כשחמזה מאוסי יושב בחדר שלו באקדמיה לכדורגל של מ.ס אשדוד, אחד הדברים שהוא אוהב לעשות זה לצפות בערוצי צ'רלטון, שמביאים את הכדורגל מכל פינה בעולם. הוא פריק של זה. מסתכל על כל תנועה של השחקנים. לומד. הוא יודע שיום אחד הוא מתכוון להגיע שם. אל תקלו ראש, הילד מבאקה אל-גרבייה, כבר היה מחוזר על ידי ברצלונה שרצתה אותו. אז יום אחד זה עוד יקרה לו. בינתיים מי שזכתה בכישרון היא מ.ס אשדוד, בה הוא משחק בקבוצת נערים א', והוא אף חניך באקדמיה לספורט שלה. הגיע הזמן שתכירו אותו גם אתם.
מואסי ("זה הראיון הראשון שלי לעיתונות בעברית"), בן 17, הגיע למ.ס אשדוד מבאקה אל-גרבייה. מואסי הוא בן הזקונים מבין 7 ילדים, שחיו ב-3 חדרים קטנים בתנאים לא פשוטים. "אני מחזיק המפתחות של המשפחה, מחבר את כולם. כל משחק שלי מגיעים כולם. זה עבורנו במשפחה פרויקט. כולם תומכים בי", הוא אומר.
עד כמה הוא ממוקד אפשר לראות מיד עם כניסתו לחדר, בו אנחנו יושבים עם ריקי פינטו מנהלת האקדמיה. חמזה מדבר בקול שקט ולאט לאט נפתח גם אלינו. אבל רואים שמדובר בבחור צנוע, שעבורו מה שהוא עושה הוא דרך חיים. תוך כדי השיחה איתו אנחנו מבינים שלפנינו אולי ילד בן 17, אבל הוא מקצוען שמקדיש את זמנו ואת זמן הפנאי שלו לאימונים ולכל מה שיכול לקדם את המטרה שלו, להיות שחקן מוביל. רואים את זה בחזות שלו, הוא מאוד שרירי, חזק, ברור שזה מגיע מהרבה אימונים. קולטים מיד שכל שנייה מזמנו הפנוי מושקע בזה, פיזית ומנטאלית (וגם ייעוץ מנטאלי הוא מקבל כמו כל יתר שחקני האקדמיה). כשתגלו את סדר היום שלו לא תתפלאו בכלל שאלה פני הדברים.
"הוא הראשון לקום", מספרת ריקי. יש לו יום עמוס הוא "חניך תורן קבוע" ומעיר את כולם. משם הוא מתחיל יום עמוס כמו כל מי שנמצא באקדמיה. סדר יום שמכניס את השחקנים לתוכנית וסדר של זמנים מאוד ברורים. כשהמטרה שיהיו ראש חץ למחלקת הנוער וכמובן אח"כ לקבוצה הבוגרת ומשם גם הלאה:
השכמת בשעה: 05:45 – אימון בוקר חדר כושר.
בשעה: 07:00 מתארגנים + ארוחת בוקר.
בשעה 07:30 – יציאה בהסעות לבתי הספר
14:00-16:00 – ארוחת צהריים (כל ילד לפי מערכת השיעורים שלו)
14:00-16:00 – מנוחת צהריים לפני אימון
16:00-18:00 – אימוני קבוצה ואימוני העשרה
18:30 – ארוחת ערב
19:00-21:00 – מרכז למידה, תמיכה ותגבור לימודי
21:00-22:00 – שעה חופשית (סרטים, פעילויות ועוד…)
22:00 – כיבוי אורות.
מזכיר אולי טירונות, אבל תנסו את המילה מקצוענות. כי בשורה התחתונה מכינים פה את המקצוענים של הדור הבא בכדורגל הישראלי. רוצים שמות? בבקשה: מיכאל אוחנה, ניב זריהן, אופיר מרציאנו, ניר ביטון וזוהי רק תחילתה של הרשימה.
האקדמיה לכדורגל היחידה בארץ
האקדמיה הוקמה לפני כמעט עשור. מחלקת הנוער מכילה כ-220 שחקנים בין הגילאים 9 עד 19, המשחקים בליגות ארציות וכן כ-450 ילדים בבית הספר לכדורגל בין הגילאים 5-15, מתוכם יקבלו תגבור מיוחד המצטיינים בגילאים השונים באקדמיה. המערכת בנויה על יצירת הסביבה הנכונה לכל אינדיבידואל ללמוד ולהתפתח, יחד עם העובדה שיש את הפריבילגיה של מתקנים נהדרים באקדמיה. יש להם שני מאמני כושר צמודים (יקיר פרץ ויניב נוחי), ולמעשה זהו מודל שמקובל בכל אירופה, עם סטנדרטים אירופיים ואין כמותו בארץ. מ.ס אשדוד הראשונה והיחידה בארץ.
