על הנעשה בשמיים בזמן אמירת "אמן יהא שמי רבה…". מספרים על רבי יוסי שהיה מהלך בדרך ונכנס לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו הנביא ושמר על הפתח עד שסיים להתפלל ושאל אותו מה הקול הזה ששמעתי בחורבה. אמר לו זו הייתה בת קול שכל פעם שעם ישראל מתפללים ואומרים "יהא שמי רבה.." אומרת הבת קול אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, והקב"ה מנענע את ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו כך בביתו. ואוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
ולכן אומרים שכל מי שאומר יהא שמיה רבה… בכל כוחו קורעים לו גזר דינו. לכן אדם צריך להיזהר מלבטל אמירת קדיש וקדושה, ואמן יהא שמיה רבה.וכמה יתבייש האדם כשיגיע לעולם העליון ויראה את ההזדמנות הנפלאה שקב"ה נתן לו להלל ולקדש את שמו, ובמקום לנצל את זה ביטל וכהרף עין.היצר הרע יודע מהי המעלה והזכות שהקב"ה זיכה אותנו, ולכן מסית אותנו ומפתה אותנו להשליך מצווה וגדולה כזאת מעלינו. וכידוע על ידי הקדושה שאנו מקדשים שמו הגדול כך מתקדשת גם נשמתנו. "ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם".
המשך מנהגי העומר
מצווה לחנך את הקטנים לספור את העומר בכל יום, ויש לחנכם לספור עם ברכה כדת. וקטן ששכח לספור איזה לילה בימי הספירה, רשאי להמשיך לספור בברכה משום חינוך, כדי להרגילו לברך בכל שנה לכשיגדיל.קטן שהגדיל באמצע ימי הספירה ונעשה בר מצווה, אינו רשאי להמשיך לספור ספירת העומר בברכה. ואף שעד אותו יום ספר מדי לילה בלילה בברכה, משום מצוות חינוך, אף על פי כן עליו להפסיק מלברך הלאה על ספירת העומר ביום שהגיע לי"ג שנה ויום אחד, מפני שכל ספירותיו שהיו בקטנותו אינן מוציאות אותו ידי חובתו לכשיגדל. כיון שאז היה פטור מכל המצוות. ואפילו מצוות חינוך דרבנן לא הייתה מוטלת על הקטן עצמו אלא על אביו. ומכיוון שפטור היה מן המצוות קודם שיהיה בר מצווה, לא עלו לו ספירותיו בקטנותו לעניין "תמימות", כדי שיוכל להמשיך לספור בברכה אחר שיגדל. והרי הוא גדול ומצווה על איסור ברכה שאינה צריכה, אי לכך ישמע הברכה מהשליח צבור בכל לילה ולילה. ואחר כך יספור העומר עם הקהל. ומכל מקום אין למחות בקטן שהגדיל בימי הספירה אם ממשיך לספור גם אחר כך בברכה.מצוות ספירת העומר צריכה להיות מעומד. וסמכו חז"ל דין זה על הנאמר (בפרשת ראה טז. ט): "מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות", אל תקרי בקמה אלא בקומה. ומכל מקום אם מנה מיושב יצא.
שבת שלום!
