16 שנים חלפו מאחד האירועים המסעירים והזכורים בתולדות המדינה. ב-24 במאי 2001, בעיצומה של חתונה עם מאות חוגגים באולמי ורסאי בירושלים, קרסה רצפת הפל-קל בקומה השלישית, וכתוצאה מכך התמוטטו גם שתי הרצפות בקומה שמתחת. באסון נהרגו 23 אנשים ו-380 נפצעו. סרט החתונה האישי של הזוג המאושר הפך לנחלת הכלל, ואין מי שאינו מזיל דמעות מול המראות הקשים שנראים בזמן שהרצפה נפערה ומאות אנשים, זקנים וטף צנחו מגובה של עשרות מטרים, חלקם אל מותם וחלקם נותרו עם פצעים פיזיים ונפשיים עד עצם היום הזה.
למרבה הצער, הכאב הגדול לא תורגם למעשים, וברחבי הארץ ישנם מאות מבנים שנבנו בשיטת הפל-קל הידועה לשמצה, שהוגיה וממציאה נשלחו לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח. מבקר המדינה בדק והתריע, הממשלה הקימה מטה מיוחד, מהנדסים הוזעקו לבדוק בניינים וגם הרשויות המקומיות פועלות בנושא, אולם נדמה כי מה שהיה או מה שיהיה, ובחלק מהמקרים המבנים לא עברו שדרוג וחיזוק כפי המתבקש. גם באשדוד יש מספר סימני שאלה שחייבים להפוך לסימני קריאה לפני האסון הבא.
באשדוד יש בסך הכל 21 מבנים שנבנו בשיטת הפל-קל. כך עולה מדו"ח של מחלקת ההנדסה של עיריית אשדוד, שהגיע לידי "המגזין". המבנה המוכר ביותר שנבנה בשיטה האמורה הוא ה"שוק קניון" ברחוב האורגים 13. מבדיקת העירייה עולה כי הוגש דו"ח הנדסי על יציבות התקרה ע"י בעל הנכס, ואף בוצע חיזוק של התקרה. מדובר בסוג של פתרון מרגיע, מאחר ונעשו פעולות לחיזוק המבנה.
לעומת זאת, בית אבות משען, הממוקם ברחוב הרב ניסים 17, קיבל בשנת 2015 מכתב התראה לפני תביעה מעיריית אשדוד בגין אי טיפול. בדו"ח של העירייה מאפריל השנה נכתב: "מעיון במסמכי התיק נראה כי לא נעשו בדיקות מיפוי של התקרות. נרשמה אזהרה בתיק בניין בתאריך ה-26 בנובמבר 2016".
בביקור שערכנו בבית האבות עולה כי רוב הדיירים כלל לא מודעים כי הם חיים במבנה שנבנה בשיטת הפל-קל. אחד הדיירים אמר לנו: "אני אומר לך בצורה ברורה שרוב דיירי בית האבות כלל לא יודעים שמדובר במבנה שהוקם בשיטת הפל-קל, ומי שיודע לא יכול לעשות הרבה כי אין לנו כסף לחפש מקום אחר שישכן אותנו. אנחנו יכולים רק להתפלל". דייר אחר אמר: "אני ממש לא מבין בזה, ואבקש מהבן שלי שיבדוק מול הנהלת בית האבות מה הם עושים. אני גם ככה חולה מאוד, ועכשיו אני לא אשן טוב בלילה בגלל מה ששמעתי".
ברשימה המפורטת ניתן לראות בתי כנסת שנבנו באותה שיטה (אחד מהם ברובע ט"ו), גני ילדים, בתי מדרש, ישיבות, חניון תת קרקעי ובתים פרטיים. בעירייה מתכוונים לבצע הערכת מצב נוספת כדי לראות מי מתקדם בביצוע הפעולות ההנדסיות של חיזוק המבנים, ומי שאינו יעשה כן, יש כוונה לבצע פעולות אופרטיביות, עד כדי הוצאת צווי הריסה.
שיטה פסולה ומסוכנת
שיטת הפל-קל שהומצאה על ידי המהנדס אלי רון, הציעה פתרון זול, מהיר וקל לבניית תקרות בטון, בהשוואה לשיטה הרגילה. הפל-קל השתמש בארגזי פח כתחליף למוטות הפלדה, כך שהארגזים מונחים עם פניהם כלפי מטה ובין החללים שנוצרו ביניהם נוצק הבטון. התוצאה היא תקרת בטון שיש בה חללי אוויר. לאחר אסון ורסאי מומחי הנדסה רבים ניתחו את השיטה והגיעו למסקנה שהפל-קל היא שיטה הנדסית פסולה. מפתח השיטה אלי רון הורשע ברשלנות וריצה עונש מאסר של ארבע שנים. יו"ר איגוד המהנדסים אמר בעבר כי לא עקרונות השיטה הופכים את הפל-קל למסוכנת, אלא משום שהביצוע שלה בעייתי וכל סטייה ממנו הופכת את המבנה למסוכן. "בפל-קל אין מקדמי ביטחון וזה דבר שאסור שיקרה בבנייה", אמר.
