מהתביעה שהגישה נגד משרד החינוך, הרשות המקומית והרשת התיכונית, עלה כי המורה בשנות ה-40 לחייה, נפגעה לפני כ-4 שנים כאשר בתום ישיבה פדגוגית עלתה על שולחן על מנת לכבות מקרן התלוי בתקרה. תוך כדי ביצוע הפעולה, התנדנדה פלטת השולחן עליה עמדה וכתוצאה מכך החליקה ונפלה לרצפה. המורה פונתה לבית חולים קפלן ברחובות, שם אובחן כי היא סובלת משבר במרפק שמאל וכעבור כחודש התברר כי היא סובלת בנוסף, גם מקרע בגיד כתף שמאל.
המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ופסק לה פיצוי של כ-67 אלף שקלים.
לטענת בא כוחה, לפני התאונה המורה היתה אישה פעילה וחיונית ואשת עבודה חרוצה ומסורה, אך כתוצאה מהתאונה היא אינה יכולה לעסוק במקצועה או בכל מקצוע הדורש מאמץ גופני, מאחר ומאז התאונה היא סובלת מהגבלה בתנועות הגב, המרפק והכתף.
עו"ד דותן לינדנברג טוען כי התאונה קרתה עקב רשלנותם של מעסיקיה והרשות המקומית, בכך שבין היתר לא סיפקו לה סולם או שלט להפעלת המקרן מרחוק.
המורה תבעה פיצויים עבור כאב וסבל, הפסדי שכר, זכויות סוציאליות ופנסיוניות, עזרת צד ג' והוצאות רפואיות.
הנתבעים ביקשו לדחות התביעה, בין היתר בטענה כי יש לנכות מהפיצויים שהיא תובעת את הסכומים שקיבלה מביטוח לאומי, עבור אותה תאונה. לטענתם חלק ממגבלותיה קשורים לתאונות נפילה ותאונת דרכים שעברה בעבר ובנוסף יש להטיל עליה את האשמה בתאונה על כך שלא פעלה באחריות ובצורה ביטוחותית.
לאחר משא ומתן עיקש מטעם בא כוחה, הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולפיו היא תזכה לפיצוי בסך כ-400 אלף שקלים מעבר לפיצוי שקיבלה מהביטוח הלאומי, כאשר בעיקר הפיצוי ישאו רשת התיכונים ומשרד החינוך.
