במוצאי שבת בעוד כחודש יעלה לראשונה על במת המשכן לאמנויות הבמה מופע שיפתח מסורת, שבה אחת לשנה יעלה אמן מקומי בגיבוי הרשות הופעה מרכזית באולם המפואר של המשכן. מי שיחנוך את המיזם המבורך הוא הזמר איל פרץ (47) המכונה Soul Man. אשדודים נוספים שילוו אותו על הבמה הם ולרי פרץ ומירי בן אבי בשירה, המנהל המוסיקלי של המופע רונן הרוניאן בגיטרות וכלי הקשה, ומפיק האירוע יוסי עטר בגיטרות. נכון לכתיבת שורות אלה, מחצית מהכרטיסים כבר נמכרו.
"בחודשים האחרונים בשקט בשקט אנו עובדים קשה על הפקת מופע מקסים, מדהים, מושקע, מרגש ויש עוד סופרלטיבים, אך נשמור לכם אותם למופע", כתב איל בעמוד הפייסבוק שלו ."הקרדיטים על גבי הפלייר ממחישים עד וכמה אנשים חשובים ומשפיעים באשדוד פשוט מאמינים בי, ומגבים אותי פה. אין זה מובן מאליו כלל וכלל. אני מאמין שהסיבה היא לא כי אני הזמר הכי הכי, אלא פשוט בזכות הרצון שלי, ההתמדה וכושר הסיבולת של מוחמד עלי. כמה אכזבות, כמה פגישות שיצרו תקווה, התנפצו כגלים בשובר, אבל תמיד אני קם, יוזם, מנסה, חולם, יוצר. אז מגיע לי ורק בגלל הנשמה שלי, שמסרבת להישרף ולהיכנע. כולם פה איתי בתהליך, אך שני אנשים יקרים סובלים אותי בחודשיים האחרונים מבוקר ועד ליל: רונן הרוניאן, המנהל המוסיקלי בעל הנשמה הענקית והיכולת המעוררת התאהבות בלהוציא את המיטב האומנותי מנשמת האומן. ויש איש אחד, שלא אשכח אף פעם. בלעדיו המילים הללו לא היו נכתבות. אני מקבל בית ספר בלחשוב רחב וגדול, לעבוד קשה ולהתחבר אל השפע ללא בושה. יוסי עטר, המפיק והראש של הכל, אני אוהב אותך ומודה עד דמעות".
מי שמכיר את איל, חושב שהוא חיית במה מלידה, אבל לא כך הדבר. אמנם אמו סיפרה לו שכבר בבטן הוא בעט לצלילי מוזיקה, אבל לשיר על הבמה הוא עלה רק בגיל 28, וגם זה במקרה. פרץ הגיע עם משפחתו לאשדוד לפני 30 שנה ממגדל העמק. "המשפחה עברה הנה כשהייתי בסוף כיתה י"א, ואני המשכתי ללמוד בפנימייה חקלאית בנהלל", הוא מספר. "בצבא הייתי לוחם בגולני, זו הייתה תקופת האינתיפאדה הראשונה. השנים הראשונות באשדוד היו עבורנו שוק תרבותי. עברנו מעיר קטנה שהיא כמו רובעים ב' וג' המיתולוגיים, לעיר ענקית. שנים לקח לנו להתאקלם. הייתה לי תחושה של זרות".
כיצד הפכת בסופו של דבר להיות "אשדודי"?
"מה שעזר לי זו העבודה ביחידה לקידום נוער במתנ"ס בית לברון ברובע ו'. יוסי בצלאל היה מנהל היחידה, שלום לוטטי היה רכז הנוער במתנ"ס, יעקב בן סימון היה מנכ"ל תחום נוער ואלי אלוש היה רכז נוער, וזו הייתה תקופה של שילוב חברתי ושל עשייה חברתית. היו לנו פעילויות מתוקצבות, ושילבנו בפעילות נורמטיבית בני נוער משוטטים שחלקם צברו תיקים, נלחמנו עליהם. הייתי מגיע לתחנת המשטרה עם קומקום תה ועוגיות כדי לשחרר אותם. באמצעות העבודה שלנו, הוונדליזם נפסק תוך זמן קצר, והם הפכו להיות חלק מהמתנ"ס. זה חיבר אותי לעיר. הדבר השני שחיבר אותי לאשדוד היה עסק שהפעלתי קרוב לעשור, חברת כוח אדם ולוגיסטיקה באזור נמל אשדוד. הפסדתי את תחתוניי וגרביי… ונשארו לי עוד שנתיים קשות. כיום אני מרגיש אשדודי בנשמתי, אני הרבה יותר אשדודי מאשר בן מגדל העמק".
לאורך כל השנים עובד איל עם נוער בסיכון או מבוגרים מכורים. "עבדתי שלוש שנים ברשות למאבק בהתמכרויות, באישפוזית. בחצי השנה האחרונה אני עובד במפתן ארזים ביבנה בתפקיד מרתק כרכז פיתוח עסקי.
