פרשת השבוע

כתוב בפרשה "אישה כי תזריע וילדה זכר"..פילוסופים וחוקרים ישבו לחקור, הרי יש הרבה סוגי מינים של נבראים בעולם כל אחד והייחודיות שלו הן בגודל בצורה ובצבע וכדו'. אם כן מה התועלת שיש לכל בריאה ובריאה בעולם הזה, ומה התועלת שכל אחד מביא לעולם

"זכור את אשר עשה לך עמלק"… שבת זכור היא השבת שלפני חג הפורים, בעליית המפטיר (לפני ההפטרה) אנחנו קוראים את מצוות מחיית עמלק, אותו עם טמא שמגביר טומאה בעולם, ומצמצם את הקדושה

כתוב בפרשה: "ויהִי מִקֵּץ שנתיים יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר". (מא, א)

פרשתנו פותחת בסיטואציה שאחרי ברית המילה, נתאר לעצמנו אדם בגיל 99 עובר הליך כואב ומייסר ללא הרדמה וכדו', ובמקום לשבת לנוח, הפסוק מעיד שהוא יושב פתח האוהל לחפש אחרי אורחים, כדי לקיים מצוות הכנסת אורחים.

יוסף ואחיו אינם כבר בין החיים, גם למצרים קם מלך חדש משושלת הפרעונים שלא הכיר את דמותו המופלאה של יוסף שהציל מרעב את אנשי מצרים. דמויות חדשות מופיעות במרכזה של פרשת שמות הפותחת את החומש השני.

כתוב בפרשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען…". מסבירים המפרשים:
שוחד מעוור עיני חכמים ואין אדם רואה חובה לעצמו, שואלים איך נוכל להבחין באמת, הרי כל דבר שיש לנו התעניינות כבר יש נגיעה באחד הצדדים.

כתוב בפרשה: "ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר ייתן לכהן לו יהיה…". אומר החפץ חיים: עיקר גדול וחשוב צריך האדם לזכור בכל רגע מימיו שרכושו האמיתי הוא אך ורק פירות עמלו הרוחני

"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף…". אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום. שאל אותי רבי מהיכן אתה, עניתי לו מעיר של חכמים וסופרים

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ופניתי אליכם…". לעיתים אנו רואים שהרשעים הם אלו שמצליחים בעולם הזה, ואנו לא תמיד מצליחים להבין למה. ישנו משל של "החפץ חיים"

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל…". מסבירים המפרשים על מעלת התפילה בציבור, שאדם שמתפלל בציבור כבוד ה' מתרומם הרבה מאשר בתפילת יחיד. הוא גם זוכה למצוות רבות, עניית אמן קדושה וכו'. מצוות אלו חשובות מאוד לפני הקב"ה ואין לשער את גודל השכר. ועל ידי כך מתעוררת אהבתו לישראל וממהר גאולתם

כתוב בפרשה: "ויקרא אל משה…". בעניין הקורבנות, בעבור מעשי אדם נגמרים במחשבה ובדיבור ובמעשה. ציווה הקב"ה כי כאשר יחטא ויביא קורבן, יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה, ויתוודה בפניו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות כנגד כלי המחשבה והתאווה, והכרעים כנגד ידיו ורגליו של האדם, ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו.

עת לחשוב ועת לדבר. כתוב בפרשה: "ושחקת ממנה הדק…". מסבירים המפרשים: ר' יוחנן בא ללמדנו שני הפכים שהם יין ובשמים, שהם הדיבור והשתיקה

נאמר בפרשה: "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד…" (כט, לח). בספר פרדס יוסף כתוב צריך כל אדם לזכור ב' תמידים בכל יום ובכל עת

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…". האדם העומל בלימוד תורה זקוק ל"סיעתא דשמיא" , ודבר זה אינו תלוי ביגיעה בלבד, שכן יתכן שאפילו התייגע ויתאמץ, "ישכחם היצר ויעברם מלבו". השכל של האדם מתחדד אך הוא אינו משתנה, אם רוצים לזכות לקניין תורה אמיתי צריכים לתת מקום לבורא עולם.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם…". רש"י מגלה כאן את ההבדל בין משפטי אומות העולם לבין משפטי התורה.

קוראים יקרים: "ויאמר מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב…". מספרים על גדלותו של יתרו שהייתה בגודל כח הביקורת שלו.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אתותי ואת מופתי בארץ מצרים…". מסבירים המפרשים שיציאת מצרים היא היסוד והמפתח להבנת מעשי ה', הבריאה כולה נבראה אך ורק כדי להגביר כבוד ה' בעולם

כתוב בפרשה: "ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל…". המפרשים תהו במה נתייחדו אפרים ומנשה מכל שאר השבטים, עד שזכו להיות סמל ודוגמא לילדי ישראל, בכל הדורות?

