ידוע המדרש שלאחר שגזר הקדוש ברוך הוא על משה שלא יכנס לארץ, משה התחנן אליו והתפלל 515 תפילות כמניין "ואתחנן". הקדוש ברוך הוא ציווה אותו שלא יוסיף להתפלל עוד על הדבר הזה, משום שאילו היה מתפלל תפילה אחת נוספת, הוא היה מקבל את רצונו. המדרש כאמור, ידוע ומפורסם מאוד. אבל השאלה היא האם אנו מתייחסים אליו כאל סיפור נחמד או שאנו באמת מנסים להוציא ולהבין את מה שהתורה האלוקית מנסה לומר לנו כאן?

לכולנו הרי לא חסרות צרות ובעיות בחיינו. לכל אחד יש את הדאגות שלו בעולמו. כולנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא פה ושם את צרכינו, וכולנו גם נופלים מדי פעם לייאוש הרסני. צריך לזכור תמיד שלכל רצון שלנו יש את מספר התפילות המתאים להגשים אותו. אצל משה רבינו הייתה חסרה תפילה אחת בלבד כדי להגיע למספר המתאים (516). מי יודע כמה תפילות אנחנו צריכים על כל בקשה ורצון שצצים לנו ולאחר 4-5 תפילות בנושא אנו כבר מתחילים להתלונן שהשם לא שומע אותנו ומתייאשים.

דברים רבים מגיעים לנו בקלות, כי כנראה שמספיקה תפילה אחת קטנה כדי להגשים אותם. אבל מאוד יתכן שלא מעט דברים שאנו רוצים להשיג עולים תפילות רבות. אולי התפילות צריכות להיות גם אמתיות יותר שיוצאות מהלב. מישהו מאיתנו הגיע כבר ל-516 תפילות? ואולי אצלנו המספר אפילו גבוה יותר? על זה אנו אומרים בכל יום: "קווה אל השם, חזק ויאמץ לבך וקווה אל השם". לעולם לא להפסיק להתפלל, עוד תפילה ועוד תפילה, ובאיזשהו שלב נגיע לתפילה שתחצה את הקו המתאים וייתנו לנו מהשמיים את מבוקשינו. לא נדע שהתפילה הזו היא זו שתכריע את הכף לאחר כל התפילות שכבר העלינו למעלה. פתאום ללא כל התראה מוקדמת נגלה שהרצון מתגשם. ומי יודע… אולי התפילה המכריעה היא התפילה הבאה שלנו… אבל חשוב לזכור שגם אם לא, צריך להתחזק ולהמשיך להתפלל בכוונה ומעומק הלב עד שניוושע בע"ה. כי מובטח לנו שאם נמשיך להתפלל בעקשנות ובהתמדה, במוקדם או במאוחר נקבל את מבוקשינו.

הלכות שבת
א. אין קידוש אלא במקום סעודה, שנאמר: וקראת לשבת עונג, ופירשו חז"ל, שקריאת השבת (הקידוש) תהיה במקום עונג (הסעודה). לפיכך אם קידש על היין ולא סעד לא יצא גם ידי חובת קידוש. ואפילו סעד אחר כך בבית אחר לא יצא ידי חובת קידוש. והרי הוא כאוכל בלי קידוש, ולכן אם נאלץ לאכול סעודתו בבית אחר צריך לחזור ולקדש במקום סעודה שם.

ב. מי ששומע מחברו או שכנו את ברכת הקידוש על היין, וכיון לצאת ידי חובת קידוש, ולא סעד שם, לא יצא ידי חובת קידוש, ובכל זה אין הבדל בין איש לאשה.

ג. לפיכך השומע קידוש מחברו או משכנו הקרוב אליו, ואין דעתו לסעוד שם, אסור לו לטעום כלום, שהואיל ואינו יוצא בזה ידי חובת קידוש, הרי אסור לו לטעום כלום עד שיקדש במקום סעודתו. אבל העומד בביתו ושלחנו ערוך לפניו ושומע הקידוש משכנו, ונתכוון השומע לצאת, וגם השכן המקדש נתכוון להוציאו, יצא ידי חובת קידוש, כיון שסועד במקום ששמע הקידוש.

שבת שלום!