חזון אחרית הימים. דרור פחימה, אחד העבריינים הכי בולטים באזור הדרום, שעבר לא מעט ב-39 שנות חייו, החליט לעשות שינוי של 180 מעלות ולהיפרד מעולם הפשע. זה לא פשוט, ועד היום הוא מקבל הצעות להיות "שותף" בפעילות לא חוקית בעליל, אבל פחימה עיקש ומעביר מסר לכל אלה שפונים אליו: "אני מתחיל דרך חדשה, תכבדו את זה".
למרבה ההפתעה, כמה וכמה עבריינים בכירים מאוד, ברכו את פחימה על הצעד שעשה ואף אמרו לו: "הלוואי וגם אנחנו היינו מסוגלים לעשות את זה, אבל פשוט לא יכולים…".
פחימה גדל בשכונת הפשע הכי בולטת באשדוד בשנות ה-80, בבניינים הסמוכים לדואר ברובע ח'. מהבניינים הללו צמחו לא מעט אנשים מצליחים, אבל גם כאלה שנכנסו ויצאו על בסיס קבוע מבתי הסוהר ברחבי הארץ. באותם ימים פעלו ברובע ח' לא מעט תחנות סמים, ופחימה גדל בצל של אבא שהיה אחד מראשי הפשע בעיר הנמל ("כולם קראו לי הבן של דוד"…), אחד שעל פיו יישק דבר. האב דוד פרנס את המשפחה בכבוד ולא החסיר דבר, ולמרות זאת דרור החליט שלא להכביד על ההורים ויצא להביא את הכסף לצרכים שלו בעצמו. הוא "התפרנס" מגניבת אופנועים וטרקטורונים, והיה עם אומץ בלתי רגיל, אחד שלא מפחד להיכנס ל"קרב רחוב" עם נערים גדולים ממנו וברוב המקרים הוא יצא כשידו על העליונה.
בגיל 14 דרור גנב את האופנוע הראשון שלו, ובכלל הוא ניהל רומן של ממש עם אופנועים וטרקטורונים ("הם משכו אותי יותר מאישה, פשוט הייתי מטורף על הרעש והעוצמה שלהם"). בגיל 16 פחימה עשה את העסקה הראשונה שלו כסוחר סמים, ואז לא ידע שהטעות הזו תעלה לו בעתיד ב-10 שנים שחורות של מאסר מעבר לים בתנאים לא תנאים. הכסף הקל הזה של סחר בסמים עשה את שלו, ודרור התחיל להסתובב עם שטרות (הרבה שטרות), בגיל בו כל הנערים מסביבו גדלו בתנאים בלתי אפשריים. שנתיים מאוחר יותר דרור התחבר לעבריינים הכי בכירים בדרום, הם שמעו על הנער מאשדוד שלא עושה חשבון לאיש, והבינו שהם יכולים לנצל אותו עד תום, לשלוח אותו למשימות מורכבות ובעצם לסכן את חייו בזמן שהם עשו את הכסף הגדול. דרור לא ראה זאת כך באותם ימים, הוא התחיל לתפוס מעמד בעיר, ומיום ליום הכח שלו התעצם. פחימה אומר היום בראייה מפוקחת: "לא הבנתי שהם רצו לנצל אותי בדרך שלהם. היה לי טוב מאוד באותם ימים, כסף בכיסים ומעמד של עבריין שצובר כח לצד בכירי עולם הפשע בדרום".
בסוף שנות ה-90 החלו מלחמות הפשע בין הארגונים השונים בדרום, ודרור היה שחקן מרכזי בקרבות האלה, כשהוא נעצר ונבדק על בסיס יומי ע"י בלשי ימ"ר לכיש. הדבר המדהים הוא שלפחימה אין "תיקים כבדים" בארץ, אלא בעיקר על עבירות זניחות כמו נהיגה ללא רישיון ובעיות אלימות לא קשות במיוחד. מסתבר שהוא ידע לעשות את העבודה היטב מבלי שהשוטרים הניחו עליו יד…
"המשטרה חיפשה אותי ברמות קיצוניות באותם ימים, היו בודקים אותי כל יום, עורכים חיפוש ברכב, משפילים אותי בזמן שאני מבלה עם בחורות, אבל הם לא הצליחו לעצור אותי וזה תסכל אותם מאוד. כמעט כל מעשה פשע שהתרחש בעיר באותם ימים, השם שלי עלה לאוויר", משחזר פחימה.
במשטרה הבינו שהם חייבים להצר את צעדיו של העבריין הצעיר מאשדוד, ולאחר שנתפס נוהג ללא רישיון, הוא קיבל תחילה עבודות שירות, אך בערעור המשטרה העבירה מידע מודיעיני מסווג לשלושת השופטים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שהחליטו להפוך את ההחלטה ולשלוח את פחימה לכלא לשישה חודשים.