אני מביא פרויקטים ברמת קהילה שצורכת את שירותי סדנאות בית הספר, גופים פרטיים ומיזוגים עסקיים וחברתיים. אני תמיד משתמש במוזיקה ככלי תקשורת. התחלתי לעבוד עם בני נוער מבית הספר על להפיק ולהוציא החוצה שירים מקוריים וקאברים, כולל הדרכה איך לגשת לטקסט, איך מתנהלים באולפן, מה משמעות הלחן, העיבוד, ההגשה".
מפגש גורלי
איל מספר כי כבר מגיל שבע התחיל לאסוף תקליטים וקלטות. "הייתי מסתובב עם קלטות ריקות, מכיר עוד אמנים, שומע עוד סגנון. אבא שלי אמר לי 'תפסיק, תלמד, תהיה קצין, זה יעבור לך כשתתבגר'. הוא טעה. הפעם הראשונה ששרתי על במה, ולכן זו סגירת מעגל עבורי, הייתה לפני כעשרים שנה. במסגרת החברה לתרבות הפנאי עבדנו על מחזמר בשם "הלהקה". אני הייתי בחוג מבוגרים לתיאטרון וזה היה פרויקט יחד עם להקת 'אזימוט 13'. במשך שנה עשינו חזרות, ועד אותו רגע הייתי אספן תקליטים כפייתי ואלוף המידע הלא הכרחי. מי שהקליט אותנו והפיק את המחזמר היה יוסי עטר. יום אחד נכנסתי לשירותים, עמדתי ושרתי. יוסי נכנס, שמע אותי ושאל למה אני לא שר במופע.
עניתי לו שאני מתבייש. הוא נתן לי סולו, וזו הייתה הבמה הראשונה שלי. תוך זמן קצר הבנתי שאני רוצה להיות זמר, ומאז אני מופיע עם הלהקה שלי 'הגרוב בנד', בארץ ובחו"ל. אנחנו מנגנים מוזיקת נשמה שחורה אמריקאית של שנות ה-60' וה-70', היו לנו למעלה מ-30 הופעות בזאפה הרצליה, אנחנו מופיעים בכל הארץ, הופעתי פעמיים בבית יד לבנים במסגרת הפרויקט של איב סמדג'ה 'לשיר בין מים ושמיים' לזכר בתו, עשיתי ערב התרמה והצדעה לאיש הרגאיי והבלוז הנצחי של העיר, דוד מלכה 'רינגו' ז"ל שנוצח על ידי מחלת הסרטן, הופעתי בקלמה עשרות פעמים, בפראג הקטנה בבייס, תמיד בא קהל. יש לי קהל חם וביתי באשדוד שהולך איתי לכל מקום. בתאריך 28.6 אני מעלה במרכז מונארט בכורה של מופע שמבוסס ברובו על חומרים מקוריים שכתבתי".
מאין נבע הרעיון של המופע המרכזי "סצינה מוסיקלית"?
"זה התחיל בקבוצה בפייסבוק שפתח הפעיל החברתי שמוליק דואק, תחת השם 'נותנים כבוד לאמני אשדוד', שקידם את הרעיון לשכור שירותי אמנים מאשדוד ולתת להם במה בעיר. זה יצר תהודה, מפגשים עם מקבלי החלטות, וקרם עור וגידים כשיוסי עטר נכנס לתמונה. הוא המפיק של העיר, והתחיל לחבר אותנו מול רמת הרשות המקומית ולשלב אותנו באירועים, כמו למשל פתיחת בית האמנים. המופע שיעלה במשכן לאמנויות הבמה זו יוזמה מרגשת ומבורכת, שהיא פרי התגייסות משותפת של ארבעה אנשים. אני לא איש פוליטי, אני מדבר בכנות ובאמת כי זה לא מובן מאליו. ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, מנכ"ל החברה העירונית לתרבות ופנאי אורן טואיל, מנכ"ל המשכן לאמנויות הבמה מוטי מלכא ומנהלת אגף אירועים איריס נפתלי החליטו לקחת כל שנה אמן אשדודי, לתת לו גב כלכלי, לתת לו פלטפורמה, במה, תקציב פרסום, גיבוי ליוצר אם עלויות המופע לא יכוסו. זוהי דחיפה וחשיפה מטורפת. מדובר באחד האולמות היפים בארץ, ובנוסף דודו בן זינו, ראש תחום תקשורת בחברה העירונית, אחראי על צילום המופע בוידיאו.
