: "אני פה, אתם לא לבד". אבל אתם הכי לבד. כי הוא רק פח. בדיוק – פח!
מה אני מציע? תהיו אמיתיים, תהיו נחמדים ובעיקר נחמדות למי שפונה אליכם. אתן לא חייבות לקבל אותו, אבל גם לא חייבות מיד לעבור למצב מגננה וכל הקבוצה או "החברה" הטובה שמתה מקנאה שלא פנו אליה ולא יפנו כנראה, מונעת כל קשר חיצוני שלכן עם "האוייב" בדמות גבר. אצלנו הגברים יש יותר אחוות גברים… בדרך כלל. לא תמיד לצערי ויש לי על זה כמה וכמה דוגמאות חיות.
תשאירו את הניידים בתיק. תבינו שהגעתם להכיר. זו לא בושה. זה בסדר. כל מי שנוכח במקום כמו שלכם בעצם עושה אותו הדבר. אל תגידו לא ואח"כ תגידו לעצמכם, חבל שלא דיברתי איתו. תנו הזדמנות לאחרים ובעיקר לכם. הלו כל יום שעובר לא חוזר… וזוכרים זה לא שעון חול, זה שעון ביולוגי. תפסיקו לעזאזל בעיקר אתן הנשים עם "האינטואיציה" המזורגגת שלכם. תנסו ואחר כך תגידו שהייתה אינטואיציה, אל תמנעו מעצמכן את הקשר כי "גברת אינטואיציה", שהיא המצאה בדיונית של חוסר ביטחון (כן, כן, שוב חוסר ביטחון) גרמה לכם לאבד משהו ראשוני.
אני יודע שיש לא מעט עכשיו מהמין הנשי (או גברים עם מסקרה… שמאוד רוצים למצוא חן בעיני בת הזוג) שיגידו שאני כזה וכזה ומריר (לא טעמתן) וחסר ביטחון ובלה בלה בלה. זה בסדר תגידו, יש שורה ארוכה לפניכן בתור. ואם זה נכון אפילו,יש לכן חלק בזה כי אתן תבינו מעט מאוחר מידי כשתווית "הפג תוקף" תבצבץ מכן, כי מה שהיה מקודם על המדף כבר לא שם. להתעורר יקירותיי.
ואתם אלה שבזוגיות. תקראו טוב טוב מה שכתוב כאן. ככל שהגיל מתקדם הלבד מתבגר איתו. קשה מאוד למצוא זוגיות נורמאלית בגיל לא נורמאלי. כי ככל שאנחנו מתגברים אנחנו יותר נעשים חרדים לפרטיות שלנו ויותר בררנים. להיות בזוגיות זה הישג לא קטן ולשמור עליו (ועל סכנות הקדמה) צריך כוחות של לוחמים בסיירת מטכ"ל… של השגרה. והכי חשוב, לא לטעות האביר עם הסוס הלבן נשאר אצל סינדרלה או איזו נסיכה אחרת מהאגדות… יודעים למה? כי הוא קיים רק באגדות…