"החיים הטובים" בצרפת
בזמן שישב בכלא מעשיהו, וראה את המטוסים ממריאים ונוחתים כשהוא יושב מאחורי סורג ובריח, פחימה קיבל החלטה לעזוב את הארץ כי הבין שהמשטרה לא תרפה ממנו. ואכן, שבועות אחדים לאחר שהשתחרר (בחודש אוגוסט 99'), דרור נחת בצרפת כשהוא ללא כסף ועם עזרה מינימאלית של קרוב משפחה. הוא גר בדירת סטודיו מעופשת בפריז, והבין שהוא חייב לעשות מעשה. פחימה התחבר לעבריינים בכירים שהובילו הברחות סמים ברחבי אירופה, וגם שם הוא בלט מהר מאוד והפך לשחקן מרכזי מאוד במערך ההברחות, עם כסף גדול מאוד שהתחיל להגיע לידיו. בגיל 22 דרור נהג על מרצדס קבריולט, גר בוילה מפוארת ובמגירה ליד הכרית שלו תמיד היו עשרות אלפי דולרים. על זה נאמר "החיים הטובים"…
דרור משחזר: "הייתי גר בוילה שמצד אחד אגם עם סירה, ומצד שני מרפסת בלתי נגמרת עם כל הפינוקים מסביב. היה לי ברז של כסף שהייתי בטוח שלעולם הוא לא ייסגר, ולא הבנתי שהשפע הזה אין בו כלום, כי הכסף הזה היה בלי משמעות, כמו שהוא בא ככה הוא נעלם". דרור היה יוצא לטיולים ברחבי העולם, ומבזבז בכל טיול 50 אלף דולר כשהוא נהנה מכל רגע, היה עושה את כל השטויות האפשריות ותמיד היה חכם כדי לא להיתפס.
אבל זה נגמר בסופו של דבר. דרור: "יום בהיר אחד הייתי צרך לצאת לנסיעה רגילה לבלגיה להביא כסף על איזה עסקה, אבל הבחור לא ענה לי ויצאתי עם חבר לקופי-שופ באמסטרדם. הגענו לאיזור וקלטנו שיש סביבנו שוטרים סמויים של היחידה המיוחדת של הולנד, כמו היאחב"ל בארץ. קיבלתי סוג של פיק רגליים, החבר שלי הצליח לצאת מהמקום ולברוח ואני קפאתי במקום, נכנסתי לקופי שופ, ולאחר חצי שעה נכנסו שני שוטרים, שוטר שלישי הצביע עלי, הם שמו עלי כיסוי על הראש, שמו אזיקים ולקחו אותי למעצר. הבנתי שקיבלתי את הסטירה של החיים שלי".
נעצר בהולנד בחשד להברחת 1.8 מיליון כדורי אקסטזי
פחימה לא ידע על מה נעצר, הוא שמר על זכות השתיקה והבין שמשהו גדול מתבשל סביבו. לאחר מספר ימים הבין שהוא חשוד בהברחת 1.8 מיליון כדורי אקסטזי בשווי של עשרות מיליוני דולרים. "הבנתי שהלך הכסף, הלך המשלוח והלך עלי", אומר פחימה, שהיה בבידוד מוחלט במשך 40 ימים, בלי טלפון ובלי ביקורים. לאחר תקופה ארוכה מאוד של מעצר בתנאים קשים ("לא בכלא ההולנדי הידוע בתנאים הטובים שלו, חמש שנים הייתי בתקן של עצור כי המשפט לא הסתיים והכל היה זוועת עולם"), דרור נשפט לשמונה שנים.
בשלב מסוים עורכי הדין של פחימה הציגו בפני השופטים במהלך הערעור מסמך משמעותי שמוכיח כי התובע שיקר בסוגיה מהותית. אימו של דרור ואחיו הגיעו לדיון הגורלי בערעור, ובזמן שהם ידעו יחד עם עורך דינו כי הוא משוחרר בזכות המסמך הזה, דרור הובל חזרה למעצר ולא הבין שתוך שעתיים הוא יוצא לחופשי. "הגענו בתשע וחצי בלילה חזרה למעצר, אני רואה מולי שני סוהרים ואת כל הציוד שלי ארוז. הם אמרו לי שאני משוחרר ולא האמנתי, אמא שלי ואחי המתינו לי בשער בחוץ והם צילמו בווידאו איך אני יוצא ורוקד משמחה. זה אחד הרגעים הכי משמחים בחיים שלי", משחזר פחימה.
