אלעד שודלר הוא זמר-יוצר אשדודי מוכשר שמוציא בימים אלו אלבום אולפן שלישי בשם "אצלי בחיים". מי שמכיר אותו יודע, שלמרות שהוא רק בן 34, המון דברים לא פשוטים התרחשו אצלו בחיים. לאחר שירות צבאי מאתגר מאוד כלוחם ששירת בצנחנים בתקופת האינתיפאדה השנייה, איבד שודלר את אביו ואחותו הבכורה לאחר שחלו במחלה הארורה. כיום, הוא מתגורר בתל אביב ומנסה לחיות את החיים בצורה הטובה והשמחה ביותר שאפשר, ולנצל כל רגע בו הוא מתפרנס מהאהבה הגדולה ביותר שלו, המוזיקה.
עם שחרורו מהצבא, עבר שודלר אל העיר הגדולה ומאז הוא יוצר מוזיקה ללא הפסקה. הוא כותב, מלחין ומפיק מוזיקלית, לעצמו ולאמנים אחרים. בימים אלו הוא מופיע בכל רחבי הארץ, במופע סולו עם שירים משלושת אלבומיו, ובמופע משותף יחד עם סי-היימן בשם "שירים מבית אבא".
רגע לפני צאת האלבום השלישי שלך, ספר לי עליו.
"האלבום כבר סגור ומודפס והוא יצא ממש בקרוב. יש בו שמונה שירים, את חלקם כתבתי לאחרונה, וחלקם נכתבו כבר לפני ארבע שנים. עוד לפני שנכנסתי לאולפן כדי להקליט את האלבום עבדתי עליו במשך כמה חודשים עם המפיק המוזיקלי המוכשר משה לוי, עברנו יחד סוג של תהליך לאחר שעיבדנו כל שיר ושיר. כשהגענו לשלב ההקלטות הוא עבר די מהר כי הכל כבר היה מגובש".
משה לוי הוא אחד המפיקים המצליחים בארצנו, איך היה לעבוד איתו?
"נכון, הוא כבר שנים עם שלום חנוך והיה לי הכבוד והעונג לעבוד איתו על האלבום הזה. שיתוף הפעולה איתו השפיע עליי מאוד לטובה, הוא פתח לי את הראש בהמון צורות ולימד אותי מהניסיון העשיר שלו. הרגשתי שזו מתנה לעבוד איתו".
במה עוסקים השירים שאתה כותב?
"האלבום נקרא 'אצלי בחיים' והוא עוסק באמת במה שאני חווה בעולם הזה. הנושאים הכלליים של השירים קשורים למערכות יחסים, אהבה וזוגיות וגם לקשרים אנושיים בין בני אדם בכללי. תוך כדי התעסקות בנושאים האלה אני לגמרי מדבר על עצמי ועל החיים".
עם אילו אמנים ידועים כבר הספקת לעבוד?
"עם דן תורן, דודי לוי ועכשיו אני בסיבוב הופעות משותף עם סי היימן".
בשירותו הצבאי כאמור היה לוחם בצנחנים, גדוד 202. הוא התגייס בתקופה החמה של תחילת האינתיפאדה השנייה והשתחרר מעט לפני סיומה. במהלך שירותו השתתף גם במבצע "חומת מגן".
"אלו שנים שהשפיעו עליי בצורה מוחלטת. נכנסתי בן אדם אחד ויצאתי בן אדם אחר, אני חושב שזה נכון לגבי כל מי שעשה שירות צבאי כמו שלי. יש המון אנשים טובים במדינה הזאת ובמהלך השירות שלי הכרתי אנשים מדהימים עם רצון עז לתרום ולעשות. זו הייתה תקופה שלמדתי ממנה המון. בשנת 2006 השתתפתי במלחמת לבנון השנייה בתור חייל מילואים ואחר כך החלטתי להשתחרר מהצבא".
למה?
"שנה לפני כן אבא שלי נפטר ויחד עם החוויות הקשות מהמלחמה כבר היה לי קשה לשאת את זה. היה לי שירות סדיר קשה, הפרידה מאבא הייתה מאוד קשה ואחותי רויטל בדיוק חלתה. ראיתי לנכון לשים סוף לפן הזה בחיים שלי. זו החלטה שאני עד היום חושב שהיא הייתה מאוד נכונה עבורי אחרי שתרמתי לא מעט".
המשפחה שלך חוותה שתי טרגדיות בפרק זמן מאוד קצר. ספר לי על מה שעבר עליכם באותם ימים.
"נכון. בשנת 2005 אבא שלי ירחמיאל נפטר באופן פתאומי, הוא היה בן 58. הוא לא הרגיש טוב כמה ימים, הלך לבדיקות והתגלה שהוא חולה בסרטן. לצערי זה היה סוג אלים במיוחד ותוך כמה ימים הוא נפטר. שבועיים לאחר מכן התגלה שגם אחותי הבכורה רויטל חולה במחלה, היא נלחמה כמו גיבורה בכל כוחה במשך שלוש שנים ולצערי נפטרה. היא הייתה באמצע שנות השלושים לחייה, נשואה ואמא לילד בן פחות משלוש. היא אחת הנשים הכי חזקות שיצא לי לפגוש בחיים שלי".
