"אל תגיד לי בעלי. הוא לא בועל אותי". מה? מה רגע, מה, אבל מה רע במילה הזו? יצא שישבנו כמה אנשים בעבודה ואמרתי בדרך אגב למישהי משהו על בעלה. דווקא מחמאה, מהיכרות איתו. התגובה שלה גרמה לי רגע לאבד את הבעלות על המחשבות שלי… למה? מה רע במילה בעלי?
אני זוכר את אמא שלי מתגאה כל הזמן באבא שלי ואומרת בעלי בפה מלא אהבה. אבא שלי העריץ אותה. עבורו היא הייתה המלכה שלו (מה שהפך אותי לנסיך… בנינו הייתי צפרדע). ואנחנו הילדים ראינו והבנו שגבר. כן גבר ואישה. יכולים לאהוב בלי הגדרות.
מה קרה לנו בימים האלה? מתי התבלבלנו. מה רע בבעלי ואשתי. (חאלס עם המילה אישי, מה אישי בזה?) ממתי לבשל לגבר (אגב והגבר לאישה – הלו השפים הכי גדולים הם גברים) נהיה פגיעה במעמד השוויוני. גברים מפחדים לפנות לנשים, בכדי שלא יגידו שהם מטרידים. מי שמטריד, יישאר מטריד ומי שלא לא יהיה לעולם. מרוב רצון לשוויון כבר אין שוויון. יודעים מה אחדד את זה, כבר אין. אין כלום.
אני מלמד בתיכון. המורות יכולות לחבק את התלמידים כי זה אימהי מצדן. מורה לא יכול לחלום על חיבוק אבהי, כי זה מיד חיבוק שעובר את הגבול. מורה גבר חייב להביא אישור שאין לו עבירות מין וזה בסדר… מורה אישה לא וזה גמור. חמור סליחה…
אני מבין ומקבל שגברים הם המין החלש. מי אנחנו לידכן. אבל זה לא נורא שתהיו לידנו, לצדנו, מלפנינו, מאחורינו, איפה שתרצו. זה לא מוריד מכן, ההפך, כשהגברת ד' מתנהגת אליי בחמימות זו לא חולשה היא בעוצמה שלה, רק כשהיא קשה אללי, היא קטנה בעיניי… די. בואו נהנה מהביחד, קצת כמו פעם, בלי לחשוב על הגדרות…איך אמא שלי הייתה אומרת "את בעלי לא אחליף באף בעל" תחשבו על זה…