דרור לא שוכח את הימים הארוכים במעצר בהולנד: "פעמיים ניסו להרעיל אותי בגלל שאני יהודי, היו לי קרבות עם כמה עצורים ששונאים יהודיים, הלכתי איתם מכות, וחתכתי אחד מהם בכתף, על זה קיבלתי עוד 15 חודש במצטבר. היו ימים של שביתות רעב, לילות ארוכים בצינוק וימים של חרדות ודיכאונות נפשיים. המעצר הזה גרם לי להרבה מאוד נזקים".
פחימה חזר לארץ ב-2006, כשהוא מבולבל ויודע שהמשטרה תמשיך לרדוף אותו. כבר אז הוא איבד אמון בבני אדם, היה פרנואיד וחרדתי שכל מי שבא עימו במגע רוצה לחסל אותו. לפחות בשני מקרים דרור צדק ובזכות האינסטינקטים שלו, הוא יצא ללא פגע למרות שהיה במצב לא פשוט מול גורמים שרצו להעביר אותו לעולם שכולו טוב.
מלחמת הכנופיות באזור הדרום הייתה בשיאה עם חזרתו לארץ, ודרור נקלע אליה כאחד שבלט מאוד בשטח. "בשלב מסוים הבנתי שיש גורמים שרוצים לחסל אותי. במקרה אחד ניצלתי ממוות בטוח, לאחר שהם פעלו בשיטת 'כיפה אדומה', אבל קלטתי את התמונה ועשיתי פעולה אחת שהצילה לי את החיים. הייתי באמצע המלחמה הגדולה הזו, בלי כסף, בלי אמצעים, קבוצה של חייל אחד ועשיתי לא מעט בעיות וידעתי את העבודה כמו שצריך", אומר דרור.
מטען חבלה בתא הכפפות
בשלב הזה פחימה חבר לאחד מראשי הפשע הגדולים בארץ, היה צמוד אליו, אבל באותם ימים היה מסוכסך עם חצי מדינה. דרור לא ידע מי יגיע אליו ראשונים – המשטרה או המחסלים מהקבוצות היריבות. כל יום שעבר בלי מעצר או ניסיון חיסול, גרם לדרור לנשום לרווחה. כמעט כל יום הבלשים עיכבו את פחימה לחיפוש, הפכו את הבית של ההורים, ואבא דוד ניסה להוציא את דרור מהעולם הזה. דרור נזכר: "אבא אמר לי שלהתחתן עם המשטרה זה הכי קל, אבל להתגרש זה בלתי אפשרי, הם לא נותנים מהר גט… כמה הוא צדק. כל יום היה סיוט בלתי נגמר. הייתי בודק אם שמו לי מטען מתחת לרכב, חי בצל הפחד 24 שעות ביממה. כל דפיקה בדלת אתה שואל את עצמך אם זה שוטר או מחסל שבא לדפוק בך כדור".
בזמן שנסע לחופשה באילת עם גיסו ושלושה חברים טובים, קבוצה יריבה הטמינה מטען חבלה בתא הכפפות של הרכב, ובאורח נס הוא לא התפוצץ. לאחר יומיים פחימה חזר לאשדוד ובחיפוש שערכו בלשי היחאב"ל, הם גילו את המטען והרחיקו את כולם. הם היו בטוחים כי מדובר במטען ששייך לפחימה. דרור: "הכותרות בעיתון זעקו שהייתי בדרך לחסל מישהו. זעקתי לחפותי ואמרתי להם שאני לא כזה מטומטם להניח מטען בתא הכפפות של הרכב שלי ולסכן את כל מי שסביבי. דרשתי פוליגרף, ואכן יצאתי דובר אמת".
ב-2013 פחימה יצא לטיול באקוודור כדי לנקות את הראש מכל הבלגן בארץ, ולאחר שהגיע לעצירת ביניים בקנדה, נעצר לאחר שהיה מבוקש ע"י האינטרפול. "זה היה מעצר שלעולם לא אשכח, הייתי כמו כלב, ממש תנאים מחפירים, כמו כלב. הסגירו אותי להולנד והייתי עצור עוד שנתיים בכלא ההולנדי. שם הרגשתי שה' עשה איתי חסד, הוא פקח לי את העיניים והבנתי איזה מסלול חיים נורא עברתי בגלל הפשע", אומר פחימה.