איך המוות שלהם השפיע על החיים שלך ועל היצירה?
"אני עדיין מוצא את עצמי מנתח את מה שהיה. כתבתי בעבר ואני עדיין כותב על זה הרבה. זה חלק מאוד משמעותי מסיפור החיים שלי. לצערי הרבה מתחברים לזה כי כל אחד מאיתנו פוגש את המוות בשלב כזה או אחר של החיים שלו. דברים כאלה גורמים לך לחשוב ולהסתכל אחרת על דברים שקורים. זה מפעיל המון את הלב והראש".
אילו שירים כתבת עליהם?
"באלבום הראשון שלי יש שיר שנקרא 'אבא', כתבתי לו אותו עוד כשהוא היה בחיים. הוא הספיק לשמוע אותו ונורא התרגש. בכל הופעה השיר הזה תמיד מקבל התייחסות מיוחדת. המשמעות של השיר בעיניי נשארה מאוד אותנטית כמו שהתכוונתי כשכתבתי אותו ועם השנים אני גם מתבגר, עובר, חווה ומשתנה. לפעמים אני קצת יותר דומה לבן אדם שכתבתי עליו בשיר ולפעמים אני כל כך שונה ממנו. באלבום השני שלי יש שיר בשם "2005", הוא מסכם את כל מה שעברתי בשנה הזו ומדבר על אבא, על רויטל ועל עצמי".
ואיך מתמודדים עם זה ביום יום?
"אני חושב שלכל אחד מבני המשפחה יש התמודדות אינדיבידואלית עם הנושא הזה, בכלל לכל אחד בעולם יש דרך משלו להתמודד עם אובדן ואני מאוד מכבד את זה. לכל אחד מאיתנו יש דרך משלו לפרק מצב כזה. המוות הוא חלק מהחיים וכולנו נאלצים להתמודד איתו. אני חושב שפרידה וגעגועים מעצבים אותנו בתור בני אדם וגם בסופו של דבר עוזרים לנו למצוא את השמחה. בתוך כל חושך יש גם אור".
אם כבר אור… מה החלום שלך?
"האמת שאף פעם לא התחברתי לקונספט הזה של חלומות, תמיד התחברתי לעשות את מה שאני אוהב ולהאמין במה שאני עושה. אז אני מאחל לעצמי להמשיך לעשות את מה שאני אוהב, לשיר ויצור מוזיקה".
אתה מרגיש שהצלחת ו"עשית את זה"?
"מהרגע שהתחלתי לעשות מוזיקה ולהופיע מבחינתי אני מצליח, אני חושב שבסופו של דבר בן אדם יודע ומרגיש עם עצמו אם הוא הצליח או לא. אני לא מתחבר להגדרות גרנדיוזיות של הצלחה. באופן כללי הגדרות יכול להיות משהו שמגביל אותנו בחיים ואני חושב שזה לא נכון לבן אדם שרוצה לחוות ולהתפתח. מבחינתי, כל אדם נוסף שמתחבר ומתחיל לעקוב אחריי זו הצלחה, כל הופעה עם חיבור טוב ביני לבין הקהל, כל השמעה ברדיו וכל ראיון זו הצלחה. כל הכרה היא הצלחה. עצם העובדה שאני מוציא עכשיו אלבום שלישי והתחלתי להקליט את האלבום הבא שלי, בשבילי זו הצלחה בהתוותה".
להוציא אלבום בימינו זה עסק יקר מאוד, איך אתה מצליח לממן את זה עכשיו בפעם השלישית?
"אני עובד מאוד קשה והכל בחיים זה עניין של סדרי עדיפויות ואיך מתנהלים. מעבר לזה, השתמשתי בפלטפורמת הדסטארט של מימון המונים, אנשים רכשו את האלבום שלי עוד לפני שהוא יצא, וזה נתן לי ספתח מאוד טוב וגם תחושה ממש טובה שאנשים אוהבים את מה שאני עושה ומאמינים בי ובמוזיקה שלי".
על מה אתה עובד בימים אלו?
"אחרי שכבר כמה שנים אני מופיע לבד עם הגיטרה שלי במופע אקוסטי, אני עובד עכשיו על מופע להקה, שאני מקווה שיתחיל לרוץ בקרוב ובמקביל אני בעיצומן של הקלטות לאלבום הבא שלי".
ובפן האישי, מה עם הקמת משפחה?
"זה משהו שקורה או לא קורה. כמו בהרבה דברים אחרים אני לא חושב שצריך לעשות את זה בכוח. צריך לחיות את החיים, לשמוח ולחיות את החיים עם חיוך. אני בטח לא פוסל אבל גם לא כמהה לזה. אני בהחלט מבין את החשיבות של משפחה בחיים האלה. אני מחבק את כל הנושא הזה של משפחה ויש לי לא מעט צלקות משלי בהקשר הזה אבל זה בסדר. ניתן לזמן לעשות את שלו".
ביום שלישי ה-15/8 יופיע אלעד יחד עם סי-היימן בשלומפר האשדודי, "אני כבר לא גר באשדוד אבל גדלתי בעיר וחייתי בה במשך כל כך הרבה שנים. אני שמח מאוד להופיע שוב בעיר הולדתי".
