לידה זה הרגע המרגש ביותר שאישה יכולה לחוות בימי חייה. אין בכלל ויכוח על כך. אך יחד עם זאת, יש לא מעט מקרים של לידה מוקדמת, שבחלק גדול מהמקרים מובילים למרבה הצער לבשורות לא פשוטות כלל ועיקר. אחד מתוך 14 הריונות מסתיים בלידה מוקדמת.
לידה מוקדמת או פגות היא סיבת המוות העיקרית בקרב תינוקות. לידה מוקדמת מהווה גם סיכון לבריאות התינוק. לתינוקות מסויימים יידרש טיפול מיוחד ואשפוז במשך שבועות או חודשים ביחידה לטיפול נמרץ יילודים (פגיה). חלק מאלה השורדים את התקופה הזאת עלולים להתמודד עם בעיות לאורך כל החיים.
זה הסיפור של אליה דדון, בן שנה וארבעה חודשים, שנולד כפג בשבוע ה-26 להריון, כשהוא במשקל קילו אחד בלבד. הוא סובל מ-100 אחוזי נכות ועבר מסלול לא פשוט עד עתה עם ניתוחים, תרופות מיוחדות, פיזיותרפיה, אשפוזים, התייעצות עם מומחים, חיסונים מיוחדים, טיפולים מורכבים ועוד. למרות הכל, אליה מחייך וגורם להוריו המסורים רגעים של אושר לאחר לא מעט חששות ודמעות.
האם רינת זינזיח-דדון (27), שנשואה באושר לשחקן הכדורגל ניר דדון, היא אם לטליה הבכורה (בת ארבע וחצי) ואליה. בעבר סטודנטית להנדסה כימית ומנהלת מחלקה של מנכ"ל בנק הפועלים, וכיום אמא במשרה מלאה ואמנית איפור, ערב, כלות, מגזין ואופנה. רינת הספיקה להשתתף בתוכנית אירוח עם עדן הראל ועודד מנשה, איפרה את להקת "אתגר" לקליפ שבקרוב מאוד יוצא עם שגיב כהן, פעילה פוליטית ומתנדבת בקהילה. כל זה לא היה קורה אם לא הנס שקרה לה בערך לפני שנה וחצי… כמו שרינת תמיד אומרת: "נסתרות דרכי האל…".
הנה המונולוג המלא ומהרגש של רינת: "מה שרשום עבורנו מלמעלה זה מה שיהיה, ולא משנה מה המטרה שהצבת בחיים או המטרה שרצית להגיע אליה.
בגיל 18 הפכתי עולמות כדי ללמוד לתואר הנדסה כימית (חשבתי שאני אמציא פצצת אטום… ובגיל 24 אני אשב במשרד שלי בקומה הכי גבוהה בת"א ויהיה מסודרת בחיים… וכן היו כאלה שהרימו גבה). כמעט שנתיים בלימודים ואז פרשתי… הייתי במקום והזמן הלא נכון. לאחר מכן מכינה ללימודי משפטים, במקביל הכרתי את בעלי ואז השקעתי את כל כולי בזוגיות. גם הפעם לא יצאתי עם תואר, אבל זה פתח לי דלתות לעולם הפיננסים. אולי לא הייתי המנכ"ל אבל בגיל 22 ישבתי במשרד משלי בקומה 18 במגדלי סונול ת"א, מזכירת מנכ"ל בנק הפועלים ומנהלת מחלקה. משם הדרך לעולם הבנקאות והביטוחים הייתה קצרה. השקעתי את כל כולי בתחום הפיננסים על מנת להתקדם ולהצליח. זו הייתה עבודה ופרנסה בטוחה.
