הבן שלי גר איתי. לא נכנס לסיבה למה, אבל הבן שלי בן ה-11 וחצי חי איתי. אני אבא שלו 24/7 ואם תרצו בימים בחודש/26, לפעמים יותר. ממש כך. זה המצב. למה עבר אליי? מפאת כבודם של הנפשות הפועלות, אעצור פה. ואתם מכירים אותי ויודעים כמה קשה לי לא להסביר. הלאה? הלאה.
הבן שלי חי איתי. אבל אני חי אותו. אני אוסף אותו מביה"ס, מכין לו צהרים (וואלה הצטרפתי לאימהות מבשלות…התקבלתי כחריג) מכבס, תולה, מכבס תולה, יושב איתו על מבחנים, בוחן איתו את הישיבות הפדגוגיות (אלו שאחרי אסיפות הורים) , קונה, מלביש, ואז מכבס ותולה שוב, ומרדים אותו לפני השינה. פלוס חיבוק שבא עם נשיקה (לפי בקשת ה"קהל" שזה הוא). מה שנותר לי זה לעשות זה רגליים ומפשעות…(הקטע האחרון לא באמת)…
אני אבא במשרה מלאה פלוס. אני המקום הבטוח של הילד. אני עבורו בכל רגע נמצא פיזית ולא רק. מאז שהוא איתי שיניתי את חיי עבורו. אני אב השנה ולא בתשעה באב. מזלי שהגברת ד', זו שהולכת איתי כבר 3 שנים, לצידי, תומכת ולא נתנה לי את בעיטת הדרך. אני מזמן לא אבא של יומיים בשבוע וסופ"ש. אני הפכתי לאבא בלי סוף.
המדינה לא מקלה. בכל משרד של המדינה שבקשתי זכויות כמו גבר שמגדל כמעט לבד, הסתכלו עליי כמי שנפל מהמטבח (מקום שהפך להיות החדר השני שלי..) שהחליף את הסלון בזמן הנטו שלי. בשנת 2024, בואכה 2025, שמקבלים הורות חד מינית (וטוב שכך), עוד לא עיכלו חד הורות גברית. מבחינתם זה משהו חד פעמי…
אגב, תשאלו למה אני לא תובע מזונות? אז זהו שאני כן תובע. אבל בית המשפט, שממהר לפסוק במקרים דומים מזונות לנשים, כבר מעל 9 חודשים (עם דחייה השבוע לעוד 4 חודשים) לא קובע מזונות אב, ובוחן ושוב ושוב את המצב. איך אני מסתדר? את מי זה מעניין? בעיה שלי. ושל הילד….אתה גבר? תסתדר. שוויון זה רק בלשון נקבה. אבל בסוף הסיפוק שלי גדול מכל סכום…אני אב השנה. כל השנה. זכיתי.