"הצלתי חיים בזכות הסולחות שעשיתי"
לאחר שחזר לארץ, דרור החליט שהוא יוצא בצורה הדרגתית מעולם הפשע, מהלך שהושלם בשבועות האחרונים. הוא אומר: "שי, יש לי הרבה מה לספר, ומן הסתם אתה מבין שלא על הכל אני יכול לדבר. כדי לספר את כל סיפור החיים שלי, עם כל הפרטים המעניינים, אפשר לכתוב ספר שיהיה רב-מכר. עברתי 10 שנים בבתי סוהר, 4 שנים במעצרי בית, חצי מהחיים הבוגרים שלי סבלתי ועד היום אני משלם על טעויות. גם היום לא עוזבים אותי, למרות שאני כבר לא בעולם הזה. עברתי ילדות קשה והייתי עבריין אלים מאוד, אבל באותה נשימה כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי לב טוב ורחמן. עזרתי הרבה מאוד לחלשים, עשיתי סולחות בין אנשים ואני יכול לומר לך בביטחון שהצלתי חיים של אנשים בזכות הסולחות שעשיתי, מנעתי שפיכות דמים".
פחימה מוסיף ואומר: "עוד גורם שדרבן אותי להשתנות זה השופט אבשלום מאושר, שהאמין בי בתיק האחרון שבו הורשעתי בארץ והאריך לי מאסר על תנאי וממש הושיט לי יד. מאוחר יותר נעצרתי בתיק של ארגון פשיעה שלא הייתי קשור אליו. עוקב של היחידה הסמויה טעה בזיהוי, הייתי עצור 30 ימים על לא עוול בכפי ובסוף עו"ד נס בן-נתן שליווה אותי כל השנים זיכה אותי, והדבר הראשון שעשיתי זה לבוא לשופט מאושר ולומר לו שזוכיתי זיכוי מוחלט כי חששתי שהוא יתאכזב. הוא הנהן בחיוך ואמר: 'כל הכבוד, תמשיך כך".
דרור מדבר על השינוי הגדול בעולם הפשע בשנים האחרונות: "המשטרה של היום היא משטרה חזקה מאוד, היא קיבלה כח ואמצעים לטפל בעבריינים ביד חזקה, יש להם כלים טכנולוגיים שמנצחים כל דבר. מעבר לכך, כל עבריין שלישי הופך לעד מדינה ומלשין. אתה לא יכול לסמוך על אף אחד, יש הרבה מלשינים. שני הדברים האלה הובילו אותי למסקנה שלא שווה להיות פושע, סבלתי מספיק. אני עם הפשע סיימתי. כשהייתי בכלא אחיין שלי נפטר ודיברתי עם בורא עולם שיעזור לי לצאת מהעולם הזה, זעקתי לעזרה, אמרתי לו שיותר אני לא רוצה להזיק לבריות, אני עובר סוג של חזרה בתשובה. המסר שלי לדור הצעיר, לאלה שמתלהבים מעולם הפשע ומכל המשחק הזה מסביב הוא שהפשע לא משתלם, גם לאלה שיודעים לשלם. אני רוצה להחזיר צעקה בלב של אותם צעירים שיברחו מהעולם הזה. כשהייתי ילד היה שווה להיות פושע, אז זה היה "משתלם" כביכול, היום אני מתחרט על כל רגע ורגע שהתנהלתי לא נכון בחיים שלי. אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור לגיל 16, הייתי בוחר מסלול חיים אחר. זה לא קל לצאת מהעולם הזה, אבל לא אוותר ואמשיך לצעוד בדרך החדשה שבחרתי. דיברתי עם כמה וכמה עבריינים בכירים מאוד בארץ, שיחה מלב אל לב, והם מפרגנים על הדרך שלי ואומרים שאם הייתה להם אפשרות לעשות דרך דומה, הם היו עושים זאת, אבל הם עמוק בתוך העולם הזה בלי אפשרות לצאת ממנו".
דרור אומר לסיום: "התחלתי דרך חדשה, עליתי על מסלול חיים אחר, התנתקתי מכל החברים של העבר, לא עונה לטלפונים מבית הסוהר, אני חותך מהעולם העברייני אבל זה לא קל כי אין עזרה מאף גורם. החלטתי לסגור מעגל ולפתוח 'גזלן' בדיונות מול הביג. המשפחה המדהימה שלי סייעה לי בהלוואה כספית לקנות את רכב הגזלן ואני רוצה להתפרנס בכבוד. אני מודה לה' על כך שחיבר אותי לבעלי מעמד בעיר שנתנו לי את הדחיפה להתפרנס בכבוד, ואני מוקיר תודה לכל מי שיש לו חלק בזה שהמקום ממשיך לפעול בצורה מכובדת. גם בעיריית אשדוד מבינים את המצב וכל עוד שאני לא מפריע לאיש ומתנהל בצורה מסודרת, הם עוזרים לי וזה חשוב מאוד עבורי. אני לא מבקש שקל מאף אחד, רק רוצה להתפרנס בכבוד ולצאת לדרך חדשה בחיים שלי".