מהנדס העובד בחברה שבודקת את מבני הפל-קל, וביקש להישאר בעילום שם, מחזק את דבריו של יו"ר איגוד המהנדסים, ומסביר כי הבעיה בשיטה כפולה, בשל סבירות גבוהה לכשל ביצועי ולכשל תכנוני. "השיטה מאפשרת לעשות טעויות וכאשר אין הקפדה הן מתפתחות לחמורות", הוא מסביר. "בבנייה קונבנציונלית יש מתודולוגיה שבזכותה לא צריך לסמוך על אחרון הפועלים, כך שגם אם הקבלן קצת מחפף, הבניין לא אמור ליפול, הודות לשלביות ולפיקוח. בפל-קל, בגלל שמדובר בבנייה מהירה, נוצר מצב שלא תמיד ניתן לבצע בדיקה הנדסית יסודית ולהבין מה קורה. גילינו הרבה כשלים שלא היה זמן לבדוק במהלך הבנייה, כך שהשיטה נתנה פתח לחפיפניקיות, ואם הקבלן פחות טוב נקבל כשל בביצוע".
לגבי הכשל התכנוני מסביר המהנדס כי מדובר במחסור בברזל ברמה התכנונית, או היעדר אלמנטים שמיועדים לסייע להתמודד עם מצבים קיצוניים. "במקרה של רעידת אדמה, הבניין לא מסוגל להכיל את העומס", הוא אומר. "בניגוד למבנה רגיל, כאשר תקרת פל-קל הופכת למסוכנת, אי אפשר לראות זאת בעין, כך שייתכן שהבניין מט ליפול, אך לא יראו זאת בלי בדיקת מעבדה, שלאחריה מחליטים אם ניתן לחזק את הבניין או שיש להרוס אותו".
המדינה החלה את הטיפול בבעיה, בהקמת המטה שמורכב מנציגי משרדי הממשלה ומתוקצב ב־15.5 מיליון שקל בשנה. המטה החל באיתור מבני הפל-קל, אולם ב-2007 יצא חוזר של מנכ"ל משרד הפנים, האחראי באותה עת על המטה, שהעביר את האחריות לטיפול במבנים לרשויות המקומיות. המדינה טענה שלרשויות יש סמכות חוקית לטפל במבנים שהוגדרו מסוכנים, בעוד למדינה עצמה אין סמכות כזו. המשרד הנחה את הרשויות לפנות לבעלי הנכסים, לוודא שהמבנה אכן נבנה בשיטת הפל-קל, להזמין חוות דעת הנדסית, לקבוע האם המבנה מסוכן ולהוביל את הטיפול לשלב הגמר. המדינה השאירה לעצמה את תפקיד המשקיף.
איש אגף ההנדסה לשעבר ברשות מקומית גדולה, אמר בעבר שהתחושה הייתה שהמדינה הפילה את מלוא האחריות לפתחן של הרשויות, עד הטלת אחריות אישית על מהנדס העיר. "נכסים בבעלות פרטית נדרשו לקבל אישור על כך שאינם מסוכנים, כך שעברנו נכס-נכס ו'זיכינו' אותם. המדינה לא סיפקה לנו שום כלים: היא לא מימנה את חוות הדעת והמסמכים נוסחו כך שברור שהאחריות היא עליך", הוא אמר.
זו הנקודה שבה החלה הסחבת בטיפול במבנים, כשחלק מהרשויות גוררות רגליים עד היום. בענף מרמזים שחלק מכך נעשה ביודעין בגלל חוסר רצון לטפל בנכסים, וחלק בשל היעדר משאבים ואי יכולת להתמודד עם בעל נכס שמסרב לבצע את ההנחיות. גם טיפול במבנה לא הוביל תמיד למצב אידיאלי. כך למשל בעיריית גבעתיים נאלצו להכריז על בית הגמלאי שברחוב כצנלסון כמבנה מסוכן, אך לא נמצא תקציב לבנייתו מחדש.
עלות חיזוק מבנה יכולה להגיע ל-1,500 שקל למ"ר, כך שעלות חיזוק מבנה ציבורי בשטח של 5,000 מ"ר יכולה להגיע ל־7.5 מיליון שקל, מבלי לכלול בכך את ההפסדים על השבתת המבנה לתקופה ארוכה. זהו בלי ספק חסם שפוגע ברצון של הגורמים המעורבים לטפל בבעיה.
