אשדוד נטו

כך קם התיאטרון האמהרי הראשון בישראל

כך קם התיאטרון האמהרי הראשון בישראל

לפני כחודש התקיימה הצגת הבכורה של התיאטרון האמהרי הראשון בישראל. החלום היה של פרוט, תושבת העיר השכנה אשקלון, שם הועלתה הצגת הבכורה, השחקנים בתיאטרון הגיעו מערים שונות בארץ, אבל מי שהצליחה לקדם את הרעיון, ללוות ולהפוך את החלום למציאות היא מנהלת התכנית להעצמת נשים "אשת חיל", יפית מלקו מאשדוד.

יפית (43), נשואה ואמא לשלושה ילדים בוגרים, מנהלת את תכנית "אשת חיל" באשקלון מזה שש שנים. התכנית מופעלת על ידי ארגון "בעצמי", המסייע לאנשים מעוטי הזדמנויות להשתלב ולהצליח בתעסוקה. מדובר בתכנית מיסודה של ג'וינט ישראל-תבת, המובלת על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים בשותפות עם המשרד לשוויון חברתי – הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים, ומופעלת מקצועית, כאמור, על ידי ארגון "בעצמי". היא מספרת שבעקבות ההצלחה של תכנית זו, הוחלט בוועדת טרכטנברג להגדיל ולהכפיל את התכנית לא רק לנשים יוצאות אתיופיה אלא גם לנשים יוצאות קהילות אחרות. "כיום יש למעלה מ-70 ישובים שמפעילים את התכנית, כולל המגזר הערבי. אני נלחמת להביא את התכנית לאשדוד".

יפית, בעלת תואר ראשון בחינוך, אף מנחה קבוצות הורים מזה 14 שנים. היא פועלת כמנחת קבוצות הורים ומלווה פרטנית דרך המרכז להורות משמעותית באשדוד כבר 12 שנה. בין שלל פעילויותיה להעצמת נשים היא הקימה באשדוד קבוצת נשים רוקדות. "הקמתי את הקבוצה לפני שנה וחצי", היא מספרת. "אנחנו 14 נשים, כולן מרקע סוציו-אקונומי טוב. אנחנו נפגשות, דנות בסוגיות ובדילמות שמעסיקות אותנו כנשות קהילה, ואחר כך במשך שעה ורבע פשוט רוקדות, אפילו הופענו בפסח בבית יד לבנים. מרקידה אותנו הזמרת קנובש, שגרה באשדוד ומופיעה ברחבי הארץ ובחו"ל. בכלל, יש באשדוד כשרונות אדירים שמופיעים מחוץ לעיר".

אל אשדוד הגיעה לפני 17 שנה, לאחר נישואיה. היא עצמה נולדה בכפר באתיופיה, וכשהייתה בת שמונה יצאה למסע לארץ ישראל. "הלכנו שלושה שבועות", מספרת יפית, "אחר כך היינו שבועיים בכלא אתיופי. השתחררנו והמשכנו לסודן, ושם היינו תשעה חודשים. לצערי, איבדנו הרבה מבני המשפחה". כשעלתה ארצה, גרה באשקלון.

מדוע בחרת לגור באשדוד?
"הוריי באשקלון, הוריו של בעלי בראשון לציון, ותמיד אמרתי שזה טוב לזוגיות לגור באמצע. בחרנו באשדוד".

איך תיאטרון נולד?
"גיליתי שיש פוטנציאל אדיר לנשים בקהילת יוצאי אתיופיה", אומרת יפית, "אבל הן עובדות בעבודות זוטרות ללא אופק תעסוקתי". הנשים שמגיעות אל יפית עוברות ראיונות אישיים, מספרות על חלומן, משתתפות בסדנת הכנה לעולם העבודה, ותוך כדי לימוד יפית עושה השמה לעבודות זמניות, להכשרה מקצועית, מקצתן יוצאות להשכלה גבוהה, ויש את קבוצת היזמיות. "יש נשים עם 'פלפל', נשים עם ברק של עשייה בעיניים, אבל יש להן המון חסמים", מספרת יפית. "כדי ליצור הן צריכות עזרה. במסגרת התכנית הן עוברות אצלי אימון אישי והדרכה. במקביל, לכל אישה חזקה עם חלום אני מחפשת מנטורים מתנדבים שילוו אותה. אני ממשיכה להיפגש, לחזק, לחבק, לתמוך ולבדוק אם יש גם תמיכה בבית".

לפני כשנתיים וחצי הגיעה אל יפית אישה בשם פרוט פרדה (34), שהיה לה חלום להקים תיאטרון באמהרית. אחרי ששיחקה בתאטרון האתיופי "אטלה" בירושלים, היא הרגישה שמשהו חסר, שיש צורך בתיאטרון שידבר גם את השפה והתרבות האתיופית. בזמן שהייתה מחוסרת עבודה, הגיעה לתכנית "אשת חיל". "תמיד הסתכלתי על תיאטרון גשר שמציג ברוסית והתיאטרון ביידיש, ורציתי שיהיה גם תיאטרון באמהרית שייתן במה לביטוי השפה שלי והתרבות שלי. ארגון 'בעצמי' עזר לי להגשים את החלום", מספרת פרוט.