ריקי הייתה בין המקימים. הייתה עוזרת המנכ"ל בקניון הסיטי וג'קי בן זקן הביא אותה למקום. היא, יחד עם שי הולצמן (אז מנכ"ל הקבוצה), הקימו את האקדמיה. הכדורגל לא זר לה. ריקי גדלה בבית של כדורגל. אביה דוד דהן ז"ל היה ממקימי מכבי יבנה "ונדבק בי החיידק". ריקי מספרת על ההתחלה: "הגעתי לאקדמיה כשהיא הייתה בשלבי הקמה. עכשיו היא אימפריה". רואים בעיניים של ריקי שהיא חיה את המקום, וכשהיא עושה לנו סיבוב במתקן המדהים זה, כאילו היא מראה לאורחים את הבית שלה. כל דבר מתגאה בו ולוקחת אותנו לעוד מקום בכדי שלא נפספס שום דבר "בבית", סליחה באקדמיה. בעצם למה סליחה. עבור הילדים שכאן האקדמיה היא הבית.
חמזה, שמצטרף "לסיבוב" באקדמיה, מתערב ואומר: "אין כמו האקדמיה. יש לנו את ריקי פה כמו אמא ומתן ויצמן (חונך הלילה) שהוא כמו אח גדול. יש אוכל שעושה לנו "הסבתא" סולי אשכנזי. מה רע לי? טוב לי פה. חששתי לפני שהגעתי כי לא חייתי מחוץ לבית, אבל עכשיו זה בית שני שלי. לפעמים ראשון".
כשהוא אומר בית ראשון, הוא מתכוון שהוא נמצא באקדמיה עד חמישי ואח"כ חוזר הביתה לבאקה אל-גרבייה. מגיע למשחק בשבת ושוב חוזר הביתה עד תחילת השבוע. עכשיו הבנתם? יותר פה מאשר בבית.
כל הקבוצות הבכירות בעקבות חמזה…
אבל בואו נחזור רגע לעבר. חמזה התחיל לשחק בגיל צעיר. מיד ראו שהוא שחקן מוכשר. זיהו למרות גילו הצעיר את התכונות שיש לו היום. מבחינתו הכל התחיל בכיתה ו': "שיחקתי מכיתה ג', אבל אבא שלי לא ידע. בכיתה ו' אמרו לאבא שלי שיש משחק טוב ואני משחק ושיבוא. אבא לא ידע אז בכלל שאני משחק כדורגל, אבל הגיע. הוא הגיע עם כל המשפחה". האח עומר ששיחק בעבר ופרש, ראה מיד שיש כאן "כוכב". באותו המשחק כבש חמזה 3 שערים. מאז כולם מלווים אותו, מגיעים לכל משחק שלו, בית וחוץ. עומר, שהיה על הדשא, נותן את התמיכה החשובה מהבית שצריך. ריקי: "כל המשפחה שלו סביבו. אבא שלו מתקשר כמה פעמים בשבוע בכדי לדעת מה איתו".
הכישרון מבאקה הביא אל הבית של חמזה את שלמה שרף, אז בבית"ר טוברוק. "הוא אמר שאני אגיע רחוק". לטוברוק הוא לא הגיע, אבל אז הגיע זימון לא פחות מאשר ברצלונה. כן, זו של מסי. אבל מאחר והיה צעיר לא הסתדר הדבר והוא לא נשאר שם. אבל בברצלונה הציעו לו לחזור. רק שהוא אוהד ריאל בכלל. "אני לומד כל תנועה של רונאלדו, החלום שלי לכבוש שער בברנבאו. הלוואי ואספיק לתת פס במשחק לרונאלדו. זה מעבר לחלום". אבל לא נראה לנו שיתנגד להגיע לברצלונה…
בגיל 12 וחצי, אחרי הניסיון בברצלונה, הגיע למכבי ת"א. עולם קטן, מי שהיה הסקאוט אז הוא עמיר תורג'מן ,מאמנה של מ.ס אשדוד כיום. "רצו שאשאר בתנאי פנימייה, אבל היה לי קשה", הוא משחזר. משם הילד המוכשר הגיע לקבוצה הקטנה של "עמק חפר" הקרובה לביתו. כולם ידעו שזה זמני, גם בעמק חפר. מעמק חפר הגיע מואסי לנבחרת ישראל. אי אפשר היה להתעלם מהכישרון. לאחר ששיחק גם בנערים ג' וגם בנערים ב' בשישי ובשבת, בכדי לעזור לשתי הקבוצות. לפני פחות משנה הגיע יוסי מזרחי מנהלה המקצועי של אשדוד למשפחת מואסי. מזרחי אמר למואסי: "בוא תראה את האקדמיה ותחליט". מואסי: "הגעתי, ראיתי והחלטתי. גם ג'קי השקיע בי והבנתי שזה המקום שלי. היום אני בטוח שזה המקום".
