המשכן הוּקם באחד לחודש הראשון (א' בניסן), בשנה השנייה לְצאת בני ישראל ממצרים. לאחר שהוקם המשכן מְכַסֶה הענן את אוהל מועד, ומסמל בכך את שכינת ה' במשכן. וכך הוא הסימן לבני ישראל: כאשר שורֶה עמוד הענן על המשכן ביום, או שורה עליו עמוד האש בלילה, חונים בני ישראל באותו המקום. כאשר עולה הענן מעל המשכן – "יִסעוּ בני ישראל בכל מַסְעֵיהָם" זה הסימן להתקדם קדימה במסע.
"וירא משה את כל המלאכה"
ידוע שכאשר אדם עושה מצווה הוא בורא מלאך שמסנגר עליו בשמים ולכן חשוב שעושים מצווה לעשות מהלב כי לפי כוונת הלב כך גם בריאתו ושלמות כוחו של המלאך. לכן כתוב "וירא משה" מסביר "הברכת שמים" שראה משה רבינו את המלאכים שנבראו מתרומותיהם של ישראל למשכן ושמח כי ראה שנבראו מלאכים שלמים ומתוקנים להפליא. זה אומר שהכל נעשה בשלמות ומתוך תמימות לעשות רצון ה'.
"כן עשו בני ישראל את כל העבודה"
כעיקרון היו אומנים שהקב"ה נתן בהם חכמה כדי לבנות את המשכן (בצלאל וכו') אך משה רבינו משבח את כל ישראל כאילו כולם עבדו ממש. משל למה הדבר דומה- מלך אחד בא לעיר שכל אנשיה היו עניים ודלים, ואין בידם מנחה להביא לפניו, היה שם עשיר אחד חכם לב שנודעה לו חיבה יתרה מעם המלך, והיה בידו להעניק למלך מתנה כערכו, אולם העשיר ביקש לזכות במתנה את כל בני עירו, מה עשה? ציווה לעשות כלי יקר מאוד מורכב מחלקים הרבה של זהב, של כסף, של נחושת, ועל כל חלק היה מנצח אומן בעשייתו.
כיוון שנגמרה המלאכה על ידי כל האומנים, לקח העשיר את הכלי היקר והלך אל המלך וכל בעלי המלאכה עמו, נשא הכלי חן לפני המלך וביקש מאת העשיר להגיד לו פרטי מלאכה היקרה הזאת, ומי האומנים ששקדו על עשייתה, מיד רמז העשיר אל כל האומנים ובאו אליו בזה אחר זה להתייצב לפני המלך, וכך נמצאו כמעט כל בני העיר זוכים לראות פני המלך.
והנמשל- אף משה נהג כך, כיוון שנגמרה מלאכת המשכן שנעשתה בנדיבות לבם של כל בני ישראל בקבלת המשכן את כל בני ישראל והעמיד אותם לפני ה' ואמר להם "כל בני ישראל בניך הם האומנים של בית מקדשיך" כל ישראל יש להם חלק במשכן.
שבת שלום ומבורך עם ישראל.
