בגדול אסור לנו לדבר עליו, אז לא אמרנו לכם כלום… אבל אם נהיה רציניים, אז לקח לנו הרבה זמן לקבל אישור לדבר עם סגן א' מאשדוד. זה כי הוא בסיווג מאוד גבוה. גם התמונה שלו כאן היא רק מהגב. זה מה שאישרו לנו בדובר צה"ל. ככה זה שאתה קצין ביחידה כל כך מובחרת כמו יחידת הל"א, שזה לוחמה אלקטרונית.
סגן א' עלה לארץ בגיל 4 מבלארוס לאשדוד. הילד בן ה-4 לא חלם שיום אחד הוא יפקד על יחידה בל"א, שבה הוא יהיה אחראי על שיבוש המערכות האלקטרוניות של האויבים שלנו. זה מה שעושה א' בתפקידו.
לוחמה אלקטרונית, למי שלא בעניינים, היא היכולות והמרכיבים אשר נועדו לפגיעה במערכות האלקטרוניות של האויב, ובעיקר מערכות מכ"מ ותקשורת. תחום חשוב מאין כמותו, בוודאי בימינו אלה.
סגן א' בכלל התחיל בקורס טיס, לאחר חצי שנה כשלא המשיך בטיס, החליטו בחיל האוויר שעל חייל כמוהו לא מוותרים, והציעו לו הצעה שהוא לא יכול היה לוותר עליה והוא נשאר במערך הלוחמה האלקטרונית. בחיל האוויר הציעו לו גם אחר כך לצאת לקורס קצינים ולפקד על חיילים ביחידה. לא' מאשדוד זה היה ברור שזה יקרה. הוא מבין עד כמה חשוב התפקיד שהוא מבצע. כשמדברים איתו מבינים שהוא גם נהנה מכל רגע.
סגן א': "מה שמיוחד בתפקיד הזה, זה שהתפקיד לא באור הזרקורים. אבל אני משפיע מאוד בתפקיד וזה מספק ונותן משמעות בשירות הצבאי. כשיצאתי לקורס קצינים אז התפקיד הפיקודי נתן עוד יותר משמעות".
גם אחותו של א' הייתה קצינה בעצמה. ברור לו שהדרך שעבר וההחלטה לצאת לקצונה ולנסות להיות טייס, ואחר כך לשרת בל"א, הגיעה מהבית: "אנחנו משפחת עולים ממוצעת. הגענו למדינה חדשה, ההורים קרעו את התחת לבסס את המשפחה. אין מה לעשות, מה שאני עושה בא מהחינוך בבית. גם אחותי עשתה את זה לפניי והייתה קצינה. גם הטיס בא מהמשפחה, גם היציאה לקצונה שלי".
לא' יש מילים חמות על העיר אשדוד ועל ההתאקלמות בצבא. א': "אם יש משהו שאני באמת סופג מהעיר הזו, משהו שכן משפיע על השירות, זה על הגיוון של העיר באוכלוסיה. סוג של סיר לחץ של תרבות. זה עזר לי בשירות הצבאי. לא הגעתי לצבא וקיבלתי שוק. פגשתי את המגזרים כבר לפני השירות הצבאי, פה בעיר. אשדוד היא מיקרו-קוסמוס של החברה בארץ".
בימים אלה הוא משמש גם דגלן בטקס בהר הרצל, לציון 70 שנות עצמאות למדינת ישראל: "זה מבחינתי גולת הכותרת של הייצוגיות בצה"ל ובכלל. לבוא ולתת ערך מוסף. זה מה שהטקס הזה וההשתתפות שלי, עבורי".
לא בא לך לפעמים לגלות מה אתה עושה?
"הרבה פעמים אתה רואה אנשים שמדברים על המצב במדינה, מה שנקרא שיחות סלון. כל אחד אומר את דעתו. לפעמים אני מחייך שאני שומע את אותם אנשים מתווכחים על מה שקורה ואני יודע בדיוק מה היה באמת. אני יושב איתם ולא מדבר. מה לעשות, אבל החיוך שלי אולי מסגיר הכל".