ואז לפני שנה וחצי ה' החליט שיש לו תוכניות גדולות יותר עבורי… בנס גדול ובלידת חירום נולד לי הנסיך אליה. הוא נולד פג. אנשים ששומעים פג, המשפט הראשון שיוצא להם: "הקטן הזה, גדול יהיה…". ובאמת הם לא מבינים את העוצמה והמשמעות שבדבר. בשבוע 26 וקצת ילדתי את אליה שלי במשקל קילו וקצת. דמיינו לעצמכם חבילת סוכר של סוגת…
"הכינו אותי לגרוע מכל"
זה התחיל מהיפרדות שלייה ודימומים פנימיים, הטיסו אותי בטיפול נמרץ לבית החולים כי היה סיכון ממשי לחיי ולחיי הילד. ייאמר לזכות בית החולים קפלן והרופאים שעזבו הכל וטיפלו בי, והצליחו לייצב את המצב ולפחות הספיקו להזריק לי זריקה אחת מתוך שתיים של הבשלת ריאות. הכינו אותי לניתוח חירום, וכל זה בזמן שיש לי מחיקה, צוואר הרחם, צירים לכל דבר. בעוד שאני מתפתלת מכאבים (אסור היה להביא לי אפידורל כי זה מזרז לידה) נכנסת אליי העובדת סוציאלית להכין אותי לגרוע מכל, שרוב הסיכויים שהילד לא ישרוד.
בשבוע 23 סיכויי ההישרדות של פג נעים בין 0% ל-5%, בשבוע ה-24 הסיכויים עומדים על 60%-70% הישרדות ובשבוע 26 הם עולים עוד ל-75% עד 85% הישרדות. במידה והתינוק שורד, הוא נמצא בסיכון לתחלואה קשה וסיבוכים רפואיים, וחלקם לא מחזיקים מעמד ונפטרים עוד בבית החולים או סובלים מנכות קשה.
אני בטבעי שלי חיובית ואופטימית מאוד. לא ייחסתי חשיבות למה שאמרה לי העובדת הסוציאלית ובעיקר התפללתי, קיוויתי שהכל יהיה טוב. אחרי כמעט יום שניסו להחזיק אותו בבטן, הוא פשוט יצא בלידה רגילה ללא ניתוח. לא נתנו לי לראות אותו כי ביצעו בו החייאה וישר העבירו אותו לטיפול נמרץ. ברוך ה' הוא שרד. אחרי יום שנתנו לי להתאושש ולעכל את המצב, סוף-סוף נתנו לי לראות אותו, באינקובטור בטיפול נמרץ מחובר למלא צינורות. אליה שלי קטן בגודל כף יד, בקושי רואים איבר אחד שלו מרוב שכולו מחובר לצינורת. החוויה הכי קשה שאמא יכולה לחוות זה לא להרים את הילד אחרי הלידה ולחזור לבית לבד. הגרון נחנק מדמעות אבל את אומרת לעצמך – אסור לבכות, את צריכה להיות חזקה בשבילו! כל יום שעובר, אני שואלת את הרופאים מה איתו, איך הוא מתקדם? ומבחינתם כל יום שהוא שורד, אני צריכה להגיד תודה לאל. כך עברו להם חודשיים וחצי בטיפול נמרץ ועוד חודש בפגיה.
"כל יום הרופאים הנחיתו עלינו בשורות קשות"
שלושה חודשים שאני יושבת מהבוקר עד הערב בטיפול נמרץ ברעש של הצפצופים והמכונות הנשמה, לצידו של הנסיך שלי, קוראת לו תהילים, שרה לו שירים, מלטפת ומתי שהיה אפשר גם הייתי מרימה ובעיקר מדברת אליו, והלב נקרע כי יש לך עוד ילדה בבית שצריך לטפל והלב נקרע ביניהם.
כל יום מגיעה לבית החולים, מנסה להיות חזקה עד כמה שאפשר, אבל בכל יום שעבר הרופאים באו אליי עם בשורה אחרת, רובן קשות וכואבות. פעם אחת שהראות לא מתפקדות, שיש לו מום בלב, שיש פגיעה רב מערכתית, שבר מפשעתי ושאם הוא ישרוד נעבור שנים לא פשוטות והרבה טיפולים וניתוחים. אחרי כל זה חשבתי שנשברתי אבל תמיד האמנתי שבסוף יהיה טוב והכל לטובה.
