פתרון משבר הדיור לא יבוא מכיוון אחד. שינוי אמיתי בשוק הדיור חייב להיות כולל ועמוק, ולהשפיע על כל החזיתות איתן מתמודדים קוני הדירות, הקבלנים וגם היזמים. אם ממשלת ישראל לא תפשט ותוזיל את תהליך הבנייה, לא ירדו מחירי הדירות. זה מתחיל מהמיסוי, שתופס לעתים כשליש ועד אפילו מחצית משווי הנכס, וממשיך בזמן הממושך להמתנה להיתרי בניה בישראל.
שתי תוכניות ארציות היו צריכות להיות חוד החנית של הנדל"ן הישראלי: תמ"א 38 ופינוי-בינוי. שתי אלו מהוות בסיס אמיתי להחייאת מרכזי הערים בישראל, הן במרכז והן בפריפריה. היה ניתן להשיג תוספת של אלפי יחידות דיור חדשות, להיטיב עם בעלי הדירות הישנות ולחזק את התשתיות של מבנים ישנים ומסוכנים.
התמורה של השתיים אינה רק בהגדלת היצע הדירות, אלא ואף בעיקר בתהליכים החברתיים הטמונים בהן. לא ניתן להפריז בחשיבות של האזורים הותיקים במרכזי הערים. ערים נמדדות בעיקר דרך השכונות המייסדות והמרכז הוותיק, שמהווה על פי רוב מרכז תעסוקה או מסחר, לצד מגורים.
תוכניות אלו גם תורמות לאפשרות של בני העיר להמשיך להתגורר ליד ההורים, ובכך לתת המשכיות דורית. ככלל, המטרה של תמ"א 38 כמו גם של פינוי-בינוי, היא להוריד את אחריות החידוש העירוני מכתפי המדינה ולהעבירה לידי היזמים ובעלי הדירות, ע"י הפיכת אלו לכדאיות כלכלית עבור כל הצדדים. הממשלות עד כה נתנו הקלות במע"מ והגדלת זכויות הבנייה, אך המציאות מוכיחה שזה אינו מספיק. על מנת להרחיב את מספר הפרוייקטים, בעיקר בפריפריה, יש להעמיק את הטבות המס על מנת שליזמים יהיה כדאי לבצע התחדשות עירונית גם בערים שאינן במרכז המטרופולין.
תמ"א 38 ופינוי-בינוי במהותן הן עסקות נטו עבור בעלי הדירות, היזם מנגד זכאי להקלות משמעותיות במיסוי, מסלול עוקף לחוק פינוי בינוי, ולצמצום שיקול דעת של רשויות התכנון בכל הנוגע לתוספת בזכויות הבנייה.
עם ישראל מחכה לפתרון, ובמקרה הזה הפתרון כבר קיים ורק מחכה לעידוד הממשלה. אם הממשלה רוצה להוכיח רצינות וכוונות, היא חייבת לעודד את יישום הפרוייקטים בכל רחבי המדינה תוך הוזלת עלויות דרך מיסים וביורוקרטיה.
שבת שלום!