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וישב יעקב…". ביקש לישב בשלווה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וישלח יעקב מלאכים…". מסבירים המפרשים, בהתנהגותו של עשיו אנו מוצאים סתירה. מצד אחד הוא אינו מתפעל כלל מן המלאכים שנשלחו אליו

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו…". שואלים המפרשים, איך יתכן שיצחק לא הכיר את עשיו והרי דרך חכמים שיודעים לעמוד על טיבו של אדם

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים…". שואלים המפרשים מה העניין שדיברו על יופייה, הרי עיקר שבחה של שרה הוא מעשיה הטובים? שהרי יופי הוא מתנת האל ולא תלוי הוא באדם, ואילו מעשים טובים תלויים באדם.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "לך לך מארצך…". אנחנו לומדים שכאשר אדם מחפש דבר מה וטורח עבורו ומשתוקק אליו, הדבר מתחבב בעיניו. אילו הדבר היה בא בהיסח הדעת ובלי תשוקה להשגתו, לא היה חביב בעיניו. מכאן יש ללמוד לעניין לימוד התורה, ירא שמיים המשתוקק מאוד להבין את אמיתות הדברים, ויגע ומשתדל להבינם, אז כשהדברים מתבררים לו ומבין אותם הם חביבים בעיניו מאוד. ידוע שדבר שעושה על האדם רושם הן שמחה והן עצב, נשארים חקוקים בזיכרונו של האדם לאורך זמן.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו….". מסבירים המפרשים שיש דורשים זאת לשבח ויש דורשים זאת לגנאי. לנח היה כח גדול משכלו שהתגבר על טבעו, שהיה בדור של רשעים גמורים ולא למד ממעשיהם, ואומרים שלמרות זאת אם היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב כלל.

"כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה', תִּטְהָרוּ…".

כתוב בפרשה: "ובָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ…". לכאורה תיבת והשיגוך אינה מובנת, לשון זה נופל על מי שרוצה לברוח מדבר מסוים ורודפים אחריו ומשיגים אותו, וכי יש מי שיברח מברכות שצריך לרדוף ולהשיג אותו? אלא הנה לפעמים מוצאים בני אדם שמצליחים בעסקיהם למעלה מדרך הטבע, וכל מה שעושים ה' מצליח בידם, ואף אם עושים משא ומתן אשר בדרך הטבע מוכרחים להפסיד בו.

כתוב בפרשה:" כי תצא למלחמה על אויביך…". מסבירים המפרשים: האויב הגדול והמסוכן ביותר לאדם הוא היצר הרע, מפני שאיתו צריך לנהל מאבק ומלחמה מתמדת ללא היסח הדעת.

פרשת ראה פותחת במילת ראיה מוחשית המכוונת לראיה רוחנית, שנאמר: "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'… והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה'…".

לכולנו הרי לא חסרות צרות ובעיות בחיינו. לכל אחד יש את הדאגות שלו בעולמו. כולנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא פה ושם את צרכינו

תשעה באב אסור באכילה ושתייה, רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה, ולילו כיומו לכל דבר. ואין אוכלים אלא מבעוד יום של ערב תשעה באב. ובין

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום…". מסבירים המפרשים את מהות שכר המצוות, ובמה נתייחד שכרו של פנחס המבקש שכר

כתוב בפרשה: "כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם…". כל מי שיש בו שלושה דברים הללו: עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלושה דברים אחרים שהם עין רעה, רוח גבוהה, ונפש רחבה, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע.

בפרשה זו אנו למדים יסוד חשוב, שיתברר לאדם מה היא חובתו בעולמו.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען…". שואלים למה נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.

קוראים יקרים, בפרשה מדובר על החצוצרות: "עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם". חצוצרות זה מלשון צורות, הן נותנות צורה לדברים. ידוע מהמגיד ממזריט'ש, שחצוצרות זה חצאי צורות

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'…". מסבירים המפרשים על הפסוק: לעיתים אדם עושה מעשה מצווה גדולה לעין ערוך, אך בליבו פנימה מסתתרת כוונה לא רצויה של תאוות הכבוד. במעמד כל אנשי העיר מכריז אותו אדם על תרומה מרשימה ביותר שהוא נודב למטרת צדקה כלשהי. לכאורה המעשה נפלא, אך בכל זאת בספר דרכי מוסר נאמר שלא יעלה הדבר לפני הקב"ה בגלל הכוונות שנתערבבו בו.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד…". התורה ניתנה באש, במים ובמדבר. ידוע שנמשלו דברי תורה למים, מה המים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך דברי התורה מניחים למי שדעתו גבוהה עליו והולכים למי שדעתו שפלה. מהסיבה הזו ניתנה התורה על הר סיני הקטן שבהרים דווקא, כדי להראות לנו שהתורה מתקיימת אצל הענווים.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "ופניתי אליכם…". לעיתים אנו רואים שהרשעים הם אלו שמצליחים בעולם הזה, ואנו לא תמיד מצליחים להבין למה.

קוראים יקרים, כתוב בפרשה: "מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש…". שואלים המפרשים: מה עניין שבת אצל המועדים? הקדימה התורה להזכיר את שבת לפני כל המועדים, השבת הקדושה היא יסוד לכל המועדים. וכשם שיציקת היסודות היא ראש וראשית לבניית כל בניין עליו נשען כל הבית, כך גם צריך להקדים את עניין השבת לשאר המועדים, שהשבת היא היסוד להם.

"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל…". מסבירים המפרשים: שני השעירים מובאים ביום הכפורים לבית המקדש, שניהם שווים במראה, בקומה, בדמים, ולקיחתן כאחד. והנה בא הכהן הגדול מטיל גורל, שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל, מכאן ואילך נפרדות דרכיהם, השעיר אשר עלה עליו הגורל לה', עולה לקורבן, שוחטים אותו בקדושה ובטהרה, הדם הניגר ממנו נאסף לתוך כלי ומובא אל תוך קדשי הקדשים, שם מזים אותו בין הבדים, על הפרוכת, על מזבח הזהב, הבשר ופרשו נשרפים באש מחוץ למחנה במקום טהור.