היא נולדה בשת 1975, יש לה מעריצים רבים, במיוחד בקרב טיבעונים ושומרי כשרות, מעריצים אותה בארץ ויש לה לפחות 3 מיליון עוקבים והיא בסך הכל 40 גרם. קבלו את חטיף הטורטית, "הגיבורה" הגדולה התורנית של ישראל.
אם נהיה פחות ציניים, הרי שמה שקרה עם מרוואן ברגותי והטורטית, הוא עבור ישראל הישג שלא ברור אם הייתה משיגה בשנים של הסברה בעולם ובעיקר באירופה המוטה לטובת הפלסטינאים. . כזכור מרוואן ברגותי, שנמצא בכלא הישראלי ונגזרו עליו 4 מאסרי עולם פלוס 40 שנים, על מעורבות ברצח 5 ישראלים ויינמק בכלא, פתח בשביתת רעב בכלא והנהיג את האסירים האחרים הפלסטינאים, רוצחים כמותו לשביתה גדולה ומאורגנת נגד תנאי הכליאה בישראל. אבל בעוד הם שובתים עד המוות (בעזרת השם), הוא נתפס זולל טורטית ועוגיות בהיחבא.
הסרטון שלו הפך מהר מאוד לוויראלי והגיע מהר לא פחות למעד של בדיחה על חשבונו. אבל אני לא רוצה לדבר על הבדיחה הזו על חשבונו (למרות שיש לי בדיחה משלי בסוף…), אני רוצה לדבר עלינו, על הניצחון הזה שהשגנו בסיפור זה. ניצחון שלפעמים טיל חץ, או מטוס קרב לא יכולים להשיג.
לצערי באירופה וגם בארה"ב, אבל במיוחד באירופה, מדברות התמונות, מדברת הטלוויזיה, המדיה על כל צורותיה. הפלסטינאים קלטו את זה מזמן. הם מפברקים לא פעם ולא פעמיים תמונות, שמגיעות לרשתות הטלוויזיה בעולם ואנו מפסידים שם פעם אחר פעם. לא משנה צודקים או לא, מפסידים.
מרוואן ברגותי הרוצח, שעומד כאמור בראש המאבק שהוביל לשביתת הרעב של הרוצחים, הסביר במאמר דעה ל"ניו יורק טיימס", כן לניו יורק טיימס (מבינים איזה במה קיבל?), את הסיבות לפתיחת השביתה וטען כי "אין דרך אחרת מלבד לשבות רעב" וכי "השלשלאות יישברו לפנינו". עזבו ששכחו שם לכתוב שהוא רוצח. אבל מאמר של אדם כמוהו, שיש לו משקל גדול מאוד גם ברחוב הפלסטינאי ולא רק בעולם, היה ניצחון גדול עבורו ועבור מתנגדי ישראל "ועם עין הרע", יש לא מעט כאלה.
ברגותי צייר עצמו כלוחם לשלום, כאיש של אידאולוגיה ולא כרוצח שפל. הוא נשא את נס השביתה והרחוב הפלסטינאי הביט בו בהערצה. זה מה שהוא רצה, להבעיר את הרחוב הפלסטינאי לטובת האינטרס שלו. ברגותי איש הפת"ח, מפלגתו של אבו מאזן, התקרב בכלא לחמאס והפך מעין לשון מאזניים בין שני הארגונים, שונאי ישראל, אבל שונאי אחד את השני לא פחות. הוא רצה באמצעות השביתה ומות האסירים, חבריו, להביא למצב שהוא הופך להיות גורם חשוב שאין להתעלם ממנו ואולי באמצעות זאת עוד לזכות לקיצור עונשו או ביטולו.
אבל אז הגיעה הגברת המתוקה הזו, שהיא כולה 40 גרם והוא טרף אותה ברעבתנות, כששאר חבריו מתים ונמקים (וטוב שכך 2), השלשלאות נשברו מהר מאוד והתמוססו במעט סוכר ושוקולד שהוא מנע מחבריו, "כגיבור" המרד. השב"כ ידע שמגניבים לו את הטורטית, אבל נתן לו לפול במלכודת המתוקה הזו. מרה מאוד מבחינתו.
הגיע הזמן לברך. סוף סוף ישראל השתמשה בנשק שהשתמשו נגדה. לא עזר לנו להגיד שאנחנו מוסריים יותר ואנחנו מוסריים יותר, שאנחנו מתגוננים ואנחנו מתגוננים כבר מעל מאה שנה, שהרצח הוא כלי לגיטימי בידי אויבנו. העולם ואירופה (שאוכלת בימים אלה את מה שהיא בישלה) ראו בנו הצד הרע. היינו צריכים טורטית אחת קטנה, בכדי להבהיר להם, כי הכל הצגה, אחת גדולה וכי אירופה היא כלי במשחק של הפלסטינאים, שישתמשו בכם ואגב יתפוצצו לכם בפנים, כפי שקורה עכשיו באירופה. היינו צריכים את החטיף הקטן הזה בכדי להבהיר, הנה דוגמא למנהיג פלסטינאי, הוא הרג יהודים בדם קר כי הן יהודים ויעשה אותו דבר לחבריו בכלא, בדם קר. הוא הכל רק לא לוחם שלום למען חבריו. הוא רוצח שפל שמשתמש באנשים משני הצדדים לספק את צרכיו האישיים והפוליטיים. נזק תדמיתי שיהיה קשה לו לתקן. לו ולשכמותו.
מגיעות מחמאות לשב"ס ולשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שבלי הרבה מחשבה על זכויות צנעת הפרט של ברגותי (כבר שמעתי כאלה שיוצאים נגד זה), הראה לכולם את האמת. בפנים. את האמת המרה!! או המתוקה…מבחינתנו. ברגותי הוא רוצח שפל. חטיף…סליחה נקודה.
ואיך אפשר בלי לסיים בבדיחה… בדיחה של חכם סידי: אתם לא מבינים למה הוא אכל טורטית?..כי היא פרווה…ואפשר לאכול אותה אחרי שאכלת בשר"…
שתיחנק מרוואן
