מפה לשם עלינו על המטוס. היו תורי ענק, אבל הגענו. הנחיתה, הרכה, יש לומר, הביאה אותו למדינה ידידותית בסך הכל – צכ'יה, ובימים האלה של ישראלים בחו"ל, ידידותית זה כמו מערכת יחסים זוגית… ואם זה כבר מדברים על זוג, אז זו בדיוק השאלה. כשאנחנו חולמים חו"ל, איך אנחנו חולמים? בדיוטי, או פרי?
האנשים נחלקים בגדול לשלוש קבוצות, בכל הקשור לנסיעה מעבר לגבול. הבינלאומי. והאישי. אלה שמעדיפים לבדם עם החברים/חברות ואלה שרוצים ביחד עם בני הזוג. לגבי האנשים של מפגשים מהסוג השלישי…עוד נגיע אליהם. בסיום.
אלה שמעדיפים לבדם, הכוונה עם חברים חברות, בבקשה להרחיק את העיתון מבני הזוג עכשיו. תגידו שאתם רוצים לבדוק כמה ירד לכם באשראי בחו"ל, זה תמיד עובד. אתם למעשה מודים בפה מלא, שנמאס לכם מבני הזוג פה בארץ חמדת אבות, אז בטח ובטח אם זה בארץ פחות נחמדה בגלל האבות (שזה כאילו רמז ליהודים. אבות וכאלה…לא משנה נמשיך). אתם רוצים את החו"ל שלכם כאילו הייתם בני טיפש עשרה…אבל יקיריי ויקירותיי, אצלכם מזמן הלך העשרה.. נשאר הטיפש…
כן, אני מהסוג השני. רואים את זה כבר בפסקה הקודמת. אני רוצה את הגברת ד' לידי. עבורי חו"ל זה בדיוק המקום לבדוק את מצב הקשר שלנו. לבדוק אם אנחנו כבר פג תוקף אחד עבור השנייה, וההפך. אני אוהב לנסוע בזוג, עבורי אלה הרגעים הכי נקיים/שקטים/מאריכי חיים שיש…אתה והיא, היא ואתה…אם זה טוב, זה יצלח לא רק שם בשדות זרים…אלא גם פה בחיים האמתיים..
רגע הבטחתי על הסוג השלישי מילה או שתיים. הסוג השלישי הם אלה שמעדיפים את החו"ל שלהם עם ילדים. במילה או שתיים, כי הבטחתי , וגם כי לא צריך יותר – "שיהיה בהצלחה".
