בזמן שכל בר דעת כעס על הנפת דגלי פלסטין (אין עם כזה, היסטורית. תבדקו אותי), בעצרת של מתנגדי חוק הלאום שנערכה בתל אביב, אני שמחתי. חייכתי. חגגתי. כמעט נסעתי לשם (גר 20 דקות, לא כולל פקקים) לחבק אותם ולנשק את אותם מניפי דגלים. גם התוספת של השיר "ברוח ובדם נפדה את פלסטין…", גרמו לי לשיר במקלחת מרוב אושר. ממש שמחתי למרות שנכנס לי סבון לעיניים. לא. לא השתגעתי, לא. לא נפלתי על הראש. נשארתי בצד הימני של המפה. חזק מאוד שם (אגב רק בזכות הצד הימני אנחנו עדיין על המפה ולא נמחקנו), פשוט איך אומרים: "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים".

למי שעוד לא הבין עד כה, אז הנפת דגלי פלסטין הבהירה באופן חד משמעי למה נחוץ לנו חוק הלאום ועוד היום. מי שעוד לא הבין, קיבל את זה במנה גדושה של הסבר לפנים, באותה עצרת. בקצב הזה של אי הבנת המפה, המחאה הבאה תהיה הפיכת ישראל למדינה דו לאומית. חוק הלאום לא נועד רק לרגעים האלה, לימינו אנו, הוא נועד לעתיד. לזמן שבו עוד יבוא מישהו וינסה להפוך את המדינה הזו למדינת כלל אזרחיה. למדינה שהיא לא רק יהודית. זה לא יקרה, חוק הלאום ידאג לכך.

הנפת הדגלים הפלסטינאים היא יריקה בפניו של כל מי שחושב שאפשר בלי החוק הזה. אנחנו חייבים למהר ולחוקק חוק כזה בכדי להבהיר לאותם מניפי דגלי פלסטין: "אתם יכולים לקחת את הדגל ולמצוא לו מקום ראוי מאוד בעכוזכם, פה יש דגל אחד, דגל ישראל".

לא, אני לא גזען חשוך. ממש לא. רחוק מזה. אני מבין שיש פה עוד עמים, עוד לאומים. חלקם ידידותיים יותר וחלקם פחות. זו המציאות. מי שרוצה שוויון אהלן וסהלן (הנה בשפת העמים האחרים). לא בחרנו לגור כאן יחד. סליחה, בעצם אפשרנו לגור כאן יחד, כשרגע אחרי מלחמת העצמאות נגמרה, אפשרנו לאויב להפוך אזרח (בואו נראה עוד מדינה במזרח התיכון שעושה את זה). אבל יקירותיי ויקירותיי, על "הדלת" של המדינה כתוב: "מדינת היהודים". היא הוקמה ככזו. היא זו שהפכה את המקום הזה למה שהוא. מי שרוצה לגור כאן כשווה, בבקשה. מי שלא רוצה ורוצה לפגוע בדרך כלשהי במדינת היהודים, יתכבד "בחוק הלאום". בתוך הפנים.

אגב, אם כבר מדברים על הנפת הדגלים, כששאלו את ראשי הציבור הערבי מה יש להם להגיד על זה, הם ענו שזה מחזק את השוויון? איפה בפלסטין? איפה בדיוק זה מחזק פה את השוויון? באמת לא הבנתי. איפה פה השוויון שדגלי מדינה אחרת, אויבת אותנו, מתנופפים? לא הבנתי איפה בדיוק יש פה שוויון? יש פה אסון. לאומי. אז קבלו במקום אסון לאומי… נכון, את חוק הלאום.

עוד דבר שקצת מפריע לי, שלא להגיד הרבה, הוא כפל המוסר. כל מתנגדי חוק הלאום (בניהם כמובן מהשמאל שהביא עלינו את אסון אוסלו), טוענים כי צריך שוויון. איפה השוויון? במדינת ישראל הדו-לאומית. זה מה שהם טוענים. שם הם רואים את השוויון. או במדינת ישראל מדינת כלל אזרחיה. יודעים מה? בואו ננסה לזרום איתכם. המדינה היהודית נניח תהיה מדינה דו לאומית. מה עם מדינה פלסטינאית שכנה, אולי גם היא תהיה? הרי גרים בה יהודים. כאן "אבירי הצדק" זועקים שזה לא יעלה על הדעת. אהה הבנתי. מדינה יהודית תאבד את זיקתה היהודית ומדינה הפלסטינאית לא. אז אתם מוזמנים בשמחה רבה לקחת את המטלטלים שלם וללכת לחיות לכם שם, במדינה הפלסטינאית החד הלאומית. יהיה לנו טוב לבד פה. אהה… ואל תשכחו לקחת את דגלי פלסטין אתכם… (בסוף הקטע אזכיר לכם מה לעשות איתם).

שני דברים אחרונים ברשותכם. אחד, ציבור הדרוזים. הם מרגישים שנפגעו. למה? זה לא ברור לי. הרי בתפיסת עולמם הם אזרחי המדינה בה הם חיים. הרי הם לא בדיוק רוצים להפוך את מדינת היהודים למדינה אחרת. אז מאיפה הגיע הדבר הזה? הדרוזים ברמת הגולן בכלל רואים עצמם סורים. איך על זה איש לא אמר או אומר מילה. הלאה. אבל יש לי פתרון עקרוני ופשוט לעניין. תוספת לחוק הלאום, כן הלאום, שבו כתוב שכל מי ששירת בצה"ל הוא שווה במדינת הלאום היהודי. איך זה? ענק (אף פעם לא הייתי צנוע).

הדבר האחר הוא גם טיפ ככה ממני כרגיל. תגידו, מישהו מהמתנגדים קרא את חוק הלאום? אני כן. בנינו, הוא זהה כמעט אחד לאחד למגילת העצמאות, אבל נותן דגש על הפן היהודי. אז אלף תקראו לפני שאתם צועקים. בית אחרי הנפת הדגלים הפלסטינאים ושירי שחרור פלסטין מהיהודים של מתנגדי החוק, חוק הלאום הוא בדיוק מה שחסר להוריד לכם את הדגלים לחצי התורן… או כמו שהצעתי תאפסנו אותם בינתיים, אתם יודעים איפה… במקום הראוי להם… עכוזכם.