זהו כלי פרסומי וכרטיס ביקור מצוין לעולם. במופע נעלה מוזיקה מסרטים מכל הזמנים. החומה של פינק פלויד, שיער, ריקוד מושחת, ספרות זולה, גריז, הסנדק, זו חוויה, טיול מענג. זה מופע ברמה בינלאומית עם שילוב וידאו ומסכים, הגברה, תאורה וסאונד באיכות מדהימה. נהיה 15 איש על הבמה, שילוב של הנגנים שלי ושל אמנים אשדודים. אני מארח את ולרי פרץ ומירי בן אבי, שתי נשים מדהימות וזמרות שחיכיתי הרבה זמן לעבוד איתן. רונן הרוניאן עושה עיבודים מוזיקלים מדהימים, ומעל הכל יוסי עטר עושה לי בית ספר. אמנם הוא ביקש לא לדבר עליו, אבל הוא זה שמלמד אותי לחשוב בגדול, לשאוף, לרצות הכי טוב ולא להתבייש".
איל מספר כי בשלוש השנים האחרונות הוא ניסה לקבל הכרה, ולהוציא לפועל פרויקטים משותפים עם גורמים עירוניים, אבל מכל הניסיונות והמפגשים לא עלה דבר. "הייתי מתוסכל", הוא מתוודה. "אם לפני כמה חודשים היו אומרים לי שראש העיר ומנכ"ל החברה העירונית לתרבות מתגייסים לטובת איל פרץ ופרצופי יתנוסס בשלטי חוצות בעיר, לא הייתי מאמין".
רק אהבה תנצח
מי שלא ראה את איל בשנתיים האחרונות, יתקשה לזהותו, ולו בשל העובדה שהשיל 70 ק"ג, לאחר שעבר לפני שנתיים וחצי ניתוח שרוול. "עם הקילוגרמים ירדו גם תסכול, מרמור, הלקאה עצמית והרס עצמי. בשל הקריסה הכלכלית הייתי מדוכא, מתוסכל, כועס על עצמי, על אלוהים, עליתי 40 ק"ג בשנתיים, שקלתי 160 ק"ג, והרופא אמר שאם אמשיך כך, לא אגיע לגיל 45. היום אני חוגג שני תאריכי לידה: זה שבתעודת הזהות, והתאריך של הניתוח. הירידה במשקל באה עם הרבה עבודה רגשית. אם לא הייתי עובד על הנפש, זה לא היה עוזר. הפסקתי לכעוס על מי שמסביב. המנטרה שלי היא רק אהבה תנצח. בסופו של דבר, כל השינוי החיובי והבחירה בחיים, תיקון טעויות העבר, המשך העבודה עם נוער במצוקה וההתמדה בעשייה מוסיקלית, מזמנים הזדמנויות, ולראיה – המופע במשכן".
מיזם אחר שמפעיל איל בחצי השנה האחרונה הוא "המסע אל המעיין הנובע, מופע מוזיקלי ייחודי העוסק בהתפתחות זכויות האדם בראי המוזיקה השחורה", שעולה במסגרת עמותת "עת לדעת", שיוסדה ופותחה על ידי בני שחורי עובד סוציאלי קהילתי בהכשרתו, מרצה מוכר על ידי משרד החינוך ומנחה סדנאות כבר למעלה משני עשורים. שחורי, חבר ילדות של איל, פיתח מיזם שנועד להגביר את שיעור ההשתתפות החברתית והפוליטית בישראל. במסע אל המעין הנובע של המוזיקה השחורה, מצטרפת אל איל הזמרת נטלי קרטיס, "חצי קונגולזית חצי מרוקאית ישראלית", מספר איל. "חברה יקרה וזמרת מדהימה, שהכרתי בדרך להופעה במוסקבה, ומאז עשר שנים אנחנו עובדים יחד. התכנית כוללת מופע והרצאה על התפתחות ז'אנרים של המוזיקה השחורה לרבות רגאיי, ג'אז, היפ הופ, ראפ, נשמה, בלוז, גוספל, גילוי אמריקה ועד היום, ואיך התמורות בהיסטוריה המוזיקלית קשורות מאוד לתמורות שחלו בהיסטוריה. המופע משלב את אהבתי לאדם ושאיפתי לתיקון חברתי אל מול חיבור דרמתי שיש לי עם מוזיקה שחורה". את איל תוכלו גם לראות כמנחה הפאנל המתקיים לאחר ההצגה "משחקים בחצר האחורית", שמעלים בני נוער מתיאטרון "ברמוזה" בניצוחם של מירב אלטחן אלבז וג'רום ארוש, ועוסק בפרשת האונס בקיבוץ שמרת. כאן לא תשמעו אותו שר, אבל שוב תיווכחו לדעת שהצדק החברתי פועם בגופו ובנשמתו, כך שאין זה פלא שהוא מכונה "איש הנשמה".
המופע המרכזי, "סצינה מוסיקלית, בחסות ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, מוצ"ש, 16.4, בשעה 21:00, המשכן לאמנויות הבמה, 08-9568111