ה' שולח מבחנים לאנשים שמצליחים לעמוד בהם. אחרי כמעט 3 וחצי חודשים השתחררנו, אבל כאן זה לא נגמר. עד היום. ימים ולילות בבתי חולים… תרופות מיוחדות… ניתוחים… פיזיותרפיה… אשפוזים… התייעצות עם מומחים… חיסונים מיוחדים… טיפולים מיוחדים…
אחרי חצי שנה, במשקל של 3 קילו בלבד, עשינו לו ברית. חששות כבדים, דאגות בלתי פוסקות ולחץ מטורף. היום, שנה וחודשיים אחרי, במשקל 8.7 קילו אליה שלנו התחיל החודש בפעם הראשונה לאכול מוצקים ובמבה.
היום הוא עם 100% נכות. מבחוץ הוא נראה מושלם, בשבילי הוא תמיד יהיה מושלם, האור שבעיני, המתנה הכי גדולה בחיי. אבל הבעיות הן רב מערכתיות, פנימיות.
התפטרתי מהעבודה כדי לטפל בו. יכולתי בקלות להיכנס לדיכאון ולבכות כל היום, אבל בחרתי להישאר חזקה בשבילו ובחרתי לחיות. במקביל, יצאתי ללמוד איפור בערבים, בתמיכה ועזרה רבה מבעלי. החלטתי לעשות מה שאני הכי אוהבת, לאפר.
גם בגלל הפרנסה, לפחות לשעה זו, וגם כי דרך האיפור אני תורמת לקהילה וזה הסיפוק הכי גדול בעולם לעשות שמח וטוב בלב לאימהות שעברו חוויה דומה. כל חיי משפט אחד מלווה אותי: "לכל אדם יש תפקיד בעולם". אחרי חוויה כזאת את מרגישה שה' נתן לך תפקיד להתעצם מחוויה כזאת, לחזק אמהות אחרות, לתרום ולקחת את הדברים על הצד הטוב שבדבר כי רק ככה הדברים יסתדרו. וברוך ה' אני מודה לאל, המצב משתפר, וב"ה אני מאמינה באמונה שלמה שאליה יגדל ויהיה ילד כמו כולם.
את הסיפור הזה אני רושמת כדי לעלות את המודעות של לידת פג, זה לא רק לידה לפני הזמן, זה לידה שמלוות בהרבה מעבר… ולמרבה הצער, שמעתי על פגים שלא שרדו את השנתיים הראשונות בחייהם.
אם אתם מכירים אנשים שעברו חוויה דומה תזכרו את הסיפור שלי… שזה לא רק לידה לפני הזמן. הם צריכים אתכם, ובאמת תנסו להבין ותמיד תחזקו ותגידו שיהיה בסדר.
ולאותן אמהות שעברו חוויה דומה, אני יודעת שזה קשה מאוד, אבל כנראה שיש לנו תפקיד בעולם להיות חזקות ולחזק אחרות. תעשו משהו שממלא אתכן ועושה לכן טוב ותתרמו אותו לקהילה. זה יחזק, ימלא אתכן וייתן לכן כוחות להמשיך ולהיות שם בשביל אותם נסיכים.
אולי כרגע אני ללא תואר, אבל זכיתי בבעל ומשפחה מדהימה, זכיתי להיות אמא לשני נסיכים מדהימים וה' נתן לי ידיים וכישרון לאפר ולשמח אנשים. זה הנס, הנחת והזכייה שלי בחיים!
לסיכום, בחיים הכל לטובה, דברים קורים לא סתם. תאמינו בעצמכם! אף פעם אל תתייאשו, תזכרו תמיד שלה' יש בשבילכם תוכניות גדולות יותר! השאיפה והמטרה בחיים היא להוות דוגמא, להיות מודל לחיקוי עבור נשים ונערות, ובנוסף לחזק נשים שעברו משברים דומים ולגרום להן להאמין שהחיים ממשיכים! ותמיד, תמיד לתרום עד כמה שאפשר לקהילה, זה הסיפוק הגדול מכולם".