חלוץ שלא רואה בעיניים…
מואסי מאוד שומר על הדת. מתפלל 5 פעמים ביום. "בלי האמונה מה יש לאדם?", אומר מואסי והוא מאמין. גם בעצמו. משחק כשחקן כנף שמאל. שחקן מהיר מאוד, חזק מאוד, שחקן שיודע לכבוש, אבל גם יודע לעשות עבודת הגנה מצוינת. אין הרבה חלוצים כאלה שיודעים גם להוסיף את הכח בהתקפה, אבל גם להיות טאקטיים.
הוא משחק אצל המאמן יגאל זריהן, שמכיר בעצמו את התפקיד של השחקן שמכריע משחקים, כאחד מהחלוצים הבולטים שהיו כאן. על חמזה אומרים שהוא לא מפחד להיכנס לכדורים, לא מוותר, "לא רואה בעיניים". מ.ס אשדוד תצטרך את זה בעוד מספר ימים, אז תשחק קבוצתו של מואסי (נערים א') בחצי גמר גביע המדינה. מואסי, איך לא, כבש שער ברבע הגמר מול נשר וגם מול בית"ר ירושלים בשמינית. אגב, ריקי מכנה את חמזה מזליקי… "לא משנה איפה אני איתו אז מצליח לנו. אפילו אם נחפש חנייה במקום הכי צפוף נמצא. הוא המזליקי שלי. שלנו", היא אומרת בחצי חיוך. באשדוד ישמחו שהמזליקי יכבוש או יעזור לנצח, בחצי הגמר. אבל כבר הבנתם שלא מדובר במקרה שלו רק במזל, אלא בכישרון ועבודה קשה מאוד.
יגאל זריהן: "חמזה הגיע אלינו בתחילת השנה, בחור חיובי מאוד שהשתלב מבחינה חברתית ומקצועית באופן מעורר כבוד. השחקנים מכבדים ומעריכים את תרומתו המקצועית ואת התנהלותו המכבדת כל שחקן בקבוצה. הצוות המקצועי מאוד מרוצה מהתקדמותו של חמזה במספר פרמטרים ועמידה ביעדים שהצבנו לו. לסיכום, מ.ס. אשדוד הרוויחה שחקן מוכשר ולא פחות חשוב אדם נפלא".
הרוויחה, כמו שאומר זריהן בלשון עתיד. ואם עתיד, אז חמזה רואה קדימה: "תן לי להגיע לבוגרים במ.ס אשדוד ואח"כ להתקדם. מה שהאל כתב לי. זה יהיה חלום עבורי אם בשנה הבאה שאעלה לנוער, אגיע גם לקבוצה הבוגרת של מ.ס אשדוד. אם אקבל את ההזדמנות אעשה הכל להישאר שם".
מואסי לומד בפרויקט היל"ה. מורה מגיע אליו הביתה בסופי השבוע ומלמד אותו. הוא לא מוותר על תעודת הבגרות, מעין "לחם לבן ליום שחור". זה חשוב לו. אבל חשוב לו כמו כל ילד בן גילו החיבור לבית: "הזמן שלי בבית מוקדש למשפחה שלי, לשחק עם האחים שלי סוני פלייסטיישן. אנחנו עושים טורנירים בין האחים. אני לא אוהב להפסיד גם שם". הבנתם מה זמן הפנאי שלו? כדורגל. אם זה לא ממוקד מטרה אז מה כן?
חמזה המהיר על המגרש לומד עכשיו נהיגה, רוצה רישיון. "שלא תיסע מהר בכביש", אנחנו מקשים עליו. אבל הוא עונה בלי להתבלבל: "אני 'דורס' רק במגרש, לא מחוץ".
יש לנו הרגשה שאתה גאה במה שאתה עושה?
"זה חלום שהתגשם. חשוב לי שההורים שלי והמשפחה יהיו גאים. הם איתי מאחורי, תומכים מאוד. כל באקה תומכת בי, אני סמל בשבילם".
צילום:שלומי דדון