הדרך הייתה ארוכה, אבל בסופו קם התיאטרון "תזטה" – זכרונות, ועלתה הצגת הבכורה "בלינג'רצ'ה" – חברי ילדות. יפית ליוותה את פרוט בגיוס השחקנים והבמאי. "חיפשנו שחקנים מהקהילה שיודעים לקרוא, לכתוב ולדבר באמהרית, וערכנו אודישנים בתל אביב. הצלחנו לגייס כבמאי את סלומון מרשה, שהוא שחקן מוכר בקהילה. היה לנו טקסט כתוב, והוא שינה אותו ועיבד אותו. פרוט עבדה מאוד קשה על הקמת התיאטרון, ובמקביל יצאה לעבוד. היא קיבלה תמיכה אדירה מצד בעלה קובי, והיה חשוב לה לא לוותר על החלום עד כדי כך שחלק מהחזרות התקיימו אצלה בבית. עשינו חיבורים לבעלי תפקידים, ולא קיבלנו סיוע למעט מתנ"ס וולדנברג שנתן לנו מקום. הכול נעשה בעבודה קשה".

לפני כשנה החלו החזרות הרשמיות. "קרו רן, שהיא מנכ"לית רשת 'פי כמה', נתנה לנו חדר לחזרות, וכך בכל יום רביעי מ-11 בבוקר עד שש בערב, כל השחקנים היו מגיעים. הם באו מתל אביב, מירושלים, מעופרה, ועשו זאת בהתנדבות ללא תמורה. עבור כולם זו הייתה סוג של שליחות, הגשמת חלום. במהלך החזרות הגיעה מנהלת חדשה למתנ"ס וולדנברג, שגם עזרה לנו ונתנה מקום. כמובן שבמקביל יצרנו קשר עם תקשורת כדי לקבל חשיפה, כתבות, כדי שיתמכו בנו. בחודש יוני כבר לחצתי על דד-ליין להעלאת ההצגה".

איך שיווקתם את ההצגה?
"המון שיתופים בפייסבוק, וואטסאפ, מכרים, טלפונים, והייתה נוכחות מדהימה. עבור הקהל זה היה כמו אוויר לנשימה, לצאת מהעומס של חיי היום יום, לנקות את הראש. זו גם חוויה וגם הצגה שמעבירה מסר. זה גם מיועד לצעירים שידעו שיש במה להתגאות, שיחזרו לשפת האם, ולשמחתי הייתה נוכחות יפה של צעירים. לא ציפיתי לגילאים כאלה, והגיעו. בהצגה משולבים גם צחוק והומור, הבמאי עצמו הוא זמר ואף הופיע בקטע שירה. המטרה שלנו לרוץ עם ההצגה בכל הארץ. אני מנסה לגייס כל מיני גופים שעובדים עם הקהילה. הלוואי שנמצא מימון, ואני מקווה שמוקד קליטה ועיריית אשדוד יזמינו אותנו".

ההצגה מספרת של שלושה חברי ילדות. הם גדלו בכפר באתיופיה, הלכו ללמוד יחד בעיר הגדולה, ועלו לישראל. כל אחד מתקדם במקצועו, האחד עורך דין, השני מתווך והשלישי עובד כלוביסט אבל עבודתו לא קבועה. אשתו של הלוביסט עובדת קשה על מנת להביא פרנסה הביתה, ונדמה כאילו לבעל לא אכפת. הם נפגשים ביוזמת אשתו של החבר השלישי כדי לשכנע אותו למצוא עבודה מסודרת. "זה מאפיין אחוז גבוה של משפחות מאתיופיה", אומרת יפית, "יש נשים שמגיעות אליי והן עובדות בשני בתי אבות, כל משמרת בת שמונה שעות והן המפרנסות היחידות בבית". והמסר ברור: כן, באנו מהכפר, אבל חשוב להתקדם והתמיכה ההדדית חיונית להצלחה בחיים. יחד עם ההתקדמות, חשוב לשים לב מה קורה במשפחה.

"יפית יקירה, את לא רק מגשימה את החלום שלך אלא עוזרת לאחרים להגשים את שלהם, ואת עושה זאת בענק בלי לבקש תמורה. שירבו אנשים כמוך בקרבנו, את מעצימה נשים רבות", בירכה אותה פרוט לאחר שעלתה הצגת הבכורה. "היה מדהים, מרגש ועוצמתי. הגשמתי חלום ילדות. ובהזדמנות זו מודה לכל אלו שליוו אותי לאורך כל הדרך: לתכנית 'אשת חיל' בניהולה של יפית מלקו, לאביטל דניאל היועצת העסקית שלי מטעם מעוף אשקלון ומשרד הכלכלה שליוותה את כל תהליך השיווק והמיתוג לציפי זיו שמנהלת את התיק ברשויות. אז אנשים, חלומות כן מתגשמים. תחלמו בגדול, תצעדו למרות כל הקשיים, וצאו לעולם ליישם אותו. ועכשיו בעזרת ה' רק להפיץ את ההצגה ממטולה עד אילת בלי לפספס שום עיר".




אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

כתבות שאולי יעניינו אותך

הוריד 51 ק"ג בכדי להיות קצין מג"ב

משה סידי

"אני יפה ומיוחדת כמו שאני"

משה סידי

"חשבתי שאמות על ההר הזה. אבל ההשגחה העליונה הצילה אותי"

משה סידי