יש אנשים שנולדו בכדי לריב. לא עליהם אני מדבר. אלה אנשים "מקצועיים" שמריבה היא לחם חוקם. מה זה לחם, באגט… תן להם לריב, הם בשיאם. יושבים בלילות חוככים ידיים ורוחשים מזימות… מרוב שהם חורשים, הפנים שלהם חרושים בקמטי כעס, בדרך כלל כי לא מצאו פרטנר למריבה.
אני רוצה לדבר עלינו האנשים הרגילים, שלישון בשקט הם הולכים… ולפעמים אפילו הולכים לישון לבדם כי הייתה להם מריבה רב פעמית במערכת הזוגית (נשמע כמו סט צלחות). או במילים אחרות, שוב הם רבו, על משהו שבעוד כמה ימים לא יזכרו, אבל באותו הרגע הן נשבעים שלא ישכחו.
אז בבקשה לא להרגיש עכשיו שאתם "מיוחדים" או שנקיפות המצפון שלכם יעבדו שעות נוספות. אתם רבתם, רבים, תריבו ובהטיה, רבים רבות רבו ראבבקקק… לריב זה חלק מהזוגיות… זה כמו לעלות על רכבת הרים. אתם חוששים להיכנס אליה, בשלב מסוים מגיעים לשיא גובה ואז מחכים כבר לרדת אל הקרקע ולחזור לעצמכם ולמקום הבטוח שלכם. אז תרגישו נח לריב. נכון, יש כאלה שאחר כך נשבעים שהם לא יעלו יותר על "הרכבת" הזו, ואז אתם רואים אותם שוב נדחפים לטור, גם אם זה ל"רכבת" אחרת… ומי שלא הבין את המשל והנמשל, מגיע לו עוד "סיבוב" עליו.
אני יודע שיש כמה מכן שעושות עכשיו רעשי רקע ואומרות שבן הזוג של חברה קרובה שלכן לא רב והוא נהדר. הלו הלו, הם גם רבים, גם כועסים וגם לפעמים אומרים מילים שעדיף היו שיישארו במח בואכה הלוע, הדשא של השכן ירוק יותר? וואלה אתם השכנים של השכן. אל תשכחו את זה ובמקרה שלכם (נו טוב, וגם שלי), לא פעם נאים השכנים בעיננו.
וחוץ מזה איזה כיף זה אחרי ריב, ממש נותן חשק לריב הבא. אבל זה סיפור אחר, לא לפני הילדים…..
