מהתביעה עולה כי לפני כארבע שנים בעת שעבד במפעל ביבנה על מכונה לכיפוף ברזל, שעה שניסה להכניס חתיכת ברזל לתוך המכונה, נתפסה ידו השמאלית במכונה וכתוצאה מכך נמעכה אחת מאצבעותיו. ממקום התאונה הפועל פונה באמצעות ניידת מד"א לחדר מיון במרכז רפואי "אסותא" אשדוד לקבלת טיפול רפואי ראשוני. לאחר בדיקה הוחלט לאשפזו לצורך ניתוח קיבוע פנימי של השבר וכעבור שבועים נאלץ לעבור ניתוח נוסף להשלמת קטיעה חלקית של האצבע הפגועה.
מומחה ברפואה תעסוקתית קבע כי הפועל אינו מסוגל לחזור לעבודתו ופסיכיאטרית שבדקה אותו, אבחנה כי בעקבות התאונה הוא לא מוצא את עצמו, הוא מדוכדך, סובל מהפרעות בתיאבון, מבעיות שינה וממועקה.
המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי הוא סובל מנכות לצמיתות. מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם התביעה ציין בחוות דעתו כי ידו של הפועל נמעכה בצורה קשה בעת שעסק בכיפוף חלקים קטנים. המומחה קבע כי כתוצאה מכך הוא סובל מנכות לצמיתות בשיעור של 27 אחוזים בגין כאבים והגבלה בתנועות האצבע הפגועה, צלקת רגישה וזרמים בכל מגע, הגבלה בתנועות, חולשה בסגירת אגרוף וקטיעה חלקית של האצבע. בנוסף, היות והפועל לא חזר לעבודה מאז התאונה, יש להגדיל את שיעור הנכות התפקודית מעבר לשיעור הנכות הפיזית ממנה הוא סובל.
בא כוחו עו"ד דותן לינדנברג העוסק בתביעות בגין נזקי גוף, טוען בתביעה כי בעלי החברה התרשלו בין היתר בכך שלא פעלו בזהירות הנדרשת ולא דאגו לסביבה בטוחה ותקנית לעובדים ובכללם לפועל שנפגע. בנוסף הם התעלמה מתאונות קודמות שאירעו במפעל בנסיבות דומות, לא דאגו להדרכה הולמת ואם היו פועלים כנדרש הפועל לא היה נפצע וניתן היה למנוע את תוצאות התאונה.
הפגיעה נותנת אותותיה בכל מישורי חייו בפעולות בסיסיות ויומיומיות, המונעות ממנו לתפקד בצורה נורמלית והשלכותיה מתפרסות על פני תחומים רבים: קושי בביצוע עבודות עדינות, תפיסת והרמת חפצים כבדים, חולשה, כאבים רגישות ומגבלות תנועה באצבע הפגועה. זאת בנוסף לפגיעה בדימוי העצמי, עצבנות, רגזנות וחוסר סבלנות כלפי סביבתו.
הפועל תובע לקבל פיצוי עבור הפסדי שכר, תנאים סוציאליים ופנסיה, עזרת צד ג', כאב וסבל והוצאות רפואיות.
